מינמאר, בשמה הקודם בורמה, מוכרת לנו בעיקר מהחדשות הפוליטיות. עד כה, אני לפחות חייתי בדימוי של מדינה קשה בה המשטר מתעמר בתושביו, מדינה של סגירות ועוד כהנה וכהנה.

אנו מטיילים, ארבעה זוגות חברים, מזה מספר ימים במדינה, ופשוט נהנים ולומדים על המקום ברגליים ובעיניים ומהקשבה למדריכה שלנו, בחורה נבונה ומשכילה דוברת אנגלית טובה, בעלת ידע, ופתוחה לשיחה על כל נושא – כולל הנושא הפוליטי.
למתעניינים, אנחנו אמנם עדיין לא בסוף הטיול, אולם כבר עכשיו, לאחר שבוע בדרכים, בינות למקדשים המרשימים, השווקים הצבעוניים, הכפרים.

כמובן אנו נהנים מהנסיעה המשעשעת ברכבת העוברת במהירות נמוכה, ובקטעים ממנה מפתיעה בכך שממש מקפיצה את הנוסעים כמו בטרמפולינה תוך כדי נסיעה בגבעות ובהרים, ומאפשרת להתרשם מנופים מקסימים, תמונות כפר, שדות, מקדשים, הרים והאוכלוסייה המקומית הנוסעת ברכבת. אני יכול להבטיח לכם שזה טיול מעניין מאוד.

אבל למה לכתוב דווקא על יין בבורמה? כמובן, קודם כל מכיוון שבכל מקום בו אנו נמצאים, אנו מתעניינים גם ביין המקומי.
אחד מחברי הטובים ממועדון יולו הפנה את תשומת ליבי לנושא היין בבורמה טרם צאתי למסע, אבל לא ממש התייחסתי לכך ברצינות. אצטרך כנראה להתנצל בפניו.
בטיסה פנימית פתחתי את החוברת המחולקת לנוסעים, ונתקלתי בה במאמר המתאר את יקב red mountain המקומי. הסתקרנתי.
המדריכה שלנו, ששמעה על התעניינותנו בנושא, אלתרה, ומאחר וגם כך היינו מתוכננים לבקר באזור בו מצוי היקב, הוסיפה לנו לתכנית ביקור ביקב.

יקב רד מאונטיין ממוקם על גדת אגם inle שבחבל Shan. יזם מקומי החליט לייצר יין מקומי, גייס לשירותו יינן צרפתי ונטע את הכרמים בין השנים 2003-2007. כיום ניתן כבר לראות 740 דונם של מגוון גפנים – סירה ופינו נואר, קברנה סוביניון וטמפרניו, לצד סוביניון בלאן, מוסקט ושרדונה.
חלק מהיינות מיושנים בחביות עץ תוצרת הונגריה, והיקב מצטייד בציוד מודרני לחלוטין, מיובא מאירופה כמובן.

ימים שטופי שמש ולילות קרים תורמים לאיכות היבול, וכיום מייצר היקב כ- 120,000 בקבוקים בשנה של 18 יינות שונים, ואף הוסיף במקום מסעדה ומרכז מבקרים.
התיישבנו במסעדה המצויה בלב הכרמים ולצד היקב, ונהנינו מטעימת יינות מול הנוף המרשים המשלב כרמים, הרים, אגם מקסים ושדות מעובדים.

סוביניון בלאן אפוף טעמי הדרים וניחוחות של פירות סובטרופיים, שיראז- טמפרניו כבד ואלכוהולי אך לא רע, ויין מוסקט מתקתק ונעים לשתייה כקינוח.
היין היותר טוב שלהם היה הפינו נואר. לא הסתפקנו בו בטעימה בלבד, אלא שתינו אותו גם בארוחות, ובהחלט נהנינו ממנו.
אלכוהול מידתי, גוף בינוני, איזון נחמד, טעמי שוקולד. במסעדה מחירו 30 דולר, והוא לא פחות טוב מיינות ישראלים ואירופאים במחיר מקביל במסעדה בארץ.

יש לציין כי אין זה היקב היחיד בבורמה. קיים יקב נוסף בשם aythaya, אבל לא אכתוב עליו כי לא יצא לנו לטעום מיינותיו.

ולהשלמת התמונה – ויסקי. לאורך הדרכים ראינו פרסומת מתנוססת לוויסקי גראנד רויאל. הסתקרנו, והסבירו לנו כי הם מייצרים ויסקי מקומי על בסיס אורז. לא יכולנו כמובן לוותר על ההזדמנות להכיר משהו חדש, ומצאנו ויסקי נעים מאוד לשתייה, עם 47 אחוז אלכוהול ועם טעם של ויסקי.