נלהב יין (Wine Enthusiast) – עדי רוזנטל

עדי רוזנטל: "אני מקפיד לשתות לפחות פעם אחת ביום כוס יין אדום ולעיתים מגוון עם יין לבן או רוזה. מעבר לכך אני מקדיש זמן רב לקרוא וללמוד עוד ועוד. וככל שאני לומד יותר אני מבין כמה איני יודע. יש בי תשוקה עזה ללמוד עוד ועוד על עולם היין"

שוש ועדי רוזנטל: "אני שותה בדרך כלל לבדי. כשלתי עד כה בניסיונות לחבר לנושא את האישה שאיתי כבר 52 שנים"

קודם כל קצת רקע שלך

עדי רוזנטל, בן וחבר קיבוץ שפיים. קיבוץ הוא רעיון גאוני, רק שיש מעט מאוד אנשים שמבינים את הגאוניות שבו. חקלאי הייתי וחקלאי אישאר בנשמתי, על אף שכבר 40 שנה אינני עוסק בחקלאות. נשוי באושר 52 שנים (כן ירבו) לשוש (שושנה). הנישואים האלה הביאו לעולם שלושה צאצאים (אחד מהם הוא בעלים שותף של מסעדת שף יפנית – מינאטו), ותשעה נכדים מקסימים אחד אחד.

מה הביא אותך להתעניין ביין?

לקראת סוף שנות ה- 80 של המאה הקודמת, נכנסתי לעולם התיירות. שם היו המפגשים הראשונים שלי עם עולם האלכוהול. לימים המרתי את החיבה הגדולה שלי מבירה וג׳ק דניאלס – ליין. מה שהפך אותי סופית ל״נלהב יין״, הוא החיבור של זוגתי ושלי לזוג גרמנים, אצלם אנחנו מבלים כל שנה כמה ימים. חרשנו את אזורי היין הקלאסיים של גרמניה, וגמענו לקרבנו ליטרים רבים של יין (בעיקר ריסלינג כמובן).

תשובה אפשרית נוספת ניתן למצוא באמירה המשויכת ללואי פסטר שקבע: ״בקבוק יין אחד מכיל יותר פילוסופיה מכל ספרי הפילוסופיה״. במבט לאחור, נדמה לי שהחיבור שלי ליין נובע גם מהעובדה, שכפי שציינתי, חקלאי הייתי וחקלאי נשארתי (בנשמתי. לפחות). אני מאמין ששתיית יין (במידה), עושה טוב לכולנו ועושה אותנו טובים יותר. במקביל לעניין שאני מוצא ביין, אני עסוק בעוד מיני התנדבויות: פעמונים (הדרכת כלכלת המשפחה), בדרך להחלמה (הסעת חולים פלסטינאים מהמעברים לבתי חולים בישראל), פיתוח גן לאומי על מצוק הכורכר ממערב לארסוף קדם, ועוד היד נטויה.

היכן ואיך רכשת את הידע שלך?

זה לא שרכשתי בלשון עבר, אני ממשיך כל הזמן לרכוש ידע בדרכים שונות. פה בארץ, לפני מספר שנים, בעקבות כמויות הריסלינג שהטמעתי בתוכי, החילותי לפקוד בקביעות את מקדש היין של ענת ורפאלה (ג׳יאקונדה). ההיכרות איתן הביאה מפגשים מרתקים עם אנשי יין שונים כמו איזבלה פורדורי ואחרים. אצל ענת ורפאלה התוודעתי לראשונה ליינות של Radikon ו-Gravner , וליינות הכתומים-טבעיים שהם מפיקים. משם הדרך הייתה קצרה לסדנאות יין באיש הענבים, אצל רוני ססלוב שופעת הידע, אצל ניר שחם, להתנסות מעשית בבציר אצל רמי נעמן (תודה), או בזמירה אצל אסף גלאי (תודה גם לך). ועוד היד נטויה.

אבל נדמה לי שאת ההשכלה הנרחבת ביותר רכשתי בקורסים של השלוחה הישראלית של בית הספר ליין WSET (רמות 2 ו-3), אשר בארץ מפעילים גל זהר ורונן ארדיטי את השלוחה הישראלית שלו (IWSI). אני ממליץ לכל מי מאתנו שמבקש לרכוש השכלה בעולם היין, שלא לוותר על הלימודים האלה.

מה עם ביקורים ביקבים?

וואוווו. עד תקופת הקורונה חרשתי את הארץ לאורכה ולרוחבה. נדמה לי שביקרתי ברוב המכריע של יקבי הבוטיק בארץ, גם לבדי וגם באמצעות קבוצות חובבי היין של עופר יוכלמן או/ו של אורית גלעד (קבוצת ״יין ישמח לבב אנוש״). נדמה לי שאחת הרעות החולות שלנו אי בהקשר של יצירת סקרנות אצל חובבי היין לבקר ביקבים, ומנגד ביכולות ובכישורים של היקבים לקלוט ביקורים.

איך אתה מגדיר את עצמך בתחום?

ככל שאני לומד יותר, כך אני מבין שמה שאני מבין ויודע הוא טיפה באוקיינוס ההבנה והידע של עולם היין. מדובר באוקיינוס ידע אדיר, לא אגזים אם אומר, שמדובר אפילו ביקום. וכמו באוקיינוס, וביקום, אנחנו צפויים לפגוש הרבה אתגרים והרבה עולמות משנה מסקרנים עד אין סוף. ומאחר ואני אדם סקרן, המקפיד לבעוט במוסכמות, להעלות שאלות ולתהות על הסיבות, יין בהחלט נותן מענה לתכונות אלה.

כמה זמן בשבוע אתה מקדיש ליין בהיבטים השונים?

אני מקפיד לשתות לפחות פעם אחת ביום כוס יין אדום, ולעיתים מגוון עם יין לבן או רוזה. מעבר לכך אני מקדיש זמן רב לקרוא וללמוד עוד ועוד. וככל שאני לומד יותר, אני מבין כמה איני יודע. יש בי תשוקה עזה ללמוד עוד ועוד על עולם היין. אני עושה זאת באמצעות פרסומים חופשיים במרשתת, כמו Wine Enthusiast או Wine for Normal People שלMS Elizabeth Schneider ; הפרסום השבועי של Jencis Robinson  (כרוך בתשלום חודשי קבוע), ועוד.

מי שותה איתך?

אני שותה בדרך כלל לבדי (כשלתי עד כה בניסיונות לחבר לנושא את האישה שאיתי). לעיתים עם בני וכלתי, ובארוחות לילות שבת אני שמח לצרף עוד בני משפחה לתענוג. מעבר לכך, פה ושם עם קבוצות חובבי יין כמו של עופר יוכלמן או אורית גלעד. למען האמת, מלבד ההנאה שבשתיית יין בחוג המשפחה, ההנאה הכי גדולה שלי הן טעימות-סדנאות יין המתקיימות מעת לעת באיש הענבים, או ביקב ספרה האחד והיחיד.

יין זו גם השקעה כספית לא קטנה אתה קונה יין בחנויות?

זו בדיוק הסיבה בשלה חדלתי, כמעט לחלוטין, בצער רב וביגון קודר, לפקוד את ג׳יאקונדה. אני מנוי יין אצל גלי ויעל(Devine) , וכעת חידשתי מנוי ב- Cheers. לעיתים רחוקות אני רוכש בחנויות יין. משתדל לפקוד את יעל ואלירן ('אוטו יין'), כאשר הם חונים בימי שלישי במתחם של משפחת מנהיים בארסוף קדם. ראוי עוד לציין שמה שמייקר עוד את החוויה הזאת, זו העובדה שאני עושה כל מאמץ לרכוש מגנומים, מהטעם הפשוט שהיין בבקבוק גדול מתיישן טוב יותר מאשר בבקבוקים השגרתיים.

אלי שירן. צילום יעל פאר
אלי שירן. צילום יעל פאר

בארצנו הקטנה קיים מנהג מגונה (לדעתי) להוציא לשוק יין (לבן או רוזה) שנה אחרי הבציר, ויין אדום שנתיים אחרי הבציר. יש המוסיפים חטא על פשע, ונותנים ליינות הצעירים האלה את התואר ״רזרב״ (Reserve) . רק לשם דוגמא, יש מדינות יין וותיקות המאשרות את השימוש במושג זה רק עבור יין ששכב במרתפי היקב לא פחות מתשע שנים. הערכתי הרבה נתונה לאלי שירן (למשל), אשר השביע אותי שלא אפתח יין מסוים שלו אלא בעוד שנה לפחות.

איך אתה רואה את תעשיית היין הישראלית?

נדמה לי שהבעיה הגדולה של ענף היין בישראל, נעוצה בעובדה שהיקבים הגדולים הם אלה ששולטים בענף. הלוואי ואני טועה, אבל נדמה לי שיין עבור חברות משקאות, הוא מוצר שנועד בעיקרו ״לקשט״ את הפורטפוליו שלהם. אם אנשי הענף הזה חפצי חיים, חייבת להיות התארגנות של הענף או לפחות של יקבי הבוטיק, לייצר לובי משמעותי יותר לענף היין הישראלי. אני מחזיק בדעה שאילו היקבים היו מעדיפים להפנות תקציבי שיווק ומכירות לארץ פנימה על פני מסעות שיווק בחו״ל, מצבם היה הרבה יותר טוב.

ישראל היא מדינה יקרה, על כן אין להתפלא שהיינות שמייצרים כאן יקרים אף הם. אין להתכחש לעובדה שחל שיפור משמעותי באיכות היינות בארץ. הבעיה נותרת בעיקרה בעיית המחיר הגבוהה של יין ישראלי אל מול יין תוצרת חוץ. אנשים באים למסעדה ישראלית וכלל לא מעניין אותם יין ישראלי, הם מבקשים שאבלי. אצלנו חסרה מאוד הלוקאל פטריוטיות, ואנחנו שופטים בעיקר על פי המחיר. על זה צריך לעבוד, ולכך חייבים לייחד את עיקר המחשבה, על מנת להעלות את קרנו של ענף היין הישראלי.

איך אתה רואה את שותה ואת חובב היין הישראלי?

שאלה קשה. אנחנו עם שרגיל ליהנות ולרוץ לספר לחבר'ה. יין דורש בעיניי הרבה יותר נינוחות. אני מאושר לראות ששנת הקורונה תרמה תרומה משמעותית להורדת הגיל של הנהנים מעולם היין.

 

יקבים ויינות ישראליים שאתה אוהב במיוחד?

אמרתי פעם לשחר זיו ('אוצרות יין'), שספק אם אצליח למנות יותר מעשרה יקבים ישראלים שמרגשים אותי. עם הזמן שיניתי דעתי, ואני יכול למנות היום הרבה יותר מאלה. ובכל זאת, מי שמרגשים אותי כל פעם מחדש הם קודם כל סימה ודורון רב הון. הם בהחלט עונים לתשוקה שלי ליצירתיות, לאי הליכה בתלם, וביצירת תלמים חדשים. נדמה לי שבעצם העובדה שהם החליטו להתמקד אך ורק ביין לבן במדינה הרותחת שלנו, יש משום העזה פורצת גבולות (אני מרשה לעצמי לומר 'הם', מכיוון שמהיכרותי אותם, קיימת סימביוזה מלאה ביניהם בהקשר הזה).

זאב דוניה יקב סוסון ים. צילום יונתן לבני

יקב נוסף המהווה בעיניי אבן דרך בעולם היין הישראלי, הוא סוסון ים. זאב דוניה מביא לעולם יינות מלאי הבעה, גם של המקום וגם שלו כאומן. ושוב, זה בדיוק מה שמרגש אותי. יינותיו של זאב דוניה, וזאב עצמו, הם הם שהביאו אותי למחשבה שאזור הרי יהודה הוא אזור היין האיכותי ביותר בישראל (עד שבא השנין בלאן של ננה…).

 

מעבר אליהם, אינני יכול שלא להזכיר את יקב נעמן, אצלו התוודעתי פעם ראשונה לקברנה פרנק מקומי נהדר, שלא לדבר על האישיות הצבעונית של רמי ובטינה. וכן, אני אוהב גם את מה שרמי בר מאור מייצר מבקעת הנדיב (ריסלינג 2016 שלו הוא בעיניי הטוב ביותר שאני מכיר מפרי הארץ שלנו). אוהב את הילה וברק ביקב סומק, את היקב החיפאי של חן וורטמן, שמוכיח שגם מעמק שפייה אפשר להפיק סמיון וקריניאן איכותיים, ועוד יינות מרתקים.

אוהב את יקב ויתקין של אסף פז (עוד אחד שלא בדיוק הולך בתלם), וכמובן את היינות שמפיק אלי שירן ביקב שלו בקריית ארבע. עוד ראויים לציון בעיני הם הרוזה (אלישבע) שמפיקה אורנה מיקב אדם, היינות שמפיק אסף גלאי (יקב הבוטיק של הנגב המערבי), כמו גם היינות שמפיקים יוסי וענת צוובנר בגוש עציון.

דנה בני. צילום ערן רז
דנה בני ייננית יקב ננה. צילום ערן רז

יש עוד לא מעטים ברשימה, אבל לא אוכל לסיים מבלי לציין, להלל, לשבח, ולפאר את נפלאותיו של ערן רז (הלו הוא ננה), אשר ביחד עם כל משפחתו, יצרו יש מאין. הן השנין בלאן של כרם ננה והן הקסיופאה (בעיקר סירה), יינות מרגשים בכל מובן. אני מודה שייתכן מאוד שההתלהבות שלי מהתוצרים של ננה, נובעת גם מהתעוזה של הבחור הזה ומהנחישות שלו ליישם את קריאתו של בן גוריון: ״בנגב ייבחן העם בישראל״. שמחתי לראות שערן רז החליט שלא להסתמך על עצמו וניסיונו בלבד, אלא צירף אליו את דנה בני, שגם לה יש את הכישורים הייחודיים לייצר יינות איכותיים.

מה עם יקבים ויינות מהעולם? כיוון וסגנון?

״בצנרת״ גיחות לפורטוגל, לסלובניה, ולגאורגיה. אני מתכנן כאילו שיש לי עוד כמה עשרות שנים. אבל בלי תכנית ושאיפות, שום דבר לא יקרה. אני ממקד את תשומת ליבי לאזורי יין צעירים (יחסית), וליצרני יין שלא עובדים על פי הספר. עוד חזון למועד. לחיים!






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה