צנחנים בוצרים – מי נתן את הפקודה?
כרמלה מנשה, הכתבת לענייני צבא של 'כאן', פרסמה השבוע בחשבון הטוויטר שלה כי פלוגת צנחנים העוסקת בתעסוקה מבצעית בשטחים הכבושים, עזרה לבצור כרם באזור יצהר. תגובת דובר צהל לפרשה הייתה כי הפלוגה עבדה על דעת עצמה, כי מדובר בשיקול דעת לקוי של המפקד, וכי הדבר מנוגד לפקודות, היות שחיילי צה"ל לא אמורים להתחכך עם אוכלוסייה אזרחית בזמן תעסוקה מבצעית. בירור שלנו העלה שלא מדובר בעזרה לאחד מהיקבים יקב באזור (גבעות, שילה, הר ברכה, פסגות או טורא), אלא מדובר בכרם פרטי של אריאל בן שטרית, מי שהחזיק עד לפני מספר שנים יקב קטן בשם 'בן פורת'. כשמקלפים קצת את הסיפור – כמובן בלי להמעיט בחשיבותו, כי אי אפשר להסכים שחיילים בפעילות מבצעית יעסקו בפעילות אחרת, ובוודאי במקום כמו יצהר שמשמש חממה למתפרעים יהודים אשר תוקפים חיילי צה"ל ושוטרים – מגלים סיפור אנושי.
זהו סיפור על חייל מילואים, שבמבצע 'שומר חומות' נפצע קשה מאוד משלושה כדורים, שנורו על ידי מחבל שהצליח להתקרב לחיילי מילואים בתפקיד בסמוך לכפר באזור שכם. לאחר חיסול המחבל הובהל בן שיטרית לבית החולים במצב קשה, ונכון להיום הוא בתהליך שיקום שיימשך עוד זמן. מתנדבים רבים עוסקים בעזרה לחקלאים בכל הארץ, בין אם יהודים או אוונגליסטים שמחוברים לאזור יהודה ושומרון, וכאמור אין זה תפקידם של חיילי צה"ל בפעילות מבצעית לבצור ענבים או לעסוק בעבודה שאינה הייעוד של התעסוקה, גם אם מדובר בנכה צה"ל. תפקיד אגף השיקום במשרד הבטחון הוא ללוות את הנכה, ולעזור לו ככל שניתן גם בגיוס מתנדבים, או אפילו לשכור עבורו עובדים לצורך הבציר. אם כפי שטען מח"ט הצנחנים בראיון כי מדובר בהחלטה של מפקד זוטר בשטח, אז גם לאותו מפקד צריך להבהיר כי הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו כשהוא יוצא לחופשה, ולא כשהוא מקבל משכורת שאנחנו משלמים לו. אנחנו, כמובן, מאחלים לבן שיטרית רפואה שלמה והצלחה בבציר ובהכנת היין.
לואיס פסקו כבר לא בן נון
לואיס פסקו, היינן שליווה את יקב בן נון בשנים האחרונות, נפרד מהיקב ועובר לדרך עצמאית. לואיס פסקו, ה-יינן המיתולוגי של יקב רקנאטי (כך נזכור אותו תמיד), הוא יינן עם הרבה מאוד ניסיון בארץ ובעולם, והוא היינן הכי אמוציונלי שאני מכיר. זהו איש ששם קצוץ על אופנות כאלה או אחרות, וכל יין שהוא חתום עליו נחטף. פסקו החליט שהגיע הזמן להיות עצמאי ובעל כרמים משלו, ומערכת אכול ושאטו מאחלת לו הרבה הצלחה. יהיה מעניין לטעום את היינות של יקב בן נון בעוד כמה שנים ולראות את השינוי שהקו החדש שלהם יוביל, שכן עד היום אלו יינות שזכו להערכה ולמדליות רבות.
ויתקין כבר לא עם 'הכרם'
השבוע נודע לנו כי יקב ויתקין יוצא לעצמאות שיווקית, ונפרד מחברת השיווק וההפצה 'הכרם'. מי ששיתפו פעולה מעל 15 שנים, החליטו כי זה הזמן של שני הצדדים להיפרד. יקב ויתקין מייצר כ-100,000 בקבוקי יין בשנה, והייחוד שלו הוא ביינות שלו. לא תמצאו בויתקין את הקברנה סוביניון והשרדונה שיש בכל יקב, משום שאסף פז היינן מקפיד כבר שנים על זנים כמו ריזלינג, גוורצטרמינר, גרנאש בלאן, פטיט סירה, קברנה פרנק, פינו נואר, וכמובן הקריניאן. זו גם הסיבה שהשנה התחברה הכרם ליקב ברבדו, שבפורטפוליו היינות שלו דווקא יש קברנה סוביניון, שרדונה, מרלו וסירה.
הכרם היא חברה חזקה, אמינה ובעלת יכולות לקרוא את השוק גם במצבים קשים (קורונה), שהצליחה יחד עם היקבים שהיא משווקת ומפיצה (דלתון, ויתקין) לעבור את שנת הקורונה בצורה טובה. ייאמר לזכות הכרם, שהחברה תמכה והייתה מעורבת בכל החלטה לשמור על המותגים שלה, ויהי מה. יקב ויתקין והמנכ"לית שרונה פז-בלוגולובסקי, פתחו את מרכז המבקרים בתקופת הקורונה, והיו בין הראשונים שיצאו עם רעיון הסלסלות והאירוח בחיק הטבע. אלפי מבקרים גדשו וגודשים את היקב כל יום שישי ובמהלך השבוע, תודות למקצוענות, האירוח החם, וכמובן היינות של אסף. אז למה בעצם להיפרד מחברת שיווק והפצה חזקה ואמינה? כי לפעמים צריך לצאת החוצה, לראות עולם, לנסות להביט על דברים אחרת, ללמוד מהניסיון ולנסות דברים חדשים. ויתקין הוא היקב הכי ישראלי שיש, וזה פשוט עוד מסע שהם עושים כדי לגדול ולהתפתח. 'מסע ישראלי' זה המותג שלהם, והם ללא ספק עושים זאת מצוין.
יקב מרגלית – לא השנה
יקב מרגלית החליט לא לבצור השנה ולא לעשות יין של שנת 2021, וזה בודאי לא בגלל שנת השמיטה (היקב לא כשר). אסף מרגלית החליט לצאת לשנת שבתון בגרמניה, ולכן אין יין השנה. אני מניח שבגלל מחסור בענבים השנה בכל היקבים, היה אולי יותר משתלם למכור את חומרי הגלם, או שאסף זיהה שהאיכות לא משהו. בכל מקרה, בסופו של דבר גם בגרמניה עושים יינות לא רעים שאפשר ליהנות מהם, אף .על פי שייננים מעדיפים בסופו של יום או בשבתון בירה קרה, אז גרמניה מתלבשת בול. בכל מקרה שיהיה לחיים, חבר
משקיע עם 5 מיליון דולר מחפש לקנות יקב
בימים כאלה זו עשויה להיות הצעה מעניינת. אל המערכת הגיעה פנייה מנציגו של איש עסקים רציני, שמעוניין לקנות יקב ישראלי בסכום של עד 5 מיליון דולר. לקשר ראשוני יש לשלוח אימייל אל רו״ח שמאי מיטלמן ([email protected]) עם פרטים ראשוניים על היקב ופעילותו. רו״ח מיטלמן יחזור למשיבים הרלבנטיים לפי שיקול דעתו. בהצלחה לפונים, או לפחות לאחד מהם.
אלון גונן מתייחס להצעה זאת: מבאס אותי שהמשקיעים לא החליטו להעלות את הסכום ל- 6 מיליון דולר, כי אחרת הייתי יכול להציע להם בכלל להשקיע באיש השווה מיליונים (סטיב אוסטין). נראית לי השקעה יותר רצינית מאשר בפנייה כאן. לצערי, נראה לי כי אותם משקיעים לא ממש מבינים בענף היין, ואין להם מושג מי נגד מי בענף. הרי כל יקב ישראלי חושב שהוא יכול להיכנס בקלות לקטגוריית המחיר הזה. בהערכת שווי צריך לקחת בחשבון אין ספור פרמטרים: שווי כרמים בבעלות היקב, הסכמים ארוכי טווח עם כורמים, שווי קרקע ובאיזה אדמה מדובר, ציוד, וכמובן מוניטין. אם רוצים לפשט את העניין ולדעת כמה יקב שווה, אז פונים ליקבים שיעשו את החישוב המאוד פשוט הזה כדי לקבוע כמה הם שווים: קחו 5 מיליון דולר (17 מיליון שקלים) תחלקו ב- 50 שקלים – כמה בקבוקים נכנסים? זה שווי מלאי של יקב. בזמנו אלון לוי מנכ"ל יקב עמק האלה ביקש על הגרוטאה שלו 7-8 מיליון דולר, והשמועות אמרו שיקב בנימינה היה על המדף ב- 20 מיליון שקלים.
ואדי סאליב בחיפה: ממהומות בעבר למהפכת יינות ישנים
לשכונת ואדי סאליב בעיר התחתית של חיפה אין מוניטין של אזור טוב בחיפה, והוותיקים בינינו זוכרים את השם מהפגנות ואירועים אלימים בסוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת. מי שכנראה ימשוך אתכם לוואדי סאליב הוא אנדרי סואידן – שעם מגוון הפעילויות שלו הפך בחיפה לשם נרדף ליין. את חנות 'ספיישל רזרב' שלו במרכז פנורמה (הנשיא 109 חיפה), הוא שדרג והעביר למיקום מרכזי ובולט במרכז מסחרי זה, תוך שהוא מגביר משמעותית את היבוא, ומכריז על עבודה עם יקבי בוטיק בלבד – כן, הוא הוציא את כל היקבים התעשייתיים. "לא נעבוד עם יקבים שהכרמים לא בבעלותם", הוא אמר לנו בשיחה השבוע.
אך החידוש האמיתי של אנדרי, הוא פרויקט גדול שלו בשכונת ואדי סאליב – מחסן יינות, חנות וחדר VIP . במחסן זה יש לו מלאים של יינות משנות ה- 50-60 ואילך של המאה ה- 20, חלקם מיקבים שנסגרו במשך הזמן, ומיקבים ואזורי יין פחות מוכרים בעולם. כך יש לו ברולו דוסיו ריזרבה 1964, או בורגון בון גראוו פרמייה קרו מ- 1959, ואלה רק שניים בין רבים אחרים. מהישראלים: היינות המוקדמים של ססלוב, יינות בן-חיים בייצור ידני מהתקופה הלא כשרה של היקב, יינות יקב מירון ממצפה חרשים – שרבים רואים בו את יקב הבוטיק הראשון בישראל, או זאוברמן לימיטד אדישן מ- 2007. גולת הכותרת הם היינות של רוני ג'יימס ביקב צרעה, מ- 1995 עד 2003. "ג'יימס הוא אבי הטרואר בישראל, עם יינות מופלאים כמו Cuvee Irene מ- 1996 ו- 1997. הייתה לו הבנת עומק של עמק שורק כפי שלא הייתה לאף אחד אחר עד היום. ליינות מאזור זה יש רכז טעמים שבקלות נותן מרירות. הוא היה היחיד שהבין את הבעייתיות ונתן לה פתרון".
אז אם אתם מחפשים את היינות הישראליים הוותיקים באמת, תמצאו אותם בוואדי סאליב בחיפה. פעם היו כאן מהומות; היום מי שעושה כאן מהפכה הוא אנדרי סואידן, שעם חנות זאת שלו מרחיב את פעילותו בחיפה כאוטוריטה בתחום היין, שמביא אליו גם חובבי יין מגוש דן.
גם לעמק יזרעאל יש דרך יין
הראשונים עם דרך יין היו יקבי יהודה, שברבות הימים הגיעו לאפלסיון – כינוי מקור (Appellation of Origin) 'יהודה' וגם 'הרי יהודה' ו'מורדות יהודה' – בעברית ובאנגלית. אולי כי זה טרי ואולי כי זה היה בעיצומה של שנת הקורונה 2020, ואולי כי המועצה והיקבים עסוקים בדברים אחרים, לא ראינו בינתיים ביטוי לאפלסיון. יקבי הנגב מנסים גם הם לפעול בנושא, וקרן מיראז' איגדה אותם למועדון תחת הסיסמה 'נגב יין מדברי' – אולי בדרך לאפלסיון עתידי.
המצטרף הטרי ביותר במיתוג אזורי הוא עמק יזרעאל, שהמועצה האזורית שלו תחנוך בסוף השבוע הבא את 'עמק יין – חוויה יזרעאלית'; מיזם חדש שמאגד 12 יקבים לקבוצה אחת, בליווי של יועצת מ'מעוף' ושל המועצה האזורית. הכוונה לקיים אירוע שנתי שיהפוך למסורת, ועוד פעילויות משותפות. מפה כבר יש, ו- 12 היקבים מופיעים בה: עמק יזרעאל – קיבוץ חנתון, משק אופיר – אלון הגליל, טוליפ-מאיה – כפר תקווה, סימון – קריית טבעון, שדות – שדה יעקב, קיטרון – הושעיה, יונה – ציפורי, המצודה – ציפורי, ציפורי – ציפורי, פיוז'ן – תמרת, סריג – מושב מרחביה, היוגב 8 – מושב היוגב.
אנחנו מאחלים למיזם וליקבים הצלחה, ונראה כי מאחר שלתל אביבים ושכניהם יש נטייה טבעית לנהוג צפונה, הסיכויים לנהירה יבואו לביטוי בעומס בכבישים המשופרים בדרך ובאזור. רק כדאי לפתוח עוד מסעדות, כי 'לימוזין' ברמת ישי לא תספיק לכולם.
מרוץ הבוז'ולה: פשוט אבסורד
מרוץ הבוז'ולה מתקיים שוב השנה, בפעם השנייה. לא, לא בדרום בורגונדי שבצרפת, אלא ממש פה, במועצה אזורית גזר. ראשת המועצה, רותם ידלין, עמלה רבות כדי לקדם את האזור, ותומכת ביקבים הפרוסים בשטח המועצה. ואני שואל, אז למה לקרוא למרוץ "מרתון Beaujolais "? האם איזה יקב מגיש יין ממש חדש כמתבקש? פשוט אבסורד, לקרוא למרוץ בשם של אזור בבורגון, "ולגנוב" את זה למועצת גזר. האם חסרים שמות מקוריים? בענף היין כל כך גאים בשמות אזוריים, ופה "גונבים" מירוץ.
תגובת משרד יחסי הציבור של המרוץ: "מרתון ישראל קיבלה בלעדיות מחוץ צרפת על רעיון המרוץ המיוחד שמתקיים בצרפת כבר 24 שנה, על שם הבציר הראשון ויין הבוז'ולה, בעיירה וילה דה פראנס ליד העיר ליון. מרתון ישראל בחרה להרים את המרוץ עם מועצת גזר, יקב ברקן והיקבים במועצה".
אני מגיב לתגובה, ואומר שעל רעיון אין בלעדיות – כל מי שלומד זכויות יוצרים יודע את זה. יכולים היו לקרוא למרוץ 'מרתון גזר' ולהוסיף באותיות קטנות: בשיתוף עם מרתון בוז'ולה הצרפתי. אז אם אתם בכל זאת בעניין של לרוץ, המרוץ יתקיים ביום שישי 22.10, הזנקה ביקב ברקן בחולדה בשעה 7:00, סיום משוער 9:00. היקבים המשתתפים במרוץ הבוז'ולה, מה שאומר שהרצים יעברו על ידם ולא שאנשי היקבים ירוצו: ברקן סגל, בראון, ברבדו, בן נון, אבנר, הרצברג, אלול, איילון ובזק.
תגובה אחת
אהבתי שיש יקב שלוקח שנת שבתון /חופשה..
עם זה בגלל שקצת חופש וניקוי ראש לא יזיק.
ועם זה בגלל שהיינות לא יצאו משהו מיוחד..
בקיצור תהנו מהחופש !!!