חנות מיט פוינט – בית הבשר דבאח ממוקמת ממש בכניסה לאזור התעשייה הרצליה פיתוח, ברחוב אבא אבן 3. המראה המצוחצח המיוחד של חנות בשרים ומוצרים משלימים, ביניהם יין ואביזרי הכנת בשר, משך את תשומת לבי, והופתעתי כשראיתי שם חבר ותיק – ראובן בר, שמסתבר כי הנו יזם מיט פוינט ושותף במקום. וכשפוגשים חברים פוגשים סיפורים, וכאן יש בהחלט סיפור.
ראובן בר נולד וגדל במשפחת חקלאים במושב ביצרון באזור באר טוביה, שגידלו פרות לחליבה ובהמשך עגלים לפיטום – מה שכבר יוצר הקשר וקשר לבשר, ומאחר שמדובר בבית רומני "אין צהרים בלי בשר, סלט ולחם. הבשר הוא חלק מההוויה" הוא אומר. אחרי שירותו הצבאי הצטרף למשרד ראש הממשלה – כלומר 'המוסד', שם היה שנים רבות לוחם שטח ואיש מטה. כשפרש הצטרף לחברת ECI כסמנכ"ל משאבים, ובשנים האחרונות היה יזם. לראובן יש גיס בשם תמיר אניב, אחיה של נורית רעייתו, והוא הצלע השנייה בסיפורנו (קצת מצחיק להשתמש במילה 'צלע' כשמדברים על חנות בשר). תמיר היה טייס קרב בחיל האוויר, וכשסיים את שירותו עבר לאל על כקברניט ומדריך במשך 24 שנים. לקראת פרישתו מאל על, וכחובב בשר ותיק, רתם אותו הגיס ראובן למיזם הבשר החדש. "יש לי כולסטרול גבוה, והרתיעו אותי מאכילת מבשר. אני בררן, ובכל ארץ בה הייתי חיפשתי את הסטייקיות עם הנתחים הכי טובים. דווקא המינון הנמוך הביא לבחירת הטוב ביותר", אומר תמיר. "כשהתחילו לדבר על החנות ועל השותפות וההיכרות עם דבאח, החלטתי להתחבר".
אז יש לנו שני גיסים אוהבי בשר, אבל בכל משולש יש שלוש צלעות, ועכשיו הכירו את אכרם דבאח – חבר ומקור הבשר של מיטפוינט, דור שלישי למשפחת דבאח מדיר אל אסעד. הסבא שלו סלאח הקים את העסק המשפחתי עם קום המדינה לבקשת ראש הממשלה דוד בן-גוריון, במטרה למלא את המחסור בחלב ובשר טרי מדרום לגדרה. סלאח נפטר לא מכבר וליבנו עם המשפחה. אכרם שגדל באווירת עדרי הבקר והצאן, אמנם למד משפטים בחו"ל, אך נמשך לעסקי המשפחה והקים רשת חנויות בשר. ראובן הכיר את דבאח לפני 12 שנה, ונוצר קשר אישי עם כל המשפחה המורחבת, שתמיד חוגגים יחד בארוחות בהן המנגל מתופעל שעות ארוכות. הקשר כלל גם נסיעות של פעם בחודש לקנות עשרות קילוגרמים של בשר הביתה, והלך והעמיק. מקור הבשר הנמכר במיט פוינט הוא בעדרי בקר וכבשים של הדבאחים ברמת הגולן, והמשפחה נחשבת למשווק הגדול ביותר בארץ של בשר טרי. לחנות בהרצליה מגיעים נתחים נבחרים שעוברים תהליך יישון במקררים במקום, כשאפשר להזמין בשר ברמות יישון שונות, על פי הטעם והצורך של הלקוח.
כבר ציינתי שבמבט ראשון התרשמתי מהעיצוב הנקי והמזמין של החנות ומהניקיון השורר במקום. אחר כך ראיתי את נתחי הבשר במקררים ליישון ובמקררי התצוגה, את מעדני הבשר הארוזים – אף הם מבית דבאח, שמן זית שמגיע מעצי הזית של המשפחה, מגוון היינות הראויים להתייחסות מיוחדת, אותם מספקים רועי וזאב מ"סיטונאות בנימינה" – מכרים וותיקים וספקי היינות של בני משפחתו של ראובן, אותם הוא מגדיר כ"צרכנים כבדים, ובשנים האחרונות קונים יינות ישראלים לעידוד התעשייה". ואכן, מבחר היינות הישראלים בחנות מאוד מרשים, וכפי שראובן אומר: "מה שמאפיין את המקום זה החיבור בין האנשים, וזה נכון גם לגבי היין". נכון שיש גם יינות מצ'ילה ואיטליה, אבל תענוג לראות כאן מבחר מיקבי בוטיק כמו טורא, סלוקיה, ז'אק קפסוטו, סוסון ים, דובדבני, מאור, צ'ילג, מטר, ויתקין, בן דוב, לוריה. אמפורה, מאור, מרגלית, סומק, שפייה, ומיקב בנימינה יינות תרשיש ויהלום. יש גם בקבוקים קטנים של יפו, הרי גליל ודון חוליו – למי שצריכים להשקות את העראייס שלהם, כוכב המקום.
אי אפשר שלא לשים לב לטאבון הצהוב הממוקם בכניסה (ראו בתמונה הפותחת למעלה), ומיד מעלה את השאלה מה הוא עושה כאן. אז גם לכך יש לראובן תשובה, וכדרכו גם סיפור. הטאבון לא רק בולט ויזואלית, אלא גם מהווה נקודת משיכה ואפילו מגנט לאנשי ההייטק הרבים העובדים בבניין ובסביבתו, לעוברים ושבים, ואפילו לאנשי החנויות האחרות כאן. בכל יום מכינים בו כמויות גדולות של עראייס – קציצות בשר עשויות מתערובת בשר טרי ותבלינים, מכניסים אותן לחצאי פיתה ומכאן למספר דקות לטאבון, מוסיפים טחינה וחמוצים, והעראייס נטרף, ולעתים קרובות מהווה הקדמה לזה הנוסף שמזמינים. בהחלט להיט אמיתי.
הסיפור של ראובן על הטאבון, הוא הסיפור של מיט פוינט – המקום שנולד בגלל הפיתה עם הבשר. הוא הגיע לקצבייה של אכרם במושבה הגרמנית בחיפה, היה רעב ולא היה זמן לארוחת צהרים. בצמוד יש מאפיית לחמים ופיתות, והוא קיבל מגש של פיתות עם קציצות בשר – להלן עראייס. אחרי שלוש פיתות שראובן אכל, ולקח מגש שלם לחיילים בצבא, הוא הבין שמדובר בלהיט ואמר שצריך לפתוח מקום כמו הבייגלה ליד בלומפילד, שאפשר לנשנש בו בלילה. מקום שיפעל מחמישי עד מוצ"ש עם פיתה, קציצה, מלפפון חמוץ ובירה. הרעיון עבר שינוי, וההחלטה שהתקבלה הייתה לפתוח קצבייה, שכאוכל במקום תמכור רק את הפיתה הזאת.
אכרם לא רצה אף פעם להגיע למרכז. הוא שונא נסיעות, ולא רצה עסק בו לא ישלוט וינהל אותו, ולכן דחה הצעות לשותפויות. כל זה עד כשראובן ותמיר באו אליו עם הרעיון, ואמרו שהם רוצים שתי חנויות במקביל – חנות פיזית וגם חנות וירטואלית באינטרנט. ראובן לא האמין שאנשים קונים בשר באינטרנט – אלא רק כשרואים בעיניים. הם הזמינו מחקר שוק בנושא, אבל מה ששכנע אותו היה כשראה בבית קפה אישה שמזמינה מזון מאחת הרשתות באינטרנט, כולל בשר, ואמרה שאם היה בשר טוב באינטרנט הייתה קונה שם ולא באתר של הסופר.
ראובן ותמיר אומרים כי הקהל שמגיע אליהם יודע להשתמש בבשר ומעריך איכות, ובמיט פוינט מפתיעים אותם באיכות של הבשר ובקבב, אותו שמים גם בפיתה. התעניינתי מה הולך במיטפוינט: סטייקים של אנטריקוט, צלעות טלה, סינטה – עם או בלי עצם, קבב – "הולך פצצה". בעופות: שניצלים, ואחר כך במרחק, כרעיים. מצד שני יש קהל שוחרי בשר – קרניבורים ואנשי פליאו מביני בשר. הם מדברים על יישון, וחשוב להם שהבשר ייושן יותר מ- 30 יום. בתחום זה הולכים שייטל, פיקניה וטומהוק – סטייק עם הצלע. מה לא הלך? כאן קצת על ההבדל בין פילה עגלה ופילה עגל, כשהעגלה יקר יותר. "אנשים לא ידעו שיש הבדל. פילה העגל שרירי יותר, ולכן מעדיפים פילה עגלה".
מאחר שמדובר בעצם על סיפור של אנשים, יש במיט פוינט חיבור מיוחד גם עם העובדים. מנשה ניהל אטליז ברמת השרון, נור עבד אצל אכרם בצפון, איטם שהיה טבח בג'ירף עבר בכניסה, הסתכל פנימה, אמר שרוצה לעבוד איתם וקיבל את עמדת הקבבים והפיתות. הכל חיבור של אנשים ובשר.
מיט פוינט פועלת שבעה ימים בשבוע בין השעות 8:00 עד 17:00. בקרוב יעלה אתר האינטרנט עם החנות המקוונת, ויש דף פייסבוק
