אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר קרוב ל-600 ימים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, שמחים על שובן הביתה של אמילי, דורון, רומי, לירי, קרינה, דניאלה, נעמה, ארבל, אגם. שמחים על שובם של גדי, עופר, קית', ירדן, חמשת התאילנדים, אוהד, אור, אלי, יאיר, סשה, שגיא, הישאם, אברה, אליה, טל, עומר ונקרט, עומר שם טוב. אבלים מכל הלב על החללים שהוחזרו: שירי ביבס, כפיר ואריאל, עודד ליפשיץ, שלמה מנצור, צחי עידן, איציק אלגרט, אוהד יהלומי – יהי זכרם ברוך. מייחלים לשובם של כל 59 החטופים שנשארו בשבי – עכשיו!
נזק גדול בשריפות: כ-500 דונם של הכורמים חיים אהרון ואשר אליהו
יותר מ-20,000 דונם עלו באש בשריפות השבוע. חלק ניכר מהם בשטחי מועצה אזורית מטה יהודה, מה שאומר כי גם כרמים באזור נפגעו ועשרות היקבים באזור היו בסיכון. ביניהם נפגעו כ-500 דונם מתוך 670 דונם שהכורמים הוותיקים חיים אהרון ואשר אליהו (שניהם ממושב מסילת ציון) מגדלים עבור יקב ברקן, אשר עלו באש בשריפות השבוע בין לטרון לנווה שלום מדרום לכביש 1.
הכורמים אומרים כי בכרם נשרפו שורות שלמות, ושורות אחרות נשרפו בחלקן, כשהמשמעות היא שצריך לשנטע את החלקה כולה, כלומר לנטוע אותה מחדש.
אלי בן זקן, היינן ובעל היקבים הוותיק, פרסם כך: "ליקבים קסטל ורזיאל וגם לכרמים בבית מאיר ונווה אילן שלום. נס!". גלעד פלם, מנכ"ל יקב פלם ביער הקדושים שבאשתאול, כתב לנו בעיצומה של האש סביבת היקב, שאסור להם להיות באזור. כאשר הכבאים השתלטו על השריפה והאש כובתה, כתב לנו גלעד: "אנחנו בסדר, מקווים שסיימנו עם העונה הזאת".
במהלך יום העצמאות שמענו על נזקי שריפה אפשריים בכרמים נוספים בתחומי המועצה, אך לא הצלחנו לוודא זאת. במידה שנקבל מידע נוסף, נעדכן בהמשך.
תודה לברק כץ – יועץ התיירות של מטה יהודה על הסיוע
בין יומרה למציאות: למה יינות ישראליים יקרים לא תמיד מספקים את ההבטחה
אלון גונן: בטעימה רנדומלית של יינות ישראליים שנעו ברובם בטווח המחירים שבין 100 ל-170 ₪, עולה תמונה מורכבת. מצד אחד, יש לא מעט יינות שמהווים ביטוי כן ונלהב של האזור והיוצר, עם גישה מעניינת, ידע טכני, ותשוקה אמיתית. מצד שני, רבים מדי נראים כניסיון מוגזם "לשדר יוקרה", תוך כדי שהם מאבדים את הנשמה שביין.
אחת התחושות שחוזרות שוב ושוב מול חלק מהיינות היא תחושת אכזבה. לא כי היין לא "עשוי טוב" – אלא כי הוא פשוט לא מעניין. לא מרגש. טכני מדי. נקי מדי. לעתים אפילו מתאמץ מדי.
נדמה שחלק מהיינות הלבנים היקרים עברו טיפול-יתר– יותר מדי חבית, יותר מדי חומצה, יותר מדי חידוד, אולי גם פחות מדי הקשבה לחומר הגלם. כאן עולה השאלה, האם המחיר משקף איכות, או שאולי הוא תוצאה של ניסיון להציב את היין בקטגוריה שיווקית גבוהה, מבלי שיש לכך גיבוי אמיתי בטעם?
האם הקהל המקומי רוצה יינות מתוחכמים, או דווקא כאלה שמספרים סיפור פשוט, טעים ואותנטי? האם אנחנו בשלים לשלם סכומים גבוהים עבור יין לבן, תחום שעדיין לא הצליח לשכנע רבים שהוא שווה את זה? ואיך יכול להיות שבמחיר דומה אפשר למצוא יינות לבנים נהדרים מאוסטריה, ספרד או ניו זילנד, שמצליחים לייצר יותר עומק, רעננות ואיזון.
אין ספק שיש בישראל יקבים שעושים עבודה מדהימה עם יינות לבנים, לעתים במחירים סבירים הרבה יותר. אבל כדי שתעשיית היין תמשיך לגדול בכיוון חיובי, עליה גם לדעת להקשיב לביקורת. האם באמת כל יין צריך לעלות מעל 120 ₪ כדי להיחשב "רציני"? והאם אנחנו, כצרכנים, לא צריכים לדרוש יותר תמורה למחיר?
יקב דומיין סרור: אורנג’ 2024 – 139 ₪
ויונייה כתום שדווקא מצליח לעצבן. במקום איזשהו עומק, פאנקיות נעימה או פירותיות מאוזנת, מקבלים פה ריחות לא נעימים – משהו שקרוב יותר לריחות ביוב. קשה להבין איך יין כזה מגיע לבקבוק במחיר כזה, כשאפילו כתומים חתרניים באמת לא מרשים לעצמם לחצות את הגבול הזה. מתאים אולי רק למי שמתעקש על יין "טבעי" בכל מחיר – כולל המחיר של ההנאה. ציון 84. תמורה למחיר – 50 ₪ .
יקב מדבר: ויונייה כתום 2023 – 109 ₪
הציפייה היא שיין כתום ממדבר יהודה הנשען על ויונייה, יבטיח מינרליות, ארומטיות ויובש מאוזן. בפועל, התחושה היא של יין מתאמץ. חסר לו רגש או חיבור טבעי. הוא טכני ומעניין, אבל לא מהסוג שמושך ללגימה נוספת. ציון 86. תמורה למחיר – 50 ₪.
יקב להט: לבן 2023 – 130 ₪
בלנד ים-תיכוני (70% רוסאן, 25% ויונייה, 5% מרסאן), שמתיישן 9 חודשים בחבית. הכוונה ניכרת, אבל התחושה הסופית היא של יין מעט עמוס מדי – עומס בטעמים ובכוונות. הוא נוגע בהרבה סגנונות, אך לא ממש מצליח לגבש זהות ברורה אחת. יכול להיות שזה יין לעוד שנתיים שלוש. ציון 89. תמורה למחיר – דו ספרתי.
יקב ננה: שנין בלאן 2024 – 120 ₪
יקב ננה מציע שנין בלאן מהרי הנגב, עם פרי איכותי ומינרליות יפה. אך משהו לא יושב עד הסוף – היין מרגיש מתוקן יתר על המידה, פחות טבעי, כאילו ניסה להיות "גדול מהחיים" אך שכח להישאר פשוט, נקי וטעים. ציון 87. תמורה למחיר – דו ספרתי
יעקב אוריה: Multiple Expression ויונייה 2022 – 169 ₪
יין שמשלב תסיסות רבות, חלקות שונות ובצירים שונים. זה יין לחובבי התחכום, לא למי שמחפש יין. התחכום מרתק, אך גם מתיש – ובמחיר כזה, זה יין שדורש השקעה של ממש מהלוגם. ציון 89. תמורה למחיר – דו ספרתי.
יקב פלדשטיין: גילגמש 2021– 125 ₪
בלנד ים-תיכוני של סירה, ארגמן, קריניאן וגרנאש, שמצליח להישאר קליל יחסית. יש בו פרי טוב, עומק, תיבול במידה ורכות נעימה. לא יומרני מדי, פשוט יין שאפשר לשתות בכיף. ציון 90. תמורה למחיר – 110 ₪.
יקב כרמל: סינגל ויניארד כרם מבוא בית"ר מלבק 2021 – 120 ₪
כשהמילה "סינגל ויניארד" מופיעה על התווית, הציפייה היא לאופי מובהק ולביטוי ברור של הכרם. כאן זה לא קורה. היין מרגיש כאילו לא ממש התגבש – פרי מהוסס, גוף לא שלם וסיומת שטוחה. זה יין שמבטיח הרבה ולא מצליח לספק. המחיר, בהתאם, מרגיש מופרז למשהו שבקושי עבר את הסף של בינוניות. ציון 88. תמורה למחיר – 70 ₪.
יקב בת שלמה: רגבים 2022 – 145 ₪
בלנד של זני בורדו יחד עם סירה וטמפרניו, שמנסה להישמע כמו יין עולמי אבל בפועל מרגיש כמו חיקוי עייף. הרבה יומרה, מעט נשמה. עושר וטקסטורה שאמורים לרגש נשארים ברמת הפנטזיה בלבד, שום דבר לא באמת קורה בפה. ובמחיר הזה? באמת שלא ברור על מה אנחנו משלמים – על סגנון או על תוכן? כי התוכן פה חלש למדי. ציון 88. תמורה למחיר – 80 ₪.
יקב יתיר: נחל יתיר לבן 2022 – 165 ₪
בלנד של גרנאש בלאן, קלרייט בלאנש, רוסאן ו-ויונייה. איכויות טכניות גבוהות, עשייה מקצועית מאוד ותחושת איזון טובה. מצד שני, זה עדיין יין שמדבר יותר בשפה של "עולם חדש" – נקי, חלק, מעט משויף מדי. ציון 90. תמורה למחיר – דו ספרתי.
בשורה התחתונה
היינות הישראלים בטווח מחירים בינוני-גבוה, מנסים להיראות ולהישמע כמו גדולים מהחיים – אבל לא תמיד מצליחים לרגש באמת. עודף טכניקה, תיקונים מורכבים, ארומטיקה מופקת מדי, ולעתים פשוט חוסר חדות כל אלה מונעים מהם לזרוח. יש יוצאי דופן בהחלט, והפוטנציאל ברור – אבל כדי להצדיק את המחיר נדרשת קודם כל רעננות לצד פשטות וניקיון בעשייה. כי יין טוב הוא לא רק ניתוח טכני. הוא קודם כל חוויה.
יונתן לבני במרתון היין הישראלי עצמאות 77 – "גאווה ישראלית על ציר הזמן"
כך נכתב בפרסום של איש הענבים: "לרגל חגיגות 77 שנות עצמאות למדינת ישראל מסע על ציר הזמן: טעימה נרחבת של 77 יינות ישראליים – יינות שהפכו לסמלים, ולצידם כאלה שמסמנים את הדרך קדימה. בכול רגע במהלך סוף השבוע ייפתחו לטעימה 55 יינות שונים – יינות מיתולוגיים שהובילו את הדרך, לצד יינות צעירים, שאפתניים, כאלה שנושאים את הרוח הישראלית החדשה. "גאווה ישראלית על ציר הזמן" היא יותר מאירוע טעימות – זו הצצה לעבר, להווה ולעתיד של עולם היין המקומי. כל יין שיסתיים יוחלף באחר מתוך אוסף איש הענבים, כמו לומר: לא נגמר – רק מתחלף, מתחדש, מתעורר". רשימת היינות המלאה כאן.
באירוע אכן נתנו לנו לטעום מגוון יינות ישראלים עשיר, בתוכם מיקבים מובילים, יקבי בוטיק מצטיינים וגם פחות מוכרים. בטעימות היו סגנונות שונים, יינות מתיישנים, וטעימות חבית. כמובן שלא יכולתי לטעום 77 יינות, שכן אחרי שמונה עד עשר טעימות כבר התקשיתי להבחין או לאבחן מה אני שותה. בכול זאת עשיתי כמיטב יכולתי כדי לטעום יינות מיקבים שאיני מכיר באופן יסודי או יינות מתיישנים, ובקבוקי מגנום או נבוכדנצר – גדלים שונים של בקבוקים, המשנים את טעם היין. אלה היינות שטעמתי:
יקב נעמן – דיפ פרפל 2009: היקב הוקם על ידי רמי ובטינה נעמן בשנת 2004, כשעזבו את רמת השרון ועברו לגור ולייצר יין במושב רמות נפתלי שבגליל העליון. בתחילת המלחמה המושב פונה, ובטינה ורמי עברו למרכז לתקופה ארוכה. יין זה מורכב מענבי קברנה סוביניון, קברנה פרנק, מרלו ופטי ורדו. היין נמזג מבקבוק דאבל מגנום, שאינו זמין למכירה – קיים רק בארכיון של רמי נעמן, שאומר שמחירו לא עלה על 1000 ₪. מחירים מוגזמים היו ליינות אחרים בטעימה. למרות שעברו 16 שנה, לא נס לחו וגם לא טעמו. אכן יין יוצא דופן. צבעו סגול, עם טעמים בולטים של פירות שחורים, שוקולד כהה, פלפל שחור וטעמי טבק. שאפו – כאמור, יין שאי אפשר להשיג אז המחיר יכול להיות גם מיליון שקלים ולא רלוונטי.
פרויקט לואיס פסקו – 2021 WMB : לואיס פסקו הוא אחד הייננים המוכשרים בישראל. בעבר היה היינן הראשי של יקב רקנאטי ויקב בן נון, והיום הוא יועץ למספר יקבים. היין הפרטי שלו מיוצר יחד עם יקב שור. לפי פסקו, היינות שלו הם "משהו שנע בין יין אמריקאי לישראלי". פירוש WMB הוא Wine Makers Blend. מכיוון שפסקו מייצא גם לארה״ב, ביקשו ממנו לציין שזהו בלנד שנעשה מחוץ לסביבה הרגילה של הזנים. היין שטעמתי הורכב מ-40% ענבי קברנה סוביניון, 30% מרלו, 15% שיראז ו-15% מרסלן, ששהו 12 חודשים בחביות צרפתיות ואמריקאיות. זהו בלנד שמקובל לעשות בעמק הרון, והיין הוא האינטרפרטציה המעולה של פסקו הישראלי. 150 ₪.
יקב כרמל – לימיטד אדישן 2003: יין זה נעשה על ידי ליאור לקסר, היינן הראשי של יקב כרמל באותה תקופה. שילוב של ענבי קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו וקברנה פרנק, 16 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות ועוד כשנה בבקבוק. היין לא עבר תהליכי הצללה, וסונן באופן גס בלבד. יין מרתק, מתיקות עדינה ונעימה בסיומת. מאוד מאוזן – ממש לא להאמין שאפשר לייצר יין כל כך איכותי בארץ, ואינני מגזים. עם זאת המחיר שלו, 650 ₪ – מוגזם.
יקב רמת הגולן – קצרין 2014: יין שלא הופיע ברשימת הטעימה, אך נפתח על ידי חיים גן איש הענבים עבור הנוכחים, תוך מתן תשבחות לתעשיית היין בישראל. היין מורכב מ-75% ענבי קברנה סוביניון, 9% מרלו, 9% מלבק, 5% פטי ורדו ו-2% קברנה פרנק, כולם כמובן מרמת הגולן. התיישנות של 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. לאחר מיזוג הזנים הוחזר היין לאותן חביות ל-6 חודשים נוספים. יין מאוד ייחודי בטעמיו המורכבים, שגם בו מורגשת מעט מתיקות נעימה בסוף הטעימה. חגיגה של יין מרמת הגולן. 1250 ₪ – יקר מאוד אבל שונה מאוד.
יקב אייל – רוזה 2024: יקב גראז' ממושב גבעת ניל"י באזור מנשה, שהוקם על ידי היינן אייל אוחיון שלמד ייננות אצל ניר שחם ביקב שורק. היין שהושק באירוע עשוי מענבי מרסלן ומעט ענבי שרדונה, שנבצרו ידנית באופן סלקטיבי. השרייה קצרה על הקליפות. ליין חמיצות רעננה, עם ארומה של פירות פרי הדר. 95 ₪ – מצונן היטב הוא כיפי.
יקב אשרה 2021: מיזם של איש הענבים חיים גן, בשיתוף עם יקב אמפורה. אשרה היא דמות במיתולוגיה הכנענית – אלת הבית של ארץ כנען, אשתו של אבי האלים, אלת האדמה ואלת הנישואין, האחראית לגידולי השדה – "אמא אדמה". יין שעשוי מ-45% ענבי קברנה סוביניון, 45% מרלו, 5% קברנה פרנק ו-5% סירה. הייננים שעשו את היין הם חיים גן, מאירם הראל וג'רי כהן. אכן טעם מיתולוגי, כלומר אוסף של טעמים מיתולוגיים, שלפעמים אנו שוכחים מקיומם כאשר שותים יינות לא איכותיים. אשרה הינו יין פשוט נהדר. 320 ₪ – יקר ביותר.
יקב בנימינה – סדרת שבא שנין בלאן 2023: הענבים מכרם בן זמרה בגליל העליון – אדמת טרה רוסה וסלע גיר קשה. היין התבגר 5 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. אני חסיד של שנין בלאן איכותי שמקורו בווברי שבעמק הלואר בצרפת. ביום קיץ חם הוא ממש מצנן את הגוף ומחמם את הנפש. זה לא מה שקרה כשטעמתי את היין הזה של בנימינה. 95 ₪ – ממש לא.
יקב ברקן – סופרייר קברנה סוביניון דאבל מגנום 2000: בקבוק של שלושה ליטר על טהרת ענבי קברנה סוביניון. צבע היין ממש כהה – כמעט חום. הפרי מאוד מורגש בטעימה, פירותי ביותר ומלא טאנינים. קצת מפתיע כמה שהיין מיוחד, והוא הוכחה בולטת לאיכות הקברנה הישראלי, ולכך שהביקבוק בבקבוקים גדולים מאוד נותן ליין כושר הישרדות גדול ביותר. 3000 ₪ – ברור שיקר מדי.
יקב גלאי – פטי ורדו 2022: טעימת השקה באירוע. היקב נוסד בשנת 2002 על ידי סיגלית ואסף גלאי – אוטודידקט שלא למד ייננות. ביקב השוכן במושב ניר עקיבא שבנגב הצפוני-מערבי, מייצרים כ-15,000 בקבוקים בשנה מענבים מחלקות כרם מובחרות בנגב. לא אחת שתיתי את יינותיו, ואני סבור כי הוא גם יינן מוכשר, וגם כי האדמות בנגב מהן הוא בוצר את הענבים תורמות לאיכות יינותיו. הענבים ליין זה הגיעו ממצפה רמון – אדמת לס עם מעט גיר, והתיישנו 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. בטעימה ברור כי מדובר ביין מענבי זן זה. 200 ₪ – יין מעולה ביותר.
יקב גלאי – ונוס 2020: עוד השקת טעימה. השתדלתי לטעום יין אחד מכל יקב ששתיתי את יינותיו, אבל המליצו לי לנסות גם את היין השני של גלאי שהוצג והושק באירוע. יין מורכב מ-34% ענבי קברנה פרנק, 33% קברנה סוביניון, 33% מרלו. מאפיין את טרואר אזור הגידול של צפון הנגב. התיישן שנתיים, בחביות עץ אלון צרפתי. לדעתי אחת התרומות החשובות של ישראל לעולם היין, היא ייצור יין בחולות הנגב. מדבר אינו מאפיין את עולם היין, ולכן יש משהו ייחודי בייצור יינות בנגב. 200 ₪ – פשוט יין נהדר.
יקב זוהר – בראשית 2022: יקב זוהר הינו יקב משפחתי שהוקם בשנת 2007, השוכן במושבה קדמת צבי שברמת הגולן. כרמי היקב נטועים על גבעות סביב המושבה, בגובה 550 מטר מעל פני הים. הכורם הוא דובי זוהר והיינן הוא בנו עומרי זוהר. היקב הוקם בשותפות עם ד"ר קרלוס קוזקוב, רופא כירורג מבית החולים בצפת. היין מורכב מענבי קברנה פרנק, מרלו וקברנה סוביניון, שהתיישנו 12 חודשים בחביות עץ. 125 ₪ – יין נעים לשתייה.
יקב מוריה – גפני שיראז 2022: יקב מוריה של ברוך יוסף, הוא תופעה מיוחדת מבחינות רבות. היקב שוכן בישוב הקהילתי ענתות, קרוב לפסגת זאב או לגבעה הצרפתית בירושלים. ברוך, יינן בן 78 שנים, היה איש צוות אוניות מסע שלמד לעשות יין על אוניות בהפלגות עם איטלקים וספרדים שקנו דמיג'נים של סנג'ובזה. בהמשך הוא היה היינן של יקב זמורה שפעל בבית זית ליד ירושלים, עד שהיקב נסגר. רבים מיינות היקב והיינן זוכים בפרסים בתחרויות יין בארץ. ענבי השיראז ליין זה הגיעו מסביבת צומת בילו ליד רחובות – לא אזור גפנים מובהק, שמהם עושה ברוך יוסף יין מלהיב. 140 ₪ – אם אתם רוצים לשתות שיראז ישראלי מצוין, שתו את השיראז הזה.
יקב להט – לייכטר לבן 2023: היינן המוכשר איתי להט, עשה את היין מ-42% ענבי רוסאן, 38% גרנאש בלאן ו-20% מרסאן, מהגליל העליון המערבי – ענבי רוסאן מאלקוש, מרסאן וגרנאש בלאן מפקיעין. היינות השונים התיישנו (ללא תסיסה מלולאקטית) 9 חודשים בחביות 400 ליטר משימוש שני ושלישי, עד להרכבת הבלנד הסופי. רבים סבורים, ובצדק, שהיין הינו מהלבנים הטובים ביותר בארצנו, 135 ₪ – לא להחמיצו.
יקב מרשה – תל מרשה 2023: יקב מרשה הינו יקב משפחתי של משפחת חביביאן שעלתה בשנות ה-50 מאיראן, ומתגוררת ועוסקת בחקלאות במושב זרחיה שבחבל לכיש. מטרת היקב ליצור יינות איכות עם ארומות עשירות, מזנים לא שגרתיים בארץ. היין עשוי מ-100% יבול קטן של ענבי שנין בלאן מאזור נחל גוברין. הענבים נבצרו ידנית, עברו תסיסה בחביות עץ אלון צרפתיות, והיין התיישן על משקעיו. בטעימה יין שנין בלאן מובהק – ארומטי ופריך. 110 ₪ – יופי של יין.
יקב שור – עיר שלם מרלו 2018: יקב שור במעלה אדומים שייך למשפחה יהודית חסידית. הקים אותו יצחק שור בשנת 1848 בעיר העתיקה בירושלים. הבעלים היום הוא אלי שור, והיינן הוא צבי סקייסט. בשנת 2018 יוצרו ביקב 900 בקבוקי מרלו, מענבים שהגיעו מכרם בן זמרה בגליל העליון. היין התבגר 20 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, ובוקבק בפברואר 2021. שתיתי לא אחת את המרלו שהיקב מייצר, ואני סבור כי יכולת התיישנות המרלו של היקב מצוינת. אוהבי הזן מאוד ייהנו מהיין. 150 ₪ – מרלו טיפוסי טעים.
יקב מוני – שרדונה רזרב 2023: יינן יקב מוני השוכן ליד בית שמש בשפלת יהודה, הוא ששון בן אהרון – איש יין ותיק ומוכשר, עם יותר מ-25 שנות ניסיון בתעשיית היין. ענבי השרדונה הגיעו מחלקה שמורה ויחידנית בכרמי היקב, תססו על משקעי השמרים, והתיישנו 6 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. שרדונה מובהק, מאוד עשיר בטעמי הזן. יין עשיר, רענן ואלגנטי. לאוהבי הזן זהו שרדונה ישראלי קלאסי. 100 ₪ – אסור להחמיצו.
יקב שאטו רמו – ספיישל רזרב 2018: עשוי מענבי קברנה סוביניון מכרמים ברמת הגולן ומרום הגליל שטופלו על ידי היקב, והתיישנו תקופה ארוכה – כך היקב, בחביות צרפתיות יקרות. יין מצוין, כמעט סגול בצבעו. קברנה סוביניון קלאסי, עם טעמי שוקולד מריר, דובדבנים וחמאה. 330 ₪ – יקר מדי, כמו רבים מיינות היקב.
גילוי נאות: הכותב הוזמן לאירוע
שוק היין הישראלי בעולם 2025: לאן פניו?
אלון גונן: שוק היין הישראלי ב-2025 נמצא במצב של חוסר אונים מוחלט, כשהממשלה לא מציעה שום פתרון אמיתי, ואינה תומכת בעסקי יין כפי שהיא תומכת, לדוגמה, במגזרים שמקורבים לצלחת. מכון היצוא, שמזמן איבד כל תחושת כיוון, מתגלה כנטל במקום כגוף שמוביל את הענף, וממשיך להיכשל בקידום היין הישראלי בשווקים בינלאומיים. האנטישמיות הגוברת וההתחזקות של מדינות איסלמיסטיות עשירות, רק מחמירות את המצב. היקבים, במקום לקבל סיוע מהמדינה, נאלצים לשפוך עוד כסף מכיסם על מיתוג מחדש וחשיבה יצירתית כדי לשרוד. העתיד? שוק יין שולי ומוזנח, שנאבק רק כדי לא להיעלם.
בשנים האחרונות התמודד שוק היין הישראלי עם אתגרים משמעותיים, אך מאז פרוץ המלחמה בעזה באוקטובר 2023 הפך המצב למורכב במיוחד. גל של אנטישמיות גואה ברחבי העולם, לצד התחזקות הנוכחות האיסלמית בשווקים האירופיים, וההשקעות המסיביות של מדינות המפרץ בתעשיות שונות ביבשת, יצרו מציאות חדשה עבור היקבים הישראלים. במצב זה, השאלה המרכזית היא כיצד ניתן להתמודד עם האתגרים ולמצוא דרכים חדשות לשגשוג.
בעקבות המלחמה חווה ישראל ניכור הולך ומתרקם במדינות רבות, בעיקר במערב אירופה, שם גוברת הביקורת על מדיניותה. סנטימנט שלילי זה משפיע גם על הצרכנים, שחלקם בוחרים להימנע מרכישת מוצרים ישראליים, כולל יין. מגמה זו בולטת במיוחד בצרפת, גרמניה ובריטניה — שווקים שבעבר נחשבו אטרקטיביים עבור יינות ישראלים. האוכלוסייה המוסלמית באירופה צומחת בקצב מהיר. תאגידים ערביים משקיעים סכומים עצומים במיזמים קולינריים וחקלאיים ברחבי אירופה, ודוחקים החוצה שחקנים ישראלים. במדינות מסוימות ניתן לראות ירידה בהיצע היין הישראלי ברשתות השיווק, מה שמעמיד את היקבים בפני אתגר משמעותי.
ארצות הברית הפכה בשנים האחרונות ליעד אסטרטגי עבור היקבים הישראלים, בזכות הקהילה היהודית הגדולה והשוק הכשר ההולך וגדל. עם זאת, גם בארה"ב נרשמה עלייה באנטישמיות, דבר שעלול להשפיע על הרצון של רשתות שיווק ומסעדות להציג תוצרת ישראלית בגלוי. כדי להתמודד עם המצב, על היקבים לחזק את השוק הכשר ולהעמיק את פעילותם בקרב הקהילות היהודיות ברחבי העולם, תוך הדגשת הייחודיות של היין הכשר הישראלי כאיכותי ומוקפד. גיוון יעדים ושווקים חדשים במדינות כמו יפן, דרום קוריאה וסין, יכול להוות פתרון אסטרטגי נוסף, לצד מיתוג מחדש והסברה שמטרתן להציג את היין הישראלי כמותג פרמיום, תוך התמקדות בערכים של איכות, חדשנות וטרואר ייחודי.
פתרון נוסף טמון בחיזוק המכירות הישירות באמצעות פלטפורמות מקוונות ומכירה ישירה ללקוחות פרטיים, כדרך לעקוף את החסמים הפוליטיים והמסחריים. כמו כן, יצירת בריתות עם יצרנים זרים ושילוב היין הישראלי בפסטיבלים בינלאומיים, יכולים לשפר את התדמית ולחזק את הנוכחות העולמית.
השאלה האם ממשלת ישראל פועלת כדי לסייע ליקבים הישראלים, נותרת פתוחה. משרדי החוץ, הכלכלה והחקלאות אמורים להיות שחקנים מרכזיים בקידום התעשייה, אך נדמה כי ברוב המקרים הנושא אינו נמצא במקום גבוה בסדר העדיפויות הלאומי. במצב שבו הפוליטיקה הפנימית גועשת והממשלה עסוקה בנושאים ביטחוניים, אין תוכניות ברורות או תקציבים משמעותיים שנועדו להגן על שוק היין הישראלי מפני פגיעה בינלאומית.
כרם חדשני: השילוב בין מסורת לקדמה
אלון גונן: בעולם חקלאות היין המודרני, כרמים מתקדמים אינם רק טרנד אלא מהפכה של ממש. טכנולוגיות חדשות מאפשרות שיפור משמעותי בגידול, באיכות ובכמות הענבים, תוך שמירה על הסביבה. חקלאים מנצלים את הקידמה להפיכת תהליך הגידול לדינמי ויעיל יותר, אך נשאלת השאלה – כיצד משפיעה החדשנות הזו על עלויות הגידול והייצור, ומה השלכותיה על מחירי היין בשוק?
המהפכה הטכנולוגית בחקלאות היין
העשור האחרון התאפיין בשילוב טכנולוגיות מתקדמות, שמטרתן לשפר את היעילות, הקיימות והדיוק של תהליכים חקלאיים. חקלאות מדויקת, המבוססת על נתונים בזמן אמת, מאפשרת אופטימיזציה של גידול הצמחים, תוך הקטנת עלויות וצמצום בזבוז. בתוך מגמה זו, משתלבים כרמים חכמים – מצוידים בחיישנים, דשנים חכמים ורובוטים הפועלים בשדה. מערכות אלו לא רק מנטרות את מצב הכרם בזמן אמת, אלא גם מבצעות התאמות אוטומטיות בהתאם לנתונים הנאספים.
השימוש בבינה מלאכותית (AI) פותח בפני המגדלים אפשרויות חדשות: תחזיות מדויקות של תוצאת הגידול, זיהוי מוקדם של מחלות בצמחים ותגובה מהירה לבעיות. טכנולוגיות השקיה חכמה ומערכות ניטור קרקע מבטיחות ניהול משאבים מדויק יותר, מפחיתות שימוש במים, דשנים וחומרי הדברה, ותורמות לשמירה על הסביבה.
כרמים חכמים בעולם
מדינות כמו אוסטרליה, דרום אירופה וקליפורניה. כבר מיישמות טכנולוגיות מתקדמות בחקלאות היין. שילוב של אוטומציה, רובוטיקה ולמידת מכונה (Machine Learning) מאפשר חיזוי תנאי הגידול, אופטימיזציה של תהליך הבציר, ושיפור איכות הענבים. בעולם שבו שינויי האקלים מאתגרים את הענף, השימוש בנתונים חכמים ובמערכות מתקדמות, מאפשר להתמודד עם האתגרים בצורה יעילה יותר.
בחירת מיקום הכרם וזני הענבים
אחד השלבים הקריטיים בהקמת כרם מתקדם הוא בחירת מיקומו, המתבססת על פרמטרים כמו הרכב הקרקע, pH, מליחות, מינרלים וחנקן, תנאי האקלים, שיפוע ותוואי השטח המשפיעים על ניקוז המים, וחשיפת הגפנים לשמש ולרוח.
לצד זאת יש חשיבות לבחירת הזנים המתאימים לקרקע ולתנאי האקלים. בישראל, זנים פופולריים כמו קברנה סוביניון, מרלו ושיראז נבדקים לא רק מבחינת התאמתם האקלימית, אלא גם מבחינת מבנה הגפן והשפעתו על איכות וכמות היבול. פיתוחים חדשים, כגון בדיקות גנטיות וניתוח DNA, מסייעים בזיהוי עמידות למחלות והתאמה אופטימלית לתנאי הסביבה.
השקיה חכמה ודישון מבוקר
טכנולוגיות השקיה מתקדמות, כמו טפטוף ממוקד וחיישנים לניטור לחות הקרקע, מאפשרות ויסות מים אופטימלי. מערכות חיזוי אקלים מנתחות נתוני עבר ומספקות תחזיות השקיה מדויקות, מה שמונע השקיה עודפת ולחץ מים הפוגע באיכות הענבים. במקביל, ניתוח ספקטרוסקופי של הקרקע מאפשר לקבוע מינונים מדויקים של דשנים, ובכך לצמצם את השימוש בחומרי דישון מיותרים.
הגנה על הכרם ובציר חכם
הגנה על הכרם מפני מזיקים היא חלק בלתי נפרד מהחקלאות החכמה. שימוש בחיישנים רובוטיים לזיהוי מזיקים בזמן אמת, רחפנים תרמיים לצילום אינפרה-אדום, ואוטומציה מתקדמת, מסייעים בניטור מחלות צמחים ותגובה מהירה תוך צמצום הצורך בכימיקלים.
גם הבציר עבר מהפכה טכנולוגית. כיום, רובוטים חכמים מזהים ענבים בשלים, מבצעים קטיף סלקטיבי ומנטרים את איכות הפרי. הנתונים נשמרים בענן, ומאפשרים ניתוח רב-שנתי לשיפור מתמשך של התהליך.
היבט כלכלי – האם ההשקעה משתלמת?
השקעה בכרם מתקדם כרוכה בעלויות משמעותיות. עלות הקמת דונם בכרם מסורתי נעה בין 20,000 ל-22,000 ₪ (לפי נתונים שהתקבלו ממספר כורמים גדולים), בעוד שבכרם חכם העלות לדונם גבוהה הרבה יותר. עם זאת, היתרון הוא תשואה גבוהה יותר ותפעול חסכוני לאורך זמן.
יקבים רבים מנצלים את החדשנות לשיווק ייחודי, דרך אירועי טעימות אינטראקטיביים, שימוש ברשתות חברתיות, ותוויות חכמות עם QR קוד המחבר את הצרכן לסיפור הכרם. הטכנולוגיה נתפסת לא רק כאמצעי לשיפור איכות היין, אלא גם כדרך לבדל יקבים בשוק תחרותי.
בין מסורת לקדמה
למרות היתרונות הרבים, יש הטוענים כי המעבר לכרמים חכמים מאיים על המסורת. חלק מהיקבים שואפים לשמר את הייחודיות של הטרואר המקומי, בעוד אחרים רואים בטכנולוגיה כלי לשליטה טובה יותר ושימור איכות היין. ייתכן שהעתיד טמון במודל משולב, בו מסורת וקדמה פועלות יחד ליצירת יינות המשמרים את ההיסטוריה תוך ניצול חוכמת החדשנות.
סיכום
הטכנולוגיה משנה את פני חקלאות היין, עם שילוב של חיישנים, רובוטים ומערכות בקרה אוטומטיות המשפרות את היבול, מצמצמות בזבוז ומשפרות את הקיימות. למרות העלות הראשונית הגבוהה, בטווח הארוך היא עשויה לייעל את הענף ולצמצם עלויות. נותר לראות האם כרמים חכמים יהפכו לסטנדרט או יישארו נחלתם של יקבים גדולים בלבד. כך או כך, ברור שהטכנולוגיה תמשיך לעצב את עתיד היין – השאלה היא כיצד נשמור על האיזון בין מסורת לחדשנות.
עוֹלְלוֹת בִּקְצָרָה
שישי 9.5.25 פופ אפ אביבי בכפר סבא: פסטה דלקזה עם גלידה גליאלה והיינות של יינא
פסטה דלה קזה – יצרנית פסטות איכות ומאפים, תארח את יינא – מרתף יין על גלגלים וגלידה גליאלה, לפופ אפ אביבי של שמש מלטפת, פסטה איכותית וטעימה, יינות ישראלים נבחרים, וגלידה ללקק במקום או לקנות הביתה מגליאלה שפונתה במלחמה מקיבוץ אורים בעוטף עזה, וכיום התבססה בקיבוץ אפיקים.
את הפוקצ'ות המיוחדות של פסטה דלה קזה תטעמו במקום, ונראה שתרצו להצטייד הביתה בפוקצ'ות ומאפים, ובפסטות הכי איטלקיות.
היינות באירוע יהיו מהיקבים סוסון ים, נישקה, ליבנה, פינטו, יעקב אוריה, כרמל מסדרת סיגניצ׳ר ובן עמי. היינות יימכרו בכוסות: 35 ₪ לכוס, ובבקבוקים: 99 – 159 ₪ לבקבוק.
שישי 9.5.25, 10:00-14:00, פסטה דלה קזה, דרך אפק 4 כפר סבא
