כשמדברים על טיסות קצרות ליעדים קרובים, מדברים בדרך כלל על קפריסין – הכי קרוב, תורכיה ויוון. נוטים לשכוח שאיטליה קרובה גם כן – מרחק שלוש שעות טיסה, ואתם בחו"ל קצת שונה מהשילוש בעל האופי מזרח תיכוני שצוין למעלה.
היסטוריה (גם אם לא תמיד נוחה לבני עמנו), אמנות (טוב, הם המציאו הרבה ממנה), אופנה (את זה לא תמצאו בקפריסין, תורכיה ויוון – זה בטוח), יין ואוכל (מישהו מתווכח? לא פיצריות סינתטיות – אוכל!). את כל אלה תמצאו באיטליה, ובשפע.
תחנה ראשונה: אורווייטו – Ortvieto
הדרך לשבוע בטוסקנה מתחילה בנסיעה דרך אומבריה, וכתחנה ראשונה היכנסו לעיירה התלויה לה בראש ההר – אורווייטו. על הקתדרלה המיוחדת שנבנתה במשך מאות שנים תקראו במדריכים הנכונים, אך בכיכר הקתדרלה תמצאו חנויות לכלים מעוצבים, ומסעדות.
מסעדת מאוריציו (Maurizio) שווה ביקור, כמסעדה איטלקית קלאסית עם אוכל אזורי משובח, ומלצר מקצוען מבוגר שזוכה לנקודות על השירות ועל ההמלצה ליין (ראו בהמשך).
פתחנו בקרפצ'יו סלמון עם גרגרי פלפל אדום. כל כך פשוט וכל כך טעים. טלייטלה ברוטב ראגו הגיעה כמנת פתיחה גדולה וטעימה, ומרק ירקות ביתי זכה לציון מעולה.
כמנות עיקריות הגיעו פיסות סטייק עגל; מנה מצטיינת במראה ובטעם של שיפוד פילה חזיר מלופף סביב עלי מרווה עם בייקון; ומרק ירקות, גרגרי חומוס ופטריות פורצ'יני – מנה דשנה לזה שלא רצה בשר. במסעדה אין דגים למנה עיקרית.
לגמנו בנחת בקבוק יין Vitiano אומבריה 2005 – כשהיין נפתח לו אחרי מספר דקות בכוסות, וכל זה ב- 10 יורו – אתם תופסים? אפשר למכור יין במסעדה בפחות מ- 60 ש"ח ולהרוויח! וכאן הצל"ש למלצר המיומן. למרות שהמסעדה מקדמת ברחביה יין בשם Sagrantino di Montefalco, מלצרנו לחש לנו שחבל להוציא עליו 22 יורו, והוביל אותנו ליין ב- 10 יורו שהעלה מאיתנו קריאות שמחה.
מחיר ארוחה לארבעה אנשים: 97.50 יורו, כולל שני בקבוקי מים מינרליים, אספרסו וקפוצ'ינו.
Maurizio
Via Duomo 78
Orvieto
Tel. 00-39-0763-341114
תחנה שניה: סיינה – Siena
על סיינה נכתב במדריך מישלן הירוק, כי היא מרכז אמנות ואדריכלות מעודן ואפוף מסתורין, עיר עם נשמה נדיבה ומלאת תשוקה. על המסתורין יכול להעיד ה- GPS במכונית, שלא עומד בציפיות בסביבה עתירת החומות והסמטאות הצפופות, ולא יוביל אתכם בחזרה למלון. עשו כמונו: קחו מונית, תנו לה את שם המלון – וסעו אחריה…
מסעדת אנצו – Ristorante Enzo מופיעה במדריך מישלן (האדום) כבעלת שני מזלגות – והיא בהחלט ראויה להם. חדר אחד, מטבח שרואים חלק מפעילותו, שתי מלצריות – אחת בכירה המתפקדת גם כסומלייה מקצועית ויעילה, והשניה בעלת שפתיים מפתות, ואוכל הזוכה במדריכים לשבחים על עיצוב המנות כמו גם על טיב החומרים והבישול. זו המסעדה
למי שאוהבים פירות ים ודגים – אנצו היא חגיגה, ובסטייל.
על חשבון הבית תקבלו יין נתזים איטלקי, וכמתאבן את מרק הבית: מרק עגבניות קר עם פיסות דג קוד, חיטה תפוחה, שמן זית וחומץ בלסמי – טעים ופותח תיאבון. הלחם לא משהו, למרות שיש ניסיונות ללחם עם אגוזים ואחר עם קצח. ארז קומרובסקי עדיין לא בסכנה.
ולמנות הפתיחה: דמפלינג של דלעת, גבינת ריקוטה, האם מקומי, כרוב שחור וגבינת פיקורינו, התברר כניוקי מיוחד במינו וטעים. טונה ורודה עם פירות ים מאודים – מוצלחת.
לובסטר חמוץ-מתוק עם מלון וקרפצ'יו של טונה ורודה ודג חרב – מנת פתיחה מרשימה בצבעיה, עיצובה וטעמיה. קרפצ'יו של חזיר עם מטבל של דבש וחרדל חריף נאכל בהנאה רבה.
מנות עיקריות: דג באס עם שרימפס וזעפרן טרי – מצוין; שלושה סקאמפי בגריל חצויים ומוכנים לפיצוח; וגולת הכותרת העיצובית: תערובת פירות ים בשקית נייר בתנור, שהכנתה מושלמת נוכח פני הסועדים עם טקס פתיחה, סידור על הצלחת והגשה.
הקינוח שהוזמן היה מיקס עוגות שכלל נתחי עוגת תפוחים הפוכה, עוגת שקדים טיפוסים של סיינה עם רוטב אמרטו, עוגת אורז עם רוטב שוקולד, ועוגת תפוזים רטובה. תוספת מיוחדת: א-פוגאטו: גלידה וניל ועליה אספרסו חם.
היין שליווה את הארוחה המשובחת היה Pogoffiano אדום, קיאנטי DOCG – הרמה הגבוהה ביותר של קיאנטי קלאסיקו (21 יורו), ואת הערב חתמו צמד גראפות לבנות מתוך מבחר בקבוקים וזנים שהגיעו לשולחן.
מחיר הארוחה לארבעה סועדים רעבים בתחילת הערב ומרוצים מאוד בסופו: 247 יורו. יקר, אבל שווה בגדול.
השף הגיע לשולחן בסוף הארוחה, מצוחצח ומסודר כאילו לא עבר עליו ערב סוער במטבח. לחצנו את ידו. מגיע לו.
Ristorante Enzo
Via Camollia 49
Siena
Tel. 00-39-0577-281277
תחנה שלישית: לוקה – Lucca
1782. הצרפתים מתכוננים בנחת למהפכה שתבוא שבע שנים לאחר מכן. האיטלקים, באותה עת, עסוקים בפתיחת מסעדה נוספת בין חומות העיר ימי-הביניימית לוקה, ונותנים לה את השם Bucadisanantonio – ה- Buca של סן אנטוניו, כאשר משמעות המילה Buca בטוסקנית עתיקה היא טברנה או אוסטרייה – שתי מילים שימושיות עד עצם ימינו בתחום המזון והחיים הטובים.
אל המסעדה תגיעו בהליכה של מספר דקות אחרי שתחנו את מכוניתכם מחוץ לחומות – כבשאר ערי החומה בטוסקנה כמו סיינה (זה נכון לגבי כל אחד, פרט לחבורה שלנו ונסיעתנו ערב שלם בסמטאות העיר סיינה – אבל זה כבר סיפור אחר).
על תקרות המסעדה, שכל שולחן וכל פינה בה משדרים מסורת, תלויים על קורות עץ כבדות כלי נחושת מכל צורות המטבח הטוסקני, יחד עם כלי נגינה. מלחין האופרות הידוע פוצ'יני היה איש לוקה, וסביר להניח שהיה לו שולחן קבוע במסעדה – אולי כלי הנגינה נשארו מאז.
במרכז החדר הראשי של המסעדה מכשיר פקיקת בקבוקי יין ישן ואליו מוצמד בקבוק מגנום.
המלצרים מנוסים וותיקים, כולל אחד בן 70 לפחות הגורר בעוז עגלת הגשה.
בשולחן לידנו סיימו בקבוק ברונלו דה מונטלצ'ינו 2000 של למברדי, ואנו נערכנו לארוחתנו.
למנות פתיחה: קרפצ'יו של סלמון עם סלט ירקות מעורבים. היה טרי , אבל מה באמת יש לצפות ממנו? הרביולי הממולא בריקוטה, עם זוקיני מגוררים, מוקפצים בקלות עם קצת עגבניות על חמאה – טעים מאוד. המקרוני – ריבועים של פסטה טרייה עם פירורי בשר ארנבת ברוטב שידע עגבניות ושמנת – יכול לשמש כמנה עיקרית ללא כל היסוס. ביתי וטוב.
למנות עיקריות: מנת דגל של המסעדה: Carpetto – צלי של גדי עם תפוחי אדמה ופודינג ארטישוקים על ליבת ארטישוק – מנה ראויה. סקאלופיני של עגל – נתחי עגל ברוטב שמנת ופטריות פורצ'יני – טעם ונאכל באנחה על הרוטב הכבד. הממולאים של המסעדה – עגבנייה, זוקיני וחציל ממולאים בבשר טחון, ואפויים עם פירורי לחם מושחמים, ועם ריבועי עגבניה (החציל) – מנה טובה ולא כבדה מדי.
את הארוחה השקינו בקיאנטי קלאסיקו רוקה די קסטיליוני 2003 ושני בקבוקי מים מינרליים.
לקפה המשכנו שבעים ומרוצים אל כיכר האנפיתיאטרון (כך כותבים) הסמוכה.
עבור ארוחה כמו שלנו ב- Bucadisanantonio תשלמו לארבעה אנשים 121 יורו, וסביר מאוד שגם תיהנו כמונו.
Bucadisanantonio
Via della Cervia 3
(חלק אינטגרלי מהרחוב הראשי Via s. paolini)
Tel. 00-39-0583-55881
www.buladisanantonio.com
תחנה רביעית: פלאגו – Pelago
לא נראה לי כי באופן טבעי הייתם בוחרים לחגוג יום נישואים 32 במסעדת Osteria della Scida בעיירונת פלאגו, דרומית מזרחית לפירנצה המעתירה. אך אם בעלת הבית שלכם הייתה ממליצה על המסעדה, ובמוצאי שבת כשרציתם לאכול בה נאמר לכם שאפשר להזמין רק שני מקומות ולא ארבעה – כי המסעדה מלאה; יתכן שהייתם מנסים מזלכם שוב.
זה בדיוק מה שעשינו, ובסיכום קצר לפתיחה: היה שווה, ובגדול. למה? כי לאוכל פשוט ומדויק, העשוי במקצועיות ובאהבה רבה – יש אצלנו מקום טוב בשורה הראשונה.
המסעדה ממוקמת בתחתית הסמטה מול הכנסייה, והשלט המתנוסס עליה אומר הכל: Ristorante – מסעדה. כאן אוכלים.
כאמור, התכנסנו כאן ליום הנישואים ה- 32 של ד' ו- י', אחרי יום סיורי טעימות ביקבי טוסקנה, ואת היין בחרנו מהיקב שהיה מחוז חפצנו בבוקר – אך מסיבות אלה ואחרות, כמו GPS שפועל כשמתחשק לו ועצירה במקומות אחרים, לא הגענו אליו: יקב ריאקסולי – המשפחה שקבעה אי-אז בשנים את מהותו של הקיאנטי קלאסיקו. בחרנו בברוליו ברון ריקאסולי, קיאנטי קלאסיקו 2003 (2001 אזל, 2002 לא טוב – הייתה שנה גשומה מדי) שמחירו במסעדה 15 יורו – משובח.
פתחנו עם שתי מנות אנטיפסטי: נקניק חזיר בר קר עם לחם צהוב מפולנטה (ממליגה) וגבינת פרמזן המשולבות בו; ופאטה משעועית ירוקה וגזירי גזר מתובלים עם לחם אגוזים. מנות פשוטות וטובות מאוד.
מכאן, במסורת ארוחה איטלקית, עברנו אל מנות ה"פרימו": מרק דלעת מיוחד מאוד עם סוכר חום מקורמל נסוך עליו יחד עם פסי שמן זית, ובתוכו חריפות קלה – טעים. ספגטי עם רוטב פסטו ורסיסי עגבנייה; ורביולי עם רוטב עגבניות, שום ומרווה, וממולא בגבינת ריקוטה עם גרידת לימונים – וזה מה שעשה את המנה.
עד להגעת המנות הבאות היינו עסוקים, כדרכנו, בסקירת הסועדים האחרים וניתוח אופיים וזוגיותם. הערב היו מלבדנו במסעדה הקטנה, שבה בקושי עשרה שולחנות, עוד שלושה זוגות שעסקנו בחיתוכם ובנעיצת מזלגות וירטואליים בהם. מאחר שבמהלך הערב היין זרם והצחוקים אצלנו גברו, בעל המסעדה שהסתקרן משפתנו ציין בשמחה כי ממש בקצה הרחוב גרים שני ישראלים – אז תראו שגם לפלאגו אנחנו מגיעים.
למנות עיקריות שניות – "סקונדי", בחר זוג חוגגי יום הנישואים במה שנקרא כאן ביפסטייק פלורנטיני – צלע בקר שבמשקל 1 ק"ג מחירה 34 יורו. בעל המסעדה – כחוש כמי שלא אפוף מדי יום באוכל, ומעוטר בשפם אדירים משוך כלפי מעלה בשפיצים כשפמו של גראוצ'ו מרקס – הגיע עם נתח במשקל 850 גרם הציג אותו בגאווה, והסביר כי לא ניתן להכינו מדיום, כי נתח כזה אוכלים רוסו -אדום. שני הסועדים האחרים ליד השולחן בחרו בגרסה צנועה של אותם נתחי בקר מובחרים – רצועות ביפסטייק חתוכות לרצועות, כשמנה אחת מעוטרת בארוגולה, ועל השניה מפוזרים גרגרי פלפל ירוק. גם צלע האדירים וגם רצועות הסטייק הוגדרו כמעולות, ונטרפו כשהן מושקות ביין ובמים מינרליים – כדרכנו בקבוק מוגז ובקבוק מים שטוחים. בעל המסעדה נצפה בתחילת אכילת ה- 850 גרם כשהוא בוחן בשימת לב את שביעות הרצון, ונרגע כשראה את החיוך על הפנים.
כ"קונטורני" – תוספות למנה העיקרית, בחרנו בסלטים ירוקים, ובמנה אחת של חצילים חתוכים לרצועות קצרות ומוקפצים קלות בשמן זית.
הקינוח היה סמלי – פנהקוטה אחת וארבע כפיות, לחתימתה של ארוחה משובחת.
מחיר הארוחה לארבעה אנשים: 131 יורו.
בנסיעות לחו"ל אפשר תמיד למצוא את המסעדה שאליה רוצים לחזור אם זה יסתדר – Osteria della Cida היא מסעדה כזאת. ומזל טוב גדול ל- ד' ו- י' ליום הנישואים ה- 32. אוהבים אתכם.
Osteria della scida
Piazza Ghiberti 30
Pelago (Firenze)
Tel. 00-39-055-8326062
תחנה חמישית: פירנצה – Firenze
יום אחד בפירנצה בוודאי אינו מספיק כדי להכיל את העיר היפה הזאת ולחקור את מכמניה, ובוודאי כדי לדגום את מסעדותיה – ביניהן אחת הנמנית על 50 המסעדות הטובות בעולם: Enoteca Pinchiorri.
אם אתם מסתובבים בשוק שמאחורי רחבת הדואומו – ובוודאי תהיו באזור מספר שעות אם לא יותר, את ארוחת הצהרים שלכם (רק צהרים – סגור בערב ובימי ראשון, פתוח בין 12 עד 15 בימים שני עד שבת), כדאי לכם לאכול בגוצי סרג'יו (Gozzi Sergio) – טראטוריה טוסקנית הממוקמת בכיכר סן לורנצו, מול הכנסייה ומאחורי דוכני העור והצעיפים. לכו לאורך הקיר ותמצאו במספר 8 את המסעדה המשפחתית הזאת, הקיימת ופועלת בבעלות משפחת גוצי מאז 1919. בני המשפחה לדורותיהם עובדים במסעדה הבנויה משני חדרים לא גדולים, ולפיכך ישמחו מאוד אם תאכלו ותמשיכו בדרככם. בגלל הלחץ – הזמינו מקום בטלפון.
למסעדה תפריט מצומצם וקבוע, הכתוב על בריסטול צהוב מנוילן.
לפתיחה נהנינו ממרק הירקות העשיר והטעים, ומריבוליטה – מרק הירקות הטוסקני המוזן בשאריות לחם להסמכתו והפיכתו לארוחת עניים.
כמנות עיקריות הגיעו צלעות טלה מצפות בפירורי לחם ומטוגנים כשניצל – לאכילה ביד של מנה מקומית נוספת מאותם ימים בהם לחם תיגבר את מעט הבשר על צלעות הטלה.
האוסובוקו של גוצי סרג'יו הוא פרוסה של בשר עגל מסביב לעצם, ברוטב מועשר בפירורי עגבניות זעירים ושמן זית. הבשר היה מעט קשה אך טעים.
צלי החזיר הוא מנת דגל של המסעדה. הוא מוכן בגוש גדול ומונח על הכיריים במגש השרוי במים חמים לשמירה על הטמפרטורה (פחות מאשר יותר), והטבח פורס ממנו כנדרש, מוסיף רוטב עשיר ביין – טעים מאוד.
כתוספות (באיטליה מוזמנות תמיד בנפרד, ושימו לב שבכל מסעדה תשלמו גם דמי COPERTO – סכו"מ ולחם – בין 1.5 ל- 2 יורו), קיבלנו פונגי – נזיד פטריות מאורניות יער, ושעועית לבנה – תוספת טוסקנית מסורתית.
כאמור, שימו לב שאת הצלחות שלכם יפנו בגוצי סרג'יו חיש מהר כשתסיימו את הביס האחרון – ועוד במהלכו. לא כל כך כי דואגים לכם, אלא כי רוצים שתפנו את מקומכם לסועדים הבאים שכבר מחכים בפתח המסעדה.
Gozzi Sergio
Plaza S. Lorenzo
Firenze
Tel. 00-39-055-281941
תחנה שישית: לה פאלאיי – Le Palaie
תמיד סיפרו לנו שבכפרים הקטנים ברחבי טוסקנה אפשר למצוא פנינות גסטרונומיות ומקומות שטעים ונעים לאכול בהם. הבעיה היא, כמובן, איך לאתר מקומות אלה כאשר השלטים של המסעדות בדרך כלל מהוהים, ומקסימום מציינים כי זו מסעדה או אפילו פיצריה. לכו תדעו.
מסעדה כזו היא בוקון דיוינו (Boccon Divino) בעיירונת לה פאלאיי (בכביש 567 המוביל מפירנצה אל פונטסייווה והופך לכביש 570 לפלאגו).
זוהי מסעדת דגים ופירות ים צנועה, ועם זאת טעימה ומסבירת פנים. אם לא תבינו שם של מאכל בתפריט, לא יהססו ויביאו לכם מילון איטלקית–אנגלית, כדי שהכל יהיה ברור.
ארוחתנו כללה ספגטי עם פירות ים – מנה גדולה וטעימה, שיחד עם סלט ירקות או סלט ירוק תשביע ותספק אתכם בלי מנות נוספות. אנחנו, עם התיאבון הגדול שלנו, תגברנו מנה זאת גם עם שרימפס וקלמרי מטוגנים בשמן עמוק יחד עם רצועות קישואים – מנה אשר הגיעה אל השולחן כשהיא טרייה וחמה, ומונחת בצלחת על נייר חום – כמסורת הדוכנים בשוק. עוד בתפריט שלנו היו רביולי פורצ'יני וכמהין (טרוף), סלט ירוק, תרד, וגרסה נוספת של פירות הים – אך על גריל ולא מטוגנים.
הרביולי היו מצוינים. השילוב של הפסטה עם פירות ים טעים ומעניין – אם כי צדפות הוונגולי והמולים אינם מהליגה הלאומית (אין כל קירבה לים).
מעורב פירות הים המטוגנים היה לא רק חם וטרי, כי אם גם טעים.
ממסעדה כפרית לא הייתם מצפים לארוחה כזאת, ולרמת הכנה והגשה – מכל הלב.
את הארוחה השקינו בקיאנטי רופינה DOCG של יקב פרסקובאלדי – Nippozzano רזרבה 2003 (18 יורו) ובשני בקבוקי מים מינרליים. כאן הם זולים, ומוגשים בבקבוק כרסתני מעניין – 1.80 יורו בלבד לבקבוק.
המחיר לארוחה מהנה זאת לארבעה: 114 יורו.
Boccon Divino
על הכביש הראשי של הכפר
Via Cafaggiolo 10
Le Palaie
Tel. 00-39-055-8311279
