תעשיית היין הישראלית משנה את פניה, והדור שהקים אותה מפנה דרכו לדור אחר – הדור החדש של ייננים שחושבים אחרת. דור שלא עסוק רק במה שאצלו בבית – בכרם וביקב, פחות ציני, פחות אגואיסטי, יותר שיתוף פעולה והחלפת מידע. דור המנהלים הקודם, שהיו ברובם דינוזאורים ושמרנים, הוחלפו במנהלים שלא באו מתחום היין, ולא בטוח שהם עסוקים בללמוד אותו אלא יותר עסוקים בלנהל אותו. היין מבחינתם הוא כמו כל מוצר אחר שצריך למכור אותו על מנת להרוויח כסף. הרומנטיקה שכולנו חושבים שקיימת בבקבוק היין שנחלץ ונמזג לכוס רידל, כבר לא ממש קיימת – לטוב ולרע. בשנה האחרונה התחיל מהפך בענף היין. משהו מתחיל להסתדר גם בתחום תקינות היין וגם בתחום הפיקוח. כן, יהיה שינוי, ולחלק מהיקבים יהיה קשה מאוד להמשיך לשרוד, אבל אי אפשר להמשיך יותר ללא פיקוח וללא כללים ברורים שמחייבים את כולם.
אחת הבעיות המרכזיות שדורשות פתרון, היא היעדר חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח על כלל ענף הגפן והיין. לאף משרד ממשלתי אין תוכנית אופרטיבית לגבי הענף, שלא לדבר על תוכנית עבודה ממוקדת ומפורטת, או אפילו איזה מזכר שתקוע בתיק של משרד ממשלתי, המדבר על חזון מוגדר או על מטרה מוגדרת. הדוגמה הטובה ביותר היא חיפוש זן ענב יין ישראלי. רוצים כזה? בבקשה; מאמינים שזה יקדם את הענף? בבקשה. תבדקו, תחקרו, תשקיעו כספים, תקימו גוף שיכלול את מיטב אנשי המקצוע ולא רק ייננים – גם אנשי שיווק, יחסי ציבור ומכירות; אנשים שרואים את תעשיית היין פורצת גבולות בגלל המהלך הזה, ולא רק את הגימיק השנתי שנעלם ומוחלף בגימיק אחר. מטרות אינן משהו שממציאים מחדש כל שנה. את התכנון מעדכנים לפי המציאות הכלכלית, הביטחונית, הגלובלית והמתחרים. המטרות לא צריכות להיות משותפות, אבל החזון כן. החזון מגדיר את הכיוון, לאן רוצים להתפתח, לגדול ואיך רוצים לצמוח. במילים פשוטות: גיבוש ועיצוב מדיניות.
איך עושים את זה:
מועצת גפן יין חזקה ואקטיבית, חפה מכל אינטרס של יקב כזה או אחר.
הקמת שדולה אינטרסנטית לקידום הענף בארץ (כנסת) ובעולם (שגרירי יין)
עצמאות (בעיקר בכל הקשור לגפן) של חוות ריבוי וכו'.
הקמת עמותה שתדאג לקדם את דור ההמשך (מלגות לייננים, סומליירים ועוד).
משרד יח"צ משותף לטובת ענף היין, שיקדם וידחוף את הענף באופן מקצועי.
עיתונות חוקרת, שומרת, מגנה, מבקרת. הגיע הזמן להפסיק להיות צינור יח"צ של היקבים.
הבלתי מנוצחים
את ביקורות היין שלי אני מחלק לשלושה: הטובים, הרעים, והבלתי מנוצחים. כשאני טועם יין טוב, הביקורת מאוד פשוטה. כשאני טועם יין רע, אני צריך לנתח ולהסביר למה אני חושב שהיין רע (כשהפרמטר 'טעים לא טעים' אינו רלוונטי). כשאני זוכה לטעום יין שונה, מרגש, אחד כזה שמכה בי, אז מבחינתי זה יין בלתי מנוצח; זה יין שאני חוזר אליו כל תקופה על מנת לבדוק שהוא אכן כזה. תודה רבה למיכאל בן יוסף, שחווה איתי חלק מהיינות ועזר לי להבינם.
יקב צרעה קברנה סוביניון 2008 גבעת החלוקים
בלתי מנוצח כי לגימה ארוכה ממנו מעבירה בי צמרמורת של סיפוק לא מוסבר.
יקב רמת הגולן ירדן קברנה סוביניון אלרום 2007
בלתי מנוצח כי הוא עדיין צעיר, בועט, שורט, מבקש להשאירו בבקבוק, אבל יחד עם זאת מתמסר להפליא.
יקב אסף שיראז 2007
בלתי מנוצח בגלל התיבול הנדיב עם התוספת של קברנה סוביניון, עפיצות גברית מרשימה לצד חומציות ופרי בשל.
יקב בן חיים קברנה סוביניון 2007 רזרב
בלתי מנוצח בגלל הריחות המדהימים של הפרי; יין שפשוט לועסים בו ענבים.
יקב גבעות מצדה מרלו 2008
בלתי מנוצח בגלל המינרליות ששזורה בטעמי יער שוקק צמחיה ואדמה רטובה.
יקב גינתון קברנה סוביניון 2006
בלתי מנוצח כי זה היין הבוטיקי הראשון שטעמתי שהיה רך, נקי, בתולי.
יקב דלתון מתתיה 2006
בלתי מנוצח כי זו יצירת אומנות. עוצמתי, מרגש, מפחיד. עשוי מענבי קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק. ממנו הייתי מבקש לשתות כבקשה אחרונה לפני העלייה לגרדום.
הרי גליל פינו נואר 2008
בלתי מנוצח כי לא ניסו לחקות פינו נואר צרפתי. זה פינו ישראלי מיוחד, שבעיקר מעלה חיוך של אושר על הפנים.
יקב וילה וילהלמה מרלו 2006 גרנד רזרב
בלתי מנוצח כי זה יין שמריחים בו באגט שיצא מהתנור – קממבר נוזלית ומוס שוקולד מריר.
יקב ויתקין פטיט סירה 2009
בלתי מנוצח בגלל האגרסיביות, העוצמה, הפרי השוקולדי המריר, והזעקה לאוכל שהיין הזה מבקש.
יקב בנימינה שיראז 2006 רזרב
בלתי מנוצח בגלל הצבע האטום, התיבול המדויק ותוספת הוויונייה הגאונית.
יקב טוליפ מרלו 2007 JUST
בלתי מנוצח כי הוא הכי מלטף בעולם.
יקב טפרברג מלבק 2009 TERRA
בלתי מנוצח כי זה מלבק ישראלי ים תיכוני שלא מנסה להיות ארגנטינאי. קרירות מקסימה בפה.
יקב כהנוב פטי וורדו 2005
בלתי מנוצח כי זה היין שמגלם בתוכו את דמו, זיעתו ואמנותו של הכורם-יינן. מחוספס, מעודן ושלם.
יקב ברבדו שיראז 2008
בלתי מנוצח כי ריחות העור משובחים, התיבול בשיא הפוטנציאל, הפרי בשל ומורכב.
יקב כרמל שיראז קאיומי 2007
בלתי מנוצח כי הוא עוצמתי, מורכב, אין ספור טעמים, א-קפלה של יין.
יקב ססלוב מיראז' 2008
בלתי מנוצח כי הבלנד של הקברנה המרלו והשיראז מעניק אין ספור טעמים מרשימים. הצבע הכחול מדהים.
עגור שמירה מיוחדת 2006
בלתי מנוצח כי זה יין של מלחמת לבנון השנייה, והענבים (קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק) עדיין נלחמים בבקבוק הזה. הרבה כוח ועוצמה, והשד (של היין ושל היינן) עדיין לא נרגע.
יקב פלם מרלו 2009 רזרב
בלתי מנוצח בגלל עוצמת הפרי, החמיצות, המינרליות. הכל בגדול ביין הזה.
יקב הר אודם וולקני שרדונה 2007
בלתי מנוצח כי זה השרדונה הכי מבלבל בעולם. מצד אחד שפע של טרופיות, וכעבור חצי שעה מתכתי, מינרלי וחמיצות מדהימה.
יקב פסגות קברנה פרנק 2008
בלתי מנוצח בגלל עושר התבלינים הטריים. תבשיל משובח היין הזה.
יקב קסטל GRAND VIN 2004
בלתי מנוצח כי הוא נותן לי את ההבנה כי אין דבר יותר חשוב מחופש.
בשבוע הבא: הרעים.
איש הטרואר: ערן פיק מיקב צרעה בכרם שורש
רני רוגל מדווח: בשישי שעבר השתתפתי בסדנה שהתקיימה בטרואר כרם שורש, ששטחו 150 דונם וגובהו הממוצע 650 מטרים. גדלים בו ארבעה זנים אדומים ושניים לבנים, וממנו מייצר יקב צרעה 100,000 בקבוקים בשנה (מייצאים 15%). כל יינות היקב מכרם זה הם בלנדים – אין יינות זניים, וזאת כפילוסופיה של היקב והיינן. המארח שלנו היה ערן פיק, והגענו ביוזמת חובב היין יואב גד ובמסגרת מועדון החיים הטובים (G.L.) של שמאי מיטלמן השלישי, נסיך החיים הטובים שראוי לסיפור נפרד.
פוטנציאל הרחבת הנטיעות. אפשר להגיע ל- 150,000 בקבוקים. מסתפקים ב- 100,000 כד לשמור על האיכותעד לפני 20 שנה גידלו פה שזיפים ואפרסקים. ב- 1995 הייתה כאן השריפה הגדולה בהרי יהודה, ואחריה חשב המושב על חקלאות אחרת ורווחית. הפתרון: גידול ענבי יין. עד 1996 לא היו כלל גפנים באזור. היום קרוב ל- 100% מהחקלאות הן גפנים. "אין תקדים בעולם לתופעה כזאת", אומר פיק. "הסיבה: הרי יהודה הם אזור מצוין לגפנים. אחד הטובים בארץ, אם לא הכי טובים".
אנשי שורש פנו לרוני ג'יימס ז"ל – האבא של יקב צרעה ואושיית כרם ויין מיתולוגית, והציעו לו לגדל ענבים, והוא נענה בחיוב; תחילה עבור יקב מתוכנן בשורש – בלי קשר לצרעה, ואז הוא התחרט וחתם על הסכם ארוך טווח עם המושב. דור ג'יימס, בנו של רוני, הוא הכורם. לחלקות בכרם שורש אפיונים שונים מבחינת שיפועים, מרווחים וכו', ובמתחם נקי מכרמים שכנים העלולים להדביק את הכרם בווירוס, שקטל את הכרם השני שהיה לצרעה בנווה אילן והביא לעקירתו.
החלקות השונות של הכרם – בהן גדלים ענבי סוביניון בלאן, שרדונה, קברנה סוביניון, מרלו, סירה ופטי וורדו, הנבדלות בסוגי קרקע וכיוונים, שיפועים, זווית מול השמש, ניתן ללמוד על קצה המזלג מהו טרואר והשפעותיו על הגפנים, הענבים, והיין שמיוצר מהם. רשמתי תוך כדי סיור אחדות מהתובנות המעניינות של ערן.
לפי מראה הגפנים והענבים הזערוריים בכרם, נראה לערן כי היבול יהיה נמוך השנה. נושא ריסוס העשבייה – לא מרססים, והוא מקווה שבכלל לא ירססו בכרם – רעל באדמה לא טוב לגפן. פטריות זעירות בשורשים מזינות את הגפן, והריסוס מפריע. בגלל הכשרות אסור לזרוע עשביית דגנים, שכאן אוהבים אותה, ומחכים שהעשבייה הטבעית תשתלט. הדברת גפנים – מינימלית; לא דומה לענבי מאכל. אחרי ה- 20 מ"מ גשם שירדו לפני שלושה שבועות, היו מוכרחים לרסס תוך 48 שעות למניעת קימחון.
"לכל חלקה בכרם טעם שונה לגמרי בזכות האדמה ומזג האוויר הספציפי בה", אומר פיק ואנחנו מסיירים בין החלקות השונות. מגיעים לחלקה של גפני סירה, אותה נטעו ב- 2009 במרווחים יותר גדולים של 1.2 מ' בין שורות הגפנים כדי להשיג איזון גידול. טון לדונם נחשב יבול טוב, לעומת 750 ק"ג בקברנה סוביניון. גודל חלקה לזן: 8 דונם, עם קלון אחד של גפנים. חלקת החרוב של קברנה סוביניון היא חדשה. ניטעה ב- 2014 -בציר ראשון 2017. כללית עושים כאן חילופי עקירה ושתילה חדשה לשיפור. כיווני נטיעה משפיעים על האיכות. ערן חשב שצפון צריך להיות הכי טוב בגלל פיזור השמש בוקר- אחה"צ, בניגוד לדרום מערב. "באקלים שלנו הכי טוב מזרח-מערב עם הצללה מהעלים עצמם. נטיעות חדשות יהיו רק מזרח-מערב". נתח טרואר נוסף מבית מדרשו של ערן פיק, מאסטר אוף וויין (MoW) הראשון והיחיד בישראל.
אין ספק שחלקת המאובנים היא המעניינת ביותר בכרם שורש, והיינות האיכותיים ביותר של צרעה מופקים ממנה. ערן פיק: "גיאולוגים אומרים שהמאובנים כאן בני סביב 90 מיליון שנים, והמיוחד הוא שהמאובנים הם על פני השטח ולא במעמקי הקרקע (מן הסתם גם בה). אנחנו גאים בחלקה זאת של אדמת טרה רוסה-ליימסטון שמשפיעה לחיוב על היין באזורים הטובים בעולם בזכות ההשפעה על רמת החומציות ביין". תחילה לא רצו לנטוע בחלקה המאובנים, שממנה עושים את יין העל של צרעה – Misty Hills, חצי קברנה סוביניון וחצי סירה. "אנחנו מנסים לזהות טעמים בשטח ולהביא אותם ליין. זו ההגדרה של Fine Wine".
כרם השרדונה נבצר ראשון (השנה ב- 26 ביולי. ערן פיק כבר יודע את התאריך), ויש בו רשתות הצללה בגלל הרגישות לקרינה ישירה על הענב. זה יוצר יין רענן יותר. את הרשת שכבר מוכנה בשטח על גזע הגפנים מעלים כחודש לפני הבציר בעת ההבשלה. בגלל הכיוון של חלקת הסוביניון בלאן אין צורך בהצללת רשת ויש הצללה טבעית של העלווה. ערן פיק חושב שכרם שורש הוא זה שעלות ההשקעה בעבודה לדונם הכי גבוהה בארץ, ומקווה שהתוצאות באות לביטוי ביין.
על הבציר: בכרם החלה הפריחה, והבציר מתחיל 90-100 יום לאחר תחילתה. כל הבציר מבוצע ידנית בלילה על ידי 20-30 איש עם פנסי ראש. כל פעם חלקה אחת, כ- 300 ק"ג לאדם בלילה. מיון ידני מתבצע ביקב, כי אי אפשר למיין בלילה בשטח.
על עבודת היינן: "לקחת ענבים מתאימים מכנות מתאימות, לבצור בזמן ולמצות את הפוטנציאל ביקב. כל היינות הם בלנדים. כל שנה בוצרים הכל, מיישנים הכל 9 חודשים בחביות, ואז עושים בלנדים לפי היינות בחביות".
על הווירוס: "עקרנו מ- 300 דונם ל- 150 דונם. מכה כואבת. היום אין אצלנו וירוס, ושולטים בכך כי אין כרמים שכנים אחרים".
על תכניות: "אנחנו מתכננים לעבור ליקב חדש בשורש עם אותה כמות – 100,000 בקבוקים. מרוצים מכמות זו, כי רוצים לשלוט באיכות".
על ניסויים: ב- 2009 נטעו מורבדר, ב- 2012 קיבלו איכות לא טובה, עקרו ב- 2015 ובמקום זה נטעו קברנה סוביניון.
תחזית ליין הישראלי: "אנחנו מתחילים להגיע לשלב האקספוננציאלי. עושים יין טוב, יש שת"פ בין יקבים והכרה בעולם. נמצאים במצב טוב בתחילת דרכו".
כמובן שגם טעמנו את מגוון יינות יקב צרעה, אבל אם אני אתחיל לכתוב ביקורות יינות, אלון יתחיל לערוך את המדור, אז אני מוותר.
חיליק גורפינקל: יינות כחול-לבן מיתולוגיים
במוסף G של גלובס ליום העצמאות, מנה חיליק גורפינקל – מבקר יין ומסעדות של גלובס את שמונה היינות הישראליים המיתולוגיים, לדעתו, שמגיעים מארבעה יקבים, ואלו הם: יקב כרמל – לימיטד אדישן 2003 ולימיטד אדישן 2013, יקב רמת הגולן – קברנה ירדן 1997 וקברנהירדן 2014, יקב מרגלית – קברנה סוביניון 1993 ואניגמה 2013,יקב קסטל – גרנד וין 1997 וגרנד וין 2015.
אדם מונטיפיורי: 7 יינות ל- 7 עשורים
אדם מונטיפיורי עתיר הפעלים בעולם היין הישראלי (יקב רמת הגולן, הרבה שנים ביקב כרמל, נא לא לשייך אותו ואת משפחתו ליקב הנושא את שם המשפחה – ראו בהמשך), הוא כתב היין של הג'רוזלם פוסט, וכותב שם בקביעות על עולם היין הישראלי. אדם הקדיש את כתבת יום העצמאות שלו ל-70 שנים של יינות במדינת ישראל (קשה לשכוח שהברון רוטשילד התחיל אץ פעילותו בארץ ישראל כבר ב- 1882), עם יין אחד המתבלט ומצטיין בכל עשור.
לעשור הראשון של המדינה (שנות ה- 50) בחר מונטיפיורי שם שנראה כי אינו מוכר לרבים מאיתנו, או בכלל: יין קידוש שנקראPalwin (מן הסתם צירוף של פלשתינה ויין) מס' 10 – מן הסתם יין פטישים טהור. עבור העשור שני (שנות ה- 60) הוא בחר ביין הנמכר ביותר אז – כרמל הוק של כרמל מזרחי. בעשור השלישי (שנות ה- 70 של המאה הקודמת): קברנה סוביניון ספיישל ריזרב 1976 המיתולוגי של כרמל מזרחי. בעשור הבא, הרביעי – שנות ה-80, התעוררה מהפכת היקבים החדשים, ומצטיין העשור של אדם הוא ירדן קברנה סוביניון 1985 של יקב רמת הגולן. בעשור החמישי של המדינה – שנות ה-90, הוא הכתיר את הקברנה סוביניון 1993 של יקב מרגלית (גם אחד מהשמינייה המיתולוגית של גורפינקל בגלובס). בעשור הבא – השישי שפתח המילניום החדש, בחר מונטיפיורי את גרנד וין 2006 של יקב קסטל (ה- 1997 ו- 2015 מופיעים אצל גורפינקל), ומצטיין העשור הנוכחי – השביעי של המדינה, הוא שורש לבן 2013 של יקב צרעה.
משפחת מונטיפיורי ניתקה הקשר עם יקב מונטיפיורי
אל מחשב המערכת הגיע האימייל הבא, ואנו מביאים אותו כלשונו: החומרים השיווקיים של יקב מונטיפיורי ממשיכים לרמוז שמשפחת מונטיפיורי מעורבת ביקב. משפחת מונטיפיורי מבקשת להבהיר כי למרות ששמחה מאוד להצטרף ליוזמה ב-2013, הרי שהיום למשפחה אין שום קשר ליקב הנושא את שמה והיא אינה מקיימת כל קשר עם היקב. דיוויד מונטיפיורי מנהל את מחלקת היין ב- IBBLS, בעלת יקב תבור. רייצ'ל מונטיפיורי מנהלת את מחלקת היין של SPIRITeam, מפיצים של ואן גוך. אדם מונטיפיורי הוא שותף בחוויית היין הישראלית, יועץ יין וכתב היין של "ג'רוזלם פוסט". משפחת מונטיפיורי מאחלת ליקב מונטיפיורי הצלחה בעתיד.