מרתף היין של רוזנר – המרתף שבקצה הכפר

"מרתף היין של רוזנר" ממוקם ממש בקצה הכפר. הם אומרים שזה כבר לא כפר מזמן, זו עיר. איזה מרתף ואיפוא הכפר או העיר?
על מנת להגיע, דרך דרכים, רחובות או סימטאות, רצוי מדריך קרטוגרף ובעל תואר בגיאוגרפיה, או איש מקומי כמדריך פרטי. באזור התעשייה של כפר-סבא לא פנטיים לגבי שילוט שמות הרחובות ומספרי הבתים; פשוט אין שם רחוב, ומספרים לא קיימים. מזל שלמדתי ניווט בהיותי איש צעיר, כך שבעזרת מפה, ועשר עצירות לליבון הכיוון, הגעתי למרתף המפורסם.

אך המרתף של רוזנר הוא לא בדיוק מרתף…זו חנות. נכון, השם מרתף מתאים ליין וגם ליתר המשקאות החריפים, אך לרוזנרים יש חנות מפוארת וגם מחסן ענק בעל יכולת קיבול מכובדת, אך לא מרתף. יש בחנות הכל; ממש כל מה שאוהב יין חולם עליו, בנוסף לפריטים שאיש עוד לא חשב עליהם.

למה אני רגיש למילה מרתף ולמרתף עצמו? יין מבקש שמירה נאותה, קרי מרתף, כפי שפעם גדלנו על זה.
זה מחזיר אותי לילדות, בהיותי בן חמש, יורד 20 מדרגות למרתף הביתי, על מנת להביא את היין והבקבוק סודה (סיפון) אל שולחן הגינה שבחצר האחורית. כן, באותם הימים היינו לוגמים שפריץ, יין לבן וסודה, בדרך כלל יין לבן חצי יבש. החלוצים שבאו מרומניה הביאו לארץ את הרגלי השפריץ, שהוא עדיין תקף בכל המסעדות הרומניות בארץ.

ומה משותף למרתף הרומני ולרוזנרים? האבא של יהודה רוזנר אלטר, מייסד שושלת הרוזנרים הישראלים, היה ממוצא רומני ולגם "שפריץ" בפרדס שבכפר-סבא, לפני שהפרדס נעלם לטובת שיכונים ובתים משותפים.
באותו פרדס הייתה חנות צנועה – עונתית, צריף עץ שבחורף שימש כרפת. צריף רעוע, אך בעל מזל, שהיה לחנות הראשונה של הרוזנרים.

בחנות שבצריף, יפה רוזנר (הכלה) הייתה מנהלת את המכירות עם "רגליים מעל פני השטח" כהגנה טבעית מפני העכברושים שהסתובבו חופשיים ועצמאים בין רגלי בעלי הבית והלקוחות גם יחד.
היו זמנים, שיפה מספרת עליהם בחיוך ומעט וסטלגיה. "התקדמנו", אומרת יפה, ואני מוסיף "ועוד איך"!
במרכז החנות המורחבת מאחורי דלפק מרכזי עגול, שולטת יפה, המנהלת הכל יכולה, ונהנית מכל רגע. "אני פשוט אוהבת יין, ומאוד אוהבת כל מה שאני עושה".
יהודה הבעל, משמש כשר חוץ, ולעתים מבקר במרתף כאורח, כאילו שאינו שייך לעסק בכלל.

יש תיאום והבנה עמוקה בין בני הזוג שאינם שתייני יין גדולים, אך אוהבים את המקצוע ועושים את עבודתם נאמנה.
ללא עוררין, הם מקצוענים. למדו, השקיעו זמן, הצטרפו לקורסים שונים, ויותר מכל ביקרו כמעט בכל המזקקות והיקבים שהם מייצגים בארץ. כל זאת מחוץ להתמחות ביינות ישראל שהם נושאי הדגל, עם דגש על יינות ברקן וסגל.

טעימות של יום שישי
"אין טוב מיין שלא עולה כסף", הוא פתגם בינלאומי. זאת לא רק תכונה יהודית, היא תקפה בכל העולם, אך בישראל היתה למנהג קבע. כל חנות יין המכבדת את עצמה, "פותחת שולחן" בימי שישי משעות הבקר המאוחרות; חגיגה שנמשכת עד סגירת החנות, מבוססת על מספר יינות של יקב נבחר באותו שבוע. מוסיפים לחגיגה גבינות של מחלבה מובחרת, והרי הישראלי השנון והצמא, מבלה את מרביתו של יום השישי, חינם אין כסף, באווירה שמחה רוויה אדי יין.

במרתף של רוזנר המנהג יותר מקבוע, קיים כבר הרבה שנים. למביני דבר, קרי, קונים מוכרים ומכובדים, הרוזנרים מכינים "צ'ופר": טעימת יין מהדרגות הגבוהות, מהיינות המצטיינים של שנת בציר מבורכת, כולל יינות יבוא.

כאוהב יין, אני קונה את יינותיי בחנויות בדרך כלל, ומדי פעם ביקבים ישירות. היתרון של החנויות המודרניות הוא המבחר הכמעט אין סופי. הם, אנשי המסחר, יודעים את העדפות הקהל יותר מכל טועם או כותב על יין. לפניהם תמיד סטטיסטיקה עדכנית ממש ON LINE על המוצר הנמכר ביותר, באותו חודש או שנה. הם יודעים להמליץ על "מציאת השבוע" שבדרך כלל היא אמיתית.

ומה הסטטיסטיקה אומרת?
מספר יהודה: "השינוי המשמעותי החל בערך לפני כ– 15 שנים. כאשר הישראלי המצוי נכסף אל אירופה הווינולוגית והקולינרית, ובו זמנית פורסם הפרדוקס הצרפתי, שבנה תוך זמן קצר קהל המחפש …יין. ההתחלה הייתה איטית, אך מורגשת היטב, כאשר הצרכן החל לבקש יין לפי שם היקב, ובשנים אחרונות לפי זן הענבים ושנת הבציר. טעמו של הישראלי המצוי עבר שינוי דרסטי, כאשר לא רק היינות המיוחדים מבוקשים, אלא גם יינות בהתאם לסוג האוכל שבתפריט".

כמובן שמדי פעם מבקשים "בקבוק ריזלינג אדום", אך זה קורה לעתים רחוקות. למדנו את סודו של היין.
ממשיך יהודה: "המגמה של המחירים היא לקראת הצרכן. קיים עודף יין, ובמצב הנוכחי, כל אגורה שווה. בנוסף, אם עד לפני שנה כל אחד ביקש יין תוצרת חו"ל, היום מבקשים יינות ישראליים, לעתים גם יקרים יותר, למרות שיינות עד 30 ₪ נמכרים הכי הרבה. היינות הישראלים בקבוצה זו בדרגה גבוהה יותר וטובים יותר מיינות תוצרת חו"ל.
המגמה לשנת 2007 היא עליה בטעם הצרכן וירידת מחירים, עקב עודף
יין שהצטבר ביקבים הגדולים משך הבצירים האחרונים".

ומוסיפה יפה: "המגמה במשקאות החריפים היא לכיוון הוודקה (אם בהשפעת העלייה מברית המועצות לשעבר), כאשר קגלביץ מובילה יותר מכל הוודקות תוצרת חו"ל. בסדרת הוויסקי מוביל JAMESON, הוויסקי האירי. למה? אין הסבר".

למה המרתף של רוזנר?
מה מביא את הצרכנים אל קצה כפר סבא? למה הם באים לקנות יין אצלכם?, אני שואל את הרוזנרים.
"האמינות שלנו נמדדת בטיב הסחורה ובמחיר – מי שמגיע לכאן, בא לקנות. אצלנו הוא מקבל שירות לדוגמה, יעוץ מתאים, סחורה טובה ובמחיר סביר", עונים יפה ויהודה.

המרתף של רוזנר עוסק בקמעונות ובסיטונאות גם יחד. כמויות מכובדות של משקאות חריפים, יין ובירות למיניהם, הכל בהישג יד, עוברים ישר מהמחסן הרחב אל החנויות האחרות בכל רחבי הארץ.
החנות מלאה gudgets על יין, כל מה שאדם חפץ בו כדי לייפות שולחן הגשה, החל מכוסות מיוחדות לכל משקה ומשקה, ועד סיגרים קובניים, כלי הגשת יין ובירה, ספרי תרבות היין, ועוד אלף אביזרים שגם זקן כמוני עוד לא ראה.

יפה ויהודה רוזנר הם דור המשך של מייסד בית המסחר למשקאות שבתוך פרדס בכפר סבא. הם קידמו את המסחר הראשוני "למרתף היין של רוזנר", מפעל לתפארת בעל ניחוחות חזקים של הצלחות והמשכיות.


המרתף של רוזנר
רח' יוחנן הסנדלר 2, אזור תעשייה כפר סבא
(נכנסים מרח' התעש)
טל. 09-7653333






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה