אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר כמעט 680 ימים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, שמחים על שובן הביתה בחיים של אמילי, דורון, רומי, לירי, קרינה, דניאלה, נעמה, ארבל, אגם. שמחים על שובם של גדי, עופר, קית', ירדן, חמשת התאילנדים, אוהד, אור, אלי, יאיר, סשה, שגיא, הישאם, אברה, אליה, טל, עומר ונקרט, עומר שם טוב, עידן. אבלים מכל הלב על החללים שהוחזרו: שירי ביבס, כפיר ואריאל, עודד ליפשיץ, שלמה מנצור, צחי עידן, איציק אלגרט, אוהד יהלומי, ג'ודי ויינשטיין-חגי וגדי חגי, נטפונג התאילנדי, יאיר (יאיא) יעקב, אביב אצילי, עפרה קידר, יונתן סמרנו, שי לוינסון – יהי זכרם ברוך. מייחלים לשובם של כל 50 החטופים שנשארו בשבי – עכשיו! שמישהו יתעורר כבר!
קריאה אחרונה לרישוי והסדרה של היקבים הקטנים – אסור להירדם בשמירה!
אלון גונן: השבוע פרסמה אילנית צמח – יועצת אסטרטגית ליקבים ופיתוח המרחב הכפרי, קול קורא חשוב ליקבי הבוטיק, מאת משרד החקלאות יחד עם שירות המזון הארצי במשרד הבריאות – קריאה אחרונה להתעורר ולפעול כדי להסדיר את מעמדם בצורה חוקית וברורה.
אחרי שנים של דיונים בוועדות הכנסת, אינספור פגישות עם גורמי משרד הבריאות, משרד החקלאות והכלכלה, ובשיתוף פעולה צמוד עם צחי דותן, מנכ"ל המועצה לגפן היין – הצליחה אילנית לשנות את הגישה של משרד הבריאות ולהעניק מענה היסטורי ליקבים הקטנים.
החוק צפוי להיכנס לתוקף ב־25 בנובמבר 2025, כלומר מדובר בדדליין קריטי קרוב מאוד. מי שלא יתחילו את תהליך ההסדרה לפני מועד זה, לא יוכלו להמשיך למכור יין לחנויות, ברים ומסעדות
הקול קורא מיועד ליקבי בוטיק (יקבים בהסדר) וליקבים זעירים, כשמטרתו לאפשר ליקבים קטנים ובינוניים לפעול בתנאים מקלים, ולהסדיר תכנונית וחוקית את פעילותם.
יקבים בהסדר ייכנסו למסלול משרד החקלאות – מדובר ביקבי בוטיק המייצרים בין 11,000 בקבוקים עד 100,000 בקבוקים בשנה, הממוקמים בנחלות ובשטחי תעסוקה במושבים, ובשטח הבנוי בקיבוצים במרחב הכפרי – נדרשת המלצה רשמית ממשרד החקלאות להיתכנות תכנונית.
יקבים זעירים ייכנסו למסלול רישיון יצרן – מדובר ביקבים המייצרים עד 10,000 בקבוקים, וממוקמים במושבים, קיבוצים ואזורי תעשייה ואחרים בהתאם לייעוד הקרקע.
חשוב לדעת שיצרנים בעלי יקב זעיר אינם נדרשים להמלצת משרד החקלאות, ועליהם לפנות ישירות ללשכת הבריאות המחוזית הרלוונטית באזור היקב, כדי להסדיר את רישיון היצרן. יחד עם זאת יידרש מאלו הפועלים במרחב הכפרי אישור לאי-התנגדות ממהנדס המועצה או ראש הרשות, ועמידה בקווים מנחים של משרד הבריאות ודרישות החוק.
מהלך זה מאפשר ליקבים הקטנים להמשיך לייצר יין ללא חשש מצווי סגירה, למכור את מוצריהם בחנויות ובמסעדות, ולהיות מוסדרים כחוק. מדובר בניצחון משמעותי על הבירוקרטיה במאבק שנמשך כמעט עשור, בו הגיליוטינה הייתה כבר כמעט על צווארם של עשרות יקבים שפעלו ללא רישיון.
כעת האחריות בידיים שלכם. כל יקב ויינן שחשוב לו להמשיך לנשום לרווחה ולעשות יין באהבה ובבטחה, חייב לפעול עכשיו. אל תזלזלו, אל תחכו, אל תתעלמו. זו מתנה היסטורית, הזדמנות אמיתית להמשיך ולפעול כחוק, לעשות את מה שצריך, ולעשות את זה בזמן.
לצורך פתיחת הליך רישום יש למלא את טופס בדיקת ההיתכנות שמהווה כניסה למתווה, מול כל אחד מהמשרדים על פי הקטגוריה בה הוא מבקש להיכלל. לאחר מכן יקבל היקב תקופת "גרייס" (ימי חסד) להשלמת ההסדרה.
כניסה לתהליך ההסדרה תאפשר באופן אוטומטי לייצר ולשווק במשך 9-15 חודשים בלי רישיון ייצור, וזאת אם הוגשה בקשה לרישיון ייצור משקה משכר, כאשר האישור על הגשת הבקשה משמש כרישיון זמני. בתנאי שהיקב אכן בהסדר או יקב זעיר. במקרים של יקב בוטיק (יקב בהסדר) ניתן יהיה לקבל תקופת גרייס ארוכה יותר עד 5 שנים לפני שיחול האיסור למכור ללא רישיון.
המהלך מבטיח ליקבים קטנים המשך ייצור ושיווק יין ללא חשש מצווי סגירה, תוך הסדרה חוקית –זהו ניצחון על הבירוקרטיה אחרי כמעט עשור של מאבק. עכשיו האחריות על בעלי היקבים לפעול מיד ולנצל את ההזדמנות ההיסטורית להסדיר את פעילותם בזמן.
לסיכום: הסדרה זו מבטיחה שיקבים בישראל יפעלו תחת סטנדרטים מחמירים של בטיחות, איכות ורגולציה, תוך מתן תקופת מעבר נדיבה להתאמה. חשוב מאוד לפעול כבר עכשיו, ולהתחיל את תהליך הרישום. זה לא הזמן להירדם בשמירה.
הבנתם? הכנסו ללינק ומלאו את הטופס המתאים לכם. זקוקים לפרטים נוספים וקבלת ליווי מקצועי? אל תהססו לפנות לאילנית צמח ([email protected]) ולצחי דותן ([email protected]), שעמלו רבות על הסדרה היסטורית זו ומשמשים כתובת מקצועית ואמינה לייננים בכל שלב.
התחיל בציר 2025 וגם בעלי חיים דורשים מעשר
אלון גונן: עונת הבציר התחילה – וכבר בעיצומה. מזג האוויר השנה מפנק את הבוצרות ואת הייננים, כאילו אמר להם: "יאללה, צאו לדרך". הענבים בשלים, השנה טובה, ואיש כבר לא מטריח את עצמו להוציא את כל מכשירי המדידה המפונפנים. טועמים, מהנהנים, ונותנים פקודה: "לבצור, ומהר".
כרגיל, הבציר הידני מתרחש בשעות הקטנות של הלילה או הבוקר, כדי לא להיחנק מהשמש הקופחת. הפעם, לפחות בינתיים, יש כוח אדם. בכרמים בשטחים ממשיכים להעסיק פלסטיניות וערבים ישראלים, כי מה לעשות – ליהודים אין חשק לרדת כרם עם מזמרה, פרט למתנדבים שתורמים ימים או לילות.
אבל למרות מזג האוויר הטוב, השנה יש יותר נזקים מהרגיל. מדברים על מעל 25% פחות חומר גלם משובח. חזירי בר, תנים, דורבנים ושפני סלע הפכו את הכרמים למסעדה חינמית, ומבקשים גם הם "מעשר". ואני שואל את עצמי מה ההבדל ביניהם לבין לשפוך יין בפקודתו של איזה רב כמעשר. אין הבדל, ההוא בא בשם שמיים ואלה באים בשם הבטן. חלק באים בלילה, חלק באור יום, ולכולם יש קהל מעריצים.
מה עושים הייננים? הגדולים פשוט יוסיפו קצת יין נוכרי שקנו בחצי גרוש, אף אחד לא יידע. הקטנים יעלו מחירים, ומנהל הבנק ייתן שוב הלוואת גישור. המדינה תמשיך להתעלם, והחקלאות, מה זה חקלאות בעיני השר דיכטר? מי שמופקד, או יותר נכון מופקר, על ביטחון תזונתי לאומי? סתם צחוק בעיניים.
נכון, "ענבים זה שולי". זה רק מפרנס כמה אלפי משפחות, זה רק מכניס מיסים לקופת המדינה, אבל מה עם חיטה? תירס? תפוחי אדמה? גם שם החיות על ארבע והחיות על שתיים קוטפות, גוזרות קופון, וממשיכות בשלהן. ואף אחד לא נותן פתרון, מפצה, מגיש תוכנית להילחם. בקיצור, זה מה יש. נשתה, נתלונן, ונשכח. עד הבציר הבא.
יונתן לבני בפסטיבל יינות לבנים באיש הענבים
במשך שנים רבות קיים חיים גן איש הענבים, בכול קיץ פסטיבל יינות לבנים במרינה בהרצליה. השנה, בשל סירובה של המשטרה לאשר שימוש בכוסות זכוכית במקום, ואישור שימוש בכוסות פלסטיק בלבד, התנגד חיים גן לקיום הטעימות תחת תנאים אלו. לכן התקיים האירוע לראשונה בבית איש הענבים ביפו.
חשיבות האירוע גדולה במיוחד בעונה חמה זו, כאשר יינות לבנים תופסים מקום בולט כיינות מועדפים לפחות עד תחילת הסתיו. בפסטיבל הוצגו 30 יינות לבנים מיובאים לצד 76 יינות לבנים ישראלים. לא היה ניתן לטעום את כולם, ולכן בחרתי להתמקד ביינות חדשים שלא הכרתי או שלא שתיתי מזה זמן רב. אלה היינות שטעמתי:
יקב בן שושן – הוקם על ידי הזוג יובל וניבה בן שושן לאחר הפרטת קיבוץ ברור חיל. הם הטעימו שני יינות: שנין בלאן 2024 וברברה רוזה 2024. לשנין בלאן שלהם הייתה סיומת מעט מרירה, שהפחיתה מעט את ההנאה. לעומתו, הברברה רוזה 2024 הפתיע לטובה – יין רענן, מאוזן וטעים מאוד, עם טעמי פרי ברורים שמדגישים את ייחוד הענבים מהאזור. מחיר כל יין 100 ₪.
יקב גלאי – קאזה בלנקה 2023: סיגלית ואסף גלאי, חלוצים בגידול גפנים ובהכנת יינות באזור צפון הנגב, הקימו את יקב הבוטיק שלהם בשנת 2002. מדובר ביין לבן יבש מיוחד, עשוי מענבים שחורים – 75% קברנה סוביניון ו-25% מרסלאן, שנבצרו בשלב הבשלה מוקדם בגלל תנאי האקלים בנגב. היין מיוצר מהמיץ בלבד ועובר התיישנות בחביות חרס, מה שמעניק לו טעם ייחודי ושונה מרוב היינות הלבנים. המחיר 110 ₪ – יין מפתיע וחווייתי.
יקב היוצר – ליריקה שרדונה 2024: יין זה יקב היוצר, בהובלת היינן פיליפ ליכטנשטיין, עשוי מענבי שרדונה מהצפון. ליין צבע צהוב בהיר וניחוחות עדינים של פרחים לבנים. בטעימה היין מעט מאכזב – רענן, אך חסר טעמי שרדונה אופייניים ליינות ישראליים מזן זה. המחיר 95 ₪.
יקב Vin D’ore – אור לבן 2023: אנשי ההייטק אלי צ'צק ועובדיה כהן מייצרים את יינותיהם ביקב שורק. אור לבן עשוי מ-100% ענבי רוסאן מכרם בשדה משה שבחבל לכיש ליד קריית גת. היין שהתבגר 4 חודשים במיכלי נירוסטה, שומר על טריות ופריכות, עם סיומת מעט מרירה טיפוסית לזן. המחיר 90 ₪ – מציאה.
יקב יונה – ויונייה קאיומי 2023: גל יונה, מהנדס מכונות שנחשף לעולם היין בגרמניה, מייצר יינות תוך התמקדות בחקלאות אקולוגית, תוך דגש על חיסכון במים ואנרגיה, והפחתת ריסוס. היין עשוי מענבי ויונייה שהבשילו לאט בסוף הקיץ, מכרם קאיומי באזור מושב מירון בגליל העליון. היין עבר תסיסה איטית, ויש לו טעם של פרי ירוק ורענן. מומלץ לצנן היטב לפני השתייה. המחיר 115 ₪ – יין לבן נעים וקליל.
יקב כרם ברק – קולומבר 2023: יקב בוטיק שהוקם בשנת 2011 במושב בקוע שבמטה יהודה, על ידי היינן יוסי רוזנברג ואשתו יעל. היין הלבן שעשוי מענבי קולומבר מחלקת הכרם הצמודה ליקב, שהה במיכלי נירוסטה, ללא חבית, במשך 6 חודשים. יין עם גוף מלא, עשיר בטעמים. תוויות היקב מעוצבות בהשראת דמויות קומיקס שיצר ברק – בנם המנוח של יעל ויוסי. המחיר 110 ₪ – יין שאסור להחמיץ.
יקב כרמי מבורך – דמעות המדבר 2023: הבעלים של יקב הבוטיק ששוכן בישוב מיתר שבדרום, הוא היינן ניסים סרוסי – בוגר הפקולטה לחקלאות עם התמחות בבוסתנאות, בעל ניסיון רב בחקלאות מדברית, כולל אזורי סהרה. היין הוא רוזה שעשוי מענבי ברברה, זינפנדל וקברנה פרנק. רוזה מרתק ועשיר בטעמים וריחות של פירות אדומים ושחורים, לצד ניחוחות אדמתיים, פלפל שחור, קינמון ומליחות קלה – מאפיינים אופייניים ליינות מהנגב. המחיר 100 ₪.- חוויה ייחודית.
יקב תבור סדרת ארטיזנל – שנין בלאן אלמנטס 2024: 'ארטיזנל' היא סדרת היינות הגבוהים של יקב תבור, המיוצרים על ידי היינן הראשי אור נדבך – מתאפיינים בעשיה מוקפדת ושילוב בין ענבים נבחרים ואזורי גידול ייחודיים. הענבים לשנין בלאן הזה הגיעו ממצפה רמון שבנגב, והיין מציע ארומות מרעננות של פירות הדר, תפוח ירוק ועשבי תיבול. בדרך כלל אני נמנע מהשימוש במילה "מדהים", אך השנין בלאן הזה בהחלט ראוי לתואר. המחיר 70 ₪ – מציאה.
יקב כמיסה – סיגמא שרדונה 2024: יקב כמיסה בפארק תעשייה דלתון בגליל העליון, הושבת מפעילות יותר משנה בגלל המלחמה בצפון. היינן והכורם יהודה כמיסה, בן למשפחה ותיקה של כורמים בגליל העליון, מוביל את הייצור ביקב. השרדונה הזה עשוי מענבים מגבול לבנון, ומציג יין אלגנטי במיוחד, עם גוף מלא, חמיצות עדינה ונעימה, וסיומת ארוכה שמותירה טעמים נפלאים של שרדונה. המחיר 65 ₪ – מציאה אמיתית.
יקב קנאטיר – גוורצטרמינר 2022: הענבים ליינות היקב שהוקם על ידי קובי יצחקי, גדלים בדרום רמת הגולן בכרם קנאטיר ששטחו 150 דונם. הגוורצטרמינר מתאפיין בריחות סיגליות, למון גראס ואננס, וטעמו שונה מאוד בנוף הישראלי. לשנין בלאן 2024 מענבי הכרם, יש טעמי תפוח ירוק וניחוחות של פרי בשל ונקי. שונה מאוד מטעמי יינות שנין בלאן אחרים בפסטיבל, שהגיעו מאזורים דרומיים. מחיר כל יין 100 ₪ – איכותיים ומומלצים מאוד.
יקב רזיאל – לבן 2024: היין הלבן החדש של יקב רזיאל, בבעלות אלי בן זקן, עשוי מענבי רוסאן וויונייה מהרי יהודה. היין התיישן כ-8 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי בנפח 600 ליטר. יין לבן מצוין וייחודי, עם מורכבות עשירה של טעמי פירות לבנים כמו אגסים, יחד עם חמיצות מורכבת ומאוזנת, וסיומת ארוכה ורעננה. המחיר 135 ₪ – לא להחמיץ.
יקב שורק – בלאן דה נואר 2024: סיימתי את הטעימה עם הבלאן דה נואר של יקב שורק, בו נולדו אין ספור יקבי בוטיק בארץ. יין לבן עשוי מ-100% ענבי גרנאש מכרם קופיץ שבשדה בועז ליד בית לחם. הענבים נסחטו בעדינות, כשחלק מהיין התיישן 3 חודשים בחביות עץ אלון משומשות והיתר במיכלי נירוסטה. ליין מבנה ברור של ענבי גרנאש, מעט טאנינים, וטעם מורכב וייחודי ביין לבן. המחיר 100 ₪ – מתאים להתיישנות נוספת וצפוי להשתבח עם השנים.
לסיכום: בפסטיבל בבית איש הענבים הוטעם מגוון רחב של יינות לבנים ורוזה מיקבים רבים. אני התמקדתי בטעימת יינות לבנים מיקבי בוטיק, שהציגו איכות וייחודיות בזני ענבים שונים ומאזורים מגוונים. היינות התאפיינו בטעמים מורכבים, רעננות ואלגנטיות, כשחלקם הביאו חוויות חדשות ושונות מהמקובל. הטעימה מדגישה את ההתפתחות המרשימה של תעשיית היין המקומית, ומעלה את המודעות ליינות בוטיק איכותיים. טעימה חשובה לקידום תרבות היין בישראל, ולחשיפת ייננים קטנים וחדשניים.
מנכ"ל חדש ליקב ברקן – והקשר ליקב רמת הגולן
אלון גונן: ההודעה בשבוע שעבר על מינויו של ינון סנפיר למנכ"ל יקב ברקן-סגל, התקבלה ללא הפתעות וגם ללא התרגשות של ממש. סנפיר – לו אנו מאחלים הצלחה רבה, הוא איש טמפו ותיק במערכת, עם רקורד מוכח בניהול מערכות מידע ושרשרת אספקה. אין ספק שהוא מביא איתו ניסיון ניהולי רחב ויכולת הבנה עמוקה של תהליכים מורכבים, אבל הוא לא איש יין – והמשמעות של זה רחבה יותר ממינוי אחד בלבד. במקביל מונה לתפקיד סמנכ"ל מסחרי, רועי ארבל שחוזר לקבוצת טמפו בה עבד בשנים 2009-2015 בתפקידי שיווק שונים, כולל ניהול השיווק של יקב ברקן.
יקב ברקן – מהגדולים והחשובים בתעשייה, נמצא בידיוו של גוף תאגידי בו היין הוא רק מוצר אחד מתוך רבים, לצד בירה, מים, משקאות קלים, ייבוא אלכוהול ועוד. זה אולי טבעי בעולם של קונגלומרטים, אך האם זה נכון לתעשיית היין המקומית? זו שאלה מורכבת, וצריך להסתכל לא רק על יקב ברקן אלא גם על יקב רמת הגולן בו המגמה ברורה.
סנפיר אינו לבד. גם ביקב רמת הגולן מונו עשור האחרון שלושה מנכ"לים בזה אחר, כשאף אחד מהם לא הגיע מהעולם המקצועי של היין. התוצאה, לפי גורמים בענף, היא בלבול – מה שגרם לעזיבה של אנשי מקצוע מנוסים, ואובדן דרך ניהולי ותדמיתי. נשאלת השאלה: מה קורה כאשר הניהול מנותק מהלב של הענף? מהתשוקה ליין? מהכרת האדמה והכרמים? הדיאלוג עם חביות, עם חקלאים, עם אנשי שיווק של יין – לא של בקבוקי מים?
לא מדובר ברומנטיקה בלבד. זו לא רק נוסטלגיה לחולצה מכופתרת עם כתמי תירוש; זה שוק עם חוקים משלו. יין אינו רק מוצר מדף – הוא תרבות, סיפור, חקלאות, תיירות וגאווה מקומית. יין דורש הבנה עמוקה של השוק המקומי ושל קהילת הצרכנים הישראלית, כמו גם קשר הדוק לשווקים הבינלאומיים, שמצפים למשהו ייחודי – לא לעוד מותג תעשייתי.
אבל אי אפשר להתעלם מעובדה או שתי עובדות מאוד ברורות, ולשאול את השאלה, שאנחנו שואלים באופן גלוי: מי באמת יושב ליד ההגה? מעבר לזהות המנכ"ל, כדאי לבחון את המבנה הניהולי שמאפיין את שני היקבים הללו – יקב ברקן ויקב רמת הגולן. בשניהם ניכרת נוכחות דומיננטית במיוחד של יושבי הראש – אמיר בורנשטיין ביקב ברקן, וגבי חמו ביקב רמת הגולן. הם אינם רק דמויות מלוות – הם הגורם המרכזי בקבלת ההחלטות בניהול התקציבים, ולעיתים גם במינויים מקצועיים. שום החלטה לא מתקבלת בלי חתימה שלהם.
וכשכל כך הרבה כוח מרוכז אצל אדם אחד, מתעוררת שאלה מהותית: האם זה בכלל משנה מי המנכ"ל? – כאשר שדרת הפיקוד האמיתית לא תמיד תואמת את המבנה ההיררכי הפורמלי, ובאמת קשה לצפות ליציבות ניהולית, לחשיבה אסטרטגית עצמאית, או לעיצוב חזון מקצועי עמוק של מנכ"ל חדש בתחום היין. הסירוס הוא במעמד החתימה על החוזה שלו.
לא מדובר כאן בביקורת על כישורי היו"רים עצמם, אלא על ההשלכות האפשריות של ריכוז סמכויות, טשטוש גבולות ניהוליים, קושי בהצבת יעדים ארוכי טווח, ולעיתים גם חוסר המשכיות מקצועית – שמערער את יסודות היקב בתעשייה בה נדרשים מומחיות ספציפית, עולמות ידע עשירים, והיכרות עם שוק בינלאומי תובעני. קשה לבנות מצוינות לאורך זמן בלי לאפשר למנכ"לים להוביל באמת.
המינוי של ינון סנפיר בברקן ושל יורם אביגד ברמת הגולן, משקף מגמה של מינוי מנהלים מקצועיים שאינם מגיעים מעולם היין. תעשיית היין הישראלית אכן שואפת להתרחב ולהתמקם בשווקים בינלאומיים, והניהול המודרני מהווה ללא ספק נדבך חשוב בדרך לכך. עם זאת עולה השאלה, האם ניסיון תפעולי וניהולי במיזמים תאגידיים מספיק כדי להוביל יקב בהצלחה, או שמא כדי להבטיח התקדמות משמעותית יש צורך גם בחיבור עמוק לערכי היין, לאדמה, למורשת ולתשוקה שמאפיינת את הענף (ושוב, אם מנתחים את העשור האחרון ביקב רמת הגולן – הדבר לא עובד). בסופו של דבר, אולי הפתרון האידיאלי נמצא באיזון בין ניהול מקצועי חכם לבין שמירה על קירבה למהות היין ולענף כולו.
אי אפשר לסיים בלי התייחסות לניר גל המנכ"ל הפורש
ניר גל, מנכ"ל יקב ברקן שישאר בתפקיד עד תחילת ינואר 2026, הוא אחד המנהלים הבולטים והאהובים בתעשיית היין הישראלית. הוא הוביל את היקב בשקט פנימי ועוצמה מקצועית נדירה, בשילוב נועם, ענווה ומסירות אמיתית לעשייה. ניר תמיד ידע להקשיב, לנהל בשיקול דעת, ולטפח מערכות יחסים עם כל הגורמים בענף – כולל עם העיתונות שלעיתים נשכה; הוא הבין שהיא חיונית וחשובה להצלחת הענף. דלתו של ניר גל הייתה פתוחה לכולם, והוא הפגין אחריות ומסירות שאין להן תחליף. בזכותו,יקב ברקן ממשיך להיות סמל של איכות, יציבות וגאווה ישראלית בארץ ובעולם.
ישראל פלם שקט בין המילים – ראיון וירטו-ריאלי על יין, משפחה ודרך
אלון גונן: לא תמיד צריך לשבת פנים מול פנים כדי להרגיש את הקול האותנטי של אדם. ב"ראיון" הזה, שנבנה מתוך אסוציאציות שקיבלתי מישראל פלם, אחד מהאבות המייסדים של תעשיית היין הישראלי, נפרשת דמותו המורכבת. לא ראיון קלאסי, אלא מפגש וירטואלי עם מחשבות, זיכרונות ורגשות, שהשתלבו לדיון אותנטי על יין, משפחה, סבלנות ותקווה.
לא פעם מצאתי את עצמי ביקב פלם, יושב בחצר הקסומה של מרכז המבקרים. ומולי מתיישב ישראל. "גונן," הוא קורא לי, כמו מאז הפעם הראשונה שנפגשנו באחת הטעימות המתוקשרות של היקב. הוא פותח בקבוק, מוזג, שותק. ממוחו אפשר כמעט לשמוע מתנגן עכשיו "Strangers in the Night" של פרנק סינטרה, אותו שיר פשוט ומכשף, שמדבר בדיוק על הרגעים האלה – מפגש מקרי, שקט, שמתחיל משהו עמוק. כמו היין של ישראל פלם: מופנם, עשיר, מדויק. רגע של חיבור בלתי צפוי בין זרים שמתחילים להבין זה את זה. ישראל, כמו סינטרה בשיר, מאמין ביופי שבקשר האנושי הפשוט, כזה שלא נולד מצעקות אלא מקשב עמוק.
סינטרה, שהיה גם דמות רומנטית וגם, כך אומרים, מקורב לעולמות האפלים, ייצג את הדואליות הזו. וישראל פלם, אולי בדרכו השקטה, חי גם הוא בין שני עולמות – אהבת היופי והחיים מול ההתמודדות עם מערכות, מצבים ואחריות. כמו השיר שמתנגן שוב ושוב, גם בו יש מנגינה חוזרת, כזו שבוקעת בין המילים, ברווח שבין פעולה למחשבה.
את דרכו החל ישראל פלם ביקב כרמל מזרחי, המשיך בלימודי ייננות באוניברסיטת דייויס בקליפורניה, וחזר ארצה כדי להגשים חלום: יקב בוטיק משפחתי, שאחרי מעברים התקבע ביער הקדושים שבאשתאול. אצלו משפחה היא לא רק מסגרת, היא הלב הפועם.
שלושת ילדיו – גולן, גלעד וגפן, גדלו בין הכרמים, עטופים בריחות של יין כמעט מהרגע שנולדו. כשישראל מדבר עליהם, הלב שלו נעצר לרגע. "הם לא רק הילדים שלי", הוא אומר, "הם השותפים שלי. הכוח שמניע את יקב פלם". היום כבר יש לו שמונה נכדים, אחדים מהם כבר חלק מהעשייה. שניים משרתים בצבא, והקמטים שעל פניו, שכבר ראו הכול, נראים פתאום קצת עמוקים יותר.
יקב פלם זכה להכרה בינלאומית. יין "התווית הלבנה" (Flam White Label) נכנס לרשימת 100 היינות הטובים בעולם של Wine Spectator , אבל עבור ישראל זה לא עניין של פרסים. לא הרשימות הן שחשובות, אלא הדרך. הוא רואה את ילדיו יוצרים יין מתוך בחירה חופשית, מעיזים, טועים, והלב מתמלא בגאווה. הם הלכו בדרכם, לא בדרכו. הוא היה שם תמיד, אבל בלי לשלוט. רק ברקע. כמו מנגינה נלווית, מלווה אך לא כופה. "אני איתם בכל צעד," הוא אומר לעצמו, לא רק כאבא, אלא גם כאיש מקצוע שמוקיר את העשייה שלהם.
העולם של היין הוא עולם של סבלנות. החלטות לא תמיד מתגלות מיד כנכונות. טעויות הן חלק מהתהליך, והעומק האמיתי מגיע מהיכולת להתמודד איתן. במחשבותיו חוזר ישראל פלם שוב ושוב לספר אחד, "מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן. עבורו זה לא רק ספר היסטוריה אלא מראה פילוסופית. איך ממשיכים בדרך גם כשהיא מתעתעת, מתי נכון לעצור, מתי האגו מדבר. גם בענף היין הוא רואה את זה – שיקולים קצרי טווח, החלטות מתוך פחד, בחירות שחוזרות על עצמן למרות שהוכחו ככושלות. הוא מאמין שהאתגר האמיתי הוא לזהות את האיוולת בזמן. להקשיב. לשחרר. לעצור רגע, ולחפש שוב את השקט.
כי יין טוב לא נולד מרעש. הוא דורש שקט פנימי, הקשבה, זמן. הוא תוצאה של המון טעויות קטנות שנעשו באהבה. וכמו בחיים, האחריות היא לא רק לכוס אלא לדרך שמובילה אליה. ישראל מדבר לא פעם על אותו שקט שבין המילים. שקט שהוא לא היעדר קול, אלא נוכחות. הוא מאמין שהשקט הזה הוא המקום שבו מתרחש הקסם האמיתי.
לפעמים, ברגעים הדוממים באמת, מתגנב לו השיר ההוא לראש. משהו בו במנגינה או בזיכרון מזכיר את תחושת ההתחלה. רגע קטן, פשוט, שפותח משהו עמוק. כמו כוס היין הנכונה ברגע הנכון. ישראל פלם חושב על החיבור הזה, בין האדמה, הענבים, והיד שמזגה את היין. כל לגימה היא התחלה חדשה של סיפור, של מפגש. והחיים עצמם, כך נדמה לו, הם מאבק עדין בין הבחירה ביצירה לבין כובד ההחלטות.
הוא לא רק יינן. הוא אב, סב, אדם שמבקש לשמור על כיוון. המשפחה ממשיכה את הדרך, כל אחד בקצבו. והוא, כמו צופה שקט, מלווה, מקשיב, שומר. שותף לדרך, גם כשאינו מוביל אותה.
הקול של ישראל פלם הוא של אדם שנלחם במציאות מורכבת. "מצעד האיוולת" הוא לא רק סיפור מהעבר אלא תמרור אזהרה עכשווי, גם בענף היין. מול חוקים, מערכות, ומוסדות הוא מתעקש לבחור אחרת. לשתוק, למזוג, לחייך בעייפות אך מתוך אמונה. כמו שאמר מרטין בובר: "האדם לא נולד כדי להיות אובייקט, אלא כדי להיות שותף". היין עבור ישראל הוא לא רק מוצר, הוא גישה. דרך חיים. הקשבה אמיתית לרגע, לאדם, לאדמה.
ישראל פלם אינו מהפכן קולני; הוא עמוד שדרה שקט. יינן שמכבד את הרוח, המשפחה והאמת. בתוך הסערה הוא מזכיר שאפשר לבחור בדרך אחרת, דרך של טעם, הקשבה ותקווה. ובתוך כל אלה, תמיד תמיד יש שיר ישן שמתנגן בלב. אולי סינטרה. אולי אחר. העיקר שהוא שקט, פשוט, ופותח משהו אמיתי.
יין ישראלי בלי שנת בציר – האם השנה באמת משנה?
אלון גונן: בישראל אוהבים יין, ואוהבים גם לכתוב על התווית את שנת הבציר – 2021, 2022, 2023 – כאילו מדובר במידע קריטי. כאילו השנה באמת משנה.אולי הגיע הזמן לדבר דוגרי: בישראל כמעט ואין הבדל מהותי בין שנות הבציר, והעובדות מדברות בעד עצמן.
אין פה כפור, אין גשמי קיץ, ואין ברד שמחריב יבולים. השנה אולי חמה יותר או פחות, אבל בסופו של דבר איכות הענבים נשמרת בצורה כמעט מלאכותית, בעזרת מערכות השקיה, ניתוחי קרקע, רחפנים ודילולים. הכול מדויק והכול בשליטה. אז למה אנחנו ממשיכים להיאחז בשנה שעל התווית, כאילו מדובר בנבואה? מתי שנת הבציר הפכה לעניין של תדמית, והאם רק בגלל שזה נראה טוב?
התשובה היא שצרכנים חושבים שיין משנת 2021 כבר התבגר, שיין משנת 2022 עדיין צעיר, או שיין משנת 2023 כבר מוכן לשתייה. אבל המציאות בשטח שונה, ויינות לא באמת חיים או מתים לפי שנת הבציר או הייצור. האיכות נוצרת מתוך הענבים, בלנדים חכמים, חביות מגוונות, ואפילו בצירים שונים שמרכיבים את אותו היין.
לא מדובר בטריק חדש או איזו בגידה במסורת. זה בדיוק מה שעושים כולם ביקבים הקטנים וגם ביקבים הגדולים – מערבבים יינות מבציר 2021 עם קצת מ-2022, למשל כדי לרכך חומצה, או מוסיפים מעט יין מהשנה הקודמת כדי לייצב גוף. לפעמים פשוט כי זו החבית שהייתה פנויה.
אז אם גם ככה יין הוא יצירה מורכבת של רכיבים משנה ועוד שנה, למה להעמיד פנים שהוא "כולו בציר 2022", למשל? למה צריך להסתיר? הרי בסוף מה שבכוס חשוב יותר, מאשר מה שכתוב עליה. השאלה היא האם היין טוב, טעים ומעניין, והתשובה לא תלויה בשנה. היא תלויה באיך ייצרו אותו, באילו ענבים השתמשו, באיזו חבית הניחו אותו, ואיזה סיפור רצו לספר.
וינטאג' היה רלוונטי במקומות בהם הטבע שלט ביקב, אבל בישראל הטכנולוגיה שולטת בטבע. זה לא רע, זה פשוט שונה, ודורש מאיתנו לשאול: למה להחזיק במסורת שלא באמת משקפת את המציאות? במקום לתלות את כל תקוותינו במספר של שנה, אולי מוטב להסתכל על הבקבוק כאובייקט עצמאי. לא כחלק ממסלול כרונולוגי, אלא יצירה חד־פעמית.
זה מזעזע אתכם? אז אולי הגיע הזמן לשחרר. שנת הבציר לא מספרת סיפור, לא מבטיחה איכות, והיא בוודאי לא ערובה לאותנטיות. מה שחשוב באמת זה איך היין נטעם, מה הוא מבטא, מי עשה אותו ואיך, והכי חשוב – האם הוא מצליח לרגש. שנת הבציר היא פיקציה נוחה, אבל אולי הגיעה שעתה להיעלם מהתודעה. כי יין טוב לא צריך שנה. הוא צריך אמת.
קפיצת מוות במתחם יקב כרמל ההיסטורי בראשון לציון – מה עם השימור?
רני רוגל: בתחילת החודש התאבדה ילדה בת 13, שיחד עם חברתה בת 14 המאושפזת במצב קשה מאוד, קפצו מגג בניין בבעלות פרטית במתחם יקב כרמל (מזרחי) הישן בראשון לציון – ללא כל קשר לעירייה. מצער מאוד שאסון זה הזכיר לנו להתעניין מה בעצם קורה במתחם זה.
לשם כך נחזור לתאריכים היסטוריים בחיי היקב: למרות שיקב כרמל מזרחי ציין ומציין את 1882 כשנת ייסודו, הבניין הראשון של היקב במושבה ראשון לציון הוקם ב-1889. ב-1890 החל ייצור היין במתחם, ב-1902 אומץ השם 'כרמל מזרחי' ליקב בראשון לציון וביקב המקביל לו בזכרון יעקב. נרוץ עם גלגלי הזמן: ב-2004 שונה השם ל'יקבי כרמל', מתחם היקב ההיסטורי בראשון לציון פונה בשנים 2015–2016, והיקב עבר למשכנו החדש באזור תעשייה אלון תבור.
לפי כתבה ב'כלכליסט' ביוני 2014, היקב והשטח ששייך לו סביבו, נמכרו אז ליזמים אריאל רוטר ועמיר בירם, בעסקה שהיקפה הכולל עמד על כ־300 מיליון ₪. לפי העיתון, היזמים התחייבו אז לפעול לשימור המתחם ההיסטורי ביקב, בהיקף עבודות מוערך ב־80 מיליון ₪, ועל יתרת השטח עמד ועדיין עומד לקום פרויקט עסקים ומגדלי מגורים. מאז הרכישה ב-2014 והפינוי בשנתיים לאחר מכן, עברו שנים רבות, כשלמיטב ידיעתנו הדבר היחיד שהוקם מאחורי היקב הוא מגרש חניה בתשלום.
אדם מעורה במתרחש במתחם היקב הישן, אומר שבכול פעם שהוא שואל את אחד הרוכשים על התקדמות פרויקט ענק בלתי-מתחיל זה, התשובה היא שמחכים לאישור. נראה כי המתחם פרוץ, אפילו ניתן לעלות על גג כמו זה ממנו קפצו שתי הילדות. השאלה היא למה יש גישה לשם? מסתבר שאמנם בכמה מקומות במרחב יש סגירה בפחים לבנים, אך קל מאוד להזיז אותםּ. מכל מקום, נאמר לנו שבעלי המתחם מקווים להתחיל בשימור בשנה הבאה. לכו נדע עד כמה יהיה קשר בשימור ליקב ולהיסטוריה שלו. גם אנחנו נקווה.
תגובת עיריית ראשון לציון
"תכנון מתחם היקב, שהינו מתחם שימור ייחודי ובעל חשיבות עליונה לעיר, מקודם בשנים האחרונות על ידי בעלי המתחם. התב"ע (תוכנית בניין עיר – בסמכות הוועדה המחוזית) למתחם, אושרה בשנת 2021 וקבעה תנאים ושלביות למתן אישורים והיתרים לשימור המתחם. מאז אישור התב"ע קוּדַם תיכנון האתר והמבנים (הוגשו ואושרו תוכניות פיתוח, עיצוב אדריכלי, סקרים ועוד). לאחרונה הוגשו היתרים לשימור המבנים ההיסטוריים. ועדת השימור דנה ואישרה השבוע היתר שימור למבנה היקב המרכזי. אנו מצפים להתחלת עבודות השימור בקרוב, ומייחלים להשלמת העבודות והצלחת המתחם במהרה״.
עוֹלְלוֹת בִּקְצָרָה
מזג האוויר והכרמים: האם החום מאיץ את ההבשלה?
יקב ובית הספר ליין שורק, פרסם השבוע פוסט פייסבוק זה, שנראה כי כתב אותו ניר שחם: "קשה לפספס את העובדה שאנחנו מצויים בתוך גל חום עוצמתי וממושך. ודי קל להבין איך זה משפיע עלינו – הרצון לברוח מהסביבה החיצונית ולהיות כל היום במתחם סגור וממוזג, אבל האם תהיתם לעצמכם איך משפיע גל החום על הבשלת הענבים, במיוחד לאור העובדה שאנחנו בתוך עונת הבציר?
האם החום מאיץ את ההבשלה? ובכן, לא בהכרח. חום קיצוני, ובייחוד כאשר מדובר בגלי חום, שבהם אין הפחתה משמעותית של הטמפרטורות בשעות הלילה, יכולים לגרום לגפן להתכנס לתוך עצמה ולסגור את הפיוניות על מנת לשמר נוזלים, ובכך להאט ואף לעצור את הפוטוסינתזה ואת תהליך ההבשלה הפנולית. גם הבשלת הסוכר עשויה להיעצר.
לעתים אפשר אפילו לצפות ירידה של ריכוז הסוכר בענבים (מה שאנחנו מכנים BRIX), לעומת שיעורו לפני שהחל גל החום. מאידך, החום הרב עשוי להביא להתאדות של הנוזלים בענבים ולהצטמקותם. חשוב גם להגיד שזנים שונים מתנהגים אחרת, ושיש בתוכם רגישים יותר או פחות לחום הקיצוני. בואו נקווה ביחד, גם עבורנו וגם עבור הגפנים, שגל החום יעבור במהרה, ושנחווה כמה שפחות מאלה".
מזג האוויר והכרמים: תיאורים אלטרנטיביים של אבי פלדשטיין
הכורם-יינן אבי פלדשטיין פרסם השבוע את הפוסט הזה: "גיהנום צלוי, נהר די-נור, נהר אש הזיעה הבוערת של המלאכים וחיות הקודש היוצא מתחת כיסא הכבוד ומגיע עד לגיהינום, סחוניה דל מות. 39 מעלות בצל בגליל העליון. תיאורים אלטרנטיביים.
מייסר לגוף ומייסר לתודעה. ריצה חוזרת ונשנית לכרמים כדי לדייק את ההימור: בציר או המתנה. מי יגבר, צבירת מרכיבי הארומה עם המשך ההבשלה או ההתפרקות האנזימטית, תרמית, הורמונלית וחמצונית שלהם עקב תעוקת החום?
במיוחד כשמדובר בסוביניון ובפְּרֶקוּרְסוֹרים (בעברית: קוֹדְמָן – חומר שהוּא שלב בּסינתזה של חומר אחר) של תיוֹלים – Thiols (זהים לכוהלים, אלא שבמקום אטום חמצן קיים בהם אטום גופרית). בתמונות כרם הסוביניון שלי ליד היקב. כך נראית גפן בת 45, וכך נראה כרם שאני שמטתי מההדליה כבר לפני 30 שנה, כשהיה צעיר, וגם אני. תצורה שמגנה על האשכולות הרבה יותר.
וגם נחמה פורתא. בתמונה חצבים בגינת היקב. ואם החצבים מציצים, לקיץ כבר ממתין צו פינוי. לכי מפלצת, תהני מיריקות האש האחרונות שלך, והתחילי להתפנות".
מזג האוויר והכרמים: עבודת המחקר של ערן פיק
ערן פיק, יינן ומנכ"ל יקב צרעה, פרסם ברביעי השבוע פוסט פייסבוק זה: "היום 40 מעלות בכרם, זמן טוב להסתכל מחדש על עבודת המחקר שלי בלימודיMW , שעסקה בעיקר במדדי אקלים בכרמים בישראל. בסיס העבודה היה השוואה של מדדי אקלים שונים מ-10 תחנות מטאורולוגיות בישראל (10 אזורי יין שונים), והשוואתם ל-4 אזורי יין קלאסים בעולם (סנט אמיליון, נאפה, ברוסה ולודי).
את הנתונים לעבודה לקחתי מהשנים 2002-2013, אז הממוצעים של חודש יולי בכרם שורש (תחנת צובה) היו טמפרטורת מקסימום יומית ממוצעת – 31.0 מעלות, טמפרטורת מינימום יומי ממוצעת – 18.5 מעלות. ביולי האחרון טמפרטורת מקסימום יומית ממוצעת, הייתה 33.6 מעלות. בשנים האחרונות זה לא חריג. יום עם 31 מעלות ביולי זה כבר קריר ולא ממוצע.
תחושה שלי (לא מבוססת) – המדענים שהתריעו על שינוי האקלים היו עדינים מדי. ולחשוב על מדענים כמו richard lindzen (מדען אקלים ידוע וספקן), שהתאמץ שנים כדי לבטל את תופעת שינוי האקלים".
רק להיזכר במדגם טמפרטורות מיום ד' השבוע 13.8.25 ב-15:00: ירושלים 39.8, צפת 40.9, מרום גולן 40, כפר בלום 46.3, בית שאן 46, אילת 48.2, גלגל 46.8, איילת השחר 46.7, באר שבע 42 (מקור: טלגרם 'שלמה – מזג אוויר')
שישי 12.9.25: סוף סוף אירוע השקת מרכז המבקרים של יקב רקנאטי
יקב רקנאטי יחגוג סוף סוף את השקת מרכז המבקרים החדש שלו בגליל העליון – כן, אותה השקה שנדחתה מספר פעמים החל מאוקטובר 2023 בגלל המצב הבטחוני בגבול לבנון.
מי שיגיעו בשישי 12.9.2025, בין השעות 10:00-15:00 ליקב רקנאטי באזור התעשייה דלתון, יוכלו לטעום, ללא הגבלה, מגוון רחב של יינות היקב מהסדרות השונות. במחיר הכניסה (150 ₪) כלולות בנוסף לטעימות היינות גם עמדות של יצרני בוטיק גליליים – גבינות כבשים של "משק שוורץ" משדה אליעזר, ופיצות נפוליטניות עם תוספות יצירתיות ומקוריות של "פיצה שירה" ממושב ארבל. כל אלה במתחם מרהיב עין ביופיו, המשקיף לנופי הגליל העליון ומוקף בכרמים.
מי שינעימו לאוזני האורחים עם צלילי מוזיקת רוק יוונית המוגדרת כסוחפת, יהיו אשף הגיטרה החשמלית יהודה קיסר ואיתו הקיסרים.
שישי 12.9.2025 ,10:00-15:00, יקב רקנאטי – אזור תעשייה דלתון. מחיר כניסה 150 ₪ (כולל טעימה חופשית של יינות וכיבוד)
