שבועות של יינות לבנים

שבועות הוא החג של הצבע הלבן. הבגדים, האוכל וגם היין.
הקיץ הנמצא בפתח משמש אף הוא כתירוץ מעולה לשליפת בקבוק יין לבן צונן מהמקרר, וגם העובדה שהוא יהיה המלווה המושלם למאכלי הגבינה הנהוגים בחג.
אבל מעבר לכל, היינות הלבנים הם פשוט נפלאים. הם הכי ארומטיים, הכי אלגנטיים והכי עדינים בעולם,. ובכלל מגיע להם כבוד, הרבה כבוד, ולא רק בחג השבועות או בקיץ. לא אחת הם מהמעולים, היקרים, והנחשקים בין יינות העולם. ולמי שזקוק עדיין להוכחות להלן מספר דוגמאות.

שלב ההוכחות
אזור היין הלבן היקר והנחשב ביותר הוא בורגונדי בצרפת, ובעיקר שני הכפרים השכנים: שאסן מונראשה ופוליני מונראשה. הזן הלבן השולט כאן הוא השרדונה המוכר והטוב. חלקות הכרם קטנות והביקוש העולמי ליינות הנחשבים, עצום ביחס להיצע.
המחירים של היינות הלבנים מהכרמים המפורסמים אינם נופלים כאן מאלו של האדומים, ומוכיחים שהשמים אינם תמיד הגבול.

אזור בורדו בצרפת מפורסם יותר ביינותיו האדומים, אבל תת האזור פסאק לאוניאן שמדרום לעיר, אינו מפגר מאחור בכל הקשור ליין הלבן דווקא. הזנים הלבנים השולטים הם הסמיון והסוביניון בלאן המוכרים לא פחות. גם כאן היינות הלבנים הטובים מפגינים אלגנטיות מופלאה לצד ארומטיות ומורכבות יוצאות דופן, וגם כאן המחירים של הלבנים הטובים בהחלט אינם שווים לכל נפש (או לכל כיס).

אזור צרפתי אחר המתמחה (כמעט בלעדית) ביינות לבנים, הוא אלזס במזרח המדינה. היינות פה מופקים בעיקר מהזנים הנפלאים ריזלינג וגוורצטרמינר, ולמרבה השמחה גם הטובים שבהם שומרים עדיין על רמות מחירים שפויות פחות או יותר (הכל יחסי כמובן).

עמק הלואר עם יינות הסוביניון בלאן והשנין בלאן שלו ועמק הרון עם הויונייה, המרסאן והרוסאן, הם דוגמאות נוספות, מוכרות מעט פחות, ליינות לבנים נהדרים. גרמניה היא מדינה של יינות לבנים ארומטיים מעולים, בעיקר מהריזלינג, ובעיקר באזורים של נהרות הריין והמוזל.

ובעולם החדש
אבל יין לבן איכותי אינו מנת חלקו של העולם הישן בלבד. השרדונה הקליפורני של שאטו מונטלנה, הימם את עולם היין ושם את יינות קליפורניה על מפת היין הבינלאומית כשניצח את יינות צרפת הגדולים בטעימה ההיסטורית המפורסמת שנערכה בפאריס בשנת 1976.
מאז עבר הרבה יין לבן בצנרת, ויינות לבנים מעולים מזני ענבים שונים ניתן לפגוש כמעט בכל ארץ שמייצרת יין. אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר היא ניו-זילנד, שמייצאת לכל העולם סוביניונים ארומאיים להפליא במחירים שפויים להפליא עוד יותר.

רגיש ומפונק
הפקת יין לבן מסובכת ועדינה מהאדום. היין הלבן רגיש יותר, מפונק יותר, ודורש תשומת לב רבה יותר לאורך כל הדרך, מהבציר ועד הבקבוק.
על מנת לשמר את ניחוחו הרענן והפירותי, כדאי להקפיד על בציר לילי קר והגעה מהירה מאוד ליקב, על קירור מהיר של התירוש ועל תסיסה ארוכה בטמפרטורות קרות.

מרבית היינות הלבנים אינם עוברים התבגרות בחביות עץ אלון, וזאת במטרה לשמר את רעננות היין ואת מאפייני זן הענבים. התיישנות היין הלבן למשך מספר חודשים בחביות עץ אלון, כפי שנהוג לעתים, מוסיפה לו ניחוחות מורכבות מעניינת. היין הלבן רגיש בהרבה לתהליכי חמצון, אין לו את מנגנוני ההגנה של היין האדום. לכן, לאורך כל תהליך ייצורו יש להקפיד על מגע מינימלי שלו עם חמצן.
מסיבה זו גם לא מומלץ בדרך כלל לשמור בקבוקי יין לבן לתקופות ארוכות בבית, אבל יינות לבנים מעולים אחדים מפתיעים לפעמים ביכולת לשמור על עצמם ולהתפתח לאורך זמן רב.

ומה אצלנו?
למרות שרוב היין הנמכר בישראל (כ- 66%) הוא אדום, לא חסרות דוגמאות ליינות לבנים ישראלים מצויינים. הסדרה האזורית של יקבי כרמל כוללת, למשל, כמה דוגמאות מעולות ומעניינות.

בין הזנים הקלאסיים המוכרים נמצאים השרדונה המופק מכרמים מצטיינים באזור מירון שבגליל העליון, ומפגין עושר ומורכבות עם רמזים עדינים ולא משתלטים לחביות עץ האלון בהן התיישן.
השרדונה בסדרת פרייבט קולקשן מספק גם הוא שתייה מהנה ומרעננת, והינו יין קל וצעיר יותר באופיו, ומחירו מעט יותר נוח.
הסוביניון בלאן בסדרה האזורית הוא דוגמא מצויינת ואלגנטית לזן הלבן הנהדר הזה, וגם פה הסוביניון בלאן בסדרת פרייבט קולקשן מספק מענה טוב מאוד ומרענן במחיר נמוך יותר.

בין הזנים היחודיים, הפחות מוכרים והחדשים יחסית במחוזותינו, מציעה הסדרה האזורית של יקבי כרמל את היוהנסברג ריזלינג המעולה (שמציג יכולת התיישנות לא מבוטלת), את הגוורצטרמינר הארומטי החצי יבש, ואת הוויונייה המלא והכבד יותר באופיו, שלושתם מכרמים מצטיינים בגליל העליון.

אבל היין הלבן הכי ישראלי שיש אולי הוא האמרלד ריזלינג החצי יבש. זן זה, שמקורו בהכלאה בין הריזלינג למוסקדל, הגיע לכאן בתחילת שנות השמונים, ועד מהרה תפס תאוצה יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם. הגרסה של סדרת פרייבט קולקשן מציעה ארומטיות נעימה ורעננות לצד מתיקות טבעית עדינה מאוד ומאוזנת.

אז איזה יין נשתה עם הגבינות?
בעיקר את זה שאוהבים. מומלץ מאוד להתחשב בטעם האישי, ולזכור שהיין אותו אנו אוהבים יהיה תמיד המתאים ביותר, וגם שתמיד יש יותר מיין מתאים אחד בלבד.
מעבר לכך, העיקרון המנחה בהתאמת יין וגבינות הוא שטעם הגבינה לא ישתלט ולא יפגע בטעם היין, במיוחד כאשר מדובר בגבינות עזות טעם.

באופן כללי ניתן להגיד שיינות לבנים יתאימו בדרך כלל בצורה טובה יותר לרוב סוגי הגבינות. שילוב קלאסי מוצלח וידוע הוא בין גבינות עיזים לסוביניון בלאן חומצי ומרענן.
שילובים קלאסיים נוספים הם בין גבינת סטילטון לפורט, ובין גבינת רוקפור ליינות קינוח מסוטרן.
לקממבר, ברי ולגבינות בעלות מרקם קרמי עשיר ואחוזי שומן גבוהים, יתאימו יינות לבנים בעלי מאפיין דומיננטי כמו, למשל, סוביניון בלאן בעל חמיצות גבוהה, או שרדונה עשיר ובעל גוף מלא שהתבגר בחביות עץ, או ריזלינג בעל מתיקות עדינה.
גם במקרה זה יינות קינוח יתאימו מאוד. בכלל, יינות קינוח טובים מהווים שילוב טעמים קסום, מיוחד ומוצלח ביותר עם גבינות עזות טעם. לגבינות קשות דוגמת פרמזן, קשקבל וצ'דאר, יכולים להתאים גם יינות לבנים וגם אדומים.

עבור מבחר גדול של גבינות יין לבן יהווה לרוב הפתרון הטוב ביותר. בקבוק יין לבן צונן ומרענן לצד מגש גבינות טובות ולחם כפרי, הוא ללא ספק הבילוי האולטימטיבי לערבי הקיץ החמים.






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה