קלו דה גת: טעימה בסגנון בריטי בדרך היין

איש הזמינו מבעוד מועד מקום לטעימת יינות יקב קלו דה גת בחנות דרך היין בנס ציונה, המודרכת ע"י ויליאם ווייט – בריטי במוצאו ובשפת אימו, שהעביר ערב שלם באנגלית של טעימת יין שכללה דברי שבח והלל, וקשרה כתרים רבים ליקב קלו דה גת

15 איש הזמינו מבעוד מועד מקום לטעימת יינות יקב קלו דה גת בחנות דרך היין בנס ציונה, המודרכת ע"י ויליאם ווייט – בריטי במוצאו ובשפת אימו, שהעביר ערב שלם באנגלית של טעימת יין שכללה דברי שבח והלל, וקשרה כתרים רבים ליקב קלו דה גת.

אין ספק שקלו דה גת נחשב לאחד היקבים היותר בולטים והיותר מסמנים את הדבר הבא בשוק היין הישראלי בליגה הגבוהה. היקב מייצר כיום כ- 60-50 אלף בקבוקים בשנה, והחל לשווק יין לראשונה בבציר 2001. הבעלים והיינן הוא אייל רותם, והיקב ממוקם בקיבוץ הראל בהרי יהודה.
שם היקב מקפל בתוכו שילוב של צמד מילים – חצי לועזית חצי עברית: "clos" (בצרפתית, כרם התחום על ידי קירות אבן), ו"גת" העברי. היקב שוכן כאסטייט אמיתי בתוככי כרמים הכוללים את זני הקברנה, מרלו, פטי ורדו, סירה, ולאחרונה גם שרדונה.

ויליאם ווייט מועסק ב"מייזון סיישל", חברה צרפתית בת 150 שנה בעלת אחוזות שאטו ויקבים ידועי שם בבורדו שבצרפת, המשווקת יינות ללמעלה מ- 70 מדינות ברחבי העולם, והוא והמנהל הישיר שלו אחראים יחדיו על אזור המזרח התיכון.
השניים לקחו על עצמם לשווק את יינות יקב קלו דה גת מישראל – מדינה שלצורך העניין יינותיה בחו"ל אינם שם דבר.

ויליאם, שהנו הנציג המקומי ואיש הקשר הצמוד מול היקב, מתגורר בשכונת עין כרם בירושלים, נשוי לאמנית ומעצבת גרפית בשם חיה ווייט, שגם אחראית לעיצוב התוויות של היקב.
ויליאם שב רק בימים אלה מטעימת יינות צרפתיים באבו דאבי ויין קלאב. לדבריו, ב- 2002 החל הרומן בין חברת מייזון סיישל ליקב קלו דה גת, ואז שאנשי החברה התאהבו ביינות היקב מטעימת חביות ראשונית.
החברה משווקת את יינות היקב במערכת יחסים קרובה והדוקה, ויקב קלו דה גת הוא היין הלא צרפתי היחיד שהם משווקים לבורדו בצרפת, ומכאן הם מיוצאים לאנגליה, אירלנד, וגרמניה. השיווק נבנה צעד אחר צעד ועושה חייל.
היצוא לשוק האמריקאי נעשה ישירות מישראל. השוק היפני נמצא עתה בבדיקה, ותחילת יצוא ליפן דרך בורדו כבר בשלבי תכנון אחרונים, ולפיכך מעורבותה של החברה בשוק הבינלאומי לטובת היצוא והשיווק של יינות יקב קלו דה גת היא משמעותית ליקב שמאד נחשב על ידם.

זהו אירוע הטעמה שני שמקיים ויליאם ווייט בעבור יקב קלו דה גת בחנות רשת דרך היין – המשווקת המקומית של יינות היקב.
פתחנו בשנסון 2006 – יין המזכיר יינות שרדונה מקטגוריית Vin-de-Pays (יין הארץ), שמיוצר באזור גסקון בצרפת. מלא ארומת פרי תפוח עץ, פרחים, לימונים, רעננות ומינרליות. יין שמתאים לשמש שוקעת והתחלה מצוינת לפתוח עמה את טעימת הערב. היין עשוי מבלנד מיוחד של 70% שרדונה, 15% סמיון, 6% ויונייה ו-8% שנין בלאן. מסתבר שיחד הם מתחברים נפלא. היין מורכב, חומציותו מאוזנת, והסיומת ארוכה ומושכת. על השולחן מספר צלחות עם גזרים, פלפלים ירוקים ואדומים ומלפפון ירוק, פיסות לחם כפרי, ומגשים עם גבינה שגרתית – לא משהו ליפול ממנו, קצת מאכזב מול כיבוד עשיר בהרבה באירועי הטעמה אחרים של הרשת.

היין הבא היה הרוזה 2006 – זו השנה השנייה שביקב מפיקים יין רוזה. הרוזה של 2006 יבש יותר מקודמו ב- 2005, שהיה מעט מתקתק יותר בתחושותיו. היין הנוכחי, חרף היותו קליל, מציג גוף מרשים חריג לרוזה, עם מורכבות של טעם וצבע. הוא עשוי מענבי סירה וקברנה סוביניון, כשענבי הסירה הם נותני הטון. הנוזל שהה פרק זמן קצר ביותר עם קליפות הענבים הכהים, ומכאן קיבל הרוזה גוון אדמדם. טעמיו וניחוחות של שזיף ודובדבן, ונגיעת תיבול קלילה.

מספר לנו ויליאם: "אני לא יינן, אני לא חקלאי, אני מתלהב מהיין הן מהיבט הטעימה והן מהצד המסחרי של היין לנוכח התלהבותם של לקוחות היינות של היקב שטועמים את יינותיו ומופתעים מאיכויותיו. יש הרבה יקבים בארץ שקמים יום אחרי יום, אבל אני שואל את עצמי שאלת איש מקצוע: למי הם מוכרים את כל היין שהם עושים, אלא אם יש ברשותם יין מאד מאד איכותי וגם יקר מאד, בכמויות מאד קטנות שהן פונקציה של איכות היין. אני סבור שיקבים כמו מרגלית וקסטל היו מחלוצי יקבי הבוטיק היותר מובחרים בישראל, ויקב קלו דה גת נמצא בליגה הזו לא פחות מהם.

עוברים לשרדונה 2005 – כאן, אומר ויליאם, אנחנו מתחילים להיכנס לעסקים רציניים. "השרדונה 2005 של קלו דה גת הוא יין מעניין. זו השנה השנייה ברציפות שהיין זוכה לגביע אזורי. זהו יין מצוין לדעתי, מהטובים בארץ, אם לא הטוב שבהם בין יינות השרדונה. זה לא יין צרפתי, אבל דומה ומזכיר יינות בורגונדי שעולים לפחות פי שניים ממנו.
בטעימה שערכנו בבית בכל-בו "הרודס" בלונדון, תומחר השרדונה לקידום מכירה ב- 16 ליש"ט, כשמחירו בחנות ברך כלל עומד על 19 ליש"ט. ההתלהבות שהיין הזה עורר בטעימה הייתה פשוט אדירה. חשוב להדגיש כי את היין הזה חייבים להגיש בטמפרטורה נכונה של 12-14 מעלות. לא קר מדי, שכן אם הוא יוגש קר מדי, תפסידו פרי. תפסידו ארומה, ותרגישו הברה עץ. ככה לא שותים את היין הנהדר הזה".
השרדונה 2005 שהה 12 חודש בחביות, שליש מהן חדשות, שליש בנות שנה ושליש בנות שנתיים. 14% אלכוהול עם איכויות ופוטנציאל התיישנות של כ- 5 שנים. צבעו זהוב שקוף ועמוק. בפה פרחוניות וחומציות מאוזנת. הגוף מלא עם טעמי אגס ותפוח ומתיקות מדומה. סיומת ארוכה ומפתה. השרדונה 2005 זכה בגביע האזורי (Trophy) בתחרות מגזין הדקנטר (Decanter) שתוצאותיה התפרסמו בתערוכת היין הבינלאומית בלונדון, בחודש מאי 2007.

סירה הראל 2005 – היקב ידוע ביינות הסירה שלו. סדרת הראל היא הראשונה שיצאה לשוק. זה הבציר השלישי של ענבי הסירה ביקב. הסירה 2004 היה מדהים, וכל הבקבוקים אזלו מהחנויות במהרה. ה- 2005 זכה לגביע בתחרות מגזין הדקנטר בקטגוריית בלנד אדום הטוב ביותר ברף מחירים מעל 10 ליש"ט. ה- 2005 מבשר טובות. הסירה יתמודד היטב עם מאכלים מהמטבח הים תיכוני, מאחר והוא יתחבר היטב לאוכל. צבעו כהה ועמוק, הוא שהה 12 חודש בחביות. הפרי מורגש היטב עם רמז לקפה, כשהוא מציג איזון מצוין בין עץ לפרי, עם טאנינים איתנים שאינם משתלטים על הפרי.

קברנה סוביניון 2005 – זהו היין השני מיינות הטעימה שהינו מסדרת הראל. יין קברנה סוביניון עם תכונות זן אופייניות. צבעו כהה ועשיר, יין עגול וחלק מאוזן מאד והרמוני. 14.5% אלכוהול. גוף היין מלא, ו- 12 החודשים בהם התיישן בחביות מוסיפים לו עץ בגווני טעם ברקע. סיגר, טבק שוקולד ופרי יער שחור מעניקים ליין מבנה קשיח וטאנינים מוצקים.

מרלו הראל 2004 – לטעמי זה היה היין של הערב. זהו מרלו עוצמתי, חייתי משהו, לעיס כמעט. צבעו כהה, בורדו בקצה נוטה לשחור. האף זוכה לארומות פרי עשיר, עם ריבת שזיפים ופרי יער שחור. החומציות גבוהה במעט לטעמי, עם עץ ברקע, אך ככל ששהה היין בכוס היא התנדפה לה, והיין הפך לשתי וטעים הרבה יותר.
הטאנינים מדמים מתיקות מזמינה. הסיומת ארוכה ומושכת. כמעט ולא נותרו בחנויות היין בקבוקים משנתון הבציר הזה. היין כהה מאד, נוטה לשחור, עם מבנה טאנינים הדוק.
900 בקבוקים מיין זה נרכשו באנגליה ע"י איגוד של שוחרי יין אליטיסטי הנקרא "וויין סוסייסטי" – איגוד שנוסד ב- 1874 ובו כ- 200,000 חברים. האיגוד מחפש בכל שנה יין מובחר לחלק לחבריו, ומזמין אליו ספקי יין גדולים להציע ממבחר מרכולתם. בטעימה שנערכה באולם ענק בגודל של מגרש כדורסל ונכחו בו כ- 500 איש, נטעם המרלו 2004 של קלו דה גת, וחברים רבים שעינם צדה לראשונה בעלון שחולק ביין מרלו מישראל, ביקשו לטעום מהיין. את התרשמותם הם הביאו לידי ביטוי ברכישת 900 בקבוקים ממנו – זה היה כל המלאי של המשווק בחו"ל. היין, אגב, נמכר לחברי האיגוד באירוע זה ב- 15 ליש"ט.

קלו דה גת עמק איילון 2003 – לדעת רבים מהיינות היותר אהובים בטעימה. בלנד בודולזי קלאסי. יין מורכב ואלגנטי. מעניין בחך. מאד טאניני. צבעו עמוק וכהה, טעמי פרי יער שחור מתובל ומוחצן. 18 חודש בחביות חדשות שמוסיפות ליין נדבך נוסף של עץ ברקע, אך לא כזה שמשתלט, פותחים ליין חלון זמן לשתייה בשנתיים שלוש הקרובות.

סיקרא סירה 2004 – ,ב- 2003 היה חייב לקרות משהו ביקב", מספר ויליאם. "המרלו כבר שהה זמן רב בחביות, וכבר מתוקף היותו יין נבחר בשל ייחודיותו ועוצמותיו הוחלט לחשוף אותו אחרי 22 חודשי חבית ועוד שנת יישון בבקבוקים".
צבעו כהה וגוף היין מוצק ובריא. בפה פירות יער – דומדמניות ודובדבנים, קפה ואניס. הסיומת ארוכה מושכת ומפתה. מחירו של הסיקרא באנגליה 30 ליש"ט, כשהוא זוכה להימנות בין היינות המובחרים שבקטלוג.

לסיכום. נעמה לי מאד ההדרכה המלומדת באנגלית של ויליאם ווייט. ניכר עליו כי הוא שוחה היטב בחומר, ומייצג נאמנה ויותר את יינות היקב. מעניין היה לשמוע לראשונה הדרכת טעימה מפיו של איש שיווק ומסחר בעל אינטרסים מובנים ומובהקים, על פני הטעמה הנעשית ע"י היינן עצמו.
במבחן של כדאיות הערב ובחשבון פשוט של 85 ₪ לטעימה מודרכת, 25 ₪ זיכוי לכל בקבוק מהטעימה, כשמחיר הבקבוקים נע מאזור ה- 100 ₪ ועד ל – 185 ₪ היה כדאי לבוא במקרה זה במיוחד ובשביל היין. במבחן האירוח והכיבוד, נרשמה אכזבה רבתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר