אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר יותר מ-700 ימים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, שמחים על שובן הביתה בחיים של אמילי, דורון, רומי, לירי, קרינה, דניאלה, נעמה, ארבל, אגם. שמחים על שובם של גדי, עופר, קית', ירדן, חמשת התאילנדים, אוהד, אור, אלי, יאיר, סשה, שגיא, הישאם, אברה, אליה, טל, עומר ונקרט, עומר שם טוב, עידן. אבלים מכל הלב על החללים שהוחזרו: שירי ביבס, כפיר ואריאל, עודד ליפשיץ, שלמה מנצור, צחי עידן, איציק אלגרט, אוהד יהלומי, ג'ודי ויינשטיין-חגי וגדי חגי, נטפונג התאילנדי, יאיר (יאיא) יעקב, אביב אצילי, עפרה קידר, יונתן סמרנו, שי לוינסון, אילן וייס, עידן שתיוי  – יהי זכרם ברוך. מייחלים לשובם של כל 48 החטופים שנשארו בשבי – עכשיו! שמישהו יתעורר כבר!

מכון היצוא מציג: יוצאים לדרך חדשה – וגם פרויקטורית מהענף סוף סוף 

אלון גונן: בישיבת זום שהתקיימה לפני מספר שבועות בהשתתפות נציגי היקבים והנהלת מכון היצוא, הציג מרק גרשמן – מנהל תחום היין במכון, את תוכנית הקידום לשנים 2025–2026. נציגי היקבים דחו את התוכנית, וטענו שהיא מנותקת מהמציאות המדינית והכלכלית של ישראל.

בפגישה השתתפו, יושב ראש מכון היצוא אבי בלשניקוב, מנכ"לית המכון נילי שלו, מנהל תחום היין מרק גרשמן ועוד נציגות ונציגים של מכון היצוא, וכן נציגי היקבים – רועי יצחקי (יקב טוליפ), יעל גיא (יקב רמת הגולן), אתי אדרי (היקבים כרמל ויתיר), עמיחי לוריא (יקב שילה), וכרמית ארנרייך (מנהלת היצוא של יקבי ירושלים וגם מספר יקבי בוטיק).

נציגי היקבים לא חסכו בביקורת: "התוכנית הזו לא רלוונטית. היא ישנה, חסרת בשורה, ולא מתמודדת עם העובדה שישראל מבודדת בעולם. אין טעם לבזבז כספים על תערוכות שאין להן השפעה". לדבריהם, הבעיה המרכזית היא היעדר מיתוג אחיד ליין הישראלי והיעדר תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח, ובנוסף הציגו את חוסר האמון כלפי מכון היצוא בכל הקשור להבנת הענף מזה שנים.

בלשניקוב קיבל את הביקורת והורה על הצעדים הבאים: ביטול מידי של התוכנית שהוצגה על ידי המכון; הקמת מועצת מקבלי החלטות חדשה, בה יהיו חברים נציגי היקבים עצמם (רועי יצחקי, יעל גיא, אתי  אדרי, עמיחי לוריא וכרמית אהרנרייך); עצירת כל השקעה בתערוכות בחו"ל לשנים 2025 ו-2026; מיקוד בהחזרת האמון, בניית מותג אחיד ליין הישראלי, והכנת תוכנית ארוכת טווח; בחירת פרויקטורית מתוך ענף היין.

לפי תוכניתו של בלשניקוב, תגויס פרויקטורית מקצועית שמבינה לעומק את ענף היין הישראלי, והיא תרכז  את כל נושא היין, כולל החלטות ויוזמות שהמכון יהיה מעוניין להעביר. הפרויקטורית תקבל החלטות בשם מועצת המנהלים הנבחרת של היקבים, ותוודא שכל פעולה תואמת את האסטרטגיה שהוגדרה מראש על ידי המועצה. היא תהיה נציגה של היקבים, ותפעל אך ורק בהתאם להנחיות של נציגיהם, אבל מימון הפרויקטורית והלוגיסטיקה יהיו באחריות מכון היצוא בלבד. כל יוזמה, פעולה או תקציב, יהיו חייבים לעבור דרכה לאישור הסופי של המועצה. בנוסף הוחלט על איתור משרדי מיתוג ופרסום בעלי ניסיון בינלאומי, ולאחר בחירת משרד ואישורו על ידי הפרויקטורית, תתחיל העבודה עם המשרד שייבחר.

יעד מידי: תערוכת סומלייה ב-12 בינואר 2026

הוחלט שכל התשתית חייבת להיות מוכנה עד תערוכת סומלייה שתתקיים בתל-אביב ב-12 בינואר 2026. המכון יממן את הגעתם לתערוכה של עיתונאים, מובילי דעת קהל ואנשי סחר מחו"ל, אשר ייבחרו על ידי נציגי היקבים. המטרות כאן ברורות: חשיפה, שיחות מסחריות, סיקור תקשורתי, והצגת היין הישראלי כמוצר אחיד ומקצועי בשוק הבינלאומי. עד מועד התערוכה יש לרכז חומרים מהיקבים (תמונות, סיפורים, נתונים), לפתח קונספט מיתוגי (זהות מותג, מסרים מרכזיים ושפה עיצובית), כולל לוגו, נרטיב וקווים עיצוביים, להקים דף נחיתה או אתר אינטרנט ראשוני באנגלית, להטמיע את המיתוג בכל החומרים המיועדים לתערוכה, ולייצר את החומרים שיוצגו. בנוסף, צוות מכון היצוא צריך להציג טיוטה לתוכנית ארוכת טווח (חמש שנים), לאישור היקבים.

אבי בלשניקוב הבין שהפיל בחדר הוא חוסר האמון של ענף היין הישראלי במכון היצוא. אם יש משהו שהמכון יכול להתהדר בו בשנים האחרונות, זו ללא ספק ההצלחה לשתק את ענף היין. אבל, כאמור, כעת יוצאים לדרך חדשה, מאז מונה ליו"ר מכון היצוא, אבי בלשניקוב לא רק דיבר שינוי, הוא התחיל לעשות אותו.

בלשניקוב הבין דבר פשוט אך מהפכני: בלי היקבים, בלי אנשי היין שמכירים את הקרקע, הכרמים, השווקים והאתגרים – לא יזוז כלום. לכן החליט, בצעד תקדימי, להקים מועצת מנהלים לענף היין, שתורכב מאנשי מפתח מתוך התעשייה עצמה. בלי פוליטיקה ובלי מקורבים, רק ניסיון, שטח ומקצוענות.

בינתיים, תוך כדי העבודה על הכתבה, ההחלטה הראשונה כבר יצאה לפועל, וזו בחירת אילנית צמח לתפקיד הפרויקטורית. אז אילנית צמח, ברוכה הבאה לליגה של הגדולים.

אילנית צמח: הכוח שמאחורי הכבוד של היין הישראלי

בענף בו הכל זמני, עונתי ותלוי באקלים, המחויבות, ההתמדה והעקשנות אינן תכונות שוליות אלא תנאי קיומי. אילנית צמח מביאה איתה שילוב נדיר של אהבה אמיתית ליין, יכולת שכנוע יוצאת דופן, ורצון להיאבק על כל מטר כרם, כל בקבוק, וכל יקב קטן או גדול. התמדה כמעט עיוורת, יכולת שכנוע של לוחמת שיווק, ועמידה חסרת פחד מול מערכות ביורוקרטיות – הפכו אותה לדמות מפתח במאבק למען היקבים הקטנים, הדרך הכפרית, והאדמה שממנה הכל מתחיל.

זו לא קלישאה לומר שאילנית לא רק מתכננת תוכניות; היא פשוט לא מרפה. ועכשיו, כשהיא נכנסת לתפקיד החדש במכון היצוא – יש תחושה שמשהו באמת יכול להשתנות, כי התפקיד הזה, עם כל הסמליות שבו, הוא תקווה.  

תקווה לכך שתיבנה סוף סוף תוכנית ארוכת טווח ליצוא היין הישראלי, תקווה להקמה של מותג אחד, ברור ומובהק – מותג ישראלי, ציוני, חוצה מגזרים, דתות, מגדרים וסקטורים. מותג שמבין שיין ישראלי לא שייך לקבוצת כוח מסוימת, אלא לעם ישראל כולו.

זה לא יקרה ביום. אולי אפילו לא בשנה. אבל אם יש סיכוי – הוא בידיה של אילנית. עם הרקע המקצועי שלה, הרשת הענפה של קשרים, ההיכרות עם השטח, והלב שפועם מתוך שליחות אמיתית – היא מביאה איתה לא רק תוכנית – אלא חזון. לא רק תפקיד – אלא אמונה שיין ישראלי יכול להיות סיפור הצלחה בינלאומי, וכן, יש למה לצפות.

אבי בלשניקוב מקשיב לאנשי תעשיית היין

מאז מונה ליו"ר מכון היצוא, אבי בלשניקוב לא רק דיבר שינוי, הוא התחיל להפעיל אותו. בלשניקוב הבין דבר פשוט אך מהפכני, בלי היקבים, בלי אנשי היין שמכירים את הקרקע, הכרמים, השווקים והאתגרים – לא יזוז כלום. לכן החליט בצעד תקדימי, להקים מועצת מנהלים לענף היין, שתורכב מאנשי מפתח מתוך התעשייה עצמה. בלי פוליטיקה ובלי מקורבים, רק ניסיון, שטח ומקצוענות. אין ספק שבלשניקוב הוא תופעה נדירה בארצנו בכלל – מהרגע הראשון הקשיב, השתתף, נכח, הודה בטעויות, התערה בענף היין וזוכה להערכה.

בנוסף לכל עשייתו הוא מינה פרויקטורית ייעודית לענף, והיא תהיה הקול הישיר של היקבים מול המכון ותייצג את האינטרסים האמיתיים של הענף. ההחלטה הדרמטית ביותר שלו היא שרק היקבים יחליטו, והמכון יממן ויבצע. אין יותר קמפיינים מנותקים וכסף שנשפך על תערוכות ריקות. קודם מחזירים את האמון, אחר כך בונים מהיסוד: מיתוג לאומי, תוכנית יצוא ארוכת טווח, ושקט תעשייתי עד שיתאפשר שוב לצאת לעולם. כי היין הישראלי לא צריך עוד יחסי ציבור – הוא צריך כבוד, הנהגה ותוכנית.

לסיכום: עתידו של היין הישראלי לא ייכתב על ידי מי שצופים מהצד, אלא על ידי אלה שמוכנים להילחם עבורו בכל כוחותיהם.

ריכזנו יותר מ-50 יינות שמוצעים לקראת חגי תשרי – ראו כאן

יונתן לבני בטעימת "תמורה בעד הכסף" – האם זה מצליח?

בבית פתוח שהתקיים בבית איש הענבים, התקיימה לאחרונה תצוגה וטעימת יינות ישראליים בשלוש קבוצות מחיר: עד 50 ₪, 51-100  ₪, ו-101-150 ₪, מתוך רצון להעריך את התמורה לכסף בכל קטגוריית מחיר.

חיים גן איש הענבים אומר כי כאשר שואלים כמה עולה יין, זה כמו לשאול כמה עולים סנדלים או כמה עולה מכונית.  לדבריו, בדרך כלל המחירים אמורים להיות שונים על פי סטנדרטים  של איכות, אך לא תמיד איכותו של יין ברורה ממחירו והמחיר אינו הקריטריון הבלעדי לקביעת איכותו של יין. אז בואו נבחן את הקשר בין מחיר יין לאיכותו ביינות שטעמתי בבית פתוח זה, אליו הוזמנתי על ידי צוות איש הענבים.

יקב ציון – אימפריאל בלנד אקזוטי 2024: בלנד לבן עשוי מענבי מוסקט, אמרלד ריזלינג וקולומבר. בושל על ידי פסטור, כדי שיהיה כשר גם בחו"ל כשלא יהודי מגיש את היין. יין עם טעמים מעניינים של הזנים השונים, היוצרים יין עם מעט מתיקות,  בעיקר בסוף הטעימה. המחיר 45 ₪ – מציאה.

יקב בנימינה – מושבה שרדונה 2024: עשוי מענבי שרדונה מכרמים באזור הגלבוע והרי יהודה. תסיסה במיכלי נירוסטה בלבד. בטעימה מורגש מיד כי זהו יין מענבי שרדונה. חמיצות נעימה, טעמי תפוח ירוק ואגסים לבנים. גוף קל ולא עמוק, וסיומת נעימה. המחיר 45 ₪ – גם כן מציאה.

יקב היוצר – לגאטו שרדונה 2024: עשוי מענבי שרדונה משילה שבשומרון. גם כן יין שיושן במיכלי נירוסטה. צבעו זהוב, הטעם אופייני לזן, רענן ונעים. בסיומת מעט טעם של וניל. למרות שהייה קצרה בלבד במיכלים, יש ליין גוף. מומלץ לצננו היטב. המחיר 65 ₪ – ראוי למחיר.

יקב ציון – קפיטל רוזה 2024: עשוי מענבי גרנאש נואר מכרמים בהרי יהודה. יין ששהה במיכלי נירוסטה. בטעימה, נראה שהיין בוקבק מוקדם ביותר, מפני שהרגשתי שאני שותה יין מוגז. ניסיתי לשתות אותו שוב מאוחר יותר, ולא היה שינוי בטעמו. המחיר 65 ₪ –  לא מומלץ.

יקב דלתון – עלמה רוזה 2024: היין מורכב מענבי גרנאש נואר ופינו גרי. התירוש שהה בחביות עץ אלון בנות 3 שנים. ליין ארומות וטעמים של פירות יער וליצ'י עם סיומת רעננה, ובאופן מעניין יש לו גם טעמי אבטיח אדום, שאינו מאפיין יינות בדרך כלל. רוזה מצוין. המחיר 65 ₪ – מאוד מומלץ.

יקב היוצר – לגאטו ברברה 2024: עשוי מענבי ברברה שהובאו ליקב מאזור מנזר דיר ריפעת, ליד יער צרעה. התיישן 9 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. יין בעל צבע אדום עמוק, עם טעמי דובדבן כהה. יכול להיות שצריך עוד להמתין ולשתות אותו בעוד זמן, כיון שבשלב הנוכחי אינו טעים עדיין, ואינו מזכיר את טעמי הברברה, שהוא זן עשיר ומרוכז[ עם חומציות גבוהה. המחיר 65 ₪ – פחות.

יקב טפרברג – אינספייר ארט דבוקי 2023: עשוי מענבי דבוקי מגבעת נילי. המיץ נסחט והועבר למיכלי נירוסטה בטמפרטורה קרה למשך 6 חודשים. יין עם ירקרקות וטעם של מלון. הסיומת מעט מוגזת. המחיר 70 ₪ – לטעמי הסיומת פוגמת באיכותו. 

יקב בנימינה – שבא שרדונה 2023: שרדונה נוסף של יקב בנימינה, הפעם  מכרם במדרונות מלכישוע, בהר גלבוע בגובה 440 מטר, הגדלים על סלעי גיר שכנראה תורמים לטעם הענבים. תסס במיכלי נירוסטה, וגם בחביות עץ אלון צרפתי ואמריקאי מספר חודשים. יין מאוד עשיר בטעמי תפוזים, אפרסקים וונילה. סיומת ארוכה, נעימה ורעננה. יין שרדונה שהיה לי טעים במיוחד. המחיר 85 ₪ – מאוד מומלץ.

יקב טפרברג – אסנס ברברה 2023: עשוי מענבי ברברה מגפנים בעמק איילון, במורדות אזור יהודה ליד מבוא חורון. אחרי תסיסה מלולאקטית הועבר היין למיכל עץ אלון צרפתי בנפח 5000 ליטר, למשך 12 חודשים. יין  אדום בהיר, עם טעמי פירות אדומים עדינים, ומעט טעמי עץ המשפיעים על היין. בפה חומציות נעימה ועדינה. ישתבח עוד יותר כשיתבגר בבקבוק. המחיר 110 ₪ – מומלץ.

יקב בנימינה – אבני החושן אודם 2022: יין אדום מורכב מ-95% ענבי סירה מכרמים באזור תל פורה, סמוך לאלוני הבשן, ו-5% ויונייה מכרם בהרי יהודה. היינות שהו בנפרד בחביות עץ אלון צרפתי במשך כ-16 חודשים, ואז הוכן הבלנד שהמשיך להתבגר בבקבוק עוד כשנה במרתפי היקב. יין מאוד מרוכז, בעל מבנה גוף מלא וטעמים מאוד מורכבים של פירות שחורים, ואפילו בשר מעושן.  בהחלט היין הטוב ביותר בטעימה. מאוד מומלץ לאוהבי יינות אדומים מורכבים. המחיר 125 ₪ – שאפו.

יקב לה סיטאדל דה דיאמנט – גבעת תיתורה מרלו קברנה סוביניון 2020:  היין נעשה מ-70% ענבי מרלו ו-30% קברנה סוביניון מכרמים בגליל, והתיישן 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. המרלו הקל יותר בולט בטעם היין, והקברנה סוביניון מעניק לו קצת עומק בטעם. קשה להשיג אותו. המחיר 130 ₪ – מאוד מומלץ אם תמצאו.

לסיכום: בטעימה הוצעו יינות לבנים, רוזה ואדומים בשלוש רמות מחיר. טעמתי 11 יינות שונים, ובכל קבוצה היו יינות טובים יותר, וכמה יינות פחות טעימים. נוכחנו לדעת שהמחיר עצמו אינו קובע את איכות היין או את טעמיו השונים, אם כי במקרה זה ברמות של עד 50 ₪  ו-101-150 ₪ היו יינות טובים יותר, ויינות 51-100 ₪ היו תנודתיים ברמתם. 

בציר 2025 – "ההבשלה השתגעה"

אלון גונן: הבשלת ענבים היא תהליך טבעי, עדין ומדויק, בו הענבים צוברים סוכר, מאבדים חומצה, ומפתחים ארומות ומרקם. ייננים אוהבים איזון; לא רק הרבה סוכר או צבע, אלא איזון בין סוכר, חומציות, טאנינים וחומרי טעם וריח. כאשר מגיע גל חום קיצוני, כמו זה שפקד את ישראל באוגוסט האחרון, הוא דוחף את הגפנים להבשיל בקצב מהיר מדי. הענבים מתמלאים סוכר, אבל זה קורה לפני שהם מספיקים לפתח מורכבות טעמים, איזון חומצי וטאניני, ואופי ייחודי לזן או לאזור.

מה שקורה בפועל בזמן גל חום זו האצה של צבירת סוכר, שמובילה לאחוזי אלכוהול גבוהים ביין, לעתים גבוהים מדי; ירידה חדה בחומציות, שיכולה לגרום ליינות "כבדים", שטוחים וחסרי רעננות; וכן לקילוף עלים מואץ וצימוח משובש. הגפן מנסה להתגונן מהחום, לכן סוגרת נימים ומאטה את חילופי החומרים, ובמקרים קיצוניים עלול להיגרם ייבוש של הענבים, כלומר ענבים פשוט נשרפים או מתייבשים על הגפן. אפשר למצוא גם חוסר אחידות – חלק מענבים באשכול בשלים מדי, חלקם לא.

איך ייננים מתמודדים עם גל חום כזה?
בציר מוקדם או מפוצל: חלק מהחלקות נבצרות מוקדם מהמתוכנן, כדי לשמור על איזון; בציר לילה, כדי לצמצם את השפעת החום על הענבים ברגע הבציר; השקיה מתוזמנת ומבוקרת בכרם, כדי למנוע סטרס קיצוני; עיבוד עדין ביקב, סחיטה רכה, השריה קצרה או ארוכה בהתאם למצב, והתאמות תסיסה; בלנדינג (ערבוב זנים/חלקות), כדי לאזן יינות מחלקות לוהטות עם אחרות ששמרו על רעננות.

מה צפוי ליינות של 2025?
לא בטוח שזה יקרה, אבל אם מגמת החום תחזור גם בהמשך ספטמבר, אז ביינות לבנים – ייתכנו פחות חומציות, ארומות פחות חדות אך אולי מרקם עשיר יותר. ביינות אדומים – אלכוהול גבוה יותר, גוף מלא, פירותיות מרוכזת, אך פחות רעננות. יינות הרוזה יחוו קושי בשמירה על איזון צבע-חומציות, ויתכנו יינות כהים או בומבסטיים מדי. גם פוטנציאל היישון עלול להיפגע אם היין "לא עומד על הרגליים" (חומצה נמוכה, איזון חסר).

שורה תחתונה: אוגוסט של בציר 2025 קפץ לביקור עם תנור על הגב. גלי חום קיצוניים השפיעו על הבשלת הענבים, ובלבלו את הכרמים. "ההבשלה השתגעה", אמר אחד הייננים, ומצא עצמו בודק סוכר וחומצה כמו כימאי בשטח. רוב הייננים יעשו תיקוני חומצה, והם מאוד נפוצים ולגיטימיים. תוספת סוכר, פחות שכיחה, אבל גם זה קורה (אולי אפילו ידללו). הוספת צבע מאכל אינה חוקית, אבל ייתכן שיחזקו צבע בבלנדים באמצעות זנים כהים כמו מרסלאן או פטיט סירה – כי לפעמים גם הטבע צריך עזרה קטנה כדי להביא יין ראוי לשולחן החג.

ואנקדוטה לסיכום

אם חוזרים עשור אחורה, מגלים ששנת 2015 הייתה משובשת לחלוטין – חמסינים, גלי חום, והבשלה שקפצה ראש לבריכה בלי לבדוק את הטמפרטורה. נשמע מוכר, כמו 2025, אבל אז קורה הקסם, בתחרויות טרה וינו 2016 ו-2017, יינות מבציר 2015 פשוט קטפו מדליות מכל הכיוונים. מה זה אומר? שלא צריך להתרגש מכול ענב שמבשיל מהר מדי. ייננים ישראלים, כך מסתבר, הם פחות חקלאים ויותר קוסמים – יודעים להפוך חמסין לזהב, ובלגן לבקבוק שכולם רוצים לשתות. כאמור, לפעמים גם הטבע צריך עזרה קטנה כדי להביא יין ראוי לשולחן החג.

יינות לשנה שלא פשוט לברך בה "שנה טובה"

אלון גונן:  רגע לפני שראש השנה נכנס, בין הזיכרון, התפילה והתקווה, הנה כמה בקבוקי יין שמביאים איתם טעם של בית, של אדמה ושל כוונה. לא יינות "למבינים בלבד", אלא כאלה שמבינים אותך. היין הכי ישראלי שיש.

יקב ויתקין – מסע ישראלי לבן 2024: בלנד לבן שמרגיש כמו סיור בכרמים של ישראל. מתובל בעדינות, קליל ועם טוויסט פרחוני שלא מנסה להרשים, אלא פשוט להיות. יין עם אופי כמו ישראלי שמזמין אותך לשולחן, בלי דרמה. מחירו  80₪.

יקב ויתקין – מסע ישראלי אדום 2023: יין שזורם בקלות, עם פירות אדומים, תיבול ים-תיכוני וגישה בלתי מתנצלת. אידיאלי כהתחלה טובה לשיחה, גם כשבלב כואב. מחיר 80 ₪.

יקב רמת הגולן – הר חרמון אדום 2023: גיבור עממי. תמורה נהדרת למחיר, פרי בשל ונגיעות של תבלין. יין שפשוט עובד. מחירו  40 ₪.

יקב רמת הגולן – הר חרמון אינדיגו 2023: עוד שלב של תחכום שונפלדי. מרקם רך, פירותי, עם נגיעה של עץ. למי שמעדיף עומק בלי עודף רצינות. שווה לשים שניים במקרר, אחד לאורחים ואחד לכם. מחירו 40 ₪.

יקב תבור – אדמה קברנה סוביניון 2023: יין רציני במחיר נגיש. גוף מלא, פרי כהה ובשל, טוויסט של וניל ועץ. לא מחפש להיות מיוחד, הוא פשוט טוב. אחד היינות הכי יציבים. מחירו  50 ₪.

יקב תבור – אדמה סוביניון בלאן 2023: יין לבן עם ביטחון. טרופי אבל לא מתוק מדי, הדרי אבל לא חמוץ. מרענן, מדויק ומורכב יחסית למחיר: 50 ₪.

יקב דלתון – מוסקטו 2024: יין שגורם לחייך בלי סיבה. מתקתק, מבעבע קלות, קל לשתייה, ומתאים גם למי ש"לא שותה יין". נגיעות של ורדים ומנדרינה. אידיאלי לברכת "שנה מתוקה". מחירו 45 ₪.

יקב דלתון – שיראז אסטייט 2024: פירות כהים, פלפל שחור וניחוח של רוזמרין. יין עם נוכחות, אבל לא שתלטן. הכי מתאים לערב סתיו עם שיחה שקטה וסוודר קל. מחירו 65 ₪.

יקב הרי גליל – סתיו רוזה 2024: פירות קיץ באף, חמיצות טובה בפה. פשוט כיף. מתאים לארוחת בוקר חגיגית לא פחות מאשר לערב חג. מחירו 50 ₪.

יקב הרי גליל – שרדונה 2023: שרדונה שאפשר לאהוב גם בלי להיות "שרדוניסט". אפרסק, לימונית עדינה, טיפה עץ. רענן ומדויק ובלי התנשאות. מחירו 55 ₪.

יקב ברקן – אמרלד ריזלינג 2024: נעים בשתייה, בלי להעמיס. מתאים למי שאוהב יינות קלילים, או כשבא קצת פינוק בסוף הארוחה. המחיר 35 ₪.

יקב ברקן – קברנה סוביניון קלאסיק 2024: אספרסו של יינות אדומים. חזק, ברור ומזרים אנרגיה. קל לאהוב, קשה להפסיק לשתות. מחירו 35 ₪.

יקבי ירושלים – מרלו The King's Cellar 2024: יין שמתאים כמעט לכל סיטואציה. פרי בשל, גוף בינוני, רמזים של שזיף וטבק. מעודן ולא מתאמץ. מחירו 39 ₪.

יקבי ירושלים – רוזה  The King's Cellar2024: קליל, פרחוני, עם ארומות של פטל ותות. יין שגורם לך לעצור ולהריח רגע את החיים. ולפעמים – זה כל מה שצריך. מחירו 39 ₪.

יקב מוני – מוסקט אדום 2024: קינוח נעים, בלי להפיל אותך לסוכר. צבע אדום בהיר, טעמי תות ופרחים, והכי חשוב – סיומת שמזכירה שיין טוב לא חייב לצעוק. מחירו  40 ₪.

יקב מוני – שרדונה סמיון 2023: יין מאוזן נפלא, גוף קל, וניחוח של אשכולית רעננה. מפתיע לטובה. שווה לשמור אחד קר לשבת בצהריים. מחירו 40 ₪.

ריכזנו יותר מ-50 יינות שמוצעים לחגי תשרי. ראו כאן

"תוכנית סיוע ליצוא" – שר הכלכלה או הקלקלה?

בעוד מכון היצוא משנה כיוון ומתחיל פעילות שאמורה לשנות לטובה את פני יצוא היין מישראל (ראו כתבה ראשונה), שר הכלכלה ניר ברקת משיק תכנית נוצצת של החזר הוצאות שיווק ליצואנים, אבל מדיר את ענפי המזון, היין והתרבות, מתעלם מהחרמות, ולא בדק בכלל אם יש מי שירצה אותנו בתערוכות בעולם. במקום סיוע אמיתי, מדובר ביחסי ציבור על גבם של העסקים הקטנים.

כך נראית תוכנית "צמיחה לעולם" של משרד הכלכלה: בלי העולם, ובלי צמיחה. מדובר במהלך שנועד להציג את השר ברקת כמי שמוביל סיוע אמיץ ומהיר לעסקים ישראליים בשוק הבינלאומי. במבט ראשון זה נראה טוב, אבל במבט שני, תוכנית זו היא בדיחה על חשבון ענפי המזון, היין והתרבות – הענפים שהכי צריכים סיוע. אלה הענפים שעושים את העבודה הקשה באמת, שולחים סחורה, נפגשים עם מפיצים, בונים מותגים, ונאבקים בשוק עוין על כל בקבוק יין או חפיסת שוקולד. למרות זאת, משרד הכלכלה פשוט מדיר אותם.

התוכנית מאפשרת לעסקים לקבל החזר של עד 30% מהוצאות שיווק בחו"ל, השתתפות בתערוכות, משלחות רשמיות וכנסים. אבל הנה הפשלות הגדולות: התוכנית מתמקדת רק בתחומים "חמים" כמו הייטק, סייבר ומדעי החיים. ענפים כמו יין, מזון, אופנה ותרבות מודרים לחלוטין. למה? כי מתברר שהם לא מספיק "טכנולוגיים" ולא מספיק "נחשבים" בעיני משרד הכלכלה.

הבעיה היא שהמציאות של 2023-2025 הפוכה לגמרי. מאז אוקטובר 2023, עסקים ישראליים, במיוחד קטנים ובינוניים, חווים חרמות ברחבי העולם, ביטולי השתתפות בתערוכות, וסירובים לשיתופי פעולה. בקיצור, סגרו עלינו את השוק, ואז משרד הכלכלה מציע: "בואו נוציא כסף על תערוכות" – איפה בדיוק? במקומות שבהם פשוט לא רוצים אותנו.

מישהו בדק בכלל שיש לאן לנסוע? זה לב הסיפור, איך מרשים לעצמם במשרד הכלכלה להוציא תוכנית של החזר הוצאות לחו"ל, מבלי שבוצע בכלל ניתוח שוק עדכני? האם מישהו בדק אילו תערוכות רלוונטיות פתוחות לישראל, האם יש חברות שרוצות להשתתף בתערוכות, אך סורבו בגלל הדרת ישראל מהאירועים (כמובן שיש כאלה)?  האם התוכנית מציעה כלים להתמודדות עם מקרים כאלה? מה עם אבטחה, סיכוני מסע, קניינים שיפחדו להגיע לסטנד הישראלי, וסימון מוצרים מהשטחים – מי יטפל באלה?

על מה בדיוק החזר הוצאות? עסק קטן אמור לשלוח נציג, לשלם עבור טיסות, לינה ודוכן, ולחזור בידיים ריקות, כשהמדינה מבטיחה החזר אך לא בודקת אם ההשקעה בכלל אפשרית או בטוחה. זו לא תוכנית סיוע. זו התעללות בירוקרטית בתחפושת, או יותר נכון, גימיק תדמיתי. במקום לתכנן סיוע אמיתי, נראה שהתוכנית נולדה במשרדי הדוברות, ולא בחדרי ישיבות של כלכלנים. היא נראית טוב ככותרת של "סיוע לעסקים ביצוא", אבל מתעלמת לחלוטין מהמציאות המדינית, מההשלכות הפוליטיות, ומהשאלה הכי בסיסית של האם בכלל יש למי לייצא כרגע. לכאורה, זו תוכנית כלכלית, אבל בפועל זו תוכנית תדמיתית שנועדה להראות "עשייה", אבל מנותקת מהשטח. אין לה שום ביסוס, אין בה מענה לסיכונים, ואין בה שום צדק חלוקתי בין תחומים. עסקים אמיתיים נשלחים לקו האש עם הבטחות ריקות.

ניר ברקת – שר הכלכלה, אולי יותר נכון לומר, שר הקלקלה. במקום להוביל סיוע אמיתי ויצירתי, בוחר להעדיף תעשיות קלות למכירה בתקשורת, ולזנוח את אלה שנושאים את הכלכלה הישראלית האמיתית על גבם. אם ברקת והמשרד לא יתעוררו מהר, לא רק שהיצוא ייפגע. גם המוניטין שהוא מנסה לבנות יתמוטט, כמו בית קלפים. כי אין שום “מותג ישראלי” בלי אוכל ויין, בלי תרבות ובלי עסקים קטנים, והם אלה שמחזיקים את המדינה שלנו בחיים.

הצגנו למשרד הכלכלה שורת שאלות על הנושאים אותם הצגנו כאן. התגובה שקיבלנו מדוברות המשרד מוכיחה כי משרד הכלכלה פשוט עושה עוד תרגיל יחצני, ופשוט מתחמק מלהגיב לעניין.

תגובת משרד הכלכלה והתעשייה

"מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה והתעשייה עוקב באופן שוטף, מקצועי ומתועד אחר השווקים הגלובליים, ענפי המשק ומוקדי הכלכלה המרכזיים. פעילות זו מהווה בסיס לגיבוש תוכניות העבודה, בניית אסטרטגיות ממוקדות וסיוע למגזר העסקי. הסיוע ליצואנים הוא בליבת עשייתו של מינהל סחר חוץ, והוא מתבצע יום-יום בארץ ובעולם. הגדרתו כ"מהלך תדמיתי" מעידה על חוסר היכרות עם תחומי האחריות של המינהל, ועיוות של נתוני אמת. בשנת 2024, סייע המינהל ליותר מ-4,000 חברות במגוון תחומים – כולל מזון ומשקאות – באמצעות אלפי פגישות עסקיות, יצירת שיתופי פעולה ופתיחת שווקים, עם תרומה משמעותית לכלכלה הישראלית, בהיקף מוערך של כ-1.5 מיליארד ₪. מאז ה-7 באוקטובר הורחבה הפעילות אף יותר בהתאם לצרכים המשתנים.

 תוכנית "צמיחה לעולם" – בהיקף של כ-20 מיליון ש"ח – פועלת זו השנה השנייה, ומספקת החזר הוצאות לעסקים בגין השתתפות בתערוכות וכנסים בינלאומיים. מאות עסקים כבר נרשמו.  התוכנית ממוקדת בענפי התעשייה והתוכן שבתחום אחריות המשרד, כנהוג לאורך שנים. המידע המלא יתפרסם בהתאם לנהלים ובשקיפות מלאה. נשמח לבחון דוגמאות לתחומים אחרים שלטענתך נתמכו בעבר, ככל שתועברנה.

בכל הנוגע לפעילויות מחוץ לאחריותנו – אנו ממליצים לפנות למשרדי הממשלה הרלוונטיים (כגון משרד החוץ, הביטחון, התרבות ועוד). תקציב המשרד אינו יכול לתת מענה לכל תחום במשק, אך כלל תחומי הפעילות המוגדרים כחלק מאחריותו, מקבלים מענה בהתאם למדיניות, והוא ממשיך לפעול למען העסקים והמשק הישראלי כולו".

 התייחסותי לתגובת המשרד

חבל שבתגובת משרד הכלכלה אין שום התייחסות לתחום היין, שכנראה לא רואים בו שם תעשייה. כפי שאנשי ענף היין אמרו לי בעקבות המיזם הזה, שהכול בעצם כלום ושום דבר – יחסי ציבור של שר הכלכלה.

גם בתחום הציוד ליקבים 2025 היא שנה מורכבת

רני רוגל: הבציר בכרמים הולך ומתקרב לסיומו. לא בטוח שהבשילה העת לסיכומים, ובכל זאת תובנות. 2025 היא אכן שנה מורכבת מאוד לענף היין. היקבים התמודדו עם מזג אוויר קיצוני ולא יציב, ששיגע את הכורמים והייננים. גלי החום עשו שמות בענבים, וכל שינוי כזה או אחר שינה לחלוטין את תוכניות הבציר והלו"ז, פגע בתוכניות ההצטיידות של היקבים והכתיב סדר יום כאוטי.

אבינעם בר, מנכ"ל חברת 'סוד היין' – יבואנית וספקית ציוד להכנת יין, מיצרנים ביתיים עד ליקבים מסחריים, מציין כי 2025 היא שנה מורכבת מאד מבחינה לוגיסטית. "היו וישנם לא מעט איחורים בייצור של ציוד מסיבות שונות – גם עודף הזמנות אצל היצרנים, לא מעט תקלות הובלה כמו איחורים ביציאת אניות מנמלים, תקלות של אוניות כולל אוניה שנתקעה בלב ים, שלא לדבר על המלחמה שעצרה משלוחים, עיכבה אוניות ומה לא".

לדבריו השנה התחילה למעשה כבר בתערוכת SIMEI במילאנו בנובמבר 2024, שסימנה את יריית הפתיחה לבציר 2025 מבחינת תחילת הזמנות. "מאז אנחנו נמצאים ברצף ארוך מאוד של צבירת הזמנות מהיקבים, ביצוע מול הספקים, קבלת המשלוחים, כניסה למחסן, יציאה מהמחסן, חלוקת ההזמנות ליקבים. הרצף נמשך ורק הנושאים מתחלפים", הוא אומר. "אנחנו לא מתלוננים על עודף עבודה, ותקלות ועיכובים הם חלק מהביזנס. אנחנו גם זוכרים שמדינת ישראל נמצאת בשנתיים של לחימה, אנשים סיכנו ומסכנים את חייהם והמדינה כולה נמצאת תחת טראומה, כך שלדבר על בעיות תובלה ולוגיסטיקה, נשמע קטנוני".

ובצד החיובי, בר אומר כי על אף המורכבות 2025 היא שנה מוצלחת, עם גידול ניכר בפעילות, במספר הלקוחות החדשים ובהיקפי הפעילות של לקוחות וותיקים. "הוספנו עוד כמה ספקים לארסנל הספקים שלנו בתחומים שלא היו לנו בהם פתרונות מספיק טובים או מספיק מקיפים. למעשה, היום יש לנו בכל תחום של הכנת היין מגוון פתרונות וספקים ליקבים בכל גודל. מבחינת מיכלים, הגדולים ביותר שהבאנו השנה הם בנפח 22,000 ליטר, ו-30,000 ליטר בדרך לארץ. האתגר הגדול ביותר במיכלים כאלה, הינו בכך שהם לא נכנסים למכולות סטנדרטיות בגלל הממדים, ולכן מטעינים אותם על גבי מכולות פתוחות. גם אתגר הפריקה אינו פשוט; נדרש צוות שלם של מנופים  ומלגזות כדי לשלוף את המיכלים מהמכולה, להעמיד אותם ולשנע אותם בתוך יקב חי ופעיל עד למקומם בו. בהחלט אתגר ייצורי, תובלתי וטכני".

אבינעם בר מסכם: "גם בשנה כזו יש רווח. עצם ההתמודדות עם אתגרים שונים וההתגברות עליהם, נוטעת אופטימיות לגבי העתיד. ענף היין, משופע באנשים טובים, חרוצים, עקשנים ויצירתיים, שמתייחסים לענף ברצינות גדולה מאוד. זה כשלעצמו מהווה בסיס מצוין בהווה וגם לעתיד, ומייצר בסיס נרחב לשיתוף פעולה של היקבים הוותיקים וגם של היקבים החדשים שקמים".

ריכזנו יותר מ-50 יינות שמוצעים לחגי תשרי. ראו כאן

עוֹלְלוֹת בקצרה

18.9.25: פסטיבל היין של גבעתיים עם בקבוקי יין להנצחת חללי צה”ל

ביום ה' 18.9.25, בין השעות 18:00-23:00, תקיים עיריית גבעתיים את פסטיבל היין השנתי “בציר בעיר” – זו השנה הרביעית. הפסטיבל, שייתקיים בגן הפסלים מאחורי תיאטרון גבעתיים, יעמוד השנה בסימן תמיכה בייצור מקומי, עם דגש על יקבים מהצפון והדרום – ויכלול גם בקבוקי יין מיוחדים שיוצרו להנצחת חללי צה”ל מ'יקב מואה' ממושב צופר בערבה, ו'יין וחברים' – בקבוקי יין להנצחות חללי צה"ל.

המבקרים יוכלו לטעום יינות בוטיק מהיקבים עגור, לטם, בן זימרה, נחמני, סקוריה, סימון, נעמן ונוספים, לצד דוכני גבינות, בשרים ומתוקים. את הערב תחתום הופעה של להקת אקרופוליס. מחיר כרטיס במכירה מוקדמת: 30 ₪ (40 ₪ בקופות). הכרטיס כולל כוס יין, ומשרתי מילואים יקבלו כוס נוספת מתנה בהצגת אישור.

19.9.25: מרוץ הבוז’ולה ישראל – חגיגה לרצים ופסטיבל לאוהבי היין

מירוץ הבוז'ולה ישראל – המשלב ריצה בין כרמים, מוזיקה טובה, יין ותחפושות, יתקיים ביום שישי 19 בספטמבר, בהפקת מרתון ישראל ובשיתוף המועצה האזורית גזר. המרוץ יתקיים בלב הכרמים של מועצה אזורית גזר, ויציע למשתתפים שילוב בין פעילות גופנית, תרבות יין אירופאית ושמחת חיים ישראלית. לאירוע יגיע נשיא הבוז'ולה צרפת – אלן בואי.

כך, במקום שיאי זמן וריצה תחרותית – המשתתפים יגיעו מחופשים, ייצאו למסלול העובר בין הכרמים הירוקים של האזור, ויעצרו בתחנות ריענון יוצאות דופן: לצד מים וחטיפים ימתינו להם טעימות יין מקומיות, כיבוד עשיר ומסיבות קטנות בלב הדרך עם דיג’יי שינגנו מוזיקה בסגנון צרפתי, יווני, ישראלי ועוד.

בצרפת נחשב מרוץ הבוז’ולה כבר שנים רבות, לאחד האירועים הספורטיביים והחברתיים האהובים, עם עשרות אלפי משתתפים מכל העולם. המרוץ נועד לחגוג את עונת בציר הענבים והיין, והמוטו שם ברור: לא מדובר במרוץ תחרותי אלא בחגיגה קהילתית, בה כל קילומטר בדרך הופך לאירוע חווייתי.

בערב לפני המרוץ יתקיים אירוע ביקב ברקן וסיור ביקבי האזור, בהשתתפות נשיא הבוז'ולה, אנשי המועצה האזורית גזר, אנשי מרתון ישראל ומאמני ריצה. לאורך האירוע יהיו מחוות למען נפגעי מלחמת חרבות ברזל והחטופים שעדיין בעזה.

המשתתפים יוכלו לבחור את המסלול המתאים להם לפי אורך ורמת הקושי, עם תחנות טעימות ופעילויות לאורך כל הדרך: מקצה חובבים קצר – 3 ק״מ, מקצה רגיל – 6 ק״מ, ומקצה אתגרי – 10 ק״מ.  האירוע מיועד לגילאי 18 ומעלה.

לפרטים והרשמה על מרוץ הבוזו'לה – לחצו כאן