אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר יותר מ-800 יום על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, ומאחלים החלמה לפצועים. שמחנו על שובם של 20 החטופים החיים, והִתְעַצַבְנוּ על החללים זכרם לברכה שהוחזרו: סרן דניאל פרץ, יוסי שרעבי, גיא אילוז, ביפין ג'ושי הנפאלי, סמ"ר תמיר נמרודי, אריאל ברוך, איתן לוי, ענבר הימן, רס"ם מחמד אלאטרש, אליהו ("צ'רצ'יל") מרגלית, רונן אנגל, סאנטיה אוקארסרי התאילנדי, רס"ב מיל. טל חיימי, אריה זלמנוביץ, רס"ר מיל. תמיר אדר, סהר ברוך, עמירם קופר, אל"ם אסף חממי, סרן עומר נאוטרה, סמ"ר עוז דניאל, סמ"ר איתי חן, ג’ושוע לואיטו מולל מטנזניה, רס"ב מיל. ליאור רודאיף, סגן הדר גולדין, מני גודארד, דרור אור, סודתיסאק רינתלאק.בעזה נשאר חלל חטוף אחד שחובה להחזירו ארצה: ‏‏רן (רני) גואילי. נמשיך לעקוב ולהתייחס עד שרני יוחזר ויובא לקבורה

ברגע האחרון: דוד בר אילן התפטר. כבר לא יינן יקב הרי גליל

פרטים בשישי הבא

2025 – שנה ללא זיקוקים

השנה שהסתיימה השבוע לא הייתה שנת זיקוקים; היא הייתה שנת מבחן. לא של רעיונות גדולים, אלא של עמידות, דיוק ובגרות. זו הייתה שנה שיצאה מסופה של מלחמה שטלטלה את החברה הישראלית, בתוך כלכלה לא ברורה, ובמציאות שבה מאות ימי מילואים הפכו לחלק מחיי היומיום של רבים מאנשי הענף. שנה של חוסר ודאות מתמשך, ושל מדינה שממשיכה להתווכח עם עצמה על ערכים, על גבולות ועל דמוקרטיה.

לא כולם עברו את המבחן הזה. דווקא משום שאנחנו מעניקים מדי שנה אותות הצטיינות מטעמנו (יינן השנה, מנכ"ל השנה ועוד), בחרנו לא למהר, לא לחפש בכוח פריצות דרך, ולא להכתיר רק כדי למלא קטגוריה. השנה החלטנו שלא צריך, ובכל זאת – בין כל הקושי והאתגר, אנחנו שואלים את עצמנו: האם יש אור בקצה המנהרה?

האם הענף, אחרי כל המבחנים האלה, בוגר מספיק כדי לקחת נשימה ארוכה ולחזור אל העבודה, אל היצירה, אל היופי והטעם שהוא מייצר? העתיד של הענף נבנה בידיהם של מי שיודעים לעמוד, ללמוד ולהמשיך – ובדיוק את אלה אנחנו באים לכבד השנה. למרות כל הקשיים, דווקא האנשים האלה מראים שהענף חי, נשאר יצירתי, ובסופו של דבר – תמיד יש מי שלוקח נשימה ארוכה וממשיך קדימה.

הא.נשים של 2025 – מי היו שם למרות הכול

בין כל הקשיים, המשברים והאתגרים, היו אנשי ענף שעמדו, יצרו, הובילו והמשיכו קדימה. ב- 2025 כשנה מאתגרת במיוחד, בלטו אלו שדחפו בכל הכוח את הניסיון – אולי האחרון, של מכון היצוא לקדם את מותג היין הישראלי בעולם. הקמת מותג אחד ליין הישראלי חשובה כדי לייצג את האיכות, המורשת והזהות של תעשיית היין שלנו בזירה הבינלאומית, ולהקל על חדירה לשווקים חדשים.

הפרויקט, ביוזמת יושב ראש מכון היצוא אבי בלשניקוב והפרויקטורית אילנית צמח (ראו בהמשך), כלל אין ספור ישיבות, בניית תוכניות, מהלכים וגיבוש חזון ארוך טווח – מיזם שלא היה יכול לצאת לפועל ללא שיתוף הפעולה של אנשי השיווק ביקבים.

רק בזכות המסירות שלהם, ההסכמה לתת הזדמנות נוספת ואולי אחרונה למכון היצוא, ניתן היה לגבש נהלים ברורים, לבחור פרויקטורית חיצונית שתייצג את כלל היקבים, ולהתחיל עבודה משותפת שמטרתה ליצור מותג ישראלי אחד וחזק ליין הישראלי. כאן ראינו באמת את כוחה ובגרותה של תעשיית היין בישראל – ללא אגו, מתוך ראייה מערכתית ומחויבות לאומית.

בין מי שהובילו את המהלך והפגינו אחריות יוצאת דופן:

יעל גיא – מנהלת מכירות ושיווק בינלאומי של יקב רמת הגולן ויקב הרי גליל. אחראית על ניהול שווקי היצוא של היקבים ברחבי העולם – מקצועית חסרת פשרות, שמצליחה להוביל פרויקטים מורכבים עם קור רוח ואופטימיות נדירה.

אתי אדרי – מנהלת היצוא של יקב יתיר ושל חברת האם, יקב כרמל. תמיד מלאה באנרגיה, יודעת להלהיב ולחבר אנשים סביב חזון משותף.

כרמית אהרנרייך – סמנכ"לית היצוא של יקבי ירושלים. תמיד עם עין חדה לפרטים, יודעת לשלב יצירתיות עם אסטרטגיה בצורה יוצאת דופן.

ג'ייקוב נר דוד – מייסד ושותף ביקב יזרעאל, ואחראי על היצוא. מנהיג טבעי, שמביא חום ואנרגיה לכל צוות, ומשלב מקצועיות עם נגישות אמיתית.

עמיחי לוריא – יינן-מנכ"ל יקב שילה ואחראי שיווק. חדשן ויזמי, שמצליח לחשוב “מחוץ לקופסה” תוך שמירה על מסורת ואיכות.

לוטן ויסמן – מנהלת שיווק ויצוא ביקב טוליפ. מדויקת וממוקדת, יודעת ליצור קשרים חזקים ולהניע תהליכים מורכבים בהצלחה.

איתמר הלפרין – מנהל היצוא של יקב ברקן-סגל. אדם שאפתן, בעל תחושת שליחות, שמצליח להביא רעיונות יצירתיים לפועל בזירה הבינלאומית.

אסף פז – היינן של יקב ויתקין. כחבר פעיל בשיח הענפי הוא מביא קול של יינן שמחובר לשטח, מדגיש איכות, עקביות וחשיבה ארוכת טווח כבסיס לכל מיתוג אמיתי. הגישה הערכית והבלתי מתפשרת שלו, מחזקת את ההבנה שמותג יין ישראלי נבנה מהכרם והבקבוק, ולא מסיסמאות. בכך הוא משפיע על השיח ועל הכיוון הכולל של הענף.

דורית בן-סימון – מהדמויות הבולטות והחדות בשיווק היין הישראלי בזירה הבינלאומית. בתפקידה כסמנכ״לית שיווק חו"ל של יקב רקנאטי, היא משלבת חשיבה אסטרטגית, ניסיון שטח ופירגון לקולגות מיקבים אחרים. המקצוענות, העקביות והיכולת לפעול ללא אגו אך עם עמדה ברורה, הפכו אותה לשותפה טבעית ומהותית במהלך מיתוג היין הישראלי.

אילנית צמח – מתוארת בדף הפייסבוק שלה באופן מעורפל, כ"פיתוח עסקי סטטוטורי ליקבים ותיירות חקלאית", אך עושה הרבה יותר מכך. היא מונתה לפרויקטורית מיוחדת במכון היצוא, במטרה להוביל שינוי תפיסתי עמוק בתחום היין הישראלי. תפקידה מתמקד בהנעת תהליך עבודה משותף עם היקבים, שיחזק את מיתוג היין הישראלי כמוצר אחיד ובעל זהות ברורה בזירה הבינלאומית.

אילנית פועלת לאיחוד היקבים תחת רעיון מרכזי אחד, המבוסס על הסכמות רחבות ושיתוף פעולה בין כלל השחקנים בענף. במסגרת זו נבנית תוכנית עבודה ארוכת טווח, המשלבת חזון אסטרטגי לצד מהלכים אופרטיביים ישימים. התהליך שם דגש על יצירת שפה משותפת, יעדים מוסכמים וחשיבה קולקטיבית, לטובת חיזוק המותג הלאומי.

נקודת הציון לתחילת הדרך נקבעה לאירוע פתיחת תערוכת סומלייה 2026. באירוע זה תציג אילנית, יחד עם יו"ר מכון היצוא אבי בלשניקובל, את החזון הכולל ואת התוכניות האופרטיביות ליישומו.  וברוח הסרט 'קזבלנקה' (למי שצפו בו וזוכרים), וברגע שמזכיר את תחילתה של ידידות מופלאה, מסתמנת כאן שותפות חדשה – כזו שנולדת מתוך חזון משותף ומבט לעתיד. נחייה ונראה; הכדור בידיים של מכון היצוא.

כל הא.נשים הללו הגיעו יחד, מתוך מחויבות אמיתית לתעשייה ולמוניטין שלה בעולם, והפגינו שיווק בוגר, מקצועי וממוקד ערכים. הם שותלים היום את השתילים הצעירים והעדינים, שכל תעשיית היין בישראל תיהנה מהם בעתיד.

מנכ"לים בשנה של שינוי

ב-2025 התרחשו שינויים דרמטיים בהובלת שלושה יקבים מרכזיים בתעשייה – אירוע שאי אפשר להתעלם ממנו.

אסף בן דב, מנכ"ל יקב רמת הגולן, עזב לאחר תקופה שבה נדרש להחזיר את היקב למסלול מקצועי ועסקי, אולם הוחלט לא להאריך את תקופת כהונתו. מיד אחריו הודיע גם שאולי בן ערב, מנכ"ל יקב הרי גליל, על עזיבתו. למנכ"ל יקב רמת הגולן מונה יורם אביגד, גם הוא אדם שאינו מגיע מתעשיית היין, והוא אמור להקים מחדש את מערך השיווק וההפצה של שני היקבים.

ניר גל, מנכ"ל יקב ברקן-סגל, עזב אף הוא השנה. ניר הוא איש יין מובהק, שהוביל את היקב במספר מהלכים משמעותיים, בהם חידוש תהליכי הייצור והרחבת קו היינות היוקרתיים. בתקופתו חיזק את צוות הייננים ואת מיצוב המותג בישראל ובעולם. ינון סנפיר שהחליף אותו כמנכ"ל ברקן-סגל, מילא שנים רבות תפקידי ניהול בכירים בקבוצת טמפו ויקב ברקן, בין היתר כסמנכ"ל שרשרת האספקה של היקב.

שנה זאת מדגישה את ההבדלים האסטרטגיים בין שתי אג’נדות ניהוליות בולטות בענף:

היקבים רמת הגולן והרי גליל (בני משפחה) – בחרו לאורך יותר מעשור במנכ"לים מחוץ לענף. המטרה: להביא ידע עסקי, לבנות מערכי שיווק והפצה חדשים, ולהחזיר את היקבים למסלול מקצועי. אסטרטגיה זו מסוכנת, אך יכולה להביא חידוש.

יקב ברקן – ממנה אנשי יין מנוסים לתפקידי ניהול בכירים. האג’נדה מבוססת על אמונה שהידע האמיתי נמצא בתוך הענף. גישה זו מוכיחה יציבות לאורך זמן, ומאפשרת ליישם תהליכים ארוכי טווח. באופן כללי, שני המודלים מראים את המורכבות שבהובלת יקב בישראל: הקפדה על מינויים מבפנים או חיצוניים אינה רק בחירה טקטית – היא משקפת תפיסה לגבי ניהול, חדשנות ומסורת.

הייננים והיקבים שמעצבים את תעשיית היין בישראל

שנת 2025 לא הייתה רק מבחן של חוסן ועמידה מול אתגרים – היא גם הייתה שנה שבה הענף הישראלי הוכיח את עצמו בזירה הבינלאומית, וזאת בעיקר בזכות הייננים והייננות הישראלית שמכבדת את חומר הגלם המקומי ואת הטרואר הייחודי שלנו.

בין היקבים שבלטו במיוחד ניתן לציין את היקבים רמת הגולן, שילה, עגור, פלם, צרעה, קסטל, גבעות ופסגות. כולם קיבלו ציונים גבוהים ומדליות ממגזינים מובילים וממבקרי יין בעלי שם – כמו Decanter ,Wine Spectator, ג’יימס סאקלינג, ג’נסיס רובינסון ואחרים. ההישגים הללו אינם מובנים מאליהם, במיוחד בענף קטן ותחרותי כמו שלנו. ההערכה שקיבלו היקבים הללו – על איכות היינות, דיוק וחדשנות, משקפת את היכולת של הענף הישראלי להחזיק את מקומו בעולם ולהביא כבוד למדינה כולה. לייננים הישראלים מגיע שאפו גדול על המסירות, המקצועיות והכבוד שהם מעניקים לחומר הגלם המקומי, שמאפשרים לענף ליצור יינות שמככבים בזירות הבינלאומיות, ומשקפים את הרמה הגבוהה של הייצור הישראלי.

מיזם השנה: פרויקט "יין של לוחמים"

עמותת Terra Uma (טרה אומה), המפעילה את פרויקט וינותרפיה ובראשה עומד תומר וינברג, הוקמה בשנת 2022 – עוד לפני המלחמה והאירועים הקשים האחרונים שפקדו את ישראל. עם פרוץ מלחמת 7 באוקטובר קיבלה פעילותה משמעות עמוקה ודחופה הרבה יותר, והורחבה לטובת ליווי ושיקום של חיילים וחיילות שנפגעו נפשית. ענף היין, שבעבר ביטא הזדהות בעיקר דרך הנצחה וסמלים, כמו תוויות על בקבוקי יין, מצא כאן דרך אחרת – שקטה, מתמשכת ונטולת פאתוס – לקחת חלק אמיתי בתהליך שיקום, עם ליווי המשתתפים על ידי ייננים מצטיינים.

העבודה עם הגפן, האדמה והזמן, מאפשרת ללוחמים לפתח מחדש תחושת שליטה, אחריות והישג, דרך עשייה ייננית שמחברת בין גוף, נפש וחיים יומיומיים. הפרויקט מדגים כיצד יין יכול להיות הרבה יותר ממוצר תרבותי או מסחרי: הוא הופך לכלי טיפולי עמוק, שמעניק כוח, משמעות ואיזון – לא רק למשתתפים עצמם, אלא גם לקהילה ולתעשיית היין הישראלית כולה.

לסיכום: 2025 לא ניסתה להרשים. היא לא פתחה בקבוקי שמפניה ולא ביקשה מחיאות כפיים. זו הייתה שנה אפורה, עקשנית, כזו שבודקת עד כמה הענף יודע לעבוד גם כשאין מצב רוח, אין תקציב, ואין סבלנות לבולשיט.

זו הייתה שנה שאחרי מלחמה, בתוך כלכלה מקרטעת, עם ייננים ואנשי יקבים רבים כמילואימניקים, ותחושת “עדיין לא נגמר”. אם חיפשת קסמים – טעית בכתובת. אם חיפשת אמת – קיבלת. זו הייתה שנת מבחן. לא לחדשנות פורצת דרך, אלא ליכולת להחזיק הגה כשהכביש משובש. חלק מהשחקנים קרסו בשקט, אחרים פשוט נעלמו, והיו כאלה שנשארו – לא כי היה קל, אלא כי לא הייתה להם פריבילגיה לוותר.

באופן די חריג, גם אנחנו לא מיהרנו לחלק כתרים. לא כל שנה חייבת את “יינן השנה”, לא כל תפקיד צריך זוכה. לפעמים ההישג האמיתי הוא לדעת מתי לא להכתיר אף אחד. ועדיין, למרות הכול,  הענף לא נשבר. הוא התכווץ, התכנס, התבגר. ואיפה שהוא בין העייפות לציניות, התחיל להופיע משהו שמזכיר תקווה. לא כזו עם בלונים, אלא כזו שעובדת בשקט, ובענף היין – זה לפעמים הרבה יותר נדיר.

יין ושיחה: שתי יינניות שתי פרספקטיבות

אלון גונן ישב עם שתי יינניות לקראת תערוכת סומלייה, כל אחת מהן עומדת להציג את היין שלה בצורה שונה לגמרי. האחת – מסורתית (לא קשור לדת), מדגישה את הקלאסיקה, עם יינות מוכרים וידועים לקהל השבוי שלה, שמגיע לשתות יין איכותי ולהתרשם מהטכניקה והדיוק. השנייה – נועזת ויוצאת מהקופסה; הקהל שלה מחפש הרפתקאות, מקום שבו אפשר לשוחח על הכול, אולי אפילו על הכול חוץ מיין, ולהיות חלק מחוויה יוצאת דופן. שיחה חיה מתחילה, וההבדלים בין הגישות הופכים מהר מאוד לנושאים של השראה, דילמות, התלהבות ואתגרים.

טוב, בואו נתחיל ישר – מי מכן באמת יודעת מה הקהל שלה רוצה?

מסורתית (צוננת אבל שנונה): "אני יודעת מה הקהל שלי רוצה – שלושה דברים: עונג, ביטחון, והתחושה שהם יודעים לבחור. אם הם לא מבינים את כל הרקע – לא נורא. הם מרגישים בבית, והיין מדבר מבלי להראות להם את כל החישובים".

נועזת (מקרינה אנרגיה): "אני? אני לא מחכה שהם יבינו – אני מזמינה אותם ללכת עם כל הרגשות שלהם, לטעום טעויות ויופי בלי פרופורציות, להרגיש את היין כמו סיפור חיים. אם הם לא מבינים, זה חלק מהחוויה – אני מעצבת רגעים, לא סטטיסטיקה".

מי מכן חושבת שהלקוחות שלה באמת מבינים יין, ומי סתם מרשים לעצמם להיראות חכמים?

מסורתית (צוחקת): "בוא נגיד – חלקם מבינים, חלקם משחקים. ואני? אני משתפת אותם בחוכמה שלי, גם אם הם לא מבינים. לפעמים מספיק שהם מרגישים חכמים – זה עובד".

נועזת (מישירה מבט, מחויכת): "אני לא מחפשת חוכמה – אני מחפשת דמיון. אם הם לא מבינים את כל ההסברים הטכניים – יופי, אולי הם ימציאו טעמים משלהם, יגלו ניחוחות שלא חשבתי עליהם, או פשוט יחליטו שהיין שלהם מספר סיפור אחר".

מה לגבי הנשים בענף שעדיין מלא סטריאוטיפים?

מסורתית: "עדיין יש סטריאוטיפים בענף, אבל אני הופכת אותם לנקודת חוזק. הדיוק, הידע והסבלנות שלי הם כלי עוצמתי לא פחות מכל מי שמנהל כרם – רק בגישה נשית, מדויקת ומחושבת. ההבחנה שלי נשית, אבל התוצאה היא יין שמראה שליטה מלאה, מקצועיות ואמירה ברורה".

נועזת: "אני פשוט מחסלת את הסטריאוטיפים. אני יוצרת מרחב שבו אף אחד לא יודע מה מצופה ממני – ואם הם מנסים להניח כללים, הם נתקלים בי מחדש בכל פעם. אני משחקת עם הציפיות, ומראה שהשולחן שלנו פתוח לא רק ליין, אלא לכל יצירתיות".

תגידו לי בכנות, מי מכן באמת מפחדת לטעות בכרם או בבקבוק? כי אני שם לב שהיינות הכי מפתיעים והכי זכורים, נוצרים דווקא כשלא מפחדים לקחת סיכון.

מסורתית (מחייכת): אני מפחדת. אבל הפחד הזה הוא מה שמכריח אותי לחשוב, לבחון, ולוודא שהכול מסודר. בלי זה, היין שלי היה פשוט אוסף ניחוחות מבולגנים".

נועזת (מחייכת בעיניים נוצצות): "אני לא מפחדת. טעויות הן מה שמביא ייחוד. לפעמים טעות בכרם או במיקס נותנת את היינות הכי מפתיעים שלי. לקוחות יאהבו או יגידו מה לעזאזל זה היה? ואני מחייכת. זה חלק מהכיף".

אני חייב לשאול – אם הייתן יכולות לשנות דבר אחד בתעשייה, מה זה היה?

מסורתית: "אני רוצה יותר נשים בענף – נשים שמנהלות, מקבלות החלטות, ומובילות את העניינים בידיים חזקות. ארבעים שנה של שליטה גברית בתעשייה; הגיע הזמן שהיין הישראלי יראה שגם נשים יכולות לכוון, להחליט ולהשפיע על כל ההחלטות – מהכרם ועד למכירה".

נועזת: "אני מסירה את כל הציפיות – אין "ככה צריך להתנהג", אין מסגרות שמגבילות. כאן יש מקום לכישלונות, להרפתקאות, ליצירתיות פראית, ולהפתעות שמרסקות שגרה. רק ככה הענף יכול להתחדש באמת, לפרוץ גבולות ולהראות צדדים שלא חלמנו עליהם".

מי מכן בונה את העתיד שלה על חוכמה, ומי על קריאטיביות בלתי מרוסנת?

מסורתית (מזיזה כתף בציניות): "חוכמה היא הבסיס. בלי מבנה ברור, כל הקריאטיביות שבעולם היא רק בלגן".

נועזת (מחייכת ברוע): "ואני, אני בונה על קריאטיביות בלבד. אם לא אעז, לא אנסה, ולא אעז לפרוץ גבולות, איך אגיע ליינות שלא היו קיימים קודם? חוכמה? היא תגיע אחרי, כשתראה מה כבר יצרתי".

מי את בלי היין שלך?

מסורתית (מחייכת בעדינות, מביטה ישר בעיניים): "אני מבשלת, קוראת, כותבת יומן, מנסה להבין אנשים סביבי. אני עדיין אני – רק בלי הבדיחות הקטנות שלי בכרם, בלי הסיפורים שמצחיקים אותי. בלי היין שלי אני פחות נוכחת, פחות משאירה את הסימנים שלי בעולם, פחות מבטאת את עצמי באופן שמייחד אותי".

נועזת (צוחקת בקול רם, כמעט מאיימת): "בלי היין שלי אני טסה, צוחקת, מתעמתת, נשברת ומתאוששת, יוצאת למסע בלי מפה. אני עושה מה שבא לי, מפרקת מסגרות – וכל מה שמתקבע בי, נוגע לי בעור. בלי היין אני עדיין אני, רק פחות מסוכנת, פחות חיה".

יש לך שנת חופש. אין יקב, אין בציר, אין טעימות. מה את עושה?

מסורתית: "אני לומדת. נוסעת לבד, יושבת בכיתות, בספריות, בכרמים של אחרים. לא בשביל “השראה” אלא בשביל עומק. שנה כזו בשבילי היא לא בריחה, היא חידוד. אני חוזרת ממנה שקטה יותר, מדויקת יותר, עם פחות רעש ויותר כוונה".

נועזת: "אני נעלמת. נוסעת בלי תוכנית, עובדת בעבודות מזדמנות, פוגשת אנשים שלא אכפת להם מיין בכלל. רוצה לחיות חיים שלא צריכים להצדיק את עצמם. שנה כזו היא טעינה פראית – כדי לחזור בלי פחד, בלי נימוסים, ובלי להסביר לאף אחד למה".

 שאלה אחרונה, איך אתן מתכוונות להתמודד בתערוכת סומלייה עם כל ה"קרציות" שיגיעו לדוכן וישאלו אלף שאלות?

מסורתית (צוחקת עם קורטוב עוקצנות): "אני נותנת להם שאלה או שתיים – ואז מחייכת ומגיבה: אוי, יש לך עוד 998? בוא נשחק משחק – תמצא את התשובות בעצמך, ואני אעשה את היין שלי.

נועזת (צוחקת בקול רם, חדה): "אני מניחה להם להמשיך, עד שהם מתחילים להשתעמם מהחוכמה שלהם, ואז אני מפנה להם גב, מוזגת לעצמי כוס ושותה. מי שרוצה באמת ללמוד, יחזור. השאר? שייהנו מהטעימה החינמית של אגו".

לסיכום: שתי יינניות, כל אחת עם סגנון משלה – אחת מסורתית, מחושבת ומדויקת, השנייה נועזת, פרועה ומאתגרת גבולות. השיחות איתן חשפו עולמות שונים של יצירה, כוח נשי והשפעה בתעשייה, גרמו לי להבין שהיין הוא רק תירוץ, ושהאנרגיה, העזות והחוכמה שלהן עושות את העבודה האמיתית, ומשאירות אותך חושב, מחייך ומרוגש בו זמנית. אני צריך בירה עכשיו.

השמות שמורים במערכת. קראו לקראת הסוף שיחה עם שני ייננים

טעימת יינות בתערוכת סומלייה 2026: כך תצאו עם זיכרון ולא רק הנגאובר

בתערוכה שנמשכת יומיים עם אינספור יינות לטעימה, ברור לכולנו שאין סיכוי, וגם אין שום צורך, לטעום הכול. לכן בואו נעשה את זה חכם: סיבוב לבנים, סיבוב רוזה, סיבוב אדומים, כי מי שמקפץ מצבע לצבע מהר מדי, מגלה חיש קל שחוש הטעם מתבלבל ונשחק. אם היין לא מדבר אליכם או משהו בו חורק, אל תתביישו לירוק למרקקה. זה לגמרי בסדר, ככה נראית טעימה רצינית.

ובקשה קטנה בשם האנושות: אם יש לכם יין בכוס, קחו צעד אחורה, תנו מקום לעוד כמה ממתינים, ותיהנו ממנו בשקט. לא תמיד צריך לחקור את היינן כאילו מדובר במבחן בגרות: כמה סוכר, מתי בצרת, באיזה יום ירח – הם לא זוכרים, תאמינו לי. יאללה, מתחילים.

יקב רמת הגולן – ירדן ברוט רוזה 2019, שרדונה ופינו נואר: אסור לפספס את היין הזה – ואולי כדאי בכלל להתחיל איתו את התערוכה, כי הוא באמת מכבד את באי סולייה 2026, פותח את היום באלגנטיות ומציג את הסטנדרט הגבוה של היין הישראלי. זה מבעבע שעושה בית ספר למיטב בתי השמפניה בשמפיין, כשהשילוב של היינן ויקטור שונפלד והייננית טלי סנדובסקי, לקח אותו לרמה אחרת לגמרי.

יקב הרי גליל – יראון גרנאש וסירה 2023: למה אסור לפספס? כי זה יין שמגשים את הטרואר של הגליל – פרי אדום רענן, תיבול ים־תיכוני וחומציות מחודדת. יין שמתחבר מצוין לאוכל, ומציג את הפוטנציאל והזהות הייחודית של היין הישראלי.

יקב כרמל: פה המלצת היינן יפתח פרץ לגבי מה אסור לפספס בדוכן של היקב, מאוד מעניינת. הוא ממליץ על ורדלו 2023 סדרת אקספרימנט כרמל סיגנצ'ר. אם אני מנתח את הבחירה, אז עשו בכרמל עבודת חשיבה יפה כשהחליטו להביא את היין הזה לטעימה, כי זה יין מדויק לעולם המסעדות – קהל מטרה נכבד של התערוכה: רענן, חומצי וארומטי, שמתחבר בקלות למטבח ים־תיכוני ולמנות מורכבות – בדיוק בשפה שסומליירים מחפשים. הזן וה"לא ישראלי", לכאורה, הוא דווקא האמירה: ישראליות בוגרת ובטוחה בעצמה, שמבטאת טרואר מקומי דרך זן בינלאומי, ומדברת בשיח גלובלי.

יקב תבור – סירה תל פארס 2023 סדרת CREATION כרם יחידני: יין צעיר, אבל כבר מרגיש שהוא חושב שהוא מבוגר. יד בטוחה של אור נדבך והכרם שלו נותנים לכוס את מה שצריך, בלי להתנצל.

יקב שילה – מרלו 2022: לטעמי זהו המרלו הטוב בארץ בשנה זאת – נקי, עמוק ומדויק. אל תתחכמו, פשוט אל תפספסו.

יקב עמק יזרעאל – חשיפת רוזה מגידו 2025 מענבי מרסלאן וקברנה סוביניון: מבטיחים שבצרו מוקדם, אז אני מצפה ליין  בעל רעננות גבוהה, חומציות חדה ובהירה, אלכוהול מתון ופרופיל פרי אדום צעיר וקריספי. נחייה ונראה. הייננים יהודה נהר ויוסי חכמון מעולם לא אכזבו.

יקב טרה נובה – חבית 14 מרלו ופינוטאז’ 2022: בלנד לא שגרתי שמוכיח בחירת ענבים חכמה ויד בטוחה של רוני כהן־ארזי. יין שמדבר גם לאנשי מקצוע וגם לאוהבי יין סקרנים.

יקב ציון – קפיטול 2023 שער האריות: בלנד של פטיט סירה, סירה ונגיעה של מרלו. יין עוצמתי, מאוזן ומאוד משכנע.

יקב 1848 – סדרת דור 5 מרסלאן 2024: מרסלאן צעיר ומדויק, עם רמז ארגמן שמוסיף עומק ועסיסיות. יין שמראה כמה הזן הזה מרגיש בבית בישראל.

יקב סוסון ים – לבן 2024 גליל תחתון: קלארט עם 10% רוסאן וטוויסט דרום צרפת. יין רענן, אבל עם גוף ואופי. לבן שחושב מחוץ לבקבוק.

יקב אדם – רוזה 2025: רוזה בצבע שבין רוזה לאדום (שמו בישראל 'אדמוני'), 11.5% אלכוהול. יין שענבי קריניאן שולטים בו, עם תוספת של 20% קברנה פרנק שתססו יחד. אם תטעמו ביעניים עצומות תחשבו שאתם שותים אדום. אורנה לב הייננית כבר מזמן לא עושה דברים שגרתיים.

יקב פלדשטיין – גרנאש נואר 2022: אבי פלדשטיין עם הכובע והקוקו, ואולי סוף סוף עם הסרפן, לוקח את הגרנאש נואר לקצה: יין פרוע אך מדויק, עם עומק, תיבול פראי ואופי ים־תיכוני מודגש, שמפרק את הזן מהמוּכׇּר, ונותן לו פרשנות אישית, נועזת ובלתי מתפשרת.

יקב בנימינה – שנין בלאן שבא 2023 כרם רמת סירין: שנין בלאן רציני, מינרלי ומדויק. כזה שמזכיר למה הזן הזה יודע להיות הרבה יותר מאשר סתם לבן קיץ.

יקב טפרברג – שנין בלאן אסנס 2024: יין מורכב ומדויק, עם נגיעות פרי טרופי ומינרליות מרעננת. מציג פרשנות מודרנית ואלגנטית של הזן הקלאסי.

יקב אלכסנדר – גסטון 2022: 80% מרלו והשאר GSM (גרנאש סירה מורבדר). יין עמוק ומורכב, לא צפוי, במובן הטוב. יורם שלום שוב מוכיח שהוא לא הולך בתלם, אלא חורש חדש.

יקב פינטו – חולות GSM 2022: הוכחה שגם במדבר אפשר לייצר יינות איכותיים, עם אופי ייחודי ואותנטי מישראל הדרומית. זוהי פרשנות מעניינת לבלנד ים תיכוני. פרשנות שמדברת טרואר, עומק ואיזון, ואפשר לחוות אותה רק דרך יין שיוצא מהתנאים הקיצוניים של הנגב. היינן יעקב אוריה מקשיב לאדמה ביין הזה.

יקב אפק – סיקרט פטי ורדו 2022: פטי ורדו זני עם שני אזורי כרם: חצי הרי יהודה וחצי מצפה רמון. שילוב מפתיע שנותן עוצמה, תיבול, ואופי מדברי מסקרן.

יקב ברקן – יעל בטא 2023: יין אלגנטי ומאוזן, שמראה איך ניסוי חכם הופך לבקבוק שכיף לחזור אליו שוב ושוב.

יקב סימון – פטי ורדו 2020: ענבים מקדמת צבי ברמת הגולן. פטי ורדו בשל ובטוח בעצמו, עם עומק וסבלנות. יין שמתגמל את מי שנותן לו רגע בכוס.

יקב כישור – תפן אדום 2023: שילוב מדויק של סירה, גרנאש ומורבדר, שמבטא ים־תיכוניות עמוקה ואיזון בין כוח לאלגנטיות. יין שמדבר אוכל.

יקב הר אודם – גמאי נואר וקברנה סוביניון וולקני 2024: השימוש בזן גמאי נואר מעניק ליין פרי אדום עדין, גוף מרשים וחומציות מרעננת. פרשנות מפתיעה ומעניינת של זן פחות מוכר בארץ.

יקב כמיסה – אטא 2024: בלנד של פטיט סירה עם קצת מרלו וקצת סירה. יין בעל אופי מודגש ואלגנטיות טבעית, שמדגים את היכולת של יקב כמיסה ליצור יינות מורכבים ומעודנים.

יקב שדות – לבן סוביניון בלאן ושנין בלאן 2024: שני זנים שונים – הסוביניון בלאן מביא חומציות רעננה, ניחוחות פרי הדר ועשבוניות עדינה, בעוד השנין בלאן מוסיף גוף, עומק ואלגנטיות. השילוב מייצר יין מאוזן, מורכב ומרענן.

יקב חמש אבנים – סוביניון בלאן רוסאן ויונייה 2025: יין לבן יבש, שמציג שיח מפתיע בין הסוביניון בלאן לוויונייה ולרוסאן. כל זן מביא את האופי שלו, והבלנד מדגיש מורכבות, נגיעות אקזוטיות ועומק.

במתחם צור סוכנויות

יקב עמק האלה – מזמור 2023:  בלנד של מלבק, קברנה סוביניון ופטי ורדו. עושר של פרי אדום כהה שמתפוצץ בפה, תיבול עדין ומרקם חלק, חתיכת יין. יקב עמק האלה – Red Head 2023: בלנד של גרנאש, פטיט סירה וקריניאן. יין פראי, נועז ועוצמתי, עם פרי אדום כהה בועט, תיבול מורכב ומרקם. לגימה אחת, ואתה נכנס לעולם אחר.

יקב פסגות – פינו נואר 2024: פינו ישראלי אותנטי, לא גרסה צרפתית קלאסית. יין רך, מאוזן ומרענן. וחשוב מכל, יין שמעלה חיוך בכל לגימה. יקב פסגות – קברנה סוביניון ללא סולפיט 2024: ללא חומרים משמרים שמאריכים את חיי היין באופן מלאכותי. חוויה טרייה, טבעית ואותנטית, שמבליטה את האופי האמיתי של הענב. אבל יש לזכור שחיי המדף קצרים יחסית.

צור גם מייבאת השנה את המותג הכשר של יקב Cantina Giuliano  מטוסקנה: אני לא מאמין שאני כותב את זה, אבל יש יין כשר טוסקני המשלב אותנטיות איטלקית מלאה עם דרישות הכשרות, תוך שמירה על פרי עשיר, גוף מלא ומורכבות. התוצאה היא חוויה ייחודית, שמאפשרת ליהנות מטרואר טוסקני בלי להתפשר על הכשרות.

במתחם שקד

יקב רקנאטי קריניאן פרא 2022: יין מרתק שמביא עוצמה פרועה, פרי אדום כהה ותיבול טבעי, חוויה. היבוא של הסדרה היוונית: יינות שמתאפיינים בחומציות טבעית מרעננת, מינרליות עדינה וניחוחות פרי לבן ופירות הדר. הם לרוב קלים עד בינוניים בגוף, מאוד מתאימים לאוכל, עם תחושת רעננות ומידתיות שמאוד מענגת את החך. למשל בוסתני לבן 2024 – בלנד של אסירטיקו וסוביניון בלאן, שמביא רעננות פרי הדרית, גוף קל ועדינות נעימה, עם איזון טבעי שמדגיש טעמים נקיים וחוויית שתייה מרעננת.

לסיכום: אל תרגישו חייבים לטעום הכול בתערוכת סומלייה 2026, אפילו אם היינן מסתובב עם חיוך מנצח. כי יש הרבה יינות מחומצנים, ולא חייבים לבלוע. יש גם יינות קורקיים, אז בקשו לטעום מבקבוק אחר, זה קורה. ובחייאת, אל תאכלו את הראש למטעימים, זה רק יין – מיץ ענבים שהתקלקל ובוקבק. חלק מהיינות יפתיעו, ולא בטוח שזה מה שציפיתם מהיינן הזה, חלק יגרמו לכם להרים גבה, וחלק פשוט יזכירו לכם למה אתם אוהבים יין. הכי חשוב, תזכרו גם לשתות מים – בסוף זו הרי השמפניה של הטבע.

דן שיינמן: הטבח שדרך יקב בצרפת הפך ליינן ביקב צרעה

רני רוגל: כשקבעתי פגישה עם MW  ערן פיק – מנכ"ל ויינן ראשי של יקב צרעה (הבעלים נתן חברוני שהה שנים רבות בארה"ב, ומזה מספר שנים מתגורר בישראל), ועם היינן דן שיינמן, ערן ענה לי שביום בו ביקשתי להיפגש הוא לא יהיה ביקב, וכתב "אני ממליץ שתשב עם דן, עולם ומלואו". הגעתי לפגישה, ונראה לי שערן פיק דייק בהמלצתו.

דן שיינמן, בן 35, נולד וגדל בישוב כרמי יוסף שמוכר לחובבי יין רבים, כישוב מוקף בכרמי ענבי יין וענבי מאכל, שומתגוררים בו גם כורמים, ייננים ובעלי יקבים. הוריו הם בעלי כרם ענבי מאכל ששטחו 30 דונם, אך שנים רבות מטפל בו חקלאי מהישוב. אחרי השירות הצבאי (מדריך צניחה) דן הפך לטבח, ודרך המטבח ומסעדות נחשבות בהן עבד תוך כדי לימודי אגרונומיה בפקולטה לחקלאות ברחובות, הוא התקרב ליין אך עדיין לא חשב על כרמים וייצור.

לקראת סוף הלימודים החליט דן שהוא מתעניין בתחום. "היה לי קשר טוב עם יבואן היין מבורגון – תומר גל, ובשנת 2015 השתתפתי בסיור לבורגון, אותו ארגן עבור אנשי מסעדות שעבדו איתו. זו הייתה חוויה יוצאת דופן. לקראת סוף הלימודים לתואר, אמרתי לתומר שזה מה שאני רוצה, ושאלתי אם יוכל לחבר אותי ליקב בבורגון. תומר חיבר אותי עם אטיין דה מונטי מ-Domaine de Montille, יקב מדהים, אומר דן.

הוא שלח קורות חיים לאטיין, שהתחיל אז פרויקט ביפן. הוצע לדן לעבוד בפוליני-מונרשה (Puligny-Montrachet) שבבורגון, במשך הבציר, לזמור בחורף ואז להשתתף בצוות ההקמה ביפן. הוא טס לבורגון בספטמבר 2019, בדצמבר התחילה הקורונה וכל שערי יפן נסגרו. דן נשאר שלוש שנים בבורגון כעוזר יינן על הטרקטור ביקב. "זו הייתה חוויה עם צוות קוסמופוליטי – תקופה מעניינת בחיי".

בסוף 2021 הוצע לדן להתקדם ביקב אם יישאר חמש שנים. "באותה תקופה הקשבתי בכרם לפודקאסטים. שמעתי את ערן פיק מיקב צרעה מתראיין, ובסוף הוא נשאל מה יכול לקדם את הענף בישראל. תשובתו הייתה שחלוקת ידע והעברת ידע לדור הצעיר, אז פניתי אליו", כך דן. ערן פיק הציע לו לבוא להיפגש כשיגיע לארץ. הם נפגשו לשיחה כללית. ערן אמר לדן שאין לו משרה פנויה, אך אחרי יומיים הציע לו להצטרף לצוות מיון הענבים ביקב בבציר. דן הגיע, עבד על שולחן המיון, חזר לשבועיים לצרפת וערן התקשר, אמר שחשב והציע לו לבוא לעבוד ביקב. דן התלבט יומיים והחליט לחזור לארץ "כי יש הרבה מה ללמוד מערן".

מניסיונו בשנים בהן עבד שם, מה ההבדל בין ישראל לצרפת? "בארץ עושים הרבה לימוד, לעומת צרפת המסורתית – איזה זנים, איך לעבוד עם הבלנדים. גם עכשיו אנחנו עדיין לומדים.  בשונה בצרפת, ההשקיה שחייבים אצלנו מהווה מרכיב משמעותי בעלויות הגידול".

"מאפריל 2022 אני כאן", הוא אומר. "בפעם הראשונה שביקרתי בכרם הבנתי שיש הרבה מה ללמוד ולפתח בכרם שורש – אחד היפים בארץ, שעכשיו מתקיים בו תהליך של חידוש". הכרם נטוע מערבית למושב שורש בהרי יהודה, כ-700 מטר מעל פני הים, חלקו הגדול נטוע במפנה צפוני, ליד חלקת המאובנים הוותיקה. הזנים בכרם הם סירה, קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו וקצת קברנה פרנק באדומים, ושרדונה, סוביניון בלאן, "קצת סמיון וטיפה ריזלינג שיניב השנה" בלבנים. ביקב מייצרים כ-60% מהכמות יינות אדומים ו-40% לבנים.

מדן שיינמן אנחנו לומדים על נתן חברוני בעל היקב: "הכי חשוב לו שנעשה את היין הטוב ביותר שיכולים. אנחנו ברי מזל כי יש שילוב של בעלים שזה הכי חשוב לו, ומנכ"ל (ערן פיק) שיודע לעשות זאת". ועל ערן פיק הוא אומר: "ערן הוא מהייננים הגדולים, ולא רק בישראל. מעבר ל-passion (תשוקה) ולידע האדיר שלו, הוא מאוד מתודי, נזהר לא לעגל פינות, וזה איפשר לו להביא את היקב והיינות להישגים. חלק גדול מזה נובע מכך שאנחנו מייצרים חמישה יינות (ובנוסף יין הקינוח אור). באדומים: מיסטי הילס, הרי יהודה אדום, שורש אדום. בלבנים: הרי יהודה לבן, שורש לבן. לכל יין אמור להיות אופי משלו – זה לא עניין של אחד טוב מהשני".

"ביקב יש צוות מדהים שאפשר לרוץ איתו – חלק מהצוות כבר יותר מ-15 שנים ביקב. בכרם דור ג'יימס (בנו של רוני ג'יימס ז"ל, מייסד יקב צרעה ומי שנחשב לחלוץ גישת הטרואר בארץ) ועוד שלושה קבועים, בייצור ארבעה עובדים קבועים, ובמרכז המבקרים שלושה".

יקב צרעה מייצר כ-120,000-130,000 בקבוקים בשנה (בהתאם לבציר). ביקב הנוכחי יכולים להגיע עד 140,000 בקבוקים בשנה, וכבר עובדים על תכנון יקב חדש בשורש – קרוב יותר לכרמים וללוגיסטיקה, בו יגדילו את הייצור לכ-160,000 בקבוקים מקסימום. "יקב צרעה הינו יקב אסטייט, בו אנחנו מגדלים את כל הענבים שלנו, ומייצרים את כל היין שלנו. זה חשוב לאיכות וגם לתחושת העשייה – פחות מעניין אותי לא לעבוד כך, ואני מאוד מחובר לכרמים ולגידול. בכרם אנחנו בוחנים כל שבוע כל חלקה ומחליטים איזה פעולות לבצע בה. כך גם ביקב עם הייצור והחביות. מעבר לכמות מסוימת, הבקרה קשה יותר".

דן מציין כי היקב בתקופה מאוד מעניינת, "גם בגלל הנטיעות שמבצעים – ריזלינג וסמיון הם הזנים האחרונים שנטענו, ומגדילים כמויות קברנה פרנק. הריזלינג יוצר בכמות ראשונית ועדיין לא בוקבק. אנחנו רוצים להקטין את כמויות הפטי ורדו ולהגדיל סירה. ובכל זן יש גם עניין הקלונים, אז לקראת נטיעה חדשה צריך אנליזות מרקם ומינרליות הקרקע, ולפי התוצאות להחליט איזה רוכב וכנה.

כמי ששהה ועבד מספר שנים בצרפת וקודם לכן היה בזירת המסעדנות, דן אומר כי "מדהים מה שקרה בתעשיית היין בארץ ב-15 השנים האחרונות. יש בארץ אנשי מקצוע ברמה גבוהה. בדומה למה שקרה לסצנת הקולינריה בארץ 15 שנים קודם, כך קרה באופן טבעי עם היין הישראלי. בשנים אלה יש תנועה גדולה להבנת מה מתאים לחך שלנו, לטרואר שלנו. התחלנו עם דברים בהשראה מבחוץ, ועברנו לדברים מושפעים מכאן. אנחנו רואים יותר צעירים שמתעניינים ושותים יין, ומגיעים בכייף ליקב ושותים אצלנו".

מה עם יצוא של יינות יקב צרעה? "בעבר ייצא היקב כ-20%  מהייצור. בראייה שלנו יצוא הינו אסטרטגי, כי חשוב להיות מיוצגים בעולם. באופן טבעי המלחמה השפיעה  על היצוא שפוחת בעוד הצרכן המקומי מחפש לשתות יותר יין ישראלי, אז האיזון נשמר. חשוב לנו להיות מיוצגים בחו"ל כיין טוב מישראל שהוא גם כשר – לא כיין כשר. דבר ראשון יין טוב, שמיוצא לחו"ל ליבואנים טובים – לא בגלל היותו כשר".  

דן על היינות בטעימות

הרי יהודה לבן 2024 – 50% שרדונה, 40% סוביניון בלאן, 10% סמיון – זן חדש יחסית ביקב, נכנס לבלנד בשנתיים האחרונות. "יין רענן. המטרה היא לשתות בקבוק בלי למצמץ. אם כן, זה סימן שהצלחנו".

שורש לבן 2024 –  70% סוביניון בלאן, 30% שרדונה. "יין  עם יותר מורכבות, עניין ומתח שנובעים מהיחס בין הפרי לחומצה. הרעננות באה מהחומצה – עמוד השדרה, והפרי צריך לייצר את המרקם". חלקות שונות נותנות הבדלים שונים. לכן אנחנו מגדלים, בוצרים ומיישנים בנפרד, ואז מחליטים איך יהיה הרכב הבלנד".

הרי יהודה אדום 2024 – כ-40% קברנה סוביניון, 30% סירה, 20% מרלו ו-10% פטי ורדו. ,הרכב הענבים בבלנדים נוטה להשתנות בין שנה לשנה, וגם ברמה הטכנית כשיושבים ליצור בלנד חושבים על החלקה – טועמים את כל החלקות, מבינים את האופי שלהן, מרכיבים בלנד, טועמים אותו, מחליטים אם חסר קצת מחלקה זו או אחרת ומשנים בהתאם. לכן אנחנו לא כותבים על התווית את האחוזים, ושוכחים די מהר את האחוזים השונים. זה לא בלב העשייה שלנו. שנה אחת יכול להיות בבלנד יותר קברנה סוביניון ובשנה אחרת יותר סירה. מה שחשוב לנו שיהיה הכי ביטוי לטרואר שורש ולא ביטוי של זן, וזאת יחד עם בשלות, ומשתדלים שתישאר רעננות בנוסף למורכבות הארומטית. בשנים האחרונות אנחנו שמים דגש על ניהול הטאנין – שיהיו בו מבנה ומרקם, ולהיזהר מיובש מוגזם ומרירות".

שורש אדום 2024 – מורכב מענבי סירה, קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו וקברנה פרנק מכרם שורש. "הקברנה נותן ליין את עמוד השדרה והעומק, ענבי הסירה תורמים לאופי השחור של היין, וענבי פטי ורדו ומרלו מוסיפים גוף וטעמי פרי רעננים. היין שהתיישן בחביות כ-14 חודשים, ימשיך להתפתח בתקופת התיישנותו בבקבוק במהלך השנים הבאות".

מיסטי הילס 2023 – יין בעל טעמים מורכבים ואלגנטיים, שמופק מענבי קברנה סוביניון וסירה הגדלים בחלקה הטובה ביותר בכרם שורש – חלקת המאובנים, על גבי מדרון צפוני .שם היין הוא מחווה לבתי הגידול של כרמי היקב, שנטועים באזור בו נפגשים האוויר הקר הזורם מפסגות הרי ירושלים מערבה, והאוויר החם הדואה מזרחה משפלת יהודה. מפגש זה יוצר מיקרו-אקלים טוב במיוחד לכרמים, המתבטא לעתים בשכבת ערפל עבה החונה בכרם זמן מה

אור – טעמנו גם את יין הקינוח של צרעה. גוורצטרמינר זני בשיטת אייס וויין, עם ריכוז טעמים וארומה של פירות טרופיים ודבש.

על אופן ניהול ייצור היינות ביקב צרעה אומר דן: "כשמתחילים לייצר אנחנו עושים זאת עם המיסטי הילס, שמיוצר מהחלקה הטובה ביותר של הכרם. אחריו בונים את השורש ואז את הרי יהודה. המטרה שלנו היא שהיינות שלנו יהיו שְׁתִיִים ומאוזנים כבר מהביקבוק – אלגנטיים ורעננים, ומצד שני ימשיכו להשתבח בבקבוק". חבר שהגיע יחד איתי לביקור ביקב, אמר על היינות האדומים מבציר 2024: "נדיר לשתות יינות 2024 ברמה כזאת של מוכנות מצטיינת".

מחירי יינות יקב צרעה: הרי יהודה לבן – 125 ₪, הרי יהודה אדום – 125 ₪, שורש לבן – 170 ₪, שורש אדום 170 ₪, מיסטי הילס – 380 ₪, יין קינוח אור – אין מלאי למכירה. להזמנת יינות ראו כאן. הזמנת ביקור ביקב כאן

יין ושיחה: שני ייננים על עתיד היין הישראלי

אלון גונן ישב עם שני ייננים כדי לחשוב על עתיד היין הישראלי. הראשון, יינן של יקב בוטיק קטן, מביט סביבו בעיניים מודאגות: "הרגולציות והמגבלות שמטילות הרשויות פשוט הורגות את החלום שלנו," הוא אומר. "אין לנו מקום לנשום, כל צעד קטן הופך למאבק." השני, יינן של יקב מסחרי גדול שחולם על יקב משלו, מחייך קלות: "אני רואה הזדמנויות עצומות. חמש השנים הקרובות יכולות להיות התקופה בה היין הישראלי ימצא את הזהות המקומית שלו, ויתפתח ברמה שלא הייתה כאן קודם". האחד פסימי, השני אופטימי – וכאן מתחילה השיחה על עתיד הענף, כאשר אלון אומר משפט, והם ממשיכים אותו.

אלון גונן: חדשנות, זהות מקומית וצרכן סקרן?

האופטימי פותח: "בעשור האחרון חווינו מהפכה שקטה אך עמוקה. מכרמים ניסיוניים בגליל ובנגב, יקבי בוטיק שמגדירים מחדש איכות וטרואר, וקהל צרכנים מקומי שמפתח טעם, סקרנות וביקורת – כל זה משנה את פני הענף."

הפסימי מרים גבה: "זה נכון, אבל האם כל זה יחזיק מעמד מול הרגולציה והחסמים הכלכליים? בלי שינוי אמיתי, כל ההישגים האלה עלולים להתפוגג."

האופטימי מהנהן: "אני חושב שהעתיד תלוי בחדשנות ובייחודיות. היקבים מחפשים דרכים חדשות להדגיש את האופי המקומי של היינות. בחמש השנים הקרובות נראה התמקדות בזנים שמתאימים לאדמה ולסגנון הישראלי – קריניאן, מרסלאן, פטי ורדו וגרנאש – ונטיעות בגבהים שונים ובאזורים שבעבר נחשבו שוליים. חיפוש אחרי איזון אלכוהולי, יביא ליינות רעננים ומדויקים יותר."

הפסימי מהנהן לאט: "אבל הטרואר הישראלי לא תמיד מנוצל כראוי. בלי השקעה בחדשנות, היינות יישארו נגישים אבל ללא סיפור מובהק. הקהל המקומי עלול להישאר נאמן לידוע לו, ולא לאמץ יינות ניסיוניים או קטנים."

האופטימי מחייך קלות: "אם זה יצליח, הטרואר יהפוך לכלי עבודה אמיתי. יותר ייננים לא ישאלו 'למה זה דומה?', אלא 'מאיפה זה בא?'. התוצאה תהיה עלייה ביינות ים-תיכוניים באופי ובסגנון, שימוש מתון בעץ חדש, וביטוי ישיר של הכרם והאזור על חשבון מניפולציות יינניות. הקהל המקומי ילמד להעריך מורכבות, איזון וסיפור, ולא רק עוצמה."

היקבים הקטנים?

האופטימי מהנהן שוב, ידו נוגעת קלות בכוס: "יקבי הבוטיק לא ייעלמו – להיפך, הם ישתנו ויתפתחו באופן מורכב יותר. חלקם ייסגרו, אחרים יתמקצעו אך ישמרו על גמישות וגיוון. היקבים שיישארו יהיו בדרך כלל עם מספר זנים מוגדרים, שניים או שלושה, במקום זן יחיד, כדי להציע מגוון מבלי לאבד התמחות."

הפסימי משיב: "אני מקווה שאתה צודק, אבל הרבה יקבים קטנים לא ישרדו. חוסר מיזוג מוצלח או היעדר יקבי שירות משמעותיים, ישאירו את היקבים ללא יכולת להציע חוויות מתקדמות."

האופטימי: "פרויקטים מרכזיים של איחוד מספר יקבי בוטיק תחת קורת גג אחת יכולים לחסוך עלויות בכשרות ובניהול, ולתת ליקבים להתמקד בחוויות שירות מתקדמות ובמרכזי מבקרים מושקעים. במקום למכור רק בקבוקי יין, הם יציעו מנויי יין עם משלוחים חודשיים, יינות לפי הזמנה אישית, תוויות מותאמות, ואפילו חיבור דיגיטלי לכרם דרך מציאות רבודה."

הפסימי מזכיר, משמיע חרחור קל: "אבל אם זה לא יקרה, הרבה יקבים לא יצליחו להציע חוויות מותאמות, מרכזי מבקרים מושקעים או חיבור לצרכן."

מה עם הצרכן ישראלי?

האופטימי מחייך בעדינות: "הצרכן הישראלי של 2030 יהיה פחות שבוי בהרגלי קנייה. במקום לבחור שוב ושוב באותו יין מוכר, הוא יחפש גיוון, ינסה יינות חדשים, ויבחר בקבוקים שמציעים עניין וסיפור. המגמות כוללות רכישת יינות עונתיים, מהדורות קטנות ויינות ניסיוניים, לצד העדפה לשקיפות מלאה – מי היינן, מאיפה הענבים ואיך היין נעשה."

הפסימי: "אבל אם לא תהיה השקעה בהכשרת הצרכן להבנת יין איכותי, הוא עלול להישאר נאמן למוכר לו בלבד. גם המסעדות עלולות להישאר עם רשימות מסורתיות, ופחות להתאים את היין למנות ולאווירה."

ייצוא ושוק בינלאומי?

האופטימי מהנהן: "ייצוא היין הישראלי בחמש השנים הקרובות יישאר ברובו כשר, עם מעל 90% מהיקף הייצוא לשוק האמריקאי, שהוא כמעט היעד הבלעדי. שם אנחנו יכולים לבלוט עם איכות, חדשנות וכשרות גבוהה."

הפסימי מהרהר: "אבל המכסים, החסמים והשליטה של משווקים גדולים, כמו רויאל וצור, ממשיכים להציף את השוק ביינות כשרים, וזה מקשה על יקבים קטנים לבלוט. אירופה תהפוך לשולית, והייצוא עלול להיתקע. אם מכון היצוא לא יפעל מיידית ויבנה תוכנית חומש ייעודית וריאלית, הענף עלול להיתקע לעשר שנים לפחות."

האופטימי מסכם, חיוך קל נצבע על פניו: "אם נצליח, העתיד תלוי בחדשנות, במיזוגים מחושבים ובחוויות מותאמות אישית. זה יאפשר לענף לגדול ולהתפתח, לחזק את המותגים המקומיים ולהעמיק את הקשר עם הצרכן."

הפסימי סוגר בהרהור, ידו נוגעת בשולחן: "ואם לא נפעל נכון, תחרות קשה, חסמים כלכליים וחוסר חיבור לצרכן, עלולים לעצור את הפיתוח ולהשאיר את הענף במבוי סתום."

לסיום השיחה התבקש כל אחד מהם לתת לשני את העצות הכי טובות כדי להצליח: קראנו לזה: ייננים מדברים אחד לשני.

היינן הפסימי אומר לאופטימי: "אתה כל כך מלא התלהבות וחדשנות, וזה מדהים לראות. אבל אני רוצה שתדע – חמש השנים הקרובות לא יהיו פשוטות. כדאי שתשקול בזהירות את הצעדים שלך, תבנה תוכנית מסודרת ותעמוד בה, ותדאג לתמוך בכורמים שסומכים עליך. אל תפעל לבד – חפש שיתופי פעולה, תחזק חברויות בתעשייה, ובנה סביבך רשת תומכת שתוכל לעזור לך לעמוד באתגרים. אם תשמור על זהירות לצד ההתלהבות שלך, תוכל להמשיך ליצור ולהתפתח בלי ליפול למלכודות של חוסר סדר או חוסר תמיכה."

היינן האופטימי אומר לפסימי: "אני מבין שאתה רואה את הקשיים, וזה חשוב מאוד. אבל אל תשכח לעצור מדי פעם ולהתבונן במה שכבר הצלחת להשיג. אתה אומן, ויש לך כוח ויכולת יוצאת דופן. חבק את הכורמים שלך, חזק את הקשרים, חפש שיתופי פעולה, ותן מקום לחברות ולתמיכה הדדית בתעשייה. גם כשיש קשיים, אפשר להפוך אותם להזדמנות ולצמוח מהם – כשיש אנשים שסומכים עליך ותומכים בך, העולם פתוח הרבה יותר ממה שנדמה."

אלון גונן יצא מהשיחה עם תחושה של אופטימיות מפוקחת, אם כי לא בלי הגבהה של עין אחת – כן, הענף הזה מלא בקשיים: רגולציות שמרגישות כמו סדקים בבטון, חסמים כלכליים שמקשים על יקבים קטנים לשרוד, ורצון בלתי נגמר של כולם "לעשות משהו חדש" תוך כדי שהם נלחצים מכל צעד. אבל הנה מה שמעניין באמת: בין כל הפאניקה והחששות, יש כאן גם ניצוצות – חדשנות, זנים שמתאימים לטרואר המקומי, חוויות מותאמות אישית, וקהל סקרן שלא מפחד להוציא קצת כסף על מה שיכול להיות סיפור או חוויה. אם הענף יצליח לאזן בין ההתלהבות לראש על הכתפיים, אולי היין הישראלי יצליח סוף סוף למצוא את עצמו – או לפחות להראות שהוא מנסה, וזה כבר הישג בפני עצמו.

השמות שמורים במערכת, ואם לא קראתם למעלה את שיח היינניות – כדאי לקרוא

תגובת השבוע

19 תגובות הועלו לאוויר על ידי קוראים על 'שמענו בין הגפנים 26.12.25' (בסוף הכתבות). כתגובת השבוע בחרנו את זו של דרור (26.12.25 בשעה 11:40):

"מרגש לקרוא על הבחירה להפנות את הזרקור דווקא אל השורשים – אל הכורמים, המושבים והקיבוצים שהניחו את היסודות למה שאנחנו נהנים ממנו היום בכוס. כחובב יין, קל להיסחף אחרי מותגים, בצירים וציונים, אבל הטקסט הזה מזכיר שהכול מתחיל באנשים שהאמינו באדמה הרבה לפני שהיה ברור שיש כאן תעשייה של ממש.

ההחלטה להוקיר את החלוצים של שנות ה־70 וה־80 מרגישה מדויקת וחשובה. אלה שבחרו לנטוע כרמים כמעשה של חזון, שיתופיות ואומץ, ויצרו בסיס לתרבות יין ישראלית עם אופי מקומי אמיתי. החיבור בין טרואר, קהילה וכלכלה מקומית הוא מה שהופך את היין ליותר ממשקה – לסיפור ולזהות.

ולצערי, אי אפשר שלא לחשוב על כך שהמדינה שלנו כמעט ואינה עוצרת כדי לקיים טקסים ומחוות דומות לוותיקים ולציונים האמיתיים שהקימו אותה – אלה שפעלו מתוך אמונה, חלוציות ולקיחת אחריות, הרבה לפני שהיו כותרות ותקציבים. דווקא לכן יש משהו יפה ומעורר תקווה בכך שזו יוזמה שמגיעה מעיתונאים – קבוצה שמואשמת לא פעם, שלא בצדק, בהרס המדינה – ובפועל כאן בוחרת להוקיר עשייה, שורשיות ותרומה עמוקה לחברה הישראלית. יפה לראות הכרה רחבה בכל אזורי היין: מהגולן והגליל ועד הנגב וההר המרכזי – והנה ההוכחה שמוקירים גם את אזור ההר המרכזי, דהיינו השטחים, כחלק בלתי נפרד מסיפור היין והחקלאות הישראלית. כצרכן וכחובב, זה מעמיק את ההערכה לכל בקבוק ישראלי, ונותן תחושה שיש כאן היסטוריה חיה, מורכבת ושורשית, שממשיכה להתפתח. יוזמה ראויה, מרגשת ומעוררת השראה".

עוֹלְלוֹת בקצרה

ספיידר זה ציוד יד שנייה ליקבים

כבר יותר מ-20 שנה ערן עברון עוסק בחברת "ספיידר איסוף ומחזור" שלו בציוד משומש מיד שנייה, בעיקר מעולם תעשיית המזון – הרבה ציוד נירוסטה משומש, כולל מיכלים, צנרות, משאבות וכו'. "במגרש שלנו בתל עדשים שבעמק יזרעאל, יש ציודים שיכולים להתאים לכל שימוש", הוא אומר. בנוסף יש לו מתעשיית המזון מיכלי פלסטיק כחולים בנפח 50 ליטר, שנסגרים עם חגורת באנד אטומה המונעת דליפות, ומיכלי מתכת בנפח 200 ליטר גם כן לתעשיית המזון.

במשך השנים מכר ערן ליקבים רבים ציודי נירוסטה – שולחנות, מסועים וציוד עזר, והרבה מיכלי 50 ליטר מפלסטיק. "מעבר למיכלים גדולים יקבים צריכים ציודים משלימים, ויש יקבים שקונים אצלנו באופן רציף". לקוחות נוספים הם עושי יין ביתי, כשהיה לו גם לקוח שמכר ערכות למי שרוצים לייצר יין בבית, כשהאחסנה הייתה במיכלי פלסטיק 50 ליטר שנקנו ממנו.

ניתן למצוא את פרטי ההתקשרות עם ערן בדף הפייסבוק 'ספיידר איסוף ומחזור'. כאמור המחסן שלו ממוקם במושב תל עדשים, וכפי שהוא אומר: "עמק יזרעאל זו הריאה הירוקה והאזור הכי טוב בארץ, עם אווירה טובה ומרגיעה". אז אם אתם צריכים, כבר שווה להגיע.