fbpx

ענבים ליין מיבול חו"ל – הכמויות השנה מטורפות

החוק מחייב את היקב לציין על התווית שמדובר ביבול חו"ל, אבל החוק הישראלי גם יודע לעקוף את הדרישה הזאת. במידה שיש פחות מ-50% מיץ מחו"ל בבקבוק היין המוגמר והשאר יבול מקומי, אין צורך לציין על התווית שהיין הוא "יבול חו"ל"
Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

אחת התלונות העיקריות של היקבים בשנת הבציר הנוכחית, היא על היבול הנמוך. אין ולו יקב אחד שלא התלונן על כך, ואני מניח שיהיו מקצוענים שינתחו את פשר העניין, וינסו למצוא פתרונות חקלאיים ל"בעיה". מחד, בגלל שהשנה היא שנת שמיטה, הנושא קצת פחות אקוטי. מאידך, מאחר ומדובר בשנת שמיטה, הדבר משפיע בעיקר על היקבים הגדולים, לכן הם היו אמורים להיערך בהתאם, ולפעול בשני מישורים עיקריים: הראשון, להגדיל את כמויות היין שיוצר בשנה שעברה, והשני לדאוג ל'יבול חו"ל'. אני לא מתכוון ליבול נוכרי שמגיע מהארץ אבל נמצא בשליטת גוי, אלא ליבול מחו"ל שמגיע השנה בעיקר מצ'ילה, ארגנטינה ודרום אפריקה. רק לסבר את האוזן, מדובר במיליוני ליטרים של תירוש שמגיעים בדולבים אטומים בתוך מכולות, ועוברים ליקבים כדי ליצור מהם יין.

אין בעיה, נביא לכם את היין ב- Bulk בכל מארז שתרצו

כאמור, השנה גם בגלל שנת השמיטה קיבלנו מידע לפיו הכמויות פשוט עצומות. רוב היקבים מביאים תירוש, אבל חלק מהם (שדיברו לא לציטוט) אמרו לנו שהם מייבאים גם מיץ ענבים אחרי תסיסה (דהיינו, יין בתחילת דרכו, אבל כבר בתהליך). גם היין הזה מוכנס לדולבי ענק, ומלא בביסולפיט על מנת למנוע קילקול בדרך, וכשהוא מגיע ליקב הוא מטופל על ידי היינן כיין לכל דבר. ככל שניסינו להבין מיקבים באיזו כמות מדובר, הפעם כולם מילאו פיהם מים. אבל עמיל מכס נמרץ המקורב לתעשייה, מסר לנו כי מדובר במיליוני ליטרים שיהפכו למיליוני בקבוקים בעוד מספר חודשים. ראוי לציין כי בכל יקב כזה ששולח יין או תירוש לארץ, קיים מערך כשרות שהיקב הישראלי מפעיל, וכולל משגיחי כשרות שמגיעים ליקב בחו"ל למספר שבועות, ובעצם מפקחים על כל העסק.

שוטי שוטי ספינתי והביאי לי מחו"ל הרבה יבול נוכרי לתעשיית היין הישראלית

החוק מחייב את היקב לציין על התווית שמדובר ביבול חו"ל, אבל החוק הישראלי גם יודע לעקוף את הדרישה הזאת. במידה שיש פחות מ-50% מיץ מחו"ל בבקבוק היין המוגמר, והשאר יבול מקומי, אין צורך לציין על התווית שהיין הוא "יבול חו"ל". בשנת שמיטה האינטרס של היקבים הגדולים, הוא דווקא כן לכתוב על התווית שזהו יבול חו"ל, על מנת שהמגזר החרדי יקנה את היין, כי כידוע שנת שמיטה יש רק בארץ. אז היקבים הגדולים עושים תרגיל מעניין, על חלק מהבקבוקים שיש בהם יבול חו"ל ומשווקים למגזר החרדי, יכתבו "יבול חו"ל", ועל חלק שיש בהם פחות מ-50% יין חו"ל, לא יכתבו, היות ששנת שמיטה לא ממש מעניינת את המגזר החילוני, ומבחינתו העיקר שיהיה יין טוב.

צילום המכון למצוות התלויות בארץ

כמובן שיש עוד קומבינות בשנת השמיטה כמו אוצר בית דין, או מכירת הכרמים לגוי (יבול נוכרי), ובעצם שנת שמיטה היא בסך הכל עוד פינה שמאפשרת למגזר החרדי, שליטה ודרך נוספת לסחוט כספים. הרי אילו היתה איזו אמת בעניין השמיטה, היקבים היו באמת שומטים, ולא מייצרים יין בשנת השמיטה, נקודה.

צילום מהאתר של שרגא גבהרד

כשמדברים על ההלכה, מטרתה הייתה שמיטת אדמה ומנוחה לעובד, כלומר היה פה עניין חברתי מובהק. אבל יהודים באשר הם, מחפשים את האפשרות לעשות קומבינה (מתחת ל-50% זה בסדר, קבע איזה רב), וכמו שאומרים הגששים, "אתה הבנת את זה ברוך?". אפשר להאמין רק ליקב שמצהיר, ואכן לא מייצר יין בשנת השמיטה. בשאלה שהעברתי בסבב ליקבים הרלוונטיים, רק 'יקב ציון' הצהיר ואמר שהם לא מייצרים או מייבאים, והם בעצם שומטים הכל. אז לכל המאמינים למיניהם שעבורם שמיטה היא עניין של אמונה, זה היקב היחיד שאפשר לומר עליו שהוא שומר שמיטה. כל השאר מקמבנים (על פי החוק, אבל מקמבנים). אה, דרך אגב גם יקב מרגלית שומר שמיטה השנה (ראו בהמשך).

 

Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email

4 תגובות

  1. מטרת השמיטה היא לא מנוחה לעובד כמו שבת אלא "ושבתה הארץ שבת להשם" להודיע שהארץ שייכת להשם. חקלאים חרדים בד"כ מקיימים את המצווה כפשוטה אך ישנם כאלה שקשה להם כלכלית והם מחפשים פתרונות הלכתיים כמו שיש פתרונות חוקיים להתחמק מכל חוק. אף אחת מהכשרויות החרדיות לא נותנות כשרות על היתר מכירה למרות הכדאיות הכלכלית, שכן רוב היקבים הכשרים מנצלים היתר זה. וטוב שהרבנות דואגת לתת כשרות ופתרונות גם ליקבים כאלה. מטרה נוספת היא חברתית כלכלית "ואכלו אביוני עמך" אם כן ייצור יין כן אמור להתקיים אבל במחירים מוזלים השווים לכל כיס ויש כאלה במכירות אמתיות עם בקבוקים ללא תווית (שלא לפגוע במותגים) ולא בחנויות יין. הבעיה היא עם היקבים הגדולים שחושבים רק על ביזנס ומנסים לעקוף את השמיטה עם כל מיני היתרים ולמכור יין במחיר רגיל, הם מקבלי ההחלטות והם הבעיה, לא הרבנים שנותנים להם כשרות על היבולים שהם מייבאים ממקומות אחרים.

  2. זה כמו מכירה של יינות בישראל עשיתי חישוב של עלות+מכירות+ שיווק+ יצור כל יין ישראלי איזה שהוא יהיה לא צריך לעבור את ה-60 ש"ח גג ומי שלוקחים על יישון וכל מיני תירוצים הוא סתם נוכל או רמאי בכסות של יינן

  3. בורות של הכותב!!
    אני הייתי מתבייש לכתוב כתבה כאשר אני לא בקי
    בפרטי הכתבה מפני שמתגלה הבורות של הכותב.
    בושה!!!

  4. שלום,

    אכן הכתבה לא מדוייקת.

    מכירת שדות לנוכרים נקרא ״היתר מכירה״ ולא ״יבול נוכרי״. זהו פיתרון אפשרי אשר רוב הציבור החרדי אינו סומך עליו וחייב להיות מצויין על הבקבוק.

    בנגוע ל: ״מתחת ל-50% זה בסדר, קבע איזה רב״ אף רב לא קבע כך אלא המחוקק הישראלי מהיבט צרכני ולא כשרותי/הלכתי ולכן גם אם 51% מהיין מחו״ל ו 49% הוא יין ישראלי שלא הקפידו על הלכות שמיטה בגידולו ובתהליך הייצור היין לא יהיה כשר לשומרי שמיטה.

    פתרון ״אוצר בית דין״ הוא פיתרון מצויין מבחינה הלכתית אך מציב אתגרים לא פשוטים כאשר רותים לעשות אותו בסדר גודל (ראה ערך יקבי רמת הגולן והרב אוייערבך מטבריה שפועלים בשיטה זו ונסיון של הרבנות הראשית לעשות אוצר בית דין על היינות ברמה הלאומית בשנת שמיטה 2008)

כתבו תגובה