אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים

התמונה הראשית השבוע: ביקב כהנוב זוכרים את החטופים

אלון גונן: את אבי כהנוב מיקב כהנוב מגדרה לא צריך להציג. האיש הכי וולגרי בתעשייה, הכי מחוספס, הכי צעקני, אבל עם הלב הכי גדול שאני מכיר. יקב כהנוב כבר מזמן הפך למוסד עלייה לרגל של מאות חובבי יין בימי שישי. היקב גדול ומארח בכל שישי דוכני אוכל, ושאר מקומיים שבאים למכור את האומנות שלהם.

יקב כהנוב גם משמש כפרלמנט ענק לכל מה שקורה במדינה. אם מסתכלים על החניה של היקב ביום שישי, רואים על פי המכוניות מי מגיע לפרלמנט: אנשי צבא ומשטרה, מכוניות שרד של כל מיני שושואיסטים, וכמובן חקלאים דעתנים, אנשי תעשייה, ובעיקר אנשי ארץ ישראל היפה והטובה.

הוויכוחים בפרלמנט יכולים להגיע לצעקות עד השמיים, אבל תמיד באיזשהו שלב מגיעה האישה של היקב – מרים כהנוב, עם בקבוקי יין, ממלאת את הכוסות של הצעקנים, ומבקשת מכולם לסתום את הפה ולהרים כוס יין לחיי מדינת ישראל.

בחודשים האחרונים אנשי יקב כהנוב – מרים, אבי והבן ערן, לא מפסיקים להזכיר בכל מקום אפשרי כי חייבים לשחרר את החטופים; כי הערך העליון הוא של היהודים זה פדיון שבויים ושמירה על ערכים של המדינה הציונית, ערבות הדדית ושמירה אחד על השני בכל מקום. היקב הפך למקום מפגש לתמיכה במשפחות החטופים, ויקב כהנוב בדרכו שלו עושה מעשים קטנים כדי להחזיר את המדינה הזו לשפיות.   

פרס מפעל חיים בחקלאות לכורם יוסף סיידא ממושב ספסופה בגליל העליון

בוועידת ישראל לחקלאות ה-15 שהתקיימה השבוע בירושלים, הוענק פרס מפעל חיים בחקלאות לכורם יוסף סיידא ממושב ספסופה שבגליל העליון – כורם, ועם משפחתו בעלים של יקב לוריא שעבר לאחרונה למשכנו החדש באזור תעשייה דלתון, "עבור פועלו למען החקלאות בישראל תוך כדי שמירה על גבולות ישראל", לפי מארגני הוועידה, שמדבריהם עליו אנו מביאים כאן: 

 "יוסף סיידא, בן 69, נשוי ואבא לארבעה ילדים וסבא גאה ל-12 נכדים, מתגורר במושב ספסופה שבצומת מירון ליד סאסא, 4 ק"מ מהגבול הצפוני שמטווח על בסיס יומי מאז תחילת המלחמה.

יוסף שעלה עם משפחתו מטוניס בגיל שנתיים, הוא חקלאי-כורם שמגדל גפנים לענבי יין. מאז פרוץ המלחמה הוא מתמודד יום-יום עם קשיים, החל ממחסור חמור בעובדים ועובדים שמבקשים שכר גבוה מדי בעקבות המצב, עם יירוטים ופיצוצים מעל הראש שמפחידים את העובדים, גם את הזרים וגם את הישראלים. ההתמודדות עם סכנה ממשית בשטח של טילים ושריפות – מה שמקשה מאוד על העבודה היום-יומית.

הוא מבלה את רוב זמנו בכרם. למרות האזעקות ולמרות הסכנה, חשוב לו לתת לעובדים שלו ביטחון ודוגמא אישית – כל כולו מושקע במשק כדי להעניק לכולם ביטחון".

יוסף אמר למארגני הוועידה: "אני שואף להגיע לשלמות, היבול הוא דבר חולף, אבל מה שאתה מייצר אתה משתדל לייצר בעקביות, באיכות הענבים, כדי לייצר את היין באיכות המקסימלית שאפשר, וזה מה שמניע את העבודה שלנו".

בביקור שלנו בשנת 2022 ביקב לוריא במשכנו הקודם, תיאר יוסף את כניסתו לגידול ענבי יין, כשבשנות ה-80 הייתה בצורת. למשפחה כבר היה שטח מטעים גדול, ואז נדרשו לקיצוץ במים לפי כמות האדמות. יוסף רצה ללמוד על גידולים פחותי-מים באיטליה או צרפת. הוא חשב על זיתים, כי לא הכיר גפן בסביבת ספסופה. הוא סיפר לנו כך: "באיטליה ראיתי בכפרים בית, כרם, יקב – הכל צמוד. אהבתי מאוד את זה. פחות הבנתי ביין, הסתקרנתי בטוסקנה, ומה שראיתי התאים לי לגליל. אז שאלתי את עצמי למה זיתים? עשיתי סיבוב יינות בפיימונטה, והחלטתי שזה הכיוון. היה לי ברור שלא אלך על קברנה סוביניון, מרלו או שיראז. את זה היקצו כאן לגידול עבור כרמל מזרחי. לא נתנו לחקלאים לפתח ולקדם. שילמו לפי משקל, ואף אחד לא חשב שאפשר לנטוע לא רק לפי טונאז' אלא לפי מה שמתאים. הבאתי את הגוורצטרמינר לארץ – זן ארומטי מאוד שהאמנתי בו. התחלתי לפזול לנביולו, ברברה ולכל הזנים הכבדים. יש לנו 14 זנים, והכמות פחות מ- 900 קילו לדונם".

בני משפחתו של יוסף סיידה ביקשו להוסיף את הדברים הבאים:

"בשבילנו יוסף הוא אבא, סבא, שותף ומתווה דרך, איש עבודה וכורם שמדבר עם הענבים לא רק השנה אלא מהיום שאנחנו מכירים את עצמנו. יחד עם זאת, בשנה כל כך מורכבת של יירוטים מעל הראש, נפילות מסביב, בומים וריחות מלחמה תוך כדי גיוס למילואים, העברת ציוד ליקב חדש, ופתיחה של יקב ומרכז מבקרים – למרות כל המצב המורכב, זה בהחלט מרענן ומרגש עבורנו שעוד אנשים מכירים את מה שאנחנו יודעים מזמן, ואולי אפילו ברור לנו מאליו".

הבירוקרטיה במערומיה מול היקבים

אלון גונן: נגמרה המלחמה – הערים, המושבים והקיבוצים שננטשו הוקמו מחדש, שופצו ושודרגו, והמפונים חזרו לבתיהם; מחירי כרטיסי הטיסה ירדו פלאים, נחתם הסכם שלום עם כל מדינות ערב וּשׁדוֹכַת אַרעָא דְיִשׂרָאֵל (ותשקוט הארץ לפרק זמן בלתי מוגבל). ואז, הופס, דפיקות חזקות בדלת העירו אותי מהחלום, ובדלת עמדו שני פקחים של משרד הבריאות שבאו לעשות ביקורת פתע ביקב באמצע הבציר.

לא יכולתי להאמין לסיפורו של בעל יקב שהתקשר אלי לספר לי על הביקור הזה. ניסיתי לחשוב מאין נובעת כזו התנהלות של משרד הבריאות. האם התרגלנו לאטימות כזאת? האם המניע הוא רוע טהור של בירוקרטים שלא מבינים מה הם עושים פסיכולוגית לאנשים שבקושי שורדים במצב הנוכחי? אולי מדובר במדיניות מכוונת?

לא ברור איך יכול להיות שבזמן שמשרדי הממשלה לא מתפקידים אל מול האסון שמתחרש במדינה בשנה האחרונה, דווקא פקחים של המשרדים השונים מוצאים זמן להגיע לביקורות עם דרישות חדשות, וכמובן לאיים בקנסות כבדים.

באותה שיחת טלפון עם בעל היקב, הבנתי שגם פקחים של רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) פקדו את המקום, וגם התקיימה ביקורת של מס הכנסה. דיברתי עם יקבים בקו העימות כדי לברר אם גם אצלם היו ביקורות, ואחד מבעלי היקבים מעברו השני של הקו צחק ואמר לי שלא רק שהייתה ביקורת, אלא שבזמן הביקורת נשמעה אזעקה, והפקחים רצו עם העובדים לחדר הבטחון. בדקות הנצח האלה, אותם פקחים דיברו על כמה שהמצב הזוי ועל כך שהכול קורס וצריך לעשות משהו. אבל כשהעניינים נרגעו צפירת ההרגעה, הם חזרו למדוד את שטח מרכז המבקרים ואת שטח המחסן שקיים שם שנים.

ברור לכל שומר חוק שהבירוקרטיה היא מחויבת המציאות בכל חברה מתוקנת, ובזכותה קיימים חוקים ברורים, רשמיים ומוחלטים, שהבירוקרטים אחראים לפקח באופן רצוף על הציות להם. אלה חוקים שמטרתם לשמור על בריאות הציבור, על שמירת החוק ועל השוויון. הבעיה היא שהמילה בירוקרטיה נתפסת אצל רובנו כמילה שלילית, מילה שמשמעותה עבורנו הוא שהממשלה מתערבת בכל דבר, ורק רוצה לסחוט מהאזרחים כסף על ידי הכנסת יד ארוכה לכיסו של האזרח הקטן כדי לרושש אותו. כל פקח או פקיד יכול להחליט מה שהוא רוצה, כל פעולה רשמית לוקחת שנים, מסמכים חשובים הולכים לאיבוד, ולאף אחד לא אכפת, והכל נמדד בכסף (והרבה כסף).

המערכת הבירוקרטית מנהלת סוג של מלחמת התשה מול יקבים קטנים כגדולים, וכולם באותה הקלחת. הצורך לנווט בסבך המורכב של אישורים מרשויות ממשלתיות שונות, לרבות משרד החקלאות, משרד הבריאות, רשות מקרקעי ישראל ורשות המיסים, הוא בלתי נתפס. הצורך בקבלת אין ספור היתרים לייצור, מכירה, ייצוא או הפעלת מרכז מבקרים, הוא בלתי אנושי. וכאילו שכל אלה לא מספיקים, אז הסביבה הרגולטורית בישראל נתונה לשינויים תכופים, לרוב ללא הודעה מספקת או תקופות מעבר. חוסר היכולת לנבא, מאלץ את היקבים להסתגל ללא הרף ולהיות כל הזמן בחזקת "עוברים על החוק". יקב שמנסה להתמודד עם שינוי ייעוד קרקע חקלאית על מנת להרחיב את הכרמים שלו או לבנות מתקני ייצור חדשים, נתקל בקירות בטון והליכים שלוקחים שנים, וברוב המקרים יש צורך בבקשות לבית המשפט על מנת לחייב את רמ"י לתת תשובות לאחר שנתיים, שלוש ולפעמים יותר.

משטר המס בישראל הוא מהמסובכים בעולם המודרני. יקבים ישראלים מתמודדים עם מיסים גבוהים על ייצור ומכירת אלכוהול, ואלה מפחיתים את הרווחיות. מיסים שונים חלים על סוגים שונים של תכולת יין ואלכוהול, ובכך מוסיפים לנטל המנהלי. כשמדובר על יצוא יין מישראל, נכנס לתמונה המכס שאינו שוקט על שמריו, ונדרש ניווט בין תהליכים וניירת מורכבת. כך מרבית היקבים צריכים לשכור "מאכערים" על מנת לשרוד את הבירוקרטיה.

אמנם דיברתי לאחרונה על מקומה של הכשרות בשמירה על התעשייה, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהדרישה של כל רשתות השיווק והמפעלים הממשלתיים לתעודת כשרות, מוסיפה נדבך נוסף של בירוקרטיה והוצאות ליקבים בישראל – אין ספור ידיים מקבלות כסף תמורת עוד פיקוח כשרותי מטעמם, אין ספור משגיחי כשרות מקבלים משכורות, עשרות אלפי ליטרים של  יין נשפכים לצורך ברכות ועוד.

בעיה מרכזית נוספת של החקלאים היא מחסור בכוח אדם מיומן, שחלקו נובע ממכשולים בירוקרטיים בהעסקת עובדים זרים, בעיקר בעונות השיא. המדינה סוגרת את הגבולות להעסקת פלסטינים ולכאורה מאפשרת "על הנייר" להביא עובדים זרים, אבל תהליך קבלת אשרות עבודה ואישורים לעובדים האלה הוא ארוך, מסורבל ויקר מאוד.

תגובת משרד האוצר לגבי מענקים וסבסוד ממשלתיים התקבלה לטובת כתבה שפרסמנו בשבוע שעבר, והיא מספרת את כל הסיפור: "אין מענקים כרגע, גם לא היו השנה". כל נושא היבוא פרוץ, בעיקר באישורי הבאת יין מוכן בצוברים או מיץ ענבים בעלויות נמוכות עם מינימום מס, דבר הפוגע אנושות בתעשייה המקומית.

אי אפשר שלא לסכם בצער רב שהבירוקרטיה בישראל עם חוקים ותקנות רבות, מטילה מגבלות משמעותיות על היקבים בארץ, ומשפיעה על יכולתם לגדול ולהתפתח. ומה שהכי מופרעת היא העובדה שהפקידים מפרשים את החוקים ככול העולה על רוחם.

מבחינת היקבים מדובר באתגרים שאינם עבירים, ודורשים מהם משאבים רבים. במלחמת התשה זו, ידם של הבירוקרטים תהיה תמיד על העליונה, כי אותם פקידים של משרדי הבריאות, החקלאות, האוצר או רשות מקרקעי ישראל, מקבלים את המשכורת הדשנה שלהם בכול חודש, ועינם צרה באותם יקבים שרוצים לגדול, להתפתח, לפתח את האזור בו הם נמצאים, לגרום אושר לאלפי לקוחות חובבי יין, וגם להתפרנס בכבוד. נקודת המוצא של אותם פקחים היא, שכולם קודם כל גנבים ועבריינים שמנסים להתעשר ולגזול. מעבר לזה הם לא רואים דבר, וחבל, משום שאילו רק היו פוקחים את העיניים, הם היו מגלים שאין אף בעל יקב שבנה טירה, מחזיק מטוס פרטי או אוכל כל סוף שבוע במסעדות מישלן בפריז. כולם עובדים קשה ומנסים לשרוד כי הם אוהבים יין, אוהבים לארח ומייצרים מוצר חובק עולם שמביא הרבה כבוד למדינת ישראל, כשמאפשרים לו לעשות זאת.

לסיום אני חייב סיפור אישי קטן שאינו קשור ליין, על מנת להמחיש את מעללי הבירוקרטיה. לפני מספר ימים נפטר קרוב משפחה רחוק שלי, יהודי קשיש בן 95 שנולד בתל אביב, ואהבה וציונות גרמו לו להתיישב ב-1950 בקריית שמונה. הוא היה איש שחי חיים צנועים, גידל משפחה, בנה בית, התפלל בחגים בבית כנסת ובסך הכול חי טוב, עד שלפני חצי שנה, כאשר קריית שמונה פונתה, גם הוא פונה מהבית הסיעודי בו שהה לבית סיעודי בירושלים, וכאמור, נפטר לפני מספר ימים. כאשר המשפחה פנתה לבקש רישיון קבורה, משרד הדתות הודיע להם שמאחר שקריית שמונה מפונה ובית העלמין שלה נפגע, יהיו חייבים לקבור אותו בעיר אחרת. אלא שהשינוי הזה גרר עלות הקבורה של 30 אלף שקלים!! זו התנהלות הזויה, חסרת רגישות ופשוט אכזרית. מי שאמונה על הקבורה בארץ היא חברה קדישא, שפועלת תחת משרד הדתות בראשותו של הרב מיכאל מלכיאלי ממפלגת ש"ס. זו אותה מפלגה שאחת מסיסמאות הבחירות שלה הייתה "גם אני שקוף". לצערי, כל אזרחי ישראל שקופים בשנים האחרונות. דרך אגב, המשפחה החליטה לתרום את גופו של המנוח למדע.

השר מיכאל מלכיאלי הגיב אישית בטלפון לאלון גונן

"הוצאתי הנחיה גורפת לכל העוסקים בעניין, שכל אדם שפונה מביתו בגלל המלחמה ונפטר, יכול להיקבר היכן שמשפחתו מחליטה ללא כל עלות. זו הנחיה גורפת, ובמידה וביקשו תשלום עבור קבורה יש לפנות אלי באופן מידי ואטפל בעניין באופן אישי". 

יונתן לבני באַקוֹ וִינוֹ – יריד יין ראשון במכולות (קונטיינרים)

בשבוע שעבר התקיים יריד יינות ב'בית המכולות' בנמל יפו; בניין חדש, מענין מבחינה ארכיטקטונית, המורכב ממכולות (קונטיינרים) שמשתמשים בהן להובלת סחורות באוניות מטען. את האירוע הפיקו דדי זהר, הבעלים של 'רזי הכרם' העוסקת בירידים ופסטיבלי יין, ונתי פאוסט מ'הבוטיק של נתי' ברחובות, העוסק במכירת יינות ישראלים כשרים, בעיקר מתיישנים, ובארגון ארוחות שיינות במרכזם.

רוב היינות שהוצגו והוטעמו היו יינות ישראלים, בעיקר של יקבים קטנים פחות מוכרים. דדי ונתי הסבירו לי באירוע, שהם היו מעוניינים לחשוף יקבים קטנים ולתת להם במה, מאחר שאינם מגיעים לירידים הגדולים.

"נתנו להם חשיפה ללא כל תשלום, אפילו לא עבור כוסות היין. המטרה היא שהיקב יבוא עם אנשיו ויטעים יין, ולא יעשה חשבון שצריך לתת רק יינות זולים כי ההשתתפות ביריד עולה כסף", אמרו. הקהל שהשתתף ביריד גם הוזמן לסדנאות של יינות מתיישנים מהאוסף הגדול של יינות נתי פאוסט.

היו גם מספר יקבים גדולים ביריד, אך אני בחרתי להתרכז רק ביקבים קטנים פחות מוכרים. נדהמתי לגלות איכויות של יקבים מתחילים המייצרים בשלב זה רק כמה אלפי בקבוקים. אגב, מספר לא קטן מיקבים אלה ממוקמים בשומרון-בגדה המערבית.

יקב מראה מקום

היקב שייך לייננית נעמי אדר הופמן, שגרה במשק חקלאי במושב ביצרון ומגדלת כרם קטן של ענבי מלבק. מאז שנת 2018 היא מכינה כ-1000 בקבוקי יין בשנה ביקב שורק, המארח אותה לייצור יינותיה, כפי שיקב זה עושה עם לא מעט ייננים. השנה היא יצרה גם יין מלבק מענבים שהגיעו מעמק האלה. היא גם תוציא השנה לשוק יין מענבי שנין בלאן  שתוסס כרגע, שהגיעו מקדמת צבי ברמת הגולן. להזמנות יין: 054-2992559.

גיא רוזה 2023 – יין רוזה על שם בנה של נעמי, עשוי מענבי מלבק אדומים. הענבים עברו השריה קצרה עם הקליפות, ואחר כך הועברו למיכלי נירוסטה לתסיסה בטמפרטורה נמוכה. יין בצבע ורוד בהיר, עם ארומות מצוינות של פרחים, תותי בר ותות שדה. יין קריספי נהדר כשהוא מקורר היטב. 100 ₪.

עמק 2023 – יין על שם עמק האלה, עשוי מענבי מלבק. למרות היותו יין אדום יושן ללא חבית אלא רק בנירוסטה. יין צעיר לא כבד כלל. טעמים ברורים של ענבי מלבק, שבדרך כלל הם קצת בומבסטיים, שאפיינו את בורדו. היום הם נפוצים בעיקר בארגנטינה, שם הם משמשים כיינות דגל. המלבק של הופמן הוא בדיוק ההיפך: קליל ורענן. 140 ₪.

יקב נץ

היקב שוכן בכוכב השחר, התנחלות במתכונת של ישוב קהילתי דתי במזרח הרי בנימין, מערבית לבקעת הירדן. כרמי היקב נטועים בגובה 620 מטר מעל פני הים, על גבול המדבר, וכך ישנה השפעה של קור הרים עם חום מדברי. היינן הוא שלמה קשת, שלמד ייננות באוניברסיטת אריאל בשומרון אצל ד"ר שיבי דרורי. שמואל פרנק הוא שותף מלא בכל המהלכים וייצור היין. ביקב מייצרים כ-6000 בקבוקי יין בשנה, וליינות כשריות מהדרין. להזמנת יין: 050-8540500.

בלאן דה נואר 2023 – יין הדגל של היקב, עשוי מענבי קברנה סוביניון, שנבצרו מוקדם בקיץ והועברו ליקב לקירור במשך לילה שלם. לאחר מכן עברו הענבים למעיכה ופרס מידי, ללא מגע עם הקליפות, וכך משתמשים ליין רק במיץ הענבים. היין התיישן במיכלי נירוסטה עד הביקבוק שנעשה כעבור 6 חודשים. יין לבן המבוסס כאמור על ענבים אדומים, שהוא נעים לשתייה, בעיקר כשהוא מקורר היטב. 119 ₪

בלנד צעיר 2023 – כשמו כן הוא. בלנד של יין אדום העשוי מ-39% ענבי קברנה סוביניון, 37% מרלו ו-24% שיראז. יין צעיר שהתיישן במיכלי נירוסטה, להם הוסיפו לוחות עץ אלון צרפתי כדי להוסיף מעט טעם חבית. התוצאה מעניינת – מרגישים את טעמי העץ באופן חלש המשפיע על יין אדום קליל. 89 ₪.

לבן יבש 2023 – 80% שנין בלאן מכוכב השחר, ו-20% שרדונה מהישוב אש קודש באזור. השנין בלאן מככב ביין, כשהשרדונה מוסיף לו מעט מתיקות. גם יין זה נעשה במיכלי נירוסטה, וזה היה היין שאהבתי יותר משאר יינות היקב. 79 ₪.

יקב הר זמר

יקב הר זמר שוכן במושב דישון בגליל העליון, בין רמות נפתלי לעמק קדש. כל הכרמים נטועים בהר זמר, ומכאן שם היקב, השייך לעופר גידסי שמייצר יינות מאז 2013. הוריו של עופר, ממייסדי מושב דישון, גידלו בזמנו ענבי מאכל. תושבי מושב דישון שבמרחק שני ק"מ מגבול לבנון, פונו ממנו מתחילת המלחמה בצפון. עופר נשאר במושב, והוא משרת בכיתת הכוננות מאז המלחמה. להזמנות יין: 052-6947249.

בכרם 2023 – אחד הדברים המאפיינים את יינות היקב, זו ההתיישנות הממושכת של היינות התורמת לאיכותם. יין זה, שדווקא לא התיישן, עשוי מ-85% ענבי רוסאן ו-15% סוביניון בלאן. בניגוד להרבה יינות לבנים שלא רואים חבית, היין הלבן הזה שהה 6 חודשים בחביות עץ, שנתנו לו טעם ונילי נהדר. יין לבן במיטבו, רענן מאוד, נעים בסיומת וכיפי לאוהבי יינות לבנים מעניינים. 90 ₪.

בכרם 2021 (זיקית על התווית) – טעמתי שני יינות אדומים של יקב הר זמר טעמתי, ששניהם נקראים 'הר זמר בכרם' ושניהם משנת 2021. ההבדל החיצוני ביניהם הוא רק בכך שעל בקבוק אחד מופיעה תמונה של זיקית, ועל הבקבוק השני ציפור – שתי חיות הנמצאות בכרם, אך אם אינך קורא את מה שכתוב מאחור אינך יודע מה אתה רוכש. אז זה היין עם הזיקית על הבקבוק – עשוי מ-80% ענבי סירה ו-20% קברנה סוביניון, בלנד ששהה שנתיים בחביות עץ אלון. צבע עמוק עם טעמי פירות שחורים ושזיפים, טעם עדין של קאסיס ומעט פלפל שחור. יין אדום מיוחד וטעים ביותר. 120 ₪.

הר זמר בכרם 2021 (ציפור על התווית) – היין עם תמונת הציפור מורכב מ-75% ענבי קברנה סוביניון ו-25% פטי ורדו. גם יין זה שהה שנתיים בחבית עץ. יין עשיר, טאניני ביותר, מורכב מאוד, כתוצאה מהפיגמנטים של שני זני הענבים.  למרות שמדובר ביין אדום, אני מציע לצננו מעט לפני השתייה כדי להקל על הכבדות של יין אדום. 110 ₪.

יקב גת בסלע

יקב של היינן יעקב בן משה, מהמושב הקהילתי הדתי אש קודש ליד שילה. בהתחשב בכך שאינו ישוב גדול, יש בו לא מעט יקבים וכרמים. היקב שממוקם בתוך מערה בסלע, פועל משנת 2013. היינן בן משה לא למד ייננות, אלא הוא עושה יין מקטנותו. "עוד כשהייתי ילד עשיתי כבר יינות למשפחה", כך אמר לי. "מאז שאני ילד אני אוהב להכין יין." אגב, למרות שהוא דתי, ליינות אין הכשר רבני: "הם כשרים כי אני איש דתי". להזמנות יין: 054-5861234.

חינגת עלומים 2023 – יין עשוי מענבי מוסקט אלכסנדרוני אורגני, שעבר תסיסה קצרה על קליפותיו, עם תוספת של תזקיק מיוחד שבן משה מייצר, המוסיף ליין טעם מאוד לא סטנדרטי של יין לבן. מתיקות נעימה של יין לבן, מאוד שונה בטעמו. 17% אלכוהול ביין לבן זה, גם זה משהו חריג ושונה. לבן פירותי מרתק ושונה. לא להחמיץ. 120 ₪.

קברנה סוביניון 2023 – מה כבר אפשר לחדש בקברנה סוביניון, מזני הענבים הנפוצים ליין אדום הנפוצים בעולם? אז אפשר – הקברנה סוביניון של בן משה, הוא ייחודי לטעמי. צעיר מאוד, דבר שאינו מאפיין את הזן. התיישן רק במשך שנה אחת, ובכל זאת יש לו טעם כל כך שונה מהקברנה סוביניון,אליו הורגלנו כולנו. טעמים מורכבים ושונים של יין אדום שונה ואיכותי. 130 ₪.

חושן 2023 – שוב יין יוצא דופן. עשוי מ-69% ענבי ארגמן – הכלאה בין סג'או פורטוגלי וקריניאן ספרדי, 24% קברנה סוביניון ו- 7% מרלו. שהה שנה בחבית. יש לו בוקה מרתק וטעם מאוד ייחודי שמוכיח, שוב כמה זן הארגמן מוסיף ליינות בישראל. 130 ₪.

יקב Settlers Cellar

בעברית פירוש השם הוא 'מרתף מתנחלים'. עוד יקב בישוב אש קודש, שהוקם ב-2011. הבעלים והיינן הוא אהרון כצוף, שנראה יותר כמו קאובוי – בוקר אמריקאי עם כובע תואם על ראשו גם בזמן שהוא מטעים את יינותיו. שם היקב מופיע רק באנגלית, ואין רישום של שם היקב בעברית על הבקבוק. כצוף מסביר לי כי למד ייננות בעצמו, וקיבל מעט עזרה והכשרה מהיינן לואיס פסקו שליווה את הייצור בשנים הראשונות. כל היינות שלו מיועדים למשלוח לחו"ל, ולכן לדבריו אין רישום בעברית, אם כי ניתן לרכוש את היינות בישוב או להתקשר אליו: 052-6231421.

קברנה סוביניון 2023 – יין מענבי קברנה סוביניון מקומיים, שגדלים כמו בספרד ללא כל השקיה. קברנה סוביניון קלאסי לאוהבי הזן, שמראה כי אצלנו גדל זן קברנה סוביניון מצוין ולא פחות טוב מזה של צרפת. היין שהה שנתיים בחביות עץ אלון, ויש בו כ-16% אלכוהול – אחוז גבוה ביותר, עם מעט מתיקות בסיומת שאינה אופיינית לזן. עם זאת היין מאוזן והטאנינים רגועים. 100 ₪.

קברנה פרנק לבן 2023 – הענבים המשמשים ליין הזה הם ענבים אדומים שכל כך אופייניים לאזור עמק הלואר בצרפת. בכדי ליצור יין לבן מהענב יש לבצור אותו מוקדם, ולא להביאו במגע עם הקליפות כדי שלא יקבל את הצבע ואת הטאנינים של הענבים. היין תסס במיכלי נירוסטה, ובוקבק מוקדם כשעוד היו בועות תסיסה במיץ הענבים המותסס. בטעימה, יין בצבע מעט ורוד, אבל טעם של ענבים שתפוח עץ ירוק שולט בהם, כאילו הענבים נקטפו מעץ תפוח. היין הייחודי ביותר ששתיתי בטעימה. קניתי אותו כדי לראות אם מישהו מידידי אנשי יין יידע לזהותו. 100 ₪.

יקב טפירו

יקב משפחתי מנתניה של היינן בני טפירו, המייצר כ-5000 בקבוקים בשנה. מה שמייחד את יינותיו הוא אי-שימוש בחומרים משמרים כלשהם, והשמרים טבעיים ולא מלאכותיים. גם טפירו לא למד ייננות, והוא אומר כי למד ייצור יין מסבו וסבתו, שגם הם ייצרו יין לעצמם לפני הרבה שנים. להזמנות יין: 058-400022.

פטיט סירה 2023 – יין שבוקבק רק לאחרונה מענבי פטיט סירה, ללא ביסולפיט כמובן וגם ללא שמרים, למעט שמרים הטבעיים שעל הענבים. בוקה מעט מוזר, אך למרות זאת אוהבי הזן המיוחד הזה ירגישו בטעם שאלו ענבי פטיט סירה. יין מומלץ למי שיש להם בעיה עם חומרים כימיים ביינות.  150 ₪ – יקר.

מרלו 2019 – עשוי מענבי מרלו ששהו 12 חודשים בחביות עץ אלון אמריקאי.יין פירותי עם טעמי דובדבנים ותבלינים מקומיים. איזון נעים, עם זאת חשתי איזה מין טעם מבעבע מעט כמו בשמפניה, שלא אמור להיות ביין. יכול להיות שזו תוצאה של אי שימוש בחומרים משמרים. 100 ₪.

יקב מבצר עלית

היקב הוקם בשנת 2006 בחצרות האיכרים בעתלית, על ידי שלושה חובבי יין – רמי גולדשטיין, אשר גל ואסף אפק, שלמדו אצל ניר שחם ביקב שורק. היקב מייצר כ-2000 בקבוקים בשנה. היינות שלהם שאני שותה לא אחת, הם בדרך כלל יינות מאוד טעימים. להזמנות יין: 054-4323727.

מרסלאן 2022 – עשוי מענבים המגיעים מעמק יזרעאל. יין אדום בעל צבע עמוק ומרקם רך. ריחות נהדרים של יין ששהה שנה בחביות עץ אלון. קליל מאוד ואופייני ביותר לזן ממנו עשוי. מתאים ביותר ליום חם קיצי, בעיקר אם יקוררו קודם לכן. 80 ₪ – מציאה.

עתלית 22 – שנת הבציר של הענבים היא 2020 והיין נקרא עתלית 22 מכיוון שהוא שהה 22 חודשים בחבית עץ. קצת מבלבל ולא כל כך ברור, אבל ליין מגיעות לו מחמאות חמות. עשוי משליש ענבי קברנה סוביניון, שליש שיראז ושליש פטי ורדו. עיקר האיכות נובעת מהשהות הארוכה בחביות וטעמים עשירים משלושה זני ענבים איכותיים. יש לו טעמי פירות שחורים, וסיומת מרוכזת ארוכה ונעימה. לא להחמיץ. 120 ₪ – מחיר כדאי בהתחשב באיכות.

רשת חצי חינם והסאגה הגדולה של יקב בנימינה

אלון גונן: לפני מספר שבועות כתבנו כי התנהל משא ומתן בין אנשי רשת 'חצי חינם', המחזיקה בין היתר את 'יקב בנימינה', לבין איש העסקים החרדי רונן גנון – איש נדל"ן שבאמתחתו קניונים, חנויות יין וכלי בית, ולאחרונה פתח חנות בשר. ידו בכול, ומעורבותו במפלגת ש"ס וקרבתו לצמרת שם ידועה לכול.

תוך כדי שהמשא ומתן התנהל, קיבלתי הודעה מהיזם גנון, כי הוא מזמין אותי ועיתונאים נוספים לאירוע השקה שהוא יקיים ביקב בנימינה, בו הוא, כ"שותף" ביקב, יפתח בקבוקים מיוחדים ויארח את האירוע. בנוסף, פרסם הרב גנון, כי הוא מחפש ליקב מנהלת חשבונות חדשה, ויש לפנות אליו לפרטים. כל ההודעות שקיבלתי היו מהנייד האישי של הרב גנון, ובכל ההתכתבויות שלנו והודעות מוקלטות ששלח, לא נמסר לי כי הוא מבקש שלא להיות מצוטט.

לכאורה הבנתי כי אם האדם מזמין באופן אישי לאירוע השקה ביקב ומחפש מנהלת חשבונות, אז נסגרה עסקה מול רשת חצי חינם – אחרת מה לו ולענייני היקב, ועוד ברמת מנהל חשבונות. לאחר שפרסמתי את הידיעה פנתה אלי רשת חצי חינם דרך איש יחסי הציבור שלה, והכחישו בכל תוקף כי הרב גנון חתם איתם על עסקה. הם אומנם אמרו כי התנהל משא ומתן, אבל באורח פלא לא היו מודעים לכול הפרסומים של גנון בעניין מנהל החשבונות וההשקה שהוא ערך ביקב, והזמין מאות אנשים לאותו אירוע מתוקשר. כאמור, הם אמרו לי שהמשא ומתן לא צלח והם לא מקיימים שום דין ודברים נכון להיום עם הרב גנון.

ההכחשה של רשת חצי חינם לכתבה שלי כי יש להם שותף חדש ביקב, היא סיפור על התנהלות הזויה ולא מובנת או מקצועית של רשת גדולה ומכובדת. התגובה גילתה טֶפַח אבל ללא ספק כיסתה טְפָחַיִים. הרבה שאלות צצו לאחר מכן, בעיקר כשמדובר בגוף  גדול ומבוססת, שמתעסק עם נדל"ן, רשתות שיווק, מרכזים מסחריים ויקב גדול. לא ברור איך כל רשת הניהול של חצי חינם לא הבינה ולא ראתה מה קורה בחצר היקב. איך יכול להיות שאיש עסקים שמנהל משא ומתן פעיל איתם לגבי שותפות ביקב, מסתובב ביקב ומפרסם הזמנות בשמו ומפרסם כי דרוש מנהל חשבונות ליקב בנימינה מטעמו, והם לא עושים דבר. לא רק זה, ממשיכים לנהל את משא ומתן איתו. האיש קיבל את "מפתחות היקב" עוד לפני שחתם על איזשהו מסמך. רשת חצי חינם לא יכולה להגיד כי הם לא ראו ולא שמעו, כי באירוע שהפיק הרב גנון היו נציגים והבעלים של רשת חצי חינם עם מאות המוזמנים של גנון (רובם היו חרדים על פי עדות הראייה של אחד העיתונאים שנכח באירוע). כך, באירוע נצפה אור קופרלי, מי שמנהל את עסקי הנדל"ן  של רשת חצי חינם (הבעלים הוא מוטי קופרלי), והפרסום בעניין חיפוש מנהל חשבונות עלה באתר של הרב גנון ואף ברשתות החברתיות.

כאמור, הכתבה שלי, שעלתה והגיעה לידי הבעלים של חצי חינם הדליקו פתאום נורות אזהרה, והם הזדעקו ושלחו לי מסמכים המעידים כי הרב גנון לא שותף שלהם על פי מרשמי רשם החברות, ומסרו לי כי הם נדהמים מהפרסום על גנון ומעשיו. לעומת זאת שלח לי איש העסקים הרב גנון הודעה, כי "רשת חצי חינם אולי נדהמים מהמידע שמגיע אליך, אבל אני עובד מול קבוצת חצי חינם והבעלים שלה באופן שוטף ופורה, ובעזרת ה' נוציא הודעה וכתבה מסודרת על עתיד היקב והשכונה העתידית שתבנה סביב היקב בעזרת ה'".

לפני שבועיים קיבלתי הודעה מאיש יחסי הציבור של חצי חינם, ובה הוא מסר לי רשמית כי "הסתיים המו"מ עם רונן גנון, והוא יצא לגמרי מהתמונה".

כאמור סאגה, והשאלות לרשת חצי חינם רבות וקשות: איך יכול להיות שתוך כדי ניהול משא ומתן עם שותף פוטנציאלי, כשמדובר על עסקה במיליוני שקלים, מאפשרים לו להפיק השקה של יינות היקב, לשלוח הודעות לעיתונאים בשמו ואף לארח את מאות המוזמנים שהגיעו, וזאת תוך שהוא מציג את פרויקט הבנייה המתוכנן שלו בשטחי היקב וסביבתו?

איך יכול להיות שתוך כדי ניהול משא ומתן, מפורסם ברשתות החברתיות על ידי השותף הפוטנציאלי גנון, שעדיין לטענתם, לא חתם על שום מסמך, כי הוא מחפש לעבודה מיידית מנהלת חשבונות בכירה ומפרסם את מספר הנייד שלו? וזה לא הכול.

לסיכום: אנשי עסקים ממולחים יעשו הכול על מנת למצות משא ומתן, ואף יעשו שימוש בעיתונאים (הפעם אני, וגם אלה שהיו באירוע שלו) דרך הדלפת מידע וגם מידע מוטעה. לא ברור מה הניע את גנון לספר סיפורים ולספק מידע שהוא לא נכון, אני לא נכנס לאישיות שלו ולא מנתח גם את עברו על פי פרסומים שעלו בעיתונים בשנים האחרונות. מה שמטרידה במיוחד, זו ההתנהלות של חצי חינם, על כל מנהליה ועורכי דינה ורואי החשבון שלה והעסקים הרבים שיש להם.

לא ידענו, לא ראינו, לא שמענו. המשפטים האלה נשמעים מוכרים בתקופה האחרונה. התמונה בראש הכתבה מדברת בעד עצמה.

הביקורות של אלון גונן: 3 סוביניון בלאן 2 שרדונה – בציר 2023

יקב שורק – המעבדה סוביניון בלאן 2023:  בצבע גוון אפרסקי קל מאוד. ארומה שולטת של טרופיות ומעט אשכולית בוסרית. גם בפה יש יותר טרופיות מאשר טעמים אופיינים של הזן, בעיקר חסרה רעננות וירקרקות. יין שהוא לא ממש סוביניון בלאן. יכול להיות שנבצר מאוחר מאוד, יכול להיות שיש תוספת חוקית של ענב אחר, יכול להיות שסוג השמרים הוציא את הסוביניון בלאן ממנו. בכל אופן מדובר ביין חביב במחיר של 90 ₪. ציון 88. תמורה למחיר – 40 ₪.

מותג דרך ארץ (של המגש שקד) – סוביניון בלאן 2023: ארומות של פירות הדר בשלים, טעמים חדים ונקיים. מינרליות טובה. יין מאוד שתי, בלי צורך לנתח את מורכבותו כי לא באמת צריך. סוביניון בלאן קלאסי במחיר של 3 בקבוקים ב-100 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – מצוינת. 

יקב כרם שבו – סוביניון בלאן 2023: ארומות של מלון ואגס בוסרי. פה מינרלי שמחזיק טוב את הפירותיות של ענבי הזן, וחסרה לי העשבוניות והייחודיות של פרי גלילי. מחירו 90 ₪. ציון 89. תמורה למחיר 60 ₪.

יקב מרגלית – אופטימה שרדונה 2022: ארומות של אגס, מלון ומעט טרופיות. בפה המלון הכתום שולט עם טרופיות בקצוות. ביין יש תוספת של זן לא מוכר שגדל פרא באחד הכרמים של מרגלית (מרגלית בלאן), שמעניק עשבונית באפטר טייסט ומעט תות שדה. חובבי השרדונה הבורדולזי יגלו בו עניין. מחירו 140 ₪. ציון 89. תמורה למחיר – 80 ₪. חובבי שרדונה מבורגון ימצאו מקבילים לו מיבוא במחיר דו-ספרתי.

יקב תשבי – שרדונה אסטייט 2023: ארומות של אגס, מעט תפוז בוסרי. ככול שהוא מתחמם בערסול, יוצאים גם אננס ומלון. הפה שופע פרי בשל, תפוחי עץ אפויים ואגס עסיסי. יופי של יין. מחירו 50 ₪. ציון 90. תמורה למחיר – מצוינת.

כדאי לקרוא גם את זה

שתי גדות לגארון – טעימה בורדולזית עיוורת

למשתתפים בערב זה הוגדר מראש כי מדובר במגוון יינות שחלקם מבורדו וחלקם "תואמי בורדו", דהיינו בלנד בורדולזי אבל לא בהכרח בעל אזרחות צרפתית. יגאל ברנע השתתף נהנה כתב וצילם. קראו כאן

שולחן השבת של רחל מאופקים והדס אלמגור – כאשר אוכל ואומנות נפגשים

מאורעות השבת השחורה של 7.10 קשרו בדרך מיוחדת שתי נשים חזקות – רחל אדרי והדס אלמגור שיצרו קשר מיוחד בין אומנות לאוכל ולמשפחתיות. איריס לוי נפגשה כתבה וצילמה. קראו כאן

עולֵלות בציר

צח בניטח – ענבי קריניאן מגבעת ניל"י ליקבים קטנים

צח בניטח, דור שלישי לחקלאים ממושב גבעת ניל"י שבתחומי מועצה אזורית אלונה בקרבת זכרון יעקב, פרסם פוסט זה בדף הפייסבוק 'ציוד ליקבים והכנת יין': "למכירה ענבי יין מעולים מסוג קריניאן, Ph 3.6, Brix 23. בוצר לפי הזמנה בקרטונים, 5 ₪ לקילו. צח 054-8181554".

שוחחנו עם צח, חקלאי צעיר שסבא שלו הקים את המשק בגבעת ניל"י, אביו המשיך ועתה צח מגדל בו ענבי מאכל ופירות נשירים, כאשר בשנת 2013 נטע 7 דונם כרם קריניאן, שמפיקים בשנה כ-14 טון ענבים ליין.

קהל היעד של צח הם קודם כל יקבים ביתיים. כשהרוב קונים בסביבות 300 קילו ענבי קריניאן לייצור יין אצלם. את היתרה שנשארת לו, צח מוכר ליקבים גדולים. את הענבים הוא אורז בקרטונים של כ-11.5 קילו, והקונים מגיעים אליו כדי לקבל את הענבים.

צח בניטח – 054-8181554

עולֵלות בקצרה

מועדון חברים ליקב אדיר – הצטרפו ואולי תגרילו מגנום

יקב אדיר פרסם פוסט פייסבוק זה: "גאים ונרגשים להשיק את מועדון החברים החדש שלנו. בימים אלו, עקב המצב בצפון, מרכז המבקרים שלנו סגור. לכן חשוב לנו לשמור על קשר ולעדכן על הנעשה ביקב – ככה תישארו תמיד קרובים אלינו.

כחברי מועדון תהיו הראשונים לשמוע על: השקת יינות חדשים, אירועים ייחודיים ביקב ובמקומות נבחרים,  הטבות מיוחדות במרכז המבקרים, ניוזלטר שישלח פעם בחודש, עדכון על הנעשה ביקב.  הצטרפו למשפחת יקב אדיר. בין המצטרפים נגריל בקבוק מגנום 1.5 ליטר ו- 750 מ"ל של יין הדגל November. הפעילות בתוקף עד 10.11.24".

מארזי שי לראש השנה לתמיכה בעסקים מהגליל והגולן

בזמן שרבים מתושבי הגליל העליון מפונים מבתיהם והפסידו חודשי עבומדה רבים במהלך המלחמה, יצאה החברה הכלכלית הגליל העליון במיזם לתמיכה בעסקים הקטנים מהגליל והגולן – מארזי הטעם עם הגליל, שמבוססים במלואם על מוצרי העסקים הקטנים מקו העימות, ומשווקים לחברות וארגונים כשי לראש השנה – הזמנת מינימום 20 מארזים.

המארזים מכילים יינות, ליקרים, מוצרי מזון ומלאכת יד של עסקים קטנים מקו העימות. כל מארז תומך ביותר מעשרה יצרנים ומגדלים מקומיים מהגליל והגולן, וכול המוצרים במארזים כשרים. היינות במארזים הם מהיקבים הר אודם, שמיר, דלתון, הרי גליל, כמיסה, כרם בן זמרה, עמיעד, בן דוד, עלמה, אור הגנוז, אביבים.

ענבר בזק, מנכ"לית החברה הכלכלית הגליל העליון, אומרת: "הקפדנו לפנות לכלל העסקים בגבול הצפון ולאפשר להם להשתתף במיזם, והייתה היענות מדהימה. עשרות עסקים מקומיים שלחו את מיטב התוצרת שלהם למארזים, והצלחנו לבנות מגוון רחב של מארזים במחירים שונים, במגוון כשרויות, ובעיקר – באופן שמביא את החוויה הגלילית לכול פינה בארץ".

המארזים שמגיעים במבחר הרכבים, החל מ-149 ₪ למארז, מיועדים לחברות וארגונים. מינימום להזמנה – 20 מארזים. אפשר להרכיב מארזים בהתאמה אישית בהזמנות של מעל 100 מארזים.

לפרטים נוספים והזמנות: ענבר בזק, [email protected]  052-3792247