אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר יותר מ-620 ימים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, שמחים על שובן הביתה של אמילי, דורון, רומי, לירי, קרינה, דניאלה, נעמה, ארבל, אגם. שמחים על שובם של גדי, עופר, קית', ירדן, חמשת התאילנדים, אוהד, אור, אלי, יאיר, סשה, שגיא, הישאם, אברה, אליה, טל, עומר ונקרט, עומר שם טוב, עידן. אבלים מכל הלב על החללים שהוחזרו: שירי ביבס, כפיר ואריאל, עודד ליפשיץ, שלמה מנצור, צחי עידן, איציק אלגרט, אוהד יהלומי, ג'ודי ויינשטיין-חגי וגדי חגי, נטפונג התאילנדי, יאיר (יאיא) יעקב, אביב אצילי – יהי זכרם ברוך. מייחלים לשובם של כל 53 החטופים שנשארו בשבי – עכשיו!

כבוד גדול לאיש היין אדם מונטיפיורי

איש היין הוותיק אדם מונטיפיורי זכה בחמישי 19.6 בלילה לכבוד גדול, כאשר קיבל בפורטוגל את פרס Gourmand (גורמנד) היוקרתי לספרי יין ואוכל, על ספרו 'יקב קסטל: הביוגרפיה' (Domaine du Castel: The Biography). בשישי 27.6 נרחיב על אדם מונטיפיורי והזכייה.

בראשית נבראה תביעה משפטית – היקב שמכר בהפסד ותובע מיליונים

אלון גונן: 'יקב כמיסה' (קודם נקרא 'דלתא') מפארק תעשיות דלתון שבגליל העליון, הגיש תביעה חריפה נגד רשת השיווק 'הבקבוק א.ש.ט בע"מ' (להלן 'הבקבוק') ומנהלה אמוץ טפרברג, בדרישה לפיצוי של כ-1.7 מיליון שקלים. לטענת היקב, השותפות שהחלה באופטימיות ובכוח שיווקי משותף, הסתיימה בהפרת התחייבויות חמורה, התחמקות מתשלומים ושימוש לא מורשה במותג "בראשית". זאת תוך שמירה על מצגי שווא של מחויבות לשיתוף פעולה, שנועד להטעות ולהוביל לרווחים חד-צדדיים. הנושא דווח לראשונה ב-E-food news.

שיתוף הפעולה בין יקב כמיסה לרשת השיווק 'הבקבוק' החל בשנת 2022, כשהצדדים הסכימו לשווק במשותף סדרת יינות תחת מותג "בראשית". במסגרת ההסכם התחייב היקב לספק הן יינות בסיסיים וזולים והן יינות איכותיים, תוך הבטחה לקידום מלא של כל הקטגוריות. עם זאת, לטענת היקב, בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט, התנהלות 'הבקבוק' הייתה שונה לחלוטין. לפי היקב, הוצגו לו מצגי שווא לפיהם הרשת מחויבת לקידום מגוון היינות, אך בפועל ההזמנות התמקדו כמעט באופן בלעדי ביינות הזולים בלבד, והעמידה בתשלומים הייתה חלקית בלבד.

באחת ההזמנות הבולטות הזמינה 'הבקבוק' עבור רשת 'אושר עד' כ-81,000 בקבוקי יין במחיר זול במיוחד של 20 שקלים בלבד לבקבוק – מחיר שלטענת היקב אינו מכסה אפילו את עלויות הייצור לבקבוק שמגיעות לכ-17.78 שקלים לפני מע"מ, לא כולל עלויות נוספות כמו עבודה ולוגיסטיקה. היקב מדגיש כי הסכים למכור במחיר זה רק בתנאי של קבלת תשלום מלא מראש, אך בפועל נאלץ להסכים לתנאי אשראי של 40 יום, ובסופו של דבר קיבל מקדמה של 440,000 שקלים בלבד, בעוד התשלום על יתרת הסחורה – כ-1,064,000 שקלים לא התקבל כלל.

לצד הטענות הכספיות מציין היקב, כי 'הבקבוק' המשיכה להציג מצגי שווא כלפי ההנהלה, כולל תכתובות נלהבות, פגישות והבטחות להזמנות עתידיות של יינות איכות. למרות זאת, ההזמנות בפועל היו מוגבלות ליינות זולים בלבד, וההתחייבויות לרכישת יינות האיכות לא התממשו כלל. בכתב התביעה אף נכללים תמלילים של שיחות קוליות והודעות ווטסאפ, שבהן נציגי הרשת מתלהבים מרשימות יינות איכות, אך לא מבצעים הזמנות.

במסגרת התביעה דורש יקב כמיסה פיצוי של כ-1,389,000 שקלים עבור נזקים והפסדים, תשלום של כ-289,000 שקלים בגין סחורה שסופקה אך לא שולמה, וכן צו מניעה שיאסור על השימוש הלא מורשה במותג "בראשית" על ידי 'הבקבוק'.

מבחינה משפטית, התביעה מעלה סוגיות מורכבות של הפרת חוזה והטעיית שותפים עסקיים, שיכולות להוביל לתוצאות משמעותיות בשוק היין הישראלי. בתי המשפט יצטרכו לבחון, בין היתר, את היקף ההתחייבויות המפורשות והסמויות, את טיב ההוכחות למצגי שווא, ואת ההשפעה הכלכלית של ההפרות על היקב. כמו כן, סוגיית השימוש במותג המסחרי "בראשית" עלולה להיתקל בטיעונים משפטיים על זכויות קניין רוחני והגנה על מוניטין. המקרה מדגים כיצד בחוזים עסקיים, גם כשיש כוונה לשיתוף פעולה, יש להקפיד על שקיפות מלאה, עמידה בתנאים ובתשלומים, ומעקב צמוד אחרי ביצוע ההסכמים, כדי למנוע מחלוקות יקרות.

לסיכום: כתב התביעה שהגיש יקב כמיסה נגד 'הבקבוק', חושף לא רק מחלוקת עסקית, אלא גם מהווה מבט נוקב על הפערים הכלכליים בתעשיית היין הישראלית. היקב הסכים למכור עשרות אלפי בקבוקים במחיר של 20 שקלים בלבד לבקבוק, מחיר נמוך משמעותית מעלות הייצור, שהוערכה בכ-17.78 ששלים לבקבוק לפני עבודה ולוגיסטיקה. המחיר מבליט את הרווחים הגבוהים של החנויות והמשווקים לאורך שרשרת האספקה, ופותח דיון חשוב על שקיפות והוגנות בשוק. המקרה מדגיש את הצורך בהסכמים ברורים ושקופים בין היצרנים למפיצים. כמו כן הוא משקף את האתגרים הכלכליים והמשפטיים שניצבים בפני תעשיית היין הישראלית, שנאבקת לשמור על איכות ויציבות בשוק תחרותי ומורכב. בסופו של דבר מצביעה התביעה על מורכבות השותפויות בענף היין, ועל הצורך באיזון בין דרישות השוק, האינטרסים העסקיים ושמירה על ערכי המקצועיות והיוקרה שמייצגים את היין הישראלי.

תגובת חברת 'הבקבוק'

"מדובר בתביעת סרק, שכפי שעולה ממנה דינה להידחות. הדברים יתבררו בבית המשפט כשיוגש כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד".

יונתן לבני ביקב רביב – יינות עם שמות זהים וטעמים משתנים

יקב רביב שוכן במושב נס הרים שבהרי יהודה. בכל האזור ישנם כרמים מצוינים בגובה של כ-700 מטר. אופיר רביב הוא הכורם והיינן של היקב, שיינותיו הכשרים נמכרים ביקב עצמו ובמספר מסעדות וחנויות יין באזור. ביקב רביב מייצרים מדי שנה כ-6000 בקבוקי יין אדום, מארבעה זנים הגדלים בסמוך ליקב הממוקם בביתם הפרטי של בני משפחת רביב. שטח הכרם כ-10 דונם, וגדלים בו ענבי סירה, מרלו, קברנה סוביניון ופטי ורדו.

לאחרונה בוקבקו ביקב יינות אדומים מארבעת הזנים, ויין אחד שהינו  בלנד של הארבעה, כולם משנת 2021, לאחר שהייה במשך שנה בחביות, ותקופה נוספת של כשנה בבקבוקים. דבר מעניין ששמתי לב אליו כשטעמתי את יינות  היקב מהשנים 2021 ו-2022, הוא שיש שינוי משמעותי בטעמים בין שנה לשנה. אופיר רביב אומר: "יש יקבים כמו למשל יקב רמת הגולן, שמשתדלים להיות עקביים וליצור מדי שנה את אותו היין, למרות הבדלי מזג האויר ומועדי הבציר. אני מוציא בכל שנה את היינות עם שמות זהים וטעמים משתנים".

Red 2020 – בלנד של מרלו וסירה ששהו 18 חודש בחבית, ואף על זאת התוצאה היא יין קליל, בו אף זן משתלט על משנהו. הענבים נבצרו מוקדם בעונה, בשל כך, גם רמת הסוכר והאלכוהול ביין נמוכה, יין נעים לשתייה, גם ביום חם ביותר. 100 ₪.

סירה 2021 – 100% ענבי סירה ששהו 12 חודש בחביות עץ אלון. בבצירים קודמים נהג אופיר רביב להשאיר את היין בחביות שנה וחצי ולפעמים אף יותר – מבציר זה החליט לקצר את התקופה, כדי שהיינות יהיו לדבריו יותר קלים. יין זה עם 12.5% אלכוהול. בטעימה הראשונה היין היה קליל, ולא העניק את המיטב שיין זה אמור לתת. לאחר כשעה בכוס היין עשה את העבודה, והתפתח לשיראז עם פוטנציאל אדיר. 90 ₪.

מרלו 2020 –  אני אוהב את יינות  המרלו מהרי יהודה. בכלל, על מרלו אומרים שזה יין נשי וגם אלגנטי ביותר. לא כולם מוכנים להודות שלנשים יש כנראה יותר פקעיות טעם מאשר לגברים. יין מהנחשבים ביותר בעולם – שאטו פטרוס הצרפתי, עשוי רק מענבי מרלו. למרלו של רביב אין אותה אלגנטיות לה ציפיתי, ויש לו אפטר טייסט מריר מדי.  אולי צריך עוד להמתין כדי שיהיה שינוי בטעם. כשאמרתי זאת  לרביב, הוא הביא לי מהחבית את יין המרלו מבציר 2023. "נשתלתי" במקום – לא האמנתי שמדובר ביין צעיר שעדיין לא בוקבק. אני ממתין ליין של 2023; הוא יהיה חגיגה בפה. 100 ₪.

בלנד 2020 – כל ארבעת הזנים של הכרם נמצאים בבלנד זה. הסירה והמרלו – 35% כל אחד, הקברנה סוביניון והפטי ורדו 15% כל אחד. בלנד איכותי בטעמו, שצריך להיפתח כמה שעות לפני השתייה כדי להגיע ליין במיטבו. זהו יין שאינו כבד, למרות ערוב הזנים הסוליסטים.  מאוזן, אלגנטי, ומאוד מיוחד בטעמיו המורכבים. 100 ₪

פטי ורדו 2020 – הפתעת הטעימה. יין כהה מאוד, מאוזן בטעמו, עם מרירות עדינה ומיוחדת בסיומת הארוכה. טעמי אלון וטבק, עם פירות כמו אוכמניות ושזיף אדום. תבלינים נעימים ונגיעה מאוד ייחודית של קינמון. 140 ₪ – לא להחמיץ למרות המחיר.

יקב רביב – דרך הכרמים 613 נס הרים. ביקורים בתיאום מראש. 054-6763980. כשר, סגור בשבת

פקק של תעשייה: סוד פקקי השעם שעולם היין מסתיר

אלון גונן: יינות בלאן דה נואר מענבי קריניאן הם מחזה נדיר בכל קנה מידה, ובישראל נדיר שבעתיים. מדובר ביין לבן שמיוצר מענב אדום, בתהליך מורכב ומאתגר שמעטים בוחרים לנסות. יקב ויתקין, שלא פעם מהמר על יינות מיוחדים, החליט ללכת על הקצה; לקחת ענב אדום ולהוציא ממנו יין לבן, יבש ומסקרן, שנועד להופיע במקומות בהם באמת שמים לב ליין – במסעדות עילית, אצל קניינים זהירים, ובמרכז המבקרים של היקב.

היקב השיק לאחרונה יין לבן נדיר, בלאן דה נואר מענבי קריניאן, עם הבטחות לרעננות, ארומות הדרים וטעם ייחודי שמתאים למנות מורכבות. היין מגיע במהדורה מצומצמת, ובמחיר של 135 ₪. עם זאת, בטעימה מוקדמת החוויה הייתה פחות נעימה, עם טעם וריח שמעידים על פגם בפקק: המשקה שנמזג לכוס היה קורקי, עם טעם עבש וריח קרטון, והדבר העצוב ביותר – פוטנציאל גדול שנפגע.למרות הפוטנציאל וההשקעה הרבה, לא בטוח שהמחיר הגבוה מצדיק סיכון של קנייה נוספת (אבל נחזור ליין הזה בעוד הזדמנות – זו הבטחה).

הדבר העלה אצלי את השאלה שאף אחד לא אוהב לשאול, ואני הפניתי ליינן אסף פז: אם אתה מייצר מאות בודדות של בקבוקי יין שלא נועד ליישון , אז למה, בשם כל מה שטוב בענב, אתה בוחר דווקא בפקק שעם? כי הבעיה אינה בפקק הספציפי, ואינה רק אצל יצרני השעם (אם כי הם אשמים בחצי מהבעיה) – הבעיה היא במיתוס, ב"תחושת יוקרה" שבפקק הטבעי, בהנחה הסמויה שפקק סיליקון או הברגה הם פחות "רציניים". אבל כמה רציני זה כשיין בוטיק נדיר, מגיע למסעדה עם תו תקן של ריח עובש?

כשזה קורה, כרגיל מאשימים את יצרן הפקקים. אז זהו, שלא. ההחלטה להשתמש בפקק שעם היא של היקב,  והיא גם האחריות שלו. לצערי, האירוניה היא שכול כך הרבה מחשבה, כוונה ואהבה הושקעו ביין זה, בוודאי אם אסף פז הוא מי שעמד מאחוריו. אבל דווקא בפרט הכי טכני, הכי צפוי, הכי בר-שליטה, בוצעה בחירה שמסכנת הכול.

בעיה זו, כפי שמלמדים מחקרים וטעימות עיוורות שנערכו ברחבי העולם, רחוקה מלהיות מקרה נקודתי. מיליוני בקבוקי יין בעולם סובלים מתופעה שהצרכנים לא מיודעים אליה,  ויצרני היין מעדיפים לא לדבר עליה: הפטרייה שמקלקלת את היין, הכימיקלים שמסתתרים בפקק, והשתיקה של תעשייה עתיקה שמעדיפה לשמור על המסורת  גם במחיר האמת.

בטעימה עיוורת שהתקיימה באיטליה בשנה שעברה, מתוך חמישים בקבוקי יין מבציר 2020, נמצאו חמישה שנפגעו ממה שייננים מכנים בשקט "קורקיות" – תופעה הנגרמת מפקקי שעם מזוהמים, ופוגעת ב-10% מהבקבוקים – מספר חריג אך לא נדיר.

מאחורי השם התמוה "קורקיות" מסתתרת אחת הבעיות העקשניות בעולם היין: TCA – תרכובת כימית בשם  Trichloroanisole, שנוצרת כאשר פטרייה באה במגע עם שעם טבעי שעבר תהליך ניקוי עם כלור. רוב האנשים לא מזהים את הבעיה, ופשוט שותים את היין וחושבים שהוא 'פחות טוב'. זה נוח לכולם, משום שכך אף אחד לא צריך לקחת אחריות.

לפי מגזין Wine Spectator, שיעור הבקבוקים שנפגעו מקורקיות עומד על 5%. ארגון היין הבינלאומי OIV הציג ב-2023 הערכת ממוצע עולמי של 2.5%. בניו זילנד, שם מרבית היינות נחתמים בפקקי הברגה, שיעור הפגמים עומד על 0.3% בלבד, והערכות שמרניות של איגודי יין שונים באירופה מדברות גם הן על כמות של 2-3 אחוזים מהבקבוקים עם פקקים נגועים ב-TCA, חברות ביטוח ליין ומפיצים בינלאומיים עובדים לפי כלל אצבע: בקבוק פגום אחד מכול עשרים. המשמעות היא שמיליוני בקבוקי יין בשנה בעולם נפגעים מקורקיות, אך מרביתם לעולם לא יזוהו ככאלה. במקום זאת, הצרכנים יטילו את האשמה על הטעם, על היקב או על עצמם.

מי שמרוויחה מהשקט היא תעשיית השעם, שרובה מרוכזת בפורטוגל, ומגלגלת מיליארדים מדי שנה. הפקק הטבעי עדיין נחשב  סמל של איכות, במיוחד באירופה, ושמרנים בענף מתנגדים למעבר לפקקים מודרניים, גם במחיר נזק ישיר ליין. בניגוד אליהם, מדינות כמו ניו זילנד ואוסטרליה עברו כמעט לחלוטין לפקקי הברגה, ושם מדווחים על שיעור אפסי של יינות פגומים.

מבחינת שוק היוקרה לא מדובר רק בטעם; מדובר באידיאולוגיה. שוק היוקרה מבוסס על מסורת, ולא תמיד האמת משתלבת בכך (אנחנו מכירים את זה מתחום הכשרות).

הפתרונות קיימים אך לא מאומצים על ידי התעשייה. חברות כמו Diam ו-Amorim מציעות פקקי שעם "מנוקים", שעוברים תהליכי סינון שמפחיתים כמעט לחלוטין את הסיכון ל-TCA. אך רבים רואים בזה פתרון חלקי בלבד, שמתמודד עם הסימפטום ולא עם מקור הבעיה. קיימים פתרונות אלטרנטיביים, כמו פקקי סיליקון, זכוכית ופקקי הברגה, והם עמידים יותר ולעתים אף זולים יותר, אך נתקלים בהתנגדות שיווקית.

ייננים, מפיצים, סומליירים, כולם יודעים על התופעה, אבל כמעט אף אחד לא מציין אותה בגלוי. בתפריטים של מסעדות יוקרה לא תמצאו אזהרה או התחייבות ליין חלופי במקרה של פגם. בטעימות, הבעיה מוחבאת לעיתים מתחת לשולחן.

כשצרכנים שותים יין פגום בלי לדעת, הבעיה אינה רק כימית, היא מוסרית. תעשייה שמתגאה בשקיפות, אזוריות, ותשומת לב קפדנית, לא יכולה להרשות לעצמה להתעלם מתופעה כה רחבה.  אם 5% מהלחם היה יוצא מהמאפייה עם עובש,  היינו דורשים תשובות. בעולם היין זה פשוט עוד חלק מהקסם.

לסיכום: מתברר שבכל פעם שפתחתם בקבוק יין והתבאסתם על הטעם, זה לא תמיד אתם, אלא לפעמים זה הפקק. הבחירה בפקק שעם היא החלטה של יקב, ומזכירה את המורכבות שבתעשיית היין שנעה בין מסורת לטכנולוגיה, בין יוקרה לאיכות. אז בפעם הבאה שאתם פותחים בקבוק, כדאי לזכור שגם היין המיוחד ביותר יכול להפתיע – לטובה ולפחות מטובה.

ביקורות יין – אלון גונן: מקוביות קרח דרך מגרש משחקים עד מיכלי טרקוטה

יינות קיץ בסדרת סלקטד של יקב כרמל – יינן ראשי יפתח פרץ: הערת אזהרה

יקב כרמל הוציא לשוק שני יינות בלנד לבן ובלנד אדום, במהדורה קיצית. זאת כחלק מסדרת סלקטד (Selected), עם המלצה להוסיף כמה קוביות קרח למשקה שנקרא כרמל סלקטד Ice Edition. במקביל החליף היקב את התווית המסורתית של יינות סלקטד כדי לספר סיפור אחר, לנסות למשוך את העין, ולהסיח את הדעת מהמיץ המתוק והסוכרי שהיינן ביקבק תחת הכותרת "יין".

הבלנד הלבן – יין לבן יבש, מורכב מענבי סוביניון בלאן עם תוספת מוסקט, שלקח את כל הטוב שבסוביניון בלאן – החמיצות, הירקרקות והניחוחות הקלילים, והעמיס עליו פרחוניות שמזכירה יותר תרכיז מתוק מאשר יין לבן יבש. הבלנד האדום – מבוסס על קברנה סוביניון, שאותו סירסו עם מוסקט לבן כדי להמתיק את הטעם. לא ברור למה צריך להחליש את עוצמת הקברנה עם מתיקות כזו, במיוחד כשמדובר ביין שנועד להציע חוויה מרעננת, אך מאבד את האופי הטבעי של הענב האדום.

כשצריך להוסיף קרח ליין כדי שיהיה נסבל – זו כבר לא המלצה, זו אזהרה. יקב כרמל מציע בלנד של סוכר, פרחוניות ומיתוג מתוחכם, עם הוראות שימוש: מוזגים לכוס, מוסיפים קרח, ומדמיינים שזה יין. המחיר לבקבוק 32 ₪. ציון 85. תמורה למחיר – לא לסוכרתיים ולא לאוהבי יין.

יקב  MAIA מבית טוליפ – ייננית דנה בני: מגרש משחקים אבל לא השטח הנכון

דנה בני – ייננית היקבים טוליפ ומאיה (MAIA), קיבלה מרועי יצחקי – מבעלי היקבים והמנכ"ל, יד חופשית ליצירת יין תחת הכותרת Playground – מגרש משחקים. בעוד שהציפייה מהיין, Playground גרנאש בלאן חבית 2023, הייתה לתוצר של חקירה יצירתית, בפועל נראה שדנה בני ממשיכה לנשום את האוויר הדליל של מצפה רמון, שם הייתה ייננית יקב ננה, גם כשהיא כבר בגבעות קריית טבעון.

במקום לקרוא את הכרמים המקומיים ואת הענבים שרק מבקשים רוך, ליטוף ויד עדינה, היא בחרה ללכת על טיפול של "ייננות הרים", כלומר תסיסה ספונטנית, שהות ארוכה על שמרים, חבית עץ, וכל ארגז הכלים שמתאים לזנים מתוחים בתנאים קיצוניים. אבל גרנאש בלאן בגליל בגליל התחתון הוא לא ענב כזה,  והוא לא זעק לעזרה.

התוצאה היא יין עשיר מדי, כמעט כבד, שמנסה לייצר מורכבות באמצעות טכניקה במקום לאפשר לחומר הגלם לנשום. Playground נשמע כמו מקום להשתעשע בו, אבל אולי הפעם היה נכון קצת לשבת בצד ולהתבונן. כשייננית מתייחסת לסדרה כאל "מגרש משחקים", היא בעצם אומרת: פה אני חופשיה להתנסות בזנים, שיטות ייצור וסגנונות שונים, בלי להיצמד לנוסחאות קבועות או למוסכמות,  והיינות משקפים את הרוח הזאת של חופש יצירתי. בפעם זאת נראה שמגרש המשחקים היה קצת גדול עבור דנה בני, אבל דווקא זה עושה את ההמתנה ליינות Playground הבאים שלה לכל כך מעניינת. המחיר 135 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – יקר.

יקב אדם – ייננית אורנה לב: שני זנים מעמק הרון ומיכל טרקוטה

רוסאן ויונייה טרקוטה 2024 – רוסאן הוא זן שמקורו בעמק רון שבדרום צרפת, אך גדל היטב גם באזורים אחרים בעולם. ידוע כבעל גוף מלא, מורכב ועשיר, עם ארומות של פרחים לבנים, דבש, אגוזים, תחושה מעט שמנתית, ולעיתים יש בו נגיעות מורכבות של עשבי תיבול ומינרליות. ויונייה הוא זן ארומטי במיוחד, שגם מקורו בעמק הרון שבצרפת. הוא מתאפיין בניחוחות בולטים של פרחים כמו יסמין, אפרסק לבן ופירות טרופיים. ויוניה מוסיף ליין רעננות, ניחוחות פרחוניים ועידון, יחד עם חמיצות עדינה שמאזנת את העומק. יין עם ויוניה יהיה לרוב קליל יותר ברקמה, ועם תחושת פרי רכה ועדינה.

השילוב ביניהם בבלנד של אורנה לב, הניב יין שמאחד בין העומק והגוף המלא של רוסאן, לבין הרעננות והארומטיות של ויונייה. הרוסאן הביא את המבנה, המינרליות והתחושה המעט שמנתית, ואילו הויונייה הוסיף פריכות, רכות וחמיצות מאוזנת. יחד הם יצרו יין מורכב אך מאוזן, עם ניחוחות עשירים אך לא כובשים. גוף מלא אך לא כבד מדי, ותחושה טבעית ואלגנטית. כשאת כל זה משלבים עם ההתיישנות במיכלי טרקוטה (חימר), שמאפשרת נשימה איטית של היין ומונעת טעמים כבדים של עץ, מתקבל יין לבן בעל אופי אותנטי, עדין ומיוחד. המחיר 130 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – יופי של יין.

יקב תבור – יינן אור נדבך: לשמור על איזון בין רעננות לעומק

ארטיזנל, אלמנטס, סוביניון בלאן 2024 –  יין לבן יבש שמצליח לשמור על איזון בין רעננות לבין עומק. מצד אחד  קליל, עם חמיצות נעימה, ניחוחות של פרי טרופי והדרים, ומרקם מדויק שלא מכביד. מצד שני יש בו מספיק אופי כדי לחרוג מהשגרה של יינות סוביניון בלאן מקומיים. הגוף קל-בינוני, הצבע זהוב בהיר ומזמין, והסיומת מרמזת על טיפול זהיר בחומר הגלם, שמכבד את הזן מבלי לנסות להמציא אותו מחדש. זהו יין סוביניון בלאן שכולו פשטות מדויקת. לא מתחכם, לא מתאמץ, אבל כן נשאר בזיכרון. המחיר 65 ₪. ציון 91. תמורה למחיר – לא סתם אלא יופי של מחיר.

כדאי לקרוא גם את זה

טעימת יינות שאטונף דו פאפ בהשראת האפיפיור החדש

המפגש ה-198 של מועדון יולו (בסוף הכתבה מוסבר מה זה) הוקדש לאזור שאטונף דו פאפ בצרפת. המארח מזג יין לבן אחד וחמישה אדומים מאזור זה כשגאוגרפית משתייך האפלסיון לדרום הרון. יגאל ברנע השתתף ומדווח כאן