יקב רמת הגולן החליט לוותר על הדוכן שלו ושל יקב הרי גליל שבבעלותו בתערוכת סומלייה 2027, שתתקיים בתחילת פברואר בהיכל התרבות בתל אביב. בשנתיים האחרונות כל יצוא היין הישראלי ספג מכה קשה, והמותג שנושא את השם ״רמת הגולן״ מתמודד באירופה עם קושי נוסף. בעיני חלק מהקניינים והלקוחות, השם שעל התווית מזוהה עם השטחים הכבושים, והוויכוח על מקור היין מתחיל עוד לפני פתיחת הבקבוק. במצב הזה, אביגד צריך להשקיע בבית, אבל באופן מפתיע, הוא החליט לוותר דווקא על המקום שבו הבית מתכנס ליומיים.

יקב רמת הגולן בתערוכת סומלייה 2026. צילום ישראל פרקר

עבור יקב הרי גליל זו מכה קשה במיוחד. רמת הגולן עוד יכול להישען על השם ״ירדן״, אבל הכוח של הרי גליל נשען על יינות נגישים, על מחיר שעובד במסעדות ועל החיבור לקולינריה המקומית. הרי גליל מתחרה עם יקבים אחרים על כל מקום בתפריט, כל מזיגה לכוס וכל המלצה של סומלייר, והיקבים האלה מוכנים להגיע, למזוג ולדבר עם מי שמחליט. אביגד הוציא מהתערוכה גם את היקב שיש לו הכי הרבה מה להרוויח ממנה.

יורם אביגד מנכ"ל יקב רמת הגולן. צילום איל גוטמן eyg

פגשתי את אביגד בינואר האחרון, בתערוכת סומלייה 2026, כחצי שנה אחרי שמונה לתפקיד המנכ״ל ביולי 2025. רמת הגולן והרי גליל הציגו שם, כרגיל, את יינותיהם בדוכן גדול ומרשים. אביגד הגיע מחוץ לענף, כמו קודמיו, ומהשיחה איתו יצאתי בתחושה שהוא בא להזיז דברים. וזה בדיוק מה שעשה ביולי האחרון כאשר אחרי עשור של שותפות, היקב פירק את חברת ההפצה ״היכל היין שקד גולן״, העביר את המערך הלוגיסטי לחברת אורשר והחזיר הביתה את השיווק והמכירות.

אחרי יותר מעשור וחצי שבו יקב רמת הגולן נסוג, מעמדת ההובלה שלו, הפרידה ממשפחת שקד הייתה יכולה להיות נקודת מפנה: לאחר שהיקב שינה לקניינים ולמסעדנים את הכתובת שממנה הם קונים יין, הוא מגיע אליהם בעצמו. אבל כעת אביגד מוותר על ההזדמנות לעמוד בתערוכה מול אותם קניינים ומסעדנים, יחד עם האנשים שצריכים להפעיל את המערך החדש.

ויקטור שונפלד היינן הראשי של יקב רמת הגולן – עוד חודש 35 שנים. צילום פאפא רצי

״המנכ״לים מתחלפים. שונפלד וכהן נשארים״ (או בקיצור מי באמת מושך בחוטים)

שני מנכ״לים עזבו את יקב רמת הגולן לפני שסיימו קדנציה. ויקטור שונפלד מכהן כיינן הראשי כבר שלושים וחמש שים (עוד חודש). שרית כהן עובדת ביקב כ־15 שנה, ובפברואר 2022 מונתה לסמנכ״לית השיווק וקשרי הלקוחות. היא עבדה תחת שלושת המנכ״לים שקדמו לאביגד. המנכ״לים מתחלפים – שונפלד וכהן נשארים, ולשניהם יש השפעה רבה על הכיוון של היקב. בעיניי, שניהם נושאים באחריות מקצועית לוויתור על סומלייה, במיוחד כשהמנכ״ל הגיע מחוץ לענף ונשען על הניסיון שלהם.

ויקטור שונפלד מעולם לא היה מחובר לזירת היין העירונית. המסעדות אינן מכירות אותו, והוא בוחר להישאר רחוק מהסומליירים הצעירים שבונים היום תפריטים לקהל סקרן ותוסס. אותו יחס ניכר גם בתחרויות. שונפלד מטרפד בעקביות את השתתפות היקב בתחרויות יין מקומיות, ומסרב לשלוח אליהן יינות. לתחרויות בחו״ל, שחלקן הזויות בעיניי, ולמבקרי יין בחו״ל הוא שולח יינות.

שרית כהן סמנכ"לית שיווק וקשרי לקוחות ביקב רמת הגולן. צילום מאינסטגרם

לשרית כהן יש אחריות ישירה. היא סמנכ״לית השיווק וקשרי לקוחות. אחרי כ־15 שנים ביקב, היא מכירה היטב את השוק ואת הכוח שיש לה בתוך המערכת. אם המליצה לוותר על תערוכת סומלייה, זו נראית טעות מקצועית חובבנית. אם אביגד קיבל את ההחלטה והיא הבינה שהוא טועה, היה עליה להתעקש ולומר לו את זה ישירות. בשביל להסכים עם המנכ״ל לא צריך סמנכ״לית שיווק.

אביגד הגיע מחוץ לענף היין. טבעי שיקשיב לאנשים שמכירים את היקב ואת השוק. בדיוק משום כך היה עליו גם לצאת מחדר הישיבות ולשמוע בעצמו מה המסעדנים, הסומליירים והקניינים צריכים ממנו אחרי הפרידה משקד. הוא כבר הראה שיש לו כוח לפרק שותפות בת עשור. עכשיו שיראה שיש לו גם שיקול דעת לעמוד מול האנשים החזקים בתוך היקב. ההחלטה להיעדר מסומלייה רשומה על שמו.

צילום מ-Pixabay

ניהול מתוך גיליון אקסל מול המציאות בשטח

אפשר לחשב כמה עולה להקים דוכן וכמה בקבוקים צריך למכור כדי לכסות את העלות. קשה יותר להכניס לאקסל שיחה עם מנהל בר שמוכן להחליף את האדום שהוא מוזג בכוס, או עם קניין שעדיין לא יודע למי להתקשר כשהאספקה מתעכבת. אלה בדיוק השיחות שיקב רמת הגולן צריך עכשיו. כשיש תקציב להטיס מסעדנים לאיטליה ולהזמין מאות אנשים לאירוע של ירדן, ויתור על דוכן בסומלייה הוא החלטה על סדר עדיפויות.

יורם אביגד ומנכ״ל אורשר היו אמורים לעמוד יחד בדוכן במשך היומיים של סומלייה, וללחוץ מאות ידיים.  להציג את אנשי המכירות, להסביר מי מקבל את ההזמנה ביקב ומי דואג שהיין יגיע, למזוג את היינות של רמת הגולן ושל הרי גליל ולהסתכל לקניינים בעיניים. את הלוגיסטיקה מעבירים לאורשר בחתימה על חוזה. את האמון של מסעדן שקנה יין משקד במשך שנים, בונים בלחיצת יד ובעמידה במילה אחרי ההזמנה הראשונה.

מפרס ירדן לאיטליה וליין ללא תחתית

פעם יקב רמת הגולן ידע לעבוד עם עולם המסעדנות. ״פרס ירדן״ שנוסד ב־1994 והתקיים בפעם האחרונה ב־2018 טיפח דורות של סומליירים וסומלייריות. היום היקב מטיס קבוצות קטנות של מסעדנים לכמה ימים באיטליה. יין איטלקי, אוכל איטלקי ובילויים על חשבון הברון (כשהברון הוא חבורה של קיבוצניקים).  

הנסיעות האלה לאיטליה הן ירושה מימי המנכ״לים הקודמים. שרית כהן עבדה תחת שלושה מהם, וכסמנכ״לית השיווק הממשיכה את אותה מדיניות, האחריות עליה. אביגד, שהגיע מחוץ לענף, קיבל לידיו את השיטה שלה והמשיך איתה. מנכ״ל שמפרק שותפות הפצה בת עשור אמור להיות מסוגל לבדוק גם מה היקב מרוויח מטיולים לאיטליה.

סיפור דומה עולה גם מ"מסיבת בציר 2026" שהתקיימה באוגוסט וכללה תקליטנים לאורך כל הלילה, "יין חופשי ללא תחתית" תמורת 230 שקלים לכרטיס. גם זו החלטה מהעבר, שמחלקת השיווק ממשיכה למחזר והיא רשומה על שמה של שרית כהן. כך מוכרים כרטיסים למסיבה, כך לא בונים מותג יין שרוצה לפרוץ לשווקים חדשים. במשך שנים לימד יקב זה ישראלים לדבר על כרמים, חלקות ובצירים, אבל  כשסמנכ״לית השיווק שלו מוכרת לקהל בעיקר את הכמות שיוכל לשתות, היא בעצמה מורידה את הערך של מה שיש בכוס.

לקראת אירוע יקב רמת הגולן בבית הקונסול ביפו. צילום שקד בן דוד

מסיבת לה־לה־לנד

יקב רמת הגולן חגג ארבעים שנה לירדן קברנה סוביניון באירוע מושקע ויקר שהתקיים השבוע ב"בית הקונסול" ביפו. נשלחה עבורו הזמנה מושקעת לא פחות, ובהזמנה לעיתונאים הגדירו אותו ״אקסקלוסיבי״. הגיעו מאות אנשים, רובם מתחומי מסעדות, מלונאות וחנויות יין. חגיגה ראויה ליין ותיק, עם קהל שרובו יגיע גם לסומלייה. מכאן כנראה הפיתוי לראות בערב הזה סומלייה בזעיר אנפין.

היתרון באירוע של היקב: כולם באים אליי, כולם טועמים את היין שלי, אין דוכן ממול ואין תחרות. זוכרים את עניין תחרויות היין בארץ שיקב רמת הגולן נמנע מלהגיע אליהן כבר שנים? אז הנה גם פה ויקטור שונפלד ממשיך לבדל את עצמו כבר 35 שנים, אבל בתערוכת סומלייה הדוכן ממול הוא חלק מהעניין. שם רואים מה היקבים האחרים עושים, שומעים מה מסעדנים מחפשים היום, ומבינים למה סומלייה של מסעדה מסוימת בוחר למזוג במסעדה שלו דווקא את היין של מישהו אחר.

נקודה נוספת היא שוויתור על תערוכת סומלייה הוא גם החלטה לוותר על יקב הרי גליל. יקב זה תמיד היה האח הקטן, כזה שהיינות שלו פורצים גבולות, כזה שמתאים לדור הצעיר, ובעיקר מתאים לברים ולמסעדות קלילות. בהחלטה להיעדר מתערוכת סומלייה 2027, יקב רמת הגולן לא התייחס ליקב הרי גליל. ימים יגידו האם השינוי הבא ביקב רמת הגולן יהיה הפיכת יקב הרי גליל למותג בתוך היקב הגדול. כי אם הוא מחוץ למשוואה, אז עד הסוף.

יקב טפרברג בסומלייה 2026. הם ישארו וכנראה ירוויחו מכך. צילום רן בירון

ברקן, טפרברג ושאר היקבים יחגגו על הפקרת השטח

וכאן חוזרים להחלטה שממנה התחילה הכתבה: יקב רמת הגולן בחר להשאיר את עצמו ואת יקב הרי גליל מחוץ לתערוכת סומלייה 2027. היקבים כרמל, ברקן, טפרברג ועוד שורה של יקבים גדולים ובינוניים, עובדים יום־יום עם מסעדות, ברים ואולמות אירועים. בפברואר הם יעמדו בהיכל התרבות, ימזגו יין, ידברו על מחיר וזמינות ויקבעו פגישות להמשך. שני היקבים בניהולו של אביגד יישארו בחוץ. ליקב רמת הגולן עדיין יש יינות מצוינים ומוניטין של עשרות שנים, אבל גם יין מצוין צריך מישהו שימזוג אותו לאדם שמחליט מה ייכנס לתפריט אצלו

יורם אביגד, החזרת את המכירות הביתה. בפברואר הקרוב היית אמור לעמוד בהיכל התרבות לצד מנכ״ל אורשר וללחוץ מאות ידיים. המסעדנים יגיעו. המתחרים ילחצו להם ידיים וימזגו להם את היין שהם יציעו למחרת במסעדה. בקצב הזה, בעוד כמה שנים יהיה לך קשה למכור גם את היין שלכם שעוד נשאר בתפריט.

בקשת תגובה הועברה דרך משרד יחסי הציבור של היקב . עד פרסום הכתבה לא התקבלה תגובה – במידה ונקבל כמובן נפרסם