שאטו גולן: איכות ותמחור גבוהים

בחודש דצמבר 2006 כתבתי כך על טעימת יינות יקב שאטו גולן מבציר 2004 :  "היינות של שאטו גולן עולים הרבה כסף, אבל זה לא יקר".
השבוע חנך  היקב שורת יינות חדשים מבציר 2006 במסעדת הרברט סמואל של שף יונתן רושפלד בתל-אביב.
המארחים היו שוקי בר און-שי, מנכ"ל משותף של היקב, רעייתו שוש ובתו דנה, היינן הכישרוני אורי חץ, ובועז סולש אשר על ניהול השיווק והמכירות.

היינות שהושקו היו הנבחרת של יקב שאטו גולן, ובהם רוזה 2007 שהוגש לצד שלושה מתאבנים; גשם לבן 2007 וסוביניון בלאן 2007 – היינות הלבנים בפורטפוליו של היקב; ומכאן אל היינות האדומים: גשם 2006 אדום שהוגש בליווי סלט פירות ים עם עדשים, סירה 2006, מרלו 2006, קברנה סוביניון 2006, יין הדגל אליעד 2006 שהוגש עם המנה העיקרית – פילה בקר עם קנלוני ופטריות פורצ'יני, ויין מארכיון היקב – הפעם נבחר סירה 2002 שהיה בהחלט יין משכנע, ולדעתי אף היה היין המעניין ואפילו הטוב שבטעימה, שהוגש בליווי גבינת צאן מיושנת עם כמהין.

גם בטעימת יינות בציר 2006 הועלתה יותר מפעם אחת סוגיית התמחור של יינות היקב.
אישית אני סבור שלפחות אצל חלק מהיקבים הבולטים, תמחור היין נובע לא רק מאיכותו הגבוהה, אלא גם ממיתוגו, מהביקוש, ומיכולת ההתפתחות שלו להפוך אחר כך ליין גדול עם השנים.
אצל יקב שאטו גולן, אלמנטים של כלכלת שוק באים לידי ביטוי יותר מכל, וזאת לנוכח מיעוט בקבוקי היין בסדרות אחדות כמו הגשם האדום או הגשם הלבן, או העובדה שמדובר ביין הדגל של היקב כמו האליעד.

אין ספק שבמנגנון תמחור היקב מושקעת הרבה חשיבה ואסטרטגיה המונעת בבסיסה מהתחרות בענף, מהמיתוג כפי שהיקב תופס מעצמו, או מבקש לעצמו, מההיצע, מהביקוש, מהתצרוכת וההשקעה. אלה הם הקובעים עבור אנשי היקב מה, כמה לייצר, מתי, ועבור מי כקהל היעד.
מאידך, בשורה התחתונה, את הצרכן לא מעניינת כל כך כלכלת  השוק, ולדידו מחיר היין של שאטו גולן עלול ליצור רתיעה מסוימת, עליה אני שומע לא אחת בנימה מתריסה כנגד מחירי היינות של שאטו גולן.

אבל ביקב שאטו גולן מאמינים שאם שמים את התותחים שלהם לטעימה, הם יצדיקו את מחירם, ואני יכול להסכים עם תפיסת העולם של יקב שאטו גולן: איכות היין צריכה להיות זהה לתמחור שלו.

אומר שוקי שי, מנכ"ל משותף ביקב שאטו גולן: "מישהו אמר לי לפני אירוע ההשקה: אני מקווה שאתה לא מתכוון לחזור על דברים שכבר אמרת בעבר. ואני אומר רק דבר אחד כפתיח: איך שהשנה עברה מהר. בשנה האחרונה מאוד הוטרדנו מהעלייה בהוצאות ובעלויות. העץ, הנפט, הנייר והזכוכית האמירו פלאים. כתוצאה מעליות אלו העלינו את מחירי יינות היקב בכ- 5%, ואז החלטנו לחלק את עליות המחירים חצי חצי בערך בין 2008 ל- 2009 עם יינות הבצירים 2005-2006.
אבל אז הגיע המשבר הכלכלי העולמי, שאחד מסממניו הבולטים הינה המהירות בה הכול קרה. והמשבר הזה הוריד את כולנו מהקומה השמינית לקומת הקרקע, אבל לא דרך המדרגות.
תשומת הלב העולמית הפכה למצב של הישרדות. גם אנו ביקב התאמנו את עצמנו לתקופה ועשינו צעדים של התייעלות והקטנה בהוצאות. כפועל יוצא החליט השנה היקב שלא להעלות את מחירי יינותיו. למעט מחירו של יין הדגל האליעד השונה, ואנו מכריזים עליו כיין הדגל של היקב על שום האהדה הרבה והביקוש לו זוכה היין.
היקב קיבל החלטה אסטרטגית לשתף פעולה עם לקוחות היקב, ובמיוחד עם הלקוחות הטובים שלו; לעזור איפה שאפשר, ולעבוד עימם ביחד בכדי שניתן יהיה לעבור את התקופה הקשה ביחד.
במשברים אתה אף פעם לא יודע מה אורכם ומה עומקם. אני חש בשבועות האחרונים כי ישנה התעוררות מסוימת שמגמתה חיובית, ואני מקווה כמו כולם שנקודת המפנה תבוא במהרה.
שוק הייצוא של יינות שאטו גולן זוכה להצלחה ואנו גאים על כך מאוד, אבל בלי להתבייש אני מודה שגם אנו חווים לנוכח קשיי התקופה ירידה של כ- 15% במכירות.
אנחנו יקב ששואף כל הזמן לשפר את איכויותיו. זהו תהליך שלא נגמר אף פעם, ותמיד אפשר יותר. אני כבר עכשיו יכול להעיד שבצירי 2006, 2007, וכנראה גם 2008 הם בצירים מאוד איכותיים ביקב".

ולטעימת היינות.
ניכר ככלל שבציר 2006, בניגוד לבציר 2005 שהיה מאוד יוצא דופן, היה בציר חם. כפועל יוצא מכך, היינות שהתקבלו הם יותר רחבים, יותר אלכוהוליים, טיפה פחות מבנה וחמיצות וטאנין באמצע, כמו ביינות בציר 2005, ומצד שני,  בזכות היות היין יותר רחב, הוא הרבה יותר מתחנף. וליינות שכאלה, ובמיוחד בארצנו, 
יש קהל גדול.

רוזה 2007 
מהיין יוצרו כ- 4,000 בקבוקים. הם יצאו לשוק בסביבות חודש מרץ שנה זו. היין נשאר בשוק עד בערך חודש ינואר, ואז הוא אוזל מהמלאי, ואין מה לספק עד ליציאת היין מהבציר הבא.
היין עשוי 100% ענבי קברנה פרנק. הענבים הותססו חלקם במיכלי נירוסטה, חלקם בחביות ישנות, היין עורבב ובוקבק כארבעה חודשים לאחר הבציר.
מחירו 99 ₪.

סוביניון בלאן 2007 
היין עשוי 100% ענבי סוביניון בלאן.העשייה היא באותה מתכונת של השנים הקודמות. הענבים נקנים מכרם בשעל, ואלה הם הענבים היחידים שיקב שאטו גולן קונה מספקים אחרים. שורות הענבים מטופלות על ידי אנשי היקב בכרם הנמצא בגובה 800 מטר.
חלק מהענבים תססו בחביות בתסיסה ספונטנית, חלק תססו במיכל, לאחר כחצי שנה מעורבבים הענבים ומבוקבקים. מהיין יוצרו 3,000 בקבוקים.
אף ארומטי מרענן, בפה תחושה של ליצ'י ופרי טרופי. הפה מהנה מאוד. 
מחירו 135 ₪.

גשם לבן 2007 
הענבים מגיעים מחלקה אורגנית ייעודית של היקב, בה נטועים זני ענבים מדרום צרפת. הגשם לבן מורכב מבלנד של הזנים ויונייה, רוסאן, גראנאש לבן ופרנץ' קולמבאר. הענבים נסחטו בשלמותם, והמיץ תסס בחביות ישנות בנות חמש. לאחר כחצי שנה יישון בחביות עורבבו חלקי הבלנד ליין והועברו לבקבוקים. מהיין יוצרו כ- 1,000 בקבוקים.
בטעימה נוכחות הויונייה באף הכי בולטת, ואילו בפה הגראנאש הלבן הכי בולט בהרכב הזני.
מחירו 180 ₪.

גשם אדום 2006 
מהיין יוצרו סך הכול 357 בקבוקים, כי זו הייתה שנה מאוד לא קלה לגראנאש האדום. להבדיל, בבציר 2007 יהיו מהגשם האדום כמעט 3,000 בקבוקים, וזו כמות היין שהיקב מבקש להפיק מסדרה זו בעתיד.
ההרכב הזני ביין: 80% גראנאש אדום, בתוספת של כ- 14% סירה ו- 6% מורבדר.
אין ספק שבתמחור היין משחקת כמות הייצור המועטה מבציר 2006 תפקיד משמעותי.היין מזכיר בטעמיו יינות צרפתיים מאזור בורגון משנה חמה יחסית. ליין מבנה ואופי ארומטי.
מחירו 325 ₪.

סירה 2006 
היין שונה באופיו מקודמו מ- 2005, והוא בהחלט יכול להיקרא האח הגדול של
ה- 2005. יותר אלכוהול מה- 2005, פחות חמיצות ויותר טאנינים.
בפה היין חלק, באף נימה מעושנת משהו. היין מעט יותר כבד, יותר נוכח, יותר בשל, ואפילו נותן תחושה מתקתקה. ההרכב הזני: 89% סירה, 8% גראנאש
ו- 3% פטיט סירה.
זהו סירה מאוד פרחוני, מאוד חם, בהחלט סירה ארץ ישראלי. היין התיישן 12 חודש בחביות ואז בוקבק, ויוצרו ממנו 9,370 בקבוקים.
מחירו 149 ₪.

מרלו 2006 
מורכב מ- 97% מרלו, 3% קברנה סוביניון, הענבים הותססו ויושנו בנפרד במשך כשנה, ולבסוף עורבבו בטרם הביקבוק. מהיין יוצרו 4,200 בקבוקים.
אהבתי את המרלו. לדעתי זה היין שהיה הכי מתאים למנת הבשר שהוגשה כמנה העיקרית. היין בעל נופך ליקרי, עם הרבה ירק. היין אולי צעיר מעט, אבל הוא פשוט מהנה לשתייה. הוא מעניין ומבקש מהטועם אותו עוד זמן. בתחילה הוא מאוד ארומטי ושופע, לאחר מכן הוא נעשה יותר מרוכז ומאבד משהו מהארומות הראשוניות.
מחירו 147 ₪.

קברנה סוביניון 2006 
היין מורכב מ- 86% קברנה סוביניון, 9% קברנה פרנק, 3.5% סירה ו- 1.5% פטיט וורדו. היינות השונים הותססו ויושנו בנפרד במשך כשנה, ולבסוף עורבבו בטרם הביקבוק. מהיין יוצרו 35,000 בקבוקים, 1,500 בקבוקים של 500 מל"ל, ו- 720 בקבוקי מגנום 1.5 ליטר. 
בטעימה ניתן לחוש ביין ריבתי, יותר חם, יותר רחב, יותר מתחנף עם נימה מתוקה משהו; יין שעושה לך נחמד בפה, עם פחות מבנה אנכי ויותר מבנה רחב. יותר חלק יותר סמיך, ומצד שני פחות גבוה וארוך. אלכוהול גבוה יחסית. זהו לא יין בומבסטי אבל בהחלט קברנה סוביניון ראוי.
מחירו 137 ₪.

אליעד 2006 
יין מבוסס קברנה סוביניון, שנבחר מחלקות ייחודיות ומנסה בכל שנה מחדש ללכוד את ביטויו הייחודי והטהור ביותר של הזן באותו בציר. יין דגל זה הוא מזיגה של 93% קברנה סוביניון, 3.5% מרלו, ו- 3.5% פטיט וורדו.
היינות הותססו ויושנו בנפרד במשך כשנה ולאחר מכן עורבבו, הוחזרו לחביות לשלושה חודשים נוספים טרם הביקבוק. מהיין יוצרו 6,700 בקבוקים ו- 720 בקבוקי מגנום 1.5 ליטר.
בטעימה ניתן לחוש שהאליעד הוא יין שתי ועכשווי, ויש לו יכולת התיישנות גבוהה משל הקברנה סוביניון. 2006 הייתה שנה יותר חמה מ- 2005, ולפיכך גם האליעד 2006 הרבה יותר רחב, יותר מעניק תחושה של מתיקות מסוימת, הרבה יותר אלכוהול – משהו לכוון ה- 15%, אין ספק שהאליעד מוכן לשתייה יותר מאחיו הצעיר הקברנה סוביניון, ואין ספק שהוא גם יחזיק אחריו שנים קדימה ביכולתו להתבגר ולהתיישן בכבוד.
ב- 2006 ניתן לחוש בפרי בולט, אבל הוא פחות "ירוק", הטעמים מאוד בשלים, בפה הוא יותר עגול יותר מוכן, יותר חלק, משקף היטב את שנת הבציר.
מחירו 175 ₪.

סירה 2002 
כמעט יין ארכיון. היין אינו למכירה שוטפת, וניתן לקנותו ביקב בלבד. במחלקת יינות הארכיון של היקב נמצאים יינות מתיישנים אותם מגדיר היקב כמעולים. היינות הנם משנות בציר קודמות ועומדים בתבחינים של איכות גבוהה במיוחד שלצדה פוטנציאל התיישנות ארוך. בכל שנה מוציא היקב למכירה כמות מוגבלת מיינות אלה ללקוחות מיוחדים בלבד.
מהיין הזה, יוצרו 4,200 בקבוקים. הוא עשוי 100% ענבי סירה. היין יושן 15 חודש בחביות עץ אלון צרפתי. זהו יין מרוכז ארומטי ובשל. באף טבק ותבלין וריבת אוכמניות.
בכדי להמחיש בפני הטועמים את איכות יינות היקב ויכולתם להתבגר ולהתיישן בכבוד, נטעמו ע"י אורי חץ היינן מספר יינות. לבסוף נבחר הסירה 2002 שלדברי אורי מאוד הרשים אותו, והוא החליט להציג אותו בכדי להראות איך נטעם יין שהתיישן בכבוד אחרי 6 שנים.
אין ספק שהסירה 2002 נתן מצג של כבוד הן בצבע, הן באף והן בטעם, והוא עורר אצל רבים מחבריי לטעימה עניין ואהדה רבה. הוא ראוי להיבחר כיין הטוב בטעימות באירוע זה.

צילומים: דני רובין






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה