אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר שנה שנייה על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, שמחים על שובן של אמילי, דורון ורומי הביתה ומייחלים לשובם של כל החטופות והחטופים – עכשיו!

תופעת ייצור היין הכשר באירופה – איך מתמודדים איתה?

אלון גונן: בשנים האחרונות ניכרת מגמה של גידול במספר היקבים המייצרים יינות כשרים מחוץ לישראל. מגמה זו מעוררת את השאלה: מה קורה בשוק היין העולמי? לא ראיתי התייחסות של גורם ישראלי רשמי או של גורמים מתוך הענף לשאלה זאת, ולא שמעתי על פאנל ייננים או אירוע אחר בו התעשייה מציפה את התופעה ומנסה להבין אותה.

לפי דיווחי התעשייה, יין כשר מהווה כ-10-15% משוק המזון והמשקאות הכשר העולמי שצומח בהתמדה. ארה"ב וישראל מהוות את השווקים הגדולים ביותר ליינות כשרים, ובעשור האחרון גובר העניין ביין כשר גם באירופה ובדרום אמריקה.

יבוא יין כשר לישראל גדל ב-28% בשנים האחרונות. הוא כולל יקבים גדולים שמייצרים יין כשר, וגם הרבה מאוד יקבי בוטיק. חברות כמו 'המגש שקד' (בעלת רשת חנויות 'דרך היין') מובילות את השוק עם עלייה ניכרת במכירות. חברת Royal Wine משתפת פעולה עם עשרות יקבים אירופאים מובילים, כדי לייצר יין כשר תחת מותגים מוכרים או בייצור ייעודי, באזורים בעלי מוניטין כמו בורדו, בורגונדי, עמק הרון בצרפת, טוסקנה באיטליה, ריוחה בספרד ואזורים נוספים באירופה. הדבר מאפשר לחברה לספק יין לשווקים הגדולים ברחבי ארצות הברית וישראל.

קשה לקבוע במדויק כמויות ייצור יינות כשרים, מכיוון שהן משתנות באופן משמעותי לפי אזור ויקב, אבל ההערכות מצביעות על כך שמדובר במאות אלפי בקבוקים שמיוצרים באירופה עבור שוק היין הכשר העולמי מדי שנה. לרוב מדובר ביינות כשרים שנשלחים בבאלקים (מיכלים גדולים) לביקבוק ישירות בשווקי מפתח כמו ישראל וארה"ב. אין ספק שהצפת השווקים ביינות כאלה מגבירה את התחרות עם יינות ישראלים כשרים, וקשה להתחרות במגוון הגדול של אזורי יין יוקרתיים ובתמחור התחרותי.

הגידול בייצור יינות כשרים ביקבים זרים, במיוחד באירופה, משפיע על תעשיית היין הישראלית בכמה דרכים וקטגוריות. מצד אחד נהנים הצרכנים ממגוון רחב יותר של יינות כשרים, המיובאים ממדינות שונות ומציעים סגנונות וטעמים מגוונים. מצד שני, התחרות הגוברת עלולה להוות אתגר ליקבים המקומיים, הנדרשים לבדל את מוצריהם ולהתאים עצמם לשוק המשתנה בעיקר בנתח הפרמיום.

חברה כמו Royal מנצלת את המוניטין של האזורים בהם היא פועלת (כמו בורדו או טוסקנה), על מנת להקשות על יקבים ישראליים להתחרות באותן קטגוריות. במקביל שואפת החברה לנפץ את הסטיגמה לפיה יינות כשרים הם פחות איכותיים, והיא דואגת לשלוח יינות לתחרויות בינלאומיות, שמאוד מפתיעות לא פעם, ויינות רבים שחברת Royal משווקת זוכים בהן להכרה. החברה אחראית להפצת כמות משמעותית מהיינות הכשרים המיוצרים באירופה לשווקים הגדולים, כולל ארצות הברית, קנדה, ואוסטרליה, לדוגמה מותגים כמו Baron Edmond de Rothschild Haut Médoc  (צרפת), אשר נמכרים תחת המטריה של Royal בשווקים הגדולים. ושלא תחשבו שמדובר בשחקן משני, החברה מייצרת ומפיצה מיליוני בקבוקים של יין כשר מדי שנה, מתוכם נתח משמעותי מגיע מיקבים באירופה. מדובר בחברה עם משאבים כלכליים גדולים, וכמובן ניסיון והתמחות בהפעלת ייצור כשר, אפילו ביקבים שאינם מתמחים בייצור זה, ולהבאת יינות לשוק במחירים תחרותיים.

נושא האמינות של כשרות יינות שמיוצרים ביקבים של גויים, מעסיק צרכנים שומרי כשרות. כיצד מבטיחים את הכשרות ביינות זרים? יקב שרוצה לייצר יין כשר צריך להעסיק משגיחי כשרות צמודים שיפקחו על תהליך ייצור היין הכשר, מה שמחייב נוכחות משגיחי כשרות לאורך כל שלבי הייצור, כולל בציר הענבים, תהליכי ריסוק, תסיסה, ביקבוק, וכמובן טעימות ותיקונים שמתבצעים רק על ידי המשגיחים. כמובן שלא כל יהודי רשאי לקבל את העבודה הנחשקת הזו, אלא רק יהודים שומרי שבת מורשים לגעת בציוד, ולבצע פעולות מסוימות בתהליך הייצור. בנוסף, אם רוצים למכור את היין, יש צורך באישורים מגופי כשרות מוכרים כמו OU (Orthodox Union), OK Kosher, חוג חתם סופר, בד"ץ העדה החרדית, ועוד כשרויות.  בדרך כלל יש צורך פיקוח נוסף של ארגונים מקומיים של גופי כשרות בינלאומיים, וגם של רבנים מקומיים. אבל בשטח עצמו (וביקרתי בכמה יקבים כאלה) הטכנולוגיה עוזרת לחסוך כסף, ושימוש במצלמות שמפקחות מרחוק הוא דבר נפוץ (דרך אגב, גם בשוק ייצור המזון שיטה זו נהוגה). פיקוח כזה חוסך כסף רב, ולא פעם יעיל יותר, מכיוון שחלק מהיקבים נמצאים באזורים מבודדים, ועלויות פיקוח כשרות צמוד הן מאוד מאוד גבוהות ולא תמיד משתלמות.

בהיבט של יקבים ישראליים, יקב ברקן, למשל, מחזיק יקב כשר בקפריסין, יקב טפרברג ויקב כרמל שולחים לכל העולם משגיחים שיפקחו על יין כשר שהם מייצרים, ומשונע לישראל בבקבוקים או במיכלי ענק.  מה שמביאים לארץ נכנס כאן לבקבוקים כבלנדים או כיין זני, ומקבל תווית ישראלית כשהחוק מחייב לציין על התווית "יבול חו"ל" או "יבול נכרי".

יש הרבה כסף בשוק היין הכשר, ואי אפשר להתעלם מהעובדה ששוק היין הכשר העולמי מוערך בכ-1.2-1.5 מיליארד דולר בשנה. השוק כולל יינות ישראליים ויינות מיובאים (בעיקר מאירופה וארצות הברית), עם מגמה גוברת של יינות פרמיום. כ-30% מהיינות הכשרים בעולם מיוצרים מחוץ לישראל, בעיקר באירופה ובצפון אמריקה. חרף בעיות התדמית של ישראל, הצמיחה בשוק גוברת כל שנה, ונובעת מביקוש גובר לאיכות ומיתוג יוקרה, גם בקרב קהלים שאינם שומרי כשרות.

לפני מספר חודשים התקיים באחת מקבוצות חובבי יין בארצות הברית, דיון בו העלו את השאלה האם יין כשר מגביר אנטישמיות או מסייע למתג את ישראל ואת היהודים בדרך חיובית. זה נושא שנוי במחלוקת – מצד אחד יש הטוענים כי יינות כשרים, במיוחד אלה שמגיעים מישראל או מאירופה, יכולים להוות סממן של זהות יהודית, ולעיתים להיתפס כמאפיין מובהק של דתיות יהודית. מצד שני ישנה גישה שמתארת את היין הכשר כגשר בין תרבויות. יין איכותי שמיוצר לפי עקרונות דתיים מחמירים, אך מוכר כמותג עולמי, מציב את היהדות במרכז התרבות הגלובלית. יינות ישראליים כשרים, המובילים לגלובליזציה של המותג הישראלי, יכולים לעזור לשפר את המיתוג החיובי של ישראל, ולהציג אותה כיצרנית של מוצרים איכותיים. יחד עם זאת, המסקנה של הדיון הייתה שאין הוכחות ישירות לכך שיין כשר מגביר אנטישמיות, אך לא ניתן לשלול כי ייתכנו מצבים בהם נושא הכשרות ייצור תחושות ניכור בקרב חלק מהאוכלוסיות.

לסיכום: יין כשר בעולם מגלגל כ-1.2-1.5 מיליארד דולר בשנה, בעיקר בארצות הברית ובישראל, ויש מגמת צמיחה בשווקים אחרים. תעשיית היין הכשר כוללת יינות ישראליים ויינות מיובאים מאירופה וארצות הברית, עם דגש על איכות ומיתוג. יינות כשרים מאירופה, למשל מצרפת ומאיטליה, מתהדרים בטרואר איכותי וידע מקצועי, אך לעיתים המיתוג הגלובלי משפיע על תפיסת הצרכן יותר מאשר האיכות האמיתית, וצריך לקחת בחשבון שלא כל יין כשר מאירופה עומד באותה רמה. קשה לענות על השאלה האם תופעת היינות הכשרים שמיוצרים ביקבים של גויים מאיימת על התעשייה הישראלית, ולא ברור באילו כמויות מדובר בכלל.

ההשפעה של המיתוג על השוק היא רבה, כאשר יינות כשרים מאירופה נהנים מתדמית יוקרה בזכות המוצא שלהם, ויש השקעות גדולות במיתוג וביחסי ציבור כדי להבליט את יינות אירופה כמותג כשר איכותי. אף על פי שמיתוג חיובי של יין כשר עשוי לשפר את התדמית של ישראל והיהודים, יש גם אתגרים – יינות כשרים עלולים להיתפס לעיתים כסמל לדתיות, דבר שיכול להוביל לתחושות ניכור בעיני חלק מהקהל.

תעשיית היין הישראלית יכולה להתמודד עם תחרות מול יינות כשרים מאירופה. זאת על ידי חיזוק המיתוג של היין הישראלי כמותג איכותי ומיוחד, המייצג את הטרואר המקומי ואת החדשנות בייצור. השקעה בטכנולוגיות ייצור ובחדשנות תעזור לשדרג את איכות היינות ולהבליט את יתרונותיהם. בנוסף, חיזוק השיווק הגלובלי והפנייה לשווקים חדשים, יסייעו בהרחבת הנתח בשוק. יצירת שיתופי פעולה עם יקבים בינלאומיים והדגשת ההיסטוריה והתרבות הייחודית של היין הישראלי, יכולים לתרום יתרון נוסף.

יונתן לבני טעם יינות כרמי הגליל של רקנאטי במרכז המבקרים החדש

באוקטובר 2023 היה אמור להיפתח לקהל מרכז המבקרים החדש של יקב רקנאטי בצפון הארץ – "יקב בוטיק מסחרי", כפי שהגדירו אותו הבעלים לני רקנאטי ואורי שקד בסיור בו השתתפתי השבוע באגפי היקב השונים ובמרכז המבקרים המרשים בו. בסיור השתתף גם אלי גידור, מנכ"ל יקב רקנאטי, שרוב תקופת המלחמה שהה ביקב כדי להוביל את התפעול השוטף במצב מאוד לא שגרתי.

היקב שמייצר מיליון בקבוקים בשנה שוכן משנת 2022 (בציר ראשון) באזור תעשייה דלתון, סמוך לגבול לבנון, לאחר שעבר ממקומו הקודם באזור תעשייה עמק חפר, שם פעל משנת 2000. בהקמת היקב ומרכז המבקרים המיוחד בו השקיעו הבעלים כ-70 מיליון שקלים. כמובן שהמלחמה מנעה את פתיחת מרכז המבקרים לקהל ממש עד החודש האחרון, עם תחילת הפסקת האש. לאורך כל תקופה זאת של יותר משנה נמשכה ביקב העבודה השוטפת של הכנת היינות ושינועם בארץ ולחו"ל, למרות שחלק מאנשיו גויסו לשירות מילואים.

לני רקנאטי מבעלי היקב, אמר לנו: "החלום של אורי שקד ושלי היה להקים יקב שמייצר יינות איכותיים במחירים שווים לכל נפש באזור שמתאים ליקב, ובו מרכז מקרים שהינו מרכז לתרבות יין, וחווית יין טוב. לכך נועדה ההשקעה הגדולה שלנו ביקב עם הציוד הכי חדיש ומתוחכם".

תחת הקונספט של יקב בוטיק מסחרי מתחלק יקב רקנאטי לשני "בתים", העליון נקרא 'אטלייה' והשני פשוט 'רקנאטי'. בית אטלייה (Atelier) מכנס תחתיו את סדרות הבוטיק הגבוהות והיוקרתיות של היקב, שיינותיהן מגיעים מחלקות קטנות ומיוצרים בכמויות קטנות. הבית השני כולל את היינות הזמינים והנגישים של רקנאטי, יינות הבית, ובתוכם היינות שבאנו לטעום הממותגים כ'כרמי הגליל' – סדרה של יינות מכרמים שניטעו ברחבי הגליל ורמת הגולן בחלקות כרם המבטאות את הטרואר הגלילי, במחיר מצוין בהתחשב גם באיכות – 70 ₪ לבקבוק (נכון לינואר 25 – שניים ב-120 ₪). מרכז המבקרים גדול ומרווח, עם מרפסת גדולה מאוד, המשקיפה על פני כל הנוף הצפוני, עד ללבנון שנראית קרובה ביותר ומזרחה הרי רמת הגולן.

את  טעימת היינות החדשים של סדרת 'כרמי הגליל' הנחה קובי ארביב – היינן הראשי של היקב, שהסביר בין היתר כי יינות הסדרה מופקים מענבי חלקות מיוחדות שמניבות יבולים נמוכים של כ-700-800 ק"ג לדונם. בסדרה זו אין בלנדים אלא רק יינות זניים, שהתיישנו בחביות ובוקבקו מתוך כוונה ליצור יינות ים-תיכוניים המתאימים לאזור ולאקלים הגלילי. כל היינות (למעט הביתוני שנמזג לנו ראשון לפני טעימת יינות כרמי הגליל) הם יינות צעירים מבציר 2023.

ביתוני 2022 – הענבים מכרם בחברון, בגובה 850 מטר. יין שתסס באשכולות שלמים, בחביות עץ צרפתי גדולות במשך 12 חודשים. יין בהיר בצבעו, שבטעמו הזכיר לי טעמי יינות פינו נואר ישראליים ובוז'ולה  צרפתי צעיר – מאוד פרחוני וארומטי כאחד. 109 ₪ – מומלץ ביותר.

סוביניון בלאן כרמי הגליל 2023 – נעשו ממנו 40,000 בקבוקים. הענבים מכרם בן זמרה, ממש מתחת לאף כשמסתכלים ממרפסת מרכז המבקרים. הגפנים גדלו בגובה 850 מטר באדמה בזלתית. הענבים נבצרו ידנית, והיין התבגר במיכלי נירוסטה, על המשקעים ללא בטונאז', כדי לשמור על רעננותו. יין לבן קליל ונעים לשתייה, עם טעמים מאוד עשבוניים ורעננים. 70 ₪.

שרדונה כרמי הגליל 2023 – 40,000 בקבוקים. הענבים מחלקה בתל פארס שברמת הגולן בגובה 640 מטר, וגם ענבים מאלוני הבשן בגובה 850 מטר, אדמה בזלתית בשתי החלקות. חלק מהענבים נבצרו ידנית ושהו בחביות נירוסטה, וחלק בחביות עץ והמשך בנירוסטה. בטעימה מורגש בוקה אופייני של זן השרדונה.  יין קצת מריר אבל קל ומרענן , אם כי חסרה לי קצת המינרליות שאני אוהב ביינות שרדונה. 70 ₪.

סירה כרמי הגליל 2023 – 30,000 בקבוקים. נעשה מענבים שהגיעו משני אזורי גידול: עמק דישון מאדמת טרה רוסה, ודרום רמת הגולן ליד נאות הגולן, בגבהים בין 250-350 מטר, שנתנו כ-800 ק"ג לדונם. היין התבגר 6 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, ואחר כך 8 חודשים בבקבוק. בטעימה יין רענן, פרי טעים בפה, ברור כי שותים יין סירה לא עמוק, אלא קליל – "כמו קוט די רון", אמר עליו קובי ארביב. הרגשתי בשתייה כי היין  עדיין צעיר מאוד, וזקוק לעוד זמן התיישנות ואז יהיה טוב יותר 70 ₪.

מרלו כרמי הגליל 2023 – 75,000 בקבוקים. מרלו ישראלי אופייני, עשוי  מענבי ארבע חלקות באזורי גידול שונים: גליל תחתון ליד כפר תבור, דרום רמת הגולן מאדמה בזלתית, וחלק מאלוני הבשן בגובה 800 מטר. כל אזור תרם ליין ששהה 6 חודשים בחביות אלון. מרלו עדין שעדיין אינו מוכן לשתייה. זקוק להתבגרות כדי שיהיה במיטבו. 70 ₪.

פטיט סירה כרמי הגליל 2023 – 6,000 בקבוקים בשנה – בעתיד 20,000. זן שלטעמי מתאים מאוד לאקלים הישראלי, נקרא גם 'דוריף' והינו הכלאה של שני זני ענבים: סירה ופלורסין. הענבים מכרם יחידני בגליל בגובה 250 מטר בלבד. היין שהה 8 חודשים בחביות עץ צרפתי בנפח 500 ליטר. יין עם טעמי פרי סגול, ללא ריבתיות  ומאוד מורכב בטעמיו. טאנינים בולטים, נעימים ולא בנאליים, בשלות נעימה בפה. לטעמי זה היין הטוב ביותר בטעימה, עם פוטנציאל התפתחות המורגש בשתייה. 70 ₪ – חוויה מיוחדת ביותר.

מרכז המבקרים – כדאי להגיע

אזור תעשייה דלתון בו ממוקם יקב רקנאטי, הוא בעצם חלומם של חובבי יין באשר הם, כאשר מלבד יקב רקנאטי תמצאו כאן את היקבים דלתון, כמיסה, לוריא, אדיר, פלדשטיין ורימונים. סביר להניח שביום אחד תוכלו לבקר ביותר מאחד מהם. בכל מקרה אנחנו מתמקדים כאן במרכז המבקרים של יקב רקנאטי.

ומשהו מיוחד: במרכז המבקרים של רקנאטי יש סומלייה, ולא סתם סומלייה, אלא אפי כוץ – סומלייה ותיק ורב ניסיון שלפני שלוש השנים עבר מהמרכז (ירושלים ותל אביב) לקדמת צבי שברמת הגולן. אפי מדריך את הסיור ביקב ומוביל את הטעימות, כך שיש כאן מי שיכול להעשיר את החוויה הצפונית.

מוצעים שני מסלולי טעימות יין: מסלול אחד כולל את טעימת ארבעה יינות שונים מתוך סדרת 'כרמי גליל' שטעמנו, וכן יין קריניאן גפנים צעירות או קולומבר מכרם תל פארס ברמת הגולן. מסלול שני, עליו אנחנו ממליצים כי יש בו יותר מאשר טעימות יין, כולל סיור היכרות עם תהליך ייצור היין, החל ממיכלי התסיסה עד החביות והביקבוק. במסלול זה ניתן גם לטעום את יינות הפרמיום רקנאטי, וגם ליהנות בתשלום נוסף ממאכלי יצרנים מהגליל, כולל מאפים, מטבלים, סלטים ותוספות שונות. מחיר סיור הכולל טעימת יינות סדרת היקב – 60 ₪. מחיר מסלול זהה הכולל את טעימת יינות הפרמיום של רקנאטי – 90 ₪.

הכול על מרכז המבקרים של יקב רקנאטי ואפשרויות הטעימות בו כאן

אלון גונן: חדשות בקצרה – ובנימה אישית הפעם

זזים בענף – כרמית אהרנרייך סמנכ"לית שיווק ביקבי ירושלים

כרמית אהרנרייך – סמנכ"לית שיווק ביקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית, מסיימת את תפקידה ועוברת לאתגר הבא, והיא תמשיך גם לטפל בפעילות היקב בתחום הייצוא והשיווק הבינלאומי. מחליף אותה כסמנכ"ל שיווק עידן עוז, כבר יותר מ-20 שנה בתפקידי שיווק, ביניהם ב'ישרקו' ו'כספי משקאות'.

את מסע היין התחילה כרמית אי שם בסוף שנות השמונים ביקב רמת הגולן, ומאז היא פועלת בענף  היין בתפקידי ניהול ושיווק. ליקבי ירושלים הגיעה כרמית בשנת 2018, כאשר קיבלה לידיה יקב מדשדש, פחות אטרקטיבי ועם יינות שלא עשו חשק לאף אחד. מהר מאוד שינו המקצועיות והתשוקה שלה ליין את פני היקב. יחד עם צוות חדש וניהול שבראשו ליאור לקסר כמנכ"ל ויינן ראשי מדהים, שאפשר לה לפעול באמת, הפך יקב ירושלים לאחד המובילים את התעשייה עם יינות ומיתוג בולטים. מה הסוד? תשובתה של כרמית: "לאורך השנים אני נהנית לשלב בין מקצוע לתשוקה. אני חיה, נושמת ולוגמת יין. מבקרת באזורי יין בארץ ובעולם, פוגשת אנשי יין, בעלי יקבים ומזקקות, טועמת, חוקרת, ובעיקר מתחברת לאנשי ונשות היין. לחיים."

ובנימה אישית: תודה מעומק הלב כרמית. את באמת מופת למקצועיות, אמינות ויכולת הקשבה שאין לה תחליף. אהבתך הגדולה ליקב שבו עבדת ולהתפתחות היין הישראלי, ניכרה בכל פרט ופעולה שלך. תמיד הבאת עימך אדיבות, תשוקה ואנרגיה חיובית, עם חיוך רחב שלא מש מהפנים. נדירות הן הדמויות שמצליחות לשלב בין כישרון טבעי, התמדה ואהבה אמיתית למה שהן עושות. את השראה גדולה, ואין כמוך.

זזים בענף – יוסי אדרי המשנה למנכ"ל יקב כרמל

השבוע הודיע יוסי אדרי – המשנה למנכ"ל חברת כרמל קורפ, כי לאחר שבע שנות עבודה ביקב כרמל הוא יסיים את תפקידו בחודשים הקרובים וייצא לאתגר הבא. יוסי הגיע לכרמל באותו חודש שבו כתבתי כתבת הספד על היקב – הוחלפו בו שלושה מנכ"לים במשך תקופה קצרה, ונראה שם שהכול הולך להתמוטט. נדב ארנס ארד מונה למנכ"ל, וכאחד שבא מהתחום הוא הצליח לגייס את יוסי ומינה אותו תחילה לסמנכ"ל מכירות ופיתוח עסקי. יחד איתו נעשתה מהפכה משמעותית ביקב, ובדיוק לפני שנתיים קודם יוסי לתפקיד משנה למנכ"ל.

ובנימה אישית: הקשר שלי עם יוסי אדרי היה דוגמה יוצאת דופן לשיתוף פעולה אמין ומקצועי. הוא תמיד היה קשוב לשאלות ולעומק הסיקור הנדרש, וסיפק מידע מדויק ורלוונטי במהירות ובאדיבות. מעבר לכך, יוסי ייצג את היקב בכבוד, שמר על דיסקרטיות מוחלטת כשנדרש, וידע לנווט בין אינטרסים מורכבים של התקשורת והארגון. גם במצבים מאתגרים, בהם היה עלול להיגרם נזק תדמיתי, הוא בחר לומר את האמת ביושרה ובשקיפות. גישתו הבונה והישירה של יוסי אדרי חיזקה את האמון בין הצדדים, ותרמה לא רק לתדמית היקב אלא גם לקשר חם ויעיל בין עיתונאים למותג.

יקב פלם – רשימת 100 היינות הטובים בעולם של Wine Spectator

 כמדי שנה פרסם מגזין היין הכי משפיע בארצות הברית, וויין ספקטייטור (Wine Spectator), את רשימת 100 היינות הטובים בעולם, ובהם White Label 2021 ("ווייט לייבל") של יקב פלם – בלנד מענבי סירה, קברנה פרנק וקברנה סוביניון מכרמים בהרי יהודה והגליל. מה שמעניין ביין הזה שמיד תופס את העין, זו התווית הלבנה והמינימליסטית – שלא לומר ערומה; לא כתוב עליה דבר.

אני מניח שאפשר להרים גבה או שתיים לפשר התווית שלא אומרת כלום, אבל אם נצא קצת מהקיבעון וההרגל, אז ההחלטה של יינן לא להצמיד ליין תווית כתובה, מבטאת פילוסופיה של פשטות, אותנטיות וחיבור ישיר למהות היין. בעיצוב המינימליסטי הוא מבקש שהיין ידבר בעד עצמו, ללא תיווך או מסרים מיותרים. זהו עקרון המעמיד את החוויה, הטעם והאיכות במרכז, מעל למותג או לאסתטיקה חיצונית. הוא מזמין את הטועם לגלות את היין בעצמו, ללא דעות קדומות, ומביע אמונה שמה שחשוב באמת נמצא בבקבוק, לא עליו. דרך אגב, היין קיבל מ- Wine Spectator ציון 92. שאפו. בתערוכת סומלייה בתחילת פברואר נטעם אותו.

מגזין Wine Spectator מדרג יינות לפי שיטת ניקוד של 100 נקודות. הדירוג מבוסס על הערכת טעם, ארומה, מבנה, איזון, איכות כללית וייחודיות יין. צוות מומחים טועם יינות באופן עיוור כדי להבטיח אובייקטיביות. יינות מדורגים בטווח של 50-100 נקודות, כאשר 90-100 נחשבים למצוינים. לרשימת ה-Top 100 Wines נכנסים יינות לא רק על סמך הציונים הגבוהים, אלא גם לפי שילוב של ערך (עלות-תועלת), זמינות בשוק וגורם ה"וואו". הרשימה מחפשת לייצג מגוון סגנונות, אזורים ומחירים, כך שיינות צריכים גם להיות נגישים וחדשניים כדי לבלוט.

הכניסה לרשימה היא הישג משמעותי עבור יקבים, ולזכייה יש השפעות חשובות כמו מיצוב בינלאומי, והזכייה מכניסה את היקב ואת המדינה למרכז הבמה של תעשיית היין העולמית, ומעלה את המוניטין של היינות המקומיים. יינות שנכנסים לרשימה זוכים בדרך כלל לביקוש עצום בעולם, מה שיכול להוביל למכירות מהירות ולחיזוק תדמית המותג. יין שמדורג גבוה יכול להעלות את מחירו ואת ערכו בשוק, ולעיתים אף הופך לאייקוני.

ההופעה במגזין פותחת דלתות ליקבים קטנים וגדולים להיחשף בפני לקוחות חדשים, סוחרים ומפיצים. זכייה של יין ישראלי תורמת למיצוב ישראל כמדינה עם פוטנציאל יינני גבוה, ומושכת תשומת לב ליקבים נוספים מהאזור. בקיצור, מדובר בהזדמנות פז לשים את ישראל על מפת היין העולמית בצורה יציבה ומוערכת.

ובנימה אישית: משפחת פלם היא סיפור מרגש של מסורת, תשוקה והמשכיות. ישראל פלם שייסד את היקב והוביל אותו בהצלחה, העביר את מושכות היקב לבניו – גלעד כמנכ"ל וגולן כיינן ראשי – מתוך אמונה בכישרונו ובחזונו. גולן, שהתחנך על ערכי המשפחה ואהבת היין, ממשיך את הדרך בעשייה מרשימה שמכבדת את העבר ומביאה חדשנות להווה. עבודתו של הבן הופכת את האב לגאה, כשהוא רואה את המורשת שלו צומחת ומתפתחת בדור הבא. זהו חיבור מיוחד בין עבר לעתיד, המבוסס על כבוד, מקצועיות ואהבה ליין.

מרגרט תייר ז"ל – פרידה ממסעדנית אגדית שאהבה יין

אלון גונן: תל אביב נפרדה השבוע מאחת המסעדניות והשפיות הכי ענקיות שהיו לנו כאן – מרגרט תייר בעלת מסעדת 'מרגרט תייר' שפעלה ליד כיכר השעון ביפו. במשך 45 שנים בישלה מרגרט אוכל מיוחד ושונה, שהוגש לעשרות אלפי סועדים שפקדו את המקום המט ליפול (אותו פתחו מרגרט ובעלה ויקטור תייר ונקרא על שמו. עם פטירתו הפך להיות רק שלה ושמו השתנה בהתאם). לאף אחד לא היה אכפת שלא היו בו עיצוב, אקוסטיקה או שירותים עם ציפוי זהב. הכול היה שם פשוט מאוד, והאוכל היה עמוס באהבה ענקית לפשטות, למצרכים היום יומיים שהיו מגיעים מהים הקרוב ומהירקות של שוק הכרמל ושוק יפו, כשעוד מכרו בהם מיני ליקוטים מרחבי הארץ – חובזה ועלי גפן וזעתר טרי.

מרגרט הייתה האישה התל אביבית הראשונה שנתנה כוח לנשים ולשפיות לפתוח מסעדות משלהן. בענף הקולינרי של שנות השבעים והשמונים שנשלט על ידי גברים בלבד, היא הייתה הסנונית הראשונה. זה לא היה פשוט, אבל הצחוק הגדול שלה והחיוך הענקי שבו לב של כל ספק קשוח.

את מרגרט תייר פגשתי לראשונה אצל שאול אברון במסעדת 'יועזר בר יין', שניצבה כמה עשרות מטרים מהמסעדה שלה. בסוף המשמרת היא הייתה מגיעה לשתות קוניאק או ג'ין עם טוניק על הבר עם שאול אברון ז"ל, ותמיד עם איזה סיר קוסקוס כבש אגדי, סרדינים ממולאים, או המנה שאני הכי אהבתי: קבב לוקוס מטורף, ששאול היה שם עליו יוגורט יווני. גם ביועזר בר יין, שהיה מקדש של גברים חובבי יינות בורגון ובורדו ואלכוהול כבד, מרגרט הרגישה הכי בבית. היא הייתה ממיסה שם כל גבר קשוח עם כף גדושה של קוסקוס, כאשר הוא היה שיכור והיה צריך להכניס משהו לבטן.

לאחר שנתיים למדה מרגרט לשתות יין אצל שאול אברון, והבינה שהאוכל שלה זקוק לא רק לערק אשכוליות ורודות או ברנדי עם סודה, אלא גם ליין. אז בנו לה נציגי כרמל מזרחי תפריט יין, ומהר מאוד הוגשו אצלה גם יינות אמרלד ריזלינג, שרדונה ומרלוט (ככה קראו אז למרלו אצלה). היין הוגש גם בקראפים עם קרח, ובאמת שלאף אחד לא היה אכפת. אם נציגי מישלן היו יכולים  להתעלם מעיצוב, הגשה ותפריט יין משובח, מרגרט הייתה מקבלת בקלות כוכב מישלן עבור האוכל שלה.

גם ההיסטוריה של המסעדה שלה מטורפת. ויקטור תייר, בעלה של מרגרט, איש הפנתרים השחורים, בנה את המסעדה במו ידיו. הוא ניסה לרוץ לכנסת כמה פעמים במפלגה עצמאית, ואלפי אנשים צבאו על המסעדה מבקשים את עזרתו, את החיבוק והחמלה שלו.

מרגרט תייר נפטרה בסוף השבוע שעבר ממחלה קשה, והיא רק בת 74. היא לא הייתה עשירה, וכשהיה לה היא נתנה לאחרים. את המסעדה סגרה לפני שנתיים, אחרי שחלתה ולא עמדה בדרישות עיריית תל אביב לקבל חלק מהחצר שלה לצורך הרחבת הטיילת של יפו.

איך מסכמים בכמה שורות? איך מספידים אישה כזו ענקית?

מרגרט תייר, המסעדנית האגדית, נפרדת מאיתנו ומשאירה אחריה מורשת שאין שנייה לה. במטבח הקטן שלה הפכה פשטות לאמנות, וטעמים ביתיים למעדני גורמה שהפכו לנכס צאן ברזל של הקולינריה המקומית. תייר לא הייתה רק בשלנית; היא הייתה מורה לחיים, אשת חזון שהאמינה בכוחו של האוכל לחבר בין אנשים. עשרות טבחים עברו תחת ידיה האוהבות והקשוחות, למדו ממנה לא רק כיצד לבשל, אלא גם איך לכבד חומרי גלם ואנשים. בכל מנה שהכינה הייתה שזורה אהבה – למשפחתה, לתרבותה ולארצה. המטבח שלה היה המקום שבו המסורת פגשה את החדשנות, והמגע האישי שלה הפך כל תבשיל לבלתי נשכח. היא חינכה דור שלם של בשלנים להבין שאוכל טוב מתחיל בכוונה טהורה, ובתשומת לב לפרטים הקטנים ביותר.

מרגרט תייר לא הסתפקה רק בבישול, והייתה גם אוהבת יין מושבעת. עבורה, יין היה חלק בלתי נפרד מחוויית הארוחה, והעדפתה הייתה תמיד ליין ישראלי פשוט אך מלא אופי. היא האמינה שיין, כמו האוכל, צריך להיות נגיש לכולם ולשקף את האדמה והאנשים שממנה הוא נוצר. על שולחנותיה הונחו בקבוקי יין מקומי, אותם שילבה במיומנות עם המנות שיצרה, ליצירת חגיגה של טעמים וניחוחות. החיבור שלה ליין לא היה רק מקצועי, אלא רגשי; הוא היה עבורה עוד דרך לחגוג את עושרה של הארץ.

מנהיגותה לא הייתה רק במילים, אלא גם במעשים; תייר הוכיחה שאפשר להיות קשוחה ומכילה בו-זמנית. המסעדה שהקימה הייתה מקדש לאוכל עממי איכותי, מקום שבו כל אורח הרגיש בבית. עבודתה לא הייתה רק מקצוע, אלא שליחות של ממש, והיא נגעה בחייהם של רבים, לא רק דרך האוכל שהגישה, אלא דרך הלב החם שלה.

הפרידה ממנה היא פרידה מעידן שלם, שבו אוכל סימל יותר מאשר ארוחה – הוא היה ביטוי לאהבה ולתשוקה. הכישרון שלה ייזכר לדורות, יחד עם החיוך והכוח שהיו סמלה המסחרי. תייר הותירה חותם עמוק, ומורשתה היא קריאה לכולנו לשמור על הקסם שבפשטות ועל הכבוד למסורת. יהי זכרה ברוך.

ציוד עיבוד ענבים של Pera Pellenc: שיתוף פעולה בין 'סוד היין' ו'אגרו תמיר'

אבינעם בר מנכ"ל חברת 'סוד היין', עדכן אותנו בשיתוף פעולה חדש שלו עם חברת 'אגרו תמיר' בנושא Pera Pellenc – יצרנית צרפתית של ציוד ומיכון חקלאי שהוקמה בשנת 1973, ואגרו תמיר מייבאת את מוצריה לישראל. לאחרונה חתמה סוד היין על הסכם שיתוף פעולה עם אגרו תמיר, ומעתה היא זרוע השיווק והמכירות של אגרו תמיר בכל הקשור לציוד לעיבוד הפרי בדגש על קווי קבלה (דסטמרים קראשרים), מכבשים, מסנני קרוס פלואו, מחליפי חום, קירור, פיסטור ועוד.

אגרו תמיר ימשיכו לתת מענה לחלק החקלאי (בוצרות וכו'), וסוד היין תתמקד במה שקשור לעיבוד הפרי מרגע הבציר ואילך. שיתוף הפעולה בין שתי החברות יאפשר ליקבים לקבל מגוון פתרונות  בתחום החקלאי ובתחום היינני. אגרו תמיר תמשיך לספק ללקוחות את השירות הטכני..

אבינעם בר אומר: "מבחינת סוד היין מצטרפת Pera Pellenc  למשפחה של מותגים מובילים בתחומם, שכבר מיוצגים היום בחברה".

קטגוריות המוצרים אותם מציעה סוד היין כוללות קווי קבלה ומיון לענבים, קראשרים ודסטמרים, מכבשים, מיכלים (נירוסטה, בטון, חרס, פיברגלס), משאבות, חביות, מוצרי מעבדה ומעבדת יין, קווי מילוי, פתרונות סינון, קווי תווי וקפסולות, משטחים לאחסון בקבוקים, מערכות שליטה ובקרה ביקב, מזקקות.

סוד היין –  מודיעין 26 פתח תקווה (א.ת סגולה). 03-9712048

Macallan Time:Space Mastery – מהדורת ויסקי מיוחדת לציון 200 שנים למזקקת מקאלן    

אמנון פאר: בימים אלו מוצעת בארץ מהדורה מיוחדת ומוגבלת  של Macallan Time:Space Mastery, המוקדשת לחגיגות 200 שנים למזקקה.

מזקקת מקאלן הוקמה בשנת 1824 על גבעה קטנה מעל נהר ספיי באיזור הספייסייד שבצפון מזרח סקוטלנד, על ידי אלכסנדר ריד שהיה בין הראשונים שקיבלו רישיון רשמי לייצור וויסקי . במשך השנים עברה המזקקה בירושה מאב לבן.

מיום הקמת המזקקה ועד לימינו עברו שינויים רבים על הוויסקי, שהחל את דרכו עם זיקוק בדודי נחושת קטנים עם צוואר נמוך, והתקדם עד לדודי נחושת בנפח 3900 ליטר בהם מפיקים מעל 8 מיליון ליטרים של ויסקי בשנה. זאת כשגודלם וצורתם הייחודיים של הדודים מאפשרים מגע מקסימלי עם הנחושת, ומספקים טעם עשיר, פירותי ומלא.

במזקקת מקאלן משתמשים לייצור הוויסקי בסוג שעורה אחד בלבד – Golden Promise, ומאמינים כי השימוש בשעורה זו תורם את הטעם המיוחד והטוב של הוויסקי, שצבעו טבעי לחלוטין ללא כל תוספות. מאמצע המאה ה-20  מתיישן הוויסקי של מקאלן בחביות עץ אלון שהתבגרו בהן קודם לכן יינות שרי מספרד; מסורת הממשיכה להתקיים עד היום.

ויסקי Time:Space Mastery מגיע בקנקן עגול, המסמל את מעגל החיים. הקופסה כוללת 200 קוצים אדומים בהשראת טכניקות אוריגמי מסורתיות, כשהרעיון מסמל שהטבע מגן על מה שהכי יקר והקוצים שומרים על משהו יפה ועדין כאחד – הוויסקי שמשלב בין מסורת עשירה לטכנולוגיות מתקדמות, ומסמל את מחויבות המותג לאמנות. הגענו למחיר: הבקבוק והמארז מרשימים ויוצאי דופן, והמחיר מרשים בהתאם – 10,500 ₪.

אמנם, בלשון המעטה לא כל אחד יכול להרשות לעצמו לטעום את הוויסקי הזה, אך לנו התמזל המזל. באירוע השקה חגיגי אליו הוזמנתי על ידי היבואנים אסתי ומיקי אקרמן, סיפר יניב בן ליש – "שגריר מקאלן בישראל", על Time:Space Mastery כסינגל מאלט ייחודי, שנוצר תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות ושמירה על תהליכי ייצור מסורתיים. המהדורה הייחודית מורכבת מ-14 סוגי חביות שנבחרו בשיא בשלותן, עם מינון דומיננטי של חביות עץ אלון אירופאי שעבר תיבול של שרי אולורוסו ספרדי, לצד חביות עץ אלון אמריקאי שעברו תיבול שרי, וכן חביות אקס ברבן. התוצאה: ויסקי עם עומק  של ארומות, טעמים, צבע ומרקמים.

בטעימה: באף ריחות של תמרים ותאנים בשלות, שוקולד, דבש, פירות טרופיים ומעט עץ אלון. בפה מתיקות של פירות יבשים מתובלים בשרי, ריבת תפוזים, דבש, ג'ינג'ר וקינמון, סיומת ארוכה עם טעמים של אננס, וניל, שוקולד מריר וקפה. אלכוהול: 43.6%.

מקאלן נחשב לוויסקי יקר במיוחד, ואף מחזיק בשיא גינס לוויסקי היקר ביותר שנמכר במכירה פומבית. כאמור, מחיר בקבוק שלו בישראל 10,500 ₪. חגיגה לאוהבי ובמיוחד לאספני וויסקי שיכולים להרשות לעצמם. Sla'inte  ("לחיים" בגאלית).