ההיסטוריה של גידול האורז מעניקה פרספקטיבה מעניינת לאופן שבו התפרסה האנושות ברחבי העולם. אורז הוא הרבה יותר מדגן, ומלבד העובדה שעד היום הוא משמש כמזון העיקרי עבור יותר ממחצית אוכלוסיית בני האדם, אפשר לנצל את התכונות שלו כמרכיב בסיסי בהכנת מאכלים, משקאות והפקת שמן. בנוסף, מיותר לציין שאורז הוא הגידול השלישי בתפוצתו בעולם אחרי תירס וחיטה, וסביר להניח שהוא יישאר בסביבה עוד שנים רבות.
הכל התחיל עם תירבות של האורז בסין ובהודו ועם המעבר שלו ליפן. לא הרבה לאחר מכן הוא התפשט לדרום אירופה ואפריקה, הגיע לאמריקה הצפונית והדרומית, ולמעשה השתלט על העולם. אפילו בארץ ישראל ההיסטורית יש עדויות לגידול אורז סביב ים כנרת ואגם החולה כבר בתקופה ההלניסטית, בתקופה הממלוכית ובתקופה העות'מאנית. חוץ מזה, באפריקה מגדלים אורז כבר מעל 3,500 שנה, ובכל טיול לפיליפינים אפשר לראות את טרסות האורז של הקורדליה הפיליפינית.
מה הקשר בין אורז ומלחמת העצמאות האמריקאית?
ההתייחסות העיקרית לאורז כתוצר של התרבות האסייתית, לא תמיד עושה איתו חסד. כך למשל, לא רבים יודעים שבתקופת המושבות הבריטיות היו דרום קרוליינה וג'ורג'יה, כיום חלק מארצות הברית, עשירות בשדות אורז. שדות אלו עובדו על ידי עבדים מיומנים ממערב אפריקה, שהכירו היטב את האורז ולכן אף נמכרו במחירים גבוהים, ומיומנותם היא זו שעזרה לכלכלת המדינות לשגשג.
המצאת מטחנת האורז והוספת כוח המים למטחנות בשנת 1787, לקחו את האורז צעד נוסף קדימה, עד מלחמת האזרחים האמריקאית. עם אובדן כושר העבודה של העבדים הפך גידול האורז בדרום מזרח ארצות הברית להרבה פחות רווחי, ובהמשך אף נעלם כליל.
עם זאת, בשנת 2010 עמדה תפוקת האורז העולמית על כ-700 מיליון טון וסין לבדה מייצרת 200 מיליון טון של אורז בשנה. גידול האורז בסין גדל ב-50% בחלק השני של המאה ה-20 וכיום נעשים מאמצים נוספים לייעל את תהליך העיבוד וההכנה.
עבודה רבה לצד תפוצה נוחה
יש כמה מאפיינים בולטים שהפכו את האורז לדגן שמתחרה על התואר החשוב בעולם. ראשית, גידולו מצריך עבודה רבה והמון מים אך אפשר למצוא אותו בכל מקום. האפשרות לגדל אורז על צלע הר תלול שירתה קבוצות אוכלוסייה שונות ברחבי העולם, אפשרה להם לשגשג ולהתפתח ועמדה לצדם ברגעים קשים ובתנאי אקלים קיצוניים.
שנית, הכנת האורז למאכל מגוונת מאוד גם ביחס לדגנים אחרים. יש תרבויות שבהן נהוג ללטש את זרעי האורז כדי להסיר את הקליפה החיצונית, מקומות שבהם מרתיחים או מאדים את הזרעים לפני שמטגנים אותם בשמן וחמאה ואזורים שבהם משתמשים באורז תפוח כדי להכין פריכיות אורז ודגני בוקר.
