השבוע בענף היין 202: הגיע הזמן להפיכה

הגיע הזמן למהפכה השנייה. היא הרבה יותר קשה והרבה יותר מורכבת אבל הכרחית. צילום pixabay
טיסה קצרה ליוון ושהייה של מספר ימים שם הניעה את אלון גונן להכרה ולהכרזה על תחילת ההפיכה בענף היין; בזני הענבים ובאופן ייצור יין, בשתיית יין, במכירת יין, ביצוא יין. זה יהיה מסע ארוך אבל צריך להכריז עליו ולצאת לדרך. בואו לא נהיה טובים יותר מהיוונים ביין – בואו נהיה כמוהם

לאחר התגובות הרבות שקיבלתי על הריאיון שערכתי עם מנכ״ל יקב רמת הגולן, יאיר שפירא, בראש השנה, הבנתי שבעצם הוא לא ענה לי על השאלה הכי חשובה שמטרידה את כולם: ואף אחד בעצם לא מציע איזושהי הצעה אופרטיבית – איך מגדילים את תצרוכת היין בשנה ואיך יוצאים מהקיבעון של ה-5 ליטר בשנה פחות או יותר שאנחנו תקועים בו כבר עשור או יותר.

לא סתם המנכ״ל לא ענה לי; אין לו מושג. כמו שאמרתי, לאף אחד אין מושג. כולם מנסים לשרוד, כולם מסתפקים בגלגל המקרטע הזה. אין שום תוכנית ארוכת טווח, ממשלתית או פרטית, אין תקציב ייעודי, אין חזון ואין מטרה. הענף בתחום הזה נמצא בדיוק במקום שהגפנים בארץ נמצאות: חולות, מוכות וירוסים, וללא עתיד או ביטחון שמשהו באמת יציל אותן. מחירי היין בשמיים, האלכוהול בשמיים, טעמי העץ מכים ללא רחם, והפלצנות חוגגת. אכן יש לנו המון סיפורים על יין, כל יקב עם הסיפור שלו. יש רושם שבכל פעם שאני מזמין כוס יין במסעדה, זה כולל גם שעת סיפור.

אלון גונן ביקב גאיה עם הייננית לטו – בתו של פרופסור יאניס פראסקבופולוס, גם היינן היועץ של יקב מאיה בכפר תקווה
אלון גונן ביקב גאיה עם הייננית לטו – בתו של פרופסור יאניס פראסקבופולוס, גם היינן היועץ של יקב מאיה בכפר תקווה

אצלם מייצרים (הרבה) ושותים (הרבה)

במטוס לאתונה פתאום נדלקה הנורה אצלי: אני נוסע בעצם למדינה שנמצאת שעתיים טיסה מאיתנו, פחות או יותר אותו טמפרמנט ים תיכוני, האוכל די דומה, הטרואר מגוון כמו אצלנו, הרים גבוהים שמושלגים מדי פעם, כשעולים מקו המים מתגלה נוף גלילי ופה ושם הרי בזלת. האוכלוסייה מונה כ-11 מיליון אנשים, ואז מתחילים ההבדלים המשמעותיים.

היוונים מייצרים 340 מיליון בקבוקי יין בשנה, היוונים שותים כ- 28 ליטר לאדם, היבוא עומד על 48% והיצוא על 10%. רוב היינות הם מזנים מקומיים, ורק בקצוות אפשר למצוא שרדונה, קברנה סוביניון ומרלו, כאשר זן הסירה תופס פה תאוצה. הכוס הנפוצה לשתיית יין במסעדות ובברי ין היא כוס זכוכית עבה קטנה, וברוב המקרים יין הבית מוגש בקנקן. ברי היין הנחשבים בעיר מעוצבים ומגישים תפריטי יין שקודם כל נותנים מקום של כבוד לתעשייה המקומית ולזנים שנחשבים ליוונים (קסינומברו, אגיורגיטיקו, אסריטוקו, סאוואטינו, לימניו, אידיאני ועוד). אלו זנים חזקים ועמידים למחלות וכנימות, והם גם יודעים להסתדר מצוין באקלים חם. אלו זנים שהכורם יודע לבצור אותם ולקבל בסופו של דבר יינות מאוזנים, עם רמת אלכוהול של 12.5%. במרתפי היקבים לא תגלו מאות חביות יין, ומרבית אלה שישנן הן ישנות. 'מי רוצה לשתות עץ', הם מגחכים כשאני שואל איפה חדר החביות.

שותים פה יין והרבה יין. בכל מסעדה מקומית בפינת רחוב יש חבית שבתוכה שקית כסף אטומה עם ברז, ובתוכה עשרות ליטרים של יין לבן ואדום שפשוט נמזגים לקנקנים (בנוסף לתפריט של בקבוקי יין). האוכל היווני דומה מאוד לשלנו: דגים, המון ירקות, ממולאים, המון סופלקי (שיפודים) וגירוס – השווארמה המקומית. התיבול הוא שום, לימון ושמן זית. כמו שכתבתי, מאוד דומה לשלנו והיין  בהתאם: חד, חומצי, עשיר בטעמים, לימוני ופרחוני באף, וכמובן אלכוהול נמוך. יין שנוצר להיות חלק בלתי נפרד ממנות האוכל, ולא אוהב או מתיימר להיות סוליסט.

בבר היין Vintage Wine Bar המעוצב מדהים במרכז הבילוי של אתונה, מצאנו תפריט יין חובק עולם, אבל הצוות המליץ קודם כל על היין המקומי. לצד מנות גורמה הוגשו יינות יוונים נפלאים, עשירים, מורכבים עם נוכחות, אבל כשמביטים על המחירים פשוט נושמים לרווחה ומזמינים עוד ועוד כוסות יין. אין פה חזירות, אין פה תירוצים של שכירות ומיסים כבדים ועלות שבר כוס וכו'. פשוט יש פה הבנה שיין זה מוצר חובה, ויין זו תרבות אמיתית של שתייה. יוון היא מדינה עניה, די כושלת, שהחיבור שלה לאיחוד האירופאי עשה לה לא טוב, בלשון המעטה. קופת המדינה ריקה, אין תמיכה ביקבים, אין תמיכה בכורמים, המע״מ פה הוא 24%. מה שכן יש פה, זו תרבות יין שחיה ובועטת ברחוב. מכל מקום מריחים יין. העסק עובד, המחירים שפויים, היין נגיש במסעדות בכל רמת מחירים, והזול מתחיל ב- 6-8 יורו לבקבוק או 4-5 יורו לקנקן יין הבית. בתוכנית הלימודים של התיכוניסטים מלמדים פרק שלם בהיסטוריה היוונית שקשור ליין, ויוון מייצרת יין יותר מ- 4,000 שנים – שוב מאוד מזכיר את ארץ ישראל.

כן, זה האקרופוליס פה ממול
כן, זה האקרופוליס פה ממול

ואצלנו?

במקום שייננים יעסקו בלעבוד אצל משרדי יחסי ציבור, וינסו להמציא לנו זני ענבים שטובים רק לכתבה בעיתון, ראוי שיעשו יין נגיש לאוכל ישראלי, ראוי לאקלים הישראלי. כל יקב מתפאר ברזרב שלו שמופצץ בחבית עץ ובאלכוהול מטורף, קריניאן פרא שממליצים לשתות אותו עוד שלוש שנים מרגע הביקבוק, אבל ממהרים להוציא אותו למדפים, או יינות ששמים עליהם תווית מעוצבת כמו התססה פראית. אם הייתה פה משטרת יין, היא הייתה מוציאה צו סגירה למספר יקבים שרומסים את השם הטוב של יינות ישראל.

רבות נכתב על אליטת הסומליירים התל אביבית, שמעדיפה בורגון טוב בתפריט, או יינות של קולגות שהם חפצים בקרבתם. לא בסומליירים האשם, ומהם לא תבוא הישועה להגדיל את תצרוכת היין. עד שלא יהיה במסעדות יין ישראלי טוב שלא עולה מעל  70 ש״ח לבקבוק, נמשיך להצביע ברגליים ולא נזמין יין. כל הסיפורים שמסעדות באמת מוכרות יין ישראלי הוא קשקוש. אין אף יקב שמרוויח מיין שנמכר במסעדה, מבחינתם מדובר בלהיות נוכח בתפריט, להיות קיים ותו לא.

אצלם מעודדים יצוא ושיווק – ואצלנו?

היין היווני נוחל הצלחה עצומה בארצות הברית ובעיקר באוסטרליה, שם יש קהילות שלמות של יוונים ששותים רק יין יווני. משרד התיירות היווני מפרסם כל שנה במדיה התיירותית בארצות הברית את נופי יוון, וחלק גדול מהתמונות והסרטונים מובילים היישר לדרכי היין ברחבי יוון. בצמוד לכל יקב קטן או גדול יש חדר טעימות קטן או מרכז מבקרים מפואר, שמטעים ומסביר על יינות האזור. אצלנו בישראל, משרדי הממשלה מנותקים מהמציאות. מדובר בחבורה של בירוקרטים טיפשים. במנהל מקרקעי ישראל יושבים אנשים רעים, אנשים שהורסים את תעשיית היין הישראלית, ואין אפילו אחד שיצא נגדם. מכה אחר מכה מנחיתים על היקבים, ואין פוצה פה. אין התאגדות של היקבים הגדולים על מנת לשכור משרד עורכי דין מהשורה הראשונה ולצאת למאבק משפטי, ובמקביל לקחת משרד יחסי ציבור שינהל את המשבר הזה בשם כולם, שיחשוף את אותם בירוקרטים שהורסים את החקלאות ואת התעשייה. מכון היצוא הצליח לקבל תקציב של 5 מיליון שקל על מנת לפרסם את יינות ישראל בארצות הברית. כבר עכשיו מסתמן כיוון התקציב: השקות מפוארות, תערוכות יין נוצצות שעולות הרבה כסף, בתי מלון, כרטיסי טיסה. לא בטוח שיישאר כסף לפרסום אמיתי להמונים. זה די מזכיר לי עמותות שמגייסות כסף לעניים או לחיילי צה״ל, אבל בסופו של דבר ההוצאות כל כך גדולות בגלל משכורות עתק לעובדים, רכבים, תשורות כאלה ואחרות, עד שלא באמת נשאר משהו להעביר למי שבאמת צריך.

אז מה עושים?

מקימים מינהלת יין שממומנת על ידי היקבים, באמצעות מס קטן על כל בקבוק (30 אגורות, 18 מיליון שקל בשנה), שכל תפקידה הוא חינוך יין, פרסום, חיפוש ודרישה של תקציבי מדינה, שמירה על ענף היין עם ליווי משפטי צמוד שיאבק בגורמים שמקבלים הנחות ופטורים ממיסים, שמירה על אינטרס אחד ויחיד ״יין ישראלי״.

הקמת לובי של ענף היין, שיעלה על סדר היום את כל נושא הענף: כורמים, יקבים, מסעדות, יצואנים, יבואני מוצרי תמיכה ליין (בקבוקים, פקקים וכו'), גיוס משרד יחסי ציבור שכל עיסוקו זה יין ישראלי כחול לבן. לדבר על יין בגובה העיניים, ולהנגיש אותו לקהל בכל מקום אפשרי; בכל תערוכה, שבכל מקום יהיה דוכן יינות ישראל, שבכל שגרירות בעולם יגישו יין ישראלי, בכל הרמת כוסית ממשלתית יהיו על השולחנות יינות ישראלים כדי שכולם יראו. להילחם בחוק איסור פרסום יין במדיה – זה אפשרי. צריך להוריד את הכפפות, צריך לתת לאנשי מקצוע חסרי אינטרסים לקחת את הטיפול לידיים. לא עוד בעלי חנויות – שהם בעלי יקבים – שהם מארגני תערוכות – שהם יבואנים. צריך למנוע קרטלים ומונופולים, צריך לקבוע תוכנית פעולה קצרת טווח וארוכת טווח, והכי חשוב: לעמוד ביעדים שהוחלטו; בלי תירוצים, בלי האשמות. אם לא עומדים ביעד, מחליפים את בעלי התפקידים, בלי סנטימנטים. מנכ״ל כושל הולך הביתה, משרד יח״צ שמתרץ כישלון מוחלף, כמו בכל חברה פרטית מתוקנת. גורל ענף היין הישראלי נמצא אך ורק בידיים של אנשי היין המובילים בענף.

בעלי היקבים, רק איחוד כוחות ענפי יוביל אתכם בסופו של דבר למכור יותר יין, הרבה יותר יין. נכון שאתם מנכ"לים של יקבים פרטיים, אבל זו המשמרת שלכם, וזה הזמן עכשיו לחשוב על העתיד. במספר השנים שיש לכם כמובילי דרך עד שתמשיכו הלאה, תוכלו לעשות משהו שיזכרו אתכם. אתם תהיו אלו שהכריזו על מהפכה, והייתם אלו שהובילו אותה. מהפכה ראשונה הוביל יקב רמת הגולן בנחישות ובהתמדה. הגיע הזמן למהפכה השנייה. היא הרבה יותר קשה והרבה יותר מורכבת – אבל הכרחית. במדינה שאוכלת יושביה והפוליטיקאים הורסים בה כל חלקה טובה, צריכים לשלב ידיים ולא להיכנע.

צחי דותן – מנכ"ל המועצה לגפן היין בישראל

בנושא גידול צריכת היין בישראל עלינו לראות כיצד האיחוד האירופי פועל בנושא היין וקידום הצריכה. בכל מדינת יין יש משרד ממשלתי שענף היין תחת אחריותו (כולל תקציבים). יש תמיכה ישירה הן לכורמים והן ליקבים, וכן שיתוף פעולה בין הממשלה, האזור והיקבים בקביעת מדיניות, פיתוח דרכי יין, מרכזי מבקרים, פרסום, אירועים ועוד. וזה מה שהענף שלנו זקוק לו: משרד ממשלתי אחד שענף היין תחתיו (כולל תקציב קבוע); תמיכה ישירה לכורמים והיקבים; שיתוף פעולה עם הממשלה, האזור (מועצות אזוריות) והיקבים בהחלטות על מדיניות, קידום דרכי יין, מרכזי מבקרים, אירועים, פרסום ועוד.

אריאל אפשטיין – הכרם

יש להוריד את המס על הייבוא. הוא מהווה אחוז זעום מהשוק, אבל גורם למחירים של היינות היום יומיים להיות גבוהים.

חיים גן – איש הענבים

יש להטיל מס של 10 אגורות על כל בקבוק יין ישראלי שנמכר בישראל, כאשר הכסף ייועד לקידום תרבות וצריכת היין בישראל. הדבר יבוצע על ידי חברה חיצונית, אפילו ציבורית.

מצלמים בציר

חמש שאלות לאלי שירן – יקב שירן

אנו מתחילים לפרסם שאלון שבועי ובו 5 שאלות לאישה או גבר הפעילים בענף היין. אם גם אתם רוצים להשתתף, שלחו הודעת מסנג'ר ל- rani rogel ונתאם זאת

אלי שירן. צילום יעל פאר
אלי שירן. צילום יעל פאר

לפני הכל: הצג את עצמך

שמי אלי שירן, עו"ד במקצועי ובעברי בעל רשת סופרמרקטים אזורית. בשנת 2010 מכרתי את העסק ופניתי ללימודי משפטים. בד בבד, ב- 2011 למדתי קורס ניהול יקבי בוטיק אצל עידו לוינסון במט"י שי. ב- 2012 התחלתי לעשות יין בביתי, ומהר הבנתי שמה שמעניין אותי הם זנים ים תיכוניים ועשיית ממסכים (בלנדים) באופן חופשי, ולא בלנד בסגנון כלשהו.

ממה אתה הכי נהנה בעולם היין?

אני נהנה מהמעקב וה"שוטטות" בכרמים לפני הבציר, ההקשבה לטבע לגפן, למה ש"היא" אומרת לך. כמו כן מרגע ההגעה לממסך אותו רצית. זהו רגע של התרוממות נפש, ומיד אחריו מתחיל התהליך האמיתי של דיוק הממסך.

מה צריך לעשות כדי ששתיית יין בארץ תעלה?

להביא את השיח לשיח ב"גובה העיניים", כך שיהיה נגיש לקהלים רחבים. ואולי מילה גסה קצת יותר: "לוקל פטריוטיזם" בתחום היין. רוב אנשי המקצוע שותים ומדברים יינות חו"ל. יותר פירגון לתעשייה המקומית יעודד צריכה.

איך אפשר לקדם מכירות יין ישראלי בעולם?

אם אנחנו לא גאים ביינות שלנו, וחולמים על בורדו, בורגון וכו', אין סיבה שירכשו אותנו בחו"ל. אציין כי הקולינריה הישראלית צלחה בחו"ל רק כאשר יצרה "מטבח ישראלי", ולא מטבח בסגנון צרפתי, הונגרי וכו'. האנלוגיה ברורה.

איזה יין שלך אתה הכי אוהב לשתות?

כולם היו בניי.

איזה יין של יקב אחר אתה אוהב לשתות?

אין יין אחד. אני שותה יין של ייננים ומנהל "שיח" עם היינן תוך שתייה. אני אוהב מאוד דברים לא במיינסטרים, ולכן שותה הרבה יינות של יעקב אוריה (פילוסוף ויינן), וכן יינות של מלכיאל הדרי (יקב גתו). אוהב מאוד ולומד ריזלינג.

מוזמנים לקרוא גם את זה

מעבר להיותו גיטריסט-על רוני פיטרסון הוא גם זמר, והשילוב עם אחינועם – וואו. צילום מיוטיוב
רוני פיטרסון. צילום מיוטיוב

יין ובלוז: רוסאן תבור ורוני פיטרסון עם אחינועם ניני

יוסי נאור, חובב יין וג'אז ומי שהוביל תכנית רדיו בשם 'ג'אז אדום לבן' בתחנת הרדיו של מכללת עמק יזרעאל, מביא לנו הקשרים בין יינות ישראליים למוזיקה שהוא אוהב. כי יש מספר רגעים קסומים בחיים כמו לשתות יין ולהקשיב. הפעם דווקא בלוז עם חיבור בין רוני פיטרסון שהלך לעולמו בימים אלה ואחינועם ניני. קראו כאן

צילום איל קרן
צילום איל קרן

יקב כרמל מתגייס ותורם למען עמותת אחת מתשע

היקב ממשיך זו שנה שנייה בשיתוף הפעולה לרגל חודש העלאת מודעות לסרטן השד במהלכו תועבר תרומה של 1 ₪ לעמותה על כל מכירות בקבוקי רוזה מסדרות סלקטד, אזורית ו-VATS, וגם ממכירות כוסות של יינות אלה במסעדות. קראו כאן

4 תגובות

  1. יסבירו נא מביני העניין (או לפחות אלה שרואים עצמם כמביני עניין…) כיצד עורכים חישוב של צריכת יין, בביצה המקומית כאשר: מתוך 9 מליון גרונות, 20% מהם בכלל מוסלמים שהיין הוא מהם ואילך עוד 25% חרדים הצורכים יין בעיקר לצורך עבודת האל, וחלק הארי של היין הוא בכלל תירוש. איך זה וכיצד, נעשית השוואה לארצות אחרות, בהן קיימת מסורת יין ארוכת שנים. שום תכנית חינוכית ושום הטפות מוסר לא יכולים להתחרות עם מסורת של מאות שנים. נא לזכור, אנחנו מדינה בעשור השמיני לחייה. שנה טובה

    1. אנסה להסביר אף על פי שכל הסבר שתקבל יבלבל אותך יותר: מתחילים קודם כל מהורדת כל האנשים בני 18 ומטה ( חוק ) אחר כך מורידים את המוסלמים ( ככה עושים בכל העולם דרך אגב גם שם יש מוסלמים שלא צורכים אלכוהול ) לצערי בארץ אין חובת דיווח של היקבים כמה ענבים הם בוצרים בשנה כי אם היה יכולנו פשוט לחשב בצורה מאוד פשוטה, לא מחשיבים מיץ ענבים ומדובר בסביבות 20 מיליון בקבוקים, אנחנו יודעים את הנתון הזה כי רב הבקבוקים של התירוש נמכרים ברשתות השיווק והן מפרסמות את הנתון הזה באתר מיוחד, מועצת גפן יין מקבלת נתונים חלקיים בעיקר מהיקבים הגדולים כמה הם בצרו ועל פי זה עושים את החישוב, הם מדווחים על 37-39 מיליון בק בשנה, שאר הבינוניים והקטנים מייצרים את השאר שמגיע ל 40 מיליון בק בשנה, אם עושים עבודת מודיעין אז עוקבים אחרי כמות בק היין הריקים שמיובאים לארץ כי אנחנו לא מייצרים בקבוקים אז אפשר לדעת פחות או יותר כמה היקבים קונים בשנה וזה מתקרב ל מספר המדובר . החרדים דרך אגב מבחינה סטטיסטית רוכשים יותר יינות משובחים מאשר החילונים זו עובדה שמתבססת על מכירת יינות פרימיום בחניות יין בבני ברק ובירושלים . מקווה שההסבר עושה קצת סדר.

  2. אלון חביב, אולי יפתיע אותך, אבל הסבריך כלל אינם מבלבלים. אלא מאי, שהם עוסקים רק בידוע, בניגלה. כל חישוב שיגרתי שנעשה, איננו מביא בחשבון לפחות שתי עובדות חשובות: על האחת, כבר כתבתי, והיא התרבות בת מאות / אלפי השנים. כעת אוסיף למשוואה גורם נוסף, גורם אי השוויון!!! רוצה לאמר, מדינת ישראל (הביצה המקומית…), מוגדרת אומנם כמדינת העולם המערבי, אלא שמה לעשות, ובקרב מדינות ה – OECD, אנחנו ממוקמים בתחתית הסולם של אי השוויון הכלכלי, או בראש סולם הפערים הכלכליים. , נכון הוא שלאוכלוסיות המיעוטים (ערבים וחרדים) יש השפעה חזקה על כך, אבל, כל כלכלן מתחיל יאמר לך שגם אם נטרל את ההשפעה של האוכלוסיות האלה, עדיין אנחנו במקום נמוך מאוד בהקשר לאי השוויון הכלכלי. צא ולמד, שאם חלק ניכר מאוכלוסיית ישראל חי במינוס תמידי בחשבון הבנק שלו (משיכת יתר), יין, גם בקבוק של 3-4 במאה, זה מותרות עבורן. מדינת ישראל סגרה בעשור האחרון פערי תל״ג לנפש אל מול המדינות העשירות בין מדינות ה- OECD, אבל מסתבר יותר ויותר שההמונים הפוקדים את נתב״ג פעם או פעמיים (ואף יותר מזה…) בשנה, משאירים מאחוריהם לפחות 50% מאוכלוסיית ישראל שלא רק שלא יגיעו לעולם לדירה משלהם, הם גם לא יוכלו לטוס לחו״ל ורכישת יין לא תעלה כלל על דעתם.

    ואם ארצה לחבר בין התרבות בת מאות ואלפי השנים, ובין חלוקה שוויונית יותר של העושר, הרי שגם במדינות עם הכנסה גולמית לנפש נמוכה משלנו (סלובניה באירופה או צ׳ילי ומקסיקו), יין הוא מוצר צריכה בסיסי, פשוט מפני שהאירופים שכבשו את המדינות האלה לפני מאות שנים, החדירו אותו לאותן ארצות כערך תרבותי.

    הרחבתי, אני יודע, מקווה ששרדת את ההסבר עד סופו. וכדברי תומס פיקטי, עד שלא יקרה מרד המונים, אשר יתרום לחלוקה אחרת, שוויונית יותר, של העושר, כל המאמצים להגדיל את צריכת היין, נידונו לכשלון.

    שבת של שלום, שנה טובה.

  3. shefayim

    אתה טועה בהחלט.

    הציבור החרדי שותה יין והרבה, וכמעט תמיד יינות ישראליים (מטעמי כשרות).

    אמנם בעבר קנו בעיקר יינות מדף או יינות ממש זולים ופשוטים,

    אבל המצב הזה משתנה מיום ליום, חנויות יין נפתחות כמו פטריות בכל רחוב חרדי,
    ובהחלט יש יותר ויותר יקבי בוטיק ויינות פרימיום שנכנסות לציבור.

    וממש לא הבנתי מה משנה לך אם הם שותים יין לענג שבת וחג או במסעדה לארוחת ערב?

    מה זה המשפט הפנאטי "חרדים הצורכים יין בעיקר לצורך עבודת האל" ?.??

    נו באמת…………..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר