fbpx

מתחת לפני השטח – או לאן נעלמה אורנה צ'ילאג?

אורנה הייתה הראשונה כייננית ביקב בוטיק כשכל השאר היו גברים – ייננים, בעלי יקבים, מבקרי יין, ובעצם התעשייה נשלטה על ידי גברים
אורנה הייתה הראשונה שהיה לה האומץ לצעוק כנגד טעמי הנגרייה ביינות הישראלים: "חביות, חביות, חביות. כולם דוחפים בחביות. הפירותיות והריחות הרעננים של יין צעיר הם מדהימים ולא מספיק מנוצלים. כל העץ הזה קצת מכסה על הטעמים הייחודיים של התפתחות הענבים בתוך הכלי ואחר כך בבקבוק"
Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

לפני מספר ימים נשאלתי האם אני יודע כמה יקבים נסגרו בישראל בשנתיים האחרונות, או כמה יקבים באמת גמרו למכור את היין שלהם. זאת שאלה שעולה בתחקיר שעושים לקראת תחרות ואירועי טרה וינו2021.

הצוות המקצועי של חיים גן, עמל בימים אלו על ניתוח ומסקנות לגבי מצב היקבים בארץ – אין באמת מידע שמגיע מהיקבים. גם מועצת גפן יין עסוקה בשבועות האחרונים בבניית אתר אינטרנט חדש ונגיש, שאולי יפרסמו בו נתונים לגבי כמויות שנבצרו, זני ענבים, ובעצם כל חומר רלוונטי שקשור לתעשיה.

היו זמנים והיו מחירים בשוק הכרמל. צילום לליב גל מתוך אתר פיקיויקי

זה התחבר לי בפגישה ספונטנית בשוק הכרמל בתל אביב, כשמולי צעדה לה הייננית אורנה צ'ילאג, בעלת יקב צ'ילאג. החיוך הגדול שלה כרגיל היה שופע.  אתה יודע שסגרתי את היקב?", היא לחשה לי. אמרתי לה שאכן אני יודע, אבל לא כתבתי על זה כי קצת סרבתי להאמין. היא הוסיפה: "אני המשכתי הלאה. די, נגמר הפרק של היין בשבילי, זה כבר לא אותו דבר. עכשיו אני כותבת תסריט וזה ממלא אותי".

אורנה צ'ילאג עם מימי בן יוסף (במרכז) ואלון גונן

יקב צ'ילאג הוקם בשנת 1999 ביהוד. אורנה היא ייננית שלמדה באוניברסיטת מילאנו, והשתלמה ביקב אנטינורי (Marchesi Antinori) שבטוסקנה איטליה. היא הייתה הראשונה כייננית ביקב בוטיק, כשכל השאר היו גברים – ייננים, בעלי יקבים, מבקרי יין, ובעצם התעשייה נשלטה על ידי גברים.

צילום פאפא רצי

מעבר להיותה ייננית שונה שבעטה במוסכמות, היה לה גם פה גדול, ומראה צבעוני ולבוש ויקטוריאני. בכל מקום שהייתה מגיעה אליו, אי אפשר היה להתעלם ממנה. התעשייה לא ממש יכלה להתעלם כשהתחילו להופיע היינות שלה. כולם הבינו שלא מדובר במשהו שהגיע לרגע.

צילום יורם צ'ילאג
צילום יורם צ'ילאג

אורנה הייתה הראשונה שהיה לה האומץ לצעוק כנגד טעמי הנגרייה ביינות הישראלים: "חביות, חביות, חביות. כולם דוחפים בחביות. הפירותיות והריחות הרעננים של יין צעיר הם מדהימים ולא מספיק מנוצלים. כל העץ הזה קצת מכסה על הטעמים הייחודיים של התפתחות הענבים בתוך הכלי ואחר כך בבקבוק".

דניאל רוגוב ואורנה צ'ילאג. צילום יורם צ'ילאג

דניאל רוגוב ואורנה צ'ילאג. צילום יורם צ'ילאגמבקר היין דניאל רוגוב כתב: "אחת החוויות המהנות ביותר של מבקר, היא טעימה וטעימה חוזרת של יינות ביקבים שאיכותם ורמת העניין שבהם עולות משנה לשנה. כך אני מרגיש מאז טעמתי לראשונה את היינות של צ'ילאג".

אורנה היא דעתנית, שיודעת בדיוק מה היא רוצה ולאן היא שואפת להגיע
אורנה היא דעתנית, שיודעת בדיוק מה היא רוצה ולאן היא שואפת להגיע. בתמונה עם הבת רומי. צילום יונתן לבני

אורנה צ'ילאג הייתה ממקימות תנועת מרצ, היא פמיניסטית, לוחמת, הטוענת "כשנשים רוצות משהו הן עושות אותו". היום העסק שונה. יש הרבה נשים בתעשייה, הן כבר לא צריכות להילחם על מקומן. קבלו תיקון: הטובות לא צריכות להילחם, היין שלהן זה מה שנחשב ולא המגדר.

צ'ילאג - יין שלוקח לו את הזמן
צ'ילאג – יין שלוקח לו את הזמן, צילום ששת

אורנה גם לא ציפתה שיעשו לה הנחה בהיותה ייננית אישה, או לא ביקשה דבר. היא התברגה, ונוכחותה הייתה כובשת. היינות שלה היו שונים, טובים, פחות טובים, אבל הם תמיד היו שיחת הטעימה.

אז אורנה צ'ילאג סגרה את היקב כי מצאה לה אהבה חדשה. היא הייתה הראשונה, היא סללה את הדרך. אני באופן אישי מקווה שיום אחד היא תפתיע עם חבית אחת או שתיים שהיא תעשה ביקב אחר, ותיתן לנו לשתות יין שלא ממש צריך לדבר עליו אלא רק ליהנות ממנו.

אירית וסנדרו פלגריני – סגרו את יקב טרה פרומסה. צילום מדף הפייסבוק

ודרך אגב, היקבים שנסגרו בשנתיים וחצי האחרונות: טרה פרומסה, צ'ילאג, פוליבדה, אברבוך, כרם מוסקט, מיתר, מונד, מייסטר, כרמי זיו, צימבליסטה, ועוד. כשרואים את הרשימה הזו מול העיניים קצת עצוב. נכון, מדובר ביקבים קטנים, אבל אלו בדיוק היקבים שמעניקים צבע לתעשייה הגדולה.

Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

תגובה אחת

  1. באמת כואב שיקבים נסגרים. במקרה של יקב צ'ילאג, אם נסגר כי אורנה, הרוח החיה בו, מצאה עניין חדש, אני דווקא שמח עבורה, למרות שהיין שלה כבר חסר לי. אם יקבים נסגרים בגלל חוסר כדאיות, או בגלל הפסדים חלילה, זה כואב.

כתבו תגובה

עוד במדור