אם אתם רוצים לראות סרט קולנוע צרפתי שאוהב אוכל ועושה כבוד לתרבות האוכל והיין הצרפתית, יחד עם נופים משגעים – "ברביקיו" שיעלה על המסכים ב- 14 באוגוסט, הוא סרט הקולנוע בשבילכם.

בגדול זהו סרט בסגנון סרטי חברים הנפגשים בקביעות, ואת חופשת הווקאנס השנתית מבלים יחד. גיבור סרטו של אריק לאביין, הוא אנטואן (למברט ווילסון), שלכבוד גיל 50 קיבל כמתנה התקף לב, ומעתה הוא יצטרך להיזהר. העניין הוא שבמשך כל חייו תמיד הקפיד אנטואן להיות זהיר. הוא נזהר עם בריאותו, משפחתו, עם תזונה נכונה, למד לקבל את מגרעות חבריו ולמד לעשות יותר מדי פשרות. מה קורה איתו עכשיו? הוא מאמץ שיטה חדשה ומשחרר ומשתחרר, וכמובן זה בא לביטוי בהשפעה על חיי החברות והחברים שלו.

 

אחת הפנינים בסרט היא כשאנטואן, שיש לו דרך משלו לתפוס עלמות צעירות (הוא מצייר אותן, הן באות לראות, מבקשות את הציור עם חתימה, והוא כותב את מספר הטלפון שלו); נפגש במסעדה עם הולנדית צעירונת וחטובה.

הבעיה היא שהוא לא יכול לעיין בתפריט כי אינו מרכיב משקפיים כדי שהצעירה לא תחשוב שהוא זקן. כשאינו יכול להזמין, הוא מביים שיחת טלפון הרוטטת בכיסו, יוצא רגע החוצה, מרכיב את המשקפיים, מציץ בתפריט מחוץ למסעדה וחוזר לשולחן. הבעיה שהוא הסתכל בתפריט המסעדה האיטלקית השכנה, ומבקש מנות שכלל לא קיימות במסעדה בה הוא אוכל עם הצעירה.

 

 

 

 

 

למי שמתמצאים בעולם היין, המוסכניק שלא מתחיל עם נשים שהכיר את החבורה כשעבד בקפיטריה באוניברסיטה של ליון (מרכז הקולינריה של צרפת) בה כולם למדו מנהל עסקים, עושה בארוחת הערב סנגריה, שלהכנתה התבקש להשתמש ביין שבמטבח. רק שבמקום יין זול ממיכל קרטון, הוא שופך פנימה בקבוק יין פטרוס משובח שאחד החברים הביא (מ- 1000 יורו ומעלה, בהתאם לשנה), וכמעט גורם להתקף לב שני בסרט, והפעם לבעל הבקבוק.

בקבוק יין מיוחד אחר בסרט הוא רומאנה קונטי (לא זול בהרבה ממחיר הפטרוס), שאחד החברים, שנחלץ בדקה ה- 99 מפשיטת רגל, מזמין במסעדה לארוחה על חשבונו את כל החבורה. הסומלייה שואל אותו מאיזו שנה הוא רוצה את היין, והוא נותן את שנת הולדתו. גיבור הסרט אומר לסומלייה: "הוא נולד ב- 2012…" כדי שיביא יין זול יותר. כייף לחובבי היין.

 

הברביקיו הוא גיבור נוסף של הסרט – כמובן עם הנקניקיות העסיסיות שעולות עליו לצלייה, צלע הבקר (Côte de Bœuf) שהרופאה – רעייתו של הגיבור הראשי (הוא בוגד, היא בוגדת, הכל בסדר) נוגסת בתאווה נתח מדמם ממנה, והעוף ("מי לא אוהב עוף? כולם אוהבים עוף"). אל תשכחו את ערימת הבאגטים הטריים, ואתם מסודרים.

בראיון איתו אמר הבמאי אריק לאביין: "זוהי קומדיה במובן זה שהסרט מספר סיפור על חייהם של חבורת אנשים, סיפור על החיים השזורים באופן טבעי בהרבה רגעים מצחיקים. בילוי עם חברים הוא בעל ערך משמעותי בעיניי. צילמתי אותם נהנים ביחד ואני מקווה שהקהל יחוש באותה שמחה בה אני חשתי. רק שתדע שאכן נכחתי בארוחת ערב בה מישהו הכין מבלי לדעת סנגריה מיין יקר במיוחד. אני בדרך כלל מארח ארוחות ערב גדולות בכפר, כמו שעושה אנטואן. אנחנו מוצאים את עצמנו עורכים קניות במשך שעות, ואז יושבים ליד שולחן ומוצאים את עצמנו מדברים שעות על אותם נושאים, ועם כל כמה שסוף השבוע נעים וטוב הוא תמיד אותו הדבר".

למברט ווילסון, בסרט אנטואן, אמר בראיון איתו: "הסצינה שחששתי ממנה למברט ווילסוןלקראת הצילומים, היא ארוחת הערב המתקיימת לקראת הסוף. אני אומר דברים איומים לכל אחד מן האנשים לפני שאני מתמוטט עם ראשי בתוך צלחת של עוף צלוי".
גם הפיוס של אנטואן עם אשתו בסוף הסרט הוא סביב אוכל. הוא בא במפתיע לקחת אותה מבית החולים בו היא עובדת למסעדה בה כל החבורה זוללת, וקונה את לבה כשהוא אומר לה שהזמין עבורה שקדי עגל – מנה ליונזית ידועה והמאכל האהוב עליה.

"ברביקיו" הוא סרט קולנוע מומלץ, שאחריו תהיו מוכרחים לאכול ולשתות – אוכל ויין טובים, והרבה.

לצפייה בקטעים מתוך הסרט
https://www.youtube.com/watch?v=T-7qlq_spdA
 

https://www.youtube.com/watch?v=fm5Jb8Uf3sE

 
https://www.youtube.com/watch?v=6GfOdyBYSBs