אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר שנה שנייה על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים – מחר 400 ימים בשבי החמאס והג'יהאד האיסלמי!

"אני מבקש להצדיע לנופלים ולבני משפחותיהם, לפצועים ולנכים, לחטופים ולמשפחותיהם וללוחמי צה"ל באשר הם. אני סומך עליכם ומצדיע לכם" – יואב גלנט שר הביטחון המפוטר, 5.11.2024

חברות הפצת יין והכוח שבידיהן

אלון גונן: בחודשים האחרונים עלו לכותרות שתי חברות הפצה בתחום היין, הראשונה היא חברת ההפצה המשותפת של משפחת שקד עם יקב רמת הגולן-הרי גליל, שמחכה להחלטת היקב בעניין כן-לא חתימה על חוזה הפצה חדש. השנייה היא חברת הכרם, שאחרי 11 שנות פעילות משותפת, נפרדה מיקב דלתון וממשפחת הרוני שהעבירה את פעילות ההפצה והשיווק שלה לחברת  גלובל ווין אנד ספיריטס (GWS) של משפחת פאליק. נזכיר שלפני שלוש שנים גם יקב ויתקין הודיע על עזיבת חברת הכרם אחרי 13 שנים של עבודה משותפת, ועבר לעבוד עם מפיץ אחר – יקב כרמל.

כנראה שאני אחטוף על כך, אבל ישנו סטריאוטיפ שאינו מבוסס על מחקר, לפיו בעולם העסקים נשים אינן מסתדרות אחת עם השנייה, בעיקר כי הן נתפשות כתחרותיות יותר מגברים. תיאוריה זאת נוטה להדגיש קונפליקטים בין נשות עסקים, וסטריאוטיפים כמו מיתוס "מלכת הדבורים" המצביע על כך שנשים מצליחות נוטות לתמוך פחות בנשים אחרות. הנה כתבתי זאת.

שני היקבים שעזבו את הכרם, חתמו על הסכם ההפצה עם אריאל אפשטיין, שהיה אז מנכ"ל החברה והיום יו"ר הדירקטוריון. הם סיימו את ההתקשרות עם המנכ"לית שהחליפה אותו, אחותו נורית אפשטיין-שמיר. דרך אגב בשני היקבים מכהנות מנכ"ליות – שרונה פז-בלוגולובסקי בויתקין, ובילי הרוני בדלתון.

בניתוח מכתבי הפרידה שנשלחו לחברת הכרם מטעם שני היקבים, אפשר להבין בין השורות שהפרידה לא הייתה על מי מנוחות, ושרונה פז-בלוגולובסקי וגם בילי הרוני, "רקדו על מדרגות הרבנות" כאשר הצליחו להשתחרר מהקשר עם מנכ"לית הכרם. נכון להיום יש שקט תעשייתי בין הצדדים, ושתי המנכ"ליות שומרת על פרופיל נמוך מכבד, ובעיקר על פה סגור.

נקווה שיצר הנקמנות לא ירצה להתפרץ, כי  הן עשויות להגיע למערכה עם תחמושת כבדה כגיבוי – דלתון עם משפחת פאליק וויתקין עם חברת כרמל, ואף אחד לא צריך את המלחמה הזו. ואיך כתב סופר המדע הבדיוני פרנק הרברט ("חולית"): " אין סיום אמיתי, זה רק המקום שבו אתה עוצר את הסיפור".

אז למה צריך חברת הפצה טובה

לחברות הפצה יש תפקיד מכריע בעיצוב הצלחתו או כישלונו של כל עסק, וגם של יקבים, מאחר שהן פועלות כגשר בין יצרני יין לצרכנים. המפיצים מנהלים את הלוגיסטיקה, השיווק ובניית הקשרים הדרושים להעברת יין מאתר הייצור למדפי החנויות והמסעדות, או ישירות לצרכנים. כדי שיקב יצליח עם מפיץ, יש קודם כל להחליט על יעדים משותפים, והמפיץ והיקב חייבים לחלוק יעדים דומים לגבי צמיחה, מיתוג ומיצוב שוק. הבסיס חייב להיות תקשורת פתוחה שעוזרת להבטיח שהמפיץ מבין את הצרכים והערכים של היקב, ומספק משוב בזמן, תוך בניית המותג, כולל שיווק ויישום אסטרטגיות שייצרו ערך מתמשך עבור היקב.

בעיקר במדינת ישראל, בה דבר אינו יציב מבחינה כלכלית, גמישות ויכולת הסתגלות מהירה חשובות ביותר. מפיץ בעל יכולת הסתגלות, כזה שמגיב למצבים משתנים (מלחמה, מגפה וכו') וטרנדים חדשים, הוא בעל ערך רב ליקב שלא תמיד יודע לזהות מה קורה בשוק.  שותפות הפצה נכונה יכולה להניע יקב להצלחה ולפתיחת שווקים חדשים. שותפות כזאת תכלול הדרכה של צוותי מכירות, יצירת חומרי קידום מכירות, עריכת טעימות, והשתתפות בפסטיבלי יין. תמיכה כזו יכולה לשפר משמעותית את הכרת המותג, ולעזור ליקב לבדל את עצמו בשוק תחרותי.

ללא מפיץ אמין, יקבים עלולים לאבד את הפוטנציאל שלהם, ובמקרים מסוימים אף להיקלע למצב של קשיי הישרדות. יקבים חייבים לבדוק בקפידה מפיצים פוטנציאליים, כדי להבטיח שיש להם תשתית מתאימה, שהם מכירים את השוק, שאין להם ניגוד אינטרסים, והכי חשוב: שיהיו מסורים ליקב כדי לעזור לו לשגשג.  אם למפיץ חסרים אסטרטגיית מכירה חזקה, משאבים או התלהבות מהמוצר, היקב עלול לפספס הזדמנויות מכירה קריטיות. יקבים עם שותף הפצה גרוע עלולים יכולים לגלות שהמוצרים שלהם נעלמים או אבודים בין מותגים אחרים, מה שמשפיע על המוניטין והרווחיות שלהם.

יקב חייב למצוא מפיץ שיש לו קשרים עם חנויות מרכזיות, מסעדות וסומליירים, על מנת למנף את מערכות היחסים הללו, ולהביא את מוצרי היקב למקומות רצויים ובעלי חשיפה גבוהה. דבר זה חשוב במיוחד עבור יקבי פרמיום או יקבי נישה שרוצים להתמקם בסביבה מסוימת (יוקרתית או אקסקלוסיבית).

מפיצים עוזרים לעצב את תדמית המותג של היקב, ולחנך את הצרכנים לגבי האיכויות הייחודיות של היין. על ידי הצבת היין בשווקים הנכונים ויצירת מבצעים ממוקדים, הם עוזרים להתאים את המותג לקהל היעד שלו, בין אם מדובר בצרכני פרמיום או בצרכני יין מזדמנים.

 הפצת יין כוללת לוגיסטיקה מורכבת, כולל אחסנה מבוקרת, הובלה ועמידה בלוחות זמנים צפופים. מפיצים מנוסים מנהלים את הלוגיסטיקה הזו בצורה חלקה, ומבטיחים שהמוצרים יגיעו בזמן, במצב טוב, ותוך עמידה בכל התקנות, וכך לאפשר ליקבים להתמקד בייצור ובאיכות. לעומת זאת, ניהול לוגיסטי לקוי על ידי מפיץ, עלול לגרום לעיכובים, למוצרים פגומים ואפילו לבעיות משפטיות, ובכך להכתים את המוניטין של היקב ולהוביל לאובדן מכירות, החזרות או קנסות רגולטוריים.

בדרך כלל מפיצים מציעים ליקבים יציבות פיננסית, על ידי רכישת יין מראש או בתנאים נוחים, ומסייעים בניהול תזרים המזומנים. עבור יקבים קטנים יותר, הסדר זה יכול לספק הכנסה נחוצה כדי להשקיע מחדש בייצור, שיווק או התרחבות. אבל היות שאף אחד לא עושה דבר שאין ממנו רווח משמעותי, צריך לקחת בחשבון שמפיצים ינהלו  משא ומתן קשוח, ינצלו חולשות בתזרים מזומנים, וינסו לקבל כמה שיותר אחוזי רווח מהיקב.

לסיכום: מה שיקב צריך על מנת להצליח הוא שקט תעשייתי, שותף מפיץ שיאמין במוצר, יהיה נאמן ואמין, ושניגוד האינטרסים שלו יהיה מינימלי. לחברת הפצת יין יש תפקיד קריטי בקידום מותג היקב, הגדלת נוכחותו בשוק וחיבורו לצרכנים. על ידי יצירת קמפיינים אפקטיביים, ניהול מדיה דיגיטלית וחברתית, ארגון טעימות ומיצוב המותג, המפיץ עוזר ליקב להגיע לקהלי יעד ולהניע מכירות. לעומת זאת, אסטרטגיה שמבוצעת באופן גרוע או עם מסרים לא מתאימים מכיוון המפיץ, עלולה לפגוע בתדמית המותג, להרחיק צרכנים, או להוביל לבזבוז תקציבי שיווק מבלי לספק תוצאות משמעותיות.

שקט תעשייתי בין חברת שיווק והפצה ליקב, הינו המפתח להצלחה מתמשכת. כאשר גופים אלה משתפים פעולה באופן חלק, הם יכולים לתאם אסטרטגיות, לקדם ביעילות את המותג ולהבטיח הפצת מוצרים טובה, ובכך להגביר את המכירות ולחזק את מעמדו של היקב בשוק. לעומת זאת, קונפליקט משבש את התקשורת, מעכב את מאמצי המכירה ועלול לפגוע במוניטין של היקב, ובסופו של דבר להשפיע על הרווחיות והצמיחה.

יונתן לבני ביקב הדר – קונצרט ליין וקונטרבס

לפני מספר ימים נכחתי בקונצרט של התזמורת הפילהרמונית בהיכל התרבות בתל אביב, בו ניגנה התזמורת יצירה מונומנטלית של גוסטב מאהלר, סימפוניה מספר 6, בה מנגנים בין היתר שבעה נגני קונטרבס שמשפיעים רבות על היצירה כולה. נזכרתי בפיטר מארק, נגן קונטרבס מצטיין שפרש לא מכבר לגמלאות מהפילהרמונית, בה ניגן 43 שנים. פיטר ואשתו בת שבע הם בעלי יקב משפחתי במושב עגור במטה יהודה, שהפך לא מכבר לאזור יין רשום (אפלסיון) ראשון בישראל. החלטתי לבקר ביקב יחד עם לינדה גרדשטין, מבקרת היין של אתרTimes of Israel .

פיטר מארק הוא איש היין של יקב הדר, שמטפל בגפנים בכרם ליד ביתו וגם מייצר את היינות. פיטר נעזר רבות באשתו בת שבע, שמטפלת בכל ענייני היקב בו מייצרים כ-5000 בקבוקי יין בשנה. כמו כל נגן מקצוען, ובוודאי נגנים בתזמורת הפילהרמונית, מארק הוא אדם יסודי. בייננות הוא לא אוטודידקט, אלא למד את הנושא ביסודיות מרבית – תואר שני בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, ועבד כעוזר יינן ביקב ויתקין. הוא גם עזר לעידו לוינסון ולמד ממנו.

"90% מהיין זה האיכות וזן הענבים – הגפן היא החוויה העיקרית בעשיית יין", הוא אומר. "הייננות היא רק 10% מהיין, אם כי 10% חשובים". כששאלתי אותו מה מייחד נגן מוזיקה קלאסית מקצועי שעושה יין, הוא הסביר לי: "יין הוא כמו מוזיקה, יש להקפיד על דיוק מקסימלי וניקיון, כפי שנגן מתאמן בכל יום ומנגן, למשל, את הסוויטות של באך. כל יום אלה אותן יצירות, אך אני מוצא בהן דברים חדשים בכול פעם. ככה זה ביין, אני טועם משהו חדש אך מדייק בייצור. אני מכבד את המורה ואת המסורת של העשייה".

Sunrise Blanc 2024 – קולומבר הוא ענב לבן שמקורו בצרפת, זן ענבים קלאסי וישן יחסית לענבי היין הלבן. בעבר עשו ממנו בארץ יינות לא איכותיים. מסיבה זו נתן מארק ליין שם לועזי, "כי לקולומבר יש שם רע בארץ", הוא אומר. הקולומבר של מארק מאוד מהנה – יבש לגמרי, ללא מתיקות קלה המאפיינת בדרך כלל את הזן. יין ארומטי מאוד שבוקבק לפני מספר חודשים, ויש לו ריח וטעם של פרי הדר ותפוח. "בצרתי את הענבים בשלושה מועדים שונים" הוא אומר. "לענבים במועד הבציר האחרון הייתה חומציות גבוהה שמאוד השפיעה על היין". לטעמי יין לבן מאוד מיוחד לימים חמים. 80 ₪.

Sunset Rose 2024 – הרוזה הראשון שפיטר מארק ייצר. הוא נתן לו שם זה מכיוון שבשעות אחר הצהרים המאוחרות, זה צבע השמיים באזור מושב עגור. עשוי מענבי קברנה פרנק וקצת פטי ורדו וצבעו אדום בהיר. היין בוקבק ממש לפני ביקורנו ביקב, והוא כבר רענן ונעים לשתייה לאוהבי יינות רוזה קלים. 80 ₪.

סירה 2023 – יין עם גוף בינוני, שהה 15 חודשים בחביות עץ צרפתיות ברובן ישנות. ליין צבע בהיר, ניחוח נעים של עשב וריח של עץ ושוקולד עדין. טעמי פלפל שחור ותבלינים שונים, וגם דומדמניות ושזיפים. סירה מאוד אותנטי, למרות שקליל יותר מסירה צרפתי ומתאים יותר לישראל אפילו בקיץ. כיף אמיתי. 90 ₪.

מרסלאן סירה 2023 –  ענבי סירה מהכרם ביקב וענבי מרסלאן ממרחביה שבעמק יזרעאל, יחד עם 14 חודשי חבית, יוצרים יין אדום נעים שמוכיח את הרב גוניות של מארק. נהניתי מעדינות היין שלא ייוצר יותר בעתיד, מאחר שכדי לקבל את סמל אפלסיון יהודה, לא ניתן להשתמש בענבים מאזורים אחרים. חבל. 90 ₪.

פטיט 2023 – בלנד המורכב מ-30% ענבי פטי ורדו, 30% פטיט סירה ו-40% קברנה פרנק, ששהו בחבית 15 חודשים. הפטי ורדו נותן ליין חומציות נעימה וטעמי דובדבנים. הפטיט סירה מוסיף טעמי אוכמניות ומעניק ליין עומק, והקברנה פרנק את חיזוק מבנה היין וטעמי טאנינים נעימים בפה. יין מורכב ושונה, וראוי מאוד לטעימה כדי להכיר באופן יסודי את מרקם היינות האדומים והארומטיים של היקב. לא להחמיץ. 90 ₪.

קברנה פרנק 2022 – יין הדגל של היקב. 100% ענבי קברנה פרנק משמשים ליצירת היין, שהוחזק משך 18 חודשים בחביות עץ אלון בעיקר חדשות. הקברנה פרנק הבא ישהה בחביות 22 חודשים, ומארק מבטיח שיהיה טוב עוד יותר. יין אלגנטי, שאני סבור כי הפוטנציאל שלו גדול מאוד, אך זקוק לעוד זמן בבקבוק. אם רוצים לשתות אותו מיד, אני מציע לפתוח אותו שעה לפני השתייה. 90 ₪.

ניתן לבקר ביקב הדר בתיאום מראש, לשבת ולטעום את היינות על מרפסת הבית שמוקף בעצי זית וגפנים, בתוספת של לחם הבית, זיתים ושמן זית – כולם מיוצרים על ידי בת שבע.

יקב הדר במושב עגור – לתיאום ביקור ביקב ולקניית יינות: פיטר מארק – 050-2325110, בת שבע מארק – 054-4612812

הבוז'ולה נובו בדרך והעוול שעושים לזן הגאמיי

אלון גונן: ברחבי העולם וגם בישראל ייפתחו יינות הבוז'ולה נובו (Beaujolais Nouveau) – היינות האדומים הראשונים מבציר 2024, ב-21 בנובמבר בחצות ודקה בין רביעי לחמישי השלישי בחודש זה. השגרירה בישראל של היין הצעיר היא חברת שקד (רשת חנויות דרך היין), יבואנית יינות ז'ורז' דובף שנחשב למי שהמציא את רעיון חגיגות הבוז'ולה נובו תחת הסיסמה "הבוזו'לה נובו הגיע".

יינות בוז'ולה, במיוחד בוז'ולה נובו, התמודדו במהלך השנים עם דילמת יחסי ציבור. לעתים קרובות הם נתפשים כיינות פשוטים או חסרי ערך, שזוכים לשיווק אגרסיבי סביב ליל הבוז'ולה נובו, בו בכול שנה משחררת מכונת השיווק הצרפתית לשוק העולמי יין צעיר מאוד עשוי מענבי גאמיי (Gamay), שמבוקבק מספר שבועות לאחר הבציר. מדובר ביין קל ופירותי פופולרי במיוחד בארה"ב ויפן.

סגנון זה של בוז'ולה נובו הפשוט הפך לסמל (או לסטיגמה) של כל חבל בוז'ולה במזרח צרפת, דרומית לבורגון וצפונית לעמק הרון. חלק מהמבקרים טוענים כי ההייפ הוביל לייצור המוני של יין מהיר ולא ממש איכותי, שהאפיל על יינות בוז'ולה אחרים מושקעים יותר כמו הבוז'ולה קרו, שמגיעים מעשרה כפרים באזור: Saint-Amour, Juliénas, Chénas, Moulin-à-Vent, Fleurie, Chiroubles, Morgon, Régnié, Brouilly, Côte de Brouilly. יינות אלו מתיישנים זמן רב יותר בחביות, לרוב תוך שימוש בשיטות ייננות מסורתיות יותר המדגישות את המורכבות של ענב הגאמיי, שיש לו עומק, מינרליות ומאפייני פרי עשירים שיכולים להציע פרופיל ייחודי, עסיסי, מורכב ועם חומציות טובה. יינות אלו נבדלים מסגנון הנובו, ומדגישים את הטרואר ואת מיומנות היינן.

לרוע המזל, הדגש על בוז'ולה נובו בשוק ההמוני, לא עשה חסד עם הפוטנציאל של הגאמיי, אבל בשנים האחרונות התעורר עניין ביינות בוז'ולה מסורתיים, והוא מונע בחלקו על ידי תנועת היין הטבעי. יצרנים קטנים רבים מייצרים כעת תוך התערבות מינימלית, יינות בעלי ניואנסים שמאפשרים לגאמיי לבטא את עצמו במלואו ללא הגימיקים.

השימוש בפרקטיקות אורגניות וביו דינמיות, מושך כעת שוב תשומת לב לבוז'ולה כאזור יין רציני ולא רק מקור ליין שולחני פשוט, והטרנדים האחרונים בייצור יין אורגני וביו דינמי בבוז'ולה פתחו עוד יותר מורכבות ביינות הגאמיי. גישות אלו מדגישות לרוב תסיסה טבעית ויבול נמוך יותר, שמביאים ליינות המבטאים טוב יותר את העדינות של הענב ואת הטרואר. טכניקות כמו יישון בחביות עץ אלון ישנות יותר ונייטרליות, מעניקות גם הן עומק לגאמיי מבלי להאפיל על אופי הפרי שלו, ומשחררות ניחוחות ומרקמים מורכבים יותר, מפולפלים ומתובלים, לצד טאניניות, אדמתיות וטעמים מלוחים.

החומציות הטבעית של ענב הגאמיי מאפשרת התיישנות ארוכה, וחובבי הזן הזה מחכים לפתוח בקבוק שליין בו יש טעמים משניים ושלישוניים של פטריות יער, כמהין, טחב ועשבי תיבול יבשים, שהתפתחו בבקבוק. טעמים אלה מוסיפים מורכבות, והופכים את הגאמיי המיושן לדומה באופן מפתיע ליינות פינו נואר מסוימים.

לכן, לא פעם משווים את גאמיי לפינו נואר, במיוחד לאור יכולת ההסתגלות שלו והחפיפה באזורים כמו בורגונדי. בעוד שהגאמיי קל יותר בטאנין, הוא חולק את הרגישות של פינו נואר לטרואר, ויש לו את היכולת לייצר יינות מובנים עם עומק כשהם נעשים בקפידה, בעיקר באזורים מחוץ לבוז'ולה כמו בעמק הלואר למשל, שם הגאמיי מתבטא עם פרופיל מובהק, קצת יותר כהה ומובנה, וחושף שכבה נוספת של הרבגוניות והמורכבות של הענב הרב תכליתי, שמציע הרבה יותר מכפי שהמוניטין הפשוט שלו מרמז.

בישראל ענב הגאמיי אינו גדל באופן נרחב, אך הוא מתחיל לעורר עניין בקרב יינני בוטיק, וכבר קיימים כמה כרמים ניסיוניים בארץ ויינות כאלה יוצאים לשוק, כמו גאמיי נואר של יקב הר אודם מצפון רמת הגולן.

לצערי, תעשיית היין בישראל עדיין מתרכזת באופן מסורתי סביב זנים כמו קברנה סוביניון, מרלו, סירה ושרדונה, אך החיפוש אחרי ענבים מגוונים יותר שמתאימים לאקלים, הוביל מספר יצרנים להסתכל על הגאמיי כאופציה ייחודית. הגאמיי משגשג באקלים קריר יותר ובקרקעות גרניט, תנאים דומים לאזור הולדתו בבוז'ולה.

אזורים קרירים כמו רמת הגולן, הגליל העליון וחלקים מסוימים בגובה רב של הרי יהודה, מספקים תנאים שיכולים להתאים לגאמיי. היכולת שלו לשמור על חומציות רעננה גם בסביבה חמה יותר, יכולה להניב יינות עם איזון של פרי ומבנה. הטרואר בישראל מגוון, מאבן גיר בהרי יהודה ועד לקרקעות געשיות ברמת הגולן, ולמרות שאמנם אין לנו את הקרקעות העשירות בגרניט שהגאמיי מעדיף בבוז'ולה, לכרמים מסוימים יש הרכבי אדמה וולקנית ובזלתית שעשויים לתמוך היטב בצמיחה שלו.

נכון להיום יקבים בודדים שנטעו גפני גאמיי, לרוב בחלקות קטנות כחלק מניסויים, כדי לאמוד את יכולת ההסתגלות והעניין הצרכני בו. חלק מהמאמצים הללו הם ביקבי בוטיק ובכרמים ניסיוניים, בהם ייננים מתמקדים במנות קטנות ובזנים ייחודיים. כך, יקב צרעה בחן את הגאמיי כחלק ממשימתו של ערן פיק לחקור זנים מגוונים ומותאמים לאקלים. גם יקב פלם, התנסה בזנים לא מסורתיים, כולל גאמיי, כדי לבדוק כיצד הם עשויים להשלים או ליצור בידול מול היינות המסורתיים יותר שלהם (שני היקבים קנו יקב בכרמים דווקא בבורדו לפני שנה בערך).
מעניין האם בהתחשב בסצנת היין החדשנית של ישראל, יש פוטנציאל לגאמיי להצליח אם ייעשה במגוון סגנונות, החל מפרופיל קליל ופירותי בדומה לבוז'ולה נובו, המשתלב היטב עם המטבח הים תיכוני שצריך יינות טריים יותר, בעלי אלכוהול נמוך, ועד לייצור יין מסורתי יותר עם טעמי חבית ומורכבות של פרי בשל.

לסיכום: בעוד שהגאמיי מזוהה בעיקר עם יין הבוז'ולה נובו שמגיע אלינו פעם בשנה לכמה שבועות, ובעיקר הודות ליחסי ציבור חזקים, צריך להבין שיש בו פוטנציאל מרגש. אופיו הקליל והפירותי, החומציות המאוזנת ויכולת ההסתגלות של הזן, יכולים להפוך אותו לתוספת מצוינת לרפרטואר המתהווה בישראל של יינות ידידותיים לים התיכון, במיוחד באזורים קרירים יותר בגובה רב יותר. ככול שהעניין יגדל, בעיקר בגלל עמידותו של הזן למחלות, אנו עשויים לראות יותר ייננים ישראלים משקיעים בגאמיי כדי ליצור יינות ייחודיים ובעלי אקספרסיביות, המותאמים לאקלים ולמטבח המקומי.

לגבי יינות הבוז'ולה נובו שתיכף יפתחו פה בכל מיני מסיבות של חנויות יין, וכמה עשרות אלפי בקבוקים צרפתיים יימכרו תוך יומיים שלושה, אני בכל זאת מעדיף את הצעירים המקומיים שלנו.

ד"ר ישי נצר  – רשמים מכנס גפן ויין בטוקאי הונגריה

ד"ר נצר הוא מרצה בכיר להנדסה כימית באוניברסיטת אריאל שעוסק הרבה בתחומי השקיית ועקת גפנים

אוניברסיטת Tokaj-Hegyalja בחבל טוקאי שבהונגריה, ארגנה זו הפעם השנייה יחד עם אוניברסיטת דברצן, את קונגרס יין טוקאי (Tokaj), אליו הגיעו בו חוקרים בעלי שם עולמי ומרצים מ-14 מדינות כדי לדון בנושאים אקטואליים של גידול גפנים וייננות. בקונגרס השתתפו גם מרצים, חוקרים ודוקטורנטים מאוניברסיטאות הונגריות.

הקונגרס התקיים במספר אתרים, והמשתתפים הציגו מצגות בנושאי הזדמנויות פיתוח בגידול גפנים, התפתחות מדע הייננות, הקשר בין יין לבריאות, הגנת מורשת ותיירות אוכל ויין. פתח אותו סגן שר החקלאות בממשלת הונגריה, ובהמשך היום התקיימו ישיבות מליאה בנושאי שינויי אקלים עולמיים, ומגמות בצריכת יין וקיימות שגם ייננים חייבים להגיב אליהן. כמו הונגריה, אזורי גידול יין אירופיים גדולים מתמודדים עם בעיות דומות. כך, ד"ר פטר מולנר, פרופסור חבר במחלקה לוויטיקולטורה וייננות באוניברסיטת טוקאי-הגיאליה, הדגיש כי יש לעודד את צריכת היין הפוחתת של הדורות הצעירים על ידי תוכניות שונות בעתיד.

ביום השני של הכנס התמקדו מצגות מדעיות במיוחד באתגרים שמציבים שינויי האקלים. הבצורת הגוברת, פוגעת קשה גם במגזר הכרמים בהונגריה. מספר חוקרים ישראלים הציגו את הנושא במכון המחקר לגידול גפנים וייננות. פרופ' יונתן גרסל, פרופסור אמריטוס במחלקה למדעי הצמח במכון ויצמן למדע וחתן פרס ישראל בחקר החקלאות,  דיווח על מחקר להדברת מזיקים ועל הדרכים להפחית משמעותית את השימוש בחומרי הדברה.

שני חוקרים מאוניברסיטת אריאל, ד"ר אילנה שטיין ואנוכי (ד"ר ישי נצר) הצגנו את ממצאינו. ד"ר אילנה שטיין, שמתמחה במו"פ מזרח באנטומיה פונקציונלית של צמחים, חוקרת את הקשר בין מבנה ותפקוד של צמחים, בין היתר בהקשר של עקות. היא הציגה את יכולתן של גפנים להסתגל ליובש הגובר. אני הצגתי שיטה חדשה לניתוח נתוני שדה פיזיולגיים, ואת המשמעויות של עודפי מים או מחסור במים על היבול ועל איכות יינות אדומים.

חוקר במחלקה לאגרוביולוגיה של אוניברסיטת פץ, הציג את התוצאות שלו במחקר שבוחן את אפשרויות יישום בינה מלאכותית בגידול גפנים. בעתיד הוא יעבוד על פיתוח רובוט ניסיוני שיבצע זמירה באופן אוטונומי בכרמים. חוקר מאוניברסיטת דברצן הציג את המחלות הפוגעות בענבים ואת ההשפעות הסביבתיות שלהן.

מנואל ברנדון, דוקטורנטית באוניברסיטת בורדו העובדת במחלקת המחקר והפיתוח של יקב שאטו לאפיט רוטשילד, הציגה השפעות של חקלאות ביודינמית על מבנה האשכול ועל מדדי איכות יין. חוקר ממוצא סורי, הציג מודלים לבחירת אזורים לנטיעת כרמי יין באזור סוריה. כמו כן הוצגו ההזדמנויות של קיימות וחדשנות בהונגריה, וכמובן שהיום הסתיים בטעימות יין. אלה התקיימו גם ביום הבא של סיור ביקבים באזורי יין נוספים.

טוקאי זה הרבה זנים ויינות

חבל טוקאי שוכן בצפון מזרח הונגריה, בסמיכות לגבול עם סלובקיה ואוקראינה. ככלל הונגריה היא מישור שטוח, כאשר באזור טוקאי יש גבעות קטנות. הכרמים נטועים באדמות העמקים הפוריות, וגם במורדות הגבעות.

באזור טוקאי מגדלים זנים לבנים, כאשר הבולט ביניהם הוא זן פורמינט. כמו כן מגדלים עוד מספר זנים שונים, ביניהם כמה מוסקטים. באזור יש תיעודים על גידול כרם החל מהמאות ה-15  וה-16, כאשר גם היהודים לקחו חלק במסחר ביין ואף הכניסו לשימוש את חביות היין.

במהלך השלטון הסובייטי הפכה תעשיית היין בהונגריה לשבלונית ותעשייתית, כולל שימוש בקרמל ליצירת צבע אחיד לכל יינות היקבים. עם התרופפות השלטון הסובייטי חלה מגמה של התחדשות הן בכרמים והן ביקבים.

האזור ידוע בזכות היינות המתוקים זהובים שלו המכונים יינות אסו (Aso), המזכירים את יינות סוטרן שמיוצרים בצרפת. המוטיב הוא השארה מכוונת של חלק מהפרי על הגפנים. הפרי מצטמק ונקטף כצימוקים עסיסיים (Late harvest).

במקביל לבציר זה, גרגרים הנגועים בפטריית הבוטריטיס נבצרים באופן נפרד ברמת הגרגר. מועד הבציר האחרון באזור חל השבוע – תחילת חודש נובמבר. על מנת לייצר סוגי אסו שונים מתסיסים שילובים שונים של גרגרים עם בוטריטיס ממיכל האיסוף עם התירוש.

באזור טוקאי מייצרים גם יינות מתוקים רק מענבי בציר מאוחר, כאשר האשכולות המגיעים ליקב נבחרים וממוינים בהפרדה ידנית, אך באזור מייצרים גם יינות לבנים יבשים, המאופיינים בפירותיות עדינה ובחומציות גבוהה יחסית. מכיוון שההדבקה בפטריית הבוטריטיס הינה תהליך ביולוגי שאין עליו שליטה, היקבים משתדלים לייצר את כל סוגי היין, על מנת לא לשים את הביצים בסל אחד.

בביקור ביקב Tokaj-Oremus המשתייך לקבוצת Tempos Vega Sicilia, ראינו את יום הבציר האחרון לעונה, כולל את תהליך מיון הפרי והתחלת תהליך התסיסה של יינות האסו. חלקות נמוכות טופוגרפית ופוריות הקרובות לנהר, מאופיינות במיקרו אקלים לח. לכן רוב הגרגרים עם הבוטריטיס יגיעו משם, בעוד הענבים מחלקות בשיפועי הגבעות יתאימו יותר ליינות היבשים.

האזור מתאפיין בגשמי קיץ ולא נעזר בהשקיה. יחד עם זאת,  אנשי המקצוע באזור מדווחים על השפעות שינויי האקלים, שלדעתם ילכו ויתעצמו בעתיד. קיימים בו מתחמים תת קרקעיים החצובים באדמת גיר, שמשמשים כמרתפי יין של יקבי בוטיק קטנים. הירידה אל המתחמים חלקלקה, וקירות המערות מכוסים בשכבה עבה ורירית של פטריות עובש.

יקבי הבוטיק מציעים טעימות על שולחנות אבירים ארוכים, עם תאורת נרות התואמת לאווירה. במקביל ליקבי הבוטיק ישנם יקבים גדולים ומסודרים, שבבעלותם גם שטחי כרמים לא מבוטלים. דוגמה לכך הוא יקב  Tokaj-Oremus תחת מטריית Tempos Vega Sicilia. היקב מייצר שמונה סוגים שונים של יין כל שנה – מנעד שנחשב מצומם בסטנדרטים של טוקאי.

בטעימה רוחבית של יינות יבשים, יינות קינוח מבציר מאוחר ויינות אסו בכל הדרגות, היינות שנטעמו היו באיכות מרשימה מאוד. היינות נמכרים בדיוטי-פרי של בודפשט במחירים בין 60 ל-140 אירו לבקבוק.

תודה על סיכום הכנס לד"ר סילאגי גרגלי, שאת הפוסט דוקטורט שלו עשה בישראל

ביקורת יין: יקב טפרברג – מעשה בשלושה יינות וחיפוש האושר

אלון גונן: על היינות הצעירים ביקב אחראי היינן דניאל פרידנברג, שעובד ביקב משנת 2016.

ויז'ן רוזה חצי יבש 2023 – אתחיל עם הרוזה העשוי משני זני ענבים: גוורצטרמינר ומעט מלבק, או בעצם גוורצטרמינר לבן שנצבע עם מלבק אדום. לא ברור למה, ולא ברור איך אחרי כל ההתפתחות שתעשיית היין עברה בעשור האחרון, יש עדיין מי שחוזרים לעשייה חובבנית ומלאת סוכר. איך יכול להיות שעדיין עושים רוזה בשיטה הזו של ערבוב אדום עם לבן, שיטה שכמעט חיסלה את יינות הרוזה הישראלים. ואם האימה הזאת לא מספיקה, אז התחושה שהיין מעניק בפה היא בעיקר של טעמי מי סוכר. שוב לא ברור על מה ולמה, ומאין הוא הגיע בכלל.

יקב טפרברג עשה מהפכה מדהימה בעשור האחרון, והפך מיקב ישנוני עם יינות שמיועדים לציבור חרדי בעיקר, ליקב שהצליח להנגיש יינות איכות למסעדות רבות ולזכות באין ספור מדליות ותעודות. אבל בשנתיים האחרונות משהו השתבש – מגיעים לשוק יותר ויותר יינות שמזכירים את העבר של יקב טפרברג, בעיקר יינות עם אופי מתקתק יותר, אחוז אלכוהול מינורי שלא משתלב עם הפרי הצעיר, וחסרה בהם תשומת לב לאופי הענב ולפוטנציאל שבו. יש הרגשה שסוחטים, דוחפים שמרים ומבקבקים. אני אפילו לא יודע אם משתמשים בכמה סוגי שמרים שמתאימים לענבים שונים, כי זה לא מורגש ביין. ושוב אחזור ואזכיר את המתיקות שמלווה את היינות האלה. לצערי, החמיצות שהייתה אמורה לתת איזון, לא מחזיקה. ובכלל יש תחושה שהיא מגיעה ממקור חיצוני ולא מהענבים עצמם.

כשמגיעים לסיור במחלבה, מנסים ללמד אתכם כמה פשוט להפיק גבינה מחלב תוך כמה דקות. מראים שכל מה שצריך זה חלב וכמה טיפות לימון, והופ הפלא מתרחש אל מול העיניים – החלב מתפרק והשומן והחלבון מתחברים להם לגבישי גבינה, ואחרי ניקוז של המים כמה דקות בחיתול, מקבלים גבינה לבנה וכולם מתפלאים מהפלא.  אבל כשמכניסים את הגבינה הזאת לפה, מתברר שלא ממש מדובר בפאר היצירה, אלא בבסיס של הבסיס והוא לא מאד טעים. כך, אחרי שמונה שנים ביקב טפרברג, ואחרי מיליוני בקבוקים שהוא ייצר בו, דניאל פרידנברג מסכים לעשות רוזה שהוא לא רוזה; יין שהוא הבסיס של הבסיס, לא ממש טעים ולא ממש מכבד את היקב. מחירו פחות מ-30 ₪. אני לא חושב שציון רלוונטי במקרה הזה.

טפרברג אינספייר ארט דדה – סוביניון בלאן 2023: סוביניון בלאן גלילי. גם פה היין מתעתע, עם ארומות וטעמים, שאולי יש בהם טעמי חבית ואולי לא. מינרליות ומליחות מתערבבים עם מתיקות הדרית שלא קשורה לסוביניון בלאן. בטעימה ראשונה יש רעננות ופריכות שנעלמות  לאחר ערסול הכוס, ומשאירות בעיקר הרבה סלט פירות בפה. מחירו 65 ₪. ציון 86. תמורה למחיר – לא.

טפרברג אינספייר ארט דדה – דבוקי 2023: "הזן הקדום". אז אם אתה לא אבי פלדשטיין, שחרר, בחייאת, שחרר.  ארומות של דשא קצוץ ואפרסק בשל, מובילות לפה עם טעמים של פירות לבנים צעירים ואיזון טוב. אבל, שוב, זה לא דבוקי, או בכל אופן, לא מה שהדבוקי צריך כדי להיות שונה בנוף (הרי בסופו של דבר מדובר בענבי מאכל שבעיקר עשו מהם צימוקים). צריך הרבה שנים של ניסוי וטעיה כדי להבין שזה ענב שמייצר יין שיש בו עדינות רבה, ובזה ייחודו. מי שלא מבין זאת מתקן את היין ביד גסה, ומשחרר לשוק דבוקי שמתחפש למשהו אחר. מחירו 65 ₪. ציון 86. תמורה למחיר – לא.

לסיכום: לאה גולדברג כתבה בסיפור 'מעשה בשלושה אגוזים':  "אתן לך שלושה אגוזים, ובהם שלושה סודות ורזים. והיה – כל מי שיפתור את סודם, אין כמותו מאושר בעולם". לא מצאתי את האושר בשלושת היינות האלה.

עולֵלות בקצרה

פירגון בין יקבים צפוניים – קצת ממה שהחקלאות בגליל עוברת בשנה האחרונה

עומר סיידה מיקב לוריא בבניינו החדש בגן תעשייה דלתון תחת אש החיזבאללה, שיתף ביום ה' 7.11.24 פוסט אותו פרסם יקב בן זמרה ממושב בן זמרה השכן – גם כן תחת מטחי הרקטות מלבנון, תחת הכותרת: 'קצת ממה שהחקלאות בגליל עוברת בשנה האחרונה…'.

עומר כתב את המילים הבאות שמפרגנות לחבריו מכרם בן זמרה: "חקלאי שנמצא בכרם רוב חייו, מזיע, מטפח ובעיקר דואג, דואג מהטילים מעל הראש, דואג שהעובדים יגיעו גם מחר, דואג שהיין ייצא כראוי למרות הכול. בפעם הבאה שאתם מגיעים לחנות יין תזכרו את היקב המצוין הזה, ובעיקר את החקלאים הנפלאים שהם. מומלץ בחום".

בפוסט של יקב בן זמרה מיום ד' 6.11.24 נכתב כך: "למה מתכוונים בחדשות כשמדווחים על נפילות בשטחים פתוחים? תנו לנו לספר לכם: הבוקר שלנו התחיל ברקטות שנחתו בחלקת ענבי השנין בלאן שלנו הנמצאת בקרבת הגבול, בשריפה שהתפשטה בין הגפנים ובריצה מטורפת לכבות אותה לפני שתמשיך להתפשט. היינו רוצים לספר לכם סיפורים יפים על יין, אבל המציאות מכתיבה לנו אחרת.

זה סיפור על חקלאים ישראלים שקמים בכל בוקר כדי להילחם על האדמה שלהם. על הבית שלהם. על הפרנסה שלהם. כל גפן שעולה באש היא שנים של עבודה שנשרפות לנו מול העיניים. שנים של טיפוח, של תקווה, של אמונה באדמה הזו ואהבה ללא פשרות.

יש דרך אחת להילחם בזה: להמשיך. להמשיך לטפח, להמשיך לגדל, להמשיך ליצור. כי כל בקבוק יין שייצא מהכרם הזה הוא ניצחון קטן של כולנו. כשתשתו את היין שלנו תזכרו – כל בקבוק הוא תעודת ניצחון. כי למרות הכול, אנחנו כאן. ונישאר כאן".

הקשר המוזר בין רשות ניקוז הקישון לקורס עשיית יין

רני רוגל: לאחרונה משך את תשומת ליבי פוסט פייסבוק זה, אותו פרסמה 'רשות ניקוז ונחלים קישון' ב-28.10.24: "נכנס קורס יצא יין – אנחנו חיים במציאות מורכבת אבל חשוב לנו לדאוג ליום שאחרי, ולכן אנחנו ממשיכים לקיים קורסים לתיירני ולתושבי אגן נחל ציפורי בנושאים שונים כמו גבנות, אפיה במחמצת, צמחי מרפא, דבוראות ביודינמית לנשות אגן הנחל ועוד. וממש בימים אלה נפתחה הרשמה לקורס עשיית יין, גידול כרם וטעימה מקצועית – חוויה שאסור לכם לפספס. מדובר בקורס שנתי שיתקיים במושב ציפורי, בו נלמד את עולם היין וסודותיו. מתאים לא רק למי שרוצה לפתוח יקב אלא גם למי שחושב על בר יין או חנות. מוזמנים להירשם ולתפוס מקום. לפרטים נוספים דברו עם מאירה 050-6890998".

בסוף תויגו יקב שורק, שכנראה בית הספר ליין שלו מעורב בהעברת הקורס שיתקיים ביקב ציפורי, ואוניברסיטת חיפה המעניקה ליווי אקדמי וייעוץ שוטף מהמרכז שלה לחקר התיירות, לשלוחה הצפונית של בית הספר הארצי לתיירות, שאצלם נרשמים לקורס שמחיר ההשתתפות בו 5,000 ₪.

הגבתי ושאלתי: מה הקשר בין לימודי יין לרשות ניקוז? ניר פפאי מרשות ניקוז ונחלים קישון, ענה לי: "קורס היין הוא חלק ממערך הכשרות שאנחנו עושים על מנת לעודד את התיירות והכלכלה המקומית לאורך נחל ציפורי, מתוך הבנה שזהו אחד המנופים לשמירה על הנחל לאורך זמן באמצעות התושבים וקהילות הנחל".

המשכתי ועניתי לניר פפאי: הסבר מובן לכאורה ועם זאת ממשיך לעורר שאלות, האם לא מדובר בהסחת דעת הכרוכה במילה קישון בשם שלכם? על שאלה זאת כבר לא קיבלתי מענה.