שבועות הוא החג של הצבע הלבן. הבגדים, האוכל וגם היין. תקופת החג נחשבת כתקופת היטהרות, והצבע הלבן מסמל טוהר. על פי המסורת, בזמן מתן תורה לא היה לבני ישראל הזמן הדרוש לקיום דיני שחיטה, ולכן מקובל לאכול במהלך החג מאכלי חלב. גם הקיץ הנמצא בפתח משמש כתירוץ מעולה לשליפת בקבוק יין לבן צונן מהמקרר, הרי אין כמו יין לבן קר ומרענן לליווי ערב קיצי. ובכלל, היינות הלבנים הם ארומטיים, טעימים ונפלאים.
כמה עובדות בסיסיות
הפקת יין לבן מסובכת ועדינה מהאדום. היין הלבן רגיש יותר, מפונק יותר, ודורש תשומת לב רבה יותר לאורך כל הדרך, מהבציר ועד הבקבוק. על מנת לשמר את ניחוחו הרענן והפירותי, יש להקפיד על בציר לילי קר והגעה מהירה מאוד ליקב, על קירור מהיר של התירוש, ועל תסיסה ארוכה בטמפרטורות קרות. מרבית היינות הלבנים אינם עוברים התבגרות בחביות עת אלון, וזאת במטרה לשמר את רעננות היין ואת מאפייני זן הענבים. התיישנות היין הלבן למשך מספר חודשים בחביות עץ אלון או אף התססתו בהן, כפי שנהוג לעיתים קרובות בשרדונה, מוסיפה לו ניחוחות מורכבים כמו אגוזים קלויים, חמאה, טוסט ועוד.
היין הלבן רגיש בהרבה לתהליכי חמצון. לכן, לאורך כל תהליך ייצורו יש להקפיד על מגע מינימלי שלו עם חמצן. מסיבה זו גם לא מומלץ לשמור בקבוקי יין לבן תקופות ארוכות בבית. הוא צריך להיות צעיר, בריא ורענן. יין לבן שנשמר זמן ארוך מדי ישנה את צבעו לצהוב-חום, ניחוחות וטעמי הפרי שלו ידעכו, ואת מקומם יתפסו ניחוחות וטעמים לא נעימים המזכירים חומץ.
זני הענבים הלבנים העיקריים הם הסוביניון בלאן שמקורו באזור עמק הלואר ובבורדו בצרפת, והשרדונה מבורגונדי. אלו מפיקים את מיטב היינות הלבנים בארץ ובעולם. זנים מעולים נוספים הם הריזלינג והגוורצטרמינר מאזור אלזאס בצרפת, העושים את צעדיהם הראשונים בארץ, האמרלד ריזלינג הפופלארי ביינותיו החצי יבשים, הסמיון, הפרנץ' קולומבר והשנין בלאן הוותיקים, והמוסקט המשמש פעמים רבות ליינות קינוח מתוקים. זנים לבנים מוכרים מעט פחות הם הויונייה, המרסאן, הרוסאן, הפינו גרי, ועוד רבים אחרים.
יין וגבינות
יין משובח וגבינות טובות הם שידוך נהדר. שניהם מופקים ממוצרים חקלאיים, בשניהם תהליך הייצור טבעי, מסובך ומרתק, לשניהם מסורת ארוכת שנים, ובעיקר שילוב הטעמים של שניהם יוצר חגיגה אמיתית בפה. לעיתים קרובות נהוג להגיש גבינות בערבי יין ובאירועי יין שונים. ערב גבינות ויין היה האירוח הטרנדי ביותר של שנות השמונים. הצרפתים נוהגים לסיים את שארית היין בתום ארוחת גורמה בליווי צלחת גבינות מעולות.
אבל התאמת גבינות ליין יכולה להיות עסק קצת מסובך. במיוחד כשמדובר בגבינות עזות טעם, חריפות או מלוחות, או בגבינות שמנות בעלות מרקם קרמי עשיר. כאשר מדובר על מבחר של גבינות נעשית המשימה קשה עוד יותר.
אז איזה יין נשתה עם הגבינות? בעיקר את זה שאוהבים. מאוד מומלץ להתחשב בטעם האישי, ולזכור שהיין אותו אנו אוהבים יהיה תמיד המתאים ביותר, וגם שתמיד יש יותר מיין מתאים אחד בלבד. מעבר לכך, העיקרון המנחה בהתאמת יין וגבינות הוא שטעם הגבינה לא ישתלט ולא יפגע בטעם היין, במיוחד כאשר מדובר בגבינות עזות טעם.
באופן כללי ניתן להגיד שיינות לבנים יתאימו בדרך כלל בצורה טובה יותר לרוב סוגי הגבינות. שילוב קלאסי מוצלח וידוע הוא בין גבינות עיזים לסוביניון בלאן חומצי ומרענן. שילובים קלאסיים נוספים הם בין גבינת סטיליטון לפורט, ובין גבינת רוקפור ליינות קינוח מסוטרן. לקממבר, ברי ולגבינות בעלות מרקם קרמי עשיר ואחוזי שומן גבוהים, יתאימו יינות לבנים בעלי מאפיין דומיננטי, כמו למשל סוביניון בלאן בעל חמיצות גבוהה, או שרדונה עשיר ובעל גוף מלא שהתבגר בחביות עץ, או ריזלינג בעל מתיקות עדינה. גם במקרה זה יינות קינוח יתאימו מאוד. בכלל, יינות קינוח טובים מהווים שילוב טעמים קסום, מיוחד ומוצלח ביותר עם גבינות עזות טעם. לגבינות קשות דוגמת פרמזן, קשקבל, צ'דאר וכו', יכולים להתאים גם יינות לבנים וגם אדומים.
עבור מבחר גדול של גבינות, יין לבן יהווה לרוב הפתרון הטוב ביותר. בקבוק יין לבן צונן ומרעננן לצד מגש גבינות טובות ולחם כפרי, הוא ללא ספק הבילוי האולטימטיבי לערבי הקיץ החמים.
