שמענו בין הגפנים 18.11.22: הגיע הזמן למרד צרכנים נגד מחירי יין במסעדות וברים

חברת שקד – יבואנים, רשת חנויות דרך היין ועוד, חנכה במשרדיה ברחוב אלוף דוד 40 ברמת חן שברמת גן חדר טעימות יין חדש. זאת כחלק מפעילותה לקידום את תרבות היין בישראל. קראו עוד בהמשך. צילום ישראל פרקר
השבוע אלון גונן על שערוריית מחירי היין בברי יין ומסעדות והמסקנה: הגיע הזמן למרד צרכנים, יונתן לבני מבקר ביקב ברבדו, ביקורות יין: היוצר, מרגלית, תום, אסף, הבוז'ולה נובו מגיע, איך התנועה הכנענית והכלב הגיעו לכרם שיזף, וחדר טעימות יין חדש לחברת שקד – לקבוצות בלבד
התמונה שהציתה את האש. צילום נטלי דדון

מחירי היין בברי יין ומסעדות – הגיע הזמן למרד צרכנים

אלון גונן: בשבוע שעבר געשה הרשת בעקבות פרסום פוסט של "הפעילה החברתית" נטלי דדון, על מחיר שערורייתי של בקבוק יין רוזה ישראלי מתוצרת יקב 'לה סיטאדל דה דיאמנט' אותו הזמינה בבר ירושלמי (שאת שמו לא פרסמה). לטענתה ביקשו ממנה לשלם 750 ₪ עבור יין שהיא קונה בסופר בכ-73 ₪. "קבלו סיטואציה שהקפיצה לי את המרוקו", כתבה דדון על הנושא בפוסט אינסטגרם, ובו תמונה של החשבון שהוגש לה בסוף ערב בבר, על רקע בקבוק היין הריק על השולחן.

"ישבתי בבר בירושלים והזמנתי בקבוק יין שאני נוהגת לשתות גם בבית, ככה שאני יודעת מה העלות שלו, 72.90 ₪ בסופרים ותבדקו אותי! ואם זה המחיר בסופר, סביר להניח שלבעל המקום הוא עולה 30-40 ₪. ברור לי שזה לא הסכום שמשלמים כשיושבים בבר, ועם זאת לקבל חשבון ולגלות שמחייבים אותי על (מקווה שאתם יושבים) 750 ש"ח לבקבוק יין!!!", נדהמה. "וזאת לא טעות. תאמינו לי שבדקתי!", סיפרה לעוקבות.ים שלה. "נשמע לכם סביר? מה הייתם עושים במצב כזה?", פנתה לחוכמת ההמונים. "אגב, הבקבוק לא היה כתוב בתפריט, רק המלצה בעל פה שקיבלנו", ביקשה להדגיש.

 

כתבנו רבות על מחירי היין השערורייתיים במסעדות, ועל חוסר הצדק בגביית מחירים כאלה, בייחוד כשאנחנו יודעים שהמסעדות והברים מקבלים מהמשווקים הנחות של עשרות אחוזים, אבל לא מגלגלים אותן ללקוח. קשה למצוא היום במסעדה כוס יין בפחות מ- 50 ₪, שלא לדבר על יינות יקבי בוטיק שמחיריהם מגיעים גם ל-90 ₪ לכוס ולמאות שקלים לבקבוק. לא יעזור כמה נכתוב על הנושא כל עוד הלקוח הישראלי מוכן לשלם, למרות שהוא יודע שדופקים אותו.

כיום, גם להביא יין מהבית לשלם דמי חליצה כבר לא משתלם, כי מחיר החליצה גובל בשערורייה, ויש מקומות שגובים עשרות שקלים לכל אורח (לא לכל בקבוק, אלא לכל אורח שיושב סביב השולחן). הבעיה היא שיש נטייה להאשים את היקבים או היבואנים במחירים המופקעים של תפריטי היין, אבל ליקבים אין שום קשר לקביעת המחירים האלה. הם אינם חלק מקבלת ההחלטות, ולא שולטים במחיר שגובים עבור היין שלהם.

חרם הוא לא עונש!

הסיפור של נטלי דדון רק ממחיש לנו את הצורך בחרם צרכני, בשל המחיר המופקע של יין במסעדות, ויפה שעה אחת קודם. גם חז"ל ראו את תופעת הפקעת המחירים בחומרה רבה, ולא שנעשיתי פתאום מחסידי הממסד הדתי, אבל אני רואה איך הציבור החרדי מגיב כשמנסים לעלות לו מחירים, ואיך הם יודעים יפה מאוד ללחוץ על חברות ענק להוריד מחירים. נסו להיכנס לסופר בבני ברק או מאה שערים, ואז תגלו שהמחירים שם שונים לחלוטין מכל מקום אחר בארץ. אני מקנא בכוח שיש להם, ובהבנה שלהם שכציבור יש להם כוח מול קרטלים ומונופולים, וגם על בעלי מסעדות וברים שעושקים את הלקוח. חז"ל קבעו שהרווח על מוצרי צריכה קיומיים המוגדרים כ"חיי נפש", יהיה מצומצם, ויגיע עד שישית מההוצאות, ועל כך אמור בית הדין לפקח, כדברי הרמב"ם (הלכות מכירה יד, א-ב): "…בית דין חייבין לפסוק השערים ולהעמיד שוטרין לכך ולא יהיה כל אחד ואחד משתכר כל מה שירצה אלא שתות בלבד יפסקו להם בשכרם ולא ישתכר המוכר יתר על שתות. במה דברים אמורים? בדברים שיש בהם חיי נפש, כגון: יינות שמנים וסלתות…".

צילום pixabay

חרם הוא לא עונש! הוא הכלי שלנו לשנות את כללי השוק. המטרה של חרם צרכנים היא להקטין את כמות המכירות של היינות במסעדות והברים, היות שה'ביקוש' תלוי אך ורק בנו, וזאת כדי להוריד מחירים באופן משמעותי. כלומר, לא רק שאנחנו צריכים לקבוע את כללי המשחק, אלא להפוך אותם למציאות על ידי הכנסת החרם הצרכני לתפיסת עולם שלנו. המחיר הוא הדבר הראשון עליו אנחנו מסתכלים כשאנחנו קונים יין, והבעיה היא שאנחנו מובלים כְּסוּמָא בַּאֲרֻבָּה, ומאמינים שיין במסעדה צריך לעלות במכפלות של 3, 4 ואפילו 5 פלוס מע"מ. למה? כי למסעדה יש הוצאות תפעול, מיסים, שכר עבודה, כלים שבורים, שכירות ועוד.

מכירות היין אחראיות לכ־30% מהחשבון הממוצע לסועד

כל זה נכון אבל לא באמת רלוונטי, ואנסה להסביר: מטבח המסעדה אחראי לכמחצית מהחשבון הממוצע לסועד, נושא המנות האחרונות (קינוחים) אחראי ל־10%–15%, ומכירות היין אחראיות לכ־30%. אבל למרות שמדובר רק ב-30% מהחשבון, צריך להתייחס לכך שהרווחיות על יין גבוהה הרבה יותר, ומגיעה אפילו לכפול מהרווחיות של מנות האוכל. הנושא מוסבר על ידי נוסחת התמחור המקובלת במסעדות, לפיה עלות המזון צריכה להיות שליש ממחיר המנה, שליש נוסף הוא עלות השכר של הצוות, השכירות והאחזקה, והשליש הנותר הוא בעצם הרווח שנשאר. אלא שבניגוד למנות המזון, שצורכות את השליש האמצעי, היין הוא מוצר מדף שדורש רק חלק קטן יחסית מאותן הוצאות תקורה. הוא צורך בעיקר שטח אחסון, קירור, וכוסות, כאשר השאר עובר לשורת הרווח (בחו"ל במסעדות רבות יש סומלייה שעלותו נכנסת לתמחור, אבל אצלנו בארץ המקצוע הזה כמעט לא קיים, ואם תמצאו סומלייה במסעדה אז הוא יתפקד גם כמלצר רגיל או אחמ"ש). תפקיד הסומלייה בחו"ל הוא לרכוש יינות עתידיים בזול, לשמור אותם מספר שנים, ואז למכור אותם במכפלה נורמלית של 2 וקצת. כך צריך להרוויח כסף מיין, ולא להכפיל ב- 3 פלוס מע"מ (במקרה הטוב). הרי יקבים נותנים הנחות ענק על מנת להופיע בתפריט מסעדה, וגם סיטונאי יין ויבואנים מחלקים חינם כוסות והדרכות, אז אין ממש הוצאות על נושא היין.

צילום מ'חי בלילה' של נדב בורנשטיין ב'קשת 12'

מרד הצרכנים צריך לשדר ליקבים שגם הם צריכים להתגייס, ולהפעיל את השפעתם על המסעדנים, מאחר שככל שהעגל רוצה לינוק הפרה גם רוצה להניק. היקבים לא עושים טובה למסעדנים, להפך, תפריט היין במסעדה חשוב לא פחות לבעל המסעדה מאשר לבעל היקב. ההנחות שהמסעדות מקבלות חייבות להיות מגולמות במחיר ללקוח, נקודה. זו הדרישה הראשונה שצריכים בעלי היקבים לדרוש, ולבקש מכפלות נורמליות במחירי היין, מחירים של כמה עשרות אחוזים ממחיר היין בחנויות היקב, לא יותר, אין על מה לעשוק את הלקוח.

המקרה של דדון רק ממחיש לנו את המציאות של בעלי ברים ומסעדנים, שכל מטרתם בתחום היין, היא לעשות רווח קל ומהיר על חשבון לקוחות שלא מבינים, לא בודקים ובסוף מופתעים. מספיק לראות את הסרטון שנטלי דדון הקליטה ולראות את התגובה של נציג המסעדה – מדובר בעבריינות לשמה, בעושק, בעשיית רווח על ידי הונאה ותו לא. זהו סוג הברים והמסעדות שצריך להוקיע, לקיים משמרות מחאה ולהזהיר אנשים מלהיכנס אליהם.

כאן טועה נטלי דדון שקוראת לעצמה "פעילה חברתית". על זה בדיוק נופל הפוסט שלה והופך לחסר משמעות, מאחר שאינה נוקבת בשם המקום, ואינה מזהירה אנשים מהמקום שעשק אותה. הרי כלוחמת חברתית, תפקידה להציל אנשים אחרים מלהיפגע. אבל נטלי דדון העדיפה לעשות רעש וצלצולים, ולהצטלם לכל מדורי הרכילות, וכך השיגה את חצי יום התהילה שלה ופרסום חינם, בלי לסייע לעשרות אם לא מאות צרכנים שייפגעו אחריה. בכך שהיא לא מפרסמת את שם הבר, היא גם מכתימה תעשייה שלמה שיש בה כמה מקומות שפויים שמכבדים את היין ואת הלקוחות שלהם. חבל שלמובילי דעת קהל ופעילים חברתיים אין אומץ לעשות את המעשה הנכון, שלעיתונות אין אומץ, וליקבים אין אומץ – כולם יודעים וסופגים, בוכים על יוקר המחייה, ולא בודקים ושואלים את המלצר שהציע יין כמה הוא עולה.

אז נטלי דדון עשתה קצת רעש כי היא ידועה ומוכרת, אבל מה עם עשרות הצרכנים השקטים שלא יגידו מילה, כי  הם פוחדים וחושבים בטעות שאינם יכולים להתלונן או לתבוע את המסעדה על עושק ומרמה, ניצול מצוקה והשפעה בלתי הוגנת, חיוב יתר או ללא הרשאה, הצגת מחיר וסימון מוצרים או במקרה של נטלי דדון: אי-הצגת-מחיר, בניגוד לסעיפים 21 (א) ו- 39 (ג) (4) לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים.

יינות בסופרמרקט באיטליה. צילום dreamstime

רק אם נהיה ציבור שאכפת לו, שאומר "די, תפסיקו לעשוק אותנו ולקחת כאלה מחירים על בקבוקי יין ישראלי במסעדות", נוכל אולי לשנות משהו. הרי אין שום סיבה בעולם שהמחיר של יין ישראלי יהיה פי שלושה ממחיר יבוא, זה מטורף. ענף המסעדנות פוגע בענף היין, ואכן מוציא לו שם רע בעולם, בעיקר כשתיירים באים ורואים את אי השפיות הזו. היין הישראלי אינו שאטו לאפיט, ואפילו לא מתקרב ליינות הבינוניים הספרדים או הקליפורנים. אנחנו מייצרים יינות לא רעים במקרה הטוב, ואין שום הצדקה לגבות כאלה מחירים, גם כשמדובר ביקב קסטל, יתיר, פלם, רמת הגולן או דלתון. אין כאן אף יין מסדרת יינות מסעדה ששווה מחירים מופקעים, אף יין שצריך לעלות במסעדה יותר מ- 120-190 שקלים, וגם פה אני נדיב.

בר היין אליו נכנסה דדון אינו חריג, ולצערי מייצג את המיינסטרים של מחירי היין הלא שפויים במסעדות ובברים.  צריך להפסיק להזמין יין במסעדות וברים, צריך לבדוק מחירים לפני שמזמינים יינות שלא מופיעים בתפריט, להביא יין מהבית כאשר מחירי החליצה סבירים, כשמזמינים מקום במסעדה לברר בטלפון את מחירי היין, אם אין תפריט באתר שלהם, וכשאלה מוגזמים לומר להם שנוותר ולא נגיע עם כאלה מחירים. זה יעבוד, תנו לזה שלושה חודשים ותראו שאין אחד שלא יוריד מחירים. כאשר היקבים יתחילו להרגיש שאין הזמנות ממסעדות וברים, גם הם ישתתפו בחרם. כאשר בעלי המסעדות יבינו שמשהו רוחש בשטח, והעסק שלהם ייפגע מבחינת הזמנות, הם יתחילו להוריד מחירים, הם יעשו מבצעים על יינות מסוימים, הם יילכו על אחד פלוס אחד בכוסות (היקבים ישמחו כי גם ככה הם נותנים הנחות ענק, ויהיה להם יותר משתלם לתת בקבוקים נוספים במקום כסף, והם ידאגו שהמבצעים מגולגלים ללקוח ולא נשארים בקופת המסעדה).

שוב, חרם הוא לא עונש. מטרתו של חרם הצרכנים עליו אני מדבר, היא להקטין את כמות המכירות של היינות במסעדות והברים, ולתת לבעלי המסעדות להרגיש את הכיס מצטמק, בדיוק כפי שהם מצמקים את הכיס שלנו.

נטלי דדון בלי יין. צילום יח"צ

תגובת נטלי דדון

"יש גבול כמה ניתן לעשוק את האזרחים . זה לא משנה אם זה יין או מוצר אחר שנמכר במחירים מופרכים ללא שום סיבה מוצדקת. כאחת שמבינה ביינות ואף רוכשת את היין הזה באופן קבוע, אני מכירה את העלויות ולכן לא יכולתי לעבור על זה בשתיקה. זאת לא פעם ראשונה שאני מעלה את הנושאים האלה על יוקר המחיה. אין בי רצון לפגוע באף בעל עסק, ולכן לא פרסמתי את שם העסק. חשוב שהציבור לא ייפול בזה, במיוחד שמחיר בקבוק היין לא היה רשום בתפריט. המינימום לפני שמחייבים לקוחות, זה לציין את המחיר. מקווה שכולנו נלמד מזה להיות הוגנים כלפי הציבור. אני כמובן אמשיך לשתות את היין האהוב עלי ולפרגן לתעשיית היין בישראל".

סומלייה מחו"ל בפעולה. צילום pavel daniluk pexels

תגובות סומליירים

לצערי לא מצאתי סומלייה אחד שמוכן להגיב או להתעמת עם הכתוב, כולם ביקשו לומר את דעתם אוף דה רקורד. אני מבין את הפחד מבעל המסעדה כי אני לא מכיר סומלייה אחד בישראל שלא רוצה למכור הרבה יותר יין במסעדה שלו. אני לא מכיר סומלייה אחד שחושב שהמחירים של היינות בתפריט שלו מופקעים. אני לא מכיר סומלייה אחד שיהיה מוכן הוא בעצמו לשלם את המחיר הנקוב בתפקיד שלו. זה מצער. אבל אין לנו איגוד סומליירים, אין לנו תרבות של מסעדות שמחזיקות סומליירים במשרה מלאה שהתפקיד שלהם כאמור לחפש יינות מיוחדים, לקנות יינות עתידיים, וכאלה שיתמחרו את היינות בצורה שפויה.

אם צריך הוכחה שאלון היה שם
אם צריך הוכחה לכך שאלון גונן היה בכרם של יקב מרגלית

אלון גונן ביקורות יין: היוצר, מרגלית, תום, אסף – 89 עד 92

פיליפ ליכטנשטיין יינן יקב היוצר. צילום מהיקב

יקב היוצר – AUTEUR 2018 MERITAGE – יינן פיליפ ליכטנשטיין

אחד מהיינות המורכבים והשופעים שטעמתי ביינות הישראלים. מאוד מורכב, סמיך, לעיס, חומציות נפלאה, טעמי פרי ועץ שמשתלבים נפלא. קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו וקברנה פרנק, שמתמזגים נפלא והופכים את היין הזה ליצירה מטורפת, שאני לא אגזים ואומר שהיא עולה על האייקונים שמוכרים לכולם. מחירו 180 ₪ – ציון 92. תמורה למחיר – מצוינת. יין שאם מחירו היה 200 פלוס ₪ עדיין היה VFM .

יאיר מרגלית ואסף מרגלית – אבא ובן, שתי אסכולות. צילום דוד סילברמן dpsimages
יאיר ואסף מרגלית – אב ובן, שתי אסכולות ייננות ביקב מרגלית. צילום דוד סילברמן dpsimages

יקב מרגלית – פרדיגמה GSM 2018  – ייננים יאיר מרגלית, אסף מרגלית

בלנד שמורכב מ- 28% גרנאש (G), 35% סירה ((S, ו- 37% מורבדר (M), בעל צבע אדום בוהק ועמוק. ארומות פרי מפתיעות שנשלטות בעיקר על ידי זן הגרנאש, כמו דובדבן חמוץ, תות שדה, מינטיות והמון פרחוניות. בפה חסרה לי הבשרניות של הסירה, שלא באה כל כך לידי ביטוי ב- GSM הזה. אם על תווית היין היה רשום רק גרנאש, סביר להניח שהייתי מתייחס אליו אחרת ומבין את היין, אבל לצערי ביין הזה נעלמו לחלוטין שני הזנים שהוספו. מחירו 150 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – דו ספרתי.

מרגלית קברנה פרנק 2018

אף מאוד מאוד ירקרק,  פה מלא פירות יער ופרי אדום, וטעמים עשבוניים קלילים. תוספת של 10% קברנה סוביניון הפכה אותו ליין מקסים. מחירו 200 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – שערורייתית. 110 ₪ גג.

מרגלית קברנה סוביניון 2018

אף שופע אקליפטוס וציפורן, פטל שחור ריבתי, מעט זיתים שחורים. בפה שוקולד ופרי אדום, כנראה בגלל תוספת של 5% פטי ורדו ו- 5% מרלו שלא לא ממש מורגשות וחבל, כי ציפיתי לעשבי תיבול טריים. מחירו 200 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – פשוט לא מובנת. גג 110 ₪.

תומר פניני יקב תום. צילום מהאתר

יקב תום – ארומה כרם מירב 2019 – יינן תומר פניני

עשוי מענבי קברנה סוביניון, מרלו, שיראז וקברנה פרנק. בלנד מפתיע בעוצמתו. ארומות נקיות מושלמות, טעמי פרי בשל לצד רעננות מקסימה. יופי של יין. מחירו 150 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – 110 ₪.

אבא ובן – אסף ואורן קדם. צילום אורן קדם
אבא ובן – אסף ואורן קדם מיקב אסף שלא השתתפו. צילום אורן קדם

יקב אסף – פינוטאז' 4 עונות 2019 – ייננים אסף קדם, אורן קדם

הפינוטאז' קיבל תוספת קטנה של ענבי קברנה סוביניון וקברנה פרנק. צבעו סגול עמוק. אף עשיר מאוד, אספרסו, קפה, שוקולד, ציפורן. פה פירותי, דובדבני. 2019 שמרגיש עדיין כמו ינוקא. חמיצות טובה שמחזיקה שעות, יין לאוכל שימשיך להשתבח ולהתפתח. מחירו 115 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – כן.

היין מיוצר על פי הידע הרב והניסיון אותו צברו פרופסור ברבדו (מימין) ופרופסור שוסיוב
פרופסור בן עמי ברבדו (מימין) ופרופסור עודד שוסיוב שותפו ליקב. צילום איל גוטמן

יונתן לבני מבקר ביקב ברבדו – יין יד ראשונה מפרופסורים

את יקב ברבדו בכרמי יוסף הקימו בשנת 2001 שני פרופסורים בעלי שם בינלאומי מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית; בן עמי ברבדו – היום כמעט בן 90, בן למשפחה חקלאית שעסקה בגידול פרדסי הדרים במושב אביחיל ליד נתניה, ומבכירי המדענים בעולם בנושא גפן היין. בין היתר הוא עסק במחקרים על השפעת השקיה ודישון על גידול ענבים ואיכותם, ועל השפעת השקיית מים מלוחים על איכות פירות ויין ברמת הנגב.

שותפו למיזם היקב הוא פרופסור עודד שוסיוב, שאת עבודת הדוקטורט שלו בביוכמיה עשה על ארומות היין ותהליכים ביוכימיים והשפעתם על איכות היין. היום הוא סטארט-אפיסט שמעורב בחברות המפתחות בראשותו תרופות לסרטן, שותף בחברת סבוריט שמדפיסה בשר מהצומח, ונחשב כנראה בצדק לאחד המדענים היצירתיים ביותר בישראל. משפחתו היא גם בעלת מרבית הכרמים באזור היקב, שהם המקור ליינות אותם מייצרים כאן. שותף נוסף הוא אחיו, ד"ר דוידי שוסיוב, רופא מומחה למחלות ריאה, עד לא מזמן רופא בהדסה הר הצופים. גילוי נאות: דוידי הוא חבר קרוב של אשתי ושלי, ואנחנו נפגשים לעיתים קרובות לא רק לענייני יין וגבינות.

שניאור עטיה – משגיח הכשרות של ברבדו שהפך ליינן מצטיין. צילום חן ראובן

דמות נוספת שהייתה קשורה עד לאחרונה ביקב הוא זורי ארקין, מהנדס מזון בהשכלתו ויינן ביקב, שגם הוא מגיע מרקע חקלאי והוא גם חתנו של פרופסור בן עמי ברבדו. ביקב מייצרים כ- 70,000 בקבוקים. בשנים קודמות הייתה ליקב עדנה והצלחה גדולה, ובשנת בציר 2022 חלו ביקב שינויים. זורי ארקין – מנכ"ל היקב והיינן, חלה ונבצר ממנו לקחת חלק בעשייה השנה. את מקומו תפס שניאור עטיה, משגיח הכשרות של יקב ברבדו, שדרך אגב קיבל את פרס איש השנה של אכול ושאטו מאלון גונן בשנת 2021. "משגיח שהוא יינן בכל רמ”ח אבריו", כך הוגדר שניאור.

היינן יעקב אוריה, שעוזר ליקב בשנים האחרונות ביעוץ בהכנת בלנדים, המשיך לתמוך טלפונית בשניאור, שהאתגר שלו עם בציר 22 היה גדול בגלל הפרי הרב שהגיע ליקב. כל שנותר זה להמתין ולראות איזה יינות יגישו לנו בעוד מספר חודשים עם הרוזה, הסוביניון בלאן (לא מתיישנים), וכמובן האדומים שיגיעו במהלך 2023 ואילך. בטעימה שערכתי השבוע נדגמו היינות הללו של היקב:

יינות ברבדו בטעימה. צילום יונתן לבני

רוזה 2021 – הרוזה הפך להיות אחד היינות הפופולריים בארץ, והרבה יקבים מוצאים עצמם ללא מספיק מלאי למלא את הדרישה. זה של ברבדו נעשה מענבי קברנה פרנק ומרלו מכרם נחל שחם הסמוך ליקב, כמו שאר הכרמים. הענבים באו במגע קצר על קליפותיהם בטרם החל תהליך התסיסה של היין, שיושן במכלי נירוסטה ללא מגע עם עץ. אהבתי את היין שיש לו ריח וטעמים של אננס בשל והדרים ומעט לימון. הסיומת לא ארוכה, אבל הוא רענן ונעים לשתייה בפרט בימים חמים, שלא חסרים לנו אפילו בחורף זה. המחיר 79 ₪ – VFM (נותן תמורה למחיר).

שרדונה 2021 – מגיע מנטיעות שנעשו ב- 2002. יין מינרלי עם אלכוהול נמוך של 12.5%. היין תסס בתחילה במכלי נירוסטה, ואז חלקו הועבר לחביות עץ אלון לשלושה חודשים. זהו בוודאי אחד מהיינות הטובים של היקב, וטעמיו חדים ולא חמאתיים, עם טעמי פרי לימוני נעים. יין קליל ומתאים גם כן בימים חמים. המחיר 89 ₪ – בהחלט VFM בגלל האיכות.

סוביניון בלאן 2021 – ענבים מכרם לוח גזר הסמוך לתל גזר, שוב לא רחוק מהיקב, שניטע ב- 2012. הענבים עברו תסיסה איטית קרה כדי לשמר את המינרליות הגירית של הענבים. יין יבש עם סיומת מתוקה מדי לטעמי, מלווה במעט מרירות לא נעימה. לדעתי היין אינו מאוזן בשלב זה, וספק אם הזמן ישפר זאת. המחיר 79 ₪ – לא VFM.

מפת כרמי ברבדו. צילום יונתן לבני

מלבק 2020 – זן המלבק הצרפתי במקור, נקלט היטב בדרום אמריקה והוא אחד היינות המאפיינים את ארגנטינה. ענבי המלבק של היקב הגיעו מכרם צבי ליד היקב, שנקרא על שמו של הכורם הוותיק והצבעוני צבי שוסייב ז"ל, אביהם של האחים שוסייב מבעלי היקב. זהו כרם ניסיוני שניטע ב-2016 כדי לבדוק את התאמת הזן לאזור. הענבים עברו במשך מספר דקות סחיטה בטמפרטורה קרה, האמורה לשמר ארומות. אחר כך התיישן היין בחביות עץ אלון, רובן צרפתיות, במשך כשנה. בטעימה מרגישים טעמי רימון, דובדבן, שזיף שחור, וגם טעמי פטל. הניסיון צלח יפה, ולמרות שלא יוצרו ממנו הרבה בקבוקים, הוא יין שמחמיא לזן המלבק שלא הרבה יקבים עושים ממנו יין זני, עם טעמים עמוקים ומורכבים וסיומת נעימה וארוכה. מומלץ. המחיר 129 ₪ – VFM.

מרלו 2020 – הענבים מאזור הגבעות שלמרגלות הרי יהודה. היין יושן ללא סינון בחביות עץ אלון צרפתי במשך כ-12 חודשים. בטעימה יין מריר ולא מאוזן. בדרך כלל מפיקים מזן זה יינות נעימים לטעימה, והיין הנחשב לאחד הטובים בעולם – שאטו פטרוס, עשוי מענבי מרלו. המרלו של ברבדו לא מחמיא לזן, אינו מאוזן, יש לו מרירות רבה מדי, ואינו אלגנטי דיו. המחיר 119 ₪ – לא VFM.

קברנה סוביניון 2020 – 90%  קברנה סוביניון ו-10% פטי ורדו יוצרים את היין מכרם נחל שחם. הקברנה סוביניון הוא אחד היינות הראשונים שיוצרו ביקב, מענבים מחלקות מיוחדות של אדמת גיר כבדה והבדלי טמפרטורה משמעותיים בין היום והלילה. בטעימה יין עשיר ומורכב, עם טעמים אופייניים לזן. בכל שנה בה שתיתי אותו נהניתי מאיכותו, וגם 2020 נתנה יין מיוחד ומדויק בטעמיו. המחיר 119 ₪ – VFM.

זה קרה השבוע: יין הבוז'ולה החדש הגיע

אלון גונן: פעם בשנה, בלילה שבין יום ד' ליום ה' השלישי של חודש נובמבר – השנה זה קרה בין 16.11 ל- 17.11.22, מתעורר חבל בוז'ולה  (Beaujolais) בדרום בורגונדי שבצרפת מתרדמתו, ותושביו מתעסקים רק בדבר אחד: בחגיגה השנתית הגדולה של השקת יינות הבוז'ולה הצעירים שרק סיימו להבשיל.

שיטת הייצור של רוב יינות האזור היא תסיסה קרבונית בחלקה, בה אשכולות שלמים של ענבי גאמיי (Gamay) מוכנסים למיכל אטום ללא מעיכה, והתסיסה מתחילה ספונטנית. תסיסה זו מבליטה את הפירותיות והארומות הראשוניות. ופחות את הטאנין והחומציות. הבעיה היא שלא נשאר הרבה מהריח והפרי אחרי תקופה מאוד קצרה, וזה יין שצריך לשתות אותו תוך מספר חודשים.

חובבי יין לא ממש מחשיבים את היינות הללו כמשהו שצריך לתת לו ציון או ביקורת כלשהי. זה סוג של מסע פרסום ויחסי ציבור, שפשוט יצאו מגבולות צרפת והפכו לחובקי עולם – חגיגת יין שמוכרת עשרות מיליוני בקבוקים בשנה, תעשיית כסף ותו לא. אבל הלוואי עלינו כזה אירוע פעם בשנה, כי בסופו של דבר מה אנחנו מבקשים באמת? קצת אוכל טוב ויין טוב, וחברים שישתתפו בכמה שעות של אושר, והבוז'לה אכן עושה את העבודה.

אירועי ההשקה המתרכזים בעיירה בוז'ולה מתחילים בשעה חמש אחה"צ בהתכנסות תושבי המקום וקהל גדול שמשתתף בתחרות טעימת יין. המנצח מקבל פרס מקורי: חבית יין במשקל השווה למשקל גופו. בחצות ממקד חבל ארץ זה את תשומת הלב של חובבי היין מכל העולם, ואז ניתן האות להתחיל את חגיגות השקת היין החדש, ובאותה השעה בדיוק נפתחים בקבוקי יין הבוז'ולה החדש בכל העולם.

כשמדובר בבציר 2022, הוא התחיל ביום שני 22 באוגוסט והכורמים דיווחו על חומר גלם יפה השנה, ולא היה מה לזרוק. הגפנים חוו בצורת בחודש יולי שהיה יבש מאוד; היבש ביותר מאז 1964, אולם מזג האוויר בסופו של דבר היה מצוין, וההבשלה הייתה מושלמת.

קצת שבירת מיתוסים

לאזור בוז'ולה יש אזור קרו ואליו משתייכים 10 כפרים שנקראים Cru Beaujolais, המייצרים יינות בוז'ולה בדרגת האיכות הגבוהה ביותר באזור. מדובר בחלקות שאיכות הענבים שנבצרים שם היא פנומנלית בשנים טובות. חוץ מיין בוז'ולה נבו קיימים עוד שני סוגי יין מהאזור שנקראים בוז'ולה סטנדרט ובוז'ולה וילאז', היכולים להתיישן נפלא בבקבוק. אלו יינות שמשקפים את עומק הטרואר ואת פרופיל הטעמים של  זן הגאמיי. פה לא תרגישו את ריח הבננה המאוס והפשטני שנמצא בנובו. היינות של הייננים הטובים שבוצרים בחלקות הקרו, הם יינות בוז'ולה עוצמתיים עם מורכבות פרי וטאנינים מרשימים. אלו גם יינות שיתיישנו 5 שנים ויותר.

יינות הקרו בוז'ולה מככבים בתפריטי היין של מסעדות מישלן רבות, ונחשבים ליינות מאוד גסטרונומיים בעלי צבע סגול יפהפה, עז ומבריק, עם ניחוחות של פירות שחורים – אוכמניות, דומדמניות שחורות, מלווים בתווים עדינים של סיגלית וליקריץ. לפני מספר שנים נתקלתי במסעדה טובה ביינות לבנים מהאזור – Beaujolais Blanc, שמיוצרים מענבי שרדונה וענבי אליגוטה. הייתי אז צעיר מדי ומתנשא מדי, הרמתי גבה ואמרתי שאני לא שותה בוז'ולה במסעדת יוקרה. לאחר כמה שנים דגמתי בתערוכת יין מספר יינות לבנים מבוז'ולה והתאהבתי. לצערי אין היום יבואן שמביא אותם לישראל, וחבל.

מתי חוגגים בישראל?

בישראל הכול מסובך, אז בגלל הגבלות חוקיות החנויות לא יכולות למכור יין אחרי 11 בלילה (23:00). לכן יבואני היין הגדולים מביאים מספר מותגים, ומקיימים בחמישי 17.11 וגולשים לשישי 18.11, סוג של מיני חגיגה בעיקר לקהל הלקוחות הנאמן שלהם. רשת 'יין בעיר' משיקה את בוז’ולה נובו 2022 של אלברט בישו – (Albert Bichot) יין מאוד פירותי, קריר וחד כתער בפה, בלי טיפת עפיצות והפירותיות שולטת – כן כן, גם הבננה המבחילה נמצאת שם. היין נמכר ב- 50 ₪ לבקבוק או 4 בקבוקים ב- 180 ₪.

חגיגת בוז'ולה נובו בדרך היין. צילום אביגיל שאר ישוב

חברת 'שקד' וחנויות 'דרך היין' שלה, מפיצות את יינות הבוז'ולה של ז'ורז' דובף (Georges Duboeuf) , שנחשב למלך הבוז'ולה. מדובר ביין בוז'ולה נובו קלאסי פירותי וקל, עם הרבה ריחות של תות ומעט בננה (בעעע), וכאמור מאוד רענן (תסיסה קרבונית, זוכרים?). מחיר בקבוק 69 ₪. את היין ויינות בוז'ולה נוספים ניתן לטעום ללא תשלום בסניפי דרך היין בשישי 18.11 בין השעות 10:00-15:00.

חנויות היין של רשת 'חינאווי' מייבאות את הבוז'ולה נובו Mommessin Moulin a Vent  במחיר של 59 ₪. אותה גברת בעצם – תות בננה, וגם הוא מאוד רענן ופירותי.

משפחת משק אופיר חוגגת. צילום מורן קרן גודמן

בוז'ולה בישראל

יקב 'משק אופיר' הגלילי ממשיך במסורת הארוכה שלו, ומבקבק כבר יותר מעשור את יין הסנג'ובזה ומגיש אותו בחגיגת רבת משתתפים כיין בוז'ולה צעיר. חגיגת הבוז'ולה במשק אופיר שבאלון הגליל תתקיים עם אוכל טוב ומוזיקה חיה בשבת 19.11.22. כל הפרטים כאן: 072-3957567.

היישר מאיגוד הבוז'ולה הצרפתי – אלן ומרק הגיעו למרוץ במועצה אזורית גזר. צילום אילנית צמח

מועצה אזורית גזר הקדימה את לוח השנה, וחגגה זו השנה השלישית ב- 28.10.22 את מרוץ הבוז'ולה בין הכרמים והיקבים שבשטח המועצה. כ- 4,000 משתתפות ומשתתפים רצו ועצרו לטעימה קטנה של יינות תוך כדי ריצה בין יקבים כמו בזק, ברבדו, ברקן ואחרים.

שר התיירות יואל רזבוזוב וראשת מועצת גזר רותם ידלין במרוץ הבוז'ולה 22. צילום חן גורלניק

אלן בואי – נשיא איגוד הבוז'ולה הצרפתי, הגיע השנה עם משלחת של עשרה משתתפים כדי לרוץ עם שר התיירות יואל רזבוזוב וראשת מועצת גזר רותם ידלין, שהחלה ומשמרת מסורת מאוד מכובדת ומקדמת את היקבים באזורה, על כך מגיע לה שאפו – בצרפתית זה נשמע יותר טוב: Chapeau.

צילום צור שיזף

איך התנועה הכנענית והכלב הגיעו ליין של כרם שיזף

צור שיזף – כורם ויינן יקב כרם שיזף: "'כנעני אדום' הוא בלנד מאוזן של סירה ומלבק. זה התחיל לפני כ-10 שנים בטיול בצ'ילה וארגנטינה, בו שתיתי הרבה מלבק שאף טעימה ממנו לא ממש מצאה חן בעיניי, חוץ מבקבוק אחד של סירה ומלבק (לא זוכר באיזה שילוב) שהיה נעים וטעים. אז אמרתי לעצמי שאנסה כזה. ואכן, השילוב בין השניים יוצר יין שאנחנו קוראים לו 'כנעני אדום', ואוהבים. המלבק מרכך ומעגל את הסירה, והם משתלבים יפה.

התווית של ג'נט שטיין וחנוך פיבן

ועכשיו נשאר רק לחשוב איך לקרוא לו. מכיוון שזה יין מעורב, ומכיוון שהכלב שמייצג אותנו זה הכנעני – שהוא עירוב של גזעים מקומיים ואחרים שעברו פה במשך השנים, החלטנו שלבלנד הלבן והאדום ניקרא 'כנעני'. אמרנו את זה לג'נט שטיין ולחנוך פיבן, שמכיוון שהם משפחה עושים ביחד את תוויות הכרם, ושלחתי אליהם את צילומי הכנענים שמצאנו ואת אחת היצירות היפות שאני מכיר – את 'נמרוד' של דנציגר – פסל בהט שגובהו כ-70 ס"מ, ונמצא במוזיאון ישראל.

נמרוד של הפסל יצחק דנציגר

אני מאוד אוהב את הפסל של האל עם הבז על כתפו, וכמובן גם את האומן שראה בעצמו חלק מהתנועה הכנענית, שהייתי שמח אם הייתה מצליחה יותר, ומכנסת את כל תושבי הארץ תחת תרבות רבגונית ומשותפת. התוצאה היא התווית הנהדרת, שבה הטורסו והמבט של נמרוד מקבלים ראש של כלב כנעני עטור ענבים".

חדר הטעימות החדש של שקד. צילום ישראל פרקר

חדר טעימות יין חדש לחברת שקד שמיועד לקבוצות 

חברת שקד – יבואנים, רשת חנויות דרך היין ועוד, חנכה במשרדיה ברחוב אלוף דוד 40 ברמת חן שברמת גן, חדר טעימות יין חדש. זאת כחלק מרצונה לקדם את תרבות היין בישראל. חדר הטעימות והשולחנות בו מתאימים לביצוע הדרכות לקבוצות משתתפים של עד 35 איש בישיבה, ולקהל גדול יותר באירוע עמידה עם דוכני טעימה ובר גדול. בחדר הטעימות יתבצעו גם טעימות לקהל הפרטי בהתארגנות לקבוצות חברים. אירועי הטעימה ילוו בכיבוד קל המותאם ליינות שייטעמו  – ישראליים מפורטפוליו היקבים של שקד: רמת הגולן, הרי גליל, רקנאטי, ומהקטלוג העולמי של החברה שכולל מאות יינות מכ-200 יקבים ברחבי העולם, מתוכם  100 יינות חדשים, בהם יינות מסלובניה וגם יינות משני יקבים במרוקו. חשוב לציין כי המפגשים וההדרכות לקהל המקצועי ולפרטי, הם ללא תשלום.

אורי שקד (משמאל) וטל שקד בחדר הטעימות החדש

שאלנו את אנשי חברת שקד איך נבחרים היינות לטעימות ומה מספר משתתפים מינימלי בקבוצת טעימה. תשובתם: "אין יינות קבועים בחדר הטעימות. לפי אופי וגודל הקבוצה שמגיעה, אנו דואגים להתאים את מגוון היינות האידיאלי, מתוך כלל היינות שלנו. החדר יכול להכיל קבוצות קטנות, החל מ-12 עד 35 בישיבה, ולמספר אנשים גדול יותר באירוע עמידה".

הביקור לקבוצות בלבד בתיאום מראש, 03-7447575 או [email protected]

 

תגובה אחת

  1. הבעיה היא שיש רבים מידי המוכנים לשלם מחירים מופקעים כאלה …אז אם אפשר למה לא ????
    צאו לשטח בקרו בכרמים וביקבי הבוטיק ותיהנו גם מעיינות משובחים במחירים מצחיקים יחסית וגם טיול טבע נפלא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר