אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים

בציר 2024 – מה יהיה עם השנה הזאת?

אלון גונן: עונת הבציר התחילה. השבוע התחילו לבצור יינות לבנים, בעיקר באזורים החמים. לא יודע למי יש מצב רוח בכלל, לא יודע מי בוצר ברינה. הרבה עצב והרבה מועקה, כאשר העתיד לא ברור, כאשר כולם רואים מאות דונמים של כרמים שרופים.

הבציר השנה אינו יום חג, הוא סוג של הישרדות כי חייבים להתפרנס. ראשונים נבצרים הענבים הלבנים. הזנים שנקטפים בהתחלה הם ענבי שרדונה, סוביניון בלאן, אמרלד ריזלינג, ובהמשך סמיון ושאר הענבים המיועדים ליין לבן. הענבים האדומים נקטפים לקראת חודש אוקטובר. הזנים הראשונים שנקטפים הם מרלו ופטיט סירה, והקברנה סוביניון נועל את הבציר.

השנה יש בעיה חמורה של עובדים שלא יכולים להגיע לבציר. מאות פלסטינים ואולי יותר, לא נכנסים יותר לשטח מדינת ישראל. איך אפשר בכלל לחשוב לתת להם דריסת רגל אחרי מה שעשו לנו. הפעם אין הפרדה, כולם נכללים, כולם בחזקת מחבלים.

אולי יגייסו חרדים לבוא לבצור? לא נראה לי. חניכי תנועות נוער, אנשים טובים וחברים יעשו את העבודה בהתנדבות אצל היקבים הקטנים שבוצרים בידיים. בשאר היקבים, הקוטפות המכניות יעשו את העבודה כמו בכול שנה, חוץ מהמקומות שהפכו לשטח צבאי סגור או שטחים שמטווחים על ידי הלבנונים. לא ברור איך איבדנו את הצפון ואת הדרום, לא ברור מה יהיה פה בכלל.

 צחי דותן מנכ"ל מועצת גפן היין

צחי שמלווה את הכורמים והיקבים מקרוב, אומר כי שכל דונם שנשרף הוא עולם ומלאו לכורם ובטח ליקב – קטן כגדול. נכון להיום נשרפו מעל 200 דונם. יש כרמים ויקבים שנשרפו לגמרי,  וכאלה שאולי עוד יתאוששו עד לשנה הבאה ורק הזמן יעשה את שלו. לגבי הפחד מהסלמה בצפון אומר צחי, כי זו תשפיע באופן מאוד משמעותי על עונת הבציר שהתחילה.

יקב רקנאטי

"לכרמים שלנו בצפון נגרם נזק, בעיקר עקב כניסת טנקים ישראלים לשטחיהם, אך זהו נזק שהשפעתו על היקף היבול תהיה קטנה. עם זאת, השנה נבצור פחות משנה שעברה בעקבות החלטה שקיבלנו לצמצם את היבולים באופן משמעותי כדי לשפר איכויות".

יקב הרי גליל

"כל הכרמים שלנו טופלו למרות המצב הבטחוני. בערך 300 דונם נשרפו ולא ייבצרו, אבל בכול שאר הכרמים של היקב שמסביבנו בגליל, אנחנו ממשיכים ומטפלים ומתכוננים לבציר".

יקב דלתון

"30  דונם נשרפו לנו כליל – כל הפינו גרי שלנו, ועוד 70 דונם נהרסו לחלוטין. לכרם זרעית וכרם נטועה שלנו בלתי אפשרי לגשת בגלל קרבה לגבול. כרם משגב עם שלנו נשרף לחלוטין. התחלנו את הבציר השנה עם השרדונה שלנו בכפר תבור" .

יקב ברקן

"אין ספק שהשנה המורכבת שאנו עוברים, גורמת לנו לשינויים גדולים בצפי הענבים העתידים להגיע ליקב. עברנו השנה שריפות, שטחים צבאיים סגורים, איחור וקושי בטיפול בחלק מהחלקות, אבל כולנו תקווה שיחד עם הכורמים שלנו נצליח לבצור את כל החלקות שלנו השנה בהבשלה מלאה. וכמובן שאנו מתפללים לחזרתם הביתה של החטופים בריאים בגוף ובנפש".

יקב כרמל

"פרישת הכרמים של יקבי כרמל מאפשרת מענה מלא לצרכי היקב, למעט שני כרמים צמודי-גדר שככל הנראה לא יוכלו להיבצר השנה. הבציר שהחל השבוע צפוי להתנהל כמתוכנן, כשהעבודה מתנהלת בהתאם להנחיות צה"ל ומשרד הביטחון.. אנו רואים בעדיפות ראשונה ועליונה את בטיחות עובדינו, ובמקרה של התפתחויות ביטחוניות נפעל בהתאם לכך".

יקב כמיסה

"לפני שנה קיבלנו 843 טון ענבים. השנה נקבל לכל היותר 580 טון. זאת במידה והכול יהיה כשורה ללא עוד הפתעות ושריפות, היות והשקענו עשרות אלפי שקלים בפילוס קו אש מסביב לכרמים".

יקב תבור

"לכרם במרגליות לא ניתן היה להיכנס, והמצב שם בכי רע. הכרמים שלנו במלכיה טופלו ,אך כמובן שיש עוד סימן שאלה לגבי הבציר שם. למזלנו אין לנו פגיעות משריפות. את כל שאר הכרמים אנו מצפים לבצור כרגיל".

יקב בן-חיים

"הבציר השנה יצטמצם משמעותית, עקב שריפות, ושטחים צבאים סגורים, חוסר יכולת לטפל בכרמים, ועצבות גדולה כאשר רואים מה קורה במדינה ואצל משפחות החטופים. אז מי בכלל יכול לחשוב על יין" .

יקב רמות נפתלי

"בחודש האחרון ספגו הכרמים שלנו אש חיזבאללה, ודונמים שלמים עלו בלהבות או התייבשו בגלל החום שלהם. כרם הסירה נפגע בשריפות והחום הכבד. נראה מה יישאר".

יקב אדיר

"נשרפו לנו 3 דונם של קולומברד, אז יהיה מעט פחות כמותית ביין הספציפי. חוץ מזה עבדנו קשה בתנאים מורכבים כדי לשמר כמות ואיכות לבציר הקרוב".

יקב אלכסנדר

"התגייסנו והצטיידנו בעוד מועד עם כרמים נוספים וחדשים. יש כרמים מסוימים שלא נבצור שם עקב שטח צבאי סגור. מי יודע מה יהיה, המצב לא פשוט. בעיקר עצב גדול".

יקב הר אודם

מיכאל אלפסי:  "זה בהחלט לא פשוט במצב הנוכחי. עד כה הנזק הפיזי שספגנו הוא כ-35 גפנים שהושמדו כתוצאה מנפילת רקטה בחלקת מרלו שלנו. באירוע זה לא פרצה שריפה, ככל הנראה בזכות טיפול טוב בעשבייה על ידי כיסוח שמנע התלקחות העשב והרחבת הנזק.

יחד עם זאת חווינו לא מעט נפילות בשטחי בור בקרבת הכרמים שלנו, האחרונה השבוע, שגרמו לשריפות שעצרנו על הגדר של החלקות שלנו. כל אירוע כזה מחייב 24/7 לרוץ לכרם כדי לוודא שאין שריפה, וזה לפני שאנחנו יודעים איזה השפעה תהיה לעשן על היין.

בקיצור, הבציר הזה הוא כמו החיים שלנו בצפון בכלל בצל המלחמה. נקווה לימים טובים, והלוואי שבזה יסתכם הנזק שלנו וששאר הקולגות שלנו לא יספגו נזקים נוספים. זה לגבי התעשייה שלנו.  מעבר לזה, שהחיים בצפון יחזרו לשגרה – אני לא מאמין שאפשר לסיים את זה בלי לגרום עוד נזקים גדולים הרבה יותר. וכמובן שהכי חשוב לפני הכול להחזיר את החטופים הביתה אתמול".

לאה גולדברג 1941

לִפְרִי הַגֶּפֶן שִׁירוּ שִׁיר, לָאֶשְׁכּוֹל הָרִיעוּ בְּזֶמֶר, בְּלַהַט חַמָּה שֶׁל יְמוֹת הַבָּצִיר, בָּשְׁלוּ עֲנָבֵינוּ עַד גֶּמֶר

הֲעִירוֹנוּ בְּשִׁיר הַכְּרָמִים הַנָּמִים, מַזְמֵרוֹת וְסַלִּים הֵבֵאנוּ, שוּעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלֵי הַכְּרָמִים, הִשָּׁמְרוּ מִנּוֹטְרֵי כַּרְמֵנוּ

ולצער כולנו שועלים קטנים נהפכו למחבלים גדולים, ונוטרי הכרמים נרדמו בשמירה

נשמח לקבל עדכון מצב מיקבים וכורמים נוספים. שלחו בווטסאפ לרני רוגל 050-5267706

יבול הענבים 2024 – צפו להלם ולא רק בגלל המלחמה

אלון גונן: אז עונת הבציר התחילה כאמור עם הלבנים, ועל פי הנתונים שזורמים יש מצב שהולכת להיות הפתעה השנה – וזו לא ממש הפתעה נעימה. מתחילים להגיע דיווחים כי יש ירידה די משמעותית בכמות הענבים, לא בגלל המלחמה או כרמים שרופים אלא בגלל תופעות אחרות. מרבית הייננים עדיין מדווחים שהם לא רואים שום דבר חריג, אבל יש כאלה שמתחילים להזיע.

אין מי שבאמת יודע כמה בצרו בשנה שעברה. צחי דותן מנכ"ל מועצת גפן היין, אומר כי הנתונים שמתפרסמים אצלו באתר, מועברים באופן וולונטרי על ידי בעלי היקבים, ולכן לא בטוח שהם מלאים. במדינות תקינות רבות בעולם יש חובת דיווח לרגולטור, והמדינות מפרסמות כל שנה את הנתונים המדויקים על פי חוק. אצלנו אין שום משרד ממשלתי שלוקח את זה על עצמו.

מהנתונים שמגיעים השנה, מדובר בשלב זה בירידה של 10 עד 25 אחוזים – תלוי בזן ובאזור. זה נובע ממשקל האשכולות שהושפעו מנגיעות של כשותית וקמחון שהשפיעו על הדילול. כרגע יש ירידה בכמות באזורים הנמוכים, בעיקר בשרדונה באזור בני עטרות – שם מדברים על ירידה של 25%, ובכפר תבור – ירידה של 50% נכון לבציר הנוכחי. אם זה המצב אז יהיו הרבה ייננים שיכנסו להלם בעוד כמה שבועות.

מחלת הקימחון (Erysiphe necator) בענבים היא מחלה פטרייתית שמופיעה בדרך כלל על פני העלים ככתמים לבנים או אפרפרים עם מרקם אבקתי, ומכאן השם. הקימחון עלול לגרום לאובדן ניכר בפירות עקב אובדן חומרי הזנה ופוטוסינתזה מופחתת שפוגעת בגדילה. מחלת הכשותית (Plasmopara viticola) תוקפת את כל חלקיה הירוקים של הגפן ובייחוד את העלים, מה שגורם להפסדי יבול רבים, הן מבחינת ריקבון תפרחות ואשכולות, והן מבחינת פגיעה מוקדמת כתוצאה מזיהום חלקיו הירוקים של הצמח לפני הפריחה.

בכל מקרה מדובר במחלות שניתן לטפל בהן על ידי קוטלי פטריות מתאימים, אבל לא תמיד זה עובד בגלל עמידות הגפן עקב ריסוסים רבים. יהיה מעניין לעקוב אחרי הכמויות. ככול שחיפשתי לא מצאתי מאמר או התראה או התייחסות של נועה מעוז, האגרונומית  של מועצת גפן היין. אולי היא עסוקה בלחלק פרסים לכורמים ולהיות באור הזרקורים במקום להציל את הכורמים.

סוביניון בלאן – תחילת בציר ביקב 70

רני רוגל: יום א' השבוע, לפנות בוקר. שלושה חברים מתארגנים ויוצאים לנסיעה למושב אמונים ליד אשדוד. המשימה: בציר ענבי סוביניון בלאן בכרם 70 שצמוד ליקב שצמוד לבית משפחת זוהר – Estate Winery, לא גדול אבל אמיתי.

ב-5:30 בבוקר אנחנו שם, 14 משתתפות ומשתתפים בבציר, מחליפים פועלים פלסטינים שהיו בעבר – חברים, אוהבי היקב שנענו להזמנה, ופצצת אנרגיה חייכנית – אימו של שמעון. קפה או תה עם עוגות חמות, מזמרות, כפפות, כמה מטרים ואנחנו בכרם.

קצת לפני וגם תוך כדי הבציר, שמעון מזכיר לי שהיקב קיים משנת 2018 – בשנים הראשונות ייצרו יין מענבים מבחוץ. ב-2019 נטעו את הכרם – 10 דונם: סוביניון בלאן (2 דונם), פטיט סירה (3 דונם), קברנה פרנק (2 דונם), פטי ורדו (3 דונם).

כשביקרתי כאן בשנת השמיטה 2022, ראיתי את הפרי על הקרקע אבל שמעון היה אופטימי ביחס להמשך, ונראה שזה עובד לו ובכלל למשפחת זוהר. כל הענבים הם מהכרם – בציר שני. מסתבר כי יש למשפחת זוהר 10 דונם נוספים שחכרו מחקלאי שכן, ונטעו בהם גפני ריזלינג ("האומץ לנטוע ולייצר ריזלינג הוא מאסף מרגלית, שמגדל ריזלינג כמעט באותו גובה של הכרם שלנו"), סוביניון בלאן ושנין בלאן – אין ספק שיש כאן הבעת אמון ביינות לבנים, מן הסתם לאור הביקוש במרכז המבקרים של היקב המשמש כערוץ מכירות מרכזי שלו, עם אירוח בימי שישי (בלבד) בשתי משמרות מוזמנות מראש.

רפרטואר היינות של יקב 70 (7,000-8,000 בקבוקים בשנה בהתאם לענבים), כולל נכון להיום לבן אחד: (סוביניון בלאן), רוזה: בלנד פטיט סירה ופטי ורדו, ושני אדומים: אדום  פְרֵשׁ (רענן): בלנד פטיט סירה ופטי ורדו, אדום פרמיום: בלנד פטי ורדו, פטיט סירה וקברנה פרנק. 90% מבקבוקי היקב נמכרים כאן ו-10% הנותרים במסעדות וחבילות שי.

קצת על הא.נשים: משפחת זוהר מתגוררת במושב אמונים כבר יותר מ-25 שנים. לפני שהקימו את היקב ונטעו כרם היה שמעון במשך שנים רבות קבלן שעבד בפרויקטים גדולים עם חברות כמו סלקום, הוט וערוצי זהב. לאחר מכן היה למשפחה בר יין, ואפילו שתי קונדיטוריות נחשבות בשם 'מזרין'. עשיית יין הוא למד כמו רבים אצל ניר שחם ביקב שורק.

הרעייה מיכל מנהלת את כל הקשור לחשיפת היקב: אתר ורשתות חברתיות  (אינסטגרם ופייסבוק). חשוב לא פחות: מיכל היא סופרת, שספרה השני "תיזהרי במה שאת מבקשת" ראה אור לאחרונה. את ספרה הראשון, רומן היסטורי, "הסלון" שמו, קראתי בעניין רב.

הבת דנה למדה במשך שנתיים ייננות במכללת תל חי, ועובדת ביקב במגוון תחומים. בראשם ניהול האירוח והאירועים, כשלביצועם בימי שישי היא רותמת את כל המשפחה. אחיה דור הוא איש הייטק שגר ברמת גן – מה לעשות, לא כולם עובדים בתעשיית היין והאירוח.

רגע, מה עם הבציר? תודה שהזכרתם לי: הבציר בכרם יקב 70 יימשך כחודש וחצי, והסדר הצפוי של הזנים שייבצרו: סוביניון בלאן, פטיט סירה, קברנה פרנק, ופטי ורדו. במהלך השבוע התעניינתי במצבם של ענבי הסוביניון בלאן שבצרנו (טוב, לא רק חבריי ואני). שמעון הרגיע אותי שהם כבר שוכנים במיכלים עם השמרים. אין ספק ששמח שם במיכלים.

באשר לבוצרים, לפחות חלקם לא ידעו קודם שאשכולות ענבים תלויים על חלקה התחתון של הגפן, וצריך להתכופף כדי לבצור אותם. על כאבי הגב איתם חזרתי הביתה אספר בהזדמנות אחרת.

יקב 70 – הרימון 75 מושב אמונים. הזמנת אירוח ביקב כאן

ביקורות יין: הרוזה של היקבים ננה פלם ורזיאל

יקב ננה: רוזה 2023 – בלנד גרנאש ויונייה וסירה

אלון גונן: כשאני רואה בלנד רוזה שעשוי עם תוספת של ענבים לבנים, משהו אצלי מעורר ספק לגבי אופי היין. היקב כותב באתר שלו כי "הגרנאש נבצר בבציר ידני ומוקפד בשעות הלילה הקרירות של מצפה רמון. כשמגיע ליקב עובר השריה קרה קצרה על הקליפות לקבלת צבע סלמון בהיר".

עד כאן הכול בסדר, אבל מה זה רלוונטי בכלל? הרי זה לא יין שנעשה רק מענבי גרנאש אל תוך 78 אחוזי הגרנאש הוסיפו ענבי סירה שצבעו את היין, אז מה הקשר לצבע הסלמוני של הגרנאש? ולתוך זה הוסיפו 10 אחוזים של ענבים לבנים מזן ויונייה, ששוב צבעו את היין. לא עברנו כבר את השלב שיקבים חושבים שחובבי היין לא מבינים או לא יודעים לקרוא או לעשות אחד ועוד אחד?

אם ממשיכים לקרוא את ההמלצות שהיקב עצמו כותב על היין מבחינת התאמתו לאוכל, אז גם כאן לא ברור האם באמת מישהו ישב וטעם, וחשב: וואלה, אלו המנות : קארי ירוק עם חלב קוקוס, ספרינג רול מטוגן, סושי, וגבינת גורגונזולה. האמת, בדיחה מצוינת של בחירת אוכל ליין הזה – מה זה אומר קארי ירוק עם חלב קוקוס? איזו מנה זו? זה רוטב שאליו מכניסים טופו, עוף, בקר, שרימפס, דגים. אתם ממליצים על שתיית הרוטב לצד היין? ומה זה ספרינג רול מטוגן?  מה יש בפנים? ירקות, עוף, פירות ים? העיקר שהוא מטוגן בשמן סויה, זית, חמאה. וגורגונזולה לקינוח? מכול הגבינות בעולם הלכתם על הכי פחות מתאימה לאופי היין הקליל והמתקתק שלכם. דרך אגב, באיטליה שותים רק יין אדום עם גורגונזולה.

כפי שכתבתי, עברנו את הגיל והתקופה של ההמצאות ההזויות של היקבים ליינות שלהם. כאשר מנסים להיות יצירתיים ועכשוויים, מקבלים בליל של שטויות. תכלס היין שלכם הולך יופי עם על האש ישראלי, כי הוא קצת מינרלי, קצת אשכולית, הרבה פרי אדום מתקתק על הגבול של התותי פרוטי, ובמזל לא. מחירו 110 ₪. ציון 88. תמורה למחיר – 60 ₪.

יקב פלם: רוזה 2023 – בלנד סירה וקברנה פרנק

ארומות אפרסקיות, מעט ירקרקות. מפולפל היטב, חמצמצות נפלאה. יין מקסים – המחיר פחות: 107 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – 80 ₪.

יקב רזיאל: רוזה 2023 – בלנד סירה מורבדר וקריניאן

ארומות של פירות בשלים. מעט מרירות של שקדים טחונים או מרציפן. פה עשיר, עגול. טעמים חמאתיים שנדבקים לחך וממאנים לעזוב. מאוד עשיר. המחיר 140 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – דו ספרתית.

לני רקנאטי ואורי שקד מוקירים את אבותיהם עם יין JACOB  

אמנון פאר: במרתף דרך היין סניף חשמונאים בתל אביב, הושק השבוע יין חדש מיוחד של יקב רקנאטי – JACOB (ג'ייקוב), שיוצר לכבוד  אבותיהם של בעלי היקב לני רקנאטי ואורי שקד, ששם שניהם היה יעקב.

השקת היין הייתה אמורה להתקיים במקביל לפתיחתו הרשמית של מבנה היקב החדש בפארק תעשיות רמת דלתון בגליל העליון על גבול לבנון, אך המלחמה גרמה לשינוי התוכניות, והיקב פועל גם בימים אלה במתכונת ייצור בלבד ולא מקבל מבקרים. את האירוע במרתף דרך היין  אירחו אורי שקד (לני רקנאטי בחו"ל) והיינן הראשי של היקב קובי ארביב שעובד ביקב משנת 2006, וסיפר על היין ותהליך ההפקה.  

יין ג'ייקוב מבציר 2017 עשוי משילוב של שני אזורי יין: 90% ענבי קברנה סוביניון מהחלקה הראשונה של זן זה שהיקב נטע בכרם מצפון לקיבוץ יפתח בגליל העליון, ו-10% קריניאן משפלת יהודה. היין התיישן שנתיים בחביות בנפח 500 ליטר וחמש שנים בבקבוקים.

הענבים שנבצרו ידנית ובאופן סלקטיבי, עברו השריה קרה ודימום (בלידינג) כדי להגדיל עושר וריכוז פרי, מלווה בטמפרטורת תסיסה מתונה ונוזל חופשי בלבד ללא סחיטה. הבציר נראה מבטיח כבר בתחילת הדרך ברמת הפרי. בטעימה ב-2018 הופתעו מהאיכות יוצאת הדופן של החלקה מהצפון, החליטו לתת ליין להמשיך להתיישן, וסימנו עשר חביות שהיו האיכותיות ביותר.

לפני הביקבוק טעמו שוב ובודדו חמש חביות שהמשיכו להבטיח את האיכות שראו בתחילת הדרך, והוסיפו חבית אחת של קריניאן פרא כדי להוסיף עוד רובד  עמוק ואדמתי ליין זה. 13.5% אלכוהול.

בטעימה: באף ארומות של פירות יער שחורים, דובדבן, אגוזים ותבלינים. גוף בינוני עד מלא, טאנינים נעימים ורכים. חומציות מאוזנת וסיומת ארוכה ונעימה. ג'ייקוב יוצר בכמות מצומצמת של 3000 בקבוקים. מחירו 499 ₪ – מצטרף למדף היינות היקרים.

משגיחי היקבים – המטמורפוזה של משגיחי הכשרות

אלון גונן: הצצה קטנה על השלט הענק מאחורי עשרות הרבנים בתמונה, מגלה שמשגיחי הכשרות הפכו למשגיחי היקבים. בשבוע שעבר התקיים כנס של ארגון K נותן הכשרות, תחת הכותרת "ועידה ארצית למשגיחי היקבים בישראל". לכאורה כנס שאמור לדבר על כשרות ביקבים ובכרמים, אבל הכותרת אומרת הכול. אי אפשר שלא לשפשף את העיניים ולהבין שבעצם תעשיית היין נשלטת לחלוטין על ידי עסקנים חרדים; אנשי עסקים לובשי חליפות שחורות, שמתהדרים בתואר רב או אדמו"ר וצדיק הדור, ועוד שלל תארים שונים ומשונים.

לא ברור לי מתי הם קיבלו את התואר והתפקיד של "משגיח יקב", מתי מישהו הסמיך אותם להיות השוטר של התעשייה כולה. התואר הוא "משגיח כשרות" ותו לא. אבל מה שקורה במדינה בעשרים השנים האחרונות זו השתלטות קבוצות חרדיות שכול מחשבתן ועיסוקן הן כסף, שחלחלה לכל פינה.

התמונה גם מספרת על הכוחניות של הגברים בקהילות החרדיות הללו, בהן עדיין חושבים חשיבה גלותית ועם הרבה תאוות כוח. אין ולו אישה אחת בתמונה, או חלילה משגיחת כשרות באיזשהו יקב – אף על פי שמבחינה הלכתית אין שום מניעה שאישה תהיה משגיחת כשרות.

רשימת גופי הכשרות שהרבנות מסמיכה לבצע פיקוח כדי לשווק מוצרים בארץ ובחו"ל כמוצרי מזון כשרים, ארוכה מאוד מאוד. מדובר בתעשייה שמגלגלת מיליארדי דולרים בשנה. אחד מגופים אלה הינו ארגון הכשרות K שממוקם בניו ג'רזי. הוא מקובל על היהודים אורתודוקסים ברחבי העולם, ונכון להיום אחד מה-Big Five שמשגיחים על כ-80 אחוזים מהמזון הכשר הנמכר בארצות הברית. אין זה פלא שיקבים רבים בישראל רוצים לקבל את החותמת שלהם על הבקבוקים, בעיקר הגדולים והבוטיקים הנחשבים: רמת הגולן, כרמל, ברקן סגל, צרעה, קסטל, פלם ועוד. צריך להבין שמבחינת החוק הם לא מעניקים תעודת כשרות אלא רק עושים השגחה. הגוף היחיד שיכול לתת תעודת כשרות, זו הרבנות הראשית שעליה האורתודוקסים לא סומכים.

נשאלת השאלה מדוע תעשיית היין הישראלית מוכנה לשלם מיליוני שקלים בשנה עבור  כשרויות של כתות שונות – העדה החרדית, בית יוסף, חתם סופר, לנדא ועוד (אין לזה סוף). לכולם מכנה אחד משותף, והוא איסור חמור על יהודי חילוני לגעת ביין. המהדרין לא נותנים לחילונים בכלל להתקרב, וודאי לא לגעת ביין.

פה המקום לציין כי מבחינה עשייה, טעם, התיישנות, אין שום הבדל בין יין שעשה גוי ליין אחר (כשר), רק שליטה וכוח ואיסוף הכסף.

כשדנו בוועידה על כשרות של חומרי גלם בתעשיית היין. העלו, בין היתר, את נושא השמרים הכשרים, ואף הביאו את ד"ר מיכה לרר, כדי שיענה על שאלות בנושא שמרים כשרים לתעשיית היין. ד" לרר מייצג את מפעל השמרים הגדול באירופה, השייך לחברת Lallemand, אשר הסניף שלה בבלגיה נמצא תחת השגחת משגיח כשרות, כלומר: כל המפעל נחשב למפעל כשר. לכן מתוך מגוון השמרים של החברה הזו הוכשרו כ-25 זנים (כשרים לפסח), כולל 5 זנים שקיבלו אישור השגחת בד"ץ העדה החרדית.  אז בעצם ניתן לסכם את נושא השמרים הכשרים כך: אין שום הבדל בין גידולם במפעלים אחרים לגידולם במפעל כשר, מלבד המשכורת שמשלמים עבור המשגיחים ועבור הפיקוח.

סוגיה נוספת שעלתה בוועידת המשגיחים היא "איסור ערלה". גם פה כאילו שום דבר לא השתנה במוחם של הרבנים בחמשת אלפי השנים שחלפו מאז שגזרו את המושג הזה "איסור ערלה". מדובר בעצם באיסור שהוא חלק מאיסורים שנקראים "חוקים", כלומר מצוות שניתנו מלמעלה ללא הסבר, כגון פרה אדומה. גם פה כל חצר וכל "גדול בתורה" ניסו לפרש אותה על פי הבנתם. הרמב"ם, ב"מורה נבוכים" שלו, ביאר שמטרת איסור ערלה היא להוציא מדעתם עובדי עבודה זרה, שהיו נוהגים פולחנים שונים בפירות האילנות בשלוש השנים הראשונות לגידולם. הרמב"ן, לעומת זאת, פירש זאת כשלדעתו "בשנים הראשונות הפירות מזיקים לבריאות" (מיליארדי גויים ששותים יין ללא החוק התנ"כי הזה פשוט מתו אחרי שלגמו מיין שנעשה מגפנים ללא פיקוח עורלה). בעל התניא מסביר את איסור הערלה על פי הקבלה, שהיא משלוש הקליפות הטמאות לגמרי שאין להן עלייה לקדושה לעולם. לפי רבי יעקב אבוחצירא, האיסור של ערלה שייכת לחלקו של הנחש הקדמוני.

בוועידה לא דיברו חלילה על התקדמות החקלאות והמדע, לא דיברו על רעב בעולם, לא דיברו על מאות אלפי השקלים שהחקלאים צריכים לספוג. הם תקועים במה שנכתב כאמור לפני אלפי שנים. שום הוכחות מדעיות לכך שהפירות מזיקים לבריאות על פי הרמב"ן. חוקים שמפורשים על פי גחמות ועל פי כוח ושליטה. הנחש הקדמוני הוא זה שעל פיו יישק דבר.

לצערי אי אפשר היום לכתוב משהו נגד אותם רבנים, נגד אותם עסקנים שחושבים שיש להם בלעדיות על היהדות והאל, מבלי להיות בסכנת חיים ממשית.

אני מסכים לכך שהכשרות היא מותג יחצ"ני ברוב המקרים. פתאום כולם רוצים בד"ץ או חתם סופר על כל מוצר, בלי קשר כלל לכשרות. כשהמוני בית ישראבלוף "קונים רק בד"ץ", פורחים עסקי הכשרות שמוכרים את החותמת המיותרת שלהם למפעלים ולעסקים שאינם צריכים כלל כשרות. בשם הפחד והבורות ובאצטלה של קפדנות דתית, הצרכן קונה מוצר "כשר". היצרן מזמין השגחה והמשגיחים מעניקים חותמת. כולם מרוויחים בשרשרת המטורפת הזו, עד לאן זה הגיע, כולנו רואים: כפיות חד-פעמיות כשרות, אקונומיקה בד"ץ, ניילון גלאט, סלולר פרווה ואוטובוס מהדרין. אופנה של הכשרי-סרק גרוטסקיים. מאות אלפי אנשים חרדים ודתיים הפסיקו לחשוב ונהיו עבדים של תרבות המותגים, מותגי הכשרות.

למה על תווית היין צריכות להיות עשרות השגחות שונות ומשונות? למה התעשייה נשלטת על ידי חרדים שרובם לא ציונים ולא משרתים את המדינה, כשכול משגיח ורב מקומי ממציא לו את הפיקוח שלו. פה לאישה אסור לעבוד, שם רק שומר שבת. יש יהודי טוב ויהודי לא טוב. חוקי המדינה לא רלוונטיים עבורם – לא חוק הכשרות, לא חוק תעסוקה שווה (כשכבר מינו יינן גוי ליקב גדול, מהר מאוד החליפו אותו ביהודי כי הייתה התנגדות של משגיחי הכשרות). אותם רבנים לא מבינים שהם עצמם, ורק הם, גורמים לזילות הכשרות האמיתית. כשהצרכן רואה שהכול מסחרה ומלאה הארץ בד"ץ, גם הוא מתחיל לחשוש שאולי השגחת-כשרות היא לא עניין רציני כל-כך.

כשמדברים על הורדת מחירים וכשמדברים על יוקר המחייה, לצערי פוחדים להפנות את האצבע לגופים אלה שעושקים ועושים כבשלהם בתקציב המדינה. הכשרות הפכה בשנים האחרונות לגורם מספר אחד של יוקר המחייה, ולא רק בגלל העלויות העצומות שהיא מוסיפה למחירים, אלא בעיקר כי היא שולטת במשרות רבות כל כך שעולות לקופת המדינה מיליארדים, בעצם עולות לנו מיליארדים.

לסיכום: תמונה אחת שמספרת את כל הסיפור העגום.

כדאי לקרוא את זה

מה יותר טוב מברונלו איכותי? שמונה ברונלואים

בכול היינות שנמזגו במפגש זה נהנו המשתתפים מעושר טעמיהם וריחותיהם, ובכולם אפשר היה לחוש במאזן הכוחות העדין בין יינות מורכבים מחד ומעודנים מאידך. שלמה גרדמן השתתף וכתב. קראו כאן