פרולוג
כשאני בחופשה, לא באמת מתחשק לי לבקר יקבים. חופש זה חופש: להתנתק מהעבודה. שותים יין במסעדה, קונים בקבוק בחנות או בסופר, ומחסלים אותו על המרפסת. הנה דוגמה להצהרה שאין לה שום קשר למציאות. אבסורדים הקטנים והבלתי פוסקים של החיים. מחשבות, או פנטזיות ליתר דיוק, לחוד, ומציאות לחוד. בדרך כלל מי שהורס את קונספט החופשה הנ"ל זה אני, בכבודי ובעצמי, כמה ימים לפני. שיטוט באינטרנט, ואני צד משהו. הפעם היה זה איתי גלייטמן ש"לחש" לי: תחפש את אריאנה אוקיפינטי (Arianna Occhipinti). וטוב שכך…
עמוק בתוך סיציליה
מצאתי את יקב אוקיפינטי במפה. ניווטתי כמו פעם בלי FGPS (ה -F היא התוספת האנרכיסטית שלי) והגעתי בזמן. אריאנה לקחה אותנו מיד לכרם הסמוך ליקב. הסבירה מה שהסבירה. מה שהיא אמרה היה חדש לי ומעניין. אבל זה לא העניין. העניין היה אריאנה. היא למדה יינות באיטליה, אחר כך חזרה לסיציליה מולדתה, ואז התחיל המסע המפרך שלה.
שמעתי את הנחישות, חשתי את התשוקה שלה. באין מילים לתאר את הבלתי ניתן לתיאור, אני משתמש במטאפורות "חלשות" כמו: אנרגיה נפשית, או השדה המנטאלי שאפף אותה. אחרי שעה נפרדה מאתנו והלכה לענייניה. בחור שעובד איתה הכין טעימה מקיפה. דיבר על PH, סוגי הקרקע, שיטות עבודה ביקב וכיוצא באלה. נסעתי הביתה (Airbnb). הנה מה שיש לי לומר (זהירות, מלא בסתירות):
- זה לא משנה אם אוהבים יותר, או פחות, יין של יינ/ית פלוני/ת. אם טועמים יין שהוא טהור, שמרגישים את ה"אמת" של היינן/ת זורמת בו, לא נותר אלא לכרוע ברך. זה לא דבר שכיח. זה לא דבר של מה בכך. בעולמנו זה, עולם בו השיווק והתדמית שולטים בכל, זה אפילו נדיר.
- "נו זאב, מה עם היין של אוקיפינטי? מילים מילים, ולא הבנו כלום…". אוקיי, אני אתאר במילים נורמליות. אריאנה עובדת עם זנים מקומיים: נרו ד'אבולה ופארפטו. היא למדה להכיר אותם, את הצרכים והיכולות שלהם. אלה זנים שגדלים כאן "כמו כפפה ליד". למרות שהיא בוצרת מאוחר – כן מאוחר, כן פירותיות, החומציות שלהם גבוהה מאד. ככה זה באזור שלה – ויטוריה. היינות שלה לא כבדים. להיפך. הם אלגנטיים, "רזים", מאופקים. אריאנה הביאה את "בורגון" לסיציליה. הנה אמרתי את זה.
- אבל זה לא העניין. המילים הללו שייכות למחלקת השיווק. אני לא שם. אני מבין במה מדובר, אבל זה פחות מעניין אותי. הרבה פחות. מה שכל כך אופטימי כאן הוא, שאריאנה חיפשה, למדה ומצאה. היא עושה יינות מקומיים לחלוטין. יותר מיינות סיציליה. היא עושה ויטוריה. שאלתי אותה בדחילו ורחימו, מה היא חושבת על סירה. בסיציליה. היה לי תירוץ טוב. ראיתי לא מעט בקבוקי סירה מקומיים על המדפים. היא הביטה בי בעיני הפלדה שה ואמרה: NO. זהו. הכל ברור. End of story.
- שוב ושוב אני מוצא יינות מקוריים וייננים נפלאים במקומות "חסרי הילה" כמו כרתים, איקריאה, ועכשיו סיציליה. ייננים אמיצים, שאמנם קיבלו מתנה משמים – תיקון; מהאדמה – בדמות זנים מקומיים, אבל הם ידעו איך לקבל את המתנה הזאת. יאניס אקונומו מכרתים עושה זאת, קוסטאס אפאנאיס מאיקרייה, ועכשיו אריאנה אוקיפינטי. הם ל"ו הצדיקים שלי.
- כן – יינות יוונים. כן – יינות מסיציליה. ויש כאן אוצרות. למרגלות האתנה עובדים עם זנים אחרים: נרלו מאסקאלזה, ונרלו קאפוציו. התוצאה נהדרת. אז הנה: בורגון לא עשתה לי את זה, ובורדו גם לא. אני אדייק: משפחת בורגון ומשפחת בורדו. כי יש שם יינות מדהימים. אבל ככלל, "המשפחה"; העוד פעם שרדונה, שבמקרים רבים, לא כולם, חוזר על עצמו, וכנ"ל הקברנה-מרלו, ובזה לא פסלתי את כל מי שהיינות האלה אהובים עליו/ה. זה ממש – ממש העדפות וטעם אישי.
אפילוג
אחרי שהבהרתי את זה, אעז ואומר שלשתות בורדו- בהכללה, זה בשבילי, רק בשבילי, לשתות לואי ויטון… וזה – לא עושה לי כלום. אני לא שם ב"מחוז לואי ויטון". אני באזור חקלאי, בדרך כפרית בשם 68 SP. שם, בדרומה של סיציליה, חייה ועובדת אריאנה אוקיפינטי. תחת השמש היוקדת שלה. על האדמה שלה. עם הזנים שהיא אוהבת. אלוהים יברך אותך.
