אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, ומאחלים החלמה לפצועים. שמחנו על שובן ושובם של אלה מהחטופות והחטופים החיים, והִתְעַצַבְנוּ על החללים שהוחזרו. עכשיו משמח ההסכם שנחתם ובמסגרתו יחזרו בתחילת השבוע הקרוב כל החטופים החיים ואלה מהחללים שהחמאס יודע לכאורה היכן הם. נמשיך לעקוב ולהתייחס עד שהחלל האחרון יוחזר ויובא לקבורה

מדליית זהב בינלאומית לפטי ורדו 2023 של יקב גבעות  – משמעות מיוחדת בימים אלה

שיבי (אלישיב) דרורי – פרופסור במחלקה להנדסה כימית וראש מכון משפחת סמסון לחקר גפן ויין באוניברסיטת אריאל ויינן יקב גבעות, פרסם פוסט פייסבוק זה: "שמחים לבשר כי הפטי ורדו 2023 שלנו, יין שבקושי התחיל את דרכו בארץ, קיבל מדליית זהב בתחרות The WineHunter 2025 היוקרתית במראנו איטליה, בה השתתפו כ-1600 יקבים. משמח בעיקר באווירה האנטי ישראלית השורה באירופה בכלל, ובאיטליה בפרט".

אלון גונן: פטי ורדו, אחד מהזנים הקלאסיים של בורדו, נחשב במשך שנים לזן משני ותומך, אך בישראל הוא קיבל במה ראשית והפך לאחד היינות המזוהים ביותר עם יקב גבעות. זהו זן בעל אופי עוצמתי ומבנה טאני צפוף, אך באקלים המקומי הוא מגלה גם אלגנטיות ויכולת יישון מרשימה. האקלים של ההר המרכזי בשומרון – ימים שטופי שמש ולילות קרירים, מעניק לענבים תנאי הבשלה מאוזנים, תוך שמירה על חמיצות טבעית ועושר ארומטי.

ביקב גבעות זיהו מוקדם את הפוטנציאל של הזן, והחלו לטפח חלקות ייחודיות בגבהים שבין 700 ל־900 מטר מעל פני הים. הכרמים מניבים פרי כהה, מרוכז ובעל שכבות טעם מורכבות של פירות יער ותיבול טבעי. ביד ייננית עדינה וביישון מדויק בחביות אלון צרפתי, הופך הפטי ורדו של גבעות ליין שמחבר בין כוח לרכות. כך נולדה סדרת גופנה רזרב פטי ורדו, שהפכה לאורך השנים לאבן דרך בזירה המקומית והבינלאומית. עשור שלם של עשייה – מבציר 2014 עד 2023, מציג מסע מרתק של זן בינלאומי שנולד מחדש באקלים הישראלי.

2014 גופנה פטי ורדו – בציר ראשון: פתיחת הדרך. בלנד של 86% פטי ורדו ו-14% מרלו. היין מרוכז, מתובל, בעל נוכחות של עץ אלון מורגשת לאחר 12 חודשי יישון. 2014 הייתה שנה חמה ויבשה יחסית באזור ההר המרכזי, מה שהוביל להבשלה מהירה של הפרי וריכוז טעמים גבוה. הוספת המרלו ריככה מעט את החומציות והטאנינים האגרסיביים של הפטי ורדו, ותרמה לאיזון פרי. זהו יין ראשוני בסדרה, היין היה מעניין ושונה בנוף, ונראה שעדיין חיפש את הזהות הייחודית שלו.

2017 גופנה פטי ורדו: התייצבות וביטוי זני מלא. יין בעל אופי נדיב, מתובל, מרוכז מאוד. 2017 נחשבת לשנה מאוזנת יחסית – חורף גשום במידה, אביב נעים וקיץ מתון יחסית. התוצאה היא פרי בשל אך לא כבד מדי, עם חומציות טבעית גבוהה. כאן הפטי ורדו כבר עומד במרכז, מציג עוצמה ודיוק. זהו יין שבנה את המוניטין של הסדרה, עם מבנה טאנינים מוצק, וחמיצות רעננה ששמרה על איזון.

2020 גופנה פטי ורדו: שנת 2020 הייתה חמה מאוד, עם בציר מוקדם יחסית, מה שהוביל ליינות מרוכזים ועוצמתיים, בעלי אלכוהול גבוה ומבנה מוצק עם טאנינים צפופים. הפטי ורדו 2020 של יקב גבעות עוצמתי, דחוס מאוד ומרוכז. שופע תבלינים, עם פרי אדום וסגול וחמיצות חדה. 

2021 גופנה פטי ורדו:  ביטוי אלגנטי יותר של הזן. פטי ורדו סמיך, עוצמתי ומתובל, אך עם חמיצות נעימה ומאוד מאוזן. שנת 2021 התאפיינה בקיץ פחות קיצוני יחסית ל־2020, עם טמפרטורות מתונות יותר. זה תרם להבשלה איטית יותר ושמירה טובה על רעננות, ולכן היין הזה נגיש יותר לשתייה, עם אלגנטיות ופרופורציות טובות בין פרי, חמיצות וטאנינים. "גשר" מוצלח בין כוח לעדינות.

2022 גופנה פטי ורדו:  שילוב זני עדין, והאמת גאוני. 95% ענבי פטי ורדו, 5% קברנה סוביניון, התיישן 18 חודשים בעץ אלון צרפתי. אופי: עוצמתי, מרוכז ומתובל, עם תרומה מאוד משמעותית של הקברנה, שהעניק מבנה נוסף של אופי מעט "בינלאומי". 2022 הייתה שנה חמה יחסית, אך עם לילות קרירים שאפשרו שמירה על חומציות. הוספת הקברנה סייעה לדיוק הארומטי ולחיזוק עמוד השדרה הטאני. מדובר  ביין עוצמתי מאוד, אולי מהיותר "גדולים" בסדרה.

2023 גופנה פטי ורדו – זוכה מדליית הזהב באיטליה: 100% ענבי פטי ורדו. פירות שחורים עשירים, תבלינים כהים, טאנינים מובנים. נגיעות שוקולד מריר ואדמה, סיומת ארוכה. 2023 נחשבה לשנה יוצאת דופן – חורף גשום, אביב מתון, וקיץ מאוזן שלא היה חם מדי. התוצאה: פרי מרוכז אך רענן, עם איזון אידיאלי בין עוצמה לרכות. זהו יין שמסכם עשור של התנסות ושכלול בסדרה. הוא משלב את העוצמה המסורתית של הפטי ורדו, עם מורכבות ארומטית ועידון יוצא דופן – תוצאה טבעית לכך: זכייה במדליית זהב בינלאומית.

ואם נסכם:

2014 –  יין ראשוני, עדיין מחפש זהות, ריכוך בזכות המרלו

2017 –  התייצבות עם ביטוי זני מלא, חומציות נהדרת

2020 –  שנה חמה, יין עוצמתי ומלא אנרגיה, דורש יישון

2021 –  אלגנטי יותר, מאוזן, נגיש מוקדם

2022  – תוספת קברנה סוביניון מעניקה מבנה ודיוק, פוטנציאל יישון מרשים

2023 –  שיא הסדרה: עוצמה לצד מורכבות ואלגנטיות. זכייה מוצדקת בתחרות בינלאומית

ההישג המרשים מגיע מידיו המוכשרות של היינן הראשי של היקב, שיבי דרורי, שאחראי על הפטי ורדו המדויק והאלגנטי. דווקא בתקופה בה ישראל מצויה בבידוד בינלאומי הולך ומחריף, ההישג הזה מקבל משמעות כפולה: יין ישראלי שמצליח לפרוץ גבולות ולהרשים את מיטב השופטים בעולם, כאשר הפטי ורדו של גבעות מציג עוצמה מקומית לצד אלגנטיות אוניברסלית, ומוכיח את מקומו בזירה הגלובלית. כך מתברר שגם בימים לא פשוטים, היין הישראלי יודע לספר סיפור של איכות, התמדה והצלחה.

מחירי היינות נעים בין 155 ₪ ל-185 ₪. חלק מהביקורות נלקחו ממחברת הזיכרונות כשהיינות נטעמו.

יונתן לבני טעם את יינות יקב מכמורת – אהבת יין שמתחרה באהבת הים

לאחרונה הוזמנתי לאירוע שהתקיים במתחם 'רזי הכרם' בבית חירות, בו הוצגו והוטעמו יינות של יקב מכמורת, שהוקם ב-2012 על ידי דניאל פיין. באתר היקב מסופר כי בילדותו נהג פיין לטייל עם סבו בכרם המשפחתי, וללמוד על זני גפנים ותהליך הפקת היין. לאחר מכן נהגו לבקר במרתף היין הביתי: לחיצה על כפתור בקיר והרצפה התרוממה, כשמתחתיה התגלה מרתף יין שקירותיו כוסו במאות בקבוקים, חלקם יינות עולמיים ידועים באיכותם.

לאחר שחרורו מהצבא החליט דניאל להמשיך את מורשת סבו,למד את מקצועות הכרם והיקב במכללת אוהלו שבקצרין, בשיתוף עם מכללת cfppa הצרפתית. בהמשך עבד ביקב צובה וביקב ויתקין. כיום מייצר יקב מכמורת כמה אלפי בקבוקי יין בשנה, מענבים הגדלים בצפון הארץ. כמי שגדל והתחנך במכמורת, אהבת היין מתחרה רק באהבת הים שלו. דניאל הוא שייט וגולש, וגם מורה לימאות. רבות מתוויות היקב קשורות לספינות ולהיסטוריה ימית מגוונת. היקב לא כשר. אנחנו טעמנו את היינות הבאים:

שפר לבן SHAPER 2022 – על הבקבוק תווית ועליה שרטוטי גלשן. בלנד לבן עשוי מענבי שרדונה מרמת הגולן, שתססו בחבית והתיישנו בה על השמרים במשך 6 חודשים, וענבי סוביניון בלאן וגוורצטרמינר מהגליל במיכל נירוסטה. נעשו ממנו 621 בקבוקים. בטעימה בוקה מאוד נעים של יין שצבעו כמעט לבן, עם חמיצות נעימה בעת השתייה. לתחושתי ישתפר עוד יותר במשך הזמן, כי הוא מאוד צעיר בטעמו. המחיר 110 ₪ – מומלץ.

רוזה 2023 – עשוי מענבי מלבק, ברברה ומעט גרנאש מגפנים שנבצרו באניעם שברמת הגולן. נעשו ממנו 650 בקבוקים. הענבים עברו השריה קרה של הקליפות והתססה של התירוש. טעם של פרי אדום מעט חמצמץ, כשזן הברברה נותן ליין חומציות נעימה מאוד, ותחושה שכאילו שותים יין לבן איכותי. מתיקות ארומטית וחומציות עדינה בפה. אחד מיינות רוזה הטובים ששתיתי לאחרונה. המחיר 95 ₪ – מומלץ.

מרסלאן 2022 – תווית מקסימה של עשרות גלשנים על גג מכונית, עליהם עומדת עז. 825 בקבוקים נעשו מהיין שבוקבק לפני כארבעה חודשים. יין אדום עשוי מענבי מרסלאן מרמת הגולן, ששהו 14 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי בנפח 300 ליטר, חלקן חדשות וחלקן מעט ישנות יותר. חומציות מאוד נוכחת ביין טעים זה, שהשתנה לטובה כשהמתנתי מעט לשתייתו. אני ממליץ לקרר לפני השתייה. לדעתי ישתפר עוד יותר, אם יינתן לו זמן נוסף לפני פתיחת הבקבוק ושתייתו. 110 ₪ – מומלץ.

קברנה פרנק 2019 – היינן קורא ליין Captain Franc, שם שמשתלב יפה עם התווית שעליה ספינת מפרשים. 825 בקבוקים יוצרו מהיין שעשוי מענבי קברנה פרנק מכרם צבעון האורגני בגליל העליון, והתיישן 26 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות, חלקן חדשות וחלקן ישנות יותר. בוקה ממש נהדר שכל כך אופייני לזן הקברנה פרנק. טעמים של פירות אדומים כהים כמו תותים, אוכמניות ופטל. גם טעמי עשבים טריים, ומרירות עדינה ונעימה בסיומת. המחיר 125 ₪ – תענוג אמיתי.

סופר טוסקן סטייל 2020 – "הגל החדש" של יינות טוסקנה משנות ה-70 של המאה הקודמת, כשייננים רצו ליצור יינות מזנים בינלאומיים בשילוב הסנג'ובזה המקומי. יין זה עשוי מ-50% ענבי סנג'ובזה, 25% פטי ורדו ו-25% קברנה פרנק מהגליל העליון. יוצרו ממנו 818 בקבוקים, והיין שהה 25 חודשים בחביות עץ  אלון. אני מכיר היטב יינות סופר טוסקן איטלקיים, לצערי יין זה היה לא טעים, בלשון המעטה – חסר אופי ומֵימִי ביותר. חבל. המחיר 125 ₪.

Floki 2019 – על התווית עורב שחור עם קרניים ויקינגיות, על סמך כינויו שמו של ספן ויקינגי ידוע, שכינויו היה "פלוקי העורב". 830 בקבוקים יוצרו מבלנד זה של ענבי פטיט סירה מגפנים בוגרות מאזור כרמי יוסף, וענבי סירה מרמת הגולן. יין עם  14.5% אלכוהול, שהתיישן 27 חודשים בחביות עץ אלון. צבעו כהה מאוד, עם בוקה מצוין של יין איכותי ביותר. טעמים מורכבים של פירות שחורים בשלים. הטעם המצוין לא נעלם מהפה זמן רב. הטוב ביותר מכל יינות היקב שטעמתי באירוע זה. המחיר 150 ₪ – לא להחמיץ.

לסיכום: דדי זהר, הבעלים של  'רזי הכרם', מביא למקום האירוח שלו בבית חרות יינות מעניינים של יקבים שלא כולם מכירים. כזה הוא גם יקב מכמורת. כמעט כל היינות שטעמתי היו מצוינים, מושקעים בייצור וגם עם תוויות מרתקות. לי זו הייתה תגלית של יקב שקיים כבר כ-13 שנים. ממליץ על יינותיו, שלדעתי גם יתיישנו היטב.

יקב מכמורת – שלדג 10 מכמורת. 054-6527125 , מתחם רזי הכרם – בית חירות. 054-9455577

מה דעתכם על יין עם אלכוהול שלילי?

אלון גונן: ישבתי בפגישה וירטואלית עם הפרופסור – מומחה בכימיה של תסיסה שהוא גם יינן, ואפילו אחד כזה שגורף מדליות. מרוב טעימה של יינות חדשים – שנינו קצת מחוקים; הוא מהחלק של הניסוי, אני מהחלק של הסקרנות.

מתוך זחיחות הדעת שאלתי אותו: תגיד, אם כבר יש יינות בלי אלכוהול, למה שלא יהיה יין עם אלכוהול שלילי? כזה שלא משכר, אלא עושה בדיוק ההפך – מחזיר אותך לפיכחות, ומוחק את הרעש? העיניים שלו נדלקו, כאילו חיכה שנים שמישהו יעז לשאול. הוא קם, פתח מגירה נסתרת, ושלף בקבוק שחור, מבריק, בלי תווית, כמו קפסולת זמן שנחתה מהחלל. "זה", הוא לחש, "הבקבוק שאסור לי להראות לאף אחד."

הוא מזג נוזל שהיה חמקמק בצבעיו – אדום שהפך לסגול כהה, שזיף שהבהב בירקרק – כאילו החומר עצמו מתווכח עם המציאות. לגמתי, ובמקום הערפול המוכר של יין, קרה ההפך: כל הבלגן בראש שלי התפזר. פתאום הכול היה חד מדי, כמעט מסוכן. שמעתי מחשבות, קלטתי פרטים, כאילו המוח שלי עבר ניקוי יבש.

"היין הזה לא מוסיף", אמר הפרופסור, "הוא מוחק. מוחק שיכרות, מוחק עייפות, ומוחק רגעים מיותרים. הוא לא נותן לך זמן נוסף – הוא מנקה את הזמן שכבר עבר, ומותיר אותך עם ההווה בלבד. יין שעובד ברברס."

כאן מתחילה החוויה הפסיכדלית. במקום טשטוש – בהירות מסחררת. במקום לאבד צבעים – נוצרים חדשים: כל לגימה חושפת גוון שמעולם לא הוגדר, כחול חם או ירוק מתוק, צבעים שלא קיימים בטבלאות הפיזיקה. החך מתחיל “לשמוע” – צליל עדין של גלים, רשרוש מתכתי, אולי אפילו מנגינה שלא קיימת בחדר. הריח מתרגם את עצמו לצבע, הצבע מתגלגל לצליל – חושים נמסים אחד לתוך השני, כמו בציור של דאלי.

המשקה לא רק נוגע בלשון – הוא זז בתוכך. כל לגימה שולחת גל שמתחיל בחך, מתפשט לראש, יורד ללב, ומחזיר עצמו החוצה בנשימה. התחושה היא שהיין עצמו מתהלך בתוכך כמו אורח, בודק חדרים פנימיים שמעולם לא ביקרת בהם. בברים העתידיים זה יהיה הטוויסט האחרון של הערב: אחרי שכולם שתו, צחקו והתערפלו – יזמינו בקבוק אחד שחור. כולם לוגמים, והאווירה משתנה: צחוק מתחלף בבהירות, השיחה הופכת חדה, הזמן מתארך, והמסיבה לא נגמרת – היא פשוט משנה צורה.

האם זה עדיין יין?, אני שואל את עצמי,  אם הוא לא משכר אלא מפכח? האם הוא שייך לעולם האלכוהול, או שזה משהו חדש לחלוטין? אולי לא "יין" אלא "נוגד יין" – אלכוהול שלילי. קטגוריה חדשה שממציאה מחדש את החוויה. יין עם אלכוהול שלילי הוא לא עוד טרנד – הוא פרובוקציה פילוסופית. הוא מבטל את מה שחשבנו שיין אמור לעשות, ומציע משהו חדש: שכרון הצלילות. לא לברוח מהמציאות, אלא לחדד אותה עד כאב.

הפרופסור התחיל לשרטט על מפית נוסחאות של תסיסות, מולקולות מסתובבות, תאים שנפתחים ונסגרים. כל הסבר שלו נשמע כמו מנטרה, ובשלב כלשהו הבנתי – זה כבר לא מדע, זו דת.

הרי מאז ומעולם יין היה משקה של קדושה: בקידוש, במיסה, בטקסים סודיים. אבל כאן, עם אלכוהול שלילי, נוצר משהו חדש לגמרי – משקה שלא מערפל את המוח אלא פוקח אותו. לא שוכח, אלא זוכר יותר מדי. לא מאבד שליטה, אלא מקבל שליטה מסוכנת, חדה, חותכת. דמיינו בית תפילה שבו לא מוזגים יין כדי לשקוע באובדן, אלא כדי לעלות לצלילות מוחלטת. נזירים, רבנים, מיסטיקנים – כולם לוגמים מהבקבוק השחור, וכל לגימה היא לא חגיגה אלא התגלות. היין הזה הופך לטקסט קדוש, לאובייקט פולחני, למפתח לדלתות שהעולם עוד לא פתח. האם הדת גם תישכח.

הסתכלתי עליו, חצי נרגש, חצי מפוחד, "ומה עושים עם יין כזה?", שאלתי בלחש. הוא חייך, ליטף את הבקבוק כאילו היה חפץ חי, וענה: "לא מוכרים אותו. לא שותים אותו במסיבות. יין עם אלכוהול שלילי לא שייך לשוק – הוא שייך לטקס. לכת. כבר שכחת מה שאמרת רק לפני רגע, זה לא מדע זה דת".

געגועים לאורנה – היינות של צ’ילאג דרך עיניה של פרידה קאלו

אלון גונן: יקב צ'ילאג של הייננית אורנה צי'לאג, הוקם ב-1999 במבנה המפעל המשפחתי באזור התעשייה של יהוד, והפסיק את פעילותו ב-2021. בשנתיים הבאות למשה אורנה בחו"ל, כל שנה במדינה אחרת, וכיום היא כותבת תסריטים בביתה.

אני מוצא את עצמי מתגעגע אליה. לא רק אל היינות שלה – אלה שנעלמו מהמדפים כמו חלום שנגמר, אלא אל אורנה עצמה שהייתה תמיד רעש וצבע, חיוך חצוף וטבעות ענקיות, קול שידע להרעיד את התעשייה כולה. מאז שסגרה את היקב, נותר חלל ריק.

בחלומותיי אני פוגש אותה במקום אחר, מקום שאינו קיים. כרם מסתורי מתערבב בסטודיו של הציירת פרידה קאלו. שם, בין גפנים המתלפפים סביב כן ציור, אני רואה את אורנה ואת פרידה יושבות זו מול זו. פרידה בצבעים עזים, אורנה בלבוש ויקטוריאני; שתיהן נשים שלא פחדו לצעוק את האמת שלהן.

אני מתקרב, מקשיב. "אצלך," אומרת פרידה, "היין הוא כמו הצבעים שלי – נוזל שמספר את הכאב והיופי של החיים". ואורנה מחייכת אליה, חיוך שאני מתגעגע אליו כל כך, ואומרת: "ואצלך, פרידה, כל קו הוא כמו טעם שלא מנסים לכסות עליו. שתינו בחרנו לא להסתיר".

אני שומע את קולה של אורנה מהדהד לי מבפנים: "אני לא מאמינה בחלומות אלא במטרות". אבל היום, כשהיקב סגור, היינות נעלמו, ואני נשאר רק עם זיכרונות, כל מה שנשאר לי זה חלום – חלום על אורנה שחוזרת, על בקבוק שנפתח מחדש וממלא את האוויר בריח פירותי, חופשי, אמיתי.

הגעגועים שלי הם לא רק ליין. הם לדרך שבה היא גרמה לעולם להיות חי יותר, צבעוני יותר, אמיץ יותר. פרידה ציירה כדי לחיות את כאבה, אורנה יצרה יין כדי לשתות את חייה. ואני – אני נשאר כאן, עם הכוס הריקה, מתגעגע.

ואם הזיכרון של אורנה מלא צבע, הרי שהיינות שלה – כל בקבוק – הם הצבעים עצמם:

Primo Syrah 2015 – אדום כהה, פירות אדומים כהים ותבלינים עדינים. עוצמתי ומלא, עם טאנינים אלגנטיים שמספרים סיפור של אומץ.

Primo Cabernet Wild 2014 – דובדבנים שחורים, קקאו, גוף מלא. מורכב ונועז, כמו אהבה שאינה מרפה.

Petite Syrah 2015 – פלפל שחור ופירות כהים, דרמטי ונוכח, יין שמדבר בקול רם על עוצמות החיים.

Grenache 2016 – קליל, פרחוני, פירות אדומים. רך ומרענן, כמו רישום עדין שמשאיר חיוך.

כל לגימה היא יותר מטעם – היא צבע, צליל ורגש. היינות של אורנה מזכירים את העוצמה, הסקרנות והחופש של הייננית – כאילו כל בקבוק הוא ציור קטן של חיים אמיצים.

וויסקי ישראלי – הדרך החכמה לקידום מכירות יין ישראלי בעולם

אלון גונן: בעולם בו תעשיית היין הישראלית נתקלת בקשיים עקב מציאות פוליטית מורכבת, יש תעשייה אחרת – קטנה, איכותית ובועטת – שמצליחה דווקא לפרוח, וזו תעשיית הוויסקי הישראלי.

בישראל יש מספר מזקקות שמייצרות וויסקי יוקרתי, אך אחת מהן בולטת במיוחד: Milk & Honey (M&H, חלב ודבש) בדרום תל אביב. המזקקה זכתה להכרה בינלאומית בזכות איכות המוצר, חדשנות ותהליך יישון מוקפד בחביות יין ישראליות, כולל חביות ששימשו יינות מענבי דבוקי, קריניאן ועוד. הוויסקי משתתף בתערוכות אלכוהול ברחבי העולם, מקבל ביקורות חיוביות וזוכה במדליות יוקרתיות. זאת בניגוד ליין הישראלי, שנתקל פעמים רבות בקשיים פוליטיים בשווקים מסוימים.

הסוד להצלחה של תעשיית הוויסקי הישראלית הוא איכות וייחודיות, יישון מוקפד בחביות, עם אמצעי בידול מאוד ייחודיים כמו יישון בים המלח (אין לאף אחד אחר בעולם) ב-50 מעלות, או על גגות בתי מלון, ושימוש בחביות ששהו בהם יינות מסוגי ענבים ייחודיים, דבר שמבטיח טעם עשיר ושונה בזירה הבינלאומית.

יותר קל לתעשיית הוויסקי, כי יש בה פחות רגישות לפוליטיקה. וויסקי נתפס כמשקה ניטרלי, כשהצרכנים הבינלאומיים מתמקדים באיכות, בסיפור ובמותג, ולא בהקשר פוליטי. קיים הבדל עצום ומשמעותי בין חובבי יין לחובבי וויסקי, בתפיסה ובערכים שהם מחפשים. חובבי יין מעריכים טרואר, את מקור הענבים ומסורת, ורואים ביין חוויה תרבותית ואקדמית. הם משתתפים בטעימות וסדנאות, ולומדים להבין את מורכבות המשקה.

לעומתם, חובבי וויסקי מתמקדים באיכות המזקקה, בתהליך הזיקוק והיישון ובסיפור המותג. הם מחפשים יוקרה, נדירות וחוויית טעימה אישית. הבדלים אלה מסבירים מדוע וויסקי ישראלי מצליח בשוק הבינלאומי, בזמן שיין נתקל בקשיים פוליטיים.

והנה הרעיון: תעשיית הוויסקי המקומית יכולה לשמש כרטיס כניסה חכם לשווקים בינלאומיים גם עבור היין הישראלי. השימוש בחביות יין ישראליות ליישון וויסקי, יוצר קשר מיתוגי חכם בין שני הענפים; החוויה הבינלאומית וההצלחה של הוויסקי מבליטה את איכותו של היין, גם בלי להיכנס למחלוקות פוליטיות ישירות. כך ניתן לקדם את תעשיית היין בעקיפין, דרך הצלחה יוקרתית, ניטרלית ובינלאומית של הוויסקי הישראלי.

לסיכום: המפתח כרגע הוא למקד את המאמצים במקום בו אפשר להשיג הצלחה, בלי סיכון מיותר. ההמלצה למכון היצוא ולגורמים אחרים שמקדמים יצוא אלכוהול ויין, היא להשקיע עכשיו בקידום מותגים מובילים כמו Milk & Honey – בתערוכות בינלאומיות, שיתופי פעולה עם ברים יוקרתיים, ובמותגים עם מהדורות מוגבלות – ולבנות מוניטין חזק של איכות ויוקרה. במקביל, לתת ליין הישראלי "להירגע" מספר שנים, תוך שמירה על איכות וייצור יציב. כך תיווצר תשתית אסטרטגית של מותג וויסקי חזק שיפתח גם פתח גדול עבור היין, בעתיד כאשר שווקים בינלאומיים יהיו מוכנים לקבלו מחדש.

ביקורת: יינות בשיא – נקודת איזון נדירה

אלון גונן: הביקורת שלפניכם עוסקת בכמה יינות שנמצאים בדיוק ברגע המושלם שלהם – אותה נקודת איזון נדירה שבה הפרי, הטאנינים והחמיצות נפגשים בהרמוניה כמעט מושלמת. זה הזמן המדויק להוציא את הבקבוקים ממקרר היין, למזוג לכוס ולהתמסר לחוויה. בעוד פרק זמן לא ארוך, חלקם יתחילו לאבד מעט מהחיות, הטריות והקלילות, שמעניקות להן את הייחוד כעת. להערכתי לא מדובר ביינות שמיועדים להמשך התפתחות עמוקה לכיוון שלישוני, אלא בכאלה שמעניקים את המיטב שלהם עכשיו, ובאופן מובהק.

יקב אור הגנוז – כרם מרום קברנה פרנק 2021

למה בשיאו: הקרירות היחסית בשנת 2021 תרמה לכך שהפרי נשאר חד וטרי. היין מציג איזון מופתי בין טאנינים לחמיצות, מה שמבליט את הפירות האדומים והעשבים הטריים באופן נקי ומרענן.

למה לא לחכות: המתנה תגרום לפרי להתעמעם, ולטאנינים לאבד מהעדינות. השיא הזה קצר ומיידי. מחירו 109 ₪. ציון 89.

יקב לוריא – ברברה 2021

למה בשיאו: פריך וחי, עם פרי אדום בוגר שמאזן חמיצות עדינה, ומרקם רך שמזמין לשתייה. הפרי עדיין מבריק והחמיצות מספקת תחושת רעננות.

למה לא לחכות: המתנה תקשה את הגוף, ותגרום ליין לאבד את הטריות והקלילות של השלב הזה. מחירו 125 ₪. ציון 89.

יקב מוני – רזרב פטיט סירה 2022

למה בשיאו: טאנינים עדינים ותבלינים עדינים מתמזגים עם פרי עסיסי. השיא הזה מגיע אחרי התבגרות קצרה בבקבוק, שמדגישה את המורכבות של הפטיט סירה.

למה לא לחכות: עם הזמן הטאנינים יתחזקו, והפרי יאבד מהחיות והעדינות שמאפיינות את השיא הנוכחי. מחירו 85 ₪. ציון 90.

יקב עמק יזרעאל – ארגמן רזרב 2020

למה בשיאו: מורכבות בוגרת עם גוף מתובל, שמחבר בין פרי יער לאדמתיות. שלוש שנים בבקבוק אפשרו ליין להגיע לאיזון מלא בין פרי, גוף וחמיצות.

למה לא לחכות: המתנה נוספת תתחיל לפרק את האיזון הזה, ולהחליש את הניואנסים העדינים של הפרי. מחירו 160 ₪. ציון 90.

יקב רמת הגולן – ירדן פטי ורדו 2021

למה בשיאו: פרי עסיסי, קלילות טאנינים, ותבלינים עדינים בשיאם. השילוב הזה נותן יין פתוח, מזמין, וקל לשתייה מיידית.

למה לא לחכות: המתנה תכביד את היין, ותפחית את הרעננות והקלילות שמאפיינות את השלב הזה. מחירו 140 ₪. ציון: 90.

יקב פסגות – מלבק 2023

למה בשיאו: צעיר, אך כבר עכשיו בשיא הצבע והחיות של הפרי – פרי אדום כהה עם תבלין עדין במיטבו.

למה לא לחכות: המתנה תגרום ליין להפסיד מהחיוניות המיידית, והפרי יאבד מהעומק והעסיסיות שלו. מחירו 88 ₪. ציון 89.

יקב פלדשטיין – גרנאש 2019

למה בשיאו: חיבור מדויק בין פירותיות לאדמתיות. השיא מאפשר חוויית שתייה בוגרת, אך עדיין רעננה ומאוזנת.

למה לא לחכות: המתנה נוספת תתחיל לפרק את האיזון העדין הזה, ולהפחית את העומק והמרקם החי של הפרי. מחירו 130 ₪. ציון 90.

יקב רמת נגב – רמון מלבק 2022

למה בשיאו: פרי בוגר, טאנינים רכים וחמיצות מאוזנת. החום של 2022 העניק עומק מידי ליין שמוכן עכשיו לשתייה.

למה לא לחכות: המתנה תכביד את היין, ותגרום לפרי להיעלם מהבולטות והחיוניות שלו. מחירו 169 ₪. ציון 91.

יקב שאטו גולן – מרלו 2020

למה בשיאו: גוף חלק, פרי אדום בשל קלות, טאנינים רכים ומרקם מלטף. השיא מגיע אחרי שלוש שנים שמאזנות בין פרי לעומק גוף, והיין כבר אחריו.

למה לא לחכות: המתנה נוספת תחזק את הטאנינים, ותגרום לפרי לאבד מהחיות והמרקם הרך שמאפיינים את השלב הזה. מחירו 168 ₪. ציון 90.

יין רומני – זה כבר לא מה שחשבנו

חובב היין אמנון פלד כתב: "בכל פעם שהבעתי את רצוני לארגן סיור יקבים ברומניה, זכיתי מצד חבריי לתנועת ביטול ביד, על כך שאין מה להשקיע בביקור כזה, בטענה שאיכות היין ברומניה נמוכה. לאחרונה ביקרתי עם כמה חברים, כולם חובבי יין "שרוטים", בחבל Dealu Mare במחוז Prahova, כ- 90 ק"מ צפונית מזרחית לבוקרשט הבירה, והופתענו לטובה.

מדובר באזור גבעות עם תנאים אידיאליים לגידול גפנים, הנחשב ללב הפועם של תעשיית היין הרומנית. האזור נהנה מאקלים ממוזג, עם קיץ חם ויבש וחורף מתון. הקרקע עשירה במינרלים, מה שתורם לטעמים הייחודיים של היינות המקומיים, והתנאים מושלמים לגידול ענבי יין איכותיים. בזכות היינות האדומים עשירים והמורכבים נחשב  אזור Dealu Mare ל"בורדו של רומניה". זה אינו אזור היין הגדול ביותר ברומניה, אך יותר משליש מהמדליות שמקבלים יינות רומניים בתחרויות בינלאומיות הם ליינות מהאזור, כשהזכיות מיוחסות לגידול גפנים קפדני ואיכותי.

הייננים, רובם צעירים בני פחות מגיל 40, למדו ייננות ומדעי הגפן במוסדות אקדמיים ברומניה, אך יש מתוכם שלמדו והשתלמו בצרפת ואיטליה, ואפילו באוסטרליה. רוב הייננים שפגשנו סיפרו ששנת 2025 לא הטיבה איתם – היבולים בכרמים היו נמוכים מהרגיל, ותעתועי מזג האוויר המשתנה אילצו אותם לבצור מוקדם יותר מאשר בשנים קודמות.

באזור נטועים כ- 20,000 דונם כרמים, וממוקמים בו עשרות יקבים קטנים ובינוניים המייצרים בין עשרות למאות אלפי בקבוקים ליקב,  וגם מספר קטן של יקבים גדולים שמייצרים קצת יותר ממיליון בקבוקים ליקב. זני הענבים האדומים הם בעיקר קברנה סוביניון, מרלו, זנים מקומיים: Negrude Dragasani ו-Fetească Neagră (זנים מקומיים), וגם קצת סירה ופינו נואר. זני הענבים הלבנים הם בעיקר סוביניון בלאן, שרדונה, והזן המקומי Fetească Albă.

רוב היינות הלבנים, למעט חלק מיבול השרדונה, עוברים תהליך תסיסה ויישון במיכלי נירוסטה. ענבי השרדונה המיועדים ליין זני עוברים בדרך כלל תסיסה ויישון בחביות עץ אלון. רוב היינות האדומים עוברים לאחר התסיסות (אלכוהולית, פנולית ומלולאקטית) ליישון בחביות עץ אלון לתקופות של עד 15 חודשים. ברוב היקבים בהם ביקרנו, משתמשים בדרך כלל בחביות 225 ליטר מעץ אלון רומני, כשבחלק מהיקבים ראינו קצת חביות צרפתיות. הסיבה העיקרית לכך היא מחירן היקר של החביות שמיוצרות מחוץ לרומניה. אשר לאיכות היינות עצמם, לכל יקב יש לפחות שתי סדרות כשאחת היא סדרת הבית והשנייה סדרת הפרמיום.

רוב היינות הלבנים מרעננים והרמוניים, עם ריחות פרי, חלקם ארומטיים יותר וחלקם מינרליים יותר, חלקם חומציים ולרובם יכולת התיישנות של מספר שנים. אשר ליינות האדומים, כאן המדרג מגוון יותר. הרוב הם יינות פשוטים המשמשים לשתייה יום-יומית. ליינות האיכות יש ריחות של פרי אדום בשל (שזיפים, דובדבנים ופירות יער). הם ארומטיים ומורכבים, בעלי גוף בינוני וטאנינים בעוצמה רכה עד בינונית, תלוי ביין, ובעלי יכולת התיישנות של לפחות 10-12 שנים  רוב היקבים מייצרים תמהיל של יינות זניים ובלנדים. ברובם יש מרכזי מבקרים או לפחות חדרי טעימות מכובדים. הם מארחים קהל בעיקר בסופי שבוע, לטעימות בתשלום במסלולים שונים כולל ביקור בכרמים. בדרך כלל מגישים לטעימה 5-7 יינות בלווי כיבוד ומים. כיום יש באזור מגמה לבנות בצמוד ליקבים חדרי אירוח ומסעדות, לטובת המבקרים הרבים שפוקדים את האזור בעיקר לקראת סופי השבוע.  בכל היקבים ההתייחסות אלינו הייתה כאל אנשי מקצוע, ורמת הטעימות הייתה בהתאם.

בין היקבים בהם ביקרנו: Budureasca, LacertA, Viile Metamorfosis, Apogeum, Serve, Domeniul  Strehan. שיטוט באינטרנט יגלה עוד יקבים טובים שניתן לבקר בהם בתיאום מראש. ברוב היקבים גובים תשלום עבור הביקור והטעימות. כמובן ניתן לרכוש יינות במקום, ותופתעו מהמחירים הנוחים.

אשר לנושא הלינה, התארחנו במלון שנקרא Licorna La Vie Hotel שנמצא בלב הכרמים של אזור Dealu Mare . במלון יש מסעדה יפה וטובה, וגם ישמחו להמליץ לכם על מסעדות טובות באזור. יש באזור עוד כמה יקבים עם חדרי אירוח. בסופי שבוע מגיעים לאזור חובבי יין מקומיים. ולכן מומלץ לבקר במהלך ימי אמצע השבוע (שני עד שישי). אז מן הסתם סיכוי גדול יותר לפגוש ייננים ואנשי מקצוע. לסיכום: עברתי חוויה מעניינת, מרתקת ומפתיעה. אני ממליץ לחובבי יין להפנות תשומת לב לכיוון זה".

עוֹלְלוֹת בקצרה

23.10-24.10.25: פסטיבל יקבי הנגב בארסוף קדם

בימים חמישי 23.10 (מ-18:00 עד חצות) ושישי 24.10 (מ-11:00 עד 16:00) יתקיים פסטיבל יינות הנגב בחורשה של יינא – מרתף יין על גלגלים בארסוף קדם (ליד שפיים), יחד עם מועדון יקבי הנגב של קרן מיראז׳ ישראל, ששמה לה כמטרה למתג ולפתח את הנגב כאזור תיירות יין.

16 יקבים מהנגב יביאו את הטעמים והסיפורים של המדבר – חלק מהייננים יגיעו במהלך יומיים אלה. יתקיים מסלול טעימות מכל יקב, בכל ערב יועברו שתי סדנאות מודרכות על עולם יינות הנגב (בהרשמה ועלות נוספת), ולרשות הרעבים (כדי לא לשתות יין על בטן ריקה) יוצבו במקום פודטראקים עם בשרים מעושנים, ומטבח בדואי מקומי – פרויקט ואדי עתיר.

היקבים שישתתפו בפסטיבל מיוחד זה, שיביא את הנגב והמדבר אל מרכז הארץ: פינטו, מואה, משכית, ליבנה, רמת נגב, יתיר-דרום, גלאי, מדבר, כרמי מבורך, ג'מס, צוף, בארי, תושיה, דרייר, פורת, פאוקר.

מחיר כרטיס כניסה 129 ₪ (בתוספת 6.45 ₪ עמלת רכישת אונליין) – כולל כוס קריסטל מתנה, כרטיסיית 8 טעימות, והנחה של 20 ₪ בקניית בקבוק יין הביתה.

פרטים מלאים והרשמה לאירוע כאן