השבוע בענף היין 275: יום האישה הבינלאומי – האם מטרידים בענף היין? ואיך לזכות בתחרות היין הדינמית?

השבוע במדור תמרור אזהרה להטרדות מיניות של נשים בענף היין, תחרות BEST VALUE – לקחים ואיך להתכונן לשנה הבאה, ניר חן מביא רשמי בציר בדרום אפריקה, יינות מבושלים או לא – המקרה של דלתון, יונתן לבני מבקר יקב ברקן וגם יינות יקב אמפורה שעבר מטמורפוזה, ואמנון פלד מביא רשמים ממפגש חביות. קריאה מהנה
יותם שרון. צילום פרטי

נתוני השבוע

מחיר חבית 225 ליטר צרפתית – כ-750 יורו

חבית הונגרית – כ-600 יורו

חבית אמריקאית – מעט פחות

חידוש חבית – כ-700 ₪

מקור הנתונים: יותם שרון, יינן יועץ ויבואן ציוד לעסקי יין

קראו עוד על חביות בהמשך

 

1: יום האישה הבינלאומי – מה זה להיות נחמדה ללקוחות?

ביום שני הקרוב, 8.3.21, יציינו בעולם את יום האישה הבינלאומי. לפי נתוני איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ותקיפה מינית, בשנת 2019 הוטרדו מינית בישראל 111 אלף נשים (3.9% מהנשים הבוגרות), 30.3 אלף מתוכן (31.2%) הוטרדו במקום העבודה. מרבית הנשים שהוטרדו במקום עבודתן (85%) ציינו שהמטריד לא היה הממונה עליהן, אלא מישהו אחר במקום העבודה. זה מביא אותי למאמר שהתפרסם בניו יורק טיימס לפני מספר חודשים, בו כתבה ליזה צימרמן, באומץ רב יש לומר, על הטרדות מיניות ברמה בינלאומית, וחשפה עשרות גברים מתחום תעשיית היין העולמית. אחד מארגוני היין הבולטים והמתוקשרים ביותר, Master Sommelier, עבר זעזוע וטלטלה בעקבות עדויות של עשרות נשים, שניגשו להיבחן לקבלת התואר ובתוך כך נחשפו להטרדות, הצקות, השפלות ופגיעה מינית על ידי בכירי הארגון.

בהגדרתו, ענף היין בארץ הינו ענף הבילוי, האירוח וההסעדה, כולל מסעדות, ברים, בתי מלון, אירועים ועוד. אלפי אנשים עובדים בו, וכמו שאומרים, במקום בו מעורב אלכוהול יש הטרדות מיניות. ענף האלכוהול, ובוודאי ענף היין, נשלטים בקצה העליון על ידי גברים בכל התחומים. אפשר לנתח את הסיבות לכך על פי הפרמטרים המוכרים; מצד אחד להציג את חוסר ההתעניינות הנשית בענף כי הוא ענף קשה, דורש הרבה שעות עבודה, ויתור על משפחה וכו'; ואפשר גם לומר שהאליטה הגברית השולטת בענף, לא מאפשרת לנשים להגיע למקומות שהיכולת שלהן מאפשרת להן להגיע אליהם.

צילום pexels

הטרדה מינית היא התנהגות מינית, בדרך כלל תוך שימוש לרעה בסמכות או כוח, והרוב הגורף של הטרדות מיניות מתבצעות על-ידי גברים כלפי נשים. מדובר באוסף התנהגויות חד-צדדיות הכוללות רמזים מיניים, בדיחות גסות, הצגת תמונות פורנוגרפיות, נגיעות בלתי רצויות, התייחסות מעליבה, מבזה ומשפילה ביחס למינו או למיניותו של אדם, לרבות נטייתו המינית, הפעלת לחץ לבילוי משותף, דרישות לטובות הנאה מיניות כתנאי לקידום או להטבה במפורש או בעקיפין, ואף אלימות מינית ואונס. הנושא לא זוכה לחשיפה כי הענף קטן, והחשש לאבד מקום עבודה ולא למצוא יותר עבודה בתחום הינו גדול.  ההכרח להיחשף כאישה חלשה גובר על האומץ להתלונן או לצאת בפומבי כנגד המטרידים.

הטרדות מיניות של ברמניות, מלצריות, סומלייריות וסוכנות מכירות קיימות בענף מאז ומעולם, ובדרך כלל זה מגיעות מלקוחות. מצד שני, מעסיקים יצפו או ידרשו מעובדות "להיות נחמדות" ללקוחות טובים, "להתלבש סקסי" ו"לפלרטט", והם לא מבינים שגם דרישות כאלה הן בגדר הטרדה מינית, או שהם מבינים אבל מתעלמים. השבוע הרשיתי לעצמי לשאול נשים שנמצאות בתעשיית היין (יינניות, משווקות, סומלייריות, נשות יחסי ציבור), שאלה ישירה על הטרדות מיניות. הבטחתי כמובן לא לפרסם את השמות של הנשים שהסכימו לחשוף הטרדות, ואני מביא מספר עדויות. חלקן ביקשו לא להגיב כי פצעים ישנים עלולים להיפתח, חלקן אף אמרו שהן צריכות לחזור למקום העבודה והן לא רוצות להסתבך. "הטרדות מיניות קיימות בענף היין כמו בכל ענף", סיכמה בהחלטיות אחת מהנשים שכתבו לי, "גברים מטרידים. נקודה". והנה הציטוטים:

צילום pexels

– "קל יותר" להיגרר להטרדות או הערות בעלות גוון מיני באירועי יין והטעמות, כי שותים והמעצורים משתחררים. כן, חוויתי הערות ורמזים, אך לא מקולגות אלא מלקוחות שביקרו בתערוכות ואירועים… לא ברמה שלא יכולתי לנטרל באלגנטיות, וכמובן על הגבול הדק שבין מחמאה או חיזור להטרדה מעיקה.

– לומדות לראות את הנולד ולהתרחק מאנשים מועדים לפורענות.

–  בענף היין חוויתי טמטום ויחס משפיל… כמובן שכר מופלה לרעה, וזה לא היה מופנה רק כלפי… גם לאחרות…

– עולם היין הוא עדיין חזק מאוד ונמצא בידי הגברים. יש יחס שונה, יש כבוד שונה, יש פלירטוטים ונגיעות. כאישה לא קל בעולם הזה של אלכוהול ויין.

–  אלה הדברים שמצפים ממני לעשות לטובת מכירת יין, שגבר במעמדי לא צריך לחשוב עליהם. בפגישת עסקים תמיד יפנו לגברים שבחבורה בענייני כספים, ולי תמיד נותנים למזוג יין, לדאוג לכיבוד ולדאוג שהשולחן יהיה מסודר ושהלקוח יהיה נינוח. "תהיי נחמדה אליו, הוא איש חשוב", זה משפט שעולה בכל פגישה.

–  לקוחות קבועים מרשים לעצמם הכי הרבה: "מותק, אני משלם מאות שקלים, תדאגי לפנק אותי", "את סקסית הערב, בא לי להזרים אותך", וזה יכול להיות גם ליד הבוס שלי שמחייך ואומר לי ככה "יאללה תזרמי, הוא עשיר".

צילום pixabay

קשה לסכם מאמר כזה, ועוד בידיעה שהצטברו אצלי עדויות מזעזעות של נשים מהתעשייה שעברו השפלות והתעללויות הגובלות בהטרדה מינית ובהחפצה של גוף האישה לטובת מכירות יין. בענף כל כך גברי, לצערי, לנשים קשה מאוד להתלונן, ובטח שלהתקדם בצורה ראויה. מקום עבודה מסודר מחויב להגן על נשים מפני תופעות של הטרדה והחפצה. מקום עבודה חייב לשמור על כללי התנהגות שהחוק מחייב אותו אליהם. נגמרו הימים בה גברים מנצלים את כוחם וחושבים שהם יכולים לעשות ככל העולה על דעתם או על זקפתם. נשים בענף היין ראויות ליחס של כבוד והערכה, כי הן נמצאות בכל מקום והענף שהן מייצגות היה שונה בלעדיהן. אין מחילה ואין הנחות לגברים שמתעללים ומנצלים את כוחם – החוק מאוד ברור בנושא. העיתונות היא כלי נוסף שעומד בפני המוטרדות כדי לחשוף את המטרידים בערוותם. זה לא פשוט, זה מצריך אומץ רב, כי גם העיתונות, ובטח שעיתונות היין, מורכבת מרוב גברי. אבל בענף כל כך קטן כמו שלנו, הגברים המטרידים צריכים לדעת  כי בגלל שזה ענף קטן, בסופו של דבר כולם יודעים הכול.  תפקיד העיתונאי, ככל שהוא יהיה מקורב לגורם המטריד, חייב לעמוד בקריטריון הכי חשוב באתיקה המקצועית : "ללא מורא וללא משוא פנים".

ניתן לפנות למרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית  24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, לטלפון 1202. אפשר גם בהתכתבות צ׳אט או מייל אנונימיות דרך אתר קולמילה

יינות זוכים ב- BEST VALUE 2021. צילום מאתר סומלייה

2: תחרות BEST VALUE  2021  – פרגמטיות. נקודה

אי אפשר שלא להתעלם מהשנה המטורפת הזו שעברה על היקבים, ובעיקר על היקבים הגדולים, כי בתחרות הספציפית הזו לא משתתפים יקבי בוטיק קטנים (מלבד אחד). זאת התחרות של הליגה הראשונה בהיררכיה המתבקשת. אלה אותם יקבים שספגו את המכה הקשה ביותר בשנת הקורונה 2020 – בתי מלון נסגרו, התיירות נעלמה, מסעדות הפסיקו לפעול, מרכזי מבקרים נשארו יתומים, חנויות יין עבדו במתכונת של חצי גז, חגי ישראל נחגגו באופן מינורי – ועל כל אלה חיים היקבים הגדולים. כל השיווק והמסה הגדולה של היין מכוונים לתחומים האלה, וקשה לנווט ספינות ענק כמו היקבים הגדולים, לשנות מהלכים ולבנות תקציבים פרגמטיים כפי שעשו חלק מיקבי הבוטיק שהחלו לשווק את עצמם מדלת לדלת, מכרו סלסלות פיקניק ועוד דברים שהניבה חשיבה מחוץ לקופסה, על מנת לשרוד בימים אלה. עיקר המכירות של היקבים הגדולים מתבססות על ראש השנה ופסח, ותחרות BEST VALUE  מסדרת קצת את הראש בקשר למאות סוגי הבקבוקים שיציפו את רשתות השיווק מהשבוע הקרוב. מאות אלפי בקבוקי יין יימכרו בפרק זמן מאוד קצר, והתחרות על הלקוח גדולה מאוד. רוב הלקוחות של רשתות השיווק הינם ממוקדי מטרה, כי פסח הוא חג בו מצווה לשתות לפחות ארבע כוסות, וגם להשאיר כוס לאליהו. רוב היינות שיעלו על שולחן החג הם אלה שזכו בקטגוריית המחיר של עד 50 ₪, וחלק קטן יותר הם אלה שזכו בקטגוריה הגבוהה של יינות הפרמיום הכשרים שמחירם מעל 100 ₪, אשר נקנים בחנויות היין, ועל פי נתוני שנה שעברה מהווים ב-11% מכלל היין שנקנה בפסח.

יינות זוכים ב- BEST VALUE 2021. צילום מאתר סומלייה

לשלוח יין לתחרות BEST VALUE  זה עסק רציני, כי היצע היינות של היקבים בקטגוריה זו הוא עצום. ההחלטה הכי חשובה של מקבלי ההחלטות, היא לאיזו קטגוריה לשלוח את היין שלהם. עליהם לנתק את עצמם מהפנטזיה, ולקבל החלטה מושכלת על מנת שהיין שלהם יהיה מועמד רציני לקבל מדליה. החלטה נוספת חשובה היא איזה יין לשלוח, היות שיקב שמייצר עשרות סוגי יין לא תמיד יכול כלכלית לשלוח את כולם, והסיכוי לקבל מדליה פוחת אם שולחים מספר מצומצם של יינות. יקב ברקן, לדוגמא, הוא יקב מאוד עשיר השייך לקונצרן טמפו, ולכן מרשה לעצמו לשלוח ארסנל גדול מאוד של יינות לתחרות. זה חלק מהשיטה שלו לקטוף יותר מדליות, ולהזדרז לרוץ לפרסם את עצמו כמנצח הגדול בתחרות אותה הוא מכנה משום מה "בינלאומית" – אולי כי יש לה שם לועזי, ובינלאומית מצלצל יותר טוב.

לאחר פרסום התוצאות ישבתי לנתח אותן ולהשוות לתוצאות בשנים קודמות של התחרות. תוך כדי קיבלתי הודעות ממספר ייננים שהופתעו מהתוצאות, והתקשו להבין איך קרה שהם לא שם או שהם זכו במקום שני ושלישי. אני חושב שהייננים הופתעו השנה כי הם לא הסתכלו על התחרויות הקודמות, ולא הצליחו להבין את המשחק.

יינות זוכים ב- BEST VALUE 2021. צילום מאתר סומלייה

BEST VALUE  היא תחרות דינמית, והיא משתנה בדיוק כפי שענף היין משתנה לנגד עינינו בשנים האחרונות. התחרות מזהה מגמות, עוקבת אחרי השוק והצרכים שלו, וברגע האחרון, לאחר שהיינות מגיעים לשולחן הטעימה, מחליטה על קטגוריות נוספות לשופטים על פי סוגי וכמות היין שנשלחו לתחרות. פה נפלו היקבים שחשבו שהם ראויים לתוצאה אחרת. האם אבי בן עמי צריך לשלוח ליקבים הודעה על כך שהוסיף קטגוריות בשל כך? לדעתי כן, ולו כדי לתת ליקבים את האופציה לחשב מסלול מחדש או לשלוח יינות נוספים. דבר נוסף שצריך לקחת בחשבון, הוא שכמות לא מבוטלת של יינות נמכרים בסופו של דבר בקטגוריות של 4 ב-100, 3 ב-100, ואחריה 2 ב-100, וגם זה חייב לבוא לידי ביטוי בתחרות. אני רוצה לראות את סדרת חרמון של רמת הגולן, מתמודדת בקטגוריה האמיתית שלה, כי היא נמכרת בסופו של דבר בקטגוריית 4 ב-100 במבצעים שאוטוטו רשתות השיווק מקיימות. החרמון זכה במקום שלישי בקטגוריית בלנדים עד 50 ₪ – זה לא משקף את המציאות. קחו למשל את קברנה סוביניון 2018 של שור, שזכה במקום הראשון בקטגוריית יינות אדומים עד 50 ₪, ומחירו בשוק אכן 50 ₪, כשבמקום השני זכה היין הראשון עליו חתום ליאור לקסר ביקב ירושלים – קברנה סוביניון מרתף המלך ירושלים 2020, שמחירו לצרכן 25 ₪. שימו לב לקטגוריית הגוורצטרמינר עד 75 ₪, שזכה בה לא אחר מאשר גוורצטרמינר קלאסיק 2019 של יקב ברקן שמחירו לצרכן 29 ₪. כאן בדיוק הייתה הבעיה של יקב טפרברג, יקב מוני ויקב כרמל, שלא הבינו את השינוי בתחרות ולכן לא מוצאים את היינות שלהם זוכים בקטגוריות הנכונות.

יינות זוכים ב- BEST VALUE 2021. צילום מאתר סומלייה

שימו לב שהיינות שזכו במקום ראשון שני ושלישי בקטגוריית בלנדים  לבנים עד 79 ₪, הם יינות שמתומחרים לצרכן בעד 40 ₪, כלומר הם דרסו את קטגוריית היינות מעל 50 ₪. המשמעות היא שאכן המגמה שמוביל יפתח פרץ ביקב כרמל – השקעה מרבית בחומרי גלם איכותיים לטובת תמחור נמוך יותר לצרכן, זולגת ליקבים אחרים. ההפתעה הכי גדולה מבחינתי, הוא יקב בנימינה והיינן יונתן שוטס, שקיבל את מושכות ההובלה מידי יפתח פרץ שעבר לכרמל, והשאיר קברניט צעיר בלי הרבה ניסיון על אוניה גדולה. והנה ארבע שנים מאוחר יותר, הוא קוטף זכיות בקטגוריות הכי נכונות ליקב, ובעצם עובד על פי התנ"ך שהשאיר לו יפתח. שוטס מיישם את הפנטזיה באופן מושלם בבקבוקים של בנימינה – חומרי גלם טובים שמתומחרים כ BEST VALUE – לצרכן.

משמאל לימין: ליאור לקסר – מנכ"ל והיינן הראשי של יקב ירושלים, כרמית ארנרייך – סמנכ"לית שיווק ויצוא, והיינן אריאל ביר. צילום אריאל ביר

לסיכום: BEST VALUE היא תחרות פרגמטית. נקודה. יקבים צריכים לקחת זאת בחשבון, ולהבין שככל שיקב שולח יותר יינות ביותר קטגוריות, כך עולה הסיכוי שלו להתברג במקומות הראשונים. התחרות חייבת לפתוח קטגוריית עד 25 ₪. נכון שיש יקבים שמתביישים בקטגוריה זו, אבל זו הקטגוריה שנמכרת הכי בטירוף והכי משקפת את האמת במכירות פסח, כשהשוק מוצף ביינות מקטגוריה זו לאחר ההנחות שניתנות. ככל שהתחרות משתנה ודינמית, כך היא צריכה להשפיע על ההחלטה של היקבים מה לשלוח. לטובת התחרות הבאה, במידה ונפתחות קטגוריות נוספות או יהיה שינוי כלשהו, היקבים צרכים להיות מודעים לכך, ויש לתת להם את האפשרות לשנות את החלטתם או להוסיף יינות. ודבר אחרון: אין שום סיבה למה לא לפתוח קטגוריה של יינות בוטיק (שרובם לא כשרים). יקב סריג שמייצר 6,000 בקבוקי יין בשנה, עשה זאת ואכן קטף את המקום הראשון והשני בקטגוריית מחיר של עד 50 ₪ – אכן היינות נמכרים ביקב במחיר זה, בדקתי. זו קטגוריה שיקבי בוטיק צרכים לדרוש מאבי בן עמי על מנת לאפשר להם להנגיש אולי יין אחד או שניים לקהל שמחפש לפסח יינות קצת שונים במחיר של BEST VALUE .

עידו לוינסון היינן הראשי של יקב ברקן סגל. צילום אורי כהן

פסח תשפ״א 2021 BEST VALUE שלי. מה חובה לנסות:

ליאור לקסר יקב ירושלים: קברנה סוביניון מרתף המלך 2020 – 25 ₪ – VFM (תמורה למחיר – תל"כ). יין מהליגה של ה-40 פלוס.

עידו לוינסון יקב ברקן: גוורצטרמינר קלאסיק 2019 – 29 ₪ – ה –   VFM  של יין מהליגה של ה-40 פלוס.

יונתן שוטס. צילום מאשה סקילי
יונתן שוטס היינן הראשי של יקב בנימינה. צילום מאשה סקילי

עידו לוינסון יקב סגל: שרדונה התססה פראית 2019 – 59 ₪. ל- VFM   חכו שמחירו ינשק ל-50 ₪.

עידו לוינסון יקב ברקן: פינו נואר בטא 2017 – 75 ₪. VFM כי זה יין שונה בנוף ולכן המחיר ראוי.

יונתן שוטס יקב בנימינה: סוביניון בלאן ושרדונה יוגב 2020 – 39 ₪ – VFM  , יופי של מחיר.

ששון בן אהרון יקב מוני. צילום רות שוורקוז

ששון בן אהרון יקב מוני: רוזה 2019 – 35 ₪. VFM לחלוטין.

ששון בן אהרון יקב מוני: שיראז 2019 – 35 ₪. VFM של יין מהליגה של 50 ₪.

מערכת אכול ושאטו מברכת את קובי, ומאחלת לנו יינות טובים ממנו
קובי ארביב היינן הראשי של רקנאטי עם גיל שצברג הסמנכ"ל. צילום בן יוסטר

יפתח פרץ יקב כרמל: קברנה סוביניון אזורית 2018 – 60 ₪. ל-VFM חכו שמחירו ינשק ל-50 ₪.

ויקטור שונפלד יקב רמת הגולן: מרלו גולן 2018 – 39 ₪. ל- VFM חכו שמחירו ינשק ל-30 ₪.

קובי ארביב יקב רקנאטי: מד בלנד 2018 – 75 ₪. VFM מהליגה של עד 70 ₪.

אמיר סריג מיקב סריג. צילום פרטי

אור נדבך יקב תבור: רוסאן אדמה 2020 – 59 ₪. VFM  לא. בקטגוריית ה-40 ₪.

אמיר סריג יקב הבוטיק סריג: מרסלן 2020 ו GSM 2019 -. מחיר כל אחד מהם 50 ₪. VFM כי חייבים לתמוך ולנסות.

הייננית אלישיה רייכנר – כבר 20 שנה בתפקיד עם ניר חן. צילום פרטי

3: היינן ניר חן מתארח: בציר 2021 כבר כאן – רשמי אמצע בציר בדרום אפריקה

נקדים ונאמר שדרום אפריקה שייכת לעולם חדש בתעשיית היין, ונטועים בה כרמים רבים מזנים שונים, שהיותר מפורסמים בהם הם שנין בלאן בלבנים ופינוטאז' באדומים. כבר יותר מ300-  שנים מייצרים  פה יין באחוזות יפות עם כרמים מטופחים, מעת שהצרפתים הגיעו לאזור וגילו כי האדמה והאקלים הנוח מתאימים לגידול גפנים וייצור יין .

כיום, ברוב היקבים מציעים בנוסף לטעימות ביקב גם פינוקים נוספים כמו מסעדה, פארק מים ומתקני משחק לילדים, רכיבה על סוסים, ספא עם מסאז', האכלת תנינים, רכבת עם בובות שאפשר לנסוע איתה באזור היקב, אוטובוס פתוח שנראה כמו טיולית ונוסע בין היקבים והכרמים, ועוד דברים מופלאים שאפשר לעשות בנוסף לטעימות היין. ככה הם מצליחים להביא קהלים נוספים שלא באים רק בגלל היין, או שיכולים להגיע עם ילדים לביקור ועל הדרך לטעום יין. אולי זה קצת חסר אצלנו כדי להוריד את הכבדות מביקור וטעימות ביקב, וקצת להקליל את זה יותר.

הגעתי לדרום אפריקה לעבודה במשך הבציר ביקב בקסברג, שקיים כבר יותר ממאה שנה (מ- 1916) בבעלות משפחת בק. ביקב מייצרים כ- 700,000 בקבוקים בשנה, מתוכם כ- 150,000 כשרים. בבציר הנוכחי הם החליטו להתמקד ביינות הכשרים, שיהיו 70% מהתוצרת השנה, ולכן עבדכם הנאמן כאן כדי לטפל ביין הכשר.

פינו נואר בדרך להפוך לברוט. צילום ניר חן

כרגע אנחנו בעיצומו של הבציר. התחלנו עם פינו נואר ושרדונה שנבצרו יחסית מוקדם, תוססים ביחד לטובת הברוט .המשכנו עם שנין בלאן, שמבחינתי הוא המלך של הלבנים. במשך חמישה בצירים הכנתי ממנו יין, ולעניות דעתי זה זן מעניין מאוד גם בתהליך התסיסה וגם בתוצאה. הלוואי ויאמצו אותו יותר בארץ, ויותר יקבים יגלו אותו אצלנו.

בהמשך עברנו ל- 50 טון סוביניון בלאן, שנבצרו בהפרש של שבוע ביניהם ותססו בשני מכלים שונים. כמובן אי אפשר בלי שרדונה בכמות קטנה – מכל אחד (כדי לצאת ידי חובה, מבחינתי) . השרדונה שימש אותנו גם לרוזה (לא כשר) שנעשה מקריניאן, שרדונה וגוורצטרמינר שנבצרו באותו יום ותוססים ביחד באותו מכל. היין עדיין בתסיסה, אבל כבר מעניין לעקוב אחריו ובהמשך לנסות להרגיש את התרומה הייחודית של כל זן לבלנד כזה.

חלק מהכרמים ליד היקב. צילום ניר חן

עד כאן הכול היה רגוע. עבדתי ארבעה ימים בשבוע, ככה שיכולתי לטייל בימי שישי וראשון, כי עובדים רק ארבע ימים בשבוע, וגם זה מ- 8:00 עד 16:00. ואז התחלנו לקבל את האדומים, ובאמת זה התחיל להיראות בציר כמו שאני רגיל מהארץ, אבל עם שינויים קלים.

דבר ראשון כל היין הכשר עובר פיסטור של מעל 80 מעלות , ורק אז הם יכולים לגעת ולטפל ביין (אנחנו עושים 86 מעלות, כי לפעמים יש נפילת חשמל או ירידת מתח במכונה, ורוצים להיות בלפחות 80 כל הזמן). זה אומר שלפני הפיסטור רק לי מותר לגעת ביין ולכן זה נחמד, כי לכל המשאבות יש שלט שמאפשר להפעיל את הציוד מרחוק, ומקל על העבודה לבד.

ענבי סוביניון בלאן. צילום ניר חן

לבנים

בלבנים אנחנו שולחים את הענבים  ל- press, ולאחר מכן למכל עם קירור. כעבור 24 שעות עבדכם הנאמן עושה שפיה עם צינור דק מאוד בעוצמת שאיבה נמוכה. שני דברים אלו מבטיחים לנו שלא יכנסו הרבה משקעים (ליז) לתירוש הצלול שלנו.

מפה הנוזל עובר לפיסטור במשאית של חברה בשם "מייקל פיקסלר", שמספקת הרבה שירותים ליקבים באזור: שירותי ביקבוק יין, כלובים לאחסנה וביקבוק ברוט, פילטריזציה של משקעים, סינון יין, פיסטור ועוד. המשמעות היא חיסכון בכסף עבור מכשור יקר. היקבים מקבלים שירות עד אליהם, כי כל המכשור נייד ונמצא על משאית. אחרי הפסטור כבר מותר לעובדים לגעת ביין, ומתחילים תסיסה.

מרלו בסחרור פתוח. בלילה נותנים לו לנוח. צילום ניר חן

אדומים

בינתיים באדומים תוססים שני מכלי מרלו ומכל פינוטאז', כאשר  התהליך מעט שונה מאשר בלבנים. הענבים, שאגב נראים וגם נטעמו מעולה, עוברים קראש, כאשר בחילזון שמועך יש אפשרות לקבוע מהירות, והם שמים אותו על מאוד איטי. ככה הענבים לא נפצעים, ואנחנו מקבלים במכל הרבה ענבים שלמים שיוצרים תסיסה קרבונית בתוכם (בדומה לתסיסת אשכולות שלמים, או לרוב בענבים שעברו מיון אופטי), טעימים יותר, רכים ופחות מחוספסים.

כל הכרמים נמצאים מרחק הליכה מהיקב, והכל מגיע בבציר ידני בארגזים גדולים שמכילים כחצי טון ענבים. כרגע,  בזמן התסיסה העובדים לא יכולים לגעת ביין. רק אחרי המלולקטית, שאז היין יעבור פיסטור והם יוכלו לטפל בו. אז זה קצת הפוך מהייננים בארץ, שחלקם לא יכולים לגעת ביין אבל העובדים ביקב כן יכולים. אצלי רק אני יכול לגעת ביין, ולעובדים ביקב אסור  עד אחרי הבישול, שאז אין בעיה (ביינות הכשרים).

צילום ניר חן

דבר נוסף הוא שאין כלל אפשרות לכוון טמפרטורה שונה למכלים. יש מערכת קירור שהמכלים מחוברים אליה, ופשוט אתה פותח או סוגר את ברז הקירור של המכל, או משאיר אותו פתוח חלקית בערך בהתאם לטמפרטורה הרצויה, ללא אפשרות של כיוון למעלות מסוימות .

לגבי תסיסת האדומים, אני זוכר בחמש השנים שלי באריאל איך רצתי בלילות לעשות פאנץ' דאון  (הורדת הקליפות לתחתית המכל) למכלים בתסיסה, ואיך בכל היקבים בהם עבדתי היינו משאירים שעוני שבת למשאבות, ובסוף אתה מגלה שיש איזה מכל רותח, כי המשאבה סתומה או סתם לא כיוונו כמו שצריך וכו'.

כאן יש להם שיטה מעניינת: הם נותנים ליין לנוח ולא משגעים אותו בלילה. פשוט מאוד עושים  ביום  סחרור פתוח – פעם בבוקר ואם יש צורך (יין סרחוני או חם) אז עושים פעם נוספת בצהריים, אבל לא משאירים משאבה ליד המכל וכו'. מעניין. הרעיון הזה בינתיים עובד להם איזה 104 שנים.  לכן אני גם עובד כרגע בימי ראשון ושישי ומוצ"ש, בודק אם צריך סחרור במיידי או סובל דיחוי למחר בבוקר.

השולחן של בעלת היקב והייננית – פלטה על חביות יין. צילום ניר חן

יקב שהוא קיבוץ

הייננית של היקב כבר 20 שנה היא אלישיה רייכנר. חלק מהעובדים גרים ביקב וגם היא. זה נחמד וגם גורם לאווירה טובה כמו קיבוץ, אז כרגע גם אני חבר בקיבוץ .אלישיה מתמודדת עם הפסקות חשמל רבות בגלל גניבת כבלים  – לפעמים ל- 13 שעות באמצע הבציר, דבר שיכול לדפוק מכלים. יש גנרטור אבל רק לאזור הקראש והפראסים, ככה שאתה חייב עצבים של ברזל ולהגיב מהר ליין שלך ולהרגיש אותו, וללא ספק אלישיה מרגישה אותו ולפעמים אפילו מדברת אליו. באחד הימים  חיפשתי אותה במשרד, ואמרו לי שהיא יצאה לכרם לתפוס נחש, כי העובדים שם ראו בין העצים והם מפחדים להמשיך לעבוד. ובאמת היא תפסה אותו …

מרכז המבקרים והמסעדה ביקב בקסברג. צילום ניר חן

לפי עמדת המחשב שלה, שיושבת על קרש שעומד על שתי חביות יין,  אתה מבין שיש פה ייננית של שטח שמלווה את היין והגפנים בכל מקום, ולא "ייננית הייטק" ספונה  במשרד. כמו  שאני מתכנן כשאהיה גדול, רק בלי החלק של הנחש.

יש עוד הרבה מה לספר על היקב, כמו שיש להם מסעדה ועוד הרבה היסטוריה, ובדרום אפריקה למשל ארבעה חודשים היה אסור למכור בכל המדינה בקבוק יין ואפילו בירה, ואז הגיע הבציר וחלק מהיקבים פשוט היו על הקרשים, וחלקם אפילו לא עושים יין השנה או צמצמו את הפעילות מאוד. ואולי בהמשך נספר או בבציר הבא פה ב- 2022, אם יהיה אישור מהבוס האמיתי – אשתי היקרה שעוזרת לי להגשים חלומות .

אחד מבושל ואחד לא מיקב דלתון. צילום אורי כהן

4: על המוקד – והפעם באמת חם: מבושלים של יקב דלתון

כשאנשים נתקלים ביין מבושל או אפילו שומעים עליו, הם מרימים גבה, מעקמים את הפה, ולא ממש ששים לטעום אותו. תכלס בצדק. מרבית היקבים שעשו יינות מבושלים לפני עשור בערך, השתמשו באמצעים שהרסו את הארומות והטעמים של הנוזל שהיה שם. לא משנה מה טיב היין – החום שהעבירו בו את הנוזל, שינה את כל מה שהיינן התכוון לעשות. לאף אחד לא היה אכפת, כי אלו יינות שהוגשו בעיקר באולמות אירועים ובתי מלון, כי משגיחי הכשרות דרשו שכל אחד יוכל לפתוח את היין ואפילו אישה או גוי רחמנא ליצלן. היהודים החרדים גם כן ביקשו את היין הזה, כי משום מה הוא נחשב להם לכשר יותר, הטעם פחות עניין אותם. רק בשנים האחרונות פותחה טכנולוגיה שמאפשרת לנוזל להתבשל אבל לא להתבשל. בקיצור אל תשאלו אותי בענייני משחקים עם אלוהים, אבל משגיחי הכשרות מאשרים, ועכשיו מגיע תורם של מבקרי היין לבחון האם יש הבדל בריחות ובטעמים של יינות שנוצרו על ידי אותו יינן, עם אותם חומרי גלם, באותה שנה, שחלק ממנו הגיע למכונת הפיסטור וחלק בוקבק בלי הבישול.

צילום דוד סילברמן dpsimages
גיא אשל יינן יקב דלתון. צילום דוד סילברמן dpsimages

השיטה שיקב דלתון בהובלת היינן גיא אשל עובד בה, היא שימוש במכונה בה היין מועבר בצינורית, נחשף במהירות לטמפרטורה של 70 מעלות, ולא מגיע כמובן לנקודת רתיחה קריטית. היין מקורר לאחר "הבישול", וככה הוא אמור להיות פחות ניזוק ופחות בהלם.

על השולחן הוצג קברנה סוביניון 2018 שיושן 12 חודשים בחבית ומכיל 14.5% אלכוהול, בגרסת יין לא מבושל ואותו יין שנכתב עליו 'מבושל'. מבחינת צבע וצלילות שני היינות נראו אותו דבר, בוהקים ויפים למראה. מבחינת הארומות, שני היינות בעלי אותם ריחות שמזוהים עם אופי הקברנה הקלאסי – פירות יער, מעט שזיפים, פלפל, קצת וניל. גם בטעם לא הייתה אפשרות להבחין מי מבושל ומי לא. אבל העסק השתנה כאשר החלטתי למזוג את היין בטמפרטורות שונות, כאשר היין המבושל הוגש בטמפרטורה נמוכה מ- 20 מעלות, הוא איבד מהארומות שלו לעומת הלא מבושל שהארומות שלו נפתחו ונפתחו. על הטעמים הטמפרטורה לא השפיעה, והיינות נשארו זהים לחלוטין. רק לאחר חצי שעה בכוס מתברר שהיין המבושל פחות מחזיק, והוא איבד מטעמי בשלות הפרי ונשאר רק עם הירקרקות ופלפל.

אחד מבושל ואחד לא מיקב דלתון. צילום אורי כהן

בטעימת היינות הלבנים מסוג כנען לבן 2020, ההפתעה הייתה גדולה, שכן היין המבושל היה יותר פרחוני, והטעמים היו יותר חדים ומורכבים והחזיקו הרבה יותר זמן בכוס, שני היינות הזהים היו טובים והיו מאוד נעימים וטעימים.

מבחינת המחיר: כנען לבן לא מבושל 39 ₪, בעוד כנען לבן מבושל נמכר במחיר מעט נמוך יותר של 11 דולר (היין משווק בארצות הברית, קנדה ואירופה). קברנה סוביניון אסטייט לא מבושל 2018 64 ₪, שני בקבוקים במבצע 110 ₪. מחיר קברנה אסטייט מבושל 2018 הוא 19 דולר – תכלס אותו מחיר.

לסיכום חוות דעת על היינות: במידה שלא מציצים על התווית ורואים שאחד מהיינות מבושל, אף אחד לא יכול לנחש שהוא עבר טיפול נוסף ליין רגיל. שני היינות עומדים בפני עצמם. בטיפול נכון של יינן, עם חומרי גלם טובים והקפדה סניטרית, קיבלתי יין נקי, עוצמתי, עם פרי טוב שמאוד מהנה לשתייה, ושני המחירים הם ללא ספקVFM .

לסיכום חוות דעת על כל נושא ה"מבושל : אני אאמץ את המשפט של וולטר: "הדת התחילה כשהנוכל הראשון פגש את הטיפש הראשון".

המון תודה ליקב דלתון על הרעיון והאומץ לאפשר לי להשוות בין היינות, ועל שליחת היינות לטעימה. זו הייתה חשיבה מחוץ לקופסה, ואני מודה על האפשרות שניתנה לי

 

 

5: יונתן לבני מבקר – ברקן קברנה סוביניון PLATINUM בציר 2018

השקת היין החדש של יקב ברקן בזום הפתיעה אותי. יין יחיד בהשקה? ועוד בליווי מארז גדול עם גבינות ופירות ומה לא. הבקבוק עצמו מזכיר בגודל, בצורה ובכיתוב את יין הדגל של ברקן – הסופריור, הזכור לטוב. התווית משדרת גם היא איכות; כולה באנגלית והשם כמובן מרמז על איכות מעולה – פלטינה, יסוד מתכתי יקר.

עידו לוינסון, היינן הראשי של ברקן, הציג את היין וסיפר לנו כי צוות הייננים של היקב קובע לאחר טעימת החביות לאן יגיע היין שבהן. מחביות מיוחדות בחרו את היין שממנו יוצר לראשונה הפלטינום. בטעימה: יין ארומטי, קברנה סוביניון קלאסי עם גוף מלא וחומציות מאוזנת, 14.5% אלכוהול. כל זאת במחיר של 70 ₪.

לדברי הייננים, ניתן לדבר על טרואר מקומי ברור, שיוצר יין מצוין. הצפית עשוי מזני מרסלאן, קלדוק, פינוטאז' ומלבק
צילום דוד סילברמן dpsimages

לא יכולנו שלא להרים גבה מהמחיר הנמוך של יין, שמשדר לכאורה איכות כל כך גבוהה וכל כך דומה במראהו לסופריור שנמכר בסביבות 200 ₪ לבקבוק. לוינסון הבטיח לנו כי היקב עדיין מרוויח גם במחיר זה. אין ספק, רעיון שיווקי מבריק. "הצעירים גילו את היין", כך הוא אומר, ולכן משווקים להם איכות במחיר יותר מסביר בהתחשב במוצר. קצת חבל על כי היין ארוז בבקבוק זכוכית כה כבד ומסיבי, בימים בהם איכות הסביבה וסביבה ידידותית, נהיים חשובים מאי פעם. אגב, היין מיועד בעיקר למסעדות (בתקווה שאכן יפתחו ויפעלו). יוצרו ממנו 30,000 בקבוקים – כמות לא קטנה למיזם חדש, אם כי זוכרים שמדובר בברקן, היקב הגדול ביותר בארץ. מחירו כאמור 70 ₪ – מאוד VFM.

רני רוגל מדווח: בטעימה עיוורת של היין שנמזג מהבקבוק הכבד שהתעטף לו היטב, נעו דעות הטועמים לגבי מחירו אחרי שטעמו והתרשמו, בטווח של 150-180 ₪. אחד אף הרחיק לכת ל- 250-300 ₪, אך ציין ש"אם מחירו בסביבות 100 ₪, היין הזה הוא ממש מציאה".

ארקדי פפיקיאן (מימין) עם החבתן לאון יבנו. צילום ישראל פרקר

 6: במפגש מיוחד: ניתן להאריך חיי חבית בלי פגיעה באיכותה ותכונותיה הייחודיות

חובב היין הוותיק אמנון פלד מדווח ממפגש מיוחד שהכוכבת שלו הייתה החבית בה מתיישנים יינות 

רוב היקבים בישראל רוכשים בדרך כלל חביות חדשות ליישון היין שלהם, ומשתמשים בהן ברציפות לשניים-שלושה מחזורי ייצור. עלות חבית הינה גבוהה ומגיעה בממוצע לכ- 900 דולר. לפעמים שווה ליקב מתחיל לשקול רכישת חבית משופצת, שעלותה זולה לאין שיעור מחבית חדשה אך אורך החיים שלה קצר יותר.

כולנו מכירים בחשיבות החבית בתעשיית היין, אך מעטים מבין חובבי היין בישראל באמת ביקרו במפעל ליצור חביות יין בחו"ל. בשבוע שעבר ניתנה לקבוצה קטנה של חובבי יין הזדמנות ללמוד קצת על חבית היין במסגרת אירוע יין ייחודי ומקורי שאורגן ע"י אורית גלעד בבית מלאכה לשיפוץ וחידוש חביות יין – 'חביות ירושלים' של לאון יבנו במושב שדה עוזיה, בין אשדוד לאשקלון. האירוע מוגדר בעיני כייחודי, מכיוון שאורית השכילה לשלב שלושה אלמנטים במכה אחת: ביקור בבית מלאכה מעניין תוך קבלת הסבר מבעל מקצוע בתחום חביות יין, טעימת ארבעה יינות טובים, והרצאה מאלפת של מיודענו ד"ר ארקדי פפיקיאן על חביות יין ועל היינות שנטעמו באירוע.

יינות הטעימה. צילום ישראל פרקר

ארקדי הביא את יינות הטעימה, ובחירתו ביינות מאזורי גידול שונים בארץ נתנה ביטוי לשונות בין יינות בישראל: בלנד לבן של שאנין בלאן ושרדונה 'אקסודוס' 2019 מיקב רמת נגב; יין אדום 2018 נטול ביסולפיט 'אילמה' מיקב אור הגנוז; קברנה פרנק 2018 מסדרת 'האגם הצפוני' מיקב רימון (שהחל לייצר יינות מענבים ולא רק מרימונים); ובלנד אדום 'בקעת הנדיב' 2014 של יקב סומק.

פפיקיאן הסביר והרחיב על כל יין בדרכו הצבעונית והייחודית, וסדר טעימת היינות נתן ביטוי לכרמים באזורי הגידול בנגב, בגליל העליון, ובאזור בקעת הנדיב בואכה זיכרון יעקב. היה מעניין לשמוע מגוון  חוות דעת מהמשתתפים לגבי היינות בטעימה, שמן הסתם כולם התיישנו בחביות לתקופה של מספר חודשים ומעלה.

אורית גלעד מארגנת הביקור עם החבתן לאון יבנו וארקדי פפיקיאן. צילום ישראל פרקר

בין טעימה לטעימה שמענו את הרצאתו של ארקדי פפיקיאן על החבית בכלל, על ההבדל בין עץ אמריקאי לעץ אירופאי, מדוע חבית ככלי קיבול אחסון ויישון ודווקא מעץ אלון, על מבנה שכבות עץ האלון ומבנה החבית עצמה, וכיצד משפיעה החבית על היין.

לצד אלה הסבריו של החבתן לאון יבנו על שיפוץ חביות, על פגמים, סדקים ו"בורות בחביות". בנוסף, הדגמה כיצד מגלפים את פנים החבית, אפשרה לנוכחים להבין כיצד ניתן להאריך את חיי החבית מבלי לפגוע באיכותה ותכונותיה הייחודיות (קלייה, טעם וכדומה), דבר שעשוי לתרום לחיסכון בעלויות בסעיף רכישת חביות בכל יקב.

החבתן עם אחדים מהמבקרים. צילום ישראל פרקר

יותם שרון – יינן יועץ ויבואן ציוד לעסקי יין מוסיף

"מחיר חבית 225 ליטר צרפתית – סביב 750 יורו (700-900, לעיתים נדירות יותר). חבית הונגרית – באזור 600 יורו, אמריקאית מעט פחות. חידוש חבית – כ-700 ₪. מחיר החבית מושפע מהיער בו האלון גדל, גילו, וכמובן המחיר אותו שילם החבתן או ה-merrandier (החולייה בין היער לחבתנים, מי שעושה את העיבוד הראשוני ולעיתים היישון). לאחר מכן הלוחות עוברים מיון לפי צפיפות העץ, כלומר הרווח בין טבעות הגידול – מה שנקרא grain – בין mi-fin, fin, extra-fin. בגדול, עץ הדוק יעניק פחות טאנינים ליין ויותר חמצן וחומרי ארומה. חבית בעיקרון נותנת בשנה הראשונה 100%, בשנייה 50%, בשלישית חצי מזה, ולאחר מכן הופכת ניטרלית פחות או יותר, אם כי יש חביות שמשפיעות גם בשימוש חמישי. עוד גורם הוא, שעם השימוש נקבוביות העץ נסתמות ממשקעי היין ופחות חמצן מגיע ליין, חמצן הדרוש לתהליך היישון. מניסיוני, חבית מחודשת תיתן שנה עד שנתיים נוספות של שימוש".

מאירם הראל (מימין), ד"ר יובל סמואל ואסף עזר – יקב אמפורה. צילום מהיקב

7: יונתן לבני מבקר – טעימת יינות חדשים של יקב אמפורה

יקב אמפורה במושב כרם מהר"ל שמורדות הר הכרמל, שוכן באחד מהמבנים היפים ביותר בהם פועל יקב בארץ. עצום את העיניים, שכח את השפה שמסביב, ואתה בטוסקנה שבאיטליה. היקב עבר לא מעט טלטלות מאז הקמתו. התחלפו בו מספר בעלים, ולא פחות ייננים ויועצי יין מהארץ ומהעולם. אחרי הרבה הפיכות חצר ושינויים משמעותיים שקטעו לא אחת את האיכויות ולא תרמו לשמו הטוב של היקב, נראה עכשיו שישנו שינוי משמעותי ביקב, בהתנהלותו ובמסלול עליו עלה. השותף השקט, האוליגרך הרוסי ולדימיר דובוב עדיין בתמונה, אבל בקדמת היקב מככב כשותף ממש לא שקט, הווטרינר ד"ר יובל סמואל – בעלים של מספר מרפאות וטרינריות מוכרות, ולצידו היינן מאירם הראל – בעל ניסיון לא קטן שרכש בחו"ל (כשלוש שנות לימוד בבורגון) ובארץ ושם דגש על עבודת צוות, והמנכ"ל אסף עזר. יחד הם מובילים את המהפך היינני והשיווקי של היקב, שלעומת 35,000 הבקבוקים שיוצרו באמפורה עם כניסתו של יובל סמואל ליקב באמצע בציר 2016, מיוצרים בו היום 120,000 בקבוקים בשנה – כמות לא מבוטלת ליקב בוטיק, וגם בהתחשב בכך שאינו כשר. עוד על היקב בהמשך לרשמי הטעימה.

יינות הטעימה של אמפורה. צילום מהיקב

בלאן דה נואר 2020 – בלשון המעטה איני מחסידיהם הגדולים של יינות הרוזה, אבל ביין הזה התאהבתי מהלגימה הראשונה. היין  מורכב מענבי סירה קריניאן וסנסו, מכרמים ברמת הגולן, בגליל, ובבקעת הנדיב בקרבת היקב. הענבים נסחטו באשכולות שלמים ועברו שפייה לאחר 24 שעות. התירוש תסס במכלי נירוסטה מבוקרי טמפרטורה. משמעות 'בלאן דה נואר' היא שהיין מיוצר מענבים אדומים בהליך של עשייה של יין לבן. היקב מתגאה במכשור המודרני ביותר ליצור יין, והתוצאה היא יין לא מתוק, נעים מאוד לשתייה. יש לו גוון אפרסק, הוא מבעבע מעט באופן שמוסיף ממד טוב ליין, ויש לו חמיצות עדינה ומהנה. שאפו ליין ולעושהו. מחירו 80 ₪  – VFM.

ריטון אדום רוז' 2017 –  בלנד שמורכב מקברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק. יין בטעם עז עם מעט מרירות בסיומת. למי שמוכן להמתין, ליין יש  פוטנציאל התפתחות, וכנראה שהמרירות בסיומת נובעת מכך שהינו עדיין צעיר מדי. יש לו צבע סגול עז, עם ארומות של פרי אדום ועשבי תיבול. אם תחליטו לשתות אותו עכשיו ולא להמתין, אני מציע לפתוח את הבקבוק ולהמתין כמה שעות על מנת לאפשר לו חמצון וחדרור. אז לדעתי הוא ישתבח. מחירו 95 ₪ – VFM.

עוזרי היינן של מאירם הראל, יינן יקב אמפורה, עסוקים בטופיניג  לחביות יין שבתהליך ההבגרה. משמאל עידו כהן – עוזר יינן ראשון, ומימין אוריאל דמברוט – עוזר יינן שני. ביחד עם מאירם הם מהווים את הגרעין הראשי של הייצור ביקב. צילום דוד סילברמן dpsimages

מד רד 2018 – לפני שנים רבות, כשגיל שצברג היה היינן הראשון של יקב אמפורה, התאהבתי במד רד והפכתי אותו באותה שנה ליין הבית שלי. לזכות היקב אציין כי הם החליטו לחזור ולעשות את היין שכל כך זוהה עם היקב באותם זמנים. זהו יין ים תיכוני עשוי בעיקר מענבי סירה עם מעט קריניאן ודוריף (פטיט סירה). היין שהה כשנה בחביות עץ גדולות לא חדשות. זהו יין עשבוני קל ונעים לשתייה, מתאים כמו כפפה ליד ביום חם. שאפו ליין. ביחס למחיר: 86 ₪,  ב- 70 ₪ הייתי קובע שהוא בהחלט VFM.

מקורה קברנה סוביניון 2012 – ענבי קברנה סוביניון משעל בצפון רמת הגולן, וחלקם מהרי יהודה. היין תסס במכלי נירוסטה מבודדים ומקוררים. בהמשך עבר יישון במשך 36 חודשים, מהם 16 חודש כל חלקה בנפרד, ואז 20 חודש כבלנד מוגמר. אלכוהול גבוה – כ- 15%. טעם עז של פירות שחורים, שוקולד ומרירות המזכירה קפה אספרסו. סיומת ארוכה מעט מרירה. קברנה סוביניון חזק לאוהבי הזן. יין קצת כבד מדי לטעמי, אך אין ספק שהעשייה מקצועית וטובה. נמכר רק ביקב, נותרו 2,500 למכירה. מחירו 260 ₪ – לא VFM, אך האמת שנוכח קהל המטרה שלו בארץ ובחו"ל יש לשקול אותו במונחי תדמית וכיס רחב. שם הוא בהחלט עושה את שלו.

סלסלת פיקניק של יקב אמפורה. צילום מהיקב

רני רוגל מוסיף: עם כניסת השלושה ליקב הייתה המטרה להנגיש את היקב לאנשים צעירים דרך אירועים, מסיבות יין, ובימי הקורונה סלסלות פיקניק. כשאלה אזלו בארץ עברו למארזים לצריכה במרחבי הדשא סביב היקב – הכול כדי לפתח תרבות יין. מסתבר כי הם הצליחו להביא הרבה צעירים ולעורר דרישה מלמטה מהקהל (מכירת אלפי בקבוקים בימי הקורונה) ולא מלמעלה – מסעדות (סגורות) וחנויות (אם כי הם אומרים שאחת מרשתות היין קפצה במכירות אמפורה באלפי אחוזים – חשוב כמובן לדעת מאיפה התחילו). עכשיו הם עובדים על הכנסת Wine Trucks שיתפזרו ברחבי הארץ ויפיצו את בשורת היין ובשורת אמפורה.

בתחום הענבים הם הכניסו זנים חדשים כמו גרנאש לבן, ואת סדרת מד רד העבירו באמת מזני בורדו לזנים ים תיכוניים. יובל סמואל אומר שאצלו היין והענבים קודמים לכל. לכן נטע עוד כרמים באזורי הגידול של היקב, ולקח תחת חסותו את כרמי קפסוטו. שני כרמים ניטעו ברמת הגולן ועוד שניים שם בנטיעה. כל ציוד היקב הוחלף בשנתיים האחרונות לציוד המתקדם ביותר בתעשייה, ובכל שנה קונים חביות משישה סוגים כשאת אחד הסוגים הם מייבאים ישירות. סמואל לא מתבייש להראות כי כל מרחבי היקב והכרמים נמצאים במעקב אישי שלו ממצלמות המשדרות למכשיר הסלולרי שלו, לשליטה מלאה, שתוצאותיה בין השאר הן הגידול מ- 35,000 ל- 120,000 בקבוקים בשנה.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים קשורים

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר