אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר קרוב ל-750 ימים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, ומאחלים החלמה לפצועים. כל כך שמחנו על שובם של 20 החטופים החיים: מתן אנגרסט, אלון אהל, זיו ברמן, גלי ברמן, גיא גלבוע דלאל, עמרי מירן, מתן צנגאוקר, מקסים הרקין, שגב כלפון, יוסף חיים אוחנה, נמרוד כהן, אבינתן אור, אביתר דוד, איתן הורן, דוד קוניו, אריאל קוניו, אלקנה בוחבוט, בר קופרשטיין, רום ברסלבסקי, איתן מור.

הִתְעַצַבְנוּ על החללים זכרם לברכה שהוחזרו: סרן דניאל פרץ, יוסי שרעבי, גיא אילוז, ביפין ג'ושי הנפאלי, סמ"ר תמיר נמרודי, אריאל ברוך, איתן לוי, ענבר הימן, רס"ם מחמד אלאטרש, אליהו ("צ'רצ'יל") מרגלית, רונן אנגל, סאנטיה אוקארסרי התאילנדי, רס"ב מיל. טל חיימי, אריה זלמנוביץ, רס"ר מיל. תמיר אדר, סהר ברוך, עמירם קופר.

בעזה נשארו 11 חללים חטופים שחובה להחזירם ארצה: ‏איתי חן, אל"ם אסף חממי, ג’ושוע לואיטו מולל, דרור אור, סגן הדר גולדין, ליאור רודאיף, מני גודארד, ‏סודתיסאק רינתלאק, עוז דניאל, עומר נאוטרה, ‏‏רן גואילי. נמשיך לעקוב ולהתייחס עד שהחלל האחרון יוחזר ויובא לקבורה.

תעשיית היין הגלובלית – שרשרת אספקה שמעצבת עתיד

אלון גונן: מעניין לעקוב ולראות, איך הופכת שרשרת האספקה למנוע הצמיחה של תעשיית היין הגלובלית. בעידן בו השווקים משתנים במהירות והכלכלה הופכת גלובלית ודינמית, גם תעשיית היין המזוהה עם מסורת, איכות ויציבות, מתמודדת עם אתגרי תפעול מודרניים. בעולם כזה, שבו הצרכן דורש זמינות מיידית, איכות בלתי מתפשרת ושקיפות מלאה, הלוגיסטיקה הופכת מאחורי הקלעים של היקב, לחזית העסקית שלו.

אופטימיזציה של מערכות הלוגיסטיקה אינה רק ניהול של שינוע ואחסון. מדובר בתכנון כולל של כל שרשרת האספקה – החל מהכרם והיקב, דרך מערכות ההפצה, עד המדף בחנות או המסעדה מעבר לים. ייעול של תהליך זה מאפשר ליקבים להפחית עלויות, לשפר את הרווחיות, ולהבטיח פעילות יציבה וברת-קיימא לאורך זמן.

עלויות לוגיסטיות בענף היין עשויות להוות בין 10% ל־20% מהוצאות היקב, ולעתים אף יותר, כאשר מדובר ביצואנים קטנים או במוצרים הדורשים תנאי שינוע מבוקרים. המשמעות ברורה – כל שיפור קטן בתהליכי הלוגיסטיקה, עשוי להיות ההבדל בין עסק שמתקשה לשמור על רווחיות, לבין יקב שמצליח לצמוח בשווקים תחרותיים.

כדי לייעל באמת את שרשרת האספקה, נדרש שילוב של חשיבה מערכתית, טכנולוגיה ותרבות ארגונית חדשנית. זה מתחיל במיפוי מדויק של כל שלב בתהליך, מהכרם עד הלקוח, וזיהוי צווארי בקבוק שמייקרים או מאיטים את השילוח. לאחר מכן, יש ליישם מערכות ניהול חכמות כמו WMS (לניהול מחסנים) או ERP (לתכנון וניהול משאבים ארגוניים), שמאפשרות שליטה ובקרה בזמן אמת על מלאים, משלוחים ועלויות. במקביל, שיתופי פעולה בין יקבים וחברות הפצה, ופתרונות אחסון משותפים, יכולים להפחית הוצאות לוגיסטיות בעשרות אחוזים. בנוסף, אימוץ עקרונות של לוגיסטיקה ירוקה, כמו שימוש באריזות קלות למיחזור, אופטימיזציה של מסלולי הובלה והפחתת פליטות, יוצר לא רק חיסכון כספי אלא גם יתרון תדמיתי בעולם שבו הפכה קַיָּמוּת לערך עסקי של ממש.

מגמה זאת עומדת לקבל ביטוי רשמי ומשמעותי בתערוכת Hong Kong International Wine & Spirits Fair , שתתקיים בתחילת החודש הבא (6-8 בנובמבר 2025), שמהווה את יריית הפתיחה לשיח הלוגיסטי הגלובלי של ענף היין. התערוכה, הנערכת מדי שנה בנובמבר על ידי לשכת המסחר של הונג קונג (HKTDC) , נחשבת לאחת הזירות החשובות בעולם לתעשיית היין והאלכוהול. השנה צפויים להשתתף בה למעלה מ־1,000 מציגים מ־30 מדינות, ולקחת חלק בדיונים שירכזו את נושא ייעול שרשראות האספקה, החדשנות הלוגיסטית והקיימות – מהמזרח עד לשווקי אירופה וארצות הברית. לעמוד הלינקדין של HKTDC תל אביב

השוק האסייתי, ההולך ומתבסס כמרכז ייבוא עולמי, הופך גם הוא לזירה בה ייקבע הסטנדרט הבא ליעילות לוגיסטית בתעשיית היין. העתיד של היין ייקבע לא רק בכרמים ובמרתפים, אלא גם במערכות השינוע, האחסון וההפצה. יין איכותי דורש טיפול מדויק בתהליך ההובלה, לא פחות מאשר בתהליך ההתיישנות. בעידן בו כל שלב נמדד בזמן, עלות וטביעת פחמן – היעילות הלוגיסטית הופכת לסוד החדש של היין המשובח.

אנחנו נהיה בתערוכה בהונג קונג ונדווח בעקבותיה

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ והמועצה לגפן היין

אלון גונן: נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אמר בראיון נרחב שהתפרסם בשבוע שעבר במגזין TIME, כי לא יאפשר לישראל לספח את הגדה המערבית (יהודה ושומרון): "Israel is not going to do anything with the West Bank", דברים אותם אמר כבר בסוף ספטמבר לעיתונאים. אמירה זו עוררה הדים מדיניים מידיים, אך השלכותיה עשויות לגעת גם בעולמות מפתיעים יותר, כמו תעשיית היין הישראלית.

הענף, שנמצא בשנים האחרונות בתנופה מרשימה, כולל גם יקבים הפועלים בגדה המערבית, אזור שמעמדו החוקי והבינלאומי שנוי במחלוקת. כעת, כשהאפשרות לסיפוח יורדת מן הפרק – לפחות בשעה זו, נותרת שאלה פתוחה: כיצד על היקבים הללו להגדיר את עצמם – כחלק מהמותג הישראלי, או כאזור יין עצמאי בעל זהות ייחודית?

מדובר בזהות אזורית במרחב אפור. היקבים הפועלים בגדה המערבית נהנים מתנאי אקלים ואדמה ייחודיים, אך פועלים במרחב משפטי ותדמיתי מורכב. בעולם, יינות מהאזור נמכרים תחת התווית "תוצרת ישראל", דבר שמעורר לעיתים ביקורת וחרמות, הפוגעים לא רק ביקבים עצמם, אלא גם בתדמית הכוללת של תעשיית היין הישראלית. למרות שלמעלה משלושה עשורים נשלטת ישראל בידי ממשלות המזוהות עם הימין, האזור מעולם לא סופח רשמית  ועכשיו, עם הצהרת טראמפ, סביר להניח שגם לא צפוי להיספח בעתיד הקרוב.

מפת אזורי יין חדשה שהוגשה לאישור משרד הבריאות על ידי המועצה לגפן היין בישראל, מציעה להגדיר אפלסיון נפרד ליקבים הפועלים בגדה המערבית – אפלסיון בנימין. מבחינת המועצה מדובר במהלך מקצועי ולא פוליטי, שנועד להסדיר את זהות אזורי היין בישראל בהתאם לתקנות ולסטנדרטים בינלאומיים. נשאלת השאלה, האם מהלך כזה אכן יכול להעניק זהות מקצועית וחוקית ברורה, להבדיל את יינות הגדה המערבית מהמותג הישראלי הכללי, ולהפחית סיכונים של חרמות ולחץ בינלאומי. האפלסיון הנפרד עשוי גם לאפשר למותג "יין ישראלי" להמשיך ליהנות מהכרה עולמית ומיתוג אחיד, מבלי להיות מזוהה, בהכרח, עם מחלוקות מדיניות. עבור יקבי הגדה המערבית, מדובר בהזדמנות לבידול חיובי, כאזור יין ייחודי בעל טרואר ומאפיינים משלו.

כששאלתי מספר בעלי יקבים לגבי ההתפתחויות האחרונות, לא נראה שמישהו מהם התרגש יתר על המידה. רובם נשענים על שוק נאמן, ורוב יינותיהם נמכרים לקהלים מזוהים אידיאולוגית עם הימין או עם קהילות אוונגליסטיות בעולם, כך שהשפעת שינוי כזה על המכירות הישירות תהיה מוגבלת. לעומת זאת, מבחינת תעשיית היין הישראלית כולה, ההפרדה עשויה לשמש מנגנון הגנה אסטרטגי, המאפשר בידול ברור בין השדה הפוליטי לבין השדה המקצועי־כלכלי.

בל נשכח כי מיטב המוחות עבדו על המפה (MW ערן פיק מטעם איגוד הייננים IPEVO, וצחי דותן מנכ"ל המועצה לגפן היין). עם זאת, נכון – לא מדובר בצעד נטול סיכונים. הענקת אפלסיון רשמי ליקבים הפועלים מעבר לקו הירוק, עלולה לעורר ביקורת ציבורית ותקשורתית, ואף להיתפס כמהלך של לגיטימציה עקיפה. עם זאת, תומכי המהלך רואים בו הזדמנות להסדרה חכמה שתשרת את שני הצדדים, גם את יקבי הגדה המערבית שיזכו לזהות רשמית, וגם את יתר התעשייה שתוכל לשמור על תדמיתה בעולם. מצד שני, יש שיטענו כי על המועצה לגפן היין בישראל להביע עמדה ברורה ולהוביל את השיח, ולהציב קו רגולטורי שיבדל את יקבי הגדה המערבית במטרה לשמור על תדמית הענף ועל היצוא. אחרים סבורים כי דווקא עכשיו, כשהנושא טעון מדינית, על המועצה להישאר נייטרלית, להימנע ממעורבות פוליטית ולמקד את פעילותה באיכות, בתקינה ובשקיפות בלבד. שתי הגישות מבקשות מטרה דומה, הגנה על תעשיית היין הישראלית, אך נבדלות בדרך – בין קול יוזם לקול ממלכתי.

לסיכום: על רקע הצהרת טראמפ, תעשיית היין הישראלית ניצבת מול צורך להגדיר את זהותה, באופן מדויק ומקצועי. המועצה לגפן היין בישראל יכולה להוביל מהלך מאחד, לא פוליטי, אלא רגולטורי, שיְמַפֶּה מחדש את אזורי היין בישראל, כולל הגדה המערבית, ויקבע אפלסיון נפרד על בסיס גאוגרפי בלבד. בכך ניתן יהיה לשמור על שקיפות, להגן על המותג הישראלי מפני לחצים בינלאומיים, ולאפשר ליקבים לפעול בביטחון עסקי ותדמיתי. במקום להיגרר אחר הוויכוח המדיני, הענף יכול לבחור באחריות ובבהירות מקצועית – ולזקק מתוכם זהות יציבה וברורה לעתיד.

ביקורת: יינות פרמיום של יקבי טרואר בנימין

אלון גונן: היקבים הפועלים באזור בנימין (מאחר שהכול משתנה לנגד עינינו בשבועות האחרונים, אז יש מי שיקרא לאזור השטחים הכבושים, אחר יהודה ושומרון, וההוא ממול יקרא לזה הגדה המערבית), ממשיכים לזכות להערכה מקצועית גבוהה בעולם היין, עם ציונים ומדליות בתחרויות בינלאומיות יוקרתיות.

היקבים שילה, פסגות, גבעות והר ברכה, מייצרים יינות באיכות גבוהה, ומפגינים מקצועיות בייננות, עם הקפדה על מועדי בציר מדויקים ושימוש במיכון מתקדם. את היקבים מובילים ייננים בולטים: יקב שילה – עמיחי לוריא, יקב פסגות – סם סורוקה, יקב גבעות – שיבי דרורי, ויקב הר ברכה – ניר לביא. כולם מביאים ליינות את הניסיון, הדיוק והחזון שלהם.

היינות עצמם מתאפיינים באיזון בין עושר לפשטות, טעמים עשירים אך לא בומבסטיים, חוויית טעימה הרמונית, ומרקם חלק המאפשר להרגיש את הטרואר המקומי בצורה עדינה. הם מצטיינים ביציבות וביכולת התיישנות, המאפשרת להם להתפתח ולהתעדן עם הזמן, תוך שמירה על עקביות ואיכות לאורך ציר הזמן.

הטרואר באזור בנימין מתאפיין באדמה איכותית, אקלים ים-תיכוני ומיקומים בגובה משתנה, גורמים המאפשרים תנאי גידול יציבים ומועדי בציר מדויקים, התומכים בייננות מקצועית ואיכותית. מדובר ביינות שמצליחים לשלב איכות, מקצועיות וסדרות פרמיום מובחנות, ולהעניק ליין הישראלי נוכחות בולטת בעולם.

יקב שילה – מוזאיק מהדורה אקסקלוסיבית 2020: עשוי מענביקברנה סוביניון, קברנה פרנק, פטי ורדו וסירה. יין פרובוקטיבי בשקט שלו. המרקם חלק ומאוזן, עם טאנינים שמחזיקים את היין מבלי להשתלט עליו. הסיומת ארוכה, עם תחושת רעננות שמלווה את הלגימה עד הסוף. היין לא מנסה להרשים, אלא פשוט עושה את מה שצריך: להיות מדויק, יציב ונעים לשתייה. יין שקט, עם חותם ברור ומרשים. מחירו 360 ₪. ציון 94.

יקב פסגות – ג’ול 2020: עשוי מענבי קברנה סוביניון, סירה ופטיט סירה. יין עמוק ומדויק, עם מבנה מאוזן שמחזיק לאורך כל הסיומת. המרקם בפה חלק, עשיר ומרוכז, עם תחושת עקביות ומתח פנימי שמוביל את היין קדימה. האיזון בין עוצמה לרכות בולט, וכל רכיב במבנה ברור וממוקד. הסיומת ארוכה ומדויקת, עם עומק שמחזיק זמן רב לאחר הבליעה. יין כזה דורש ריכוז, ומציג שלמות מבנית ודיוק מרשים. מחירו 370 ₪. ציון 92.

יקב הר ברכה – איש הרים 2018: עשוי מענבי קברנה סוביניון, פטי ורדו ומרלו. היין מציג גוף מלא ומבנה ברור, עם טאנינים מוצקים ומבוקרים. קברנה סוביניון נשלט היטב, ומתווספים לו אלמנטים של מרלו ופטי ורדו, שמוסיפים גמישות וריכוך בלי לפגוע בעוצמה. הסיומת ארוכה וישרה, נשארת יציבה ומדויקת לאורך כל לגימה. היין מאזן בין העוצמה לעדינות, וכל זן תורם לדיוק ולקוהרנטיות של החוויה. התיבול בזני מרלו ופטיט ורדו, הוא גאוניות לאיזון ולעקצוצים בטעימות. מחירו 320 ₪. ציון 92.

יקב גבעות – מצדה 2022: עשוי מענבי קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו וקברנה פרנק. יין מאוזן ובוגר, שבו כל נגיעה בפה מורגשת במדויק. המרקם זורם ונקי, עם עומק שמזמין את החושים להישאר בריכוז לאורך כל לגימה. המבנה מורכב אך שקוף, ומאפשר להבחין בשכבות העדינות שמוסיפות תחושת מורכבות טבעית. הסיומת מתמשכת, עם תחושה של עקביות ושליטה, שמדגימה את יכולת היינן לשלוט בכול שלב בתהליך. יין כזה משדר ביטחון ומקצועיות, בלי להכריז על עצמו – פשוט מתייצב על השולחן ומוכר את איכותו. מחירו 250 ₪. ציון 93.

הערת המבקר: לרוב אני נמנע מלהמליץ על יינות יקרים. זה לא קו העבודה שלי, אבל הפעם מדובר במספר יינות יוצאי דופן, כאלה שמצטיינים בדיוק, מבנה ומורכבות נדירה. ההמלצה שלי כאן נובעת אך ורק מהערכה מקצועית, לא מהמחיר. אלה יינות שמצדיקים את תשומת הלב, מאפשרים חוויית טעימה מדויקת ומעמיקה, ושווה לשים אליהם לב גם אם אינם בדרך כלל בסל הקנייה הרגיל.

יונתן לבני טעם מיינות הנגב – חוויה מדברית

בימים חמישי-שישי 23-24.10.25 התקיים במתחם 'יינא – מרתף יין על גלגלים' בארסוף קדם, אירוע משותף יחד עם מועדון יקבי הנגב – יין מהמדבר של קרן מיראז׳ ישראל, אליו הוזמנתי על ידי המארגנים. כ-800 חובבי יין ישראלי הגיעו בימים אלה להיכרות עם 14 מיקבי הנגב, שהציגו את עצמם לאורחים והטעימו את יינותיהם ביריד מיוחד זה.

יינות מדבר מיוצרים באזורים אשר אינם אופייניים לגידול ענבים. האקלים היבש והקיצוני באזורים כאלה, משפיע על תנאים קשים וייחודיים לגידול ענבים, ומשפיע על ייצור היינות ומצריך בחלק מהמקרים עשייה שונה שלהם. לא רק בישראל מייצרים יינות במדבר, אך ישראל נחשבת כאחת הארצות בהן מייצרים יינות מצוינים באזור מדברי. אלה היינות שטעמתי ביריד יינות הנגב:

יקב דרייר – שנין בלאן 2024: יקב ביו-דינמי ששוכן במושב באר מילכה על גבול מצרים, ויינותיו עשויים בתסיסה ספונטנית תוך שימוש בשמרי בר בלבד. מוצאו של זן השנין בלאן באזור עמק הלואר שבצרפת, והיין מיוצר בשנים האחרונות במספר יקבים בארץ. היין של יקב דרייר מורכב ומאוד רב גוני, עם טעמים של לימון וליים, אגסים ותפוחים ירוקים.  בעוד שנין בלאן הוא יין לבן, זה של דרייר כתום – צבע נדיר לזן זה. הענבים שהו במיכל 70 יום על קליפותיהם, ונתנו ליין את צבעו המיוחד. היין שנעשה ללא חבית. שונה מיינות שנין בלאן אחרים אותם טעמתי, לא רק בשל צבעו אלא גם בשל טעמו – כמעט כמו טעם של וורמוט, עם מעט מתיקות עדינה. המחיר 135 ₪. יקב דרייר – 054-7749323. כשר.

יקב בארי – בוסתן לבן 2024: היקב שוכן בקיבוץ בארי שבנגב המערבי, קרוב מאוד לרצועת עזה. יינן היקב, תום קרבונה, איבד ב-7 לאוקטובר את אימו גלית וחברים רבים. הוא מייצר יין בקיבוץ, ואני טעמתי את בוסתן לבן 2024 – בלנד נעים ומרענן של ענבי ויונייה ומעט שרדונה. הויונייה תסס בחביות נירוסטה, ונוסף לו מעט שרדונה שהתיישן מספר חודשים בחבית עץ ישנה. יש לו טעם של יין מינרלי ביותר וריח מבושם. הויונייה בולט בטעם ארומטי והגוף מלא. המחיר  140 ₪. יקב בארי – 054-7910830. לא כשר.

יקב ג'מס (Gems) – קוורץ איזבלה 2024: היקב ששוכן ביישוב עומר ליד באר שבע, מייצר יינות מענבים אורגניים בתהליך שמשלב אבני חן להשבחה וריכוך של היין. איזבלה הוא זן ענבים שחורים, המשמשים בעיקר למאכל. האיזבלה של יקב ג'מס הינו יין קינוח, שמזכיר בטעמיו המתוקים את פרי המנגו. היין שבוקבק מיד לאחר שהותסס, נעים לשתייה. יש לצננו היטב כדי שטעמיו יבלטו. המחיר 150 ₪. יקב ג'מס – 050-8463533. לא כשר.

יקב ליבנה – GSM בלאן דה נואר 2024: היקב שוכן במושב שדה משה. זהו יין לבן המורכב מענבים אדומים, שבדרך כלל משתתפים בבלנד אדום הנושא את שמותיהם – 68% גרנאש, 17% מורבדר ו-15% סירה. שלושת הזנים נבצרו מאוד מוקדם בקיץ,  והאשכולות השלמים נסחטו כך שנוצר מגע קצר ביותר עם הקליפות  ולא נוצר צבע אדום. לאחר הצללה פוצלו ענבי הגרנאש לשלוש תסיסות שונות, ואז שהה יין הגרנאש זמן קצר מאוד בחבית ישנה, ואילו המורבדר והסירה הותססו בנפרד בטמפרטורה נמוכה. הבלנד אוחד חודש  לאחר הסחיטה, והיין בוקבק מיד לאחר מכן. יין מאוד קליל שאני מציע לצננו היטב. המחיר 120 ₪.

טעמתי גם את פלינט 2024 של היקב, שעשוי  מענבי קברנה סוביניון וסירה ששהו שנה יחד בחבית עץ. יין אדום קליל ונעים, עם ירקרקות וטעם מתמשך בפה. המחיר 130 ₪. יקב ליבנה – 054-4372286. כשר.

יקב יתיר – חלוץ טמפרניו 2022: יקב יתיר שוכן ליד ערד, וכרמיו בלב יער יתיר. יין אדום שעשוי מ-88% ענבי טמפרניו ו-12% טנאט – זנים ספרדיים שמבשילים מוקדם בקיץ. היין התיישן 11 חודשים בחביות בנפח 500 ליטר, 6 חודשים נוספים במיכל עץ גדול בנפח 5400 ליטר, ונשאר עוד 12 חודשים ביקב לאחר הביקבוק. יין פירותי ומאוד רענן, קליל אפילו בהיותו יין אדום. חוויה. המחיר 129 ₪. מרכז מבקרים יקב יתיר – 054-5831840, 054-3526140. כשר.

יקב מדבר – רוזה פינו נואר 2024: יקב מדבר שוכן בערד. יין מדברי שיוצר בשיטת Free Run מענבי פינו נואר באשכולות שלמים, שהגיעו ממצפה רמון. צבעו כמעט לבן למרות שהענבים אדומים כמובן, וזאת הודות למגע קצר ביותר עם הקליפות ליין שהוחזק בחביות נירוסטה. פחות התחברתי לטעמו, שהרגיש מעט שטחי. המחיר 110 ₪.

טעמתי גם שנין בלאן 2024, שחלקו התיישן  בחביות עץ אלון  חדשות. טעם נהדר של פירות הדר, אגסים ותפוח ירוק. תענוג לשתותו מקורר היטב ביום חם. לא להחמיץ. המחיר 120 ₪. יקב מדבר – 08-8662100. כשר.

יקב מואה – מואה בלאן 2024:  היקב הוא חלק ממשק פרידמן במושב צופר שבערבה התיכונה. זהו בלנד לבן שעשוי מענבי שנין בלאן, רוסאן, סוביניון בלאן ושרדונה. הענבים מכרמים במצפה רמון בגובה 800 מטר. היין עבר תסיסה קרה ומאוד איטית על כל משקעיו. יש לו בוקה ממש מהנה של טעמים וריחות של פירות קיציים. טוב לשתות קר ביום קיץ חם, לצד אוכל או שתייה נטו. כיף. המחיר 110 ₪. יקב מואה – 052-3666095. לא כשר.

יקב פינטו – שיראז 2023: היקב שוכן בירוחם. היין שעשוי מענבי שיראז מכרם ירוחם בהר הנגב, התיישן שנה בחביות עץ צרפתי. צבעו ממש סגול. יש לו ריח נעים מאוד של פירות יער שחורים, ואפילו מעט ריח בשר מעושן. טאנינים רכים מאוד וסיומת ארוכה ביותר ואלגנטית – מאוד רב גונית ובשרנית. משמח שאין תחושה של כבדות המאפיינת הרבה פעמים יינות שיראז.  

טעמתי גם שרדונה 2024  אופייני בטעמיו ליין שרדונה דווקא מאזורים קרים והרריים לא מדבריים, שגם הוא מגיע מהנגב. שניהם מאוד מומלצים. המחיר 95 ₪. יקב פינטו – 054-7635451. כשר.

יקב כרמי מבורך – מלבק 2023: היקב הוא חלק מחווה חקלאית משפחתית ליד היישוב מיתר, צפונית-מזרחית לבאר שבע. שם גם נטועים כרמי היקב, בהם מגדלים את הגפנים באדמה מדברית. מלבק הוא זן ענבים פופולרי ברחבי העולם שיוצרים ממנו יין מאוד פירותי. בטעימה היין בצבע סגול כהה כמעט שחורה, טאנינים מורגשים וגם טעם אלכוהולי עמוק, חומציות בינונית. מעט קליל יותר מאשר מלבק ארגנטינאי למשל, ואף על פי כן מאוד מורגש שמדובר ביין איכותי. בסיומת מעט טעמי טבק וקפה, כנראה גם מפני ששהה 8 חודשים בחבית לפני הביקבוק. מהיינות הטעימים באירוע. המחיר 150 ₪. יקב כרמי מבורך – 050-5272540. כשר.

יקב פורת – סמיון 2024: היקב שוכן בצומת הרוחות, כביש 171, מצפה רמון. זו פעם ראשונה שהיקב ייצר יין לבן מענבי סמיון ממצפה רמון, במיכל נירוסטה וללא חבית עץ. הסמיון של פורת מצוין, עם טעמי פרי כמו אפרסקים ולימונים בשלים. קררו אותו ותיהנו מיין נעים וטעים. המחיר  130 ₪. יקב פורת – 054-5684957. כשר.

יקב תושיה – שנין בלאן 2024: היקב שהוא חלק ממשק תושיה, שוכן במושב באר מילכה ליד גבול מצרים. טעמתי את השנין בלאן, זן שגדל ומיוצר בלא מעט יקבים בנגב, והופתעתי לטובה מיין זה על אף רמת אלכוהול גבוהה – 15%. היין יוצר ללא חבית, אלא רק הוחזק זמן קצר במיכלי נירוסטה. שנין בלאן עם טעם מצוין, מאוזן ובעל סיומת מתמשכת. המחיר 90 ₪. יקב תושיה – 052-8977520. כשר.

יקב רמת נגב – נווה מדבר כתום 2024: היקב שוכן במושב קדש ברנע (ניצני סיני), סמוך לגבול מצרים. יין זה היה אחת מהפתעות הטעימה. צבעו כתום, עשוי מ-50% ענבי פינו גרי ו- 50% סמיון מכרמים בהר הנגב. התירוש שהותסס והושרה עם הקליפות במשך שבועיים למיצוי מקסימלי של הארומות, שהה זמן קצר במיכל נירוסטה, ולאחר מכן 8 חודשים בחביות עץ אלון אמריקאי. זהו יין יוצא דופן גם במראה וגם בטעם, למרות התסיסה הקצרה ביחס ליינות כתומים. יש לו טעמי אגוזים, פרי הדר ותה. כדאי לצננו היטב לפני השתייה. ממש חוויה, לא להחמיץ. המחיר 79 ₪. יקב רמת נגב – 08-6555849. כשר.

יקב גלאי – קאזה-בלנקה 2023: היקב שוכן במושב ניר עקיבא שבנגב הצפוני־מערבי. יין לבן יבש עשוי מענבים שחורים – בלאן דה נואר (לבן משחורים): 75% ענבי קברנה סוביניון ו-25% מרסלאן. זו הפעם השנייה שהיקב ייצר יין זה, המופק רק מהתירוש של הענבים ללא הקליפה. רמת ההבשלה בתחילת העונה גרמה לריכוז סוכר וצבע נמוכים בענבים וביין. הופתעתי מטעמו הייחודי – טעמי תפוח ירוק, שזיפים טריים ואפרסקים של תחילת העונה. יין נהדר. המחיר 106 ₪. יקב גלאי 054-2166321. לא כשר.

יקב צוף – סנג'ובזה רוזה 2023: יקב גראז’ ששוכן בערד, ומייצר יינות טבעיים מענבים המגיעים מכרמים אורגניים, רובם בנגב. ענבי סנג'ובזה הם הפופולריים ביותר בעיקר בטוסקנה שבאיטליה. בדרך כלל מיוצר מזן זה יין עם טעמים מובהקים של פירות אדומים וחומציות מאוד חזקה. הרוזה של צוף נעשה מענבי סנג'ובזה שנבצרו מוקדם בבריקס נמוך, מכרם שאינו מושקה כבר שנים רבות. היין תסס ספונטנית עם שמרי בר, ושהה במשך 72 יום על הקליפות, כמו כל יינות היקב. זהו רוזה קליל המתאים ליום חם כשהוא מקורר היטב.

טעמתי גם פטי ורדו 2021  של היקב, ששהה 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות ישנות שעברו קלייה לפני הכנסת היין אליהן. יש לו טעם מעט מעושן ובוקה נהדר. בהחלט ראוי לשתות אותו. מחיר כל אחד מהיינות 130 ₪. יקב צוף 050-4224777. לא כשר.

לסיכום: יינות הנגב והדרום הישראלי הם יוצאי דופן, מפני שאזורי מדבר אינם מקובלים ונפוצים בעולם כאזורי יין. לדעתי אחת התרומות הגדולות של ישראל לעולם היין, אלו הם היינות מהנגב והדרום, אזורים בהם יש חום מתמשך ומעט גשמים, וצריך לדעת מתי לבצור את הענבים בנקודת הזמן הנכונה. באירוע זה הוטעמו יינות של 14 יקבים, ביניהם מספר לא מבוטל של יינות אדומים, לבנים, רוזה וכתומים, שבטעימתם יה ניתן להכיר את השוני ביינות מדבר; חוויה של הכרת והבנת היינות.

La Crescent (הסהרון) – כשזן אמריקאי מקבל טביעת אצבע ישראלית

אלון גונן: לא מזמן השיקו ביקב שורק את היין La Crescent (סהרון או חצי סהר, ובצרפתית קְרוּאָסוֹן – Croissant). בקבוק אחד התגלגל לידיי, וכבר מהפתיחה היה ברור, זה לא מה שאני מכיר: הפרי טרי, החומציות חיה, והיין לא מאופק, אלא נושך. יש לו נוכחות, וטביעת אצבע ישראלית ברורה ושונה לחלוטין מהגרסה האמריקאית, שמזוהה עם עדינות וחנפנות.

לפני כשנה נתקלתי בזן La Crescent בתערוכת פרוויין 2024, כאשר יקבים ממינסוטה הציגו את היין בביתן של ארצות הברית. הזן פותח באוניברסיטת מינסוטה, ושוחרר לשיווק בשנת 2002. מדובר בהכלאה מבוקרת של זנים אירופיים ואמריקאיים, שמטרתה הייתה ליצור גפן עמידה למחלות ואקלים קר, אך עם פרופיל טעמים אירופי.

ההרכב הגנטי שלו הוא 44% Vitis vinifera, שהעניק את הטעם האירופי הכולל חומציות מאוזנת, פרי עדין וארומות פרחוניות, ו-56% זנים אמריקאיים: Labrusca, Riparia, Berlandieri – בעלי עמידות ויכולת לשרוד קור ומחלות. בקיצור, הגפן משלבת את הטוב משני העולמות: פרי טרי ומבוקר מצד אחד, עמידות וחוסן מצד שני.

בטעימה בתערוכה אכן הכול הרגיש מסודר: חומציות מאוזנת, גוף קל, פרי עדין, הכול במידה, כמו שאומרות הפולניות. אבל רק אחרי שטעמתי את המוצר הישראלי של יקב שורק, שאם הזכרנו פולניות הוא כותב את שמו בעברית כך: 'לה-קרסצנט', הבנתי שהיין יכול להיות שונה ושבישראל הזן  מתעורר לחיים, והוא חופשי יותר, חי ועם אופי מיוחד.

בחזרה לרשמי הטעימה מפרווויין 2024, שם טעמתי שני יינות מאותו  זן ענבים: יקב Alexis Bailly Vineyards  הטעים יין חצי-יבש, עם ארומות וטעמים של תפוח ירוק ומשמש. עדין מאוד. יקב Yellow Dog Wine Company הטעים יין יבש, שאופיין עם ארומות וטעמי אפרסק ומנגו. הגוף קל, מסודר ומאופק.

נשאלת השאלה, למה זן שפותח ונרשם לפני יותר מ-20 שנה, עדיין אינו נפוץ בעולם הרחב? והסיבות לכך די ברורות. ראשית, מדובר בזן שהגידול שלו מוגבל למדי. רוב הכרמים מצויים באזורים קרירים מאוד בצפון ארה"ב ובקנדה, והייצור מוגבל לכמויות קטנות בלבד. שנית, הצרכן הכללי כמעט ואינו מכיר את הזן, מה שמקשה על יקבים להשקיע בייצור מסחרי נרחב, היות שהסיכון הכלכלי גבוה במיוחד כשמדובר ביין זני חדש. שלישית, קיימים זנים דומים שמזכירים ריזלינג וגוורצטרמינר שכבר מבוססים היטב בשוק. נוסף לכך, הטעמים של La Crescent  נחשבים עדינים, ללא עומק או מורכבות, לכן הוא מתאים בעיקר לחובבי נישה. אז הסיפור הידוע של שילוב של תפוצה קטנה, חוסר מודעות, סיכון כלכלי וטעמים עדינים, מסביר מדוע אחרי יותר מ-20 שנה, הזן עדיין לא הגיע לתפוצה רחבה בעולם.

ביקורת יין: יקב שורק – La Crescent 2024 (לה-קרסצנט): יין בעל טביעת אצבע ישראלית מובהקת,  פתוח, ישיר, עם ביטוי פרי נדיב ואנרגטי, ששומר על רעננות יוצאת דופן, אבל לא מתבייש להראות קצת תעוזה. יין שמזמין לגימה נוספת, ומתאים היטב לאוכל ים-תיכוני קל. זהו יין נישתי, שלא צפוי להציף את מדפי היין ברחבי הארץ, אבל להביא בקבוק כזה לחברים שכבר שתו הכול, יכולה להיות חוויה מפתיעה ומעניינת, ולספק  רגע של גילוי וטעימה של משהו שונה, חדש ומסקרן. מחירו 110 ₪. ציון 89. לא כשר.

עוֹלְלוֹת בקצרה

שם חדש לדרך היין ביהודה: דרך מאירקה ויזל ז"ל

בכנס היין השנתי התשיעי של אזור היין (אפלסיון) 'יהודה', שהתקיים ביום שלישי השבוע (28.10.25) במלון לוגוס ביד השמונה, הודיע אבישי כהן, ראש המועצה האזורית מטה יהודה, על קריאת דרך היין התנ"כית של אזור היין יהודה על שמו של ראש המועצה לשעבר מאירקה ויזל ז"ל, כאות הוקרה על פועלו ותרומתו יוצאת הדופן להקמת דרך היין ופיתוח החקלאות, התיירות והמרחב הכפרי במטה יהודה.

דרך היין התנכ"ית כוללת את כל היקבים במרחב אזור היין יהודה ומתחלקת לשלושה עמקים עם הסיפורים התנכיים שהתרחשו בהם – עמק איילון וסיפור כיבוש הארץ על ידי יהושע בן נון, עמק שורק וסיפור שמשון הגיבור, עמק האלה וסיפור דוד וגוליית. בנוסף כלולים בה  היקבים באזור ההר לכיוון ירושלים, דרך כבישים המטפסים מהעמקים אל העיר.

ניב ויזל, בנו של מאירקה ז"ל ולשעבר ראש המועצה האזורית מטה יהודה, אמר: "אבא אולי אהב כל כך את היין, אבל בטח אהב את הייננים אפילו יותר. זהו רגע שמרגש את כולנו  לא רק כהנצחה אישית, אלא כהכרה בעשייה ציבורית ענפה שהובילה את המועצה כולה לפריצת דרך. החזון של אבי ממשיך לחיות גם היום: "איפה שיש כרמים שם לא יבנו".