אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר קרוב ל-800 ימים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, ומאחלים החלמה לפצועים. כל כך שמחנו על שובם של 20 החטופים החיים: מתן אנגרסט, אלון אהל, זיו ברמן, גלי ברמן, גיא גלבוע דלאל, עמרי מירן, מתן צנגאוקר, מקסים הרקין, שגב כלפון, יוסף חיים אוחנה, נמרוד כהן, אבינתן אור, אביתר דוד, איתן הורן, דוד קוניו, אריאל קוניו, אלקנה בוחבוט, בר קופרשטיין, רום ברסלבסקי, איתן מור.

הִתְעַצַבְנוּ על החללים זכרם לברכה שהוחזרו: סרן דניאל פרץ, יוסי שרעבי, גיא אילוז, ביפין ג'ושי הנפאלי, סמ"ר תמיר נמרודי, אריאל ברוך, איתן לוי, ענבר הימן, רס"ם מחמד אלאטרש, אליהו ("צ'רצ'יל") מרגלית, רונן אנגל, סאנטיה אוקארסרי התאילנדי, רס"ב מיל. טל חיימי, אריה זלמנוביץ, רס"ר מיל. תמיר אדר, סהר ברוך, עמירם קופר, אל"ם אסף חממי, סרן עומר נאוטרה, סמ"ר עוז דניאל, סמ"ר איתי חן, ג’ושוע לואיטו מולל מטנזניה, רס"ב מיל. ליאור רודאיף, סגן הדר גולדין, מני גודארד.

בעזה נשארו 3 חללים חטופים שחובה להחזירם ארצה: ‏דרור אור, ‏‏רן גואילי, ‏סודתיסאק רינתלאק. נמשיך לעקוב ולהתייחס עד שהחלל האחרון יוחזר ויובא לקבורה.

כשגדולים עושים יינות איכות זולים – בין מיתוס למציאות

אלון גונן: יקבים גדולים חיים שנים עם תדמית מאתגרת: רבים רואים בהם פס ייצור – יעיל, טכנולוגי, אבל חסר נשמה. היינות נתפסים לעיתים כ"נוסחה" שנועדה לייצר כמויות, לא חוויה. בפועל המציאות שונה לגמרי. מאחורי רוב היקבים הגדולים עומדים ייננים שמחברים בין מדע לאינטואיציה, בין מעבדה לכרם, ומצליחים לזקק מזה יינות מדויקים, עשירים ועקביים, במחירים נגישים.

בעידן של יוקר מחייה, דווקא הגודל הוא יתרון: היקבים הגדולים יכולים להרשות לעצמם להשקיע בטכנולוגיה, מחקר וזנים חדשים, ובכך להציע יינות איכותיים במחיר הגיוני לצרכן. החיישנים בכרם, ניטור הלחות והחומציות, ואפילו בינה מלאכותית שממליצה על מועד הבציר, כל אלה אינם מחליפים את היינן אלא מרחיבים את היכולות שלו, ומאפשרים דיוק ועקביות בלי לאבד את האופי.

מעבר לטכנולוגיה, יש גם אומץ. יקבים גדולים הם כיום מנוע של חדשנות: ניסויים בזנים עמידים יותר, התאמות לשינויים אקלימיים, ותסיסות שמביאות פרשנות רעננה לבלנדים קלאסיים. מאחורי כל בקבוק כזה יש לא רק קנה מידה – יש מחשבה, סבלנות, ושאיפה לדיוק.

בסופו של דבר, היקבים הגדולים מצליחים לנפץ את המיתוס על "יינות מסחריים". הם מוכיחים שאפשר לייצר יין איכותי, אמיתי ונגיש, עם איזון בין דיוק טכנולוגי לרגש אנושי. יין שיש בו נשמה – גם כשמייצרים ממנו הרבה.

ביקורות יין  – עד 50 ₪

יקב ברקן – הסדרה הקלאסית

מרלו קלאסיק 2023 – גוף בינוני, טאנינים רכים, חמיצות נמוכה בינונית; סיומת חלקה עם תחושת פרי אדום בשל. ציון 89.

שרדונה 2024 – גוף מלא, חמיצות מאוזנת, מרקם שמנוני. סיומת ארוכה עם נגיעות הדר ואפרסק לבן אופייניים לשרדונה. מדהים. ציון 90.

יקב ברקן – סדרת גולד

קברנה סוביניון מהדורת זהב 2024 – גוף מלא, טאנינים מבוקרים, חמיצות נמוכה-בינונית; סיומת ארוכה עם תחושת פרי כהה, בשלות ותבלינים עדינים. יין עם הרבה נשמה (רק לא צריך בקבוק כבד). ציון 89.

יקב כרמל – סדרת סלקטד

קברנה סוביניון מרלו 2023 – גוף בינוני, טאנינים רכים, חמיצות בינונית. סיומת מאוזנת עם נגיעות פרי אדום וקלות של שוקולד מריר. ציון 88.

סוביניון בלאן 2024 – גוף קל-בינוני, חמיצות רעננה, מרקם נקי. סיומת קצרה-בינונית עם תחושת עשב עדין וטיפת פרי הדר. ציון 89.

יקב טפרברג – סדרת VISION  

שיראז 2024 – גוף בינוני-מלא עם פרופיל תבליני אופייני לשיראז/ טאנינים גלויים אך לא אגרסיביים, חמיצות מאוזנת. הסיומת ארוכה, עם תחושה של שוקולד מריר ותבלינים יבשים שמאפיינת את הזן. ציון 89.

מלבק 2024- גוף מלא, טאנינים רכים ועשירים, חמיצות בינונית. סיומת רחבה עם תחושת פירות כהים בשלים. מרקם חלק אך ממוקד, מאופיין בקלות בזכות רכות המלבק הטבעית. ציון 90.

יקבי ירושלים – סדרת  VINTAGE

שרדונה 2024 – גוף בינוני, חמיצות מאוזנת, מרקם שמן. סיומת עם תחושת תפוח ירוק ואפרסק, שמתערבבים עם נגיעות שקדים קלויים שנותנים עומק נוסף. ציון 91.

גוורצטרמינר 2024 – גוף קל, חמיצות משובחת, מרקם רענן, מלוח. סיומת ארוכה יחסית, עם ניחוחות ורדים וליצ'י שמתמזגים נפלא. ציון 88.

יקב מוני – סדרת M

רוזה 2024 – צבע סלמון בהיר. חמיצות שמרעננת את הפה, טעמים של פרי אדום טרי. סיומת עם נגיעות פרחוניות ומעט קרמיות, שמחזיקות לאורך מספר נשימות. ציון 90.

שיראז 2023 – צבע סגול עמוק ומזמין. חמיצות עדינה ששמה את הטעמים בפרונט, פרי שחור בשל משתלב עם  תבלינים עדינים, והסיומת מתארכת בנגיעה מעושנת-עדינה.שאפו. ציון 90.

יקב רמת הגולן – סדרת גולן

סוביניון בלאן 2024 – חמיצות רעננה, טעמים עדינים של פרי הדר. סיומת צלולה שמדגישה את הטריות. ציון 88.

רוזה 2024 – מענבי טמפרניו ופינו נואר. צבע ורוד עדין, חמיצות מאוזנת. פרי אדום טרי משתלב עם נגיעות תבלין עדינות. השילוב של טמפרניו ופינו נואר יוצר רוזה שונה בנוף, בעל אופי מעט תבליני שמאזן רעננות ועדינות יחד. סיומת ארוכה מוסיפה עומק לרוזה. ציון 90.

יקב בנימינה – סדרת המושבה

קברנה סוביניון 2024 – צבע אדום עמוק, חמיצות טובה. פרי אדום כהה עם נגיעות תבלין עדינות. סיומת ארוכה מוסיפה מעט מרקם יבש שמדגישה את הפרי. ציון 89.

שיראז 2024 – מענבים משובחים שנבצרו בזמן. פרי שחור עם בשלות אופיינית לזן. חמיצות עדינה מאזנת את השוקולד והתבלינים. סיומת ארוכה מדגישה את העומק והטקסטורה של הענב. ציון 89.

יקב רקנאטי – סדרת יונתן

יונתן לבן 2023 – מענבי קולומבר וסוביניון בלאן. חמיצות שמקפיצה את היין. נגיעות תפוח ירוק ופרחים לבנים, יחד עם פירות טרופיים שמוסיפים גוף קליל ותחושת טריות ברורה. ציון 89.

יונתן אדום 2023 – מענבי סירה, פטיט סירה וקברנה סוביניון. צבע אדום עמוק, טקסטורה חלקה. שזיף ודובדבן בשלים משתלבים עם עשבי תיבול, שמעניקים מורכבות טבעית וסיומת מעודנת. ציון 89.

יקב דלתון – סדרת כנען

כנען לבן 2024 – מענבי שרדונה, סוביניון בלאן ומוסקט אלכסנדרוני. שילוב זנים ייחודי שמביא טריות פרחונית לצד נגיעות הדר, מה שיוצר לבן פריך ומאוזן עם מורכבות טבעית. ציון 88.

כנען אדום 2024 – מענבי קברנה סוביניון, מרלו, פטיט סירה ושיראז. בלנד מיוחד, שמשלב את הפירותיות הרכה של המרלו והפטיט סירה עם אתגר הטאנינים של הקברנה והשיראז, מה שיוצר איזון טבעי בין רוך ועומק בסיומת. ציון 90.

לסיכום: הכתבה מציגה תפיסה חדשה לגבי יקבים גדולים: למרות התדמית של ייצור מסחרי "טכני", הם יכולים לייצר יינות איכותיים, עקביים ומעניינים. זאת בזכות שילוב של ניסיון יינני, מחקר, טכנולוגיה וחדשנות. חיישנים בכרם, ניטור לחות וחומציות, ובינה מלאכותית, מאפשרים ליינן למקד את המאמצים במה שמוסיף טעם ואופי. בנוסף, היקבים הגדולים מנצלים הזדמנויות לחדש – זנים עמידים, תסיסות מותאמות וניסויים בבלנדים, ומצליחים ליצור יינות נגישים במחיר, ובעלי מורכבות ואופי המוכיחים שגדולים לא חייבים להיות "תעשייתיים" או חסרי נשמה.

בצד השני של משוואת המחיר: שלושה יקבים שלושה ייננים – ויתקין, להט, עגור

אלון גונן: לפנינו יינות שלשלושה יקבים ושלושה ייננים – כל אחד עם שפה ברורה, כל אחד עם תפיסה אחרת – וזה מה שנולד; יינות שלא מנסים לרצות אף אחד ולא נופלים לטעם המיינסטרימי הרגיל, אלא מציבים את עצמם במרכז: יבשים, מדויקים, מורכבים. זה המקום בו פרי, קרקע ועשייה, נפגשים ומייצרים יין שמצליח לדבר לעיניים הפקוחות של מי שמבין. אין כאן מתיקות מופרזת, אין "לייקים קלים" – יש מחשבה, שליטה ואופי.

לפניכם ביקורות יינות של שלושה ייננים, שלושה סגנונות, שמראים שהיין הישראלי לא רק קיים אלא כבר מתחיל לדבר בשפה שלו.

יקב ויתקין – ריזלינג 2022: היינן אסף פז.הענבים מכרם יחידני במורדות הרי יהודה. היקב ממשיך בקו שמנסה להוכיח שאפשר לעשות ריזלינג ראוי בארץ, ובמקרה הזה – הם די מצליחים. מדובר ביין שיוצר רק מהנוזל החופשי, עבר תסיסה ארוכה וקרה של 4 שבועות, לאחר מכן 6 חודשי התיישנות על השמרים, ללא תסיסה מלולאקטית. אחרי שנה נוספת בבקבוק, היין מתחיל להראות סימנים של התפתחות אמיתית.

הצבע זהוב נקי עם ברק ירקרק, האף הדרי ומדויק – אשכולית, ליים, קצת תפוח ירוק ופרח לבן. יש גם רמז ראשון לפטרוליות, הוכחה לכך שהיין מתחיל להתבגר יפה. בפה הוא חד, חומצי ונקי מאוד, עם גוף בינוני ואלכוהול נמוך (11.5%) ששומר עליו רענן.

מדובר בריזלינג שמבין את מקומו. הוא לא מנסה להיות גרמני, למרות ההשוואה המתבקשת, אלא עובד מתוך חומר הגלם המקומי. יש בו איזון טוב בין חמיצות לפרי, בלי מתיקות מיותרת ובלי עודף משקל. זה לא יין שירגש את מי שמחפש עומק גרמני, או מורכבות של התיישנות בת 10 שנים, אבל בתוך הסצנה המקומית – זה אחד הריזלינגים היותר מדויקים ומאופקים שיש. יש לו עתיד, ובעיקר יש לו אופי. מחירו 125 ₪ – לא מעט, אבל בהתחשב באיכות ובדיוק זהו מחיר שיכול להצדיק ריזלינג נקי, חד ומקצועי, שלא מחפש להתחנף.

יקב ויתקין – גרנאש בלאן 2022: 100%ענבי  גרנאש לבן מכרם במורדות המזרחיים של הר מירון. עוד יין שמראה למה אסף פז הוא אחד הייננים המוכשרים בארץ. הענבים הגיעו מכרם ללא השקיה, התסיסה הועברה בשלב מוקדם לחביות משומשות גדולות בנפח 500 ליטר, וחומר הגלם התיישן כמה חודשים על השמרים.

הצבע זהוב נקי, וכמעט מהפנט. באף הדרים, עשבים רעננים ופרי צהוב, עם נגיעת מינרליות חדה. בפה היין יבש, מדויק ומאוזן מאוד. החומצה גבוהה, הפרי מאופק, וכל העסק מרגיש מלוטש מההתחלה ועד הסוף. האלכוהול (12%) מאפשר לגוף הבינוני להישאר רענן, לא כבד ולא שמנוני. זה יין שצריך רגע לנשום, ואז מתגלה במלוא העומק, הדיוק והאופי שלו.

הגרנאש בלאן הזה מוכיח שאפשר לייצר בישראל יין לבן מורכב ומאופק, בלי ליפול למלכודת של עודף פרי או עץ. זה יין עם הרבה מחשבה מאחוריו. 150 ₪ זה כבר מחיר שמציב אותו באזור תחרותי מאוד. היין מצוין, אבל התמחור מעט שאפתני. אולי צעד אחד מעל מה שהצרכן הסביר יסכים לשלם. עדיין, למי שמחפש איכות ומקוריות – זה שווה בדיקה לאוהבי הז'אנר.

יקב ויתקין – גוורצטרמינר 2024:  זהו גוורצטרמינר שמוגדר, קודם כל, באמצעות בחירות העשייה שלו: תסיסה מלאה ויבשה, עבודה נקייה עם הקליפות, ושהייה על שמריו שמוסיפה נפח בלי לעוות את הפרי. התוצאה היא יין יבש לחלוטין, עם פרופיל ארומטי מאופק יחסית לזן – פרי טרופי ואשכולית קיימים, אבל לא מובילים.

בפה היין מציג מבנה ברור: חומצה חדה שמצליחה לאזן את האופי הארומטי של הגוורץ, מינרליות בולטת, וטקסטורה שמגיעה מהעבודה על השמרים ולא מהתערבות עץ או "קישוטים" אחרים. זה סגנון שמכבד את הזן, אך מתעקש על דיוק וריסון, מה שקשה למצוא בגוורצטרמינר ישראלי. מחירו 125 ₪ – גבוה ביחס לזן ולשוק המקומי, אבל זה גוורץ שיהווה מורה דרך לשאר הייננים שמתעסקים עם הזן הזה, ויש מצב שהוא יעשה סוג של מהפכה בשנים הבאות.

יקב להט – לייכטר 2024: היינן איתי להט יצר בלנד של גרנאש בלאן, רוסאן ומרסאן מהגליל העליון. כל זן עבר 9  חודשים על המשקעים בחביות גדולות ישנות, ורק אחר כך הורכב הבלנד. זה יין שבנוי בכוונה בלי טריקים – אין זנים ארומטיים מדי, אין עץ חדש, ואין ניסיון להרשים בניחוחות חזקים. הוא עובד על מינרליות, מרקם וניואנסים מהסוג שרואים רק אצל ייננים שמכוונים ללוגם שמודע למה שהוא מחפש. מי שצריך "פיצוץ פרי" פשוט לא יבין מה היין הזה מציע.

בפועל מדובר ביין מדויק, מאופק ועמוק יותר מכפי שהוא נראה בהתחלה. ככל שהוא נפתח מתגלות עוד שכבות, ומתגלים רמזים נוספים. בדיוק מה שמי שמכיר את סגנון איתי להט, מצפה לקבל. ומבחינת מחיר, 135 ₪ – ביחס לרמת העבודה ולסגנון, זה אחד היינות עם התמורה לכסף הטובה ביקב. לא זול, אבל לגמרי מוצדק, למי שנמצאים בצד היותר מתקדם של עולם היין, ומחפשים יין שקט, נקי ומדויק.

יקב להט – Garrigue  רוזה 2024: רוזה מבוסס על ענבי מורבדר, סירה, גרנאש נואר ורוסאן, מחמש חלקות בגליל העליון. 9 חודשים בחביות בשימוש חוזר, ללא תסיסה מלולאקטית. צבע ורוד נקי, באף פרי אדום מתון ותיבול עדין, הגוף קל־בינוני והאלכוהול (13%) מאוזן.

הייחודיות כאן היא השילוב של שלושה זנים. הראשון, מורבדר, נותן גוף ופרי אדום עדין, הסירה מוסיף חומציות וחדות, והגרנאש נואר המדהים מביא רכות ותבלין. כל אלה יחד, יוצרים יין מאוזן מאוד, עם עומק שלא מצפים למצוא ברוזה סטנדרטי, עם פרי מאופק אבל מורכב, ומינרליות שמובילה את החך בלי להשתלט.

שם היין,”GARRIGUE”, מתייחס לצמחייה ים תיכונית יבשה כמו רוזמרין, תימין ומרווה יבשים, שמעניקים השראה לטעמי הרוזה, יחד עם מינרליות ותחושת יובש טבעית. זה רוזה שמתרחק לחלוטין מהסגנון המתוק תותי השגור כאן. האופי שלו מחושב, נקי ומדויק, ללא קישוטים או פרי מודגש מדי. מחירו 120 ₪ – לא זול לרוזה, ואולי קצת גבוה ביחס לקטגוריה, אבל התמורה לאיכות ולרמת השליטה בסגנון, עדיין מוצדקת.

יקב עגור – לים לבן 2023: רוסאן בתוספת סוביניון בלאן וויונייה, מכרמים בגבעת ישעיהו, עמק האלה והרי יהודה. היין תסס ברובו בחביות עץ אלון חדשות, ושהה עשרה חודשים על המשקעים. צבע זהוב עז, באף פרי לבן ומינרליות ברורה, ובפה גוף בינוני־מלא ואלכוהול של 12.5%.

זה יין שמראה שליינן יש אמירה ברורה. הוא דורש ומקפיד על פרי איכותי, השימוש בעץ נשלט היטב, והחומצה מספקת משקל ומבנה. יש פה מינרליות ותבלין, יחד עם עומק שאפשר לעבוד איתו לאורך הלגימה. אבל מחירו – 135 ₪, כבר אינו מחיר זול, במיוחד ליין לבן. כן, הוא איכותי, אבל חלק מהצרכנים עלולים לחשוב שזה מחיר קצת גבוה מדי עבור מה שהוא באמת נותן. אני לא בטוח, שזו צריכה להיות האמירה האחרונה ברמת מורכבות הלבנים שאייל דרורי עוד ייצר לנו. יכול להיות שהמחיר הבא יהיה גבוה אף יותר, וצריך לחשוב על זה.

לסיכום: שלושת הייננים מציגים דיוק וסגנון מובהק, כל אחד עם אופי ברור ושפה ייחודית. המחירים, בין 120 ל-150 ₪, גבוהים יחסית. אפשר להתייחס לכך בסלחנות, משום שמדובר בייננים מהשורה הראשונה, שמעניקים חוויה יוצאת דופן ומייצרים בכמויות קטנות. מי שמחפש יינות ישראליים אמיתיים עם עומק ואופי, אצלם (לא רק) הוא ימצא תמורה למחיר.

ביקור בית ביקב הר אודם

בכרם

רני רוגל: לפני שבועיים, בחורף שלפני הימים הגשומים, הגענו לביקור ביקב הר אודם במושב אודם שבצפון רמת הגולן. את פנינו קיבל יינן היקב – אדם אלפסי, בעל תואר ראשון במדעי הצמח בפקולטה ברחובות ותואר שני בגידול גפן וייננות. עלינו לטנדר אדיר הממדים שלו, ויצאנו לקח אותנו לסיור בכרמי היקב בעמק הבכא, אזור בו גם ליקב רמת הגולן יש הרבה כרמים. נכון ל-2025 יש למשפחת אלפסי, בעלי היקב, 150 דונם כרמים מניבים ועוד 110 דונם כרמים צעירים, מהם ייכנסו 90 דונם לניבה ב-2026. הם משנטעים 50 דונם עם יבולים נמוכים של 300-400 קילו לדונם, ואדם מציין: "למרות הווירוס, איכות הענבים מ-50 דונם אלה גבוהה". ממוצע הגשמים באזור הוא 850 מ"מ בשנה. ב2024 ירדו  350 מ"מ, והשנה מקווים לטוב.

עד השנה ייצר היקב כ-70% מהיין מענבי הכרמים שלו, אך מהשנה הקרובה ייוצרו כל יינות יקב הר אודם על טהרת הכרמים שלהם; תוצאה של מהלך אסטרטגי מ-2021. הזנים שמגדלים כאן: בלבנים – ריזלינג, ויונייה ושרדונה; באדומים – קברנה סוביניון, מרלו, סירה, קברנה פרנק, נביולו, וגמאי נואר (משולב בסדרת וולקני של היקב בבלנד עם קברנה סוביניון, ויין זני בסדרת הר אודם).

התעניינו בענבי הריזלינג. לפי אדם, לריזלינג יש יתרון גדול כאן מעבר לחורף הקר, עם לילות קרים יחסית גם בקיץ. "החומצה שהגפן יוצרת לא נצרכת, והחומציות הטבעית נשארת בענבים – זה מה שמאפיין את אזור הגידול. הקרקע דלה יחסית באשלגן, ופחות חומצה שוקעת במהלך התסיסות".

בהתאם ליבול מיצרים כאן כ-7,000-9,000 בקבוקי ריזלינג בשנה, "היין שלנו הוא ריזלינג יבש לגמרי כי זה מה שאני אוהב; מבטא טוב יותר את אופי הכרם. הריזלינג היבש עושה את העבודה. מאוד אוהבים אותו, והביקוש לו עולה".

זן מעניין נוסף הוא הנביולו. "חשוב להבין את הגנטיקה והפוריות שלו, ולבצור בהתאם. ב-2023 היה נזק גדול ליבול, כש-50% מגפני הנביולו נשרפו. האתגר בגידול הנביולו הינו גדול. שבגלל הגנטיקה יין נביולו אדום נוטה לצבע חום, ולכן האתגר הוא לשמור על צבע אדום נקי". היקב מייצר 2,000-3,000 בקבוקי נביולו בשנה, אך הכוונה להגדיל את הכמות כי נטעו עוד חלקה. מייצרים ממנו יין זני, אך גם משמש בבלנד של יין 'יער אודם אדום'. מי שותה נביולו ישראלי זני? מסתבר שמבקר היין ג'יימס סקלינג נתן לו ציון 94, וכפי שאדם אומר: "גם סקרנות היא כלי שיווקי משמעותי".

אחיו של אדם, ישי אלפסי, הוא מנהל הכרמים של יקב הר אודם. היתרון הגדול של העצמאות בגידול הכרמים, הוא באפשרות לשלוט על היבול והאיכות, ולכוון את היינות כבר משלב הכרם. "אנחנו יכולים לכוון טוב כל חלקה, כשבזכות הקירבה והעבודה הצמודה מאפשרת לנו השליטה בכרם ובתוך היקב, להשיג דברים שקשה להשיג אותם עם כורם חיצוני, וישי מסייע גם כעוזר יינן", אומר אדם.

ביקב

יקב הר אודם, שמייצר היום כ-200,000 בקבוקים בשנה, הוקם בשנת 2003 על ידי מיכאל ועידית אלפסי, במושב אודם בצפון רמת הגולן שהוקם ב-1975 על ידי גרעיני נח"ל.  שם הם גידלו את משפחתם: הבנים, אדם (יינן) וישי (כורם), הבנות יערה (סמנכ"לית שיווק ויצוא) ואפרת (קדרית). בשנות ה-80 מילא מיכאל תפקידים כלכליים במושב ונטע כרמים. בשנת 2023 הועבר כל הייצור של היקב למה שהיה קודם מפעל פלסטיק במושב. עד 2014 הכרמים של המושב היו שיתופיים, ואז חילקו את הכרמים והאלפסים הפכו גם למגדלים.

היקב מעסיק 4-5 עובדי ייצור כל השנה ובבציר 10. בסך הכול, עם צוות המכירות וצוות מרכז המבקרים המושקע והאיכותי של היקב, מדובר בכ-35 עובדים.

מיכאל אלפסי אומר שהסיבה להקמת היקב, הייתה "הרצון שדור הבנים ימשיכו ברמת הגולן בעסק משפחתי. אנחנו אוהבים יין, ועשיית יין היא עסק שיש בו הכול: חקלאות, תעשייה, תיירות, אומנות– הכול יש ביקב. היינו צריכים מה שיְגָרֶה את הילדים שלנו ויְפַתֶה אותם. יקב הוא משימה מתאימה. ב-2003 התחלנו את העשייה. בבציר ראשון ייצרנו 7,000 בקבוקים ובשני 24,000 בקבוקים, בידיעה שנישאר ונתקדם בענף זה – יקב שמתאפיין באיכות מקסימלית, יודע לתת שירותי תיירות טובים – ועסק משפחתי. הרצון לשלב את כל בני המשפחה בעסק יצר את מומנט הגדילה".

הבת יערה ביאדגלין, סמנכ"לית השיווק והיצוא של היקב, מוסיפה: "לכל אחד מהילדים נישה משלו, כשמעבר לרצון לעשות דברים, יש להם הכישרונות לכך. הכי כיף לנו לשתות יחד, לצחוק יחד, ולהשיג תוצאות מאוד יפות".

יצוא

25% מתוצרת היקב מיוצאת לחו"ל. ארה"ב היא יעד היצוא הגדול ביותר. אנגליה, צרפת, בלגיה ושוויץ – בעיקר לשוק היהודי, צ'כיה (משלחת משם הגיעה שבוע לפני ביקורנו) ופולין – לקוחות קצה לא יהודים, טאיוואן וסין. יערה ביאדגלין, סמנכ"לית היצוא, מציינת: "בשנתיים של המלחמה חיפשנו שווקים חדשים לגדול בהם. המזרח הרחוק הוא שוק שהולך ומתפתח".

ואם יצוא אז גם תיירות. ישי אלפסי הכורם, אומר: "כשהתחלנו, החלום היה למכור את כל היין במרכז המבקרים – יש פוטנציאל עצום לתיירות יין בישראל, ויש תשתית לגל תיירות אדיר אם יגיע. כך ישראל צריכה לראות את עצמה, עם כל כך הרבה יקבים ואזורי גידול". יערה מציינת: "ביומיום מגיעים ישראלים למרכז המבקרים שלנו, וזה משמח ביותר".

היקב במלחמה

כשפרצה המלחמה ב-7.10.23 היו ביקב 15 עובדי ייצור  ומרכז מבקרים, צעירים ממכללת תל חי, ועוד; כולם פונו או גויסו בצו 8. משפחת אלפסי נשארה לבד בשיא תקופת הבציר, למעט עובד ייצור  אחד מקריית שמונה שבחר להישאר ולסייע . עמק הבכא הוכרז כשטח צבאי סגור. היה צריך לבצע את הבציר ולקלוט את הענבים, ואז: תקלה במערכת הקירור. אדם הוזעק לבוא ולטפל, יערה הייתה בהריון מתקדם, וישי טיפל בכרמים. כל מושב אודם הפך לבסיס צבאי, ובני המשפחה הבינו שהם בבעיה. מרכז המבקרים היה סגור במשך חודש וחצי, והם אירחו שם מילואימניקים ומשפחות – כמעט ללא תשלום, כדי שתהיה במקום אנרגיה של חיים. בזכות ישי והצוות שלו לא היה נזקים משמעותיים בכרם בעמק הבכא, פרט לנפילה אחת בשטח.

בהיבט העסקי הייתה נכונות של חברות לרכוש מארזי שי מיקבים בצפון ובעוטף עזה. גם ביקב הר אודם נהנו מכך, כשבמקביל תרם היקב כמות משמעותית של יינות לשורדי נובה, לחיילים בשטחי כינוס ליד עזה, ולמפונים מבתיהם בצפון ובדרום.

דבר היקב על יינותיו

סדרת אלפסי – סדרת הדגל של היקב, מוקדשת למיכאל אלפסי אב המשפחה. אלפסי Speical edition – בלנד של  קברנה סוביניון , מרלו וסירה שהתיישן 36 חודשים בחביות אלון צרפתי – 495 ₪; אלפסי אדום – בלנד של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק שהתיישן 24 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות – 265 ₪; אלפסי לבן – בלנד של שרדונה, ויונייה וריזלינג שתסס והתיישן בחביות עץ אלון צרפתיות – 180 ₪.  

עוד בסדרה 1060 קברנה סוביניון – מופק מענבים הגדלים בגובה 1,060 מטרים מעל פני הים, ומבטא את הטרואר הקריר והבזלת של צפון רמת הגולן. בעל אופי עוצמתי ואלגנטי’ התיישן 26 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות – 330 ₪.

סדרת הר אודם – כוללת שישה יינות אדומים זניים, ומבטאת את עושר האזור והחיבור העמוק לאדמת הבזלת של צפון רמת הגולן. כל היינות נעשו מענבים מכרמי המשפחה בעמק הבכא. הסדרה כוללת את הזנים קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, גמאי נואר, נביולו וסירה. כל יין בסדרה מתיישן בחביות עץ אלון צרפתי במשך 18 חודשים, ומבטא איזון בין עוצמה לרכות. הר אודם קברנה סוביניון, מרלו, סירה – 140 ₪;  נביולו, גמאי נואר, קברנה פרנק  – 170 ₪.

סדרת וולקני – נגישה, רעננה ובעלת אופי מודרני.מגלמת את הטרואר הבזלתי של רמת הגולן. בסדרה שישה יינות: אדומים –  קברנה סוביניון, מרלו, בלנד של גמאי נואר וקברנה סוביניון שהתיישנו 10 חודשים בחביות; לבנים – שרדונה, ריזלינג, ויונייה. מאופיינים בפרי מודגש, חמיצות מאוזנת, ואיזון בין עומק לרעננות, הודות לאקלים הקר והקרקע הוולקנית של האזור – כל יין 95 ₪.

סדרת יער אודם – סדרה צעירה, נגישה, בעלת אופי קליל ומתאימה לשתייה יומיומית.הסדרה נוצרה בהשראת החורש הטבעי שמקיף את היקב, ומספרת את סיפורו של המקום. כוללת שלושה יינות: לבן, אדום ורוזה. כל אחד מהם הוא בלנד שמבטא קלילות, פרחוניות ואופי מזמין. היינות מאופיינים ברעננות, ניחוחות פרי מודגשים וטעמים מאוזנים. מחיר כל יין בסדרה: 75 ₪.

סדרת יינות הקינוח – כוללת את 'שני', 'ענבר' ו'שיכר' – שלושה יינות מתוקים ומרוכזים, המבוססים על בציר ידני מאוחר מענבי כרמי המשפחה בעמק הבכא. שני – יין קינוח אדום מתוק בסגנון פורט, מתיישן 28 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות תחת כיפת השמיים. מאופיין בניחוחות עשירים של שזיף בשל, ריבת פירות ושוקולד – 140 ₪; ענבר – יין קינוח לבן מבציר מאוחר. מאופיין בטעמים עמוקים של דבש, מייפל ואגוזים – 140 ₪; שיכר – יין מתוק המופק מדובדבנים חמוצים שגדלים בנחלת  המשפחה בעמק הבכא ובצפון הגולן, ומבטא עוד קצת את סיפורו של הצפון – 95 ₪.

מרכז המבקרים של יקב הר אודם – פרטים שעות פתיחה והזמנת מקום כאן

יין סכיזופרני – איך עושים את זה?

אלון גונן: כולנו מכירים את הייננים בארץ; את האומן שיודע לגעת בחומר בגלוי, את המדעי שמבצע ניסויים מבוקרים בכרמים ובחביות, את הצעיר התוסס שמנסה לרגש בכל לגימה, ואת זה שעושה כל הזמן את אותו הדבר. בשיחה (וכאן המקום לגילוי נאות: לא בטוח שהשיחה התקיימה), עם אחד כזה שהוא גם פסיכיאטר, הדברים החלו להתגלגל לכיוונים שלא צפיתי: ענבים, טעמים וחושים, התחילו להשתלב עם רעיונות על זיכרון ותודעה, ובסוף נולד הרעיון למשהו אחר לגמרי.

"אני תמיד מסתכל על יין כמו על מצב תודעה", אמר לי. "לא מספיק להעריך את הצבע או הארומה,  צריך לראות איך הוא משפיע על החך, על הזיכרון, על החוויה כולה. יין כזה יכול להיות ממש… כמו מסע בתוך הראש". "כל לגימה שונה", הוסיף, "אפילו כשאני פותח את אותו בקבוק, לפעמים אני מרגיש חום, לפעמים קרירות, לפעמים רואה צבעים שלא ידעתי שיכולים להיות שם. זה לא סתם יין, זו חוויה שמשתנה."

דמיינו יין שלא נשאר בכוס אחת, ולא מחכה להגדיר את עצמו לפי צבע, זן או חבית. יין שמשתנה מול העיניים שלכם, שמדבר עם החך, עם האוכל ועם הזיכרונות שלכם. יין סכיזופרני (סכיזופרניה, בעברית, היא שַׁסַּעַת – פגיעה נפשית ביכולת להבין ולפרש את המציאות), שכל לגימה בו הופכת לחוויה אחרת לגמרי, כמו מסע פסיכדלי מידי.

יין שמתבגר מול העיניים

בקבוק שמגיב לאוויר, לחום ולתזוזות הקטנות של היד שלכם. בכול פתיחה מחדש, שינוי בטעם, בצבע ובמרקם. כל לגימה היא רגע חדש ובלתי צפוי, כמעט כמו עם יצור חי. הצבעים בוקעים לכיוונים חדשים –  ורוד הופך לכתום זוהר, ואדום מתערבל עם ירוק טורקיז, כאילו הנוזל עצמו נמצא במצב של חלום מתמשך.

"אני לא מנסה לחקות את הטבע", הוא הסביר, "אני רק פותח פתח לחוויה אחרת, משהו שיכול להפתיע כל פעם מחדש." כל לגימה לוקחת אתכם למקום אחר בעולם, ריחות כרמים בצרפת, חמימות מדרום אמריקה, אורניות מיפן. מעבר למקום, הזמן עצמו מרגיש נוזלי, רגעים מתארכים או מתקצרים, החך זוכר טעמים שלא טעם מעולם, והחושים שלכם משחקים עם תפיסת המציאות.

יין עם טעם אישי –  כזה יין שקורא את החך שלכם, את המיקרוביוטיקה ואת הדנ”א, כך שכל אדם חווה אותו אחרת. כל לגימה היא יצירה ייחודית, מותאמת אישית, כמו מסע של טעמים שמערבב זיכרונות ישנים עם תחושות חדשות, ויוצר סינתזה בין טעם, צבע וקול.

יין אינטראקטיבי עם אוכל – היין משנה את טעמו בהתאם למנה שלכם, כאילו הוא מנהל שיחה עם מה שעל הצלחת. יותר מזה, הלגימה יכולה לגרום לכם לראות צבעים חדשים סביב המזון, ולגרום לתחושה כאילו הצלחת עצמה מתערבלת עם המשקה, חוויה קולינרית דינמית, כמעט חייזרית, שמערבבת חך, עין ומוח.

יין שמספר סיפור – כל לגימה מפעילה זיכרונות, רגשות וחוויות, מסע בזמן בתוך המשקה. אלה לא סתם זיכרונות, אלא חוויות חיות שמתרחבות לגלים ויזואליים, אורות, צללים, תחושת תנועה פנימית, כאילו החך והעין רוקדים יחד. יין שמרגיש כמו יצירת אמנות נוזלית, משתנה, חיה, כמעט פסיכדלית, שמטלטלת את כל הציפיות שלנו לגבי מה יין יכול להיות.

יין צבעוני דינמי – בקבוק שמכיל נוזל שמשתנה צבע בהתאם לתאורה, לטמפרטורה או לזווית ההחזקה.  לא רק צבע, לעיתים מופיעים דפוסים חזותיים זוהרים, כתמים ומרקמים נוזליים מתחלפים, חוויה ויזואלית שמלווה את החך בכל לגימה.

יין של סינסתזיה – כשמנגינות, קולות, ריחות ומרקמים משתלבים: לגימה אחת יכולה לגרום לכם “לשמוע צבעים” או “לראות ריחות”. יין כזה מטשטש את הגבולות בין החושים, בין מה שמציאותי לבין מה שחושב או מורגש, ויוצר חוויה כוללת שמרחיבה את ההגדרות שלנו לגבי מה יין יכול להיות.

יין סכיזופרני אינו עוד משקה, הוא חידוש חושי, פרובוקציה קולינרית ויצירה פסיכדלית שמאתגרת כל חוקי המסורת. כל לגימה היא הפתעה, כל בקבוק הוא מסע – והחוקים הישנים כבר אינם רלוונטיים.

אני מרותק וחסר מילים שואל אותו: אוקיי איך עושים את זה?

היינן מספר לי על כל הטכניקה, על התסיסות, המדידותוהניטורים, צעד אחר צעד, כאילו אני נכנס לעולם הסודי של יצירת היין. אני מתחיל להבין את העקרונות, את המשחק בין טעמים וצבעים, את הדרך שבה כל שינוי קטן משפיע על החוויה. ואז, בסוף השיחה, הוא מושיט לי יד ומוציא כדור קטן, מבריק ומוזר, כאילו נולד ממש מהבקבוק. הוא מחייך ואומר: "וזה כל הסיפור."

Casa Dragones (קאסה דרגונס) – מפגש עם טקילה אולטרה פרמיום מקסיקנית

אמנון פאר: טקילה (Tequila) הינה משקה אלכוהולי מזוקק המיוצר באופן בלעדי במקסיקו, בעיקר באזור סביב העיר טקילה במדינת חליסקו (Jalisco) ובחמישה מחוזות ספציפיים נוספים במקסיקו. טקילה מיוצרת מליבת שיח מדברי הנקרא אגבה כחולה (Agave tequilana), צמח בשרני שדומה לקקטוס אבל הוא לא. לאגבה נדרשות בין שש עד עשר שנים כדי להגיע להבשלה. חותכים את העלים הבשרניים ומשאירים רק את ליבת הצמח דמוית האננס, מבשלים בתנורי אבן מסורתיים או במיכלי לחץ, כדי להפוך את העמילנים לסוכרים הניתנים לתסיסה. לאחר הבישול מותסס המיץ זה עם שמרים, כדי ליצור נוזל דל אלכוהול.

הנוזל המותסס עובר לפחות שני תהליכי זיקוק כדי לרכז את האלכוהול ולטהר את המשקה. אחוז האלכוהול הסופי הוא לרוב 40%. כדי  שמשקה ייקרא "טקילה", עליו לעמוד בתקנות מחמירות: חייב להיות מיוצר באזורים המאושרים במקסיקו, ולהכיל לפחות 51% סוכרים מותססים שמקורם באגבה הכחולה. טקילה איכותית יותר עשויה מ-100% אגבה כחולה, כשטקילה מסווגת בעיקר לפי דרגת היישון שלה. 

קאסה דרגונס הינו מותג אולטרה פרמיום מקסיקני, שנוסד ב-2009 ומייצר כמות קטנה של טקילה באיכות גבוהה, מ-100% אגבה כחולה טהורה שצומחת על אדמה וולקנית עשירה במדינת חליסקו – כאמור האזור העיקרי והרשמי לייצור טקילה במקסיקו. כל בקבוק באותו תהליך ייצור ספציפי ממוספר ידנית ונחתם אישית.

המטה והבית ההיסטורי של המותג שימש במקור כאורווה לחיל הפרשים המיתולוגי "הדרגונס", שהוביל את תנועת העצמאות של מקסיקו ב-1810. הבניין בעיר סן מיגל דה איינדה היווה השראה לשם המותג, כאשר המספר 16 על תווית  הטקילה מתייחס למספר הבית ההיסטורי של המותג, ול-16 בספטמבר – יום העצמאות של מקסיקו.

בהשקה של טקילה קאסה דרגונס שהתקיימה בבית 'איש הענבים' ביפו ואליה הוזמנתי על ידי היבואנית חברת יורוסטנדרט (Eurostandart), טעמנו ארבעה סוגי טקילה של המותג:

טקילה Casa Dragones Joven (חובן): בלנד של טקילה מ- 100% אגבה כחולה, עם טקילה מיושנת במיוחד שיושנה בחביות עץ אלון חדשות. צבע פלטינה עם גוף מלא, ארומה של הדרים ופרחים. טעמים מאוזנים ועדינים של וניל תבלינים ואגסים. סיומת ארוכה ונעימה וטעמים של אגוזי לוז. הטקילה הוגשה בכוס שמפניה. אהבתי. מחיר בקבוק: 1700 ₪ (לא טעות).

 Casa Dragones Blanco (בלנקו): טקילה לבנה או כסופה,  100% אגבה כחולה. לא מיושנת או מיושנת זמן קצר – עד חודשיים. ארומה עם ריחות של אשכולית ותפוח ירוק. בטעם איזון בין המתיקות של האגבה, פלפל וציפורן. גוף מלא בהיר וצלול. סיומת קלה עם נגיעות שקדים. אפשר להגיש נקי או על קרח, וגם קוקטיילים כמו מרגריטה. המחיר 600 ₪.

Casa Dragones Reposado Mizunara (רפוסאדו מיזונארה): מהטקילות הראשונות בעולם שיושנו בחביות עץ מיזונארה – עץ אלון יפני, המשמש בדרך כלל ליישון וויסקי יפני. צבע זהוב בהיר ומבריק. ארומה עם ריחות של פריחת תפוז ומגנוליה, דבש ועץ עדין. טעמים של טופי, משמש וצנוברים. סיומת ארוכה שמזכירה פולי קפה ותבלינים. מומלץ להגיש נקי או עם קוביית קרח. המחיר 1000 ₪.

Casa Dragones Anejo Barrel Blend (אנייחו): 100% אגבה כחולה, מיושנת בשני סוגי חביות מאלון צרפתי חדש ואלון אמריקאי חדש, ששולבו לבלנד בעל אופי מיוחד. צבע צהוב, ארומה של פרחים ואגס, ורמזים של תאנים ושקדים. טעם עשיר של אגוזים ואגוז מוסקט. סיומת ארוכה ונעימה. הטעם דומה לברנדי או ויסקי, מתאים להגיש נקי או בקוקטיילים כמו מנהטן. המחיר 1200 ₪.

עוֹלְלוֹת בקצרה

היינן זאב דוניה על תסיסה מלולאקטית

זאב דוניה יינן יקב סוסון ים, פרסם פוסט פייסבוק זה: "בראשית דרכו המקצועית, עסוק כל יינן  בעניינים טריוויאליים  כמו התרחשותה של התסיסה המשנית ביין צעיר, תסיסה הנקראת מלולאקטית. מקדישים לה הרבה תשומת לב. כן קרה, לא קרה… כחלוף השנים הנושא מאבד מעט מחשיבותו. אני הבנתי שפשוט צריך לתת לטבע לעשות את שלו. מה שלא קרה בחודשי החורף (הבקטריה שנמצאת ביין באופן טבעי ואחראית לתסיסה הזאת, נכנסת לתרדמת כשהטמפרטורה נמוכה מעשרים מעלות), יקרה באביב באופן ספונטני. למדתי זאת מפקקי הסיליקון שמצאתי על ריצפת היקב. לחץ הגז בתוך החבית התוססת העיף אותם החוצה…

לפני שנים רבות, התעמקתי בנושא הזה בביקורים אצל יקבים באזור בורדו. הטמפרטורות בסתיו יכולות לרדת באופן דרסטי, ולמנוע את התסיסה הזאת. לפחות זה היה המצב בשנות ה-90 של המאה הקודמת. כשהעליתי את העניין בפניו של יינן שאטו גירו, בסוטרן, הוא "גילה לי את הסוד המקצועי" שלו. הוא השתמש בגוף חימום של אקווריום בייתי, כדי לחמם את היין. כשהבחין בהבעת הספק על פני, לקח אותי לחדר החביות. למאות חביות שהיו שם, הוחדרו גופי חימום עם תרמוסטט. בדיוק אותו גוף חימום שנמצא באקווריום בייתי. לולא ראיתי זאת במו עיני לא הייתי מאמין.

עברו אי אלו שנים. תשומת לבי עברה לנושאים אחרים. ניסיתי, ואני עדיין מנסה להבין משהו אחר. איזושהי מהות נסתרת, המתחמקת ממני שוב ושוב. המשהו הזה, הוא זה שהופך יין "טוב" ליין מופלא. מה קרה? מה עשיתי אחרת? תשובות אין…                                         

חכמי היין, אחרי שווידאו והודיעו קבל עם ועדה, שהיין כן "עשה" מלולאקטית, ועכשיו כולם יודעים כמה הם מביני יין, יסבירו ברוח טובה וחיוך מלא בביטחון עצמי, שהיו אלה תנאי מזג האויר המיוחדים של אותו בציר. על זה מהדהד אצלי בבית, צירוף המילים של אריק איינשטיין, בתפקידו כנציג הישראלי בחידון התנ"ך העולמי, לאמור:  "שמעתי אותך, שמעתי…"

אני עדיין עוקב אחרי המהות הנסתרת הזאת ביין. כל יין. מי שטעם מאות יינות מרחבי העולם, יודע לזהות מהות נסתרת. היא מודיעה לך על קיומה, מיד בשלוק הראשון. ברגע נדיר זה, אתה הופך לאדם מאמין. אתה מודה לבריאה שהואילה בטובה לזמן לך את הרגע המופלא הזה, שמצליח, ולו להרף עין, להשכיח את עליבותו של העולם, ולהעלות תקווה באופק החיוור (יכולתי להשתמש בשם תואר אחר לאופק, בשנים האחרונות).

אני מאחל לכולם מפגש לא מתוכנן עם מהות נסתרת. כדאי שתהיו מוכנים לה כשהיא תבוא לבקר".