אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר יותר מ-550 ימים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, שמחים על שובן הביתה של אמילי, דורון, רומי, לירי, קרינה, דניאלה, נעמה, ארבל, אגם. שמחים על שובם של גדי, עופר, קית', ירדן, חמשת התאילנדים, אוהד, אור, אלי, יאיר, סשה, שגיא, הישאם, אברה, אליה, טל, עומר ונקרט, עומר שם טוב. אבלים מכל הלב על החללים שהוחזרו: שירי ביבס, כפיר ואריאל, עודד ליפשיץ, שלמה מנצור, צחי עידן, איציק אלגרט, אוהד יהלומי – יהי זכרם ברוך. מייחלים לשובם של כל 59 החטופים שנשארו בשבי – עכשיו!

בשבוע הבא נהיה בחופשת פסח. הגיליון הבא של 'שמענו בין הגפנים' יעלה לאוויר בשישי 25.4.25

אנו מאחלים לקוראינו חג פסח שמח ככל האפשר

מכס על היין הישראלי בארה"ב: טראמפ מטלטל את ענף היין – ואז משנה כיוון (קצת)

אלון גונן: החדשות שלא מסתיימות סביב הטלת מכס גם על יינות ישראליים המיובאים לארצות הברית, נפלו כרעם ביום בהיר על תעשיית היין המקומית. לפני כשבוע הודיע הנשיא דונלד טראמפ על כוונתו להטיל מכסים על 87 מדינות בעולם, ובתוכן מכס בשיעור של 17% על מוצרים ישראלים כולל יינות – מהלך שנתפס כהבהרה לכך שאין ארוחות חינם במדיניות סחר. הפתעה נוספת נפלה ברביעי בערב, כשנודע שטראמפ משהה את הטלת ה־17% לגבי ישראל ל-90 יום – ובינתיים משאיר בתוקף מכס בגובה 10%.

ישראל ניצלה את האדישות – ועכשיו משלמת את המחיר (גם אם בהקפה)

במשך שנים נהנתה ישראל מגישה חופשית לשוק האמריקאי בתחום היין, ללא מכסים. במקביל, יינות אמריקאיים דווקא חויבו במכס עם כניסתם לישראל – מה שיצר מציאות של חוסר הדדיות. טראמפ, שלא ידוע בסבלנותו לחוסר סימטריה, החליט להפסיק לשחק. הוא בישר על 17%, עצר, התלבט – ועצר שוב. נכון לעכשיו: 10% בתוקף (לכולם חוץ מסין הנענשת קשות), 17% באוויר.

הלובי של היקבים הגדולים – עכשיו שותים את פרי הבאושים

במשך שנים כופפו ממשלות ישראל את המדיניות הכלכלית לרצון הלובי של היקבים הגדולים – שראו במכסים על יין מיובא דרך נוחה להגן על עצמם מתחרות. זה אולי הצליח לשמר מחירים נוחים בשוק המקומי, אבל עכשיו, כשהאמריקאים מחזירים בעיטה, המחיר מתברר ככבד – גם אם כרגע הוא "רק" 10%. מי שחשב שגידול גפנים תחת חממה ממשלתית ישרוד סופה אמריקאית – טעה.

ומה חשבה לעצמה ממשלת ישראל?

נראה שאף אחד בממשלה לא באמת האמין שטראמפ ימשוך את ההדק. מדיניות הסחר החד-צדדית של ישראל נתפסה כעניין טכני, ואולי גם כזה שאפשר "לסדר" בפגישה חפוזה. אלא שהביקור האחרון של ראש הממשלה נתניהו בוושינגטון הסתיים עם הרבה תמונות – ואפס הקלות. טראמפ, כמו טראמפ, לא חזר בו. רק הניח את הגרזן על השולחן – והקטין אותו זמנית.

מכס של 17% היה עולה ביוקר. 10%? עדיין יקר

על פי נתוני היצוא, ישראל שלחה לארה"ב יין בשווי של כ־275 מיליון דולר במהלך חמש השנים האחרונות. לו היה מוטל מכס של 17%, העלות הנוספת לצרכנים האמריקאים הייתה כ־46.75 מיליון דולר – סכום שעלול להוריד אותנו מהמדף ברשתות הגדולות. עכשיו, עם מכס של 10%, מדובר בעלות של כ־27.5 מיליון דולר – פחות, אך עדיין סכום משמעותי שעלול לשנות את החלטת הקנייה של הצרכן האמריקאי.

המרוויחים: יינות כשרים אמריקאים – ואירופה מחייכת

הזירה לא אוהבת ואקום. היקבים הישראליים אולי יתקשו לשמור על מחירים תחרותיים, אך יקבים אמריקאיים כשרים, יקבים אירופאים, אוסטרלים ודרום אמריקאים – כולם עומדים בתור. היבואנים האמריקאים כבר מחפשים אלטרנטיבות, והיינות הישראלים – גם אם איכותיים, לא בהכרח ינצחו במבחן המחיר.

מה עושה ישראל?

כדי "להראות נכונות", הזדרז שר האוצר להודיע על ביטול המכס על יינות אמריקאיים המיובאים לישראל – מהלך חד-צדדי שנועד לשדר רצון טוב. הבעיה? בצד השני פחות מתרשמים. טראמפ לא ביטל את ההחלטה – רק דחה את הטלת ה־17%. המצב החדש עדיין קיים, והמשק הישראלי עדיין מתמודד עם פגיעה כלכלית.

ומה עכשיו?

תעשיית היין הישראלית ניצבת מול אתגר אמיתי. היכולת לשמור על נתח השוק בארה"ב במציאות חדשה, ההתמודדות עם התייקרות שמקשה גם על הצרכן המקומי, והצורך האמיתי לבנות מחדש אסטרטגיית סחר – כל אלו מחייבים חשיבה חדשה. הממשלה כבר לא יכולה להסתתר מאחורי תקווה שמישהו בוושינגטון "יבין אותנו". מה שהיה – נגמר. עכשיו השאלה היא: האם נוכל להסתגל, או שנמשיך לצפות מהגפן להניב גם כשהשורש נרקב?

רויאל מרוויחה, היקבים המקומיים נאנקים – גם אם קצת פחות

חברת Royal Wine Corp האמריקאית, מהיצואניות הגדולות של יין כשר, היא אולי המרוויחה המרכזית מהמהלך. היינות שלה יכולים להגיע לישראל ללא מכס, במחירים נמוכים בעשרות אחוזים – מה שמאפשר לה להגדיל את נתח השוק שלה באופן משמעותי. מנגד, יצרני היין הישראלים מוצאים את עצמם תחת לחץ כפול: מצד אחד מכס של 10% על היין שלהם בשוק האמריקאי – יעד יצוא מרכזי; מצד שני תחרות קשה בבית מול יין כשר אמריקאי מוזל, שנכנס לישראל בקלות.

ההשלכות רחבות הרבה יותר מתווית מחיר על בקבוק: מקומות עבודה בפריפריה, תיירות יין, חדשנות חקלאית – כל אלו עלולים להיפגע בטווח הקצר והבינוני. ישנו תרחיש אופטימי: ייתכן שדרך מאמצים דיפלומטיים שקטים יצליחו לשכנע את טראמפ להקל עוד יותר את מדיניות המכסים – ואולי אף להסירה לגמרי. במצב כזה, ניתן יהיה לראות התאוששות, חזרת הייצוא לרמותיו הקודמות, המשך פיתוח היין המקומי, והתחזקות הקשרים הכלכליים בין המדינות.

אבל נכון לעכשיו, אין לכך סימנים ממשיים. התרחיש הפסימי כבר נמצא בשטח: הפגיעה בתעשייה המקומית מורגשת, והעומס הכספי רק הולך ומעמיק. אם לא תבוא תגובה ישראלית משמעותית, נראה צמצום או סגירת יקבים, האטה בפעילות תיירותית, ופגיעה של ממש בתרבות היין הישראלית.

במדינה מתפקדת, ראש הממשלה ושר האוצר אמורים להציע פתרונות: סבסוד זמני ליקבים המקומיים, השקעה בשיווק חוץ, או פתיחת שווקים חדשים באירופה ואסיה. אבל כולנו יודעים איך זה נראה כאן בפועל. התוצאה? ישראל שוב מפסידה – ובינתיים, את החשבון משלם היין הישראלי.

וגם מינוי בעיתוי בעייתי

מינויו של ראש ענף היין החדש במכון היצוא אמנם נועד לקדם את היין הישראלי בשווקים הבינלאומיים – ובראשם השוק האמריקאי, אך נראה שהתפקיד שלו מתנגש עם מציאות לא פשוטה. כאשר השוק המרכזי ליצוא מציב כעת מכס בגובה 10% (90 יום יעברו מהר, לכו דעו מה יהיה הלאה), מרחב הפעולה שלו מצטמצם באופן משמעותי. מאמצי שיווק, תערוכות וקמפיינים עשויים לתרום, אך קשה לצפות מהם לגשר על פערי המחיר ולהשיב את היתרון התחרותי שאבד.

במקום להרחיב את השווקים ולהוביל צמיחה, התפקיד מתמקד כעת בעיקר בניסיון למזער את הפגיעה בתעשייה. בלי תקציבים מתאימים, סמכויות ממשלתיות רחבות ותמיכה אסטרטגית, קיים חשש שהתפקיד יישאר סמלי – מינוי מרשים על הנייר, אך נטול השפעה אמיתית בשטח.

מינוי חדש: אלי ברכאל – משנה למנכ"ל יקב כרמל

אלון גונן: יקב כרמל נפרד לאחרונה מיוסי אדרי – סמנכ"ל מכירות ופיתוח עסקי ומשנה למנכ"ל, שהיה מהדמויות המרכזיות בתהליך ההתחדשות של היקב. במהלך כהונתו עברה החברה מהפכה של ממש: הרחבת פורטפוליו המוצרים, חשיבה חדשנית בנוגע לשווקים חדשים, וצעדים שהציבו את היקב הוותיק ביותר בישראל בחזית עולם היין המקומי.

לתפקיד משנה למנכ"ל ואחראי על המכירות והפיתוח העסקי ביקב, נכנס כעת אלי ברכאל – דמות מוכרת ומוערכת בענף, שהיה עד לאחרונה סמנכ"ל השיווק של יקב טפרברג, תפקיד אותו מילא במשך כמעט חמש שנים. ברכאל מגיע עם ניסיון עמוק בשיווק, אסטרטגיה והובלה עסקית בשוק הקמעונאי.

שילוב של עומק מקצועי עם אופי תחרותי

קולגות מספרים עליו שמדובר באדם חד, תחרותי, מהיר הבנה וחריף מחשבה. ברכאל ידוע בנאמנותו לאנשים שעובדים איתו, ובעיקר לאלה שנאמנים לו,  בגישה ישירה ובחיבור העמוק שלו לעולמות המכירה – עם דגש מיוחד על תמיכה באנשי המכירות בשטח, אותם הוא רואה כעמוד שדרה של הצלחת הארגון.

בתקופה האחרונה ביקב טפרברג נרשמו חילוקי דעות בינו לבין הבעלים מוטי טפרברג, מה שהוביל לפרישתו מהתפקיד. ברכאל כיהן בעבר כמנכ"ל חברת דנשר – חברה המתמחה בקידום מכירות, שיווק וטיפול לוגיסטי בכלל ערוצי השוק הקמעונאי בישראל. רקע זה מעניק לו יתרון משמעותי בראייה הוליסטית של שוק מורכב, תחרותי ודינמי.

תפקיד עם משמעות – והזדמנות

המהלך של יקב כרמל למנות את ברכאל לתפקיד, משדר כוונה ברורה: להמשיך לבסס את מעמדו של היקב כמותג היין המוביל בישראל, תוך הכנסת דם חדש, חשיבה שיווקית ממוקדת, וחיבור חזק יותר לקהלים מגוונים – ובעיקר לקהל הצעיר.

הצפי הוא כי ברכאל יפעל בשלושה מישורים עיקריים: מיפוי מעמיק של השוק, הקשבה לצוותים והבנת השטח; גיבוש אסטרטגיה חדה – חיבור מחודש בין סדרות המוצרים לקהלי היעד; חדשנות מוצרית ושיווקית, שתשמר את האותנטיות של כרמל אך תכניס לו אופי רענן ורלוונטי.

עתיד עם פוטנציאל להתחדשות אמיתית

בין הרעיונות שכבר עלו בשיחות פנימיות ביקב, שוקלים פיתוח סדרת מוצרים חדשה שתפנה באופן מובהק לצעירים – בגישה מודרנית, עיצוב עדכני וערוצי הפצה פחות שגרתיים. מדובר בגישה שמבקשת לחבר בין עולם היין לבין חיי היומיום – אוכל, מוזיקה, בילוי, ולא רק טקסים מסורתיים.

ברכאל מביא עמו שילוב מיוחד של ניסיון אסטרטגי, גישה תחרותית, הבנה עמוקה של השטח ויכולת הנעת צוותים לעשייה. הציניקנים גם יוסיפו את העובדה שהוא עבד עם מוטי טפרברג תקופה ארוכה, וזה אולי היתרון הכי משמעותי שיש לו. עם הכניסה שלו לכרמל, השאלה הגדולה היא לא האם היקב יתחדש – אלא עד כמה יוכל ברכאל להרחיק לכת בקונצרן הגדל של כרמל (בירות ושתייה קלה). ימים יגידו. אנחנו כאן כדי לעקוב ולדווח אחרי שינויים וחידושים, שאני מניח כי תוך מספר חודשים כבר יקרמו עור וגידים. וכמובן שאנו מאחלים לאלי הצלחה רבה בתפקיד החדש. לעבוד מול נדב ארנס זו זכות.

יונתן לבני ביקר וטעם ביקב בָּזַק – חיבור משפחתי לארץ ולאדמה

יש משהו מאוד מיוחד ביקב בָּזַק – משהו מאוד ישראלי ושורשי, שמזכיר דווקא היום את העבר הרחוק, משהו מאוד שלנו. היקב שוכן בתוך אזור כרמי יוסף, אליו מגיעים בנסיעה בשבילים לא סלולים, בין גפנים הנמצאות בתחילת לבלוב. הגפנים והיקב המשפחתי מנוהלים על ידי משפחת בזק, העוסקת בחקלאות מאז 1974. חנן ומלכה בזק, זוג אגרונומים, שהכירו זה את זו בפקולטה לחקלאות ברחובות, הקימו את ביתם בכרמי יוסף, שם גידלו שבעה ילדים. חנן האב היה מדריך ארצי לגפן במשרד החקלאות. עם השנים הפך למומחה בתחום, וגם כיהן כיושב ראש מועצת גפן היין.

בשנת 2007 החליטו ההורים להתחיל לייצר בעצמם יין מגפנים באזור. ב-2019 נכנס הבן עמוס לתפקיד יינן ומנכ"ל היקב, והפך אותו במהלך השנים מתחביב של המשפחה, למפעל איכותי של ייצור יינות. גם אחיו עמיחי התאהב בייצור יין, ובין היתר הוא מנהל גידול הגפנים, ואחראי על התפעול והמכירות של היקב.

ביקב בזק מייצרים כ-30,000 בקבוקים בשנה, ומארחים במרכז המבקרים שלהם בעיקר בימי שלישי עד שישי (היקב כשר וסגור בשבתות וחגים). במקום מגישים מאכלים הכוללים גבינות ממחלבה באזור, לחמים מיוחדים וסלטים, ושותים מיינות היקב – המחיר 295 ₪ לזוג אורחים.

עמוס בזק קיבל אותי יחד עם עיתונאית היין לינדה גרדשטיין. הוא הסביר לנו כי "ביקב בזק מביאים  לעולם היין את הערכים, המסורת והחיבור של המשפחה לארץ ולאדמה. הארומות והטעמים שאנו יוצרים ביין, מביאים בפניכם את סיפור המשפחה, ואת 'נוף ילדותנו', בבקבוק יין ייחודי לישראל". ואלה היינות שטעמנו:

 סוביניון בלאן 2024 – דווקא מענבים שלא נבצרו מכרם בסביבת היקב, אלא הגיעו מכרם במושב שרונה בגליל התחתון, מעל הכינרת, ליד הבית של סבתם ואחותם של בני המשפחה. השתיים מגדלות שם אבוקדו, ענבי מאכל, ומעט ענבי יין ששימשו לסוביניון בלאן זה. היין עבר תסיסה בטמפרטורה נמוכה במיכלי נירוסטה. יין קליל ונעים, אופייני לזן, עם טעמים מלווים של פירות הדר, לימונים ומעט פירות טרופיים. 90 ₪ – יין גלילי וקלילי שמעלה חיוך.

שרדונה וקולומברד 2024 – בלנד שחציו מענבי שרדונה וחציו השני מענבי קולומברד (בצרפת קוראים לזן קולומבר). השרדונה מורכב יותר מהסוביניון בלאן לאחר תסיסה מלולאקטית, ונותן ליין מעט חמאתיות. קולומברד הופך לזן פופולרי בשנים האחרונות, כשהבינו שמתאים לגדל אותו בארץ. הוא נותן ליין חומציות נעימה ומאוזנת, וטעמים של ליים, לימון ותפוח. סיומת נעימה וארוכה של יין לבן איכותי. 120 ₪.

גבעת הבשמים 2024 –  בלנד לבן מעניין, עשוי מ-60% ענבי ויונייה, 30% רוסאן ו-10% ריזלינג. הענבים ישבו במשך כ-6 חודשים על הקליפות ועל השמרים במיכלי נירוסטה בלבד. צבע היין לבן עם מעט גוון "משמשי", והריזלינג מוסיף ליין מעט פטרוליות. מומלץ. 120 ₪ – מאוד מעניין בטעמו.

רוזה 2024 – ב-2019 התחילו לייצר ביקב בזק יין רוזה. "שיגעתי את אבא שלי", אומר עמוס, "אח של אבא נפטר באותה שנה, ויצרנו לזכרו יין שקראנו לו 'רוזביק' לזכרו של דוד זאב". יין מינרלי וחמצמץ כאחד, שתסס בשלוש תסיסות שונות לחוד, ואז התיישן 6 חודשים במיכלי נירוסטה. 90 ₪ – נהניתי.

זרעי קיץ 2024 – עוד יין לבן, מורכב מענבי רוסאן ומוסקט. התירוש תסס על קליפותיו, ונסחט רק בסוף התסיסה. באף ריח ברור וכיפי, שנותן בטעמיו תפוז, וגם טעם קליפות לימון מאוד ברור, שמעניק תחושה של חומציות בסיומת השתייה. לא טעמתי בארץ את שני הזנים כיין לבן שיש בו מעט צבע כתום, למרות היותו יין לבן. חומצה מאוזנת ונעימה, שונה בטעם מרוב הלבנים אותם אני מכיר. 110 ₪ – מעניין.

גרנאש 2023 – עברנו לאדומים. גרנאש הוא זן ענבים עם תוכן סוכר גבוה, שנותן טעמי פירות יער, רימונים ושזיפים. הענבים ליין נבצרו באמצע עונת הבציר. הוא תסס על קליפותיו בטמפרטורה מאוד נמוכה, ולאחר מכן שהה מספר חודשים בחביות עץ ובמיכלי נירוסטה. הטעם של היין האדום הזה קליל, ומאוד מתאים למזג אויר חם של קיץ ישראלי. כששתיתי אותו, מזג האויר אכן היה שרבי. מאוד מומלץ לצננו היטב לפני השתייה. 100 ₪ – מי שרוצה יין ישראלי אדום המתאים מאוד לקיץ – זה היין עליו אני ממליץ.

קברנה סוביניון 2022 – עשוי מענבים שנבצרו בסוף העונה, והותססו בשתי תסיסות נפרדות על הקליפות בטמפרטורה נמוכה. התיישן 18 חודשים בחביות עץ משומשות. צבעו אדום כהה, עם טעמי פירות שחורים ומעט עשן וטבק. 120 ₪ – קברנה סוביניון מאוד קלאסי, אך מדי כבד ליום חם מאוד.

סירה 2022 – עשוי מענבים שנבצרו בשלוש חלקות שונות – שתיים חלקות מקומיות ליד היקב, ושלישית ליד תל גזר. היין תסס בשתי תסיסות שונות, והתיישן שנתיים בחביות עץ אלון משומשות.  יין מאוד חד ופירותי ביותר, עם חומציות גבוהה וטעמי אוכמניות, שזיפים, פלפל שחור, ובקצוות חמאתיות קלילה. ליין הוסיפו מעט פטי ורדו, שנתן לו אדמתיות, פירותיות, וצבע כהה. 140 ₪ – סירה קסומה ממש.

Secret Cave 2022 – בלנד אדום מורכב מענבי מרלו, סירה ופטי ורדו, שעברו השריה על הקליפות בתסיסות שונות. קיבל את שמו ממערה במרכז האזור בו גדלות הגפנים של היקב. במערה נמצאו הוכחות לכך שבמקום יוצר יין לפני דורות רבים. ליין המערה הסודית טעמי שזיף בשל, פירות יער שחורים, ומעט טבק, שוקולד וקפה. לטעמי היין עדיין בחיתוליו – צעיר מדי, ולמרות ששהה שנתיים בחביות לא הגיע למימוש הפוטנציאל שלו. 140 ₪ – צריך להמתין. 

לסיכום: מדי פעם אני מבקר באזור כרמי יוסף, בו מגדלים בכרמים מגוון רחב של זני ענבים. יש בו יקבים קטנים, רובם ביתיים, שמגדלים את הזנים השונים ויוצרים מהם יינות נעימים לשתייה. אם אתם נמצאים באזור, מומלץ לבקר בהם כדי לגלות את היינות המקומיים, וליהנות מהנוף היפה שנשקף מרבים מהם. היינות ששתינו ביקב בזק: סוביניון בלאן 2024 – יין גלילי וקלילי שמעלה חיוך, שרדונה וקולומברד 2024 – סיומת נעימה וארוכה, רוזה 2024 – נהניתי, זרעי קיץ 2024 – עוד יין לבן מעניין, גרנאש 2023 – יין מומלץ, קברנה סוביניון 2022 – מדי כבד ליום חם מאוד, סירה 2022 – סירה קסומה ממש, Secret Cave 2022 – להמתין למימוש הפוטנציאל.

יקב בזק – כרמי יוסף, 054-6306773. מידע והזמנת מקום במרכז המבקרים כאן

סקירה וביקורות יין לפסח – לא רק ארבע כוסות ולא רק ליל הסדר

אלון גונן: היינות ברשימה זו עשויים להיות בדיוק מה שאתם צריכים בחג הפסח – כשרים, נגישים, ומוכנים לתת את כל מה שצריך כדי להרים כוס טובה עם האוכל. זה לא היין שיביא את המהפכה, אבל בהחלט יש לו מקום בכל שולחן חג.

ואם אתם גולשים בין רשימות ההמלצה בעיתונות ובאתרים – כדאי לזכור: רוב היינות הגיעו למבקרים בחינם, חלקם אפילו עם שליח מחייך וברכה לחג. אז כשאתם קוראים סופרלטיבים מתגלגלים כמו "מרשים", "אלגנטי" ו"עונג צרוף" – תשתו בזהירות. לא כל יין שמצטלם יפה גם עושה את העבודה בצלחת.

יקבי ציון: אימפריאל סוביניון בלאן 2024 – 30 ₪

האף בועט עם גויאבה ישר לפרצוף, מהסוג שגורם לך לחשוב שיבואן ניו זילנדי עשה טעות במשלוח. בפה היין חמצמץ, קריספי וזורם בדיוק כמו שצריך – הוא לא ינצח בתחרות, אבל בהחלט יגרום לך להרגיש "תעשייתי" בסטייל.

יקב ויתקין: מסע ישראלי ורוד 2024 – 89 ₪

ורוד עם שאיפות גבוהות. הארומות נאות, הפה חד ומדויק. תותים, נקטרינות – רוזה שמנסה להיות פרובנס, ודי מצליח בזה. לא רע בשביל משהו שלא נולד בצרפת.

דרך ארץ: פטיט סירה 2024 – 35 ₪

היין הזה, שיחסי הציבור מיהרו לקרוא לו "היין שמבקרי היין הכי אוהבים", כנראה לא הגיע לרוב מבקרי היין. צבע יפה, פרי שחור, הרבה פרסום, לא הרבה תוצאה, אבל במחיר הזה – מי יכול להתלונן?

יקב כרמל: קברנה סוביניון 2023 פרייבט קולקשן – 50 ₪

קברנה למיינסטרים, וזו לא קללה. מה שיש בו – יש בו: פרי שחור, וניל, גוף נעים. לא סקסי, לא מאתגר, אבל גם לא מאכזב. יין שפשוט עושה את העבודה.

יקב תבור: ארטיזנל שרדונה קריאיישן 2022 – 80 ₪

שרדונה עם כל המאפייה: חמאה, בריוש, עץ – הכול בפנים, והכול בנימוס. יש כאלה שיגידו “בדיוק מה שחיפשתי”, אחרים יטענו שהוא "כבד מדי לחג". בוגר, אחראי, טיפה גאה בעצמו.

יקב הרי גליל: שרדונה 2024 – 65 ₪

שרדונה קליל וטרי, פרחוני ולימוני – בדיוק מה שצריך לאביב. יין שעושה את העבודה וגורם לך להרגיש שמח. לא רע, אבל לא חייבים את המחיר הזה בשביל חווית האביב.

יקב רמת הגולן: גמלא קברנה־מרלו 2022 – 65 ₪

בלנד שכולו סמול טוק – פרי יער, נגיעה של קקאו וטבק, גוף נעים ושקט. לא מחפש דרמות, לא מתחכם. יין נעים, פשוט, ואפילו הדוד שלא אוהב יין יגיד "יאללה זורם".

יקב בנימינה:  Sheva שנין בלאן 2023 – 85 ₪

יש פה ניסיון ללכת למקומות גבוהים. הארומות מורכבות, יש טוויסט ירוק־פרחוני מעניין. בטעימה – קצת מתוח, כמעט מהודק מדי. למתקדמים, או לפחות למי שחושב שהוא כזה.

יקבי ירושלים: רד בלנד 2023 – 65 ₪

בלנד ים־תיכוני שלא מתאמץ יותר מדי – ודווקא זה הקסם שלו. גוף בינוני, סיומת נעימה. לא מהסוג שישאיר אותך פעור פה, אבל בהחלט מהסוג שיגרום לך למזוג עוד. יין של "בוא נפתח עוד אחד".

יקב דלתון: עלמה אדום 2022 – 85 ₪

בלנד שמכוון גבוה וצורח צבע ועושר פרי. עסיסי, מרשים, חי. אולי לא יתאים לכל דבר, אבל הוא לגמרי יודע מה הוא רוצה מעצמו. יין עם נוכחות – תכינו לו כיסא ליד השולחן.

יקב לוריא: שרדונה 2024 – 99 ₪

שרדונה ללא עץ, עם פרי עשיר וטון מינרלי, שמביא איזון נהדר בין רעננות לעומק. לא קל מדי, לא כבד מדי – בדיוק באמצע. יין עם פאסון, שמשאיר אותך עם תחושת הרמוניה וקלילות.

יקב עמק האלה: מלבק אסטייט 2022 – 85 ₪

מלבק שמביא פרי שחור, קפה ועור – לא בומבסטי מדי, אבל בהחלט יודע איפה הוא עומד. חושני, בינוני-מלא, נעים מאוד. תפתחו עכשיו, תחביאו בקבוק לעוד שנה.

יקב היוצר: ליריקה מריטאז' בלנד 2023 – 89 ₪

בלנד בורדולזי שמכוון לפיין דיינינג. שוקולד חלב, חמיצות מאוזנת, טיפה מתאמץ להרשים. אלגנטי, טיפה טו מאץ', אבל עובד.

יקב נטופה: לאטור צהוב 2024 – 90 ₪

בלנד אלגנטי של רוסאן ושנין בלאן מהגליל התחתון, שמגיש ארומה טרופית לצד תפוח ירוק, עשב לימון ונגיעה של עץ. גוף עסיסי ומעודן, עם חמיצות נהדרת שמאזנת את הכול. יין חגיגי עם נוכחות, שלא צריך לצעוק כדי להרשים.

מה לקחת מפה הביתה?

אם אתם מחפשים את התמורה הכי טובה למחיר, אז  אימפריאל סוביניון בלאן של יקבי ציון והפטיט סירה של דרך ארץ.

אם אתם רוצים להרשים את האורחים, אז עלמה אדום של יקב דלתון ולאטור צהוב של יקב  נטופה.

אם אתם אוהבים לבנים מתוחכמים ושקטים, אז שנין בלאן של בנימינה וכמובן השרדונה ללא עץ של לוריא.

ואם אתם פשוט מחפשים יין טעים וכיפי, עם או בלי סיבה מיוחדת: גמלא קברנה־מרלו של רמת הגולן, ולא ספק הרד בלנד של יקבי ירושלים

ציונים: כולם בסטנדרט של 88-89. תמורה למחיר: ביינות שמחירם עד 50 ₪ הייתי גוזר 5 ₪, ומאלה שמעל 50 ₪  – לגזור 15 ₪ בלי שום היסוס.

והנה יינות פחות כשרים אבל כאלה שתאהבו לשתות

יקב צפרירים: Adullam סירה פראי 2023 – יין צעיר ובלתי מתפשר, כמו בוקס במורד הגרון של כל מי שחשב שסירה צריך להתבגר בבורדו כדי להיות מעניין. תסיסה פראית, על שמרים טבעיים – יין שחי ונושם את אדמת יהודה. ריחות של תבלין יבש וקצת עשן מהחבית, טעמי פטל טרי עם נגיעת זעתר בשמש. רק 4 חודשים בעץ, ובכל זאת מצליח להדהד. מחירו 104 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – 90 ₪.

יקב רוגלית: פטי ורדו פטיט סירה 2017 – כמו דו-קרב בין שני זנים עקשנים. הם נותנים יין פירותי בטירוף, אבל עם פלפל שחור מתחת ללשון. גוף בינוני אבל מרגיש כמו גדול מהחיים – טאנינים שמלטפים עם כפפת ברזל. מחירו 120 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – 90 ₪.

יקב סוסון ים: גרנאש פרא 2022 – יין שצועק חופש! בלי מסכות, רק הענב ומה שבא איתו מהשדה. גרנאש שנולד ברוח חופשית, ובא אל הכוס עם ניחוחות של אדמה רטובה, פרי אדום חמוץ-מתוק וטיפה של עשן. מתיישן כמו פאנקיסט במנזר – 16 חודשים בעץ, וזה עדיין מרגיש כאילו הרגע נבצר. הכי קרוב שתגיעו לדרום צרפת מבלי לצאת מבר גיורא. מחירו 98 ₪. ציון 92. תמורה למחיר – יין ששווה יותר.

יקב הנס שטרנבך: סירה 2020 ג'נבה – סירה מהסוג האצילי, אבל בלי ההתנשאות. פירות שחורים, שזיף, רמז לטבק יבש. טאנין אלגנטי, לא מחנך – מלווה אותך כמו חבר טוב. יין שבנוי לשולחן חג, לצד מי שמבין שיציאת מצרים לא עברה דרך מועצת הכשרות. מחירו 120 ₪. ציון 91. תמורה למחיר -לחלוטין.

יקב נווה ירק:  Rosé 2022 – רוזה עם עמוד שדרה. לא מתוק, לא מייבב – רוזה של גדולים. קריניאן וגרנאש שנבצרו מוקדם, כמו שצריך, עם חומציות שמזיזה את העניינים. יין חד, חצוף, מרענן, שנשאר בפה. מושלם למנה ראשונה או אפילו לקינוח . מחירו 119 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – 90 ₪.

יקב וילה וילהלמה: קברנה סוביניון 2012 – יין שמוכיח מה קורה כשנותנים לזמן לעשות את שלו. כמעט 6 שנים בחבית – ומי בכלל סופר? צבע עמוק, טעמים בשלים של דובדבן שחור, שוקולד מריר, ואיזה מנטול קליל בסוף. חמיצות מפתיעה ששומרת על היין חי. זה לא רק יין – זו הצהרה: אפשר לעשות יין גדול. נקודה. מחירו 170 ₪. ציון 93. תמורה למחיר –  יין ששווה יותר.

יקב אמפורה: קברנה פרנק 2021 – יין למביני עניין. לא כזה שמתחנף, אלא כזה שמאתגר – פלפל ירוק, פרי אדום, עשן וטיפת גרפיט. 24 חודשים בחבית, אבל מרגיש כאילו יצא עכשיו ממחנה אימונים בבורדו. מהזן של יינות שהולכים איתך שנים, אם תצליח להחזיק בקבוק בארון עד פסח הבא .מחירו 180 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – 120 ₪.

ולסיום תזכורת קטנה

כשרות אמנם חשובה לרבים, אבל כשהלכנו במדבר אף אחד לא בדק תעודות. מה שחשוב זה מה יש בכוס, מי יושב איתך ליד השולחן – ואיזה סיפור היין מספר. לחיים, ולא רק בסדר.

יין עם אופי קוסמי – שטיינר יזם, פרתי רקח, והכרם פרח

אלון גונן: ב-30 במרץ מלאו 100 שנים לפטירתו של רודולף שטיינר, שהיה פילוסוף, מורה רוחני ואדריכל אוסטרי, מייסד האנתרופוסופיה, אבי החקלאותהביודינמית – ובתוך כך כורמות ועשיית יין.

החקלאות הביודינמית – טבע, רוחניות ויין איכותי

החקלאות הביודינמית, שנולדה מתוך הגותו של רודולף שטיינר בראשית המאה ה-20, מציעה גישה הוליסטית המשלבת בין האדם, האדמה והקוסמוס. שטיינר טען כי יש לנהוג בטבע כבאורגניזם חי – אחדות שיש לה זיקה רוחנית עמוקה. החקלאות הביודינמית התפתחה מתוך מענה למשבר אקולוגי – התדרדרות פוריות הקרקע, פגיעות ביבולים, והציבה חזון חדש: חקלאות שמכבדת את החיים.

הכרם הביודינמי – לחיות עם הקוסמוס

בכרמים ביודינמיים נעשית עבודה קפדנית לשמירה על קרקע "חיה" – ללא שימוש בדשנים כימיים או חומרי הדברה סינתטיים. הטיפול כולל קומפוסט טבעי, גידול צמחי כיסוי, שמירה על מגוון ביולוגי ושימוש בתכשירים ייחודיים. אך אולי המאפיין המרתק ביותר, הוא התאמת פעולות הגידול למחזורי הירח והכוכבים.

כדי להבין לעומק איך נראית עבודה שכזו, שוחחתי עם היינן אוליביה פרתי, היינן הראשי של היקב התעשייתי הגדול 'ברקן-סגל', שליד ביתו במושב גיאה שליד אשקלון, נטע כרם והחליט להקים את "ל'אנקלו" (L’enclos – בצרפתית 'מתחם סגור') – יקב בוטיק ביודינמי .

אוליביה, למה בחרת בדרך הביודינמית?

"התחלתי את דרכי ביקבים תעשייתיים. היין היה טכני, מתוכנן במסות גדולות. הכול חייב להיות מדויק וממוחשב. כשחשבתי על הקמת ל'אנקלו, רציתי לחזור למהות. הביודינמיקה מאפשרת לי לגדל יין מתוך הקשבה – לקרקע, לגפן, ולזמן."

מה זה אומר בפועל?

"זה הרבה מעבר לאורגני. אנחנו עובדים לפי לוח השנה הביודינמי – מתי לזרוע, לגזום, לבצור – הכול לפי הירח. מרססים תכשירים שמבוססים על קומפוסט בקר, עובדים עם תה צמחים, ושותלים מסביב גידולים שמושכים חרקים מועילים."

איך זה משפיע על היין עצמו?

"היינות שלנו משתנים משנה לשנה – הם משקפים את מזג האוויר, את האנרגיה. אין תוספים, אין ייצוב. זה יין חי, עם עומק אמיתי. מי שמקשיב – ירגיש את זה."

איך מקבלים הכרה כביודינמי בעצם?

"היינות הביודינמיים זוכים להכרה גוברת. ברחבי העולם קיימים כ-5,000 יקבים הפועלים בשיטה זו, והארגון המרכזי שמסמיך אותם הוא Demeter – הגוף הבינלאומי המפקח על תקני ביודינמיקה. אני רוצה לסבר את האוזן עם כמה יקבים וייננים מובילים בעולם, שהיינות שלהם נחשבים עמוקים, אותנטיים ומלאי אופי. לדוגמא: Nicolas Joly, Clos de la Coulée de Serrant בחבל הלואר שבצרפת – מייצר יין לבן עוצמתי, חידתי, עם נוכחות נדירה. ניקולא ז'ולי הוא אולי השם המזוהה ביותר עם ביודינמיקה בעולם. או Athanasius by Gut Oggau מאוסטריה – יין אדום קליל ופירותי, שמרגיש כמעט חי. היקב פועל לפי עקרונות ביודינמיים מלאים, כולל ביקבוק בימים  מיוחדים  בלבד. מבחינת מבקרי יין הדעות חלוקות, אבל ג'נסיס רובינסון, לדוגמא, מציינת שביינות ביודינמיים יש לעיתים "מימד נוסף" – חוויה חושית שלא תמיד ניתנת להסבר, אך מורגשת".

מה אצלנו?

"בישראל התחום עדיין צעיר, אך ישנם כמה חלוצים. יקבים כמו חרשים, טוליפ ויקבי בוטיק נוספים, החלו לשלב שיטות ביודינמיות. גם בכרם שלי במושב גיאה, נטוע הגידול על פי עקרונות ביודינמיים, החל מהקומפוסט דרך שתילת פרחי בר, ועד ריסוס תכשירים בימי ירח ספציפיים".

האם אני ארגיש שהביודינמיקה משפרת את היין?

כאן יש הרמת כתפיים אצל אוליביה פרתי, והשאלה נותרת פתוחה. מחקרים מדעיים לא הצליחו להוכיח חד-משמעית שהשיטה משפרת את איכות היין, אך הטועמים והמגדלים נשבעים שכן. אולי זה הקשר לטבע, אולי זו הכוונה – ואולי זו פשוט האהבה שמורגש בכל לגימה.

קצת על אוליביה

יינן טוב יודע מתי לגעת, ובעיקר מתי לא. בישראל לא חסרים יינות שמנסים יותר מדי – טכנולוגיה, עץ חדש, תוספים, קסמים. ובסוף? הרבה כוונות טובות, מעט יין טוב.

ואז בא אוליביה. הפנים הצעירות והחלקות מטעות. לא, הוא לא  פראייר. יש לו המון שכל, ניסיון ורגש, כדי להבין מה יש לו בידיים – וכמה לא כדאי לקלקל את זה. קחו למשל את יין הביכורים הפרטי שלו, בציר 2020 עשוי מענבי פטי ורדו בלבד. תסיסה ספונטנית, בלי חומצה, בלי מאניירות. פשוט יין. המטרה שלו תמיד, גם ביקבים הגדולים בהם עבד ועובד, היא לשמור על הפרי. לא לכסות, לא לחנוק, לא להעמיס. וזה עובד. היין בשל, אבל לא מדי. פרי שחור, עסיסיות, איזון, עומק, ומה שהכי יפה זה שאין רעש, בלי יח"צ. הוא מאזין לאדמה, סקרן, לומד, בונה את הדרך לאט ובשקט. והשקט הזה הוא בדיוק מה שעושה את היין שלו לכול כך רועש. רועש בטוב.

לסיכום: בין פילוסופיה לכוס

רודולף שטיינר מעולם לא שתה יין, אבל הפילוסופיה שלו שותה היום היטב – בכרמים, ביקבים, ובכוסות של חובבי יין ברחבי העולם. אוליביה פרתי ואחרים ממשיכים את הדרך, לא מתוך טרנד, אלא מתוך אמונה. ובין אם זה גימיק רוחני או גישה עמוקה לאדמה – יינות ביודינמיים הם לא רק מה שבכוס, אלא גם מה שמאחוריה.

בחודש מאי 2021 פרסמנו מוסף מיוחד על כורמות וייננות ביודינמית. השתתפו בו אוליביה פרתי, יוסי יודפת מיקב עביה, ולירון ישראלי שנחשב למומחה המוביל בתחום. מוזמנים לקרוא את המוסף המלא כאן

המותג הפרטי של ששון בן אהרון – גם כדי ששמו יופיע על התווית הקדמית

רני רוגל: בתחילת החודש השתתפתי באירוע השקה אינטימי ונעים של יין פרי יצירתו של היינן הוותיק ששון בן אהרון, שהתקיים בגינה מרהיבת עין ומרנינת לב של לאה ומיכאל היימן בנוף ים שבהרצליה. מי שארגן את האירוע היה צביקה אמיתי, מוביל מועדון 'נחמת שותים' – קהילה לרכישות יין ומפגשי טעימות בדרך להחלטה על היינות שייבחרו, ומפגשי חלוקת הבקבוקים שנקנו, ובהם טעימות יינות נוספים ונשנושים.

ששון בן אהרון הטעים במפגש את כוכב הערב – יין Sasson’s 2021 מענבי קברנה סוביניון ואחוזים בודדים של שיראז מהכרם שלו בהרי ירושלים, יחד עם מהדורות קודמות של היין עד למהדורת 2012 (יין מעולה).  טועם אחד של היין הגדיר אותו כך: "קברנה סוביניון קלאסי ארץ ישראלי אלגנטי, עם הבטחה לשימור ארוך והתפתחות מובטחת".       

ששון, בעל תואר ראשון במחלקה למדעי הטבע ותואר שני בתחום הכימיה של היין בפקולטה לחקלאות ברחובות, התחיל את דרכו המקצועית במכון הישראלי ליין, בו היה רכז מקצועי בתחום מחקר ופיתוח הגפן והיין. את עבודתו  כיינן ראשי התחיל ביקב אפרת, בהמשך היה במשך 12 שנים יינן ראשי ביקב בנימינה, בהן שנתיים  גם מנהל היקב. ב-2014 הצטרף כיינן ראשי ליקב מוני, ואם זה לא מספיק ששון הוא היינן הראשי של יקב Five Stones (חמש אבנים) בו הוא גם שותף.

למה מותג פרטי משלו?

אז למה הוא צריך גם מותג יין פרטי משלו, ממנו הוא מייצר בין 3 ל-5 חביות, ולא בכל שנה? "לגבי תדירות הייצור, זה עניין של זמן פנוי ואיכות הכרם באותה שנה", הוא אמר לי בשיחה שקיימנו בעקבות המפגש, "כלומר 900 עד 1500 בקבוקים". וזאת כשביקבים בהם עבד ועובד, הוא ייצר ומייצר מאות אלפי בקבוקים בשנה ומעלה.

תשובתו לשאלת הלמה: "כדי שיהיה לי משהו משלי, גם בעלות וגם קבלת החלטות. שלמות מסוימת בדרך לעשייה טוטאלית שלי", והמשך התשובה הכנה: "כך אני ממתג את עצמי על התווית הקדמית של היין, ולא רק חתימת היינן מאחור".

את ייצור היין שלו החל ששון בשנת 2008, כשהיה יינן יקב בנימינה. איך הוא מסתדר מבחינת הזמן? "מסתדר, עוזרים לי, וכדי שלא אתעסק בשיווק שגוזל זמן, רוב היין נמכר דרך צביקה אמיתי וקהילת נחמת שותים שלו".

בהחלט סיפור מעניין שדורש הרחבה, וזו מגיעה: "הכרתי את צביקה לפני שהתחלתי לעשות את היין, כשכתב על יין והיה שותף ביקב זמורה. בשלב מסוים רציתי להיעזר בגורם שיווק שיעזור לי למכור. צביקה טעם, היין מצא חן בעיניו, וכך נוצר איתו הקשר שעונה לציפיות שלי. מירב היין נמכר תוך זמן קצר לחברי המועדון. הוא עושה עבודה טובה, ויש שנים בהן היין נמכר כולו לפני שאני משחרר אותו".

צביקה אמיתי מחזק ומוסיף: "ששון פגש אותי ושאל אותי על היין שלו לפני 20 שנה. נשארנו בקשר, ומבציר 2008 ראה שאני מסוגל למכור כל מה שהוא לא מוכר באופן פרטי למשפחה וחברים. נוח לו, אנחנו משלמים כמו שעון, והוא נכווה מאחרים".

אני שואל את ששון מה יהיה הדבר הבא שהוא חושב לעשות, והתשובה בהחלט מתאימה לו: "אני עושה מה שאני מוצא לנכון בזמן מסוים. אלה דברים שמתחברים למסלול החיים שלי, שאינו מובנה ומשתנה מעת לעת".

כדאי לקרוא גם את זה

טעימת המילניום של יינות בורדו

המפגש ה-197 במניין מפגשי יולו (YOLO – קראו בסוף הכתבה מה זה) התמקד במספר יינות ממיטב יקבי אזור בורדו – גדה שמאלית (Rive gauche) . כולם למעט הלבן מבציר שנת 2000. יגאל ברנע טעם נהנה ומדווח כאן

עוֹלְלוֹת בִּקְצָרָה

חדש בהוד השרון: ׳סטודיו של יין׳ מבית היוצר של איש ענף היין אייל פרנקו

אייל פרנקו,  ותיק בתחום היין עם יותר מ-20 שנה בענף, ביניהן כמנהל השיווק של יקב הרי גליל, חנך בימים אלה את ׳סטודיו של יין׳  – מרכז חדשני ובולט תרתי משמע שממוקם בלב 'כיכר המושבה'  – המבנה הגבוה שבולט לעין ברחוב סוקולוב 46, כשמגיעים להוד השרון מכביש 531.

 הסטודיו מציע חוויית יין מגוונת ועשירה, שמותאמת לחובבי יין מכל הרמות. לא מדובר רק בקניית יין (בהחלט יש כאן מבחר גדול של יינות ומחירים). אייל מציע כאן מרחב שוקק פעילויות, שכבר מתבצעות וימשיכו להתרחב:

סדנאות יין – מטעימות של יינות מרחבי יקבי ישראל עד סדנאות ליינות מרחבי העולם, בהנחיית אייל ומומחים בתחום, ייננים ויבואנים.

השקות יינות – הזדמנות לפגוש ייננים ולטעום יינות חדשים מיקבי ארצנו.

 מארזי יין בהתאמה אישית (WINECASE) – מיזם שאייל התחיל איתו בתקופת הקורונה וצבר קהילה של כ-3,000 חובבי יין, שמציע מארזים מותאמים אישית וסדנאות תוכן מגוונות.

פעילויות לחברות – ימי עיון, הדרכות ואירועי חברה סביב עולם היין.

הדרכות מקצועיות לצוותי מכירה – מתן כלים מקצועיים ואפקטיביים למכירת יין בחנויות ובמסעדות.

 שיווק דיגיטלי ליקבי בוטיק ויבואנים – אייל גם מנהל מהסטודיו את השיווק הדיגיטלי של יקבי בוטיק ידועים – ביניהם יקב לוריא, כרמי אלול, יינות יעקב אוריה, יקב נעמן, יקב טרה נובה, יקב רמות נפתלי, צפרירים ונוספים. הוא מקדם עבורם בנייה וניהול אתרים, ניהול מדיה חברתית, מיתוג, יחסי ציבור ובניית אסטרטגיה שיווקית עסקית. פתרון טוב המאפשר ליקבים להתמקד בייצור היין ובאירוח במרכזי המבקרים שלהם.

 אייל אומר שהסטודיו פתוח בתיאום מראש, ומזמין לבוא וליהנות מנפלאות עולם היין, "בחוויה אינטימית ומרתקת" כפי שהוא אומר.

 סטודיו של יין – 'כיכר המושבה', סוקולוב 46 הוד השרון. לפרטים נוספים וליצירת קשר: אייל פרנקו – 054-6700992. למידע על הסדנאות הצטרפו למועדון החברים באתר