אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר שנה שנייה על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים – עכשיו!
Field Blend – טרנד חדש בענף היין: בלנדים מענבים אדומים ולבנים יחד
אלון גונן: מדי כמה שנים נוצר בענף היין העולמי טרנד חדש, תוצאה של אופנה, שעמום של ייננים, או דרישה של אנשי השיווק ואנשי יחסי הציבור לעשות משהו שאפשר יהיה לפמפם לעיתונאי היין ולציבור חובבי היין. חלק מהטרנדים מושפעים מענף הקולינריה, שגם כן מנסה כל הזמן להמציא את הגלגל (מי לא נפגע מהטרנד המולקולרי או מטרנד הבשר המהונדס?). גם ענף היין ממציא לעצמו מושגים חדשים כמו יין כתום ויין טבעי, ומי לא שואף לבר קיימא ושיטות גידול כאלה ואחרות? וכמובן כולם מדברים על טרואר וייצור יין בכרם ולא ביקב.
ביקבים קטנים היינן יכול לשחק, והסיכון הכלכלי לא ממש גדול. אבל כשמדובר ביקבים גדולים, לא קיים "יין שנעשה בכרם", לא קיימת אי התערבות, אין הימנעות מהוספת חומצות, ואם צריך להמתיק את היין אז ממתיקים ועושים תיקונים על תיקונים – לא משאירים דבר בידי הבורא הראשון, ועל הכול היינן שולט.
לאחרונה החלו לדבר בענף היין העולמי וגם בישראל על טרנד ה-Field Blend ("בלנד שדה"). תערובות שדה היו נפוצות היסטורית, במיוחד באזורים כמו עמק הדואורו בפורטוגל ובכרמים הישנים של קליפורניה. הן עשויות בדרך כלל מתערובת של זני ענבים אדומים ולבנים, כאשר הפרופורציות משתנות באופן טבעי. ייננים מודרניים מאמצים את השיטה בגלל האותנטיות שלה, ובשל היכולת שלהם להציג את ההרמוניה הטבעית של הכרם. יינות אלו מיוחדים בעיקר הודות להיותם בלתי צפויים, ותלויים באופי הבציר הספציפי, דבר שהופך כל בקבוק לביטוי מובהק של הטרואר.
מדובר בטכניקת ייצור יין שבה זני ענבים שונים נטועים באותה חלקת כרם, נבצרים יחד ומותססים יחד. זו עשיית יין שמנוגדת לפרקטיקות המודרניות של תסיסת זני ענבים בנפרד ומיזוגם מאוחר יותר. אמנם לגישה זו יש תיעוד היסטורי ומסורת, אך יש לה חסרונות משמעותיים.
הקטגור לשירותכם: החיסרון הראשון הוא איכות לא עקבית. זני ענבים שונים מבשילים בזמנים שונים, ובשיטת גידול כזו, במועד ספציפי זנים מסוימים עלולים להיות לא בשלים, בעוד שאחרים בשלים מדי, מה שמוביל לפרופילי טעם לא אחידים, ולתוצאות בלתי צפויות ביין הסופי. חסרון נוסף הוא חוסר שליטה על סגנון היין בשיטת גידול כזו. לזני ענבים שונים יש דרישות שונות לגיזום, הדברה והשקיה. זני ענבים מסוימים עלולים להיות רגישים יותר למחלות או פחות מתאימים לתנאי אקלים ספציפיים, ובשתילה מעורבת כל הכרם עלול לסבול אם זן בודד מושפע באופן לא פרופורציונלי.
ניהול כרם מעורב עלול להיות מורכב ועתיר עבודה, יותר מאשר טיפוח זן בודד. חסרון זה קיים גם בשיטת עשיית היין. יצרני יין מאבדים את היכולת לשלוט על הבלנד לאחר התסיסה, היות שברגע שהענבים נבצרים ומעובדים יחד, לא קיימת יותר הזדמנות להתאים את התהליך לפרופורציות או לאיכויות של כל זן ענבים. מה גם שזני ענבים מסוימים עשויים לשלוט באחרים, בשל המאפיינים הטבעיים שלהם, או בשל תנאי הגידול בבציר מסוים, ולגרום לבעיית איזון ואפילו חוסר מורכבות. ייצור יין מודרני מתמקד בבציר מדויק, בקרת תסיסה ועיבוד נפרד של זנים, בעוד תערובות שדה מתעלמות מהיתרונות הללו, ולרוב מביאות לתוצאות פחות טובות.
הגורם האחרון הוא הלקוח. מבחינת העדפת שוק, ייצור יין בשיטה זו מגביל את היינן ואת יכולת ההסתגלות שלו לטרנדים או לדרישת הצרכנים שעשויים להעדיף יינות מזנים ספציפיים ומוכרים (למשל, קברנה סוביניון או שרדונה). תערובת שדה היא די בצללים ולרוב חסרה בהירות, דבר שמקשה על שיווק ומכירה בשווקים תחרותיים.
ועכשיו הסנגור: היתרון הראשון בשיטת גידול כזו, הוא שתערובות שדה מדגישות את הכרם כמכלול ולא זני ענבים בודדים. גישה זו מאפשרת ליין לשקף את המאפיינים הייחודיים של האתר הספציפי, לרבות אדמה, אקלים וטופוגרפיה, בצורה הוליסטית יותר. מבחינת מורכבות וטעם, בלנד של זני ענבים שגדלו בשיטת גידול זו, ומותססים יחד, עשוי ליצור טעמים מורכבים והרמוניים. האינטראקציה במהלך התסיסה עשויה לשפר שילוב של ניחוחות ומרקמים, ולייצר יין עם עומק וניואנסים. מה גם שיש השלמה של חוסרים ביין באופן טבעי, למשל חומציות, טאנינים, מתיקות או ארומטיות. המיזוג ברמת הכרם יכול לאזן באופן טבעי את האלמנטים האלה, ללא צורך בהתאמות לאחר הבציר.
מבחינה כלכלית, בציר ועיבוד של כל זני הענבים יחד עשויים לחסוך זמן ומשאבים, ולייעל את תהליך ייצור היין. מבחינת מחלות, יש הסבורים כי נטיעות מעורבות יכולות ליצור כרם גמיש יותר. בזמן שזן ענבים אחד נאבק בגלל תנאי מזג האוויר או מחלות, אחרים יכולים לשגשג ולהבטיח יבול יציב יותר בסך הכול.
מבחינה אקולוגית, יש הטוענים שכרמים מעורבים יכולים לתרום למגוון ביולוגי גדול יותר; מגוון התומך בבריאות הקרקע ומפחית התערבויות כימיות. כרמים כאלה גם שומרים על מגוון גנטי, ומשמרים זני ענבי שעלולים להיכחד.
מבחינה שיווקית, יינות מתערובות שדה עדיין ממותגים כנדירים, ופונים לקהל ייחודי של אוהבי יין המחפשים מוצרים לא שגרתיים, מעטים, וכאלה המשקפים אומנות. בקרב צרכנות המיינסטרים שצומחת בשנים האחרונות, מי שיתעניינו בסוג היין הזה הם אספנים, מסעדות שרוצות להגיש משהו מיוחד, ומי שמעריכים אותנטיות ושיטות ייצור יין טבעיות.
לסיכום: נראה שבישראל מגמת ה-Field Blend תהיה תופעה חולפת אותה מניעים יחסי ציבור, ולא ממש תציע ערך אמיתי או אריכות ימים בתעשיית היין הישראלית. קיימות, אותנטיות והתערבות מינימלית, הן מילים שמעניינות כקליפת השום את רוב חובבי היין. נכון שהמגמה משלימה שינויים רחבים יותר בתעשייה, כמו העדפה גוברת ליינות טבעיים, וייצור מקומי ממוקד טרואר. ונכון שהחך העולמי מתפתח ויכול להעריך מורכבות וגיוון, אבל במדינה קטנה כמו שלנו העסק הזה יישאר בידי קומץ קטן של ייננים שכבר ממותגים כמיינסטרים, ומהם אנחנו מצפים "לעשות שטויות". אותם ייננים ממזגים בעשייה שלהם מסורת וחדשנות, והם יודעים שבעוד שפופולריות ה-Field Blend עלולה לפחות ולפחות, הם ימשיכו בשלהם – כי זה בסופו של דבר מגרש המשחקים הפרטי שלהם.
יונתן לבני בטעימות יקב הר אודם באיש הענבים
לאחרונה השתתפתי בטעימת יינות שאורגנה על ידי חיים גן בבית איש הענבים ביפו, בה הוצגו יינות חדשים של יקב הר אודם – היקב הכי צפוני במדינה, וכן יינות מתיישנים לשם השוואה וכדי לחוש מה קורה ליינות היקב אחרי שנים רבות.
את האירוע הנחה היינן אדם אלפסי – בנו הבכור של מייסד היקב מיכאל אלפסי, אבי המשפחה שהקים בשנת 2003 עם אשתו עידית את היקב במושב אודם שבצפון רמת הגולן. אדם היינן דוגל בפילוסופיה שמושתתת על דייקנות והקפדה באופן ייצור היינות, מה שהורגש היטב בטעימה. אדם הוא בעל תואר ראשון במדעי הצמח ותואר שני בייננות וגידול הגפן, אותו סיים בהצטיינות בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות.
בתו של מיכאל, יערה ביאדגלין – סמנכ"לית השיווק של היקב וגם האחראית על היצוא שחלק גדול ממנו לארה"ב, השתתפה בטעימה ובהסברים על היינות. עובדה מעניינת לגבי יינות יקב הר אודם היא שחלק מהם נעשים מזני ענבים שאינם נפוצים בארץ.
רוזה 2024 – טעימת מיכל. בלנד של ענבי מרלו, נביולו וגאמיי מכרמים בעמק הבכא שברמת הגולן. נביולו הוא זן ענבים שגדל בעיקר באזור פיימונטה בצפון איטליה, ממנו עושים יינות ברולו וברברסקו. לענב זה יש ארומות מורכבות מאוד, עם טעמי פירות אדומים וריחות אדמתיים . גאמיי הוא זן צרפתי קליל מאזור בוז'ולה, ממנו עושים בעיקר יינות בוז'ולה נובו קלים, המושקים ברחבי העולם בחודש נובמבר מדי שנה, אך עושים ממנו גם יינות מעניינים ואיכותיים יותר. בלנד הרוזה קליל ונעים לשתייה, יבוקבק ביקב בימים הקרובים, ומחירו יהיה 70 ₪ – שווה.
וולקניק ריזלינג 2020 – בשנת 2018 עשו ביקב הר אודם את הריזלינג הראשון מענבים מעמק הבכא בצפון רמת הגולן, מתוך 150 דונם גפנים שנטעו שם, ובמחשבה שהודות למזג האויר הקר והאדמה הוולקנית, יפיקו ריזלינג מיוחד. הענבים נבצר בתחילת חודש אוגוסט לפני בציר זנים אחרים, והיין יושן בחלקו בחביות. בטעימה יש ליין ריח נהדר האופייני לזן. החומציות מצוינת, אבל חסרה לי מאוד הפטרוליות האופיינית כל כך לריזלינגים טובים, בעיקר מגרמניה ואוסטריה. סביר להניח שהזמן יעשה את שלו והגפן תתבגר. 90 ₪.
אלפסי לבן 2021 – מורכב מ-50% ענבי שרדונה, 25% ריזלינג ו-25% ויונייה. הענבים נבצרו ידנית ומוינו בקפדנות. כל זן יושן באופן נפרד במשך 10 חודשים על השמרים, בחביות עץ צרפתיות בנפח 400 ליטר. הבלנד נעשה לאחר 5 חודשים. יין מעט אגרסיבי, ולוקח לו זמן להיפתח. 180 ₪ – יקר מאוד.
אלפסי לבן 2018 – כנראה הכיל ענבי ריזלינג עם בוטריטיס – "הריקבון האציל", זיהום פטרייתי בעל השפעה חיובית על ענבי היין. נחשב לריקבון מיוחד ולא הרסני, שדווקא מוסיף טעם מיוחד ליין. 300 ₪ – מאוד מאוד יקר.
הר אודם גאמיי נואר 2021 – אדם אלפסי היינן סבור שגאמיי הינו זן ענבים שמתאים מאוד לישראל, מפני שיש לו חומציות גבוהה שמעצימה את טעמי היין. הענבים שהו כ-18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי בנפח 400 ליטר. לטעמי יין מאוד שונה בטעמיו מיינות מקובלים בארץ. ככל הידוע לי, יקב הר אודם הינו היקב היחיד בארץ שמייצר יין מענבי גאמיי. התוצאה: יין זני בעל טעם נהדר, עם מעט טאנינים אבל חומציות נעימה של פירות אדומים לא בשלים, כגון דובדבנים צהובים ומלון ירוק. בקצוות רמז לקינמון. 170 ₪ – שווה כי יין ישראלי ייחודי.
הר אודם נביולו 2022 – יין שאינו מקובל בארץ. נביולו (ששולב גם ברוזה של היקב) נחשב לזן אצילי, בעל עפיצות גבוהה ויכולת התיישנות ארוכה, שמקורו פיימונטה בצפון איטליה. אדם אלפסי תיאר את הקושי בגידול ענבי נביולו, וכיצד אחיו הכורם ישי אלפסי ניסה כמיטב יכולתו שלא לתת לשמש הקופחת לשרוף את הענב מחד, ולא לבצור את הענב כשהוא עדיין ירוק מדי מאידך. יין בעל צבע אדום כהה, עם ריחות של עלים ירוקים וורדים. בפה שזיפים ודובדבנים כהים. ליין עפיצות ורעננות נעימה בפה. 170 ₪ – למרות המחיר הגבוה שווה לשתות ולהכיר את הזן.
הר אודם קברנה סוביניון דאבל מגנום 2014 – מיינות הדגל של היקב, מגפני קברנה סוביניון שניטעו בשנת 2000. שהה 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי בנפח 225 ליטר. צבע היין כמעט חום. הריח מעט מוזר, ולא אופייני ליינות מזן זה. היין מורכב, והמתיקות יוצאת רק בסוף. קצת קשה להבין מה השתבש גם בצבע וגם בריח. מדובר ביין בן 10 שנים בבקבוק גדול מאוד, שאמור להתנהג אחרת. 1200 ₪ לבקבוק זה.
אלפסי ספיישל אדישן 2020 – עוד אחד מיינות הדגל של היקב, עשוי מ-60% ענבי קברנה סוביניון, 30% מרלו ו-10% סירה, ששהו 36 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי בנפח 225 ליטר. יין מרתק בטעמו. אחד הטובים בטעימה, שבוקבק לפני שנה. הייתה תחושה בטעמיו שזה עדיין יין מאוד צעיר, שכל הזמן מתפתח. לדעתי דיקנטר יעשה בו פלאים. לטעמי מהטובים ביינות המיוצרים על ידי היקב ובארץ. 470 ₪ – יקר מאוד.
אלפסי מגנום 2004 – יין בן 20 שנה, מראשוני היינות של היקב, שנעשה בשלוש חביות עץ צרפתי בנפח 225 ליטר, ושהה בהן במשך שנה וחצי. היין מורכב מ-60% ענבי קברנה סוביניון ו- 40% מרלו. היקב עדיין לא היה כשר בזמן ייצורו. היינן אדם אלפסי אומר כי כשהכינו את היין בזמנו, הם הבינו כי ענבים מגפנים באזור שלהם יתנו יינות מיוחדים במינם. "השתמשנו בחלבון ביצה לסינון היין, כפי שעושים בבורדו", הוא מציין. 20 שנה הן זמן ארוך להתיישנות יין, ולא תמיד זמן כה ארוך עוזר לו. בעוד לא מעט יינות כל כך ישנים מאבדים לעתים קרובות את טעמם; יין זה היה רענן, טעים, ייחודי, כשבאף ריח מורכב ומאוד נעים. מיוחד בטעמיו המורכבים, וזאת אחרי זמן כה רב. עדיין ניתן להשיגו ביקב תמורת 2500 ₪ – למי שיכול להרשות לעצמו.
יקב הר אודם – מושב אודם בצפון רמת הגולן, 052-6881110, 04-6871122. למרכז המבקרים כאן, לחנות היקב כאן
אירוע יינות ישראלים בפיליפינים: L'CHAIM! Discover Israeli Wine
רני רוגל: בשבוע שעבר פרסמנו כתבה על מצב יצוא היין הישראלי לעולם, עם פילוח וניתוח. בכתבה ציינו את תאילנד כמדינה בה בוצעה פעילות לקידום היין הישראלי ביוזמת השגרירות בבנגקוק, כמדינה בה פעילות לקידום היין הישראלי לפני שנתיים כבר מניבה פירות בדמות יצוא לתאילנד.
השבוע אנו מביאים סיפור דומה – הפעם במנילה בירת הפיליפינים. המכנה המשותף לשניהם הוא חיים גן איש הענבים, מי שארגן את הצד הישראלי של האירועים עם איתור יקבים, קבלת יינות מהם, טיפול מול משרד החוץ בהעברתם לחו"ל. בהמשך הכשיר את הצוותים המקומיים להטעמת היינות, והיה שותף להפקה והשתתף בפגישות עם בכירים בענף היין והמשקאות בפיליפינים.
מדובר באירוע מיוחד ויוצא דופן – השקת יינות איכות ישראלים שהתקיימה בקומפלקס Uma Nota Manila Shangri-La The Fort, בהובלת שגרירות ישראל בפיליפינים – שסביר להניח שקיבלה את ההשראה לקיומו מהאירוע המוצלח שהתקיים בתאילנד, ובניצוחו של חיים גן – תחילה בישראל ובהמשך במנילה.
לראשונה נחשפתי לאירוע זה שהתקיים ב-4.12.24, כשקראתי פוסט פייסבוק של חיים גן בו כתב: "לפני כחודש התקשר אלי אילן פְלוּס שגריר ישראל בפיליפינים: ״חיים, אנו מפיקים כנס יין וקידום יינות ישראל בפיליפינים. תוכל להגיע ויחד עם משרד החוץ, משרד הכלכלה ומשרד התיירות נקדם את יינות ישראל בפיליפינים, ובמנילה בפרט", והוסיף כי שר התיירות חיים כץ יצטרף לאירוע.
כחייל מסור בצבא היין הישראלי שמסרב לשלב פוליטיקה בעולם היין, השבתי בחיוב מבלי לבדוק מחויבויות קודמות. פניתי ליקבים והרכבתי רשימה של 50 יינות מ-15 יקבים: אמפורה, בנימינה, בן נון, ברקן, גבעות, הרי גליל, הר אודם, טורא, טפרברג, לטם, כרמל, פלם, ציון, רקנאטי ורמת הגולן.
אילן פְלוּס – שגרירנו בפיליפינים, מינה להמשך טיפול את אופק ונציאנר – הנספחת המסחרית בשגרירות, יחד עם סגל השגרירות המסור בראשות סגנית השגריר אסתי בוזגן, ש"תפרה" את האירוע. מיד לאחר השיחה העמדתי דרישות, למשל לקחת אחריות על שינוע כל היינות מיפו למנילה, וגם דרישה לגביעי יין מקצועיים, מרקקות, שמפניירות, תפריט מנות מרשים, לצד עבודות דפוס ורשימת יינות מודפסת ועוד. צוות השגרירות שלח תמונות והתייעץ, וחיש מהר הציב את הדרוש. מקצוענים אמיתיים. ב-4.12 התקיים אירוע הגאלה וחשיפת יינות ישראלים למאות משתתפים. כמו כן תואמו פגישות רבות עם בעלי עניין משמעותיים בעולם היין המקומי".
העיתון Daily Tribune שיוצא לאור באנגלית במנילה, הכריז בכותרת גדולה: יין ישראלי תופס את מרכז הבמה באירוע !L'CHAIM! Discover Israeli Wine – "לחיים! גלו את היין הישראלי!" (עם שני סימני קריאה מתוך התלהבות). שר התיירות חיים כץ דיבר באירוע על ייחודיות ישראל עם שילוב של היסטוריה, תרבות, אפשרויות בילוי רבות ויינות משובחים, והזמין את הנוכחים לבקר בארצנו. מתחום היין הגיעו לאירוע והשתתפו בו באופן פעיל עם הקהל – ניר קוטנר מנהל היצוא של יקב טפרברג, אדי גנדלר מיקב בן-נון, ושני זיתוני מנכ״לית היקבים אמפורה ולטם.
"בקהל שהגיע לאירוע היו יבואנים רבים. מנהלי מזון משקאות, מסעדנים ומלצרי יין, וחשוב מאוד: רבים מהקורפוס הדיפלומטי – קהילת הדיפלומטים מרחבי העולם במנילה. יינות ישראל זכו לכבוד וההערכה רבה. תגובות האורחים הרבים היו מלאות התלהבות. כשהמשתתפים שיבחו את האיכות יוצאת הדופן של היינות הישראליים ואת המבחר המיוחד שהוצג. צוות השגרירות עבד ללא לאות כדי להבטיח אירוע מקצועי ומרשים, שמציג את ישראל ואת היינות שלנו באור הטוב ביותר. בזכות המאמצים הצלחנו להעביר את המסר שעולם היין הישראלי משלב מסורת, חדשנות מחקר ופיתוח, ואיכות בלתי מתפשרת".
השגריר אילן פלוס אמר בעקבות האירוע: "השגרירות במנילה יזמה את אירוע היין הישראלי בפיליפינים – !L'CHAIM! Discover Israeli Wine, ומחויבת להמשך ליווי וסיוע ליקבים הישראלים במאמצי החדירה שלהם לשוק הפיליפיני. דיפלומטיה כלכלית, ובמסגרתה דיפלומטיית היין, היא מרכיב מרכזי וחשוב של עבודת השגרירות. היוזמה של שגרירות ישראל במנילה לארגן אירוע זה היא צעד חכם ואסטרטגי, במיוחד לאור ייחודיות השוק הפיליפיני. העובדה שמדובר במדינה עם אוכלוסייה נוצרית גדולה, שבה המותג "ארץ הקודש" עשוי לעורר עניין וסקרנות, מעניקה ליין הישראלי יתרון תחרותי. גם ההיבט של שילוב איכות וחדשנות תואם את הדימוי החיובי של ישראל כאן בתחומים שונים, ויכול למשוך קהל מקומי לחוויית צריכה ייחודית. השוק הפיליפיני, כאחד מהשווקים המתפתחים באסיה, מציע פוטנציאל עצום לחדירה, במיוחד בהתחשב בצמיחה הכלכלית ובעלייה בצריכה של מוצרים יוקרתיים".
לדבריו: "המפתח להצלחה יהיה בשיווק נכון, הכולל חינוך הצרכנים המקומיים לגבי התרבות והמסורת שמאחורי היין הישראלי, לצד הפגנת יתרונות האיכות והטעם. תמיכה של השגרירות במהלכים כאלה היא כלי חשוב, וכאשר משלבים אותו עם מאמצי השיווק של היקבים עצמם, יש סיכוי טוב לראות צמיחה משמעותית בתחום זה".
"חיים גן מסכם: "מעבר להצלחת האירוע עצמו חווינו רגעים משמעותיים של חיבור אישי ומקצועי. קשרים חדשים שנרקמו יובילו לכניסה משמעותית של יינות ישראליים לשוק הפיליפיני – שוק מתפתח וצמא למוצרים ייחודיים כמו היינות שלנו. לפני שנתיים קיימנו אירוע מקביל בבנגקוק והיום יינות ישראלים מיוצאים לתאילנד. המטרה ברורה: להרחיב את הנוכחות שלנו בשווקים בינלאומיים ולהראות את הפוטנציאל העצום הטמון ביינות ישראל. במאמץ משותף בענף יינות ישראל ייוצאו לארצות נוספות רבות".
ראוי לציין כי חיים גן תרם בשם ענף היין הישראלי את שכר הטרחה שלו עבור הפרויקט, לעמותה להצלת יערות בפיליפינים.
יקב רקנאטי – לקראת חצי יובל עם היקב החדש ומרכז מבקרים מזמין
אלון גונן: בשנה הבאה יחגגו לני רקנאטי ואורי שקד רבע מאה להגשמת חלומם המשותף, לפתוח בישראל יקב שיבטא את הטרואר המקומי. תוך הכנת יין מזנים קלאסיים, חקרו ברקנאטי את המשמעות של זנים ים תיכוניים. זאת מתוך הבנה שצריך לתת ללקוחות יינות עם סגנון אחר, בעלי טעמים ייחודיים למדינה עם מזג אוויר ואוכל שונים מהקלאסיקה האירופאית. הכול היה צריך להתנהל בשלבים, עם הבנה שחינוך דורש זמן ואי אפשר לשפוך את התינוק עם המים, או במקרה שלנו יין. כאמור זה לקח זמן, אבל היום אפשר לקבוע בוודאות כי אורי שקד ולני רקנאטי הם האבות המייסדים של מהפכת היין הים תיכונית, שמובילה כיום את תעשיית היין הישראלית ומייחדת אותה.
לפני מספר שנים החליטו השניים שהגיע הזמן ליקב גדול, חדשני, שיכול לייצר יינות מבחינת מכשור מתקדם כדי לעבור עוד שלב בציונות, והקימו את יקב רקנאטי באזור תעשייה דלתון שבגליל העליון מול לבנון. בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים ויותר הוקם היקב היפה ביותר בארץ, עם עיצוב ורמת גימור ששמורה רק לאנשים פדנטיים "על סף הספקטרום".
מדובר קודם כל במרכז מבקרים עוצר נשימה, שמעניק חווית אירוח פנומנלית. היקב עצמו, בו הותקנו המיכלים, חדר החביות והציוד המתקדם, מהווה סביבת עבודה המאפשר ליינן הראשי קובי ארביב ולצוות שלו, להפיק יינות מהרמה הבסיסית עד לרמה המשובחת ביותר בלי למצוא סיבה אחת לרטון או לתרץ כישלון.
במדינה שהחקלאות והתיירות הן לא ממש משהו שמשקיעים בהן או סופרים אותן, כל ההשקעה והסיכון רובצים על המשקיעים. כל מי שמבין קצת בכלכלה יודע, שכזו השקעה היא לטובת הדורות הבאים של שתי המשפחות.
היקב החדש החל לפעול בשנת 2022, בעוד מרכז המבקרים שלו היה אמור להיפתח בקול תרועה רמה ב- 27.10.23. אבל אז התרחש מחדל האסון הגדול של 7 באוקטובר, שהתחיל בדרום, עבר במהירות גם לצפון והכל השתבש. הארץ נסגרה, הצפון פונה, ונראה כאילו הכול עומד להישרף מסביב. כך בגלל המלחמה המתמשכת נשאר מרכז המבקרים סגור עד הפסקת האש עם חיזבאללה. בכול תקופה זאת נמשכו ללא הפסקה ייצור היין ביקב והפעילויות סביבו מבציר עד ביקבוק ושינוע, ועובדים, כולל המנכ"ל, הגיעו אליו באופן שוטף.
באותה תקופת מלחמה, במקום להרים כוס יין ולברך שהחיינו, מצאו לני ואורי את עצמם אוספים ביצים כחלק מעזרה לחקלאים שנשארו בלי ידיים עובדות. אחרי דחייה של 14 חודשים סוף סוף זה קורה, ומרכז המבקרים של יקב רקנאטי באזור תעשיה דלתון נפתח למבקרים. אומנם המצב הבטחוני עדיין אינו יציב, בלשון המעטה, ושום דבר עדיין לא בטוח, הוחלט להיות הראשונים, לפתוח את היקב לקהל אוהבי היין והמטיילים, להחזיר קצת חיים לצפון ולתת גם זריקת עידוד ליקבים נוספים שסגרו את שעריהם.
יחידים וקבוצות מוזמנים להגיע ליקב לסיורים מודרכים של היכרות עם כל תהליך ייצור היין – ממיכלי התסיסה דרך מרתף החביות ומכונת הביקבוק, עד לטעימה מודרכת תוך צפייה בנופי הגליל ובכרמים שעוטפים את היקב, כולל ההלם מכך שרואים ממול את לבנון על הסכנות ממנה.
אפשר לבחור באחד משני מסלולי טעימות של 4 יינות שונים מסדרת כרמי הגליל, קריניאן גפנים צעירות או קולומבר מכרם תל פארס. מחיר סיור לאדם במסלול זה 60 ₪. במסלול השני טעימת יינות פרמיום ((atelier by Recanati, בה יימזגו יינות מסדרת הספיישל רזרב, מסדרת כרם אודם או יינות כרם יחידני. מחיר סיור לאדם במסלול זה 90 ₪.
בתשלום נוסף יש כאן גבינות ולחמים של יצרני האזור עם מטבלים וממרחים גליליים. ואם הגעתם עד לכאן לא תיכנסו לספריית היינות העשירה של היקב? נכון שאין בה השאלת ספרים, אבל ניתן לקנות כאן מיינות היקב.
מרכז המבקרים של יקב רקנאטי באזור תעשיה דלתון – א'-ה' 10:00-16:00, שישי 10:00-14:00. לפרטים והזמנות: 04-6222288
אלון גונן: ביקורות יינות יקב רקנאטי – סדרות כרמי הגליל, ספיישל רזרב וכרם יחידני
יינות כרמי הגליל גליל הם סדרת יינות שמבטאים בעיקר טרואר וניקיון של הזן, בלי הרבה משחקי יינן. תירוש הענבים נסחט ומבוקבק על מנת לאפשר לזן הענבים לתת ביטוי של האזור בו גדל. פה ושם יש נגיעות חבית או שבבים על מנת לתת תיבול נוסף. סדרת ספיישל רזרב כוללת את יינות הדגל של היקב, עם הקפדה וחשיבה לטווח ארוך. סדרת הכרם יחידני כבר מאופיינת בטביעת אצבע שהינה גם אזורית ממוקדת וגם ייננית.
סדרת כרמי הגליל
סוביניון בלאן 2023: יין עשבוני רענן. מעניק תחושת נינוחות ופותח את התאבון. מחירו 70 ₪. ציון – 90.
שרדונה 2023: מאוד מעודן, חמאתי. בורח מהטרופיות ושאפו על כך. מחירו 70 ₪. ציון – 90.
מרלו 2023: פירותי, חלק. מאוד נעים לשתייה. מחירו 70 ₪. ציון – 90.
קברנה סוביניון 2023: פירותי, בשל, חומציות נפלאה. העץ מעניק תמיכה ולא מאפיל על הפרי. יופי. מחירו 70 ₪. ציון – 89.
סירה 2023: יין קלאסי – סירה בסיסי בלי משחקים ותיקונים. שופע פלפל שחור וסיגליות, בקצוות הלבנדר. מחירו 70 ₪.
פטי ורדו: מאוזן, קטיפתי. גם כן מתובל בעשבי תיבול, פותח את התאבון באופן מידי. מחירו 70 ₪.
קריניאן גפנים צעירות: רענן, מתובל. שונה בנוף ושווה כל לגימה. מחירו 99 ₪.
סדרת ספיישל רזרב וכרם יחידני
לבן רוסאן ומרסלאן: יין לבן עם חיבור טוב של קובי ארביב שאיחד בין שני זנים סוליסטים. שופע פרי צעיר וחומציות נפלאה. מחירו 149 ₪.
אדום קברנה סוביניון, סירה, פטיט סירה, קריניאן ומרסלאן: מאוד עשיר, מורכב ומאוזן. יין רציני. מחירו 185 ₪.
מרסלאן כרם קדמת צבי 2023: מאוד מתובל, עשיר, חמאתי, זועק לאוכל. מחירו 150 ₪. ציון – 90.
פטיט סירה 2022: פרי בשל ושחור כפי שפטיט סירה בדרך כלל. כאן הים-תיכוניות זועקת לשמיים עם מרווה וזעתר. יופי. מחירו 119 ₪. ציון – 91.
קריניאן פרא 2023: מרוכז, עוצמתי, עטוף בארומות עוקצניות שופעות עשבי תיבול. בפה היין מעלה חיוך של אושר. מחירו 140 ₪. ציון – 90.
לסיכום: זה הזמן לשיקום, זה הזמן ללקק את הפצעים ולהרים כוס יין לאלה שכבר לא יכולים לעשות זאת. וכמו שמברכים ברקנאטי ברכת שהחיינו, כולנו רוצים לברך שהחיינו כשהחטופות והחטופים יחזרו הביתה.
