ליקב רד פואטרי של בני הזוג ארנה ודובי טל, השוכן בחוות טל הסמוכה לכרמי יוסף, יש שורשים עמוקים לא רק בנטיעת הגפנים, אלא בהיסטוריית הציונות המתחדשת בארץ ישראל של סוף המאה ה- 19 ותחילת המאה ה- 20, שתיעוד שלה ניתן לראות על קירות מרכזון המבקרים של היקב (בכל יום שישי מתכנס כאן "פרלמנט" חברים סביב יין, נשנושים ודיבורים – אליו יכולים להצטרף גם מבקרים אקראיים), ואף למצוא בשמות אחדים מהיינות.
הסבים שעלו מרוסיה בעלייה הראשונה, גידלו כרמי ענבי יין – שבהמשך נעקרו והפכו לכרמי ענבי מאכל. לא רק ענבים היו ב- DNA המשפחתי, אלא גם עשיית יין: הסבא רבא הלל אהרונוביץ התיישב ברחובות ב- 1892, וב- 1903 היה ממקימי יקב גת ברחובות, שפעל עד 1933. אלכס טל, אבא של דובי, היה מהשותפים ביקב כרמיה שפעל במקווה ישראל במתקן היקב ההיסטורי של בית הספר החקלאי בין השנים 1966-1972.
אלכס, שהיה איש צבא, הקים את חוות טל ב- 1950. סיכל אבנים, פוצץ סלעים, ונטע גפנים של ענבי יין: קריניאן כזן ראשי, גרנאש, מוסקט אלכסנדרוני וקריניאן. השיטה: שתילת ענפים, בלי הרכבות. הענבים יועדו לכרמל מזרחי, אבל אלכס טל הפסיק את ההתקשרות עם היקב בראשון, ועשה עסקה עם זלצר מיקבי אליעז בבנימינה, "שקנה את הענבים תמורת כסף – לא תמורת הבטחות כמו כרמל מזרחי", אומר דובי. זה נשמע עניין של מה בכך, אבל החלטה זאת של אלכס טל גרמה למשבר משפחתי עם אביו (סבא של דובי) שהיה מאנשי היקב ואגודת הכורמים; ריב שהגיע עד משבר ירושה.
דובי השתחרר משירותו הצבאי ב- 1975, הגיע לחווה, עקר את כל הגפנים בהדרגה. כאוטו דידקט הוא למד שתלנות גפנים, ושתל ענבי מאכל ואפרסקים ליצוא – תם עידן ענבי היין לתקופה ממושכת. בשנות ה- 90 התחילו להגיע לארץ זנים חדשים של ענבי יין, ואברהם נוטמן ויעקב קליגר נטעו כרם ראשון של קברנה סוביניון בכרמי יוסף. לראשונה מאז ימי הזנים שהיו במקווה ישראל מהמאה ה- 19, התחילו לייצר במשתלה של חוות טל עבור מכון וולקני שתילי גפנים של זני יין שלא היו מוכרים בארץ. "היה שם בנק של זנים, ולצערנו אין את זה היום בארץ. קיים רק בחוות מסחריות, ורק מה שאפשר לעשות ממנו כסף. רוב מאגר הידע לא קיים בצורה מסודרת", אומר בצער דובי שנחשף אז לכל הזנים שהגיעו מחו"ל.
דובי התחיל לשתול כרמי ענבי יין משלו מהסיבה הפרוזאית שלא היו לו מספיק מים, והיה צריך לפנות מים למטעים ששותים הרבה יותר מאשר גפני יין. ב- 199 הם ייצרו יין ראשון – בלנד של קברנה סוביניון וארגמן. מאז שתלו זנים רבים של ענבי יין ובמקביל ענבי מאכל, שעד שנת 2000 היו עיקר הגידול. כך, חוות טל הייתה הראשונה בארץ עם ענבים ללא חרצנים – מה שנקרא 'ענבי טלי'.
היום מייצרים ביקב רד פואטרי של ארנה ודובי טל בין 12,000-10,000 בקבוקי יין בשנה – כ- 1,000 מסדרה, מה שאומר שיקב קטן זה מייצר כתריסר יינות שונים. למה כל כך הרבה? "כי אנחנו חייבים לעשות את הניסיונות עבור עצמנו", אומר דובי טל. היינות נמכרים בעיקר ביקב ("זכות הקיום שלנו הם הלקוחות החוזרים") – גם מביאים לאנשים הביתה, בדיוטי פרי בנתב"ג, וקצת בחנויות. מחירי היינות יותר מאשר סבירים.
מסתבר כי רד פואטרי מייצר יין גם עבור יקבים אחרים – סיפור שאנחנו שומעים שוב ושוב, ומעציב כשמבינים שתווית על בקבוק לא בהכרח מספרת אמת על מקורו; ומשרתים הרבה חובבי יין שמייצרים מ- 100 בקבוקים ומעלה, ותורמים להם מהידע של היקב, שנרכש על רקע של ייננות אמריקאית "כי היא מאוד פתוחה מבחינת הקניית ידע ושיתופו", אומר דובי. "יין זה דקויות, ואצל האמריקאים זה פתוח. כך גם אצלי". יש אנשים שחוזרים שנה אחרי שנה וקונים בחוות טל ענבים לייצור יין שלהם. מסתבר כי צינה אבידן ז"ל קנתה אצלם הרבה ענבים ליקב אבידן, ודובי טל מדבר עליה בערכה וגעגוע.
כמי שהנו חקלאי, אי אפשר שלא לשאול את דובי טל בנושא הטרואר עליו כה מרבים לדבר אצלנו. הוא מבכה ומספיד את הטרואר: "אין באמת טרואר בארץ. צריך לגדל את הגפן כך שתעמיק עד 30 מטר – זה נותן את כל המינרלים ועושה את היין אחר. היום הולכים על גפן שחודרת מעט לאדמה, ולא מקבלים את כל מה שהגפן צריכה ונותנת". עוד בייננות: טל הוא חסיד הפאנץ' דאון הידני ומעיכת הכובע של היין לעומת מעיכה מכנית במכלים. "בגלל זה יש ליין של כל היקבים הגדולים אותו טעם", הוא אומר.
קברנה סוביניון רזרב 2009
100% קברנה סוביניון. יין פירותי מאוד, מתובל בפלפל שחור, תחושת אדמה תחוחה עדינה. היין עשיר, החמיצות עדינה. ארוך בפה. המחיר 80 ₪
קפריוטי 2011
הסופר-טוסקן של רד פואטרי: בלנד של סנג'ובזה ומרלו. נקרא על שמו של המדריך האיטלקי של אלכס טל, אביו של דובי, בקומנדו הימי (שייטת 13) בעת ההקמה. היין פירותי, מבושם, אותה חמיצות עדינה. לאחר פתיחת הבקבוק מומלץ לתת לו לנשום היטב, למרות שכבר הגיע לגיל חמש, וזאת כדי להימנע מתחושת העפיצות התופסת את השיניים. הוא הולך ומתעגל בפה ככל שנותנים לו אוויר ומרחב. לא סנג'יובזה אופייני, לפחות ביחס למוכר לנו. המחיר 70 ₪.
חסידה שחורה 2013
נקרא על שם החסידה השחורה שעוברת כל שנה באזור כרמי יוסף; הגוף והכנפיים שחורות והחזה לבן. שם מעניין ויין מעניין. בלנד לא שגרתי של פטיט סירה וקברנה פרנק, שלדברי דובי טל, נולד בטעות, אך הוא מתכוון להמשיך אותו בעתיד. סדרה של פחות מ- 1,000 בקבוקים. ביין 15% אלכוהול שבהחלט באים לידי ביטוי. למרות שהאלכוהול גבוה וגם חשים בו, הוא ממש לא מפריע בפה, למרות שאיננו מתלהבים מיינות עתירי אלכוהול. זה יין מצוין, שמקבל מהקברנה פרנק גוון של ירקרקות וטעמי קפה נעימים מאוד, המלווים את הטעם הארוך בפה. המחיר 90 ₪.
גרנאש רזרב 2013
פרי עוצמתי ומתובל מכרם על שיא הגובה של תל גזר בצדו המזרחי. 100% חביות עץ אמריקאיות חדשות ממפעל שמייצר חביות לוויסקי, שנותנות גוון מעניין מאוד; לא קלוי אלא גוון עץ עדין שמעדן טעמים. דובי מאמין שעץ צריך לתמוך ביין, אך לא להיות בעל השפעה גדולה מדי של טעמי עץ. לכן הוא לא משתמש בחביות ביותר מאשר קלייה בינונית (מדיום טוסט). הוא גם בחר שלא לגעת בצבע הגרנאש ולא להכהות אותו עם זן אחר, כדי לתת לו כבוד כזן שמלווה את המשפחה כמה דורות. המחיר 80 ₪.
אהרנסון 2013
בתחום הגרנאש, ובמסגרת הקשר עם הציונות, יש ליקב בלנד SGM שנקרא אהרנסון, על שם אהרון אהרנסון, בו הגרנאש מהווה 40% (וגם מככב ברוזה של רד פואטרי). היין בוקבק אך טרם יצא לשוק. על התווית האחורית שלו מופיע באנגלית תקציר פעילותו של אהרנסון, מקימה של מחתרת ניל"י, בין שפע הפעילויות והכישרונות שלו.
עוד בטעימה: יין לבן שנמזג מבקבוק נטול תווית, "תנחשו מה זה": בלאן דה נואר – 100% קברנה סוביניון, המחיר כ- 60 ₪. יין נעים לשתייה, כשכדרכו של בלאן דה נואר, הגימיק בו הוא בעשיית יין לבן מזן אדום. מעין הוכחת יכולת של היינן.
שרונה 2011 – בלנד של קברנה סוביניון עם מרלו. נקרא על שמה של שרונה אהרון, אמו של דיויד ברוזה; בת משפחה שדובי מאוד אהב, ולכן קרא ליין על שמה.
יקב רד פואטרי פתוח לביקורים, טעימה וקניית יינות בימי שישי לפני הצהרים. היקב ממוקם על כביש 44 באזור כרמי יוסף. משם יכוון אתכם ה- WAZE לשביל נטול שילוט המוביל ל'פירות אביב'. זה בסדר, סעו לפי השילוט ותגיעו, רק תאמו לפני הנסיעה: 08-9210352 או 050-5695177.
