מספרי השבוע – אפקט הקורונה

17 מיליון ליטר יין – נמכרו בארץ ב-2020

עלייה של 12.5% מ- 2019 – למרות היעדר שוק מוסדי, מסעדות ברים ובתי קפה רוב השנה, וירידה ביצוא

663 מיליון שקל – היקף כספי מכירות יין 2020

עלייה של 15.5% מ- 2019 – למרות היעדר שוק מוסדי, מסעדות ברים ובתי קפה רוב השנה, וירידה ביצוא

מחיר ממוצע לבקבוק יין 750 מ"ל ב- 2020 – 29.25 ₪

נתונים: סטורנקסט, יקבים ויבואנים, מירב קריסטל ynet

1: יקב כרמל – שליטה על העובדים ועל הכורמים

דרך ארץ קדמה לתוספת שכר

לפני מספר שבועות נחתם ביקב כרמל הסכם קיבוצי בחסות ההסתדרות, שתוקפו לשלוש שנים. לפי ההסכם יהיו העובדים זכאים  לתוספת שכר של 8%, וכן להמרה של תווי קנייה ייחודיים לשכר הבסיס. יקב כרמל מעסיק כ- 200 עובדים. מי שייצגה את העובדים במשא ומתן הייתה רחל קעשה – יו"ר ועד עובדי היקב, שמולה ניצבו מנכ"ל יקבי כרמל נדב ארנס, מנהלת משאבי האנוש יונת פינסקי, וסמנכ"ל התפעול אייל פולד, בסופו של המו"מ בירכה רחל  על ההסכם, וציינה כי "המשא ומתן התנהל ברוח טובה, כבוד הדדי ודרך ארץ".

לידיעת החברה רחל, יו"ר ועד העובדים:  קיבלתם תווי קנייה  והמירו לכם אותם לשכר הבסיס. נפלא. כשתקבלו את תלוש המשכורת תגלו ששילמתם עליו מס. משמע, אם המשכורת ברוטו שלכם היא 5,000 שקל בחודש וקיבלתם 500 שקל בתווי שי, המדינה תיקח מכם מס הכנסה על 5,500 שקל. החוק אומר: מתנה הניתנת כשי לחג לעובדים, חייבת במס הכנסה וביטוח לאומי לעובד מהשקל הראשון כאילו ניתנו כשכר.

שליטה דיגיטלית

מה שעוד נעשה ביקב כרמל, וקראנו עליו ב- E-FOOD של אריה וגיטה לביא, ומשום מה לא קיבלנו אותו ישירות, הוא הטמעת מערכת מתקדמת לניהול שרשרת האספקה החקלאית. חברת 'סגמנט  טכנולוגיות ומידע' פיתחה עבור היקב מערכת ניהול דיגיטלית חכמה שתעקוב אחרי מאות הכרמים (והכורמים) שמספקים ענבים ליקב כרמל –  החל מצבע הענבים וחומציותם, עד לכמות חומרי הדברה, איכות האדמה ופרמטרים נוספים. המערכת שפותחה לפי הצרכים הייחודיים של היקב, מאפשרת גישה ועבודה מכל מקום, ואמורה להפוך את תהליך הבציר שהיה עד היום מורכב ומסובך, לקל הרבה יותר.

המערכת תאפשר גם ניהול מותאם של כל כרם וכרם בהתאם למצבו, כולל ניהול חשבונות ותשלומים לכורמים בצורה שקופה ואוטומטית – הכל באופן דיגיטלי שיהפוך את כל שרשרת האספקה לזירה דיגיטלית אחת עבור כלל הממשקים והתקשורת בין היקב לכורמים שלו. אם ניכנס לקישקעס התפקודיים שלה, לא למיחשוביים, המערכת מפקחת אחר כל תהליכי בדיקות הכרמים ומעדכנת אונליין פרמטרים ומידע אודות הכרמים שנבדקים, כמו כמות חומרי הדברה, פגמים, צבע PH, חומציות; ומספקת ערכים ושקיפות מלאה לתהליכים. בעזרת הנתונים והמדדים שנאספים ומוצגים במערכת, הבציר מתוזמן בצורה מסודרת ובאופן מותאם לכל כרם.

והגענו לכסף: זו מערכת שתבצע גם קליטת ובדיקות התאמה בין התוצרת החקלאית שהתקבלה ביקב לחשבוניות שהוגשו לגוף המרכז. בנוסף, המערכת מאפשרת חישוב אוטומטי של התשלומים על בסיס הדירוגים ששוקללו גם הם באופן אוטומטי, תוך שימוש מינימלי בגורמי אנוש. לא דווח כמה שילם היקב עבור המערכת וכמה כסף היא תחסוך או תרוויח עבורו. עד כאן הם, ועכשיו אנחנו:

האם יקב כרמל הופך להיות הראשון שיקראו לו 'יקב מסכי הפלזמה'  כאשר כל השליטה והפיקוח יעברו דרך המסך אל לב המחשב? יש תחושה שהאח הגדול מתייעל ומשקיע מיליוני שקלים בפיקוח אחר הכורמים שלו, רובם מהדור שהידיים שלהם מסוקסות, ופניהם חרוצי וקמטים מעבודה קשה.

ולידיעת החבר יפתח פרץ:  לא ירחק היום והמחשוב הנוירומורפי של אינטל יסייע לרובוטים "לטעום" ו"לחוש" הרבה יותר טוב מבני אדם. מה תעשו אז?

500 ביודינמי בירח יורד

אוליבייה פרתי, יינן ביקב טפרברג, צילם את בנו אראל בכרם המשפחתי, וכתב: "עם העלייה בטמפרטורות התחלנו השבוע לרסס את התכשירים הביודינמיים בכרם במושב גיאה, בו נטועים שלושה זנים: פטי ורדו , פטיט סירה ומרסלן, המתאימים לאזורים חמים. אחד התכשירים העיקריים בהם הוא ה- 500, שמורכב מזבל פרות ששהה בתוך קרן של פרה למשך מספר חודשים, ובזמן הזה ספג ופירק את המיקרו אורגניזמים שבקרן. מטרת התכשיר היא להוסיף לקרקע המון אורגניזמים, ולהעשיר את חיי הקרקע והמבנה שלה.

כרם שמרוסס בתכשיר הזה [הריסוס מבוצע כשלוש פעמים בשנה מההתעוררות ועד לבציר], מאופיין באיכות קרקע ופרי טובים יותר, ועוזר לגפן להתמודד בצורה טובה יותר עם מחלות ויובש. את ה- 500  מרססים לאחר תהליך דינמיזציה של שעה – החדרת חמצן לתכשיר ביחד עם מים, וכך אנחנו מחיים אותו. הריסוס מתבצע בתקופה של ירח יורד [כשבועיים במהלך חודש], בשעות הצהריים המאוחרות ולפני רדת החשיכה".

2: חוזרים לשגרה – קורסים מכל עבר

בשורה משמחת: עונת הקורסים נפתחת. אחרי שאי אפשר היה להתכנס ונתקענו בבית, זה הזמן לחזור לספסל הלימודים, או יותר נכון לישיבה סביב שולחנות עמוסים יינות ישראלים ויינות עולם, ולנסות בעצם להתחיל ללמוד מה הופך את מיץ הענבים הזה לכל כך פופולארי, קבוצות ואתרי היין שנפתחו כפטריות אחרי הגשם בשנה האחרונה, הציפו את הבעיה האמיתית של חובבי היין הישראלי.  מתברר שרובם המכריע לא ממש מבינים ביין, והמידע הנמסר באתרים האלה ברובו אינו מקצועי. לרוב התשובות שם עוד יותר מבלבלות את אלה שרוצים באמת לדעת, ולא רק להתפאר ביין כזה או אחר.  שאלות כמו 'האם ברקן קלאסיק יכול להתיישן?', או 'מצאתי אצל חמותי יין כרמל סלקטד בן 20 שנים; כמה אני אקבל עליו? '.  בהתחלה זה משעשע, אבל כשמנתחים את השיח ברשתות זה ממש לא מצחיק. כאמור, התשובות שהם מקבלים יותר גרועות מהשאלות עצמן.

הקורסים הבסיסיים שמציעים מספר גורמים בענף היין, לא יהפכו אף אחד למומחה בינלאומי, אבל לפחות ייתנו לו כלים כדי להבדיל בין תשובות נכונות לבין תשובות שמצוצות מהאצבע. הקורסים הבסיסיים פותחים צוהר לענף מרתק זה, להכיר יינות, לדעת לרכוש יין באופן מקצועי שמתאים לאוכל מסוים. לומדים להזמין יין במסעדה בלי לפשוט את הרגל, לומדים לזהות פגמים ביין, ומי שבעצם אוהב יין, זה גם יפתח לו את התיאבון להמשיך לקורסים למתקדמים.

אז נשאלת השאלה איפה ללמוד, מי הכי טוב, מי הכי מקצועי ומי ייתן לכם מגוון רחב של יינות לטעום ברמות שונות ובעיקר ייתן גם קורסי המשך. הנה שלושת המומלצים שלי:

איש הענבים – חיים גן. קורס של 5 מפגשים. 1,500 ₪. תל אביב

קורס מקיף לתרבות היין, אשר מעניק ידע אודות עולם היין, מושגי יסוד, הכוונה, ומיטב האינפורמציה. במהלך הקורס נטעמים עשרות יינות שונים מהארץ והעולם, במטרה לחדד וללמד את חוש הריח וחוש הטעם. למסיימי הקורס ניתנת תעודת גמר רשמית.

מפגש ראשון: "צוהר לעולם היין". חיים גן נמצא בענף כבר 35 שנים. כולם היו בניו, כל היקבים, כל הייננים, כל הסומליירים והסוחרים. כל המהפכות עברו במוסד הקדוש הזה. כל האמת ואך ורק האמת לטוב ולרע יהיו על שולחן הטעימה, וזה רק במפגש הראשון. הרבה יין, הרבה מאוד יין ישפך כי הוא רע, והרבה מאוד יין תלגמו בהנאה כי הוא טוב. רק ככה תלמדו, וזה רק המפגש הראשון.

מפגש שני: "יינות לבנים" – מהכרם ועד הבקבוק.

מפגש שלישי: "יינות אדומים" – כל מה שרצית לדעת על יין אדום ולא העזת לשאול.

מפגש רביעי: "יינות קינוח ויינות מבעבעים" – מלמברוסקו דרך שמפנייה ויינות קינוח מבציר מאוחר, ועד יינות מחוזקים בסגנון פורט.

מפגש חמישי: "מפגש סיכום" – טיפים לעולם היין, רכישה ואחסון יין, הזמנת יין במסעדה והתאמת יין לאוכל. בהמשך המפגש טעימה עיוורת מודרכת של יינות המשקפים את רוב הסגנונות שנדונו במפגשים הראשונים.

יותר: המון יין (הטוב והרע), הכי פתוח מחשבתית, כל האמת ורק האמת, הכי מקצועי. פחות: בגלל המחיר, כי תתמכרו למקום ולאיש.

בית ספר יקב שורק – ניר שחם. קורס של 3 מפגשים. 950 ₪. קיבוץ נחשון

קורס טעימות יין ייחודי, המתמקד בלימוד טעימת היין המקצועית. משתתפי הקורס יעברו בסדרת המפגשים טעימות יין רבות, בהן יחשפו לסגנונות יין שונים, זני ענבים שונים ואזורי יין בארץ ובעולם. בכל טעימה יתנהל דיון על איכות היין, מאפייניו, וסגנונו. הטעימה תכלול יינות בטעימה עיוורת, ויינות בתוך תהליך עשייתם. כבית ספר לעשיית יין, יינתן דגש על הצד הטכנולוגי של כל יין וסגנון. כך במסע מופלא יעברו המשתתפים חווית טעימה, ירכשו כלים מקצועיים לטעימה והערכה של יין, ויידעו לנתח ולהעריך את עומקו ורוחבו של עולם היין. מטרת הקורס היא הקניית הבנה בטעימת יין מקצועית, פיתוח מיומנות טעימה, ויכולת ניתוח של יינות שונים.

מפגש ראשון : טעימה והערכה מקצועית של יין דרך סגנונות יין שונים – איך טועמים יין באופן מקצועי, ניתוח והערכה איכותית וסגנונית של יין. הערכת פוטנציאל התיישנות וחלון שתייה של יין. במפגש זה יוטעמו כ־10 יינות שונים מאזורים שונים וסגנונות עשייה שונים, על מנת לחדד את יכולת הטעימה והניתוח.

מפגש שני: אזורי יין וסגנונות יין עיקריים – טעימת יינות מאזורי יין שונים מישראל ומהעולם, ניתוח היינות והמאפיינים הייחודיים, השפעת אזורי הגידול על אופי הענבים והיינות, וניתוח ההבדלים ביניהם.

מפגש שלישי: טעימת יינות מתיישנים – טעימה שיפוטית ליינות, מתן ציונים ליינות, והערכה של אופן התיישנות היינות.

יותר: הכי עם ריח ואווירה של יקב.  אחרי הקורס השמיים הם הגבול בנושא עשיית יין משלכם. פחות: בגלל שהוא מאוד אקדמי, בא מהתעשייה, וירצה לשמור על פאסון נקי.

קורס יין בבית הראשונות בעמק חפר – אורית גרינבוים-לירון. 4 מפגשים, טעימת 6 יינות בכל מפגש. 1,200 ₪. ביתן אהרון

אורית גרינבוים-לירון, בעלת דיפלומה ביין ואלכוהול מבית הספר הלונדוניWSET , מציעה 4 מפגשים פרונטליים הכוללים הרצאה וטעימת יינות.

מפגש ראשון: לימוד טעימת וניתוח יין – הבדלים בין זני ענבים מוכרים. טכניקת טעימה  מראה, ריח, טעם, ומסקנות לגבי איכות היין חידוד חושים ואימוץ מושגים מעולם היין. התאמת יין לאוכל – ייערך ניסוי הממחיש את עקרונות התאמת אוכל ליין, ואיך כל טעם (מתוק, מלוח, חמוץ, מר) משפיע על יינות שונים.

מפגש שני: גורמים המשפיעים על סגנון היין ואיכותו – זן ענבים, סביבת גידול הגפן, הכרם והבציר, טכניקות יינניות ביקב. שרדונה – אופי הזן ותכונותיו, ייצור איכותי (פרמיום) מול ייצור המוני, וביטויים שונים בעולם. פינו נואר – אופי הזן ותכונותיו. אזורי גידול קלאסיים  (סוגיית אזורי הגידול – האם אפשר לגדל פינו נואר באזור חם כמו ישראל?).

מפגש שלישי: קברנה סוביניון ומרלו – אפיון הזנים ותנאי הגידול, אופיים השונה וכיצד הם משלימים זה את זה. אזורי גידול קלאסיים. יינות זניים מול בלנדים. סובניון בלאן – אופי הזן ותכונותיו השונות. סגנונות שונים מאזורי גידול בעולם, ניו זילנד מול סנסר.

מפגש רביעי: סירה-שיראז – אופי הזן ותכונותיו. תנאי גידול והבדלים סגנוניים בין סירה "חם" לסירה "קר", אזורי גידול חשובים. גרנאש – אופי הזן ותכונותיו. אזורי גידול קלאסיים, בלנד סירה גרנאש. ריזלינג – אופי הזן ותכונותיו, אזורי גידול קלאסיים, גרמניה מול אלזס.

מלבד ארבעת המפגשים, מתכננת אורית לקיים מפגשים חודשיים, כל פעם בנושא אחר, במטרה ליצור קהילת צרכני יין סקרנים בעמק חפר. כמובן שכאשר תתגבש קהילה כזאת, השמים הם הגבול.

יותר: הסילבוס מאוד מקצועי, בוגרי WSET הם בעלי ידע רב, עם טכניקות לימוד שונות ומגוונות. פחות: בגלל המחיר וכמות היינות לטעימה. יש לקחת בחשבון שבין השלושה, אורית היא זו ששוכרת את המקום עבור הקורס. לדבריה לא ניתן לטעום יותר משישה יינות בשיעור, וגם אין ערך ליותר.

3: נשים בחזית עולם היין – הגיע הזמן לשרוף זמורות

נראה לי ששנת הקורונה הוציאה מאות נשים לאור, וחוץ מבילוי ביקבים שהיה מאוד פופולארי, התחילה התארגנות של נשים מתוך התעשיה. הַשִּׁזְרָה – נשים מובילות תרבות יין – דף פייסבוק ואינסטגרם שהושקו ממש לאחרונה, במטרה לעודד נשים בתעשייה או כאלה שרוצות להיכנס לתחום לקבל המלצות, לשתף רעיונות; מקום שיהווה עבורן תמיכה על מנת "לחדור את השריון הגברי ששולט בענף". רישות של נשים ומקום מחבק לנשים בלי מחסומים מגדריים, בלי צורך להתנצל על התנהגות מרפקנית ( שמצטיירת כגברית).

בשבוע שעבר השתתפתי בפאנל זום של העמותה הישראלית לתרבות קולינארית בשיתוף השזרה, בו הם אירחו כדוברות בפאנל את שרונה פז בלוגולובסקי – מנכ"לית ובעלת יקב ויתקין, שירה לבל – סומליירית המגדירה את עצמה "רומנטיקנית, אשת יין ומדריכת טיולי יין בספרד", ואת ניצן סברסקי – ייננית ובעלת יקב "אחת". בפאנל הן דיברו על מקומן של נשים בענף היין הישראלי, על המהפכה שמתחוללת לאחרונה בתחום, ועל הנוכחות ההולכת וגדלה של נשים בו, וכמובן גם על איך זה להיות נשים בענף לא פשוט.

לשרונה פז בלוגולובסקי זה אך טבעי להיות מנכ"לית בעולם היין. "מאז שגדלתי לא היו לי מחסומים בפני מה שרציתי. נכון שתעשיית היין בארץ מייצגת העדר נשים בניהול בתחומים אחרים, אך בכל מקרה אין מצב בו אני מרגישה פחות חזקה בפני מנכ"לים גברים", היא אמרה.

זה לא סוד שמרבית הייננים בענף הם גברים, אבל גם מרבית השפים הם גברים ויש מעט מאוד נשים שנושאות במשרת שף. ניצן סברסקי אומרת כי מדובר בעבודה פיזית קשה, זמן בציר הוא לא זמן שמאפשר להתעסק עם דברים אחרים, ולהיות ייננית זה מקצוע מאוד תובעני.  מצד שני היא לא מרגישה אפליה בשל היותה אישה.

שירה לבל נשאלה האם מתחוללת מהפכה נשית בתחום היין, ואמרה באחוזים הדומיננטיות הגברית בתעשיית היין אינה שונה מאשר בענפים רבים אך היא אמרה כי אם אין פריצה, הרי זה כי יש נוכחות נשית בענף, ולמעשה יש הרבה יותר נשים בתעשיית היין ובכל תחומי הענף, וזה לא מסתכם בשאלה על ניהול יקבים.

"עלינו הנשים מוטלת המשימה להנחיל לציבור את תרבות היין. 2020 הייתה שנת תיירות היין – מארזים, משלוחים, ביקורים ביקבים, ובכל אלה הרבה נשים. אני נדהמת מכמות הנשים הסקרניות שמגיעות אל היין, ולא הכרתי אותן קודם. אני בעד להתאים יינות לנשים. למרות שאין יינות נשיים וטעמים נשיים ביינות, בשיחות אישיות אני מגלה שנשים הרבה יותר מתמסרות לחוויית היין".

צריך לזכור שענף היין לא כולל רק ייננים או מנכ"לים, מדובר באין ספור משרות שהענף הזה מספק לאנשים, החל מחקלאים, עובדי ייצור, איוש משרות משרד, משווקות, מטעימות, פרזנטוריות, מעצבי תוויות, יחסי ציבור ועוד. צריך לזכור שרוב היקבים בישראל הם יקבים קטנים ומשפחתיים, שבדרך כלל המשרות הבכירות בהם שמורות לבני המשפחה. יש לנו רק שני יקבים בבעלות קונצרנים (קוקה קולה – תבור, וטמפו – ברקן), וביקב תבור המשרה הניהולית הבכירה מאוישת על ידי אישה – מיכל אקרמן. יקב רמת הגולן נשלט ביד רמה על ידי ענת לוי במשך כעשור, יקב כרמל גם כן אייש את משרת המנכ"ל עם אישה, אם כי לתקופה יחסית קצרה.

אין תקרת זכוכית בענף היין הישראלי, שרונה פז חזרה כמה פעמים על המשפט הזה "אין תקרת זכוכית". נכון, כמו בכל תחום נשים עדיין צריכות להיאבק וצריכות להוכיח יותר מאשר גברים, למשל, האם קיים בענף היין  'מינוי מגדרי', שהוא נטייתם של גברים בכירים לצוות גברים אחרים ולא נשים, בגלל חשיבה מעוותת של גברים כי נשים פחות מחוברות לליבת העסק. יכול להיות, אין לי הוכחות לכך. ושוב אני חייב לשאול את השאלה, מי מציב את תקרת הזכוכית לנשים בתעשייה? כי אפשר לפגוש לא מעט נשים בעמדות בכירות בתעשייה, שמוכנות להישבע כי מי שרק רוצה – יכולה להגיע לאן שהיא חולמת, וכל השאר אלה תירוצים.

הרי היום יותר ויותר נשים בוחרות ללמוד מקצועות טכנולוגיים ויש מספיק דוגמאות לנשים בעמדות בכירות בכל תחום, מדע, רפואה, פוליטיקה ועסקים. אז יכול להיות שאת אותה תקרת זכוכית מציבות הנשים לעצמן?  האם יתכן שאינה מצויה כלל ונמצאת רק בלב ובמוח, ונוצרה, בעצם, מתוך חשש, פחד והרתיעה מהזלזול בכבוד? עושה רושם שכאן התשובה הרבה פחות חד משמעית ובוודאי קשה לאבחון.

אבל העובדות בשטח אולי נותנות את התשובות לשאלה מדוע המחוקק זיהה את תקרת הזכוכית כבעיה וניסה לעמוד בפרץ. 14 חוקים שעניינם אי אפליה מגדרית והעדפה מתקנת מצאו את דרכם לספר החוקים. הכותרת של הדיון שאורגן על ידי העמותה הקולינארית – "נשים בחזית", לי קצת הרימה גבה. כי אם נשים בתעשייה או כאלה שרוצות להיכנס, מרגישות בחזית ויש מלחמה, אז אולי אנחנו עיתונאי היין לא עשינו מלאכתנו נאמנה, לא זיהינו את המצוקה, לא זיהינו את ההדרה, ההדתה ושאר ביטויים נלוזים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהשפה העכשווית. האם לא מתפקידנו לבדוק ולחקור ולשאול האם המינוי שנעשה וקראו לו "משרת אמון", "חוזה אישי", "משרות מסגרת", "מינוי בפועל" ו"מילוי מקום זמני",  הם בעצם שמות שנועדו לעקוף את חוק חובת המכרזים ומאפשרים את קיומה של נורמת "חבר מביא חבר"? אני רק יכול להסתכל במראה ולשאול את עצמי איך זה שהקליקה הזאת של עיתונות וביקורת יין שמורה בישראל לגברים בלבד, וכל הניסיונות של נשים להיכנס למעגל נועדו לכישלון, והן נעלמו מהר מאוד.

האם 500 נשים שהתאגדו בדף פייסבוק יכולות באמת לשנות את התעשייה? האם יש מטרות ברורות להתארגנות, האם יש כללי אתיקה, כמה רחוק אתן מוכנות ללכת במאבק הזה (חזית), בלנפץ את תקרת הזכוכית או לפחות את התחושה שרובכן מרגישות שעושים לכן עוול? האם הענף מוכן למאבק קשה ללא מורא וחסר פשרות בדחיקה הצידה של נשים במעמד אקזקוטיבי? לדעתי כן, אני כותב לא מעט על הצנחות של גברים שלא מהתחום לתפקידי מנכ"ל או משרות בכירות אחרות. בלי שום ניסיון, בלי שום הבנה, בלי אפילו לצערי יכולת ללמוד עם הזמן. ראו מה קרה ביקב כרמל בעשור האחרון; הוחלפו שם שלושה מנכ"לים עד שהבינו שם שצריך מישהו מהתחום. יקב רמת הגולן הביא אדם מתחום הקפה, יקב ברקן-סגל הצניח איש תמרוקים, ויש דוגמאות נוספות. ענף היין ללא ספק צריך יותר נשים במשרות הבכירות, ובטח שביקבים הגדולים והמשפיעים.

ויש לי שאלה: אם הקבוצה הייתה קמה לפני חצי שנה, האם הייתן מוכנות להילחם ולצאת למאבק חסר פשרות עד ניצחון, עבור דורית בן סימון, מנהלת היצוא של יקב רמת הגולן, עובדת בכירה שפוטרה? אם התשובה היא כן, אז הקבוצה שלכן חשובה עד מאוד, היא תוכל להביא שינוי משמעותי, היא תוכל לשנות את התעשייה שצריכה שינוי, היא תחתוך את המעגל הגברי ששולט, להשקפתכן, כי הכוח של הרשתות החברתיות גדול וזה כוח שלא היה קיים פעם. אם התשובה היא שונה, ותהיה מתחמקת, צולעת, לא החלטית, אז אני מניח שקבוצת הנשים שהתאגדה תמשיך למרר על גורלן ולרטון על העוולות, ובסופו של דבר תעלו חיוך שטני אצל המונחתים שהורסים את התעשייה, ועושים זאת לאט אבל בטוח. צאו למלחמה, אתן תנצחנה! בינינו, כולנו מסורסים בסופו של דבר.

4: אישה ויין

פינה במדור השבועי בה נשמח לארח נשים פעילות בהיבטים השונים והמגוונים של תעשיית וענף היין. מעוניינת להשתתף? שלחי ווטסאפ לרני רוגל 050-5267706

יעלי קינן – אוטו-יין: קצת הכול מהכול וגם הריקשה שנגנבה

"שמי יעלי קינן ואני בת 25, גדלתי בירושלים ומתגוררת היום בתל אביב. את הדרך שלי עם יין התחלתי כשהשתחררתי מהצבא והתחלתי לעבוד במרכז המבקרים של יקב טוליפ, שנמצא עד היום עמוק בליבי. הגעתי לכמה חודשים, ונשארתי שנתיים. בטוליפ נחשפתי לעולם חדש של חושים – הבנתי איך בקבוק יין יכול להכיל בתוכו פילוסופיה, מדע ואמנות ביחד. בסוף אותן שנתיים נסעתי עם בן-זוגי אלירן חפץ, לטייל באירופה בקרוואן ישן. התגלגלנו ממקום למקום, מצרפת ואיטליה אל מזרח אירופה והבלקן – יוון, בולגריה, מקדוניה, סלובניה, קרואטיה ועוד. נמשכנו אחרי תרבות עשירה, והיין תמיד היה שם; כרמים עתיקים או חדשים, ויקבים של דורות על גבי דורות, דמיג'נים בחצר האחורית, והתייחסות ליין כאל מוצר בסיסי בכל בית – חלק משמעותי ממסורת ארוכה, מסורת שגם נשברת לא אחת על-ידי צעירים.ות מלאי תשוקה וסקרנות. גם הטיול התרמילאי הבא שלנו במזרח אפריקה הסתיים לאחר חצי שנה בדרך היין בדרום אפריקה.

משהו בשילוב בין התנועה וההתגלגלות ממקום למקום לבין היין קָסַם לנו. הרגשנו את החופש בעצמות, ונולד אצלנו הרעיון של לספק לעוד א.נשים את חוויית החופש של תנועה ויין. כשחזרנו מכל הכיף הזה, התחתנו בחתונת פוד-טראקים שהפקנו בעצמנו, ואז נפל האסימון: נקים פוד-טראק של יין! החלום היה לתווך את האהבה שלנו ליין, אל כל מי שרק רוצה לקבל אותה, ולייצר התייחסות קלילה וכיפית לכל הנושא, מכל הבחינות: טעמים, מחירים וחוויה.

הלמידה מבחינתי אינה נגמרת. אני ממשיכה לטעום, לקרוא וללמוד, לקחת כל מה שאני יכולה מהמפגשים האנושיים המרתקים שאוטו-יין מזמן עבורי, ובכך לדייק את הדרך שלי. כשאני מנסה לתאר את אוטו-יין, קצת קשה להגדיר בדיוק מה זה, כי הוא קצת הכול מהכול – בר יין שמתקיים בפופ-אפים ובפיקניקים, חנות ניידת, יצרן תוכן, מוביל סיורי יקבים. אבל יותר מהכול, חשוב לי לקדם תרבות יין צעירה בארץ. יין זה כבר לא משהו ששייך (רק) לדור הבוגר או למי שיש לו או לה הרבה כסף בארנק. יין זו תרבות, זה חיים, זה סיפור, זה מגניב בטירוף, והוא שייך לכולנו.

מהרגע שאוטו-יין נולד, הוא קיבל חיים ואופי משלו. מחלום קטן להקים בר-יין נייד, ובלי עד הסוף לדעת לצפות את כל המשמעויות של זה, הקופסה-על-גלגלים הזו הפכה ליישות צבעונית וקרקע להרבה הזדמנויות. שוב ושוב אני מבינה כמה חשיבות יש למתן במה ליצרנים המקומיים המדהימים והרבים שיש לנו בארץ, לצד גם עבודה עם יבואנים מיוחדים. הכיף הגדול שלי הוא לבחור את היינות בקפידה, לטעום, להרגיש, לחוות את הסיפור של היין – ולהעביר אותו הלאה. בדרך-כלל, גם שיתופי הפעולה שאנחנו עושים עם ספקי אוכל ישאירו את היין כחוויה המרכזית של האירוע.

אוטו-יין קיים שנה, ובכל פעם אנחנו מחפשים עוד ועוד מיקומים לקיים בהם אירועים פרטיים, אירועי חברה ופופ-אפים פתוחים לקהל הרחב. אחד הדברים שהכי חשובים לי הוא התנועה, לא להישאר במקום אחד ולהמשיך לגלגל תרבות יין צעירה לכל רחבי הארץ. קהל הלקוחות שלנו מורכב מא.נשים צעירים.ות ברובם.ן, שנהנים.ות מחוויית יין גם מחוץ לתל-אביב, שכולם נחשפים לאוטו יין באמצעות שיווק אורגני דרך הרשתות החברתיות.

בימים אלו אנחנו מתרחבים, לאט לאט ובהקשבה לחלומות שלנו. אחרי שריקשת היין אותה רכשנו נגנבה, עד סוף אפריל השנה (אינשאללה) תהייה לנו ריקשת-יין שהצלחנו לגייס אליה מימון בזכות תומכים.ות מדהימים.ות בפרויקט הדסטארט שהסתיים ממש לאחרונה. ריקשת היין תהייה דומה לזו שאוספת את הקורקינטים בתל אביב היום – רכב חשמלי תלת-גלגלי. היא תיפתח לבר, והרעיון הוא להשתמש בה לאירועים קטנים בפארקים, בערים, ובמקומות שאליהם אין גישה עם הנגרר. היא תהיה התינוקת של אוטו-יין ותפעל במקביל אליו. התוכניות עוד רבות, ואני לא יכולה לחכות ולראות לאילו עוד מסעות יוביל אותי אוטו-יין הלאה!"

5: זאוברמן – שותפים חדשים והמחירים הכי גבוהים בענף לא יורדים

רני רוגל מדווח: נכון שאנחנו במסגרת של 'השבוע בענף היין', אבל בחגים האלה הרי הזמנים מתבלבלים, אז טעימת יינות יקב זאוברמן בה השתתפתי בשישי לפני שבועיים עומדת באמות המידה של מדור זה. הפגישה הראשונה שלי עם איציק זאוברמן – הלא הוא יקב זאוברמן מגדרה שאת היין הראשון שלו , התקיימה לפני שנים לא מעטות כאשר תוכנית הרדיו 'לילה חי מאוד' של חברי אמנון פאר ששודרה בדרך כלל מאולפני קול ישראל בתל אביב בכל חמישי מחצות וקצת עד עלות השחר, הוגלתה לירושלים. כל מיטב המשתתפים בה מעולמות הזמר, בידור ותיאטרון, יחד עם ייננים ושפים, פשוט לא הסכימו להגיע לעיר סוערת וקולחת זאת. לערב אחד כזה בירושלים הגיע איציק זאוברמן עם יינותיו, ואני באתי כדי להחזיק לאמנון את היד. היה לנו היה כל הזמן שבעולם כדי לטעום ולשמוע. בהחלט נהניתי, והתרשמתי מהיינות.

מספר שנים היה 'דום שתיקה' מכיוונו של זאוברמן, כולל שמועות על כך שהיקב הפסיק לפעול, והנה הוצע לי להצטרף למפגש שהתקיים במסגרת מועדון היין של עופר יוכלמן. בחצר ביתם המרווחת של אלי פרץ ומשפחתו במושב ביצרון, הצופה אל שדות ירוקים אינסופיים, התכנסה קבוצה חביבה של אוהבות ואוהבי יין. אלי פרץ – לו יש תפקיד חשוב נוסף בסיפורנו, הפליא בהכנת מגוון בשרים מעושנים איכותיים וטעימים, ואיתם הגיעו לשולחן הארוך סלטים טריים. לצידנו היה שולחן נוסף, קטן יותר, לידו הסבה קבוצה נוספת – חברי המארחים, שמבחינתי מאפיינים את לקוחותיו של זאוברמן: אנשים על הכיפאק, שהמראה שלהם, הסיגרים, הנהג שחיכה בחוץ לפחות לאחד מהם, והשיחות שלהם להן צותתי בחוצפתי (לא כאשר איציק דיבר), מצביעים על שייכותם לעָשִׁירון העליון (כן, שין ימנית, לא מהמספר 10).

לפני הכתיבה חיפשתי מה כתבנו בעבר על איציק זאוברמן, והגעתי לכתבה זו של אלון גונן מסוף ינואר 2014 – ממש לפני 7 שנים, תחת הכותרת: טעימת עומק זאוברמן לימיטד אדישן: אני ואני ואני. כדאי לקרוא, ולו מפני שרשמיי מהאיש ויינותיו דומים לאלה של אלון.

רשמים מהטעימה האקטואלית של יינות זאוברמן תוכלו  לקרוא בפוסט של חובב היין משה צוקר,  שמפליא להקיש ולפרסם בזמן אמת את חוות דעתו מטעימות יין רבות. בסוף הכתבה קראו  את הרשמים של שני חובבי יין שאני מעריך את דעתם.

אני, שמחפש את המסביב, מצאתי הרבה 'מסביב' בדברי זאוברמן. שהאגדה מספרת שהוא היה היי-טקיסט שעשה אקזיט, ועבר לעשות יין ומדיטציה. הוא אומר כי הוא רואה חשבון שלא עסק במקצוע וניהל חברות. "יין הוא תחביב אצלי, ולכן אני עושה מה שאני רוצה. למזלי אני לא צריך את היין לפרנסתי".

אז אולי הוא לא צריך ייו לפרנסתו, אך היקב, שעדיין מייצר מספר קטן של כמה אלפי בקבוקים בשנה, מוכר אותם במחיר הרבה יותר גבוה ביחס ליקבים יקרים אחרים בארץ – החל מ- 220 ₪ לשרדונה אותו עשה לראשונה בהמלצת שותפיו, דרך מרלו בטווח שנים 2011 עד 2017 : 300 עד 830 ₪, קברנה סוביניון בטווח שנים 2009 עד 2017: 700 עד 1250 ₪, ויש גם פורט, או דה וי, וברנדי.

את ה'מה נשתנה' שלו הציג זאוברמן במפגש שהתקיים שבוע לפני פסח, וסיפר כי הצטרפו אליו שלושה שותפים, שהגיעו מאהבת יינותיו אך אינם אנשי יין מובהקים: רז דהאן (האדריכל שתכנן את מרכז המדיטציה של זאוברמן בגדרה, האומר "מה שהביא אותי ליקב זו האהבה למוצר ולעשייה שלו"),  אלי פרץ – קבלן ומעשן בשרים לעת מצוא, ושרון נחום – חבר של אלי. מן הסתם הם יסייעו לו בהרחבת מעגל הלקוחות מחוגיהם ובמשימות עסקיות, אם כי הציפיות של איציק הן גם פיזיות למדי: "אין לי כוח להרים יותר חביות". ולחביות יש תפקיד מרכזי אצלו, מפני שכל היינות שלו העשויים בשיטת אמרונה-ריפאסו, מתיישנים בין 30 עד 40 חודש  – תמיד בחביות חדשות, עד שש שפיות לכל חבית אך ללא סינונים, מה ש"משאיר יותר תוכן של הענבים". יין עם 15.2% אלכוהול הוא מהאחוזים הנמוכים אצלו. "אני אוהב יינות כבדים עתירי אלכוהול שהתיישנו הרבה זמן", הוא אומר. ואם ציינתי ענבים, אז אלה מגיעים מכרמי יוסף, מהכרמים של ד"ר אלי הימן ז"ל, מי שהיה מנהל הפגייה בבית החולים אסף הרופא ונפטר ב- 2019, שעליו מדבר איציק בחיבה ואף בעצב.

"כל היינות שלי מיועדים להתיישנות ארוכה. טעם ורציונליזציה לא הולכים יחד. האינדיקציה היחידה להוצאת יין מחבית לביקבוק היא טעימת היין. יין שלי שהתיישן 11 שנים יהיה עוד 5 שנים יותר טוב", הוא אומר. עוד התייחסות חביבה ממנו היא לקברנה סוביניון 2004 שלו, 17% אלכוהול, שקיבל במהלך הדרך פעמיים חביות חדשות ותווית "200% חביות". זה חזר על עצמו גם ב- 2009  וזאוברמן לא יודע להסביר מה קרה, והנה גם קברנה סוביניון 2017 שקיבל פעמיים חבית חדשה ועדיין לא יצא לשוק – כבר 42 חודש בחביות, פעמיים חדשות, עדיין לא בטעם הסופי שלו ומפגין הרבה מתיקות, קינמון. דבש – בכלל מתיקות גבוהה ב- CS-ים של זאוברמן, שמטיף ואומר: "יין לא חייב להיות יבש". אמר.

סביר להניח כי מי שטס לחו"ל בשנים בהן טסנו לחו"ל, ראה את בקבוקי יקב זאוברמן מוצגים באופן בולט במחלקת היין של הדיוטי פרי בנתב"ג. ברור למה – במחירים שכאלה כדאי להם. שאלתי את איציק אם מכירותיו נפגעו מהשבתת הדיוטי פרי למשך שנה שלמה. התשובה הפתיעה, או אולי לא הפתיעה: "לא סבלנו מסגירת הדיוטי פרי כי לא מכרנו שם הרבה. היינו שם כי אמרו לנו שכדאי שיראו אותנו". נו טוב. את מי שלא נמכר שם היטב הם נהגו להוריד מהמדף – נדל"ן יקר מדי.

חובב היין שלום מלול, כתב כך בעקבות הטעימה: "יקב זאוברמן אפוף מסתורין, עם יינות שאינם זמינים בחנויות, וכן מחיר גבוה יחסית ליינות פרימיום מהארץ. לכן טעימה מודרכת עם היינן יצחק זאוברמן מסקרנת ומאתגרת להכרת הפילוסופיה של היינן והיקב, שמייצר כ- 5,000 בקבוקים. היינות מיוצרים בשיטת "האמרונה" – יבוש הענב כדי למצות טעמים וכן למצות את הסוכרים להשגת אלכוהול גבוה. אכן היינות שנטעמו מאופיינים באלכוהול גבוה:  15.5%-17% כחלק מפילוסופיית היינן. במהלך המפגש טעמנו שמונה יינות. אציין את היינות שעניינו אותי במיוחד: מרלו יפני 2017 "שיזוקה – אקוונימיטי" (שלווה, נינוחות, שוויון-נפש) אומר הכיתוב ביפנית ואנגלית על התווית של היין שהוקדש בהוקרה ליפנים ולתורת המדיטציה; קברנה סוביניון 2009  – הזמן עשה לו טוב, יין עם תחושת מתיקות גבוהה; שרדונה 2000 בטעימת חבית  – 16% אלכוהול. נראה לי חריג כיין לבן. נראה מה יעשה לו הזמן.

ולבסוף, כפי שפורסם למעלה, כחובב יין, המחיר של היינות מהווה לי פקטור. השאלה האם זאוברמן אחד או גראנד וין של קסטל ועוד מיסטי היל של צרעה? אישית אני מעדיף לקנות במקום זאוברמן אחד ב- 700 ₪, צרעה מיסטי היל – 300 ₪, קסטל גראנד וין – 220 ₪, ועוד נשאר עודף".

חובב יין נוסף שהשתתף בשתי הטעימות שזוברמן ושותפיו קיימו לאחרונה, הוא יואב גד, ממנו ביקשתי להתייחס לטעימה הראשונה, בה לא השתתפתי: "לאחר זמן רב נפתחו בחודש מרץ 21 שעריו של יקב זאוברמן פעמיים; פעם ראשונה בארגון אשת היין מורן עשור בחצר היקב בגדרה, בראשותו של איציק זאוברמן היינן והבעלים יחד עם שותפיו. מקום קסום, על הגבעה, שופע צמחיה ועצים אומנותיים, בריכת שחייה ועצי דקל מסביב. והעיקר – אורחים מעניינים, יין כיד המלך, אוכל מיוחד וטעים מידי שפית, שליווה את צהריי יום השישי השמשי. הסברים ממצים מפיו של הבעלים איציק זאוברמן החייכן וטוב הלב. ובסיום ירדנו למרתף ולארכיון היקב. ביום השישי שלאחריו הייתה "הצגה שניה" של כמעט אותו דבר, אצל אלי פרץ במושב ביצרון (הטעימה בה השתתפתי – ר.ר).

אני כבר חוויתי את יינותיו של יקב זאוברמן מהשנים השונות – 2004, 2009, 2011, בטעימת יין בבר 205 ובאיש הענבים, וכעת את יינות 2016, 2017 בשני האירועים העוקבים. היינות מאופיינים במספר פרמטרים – דגש על הזנים מרלו וקברנה סוביניון, גפנים בנות מעל 20 שנה מכרמי יוסף, ייבוש על רשתות, יישון בחביות עץ למשך תקופה ארוכה מאוד של עד 36 חודשים, ולעיתים שני סבבי חבית חדשה, אחוז אלכוהול גבוה מאוד (15.5% עד 17%). היין מתיישן נפלא, הצבע עז ובוהק, הריח מתון ופירותי. הטעם מעניין, מיוחד, ולא תוקפני כפי שהיה ניתן לצפות. אכן חוויה ייננית מאוד מעניינת, בלתי צפויה, ומהנה. המחיר – סיפור אחר (כפי שתראו בראש הכתבה – ר.ר.). הארגון השל שני האירועים היה מתוקתק למופת מראשיתו ועד סופו, חוויה יוצאת מהכלל. שאפו! ".

ולסיום שלושה ציטוטים מכתבתו של אלון גונן משנת 2014, והתייחסות קצרה אליהם:

"מוטו ראשון: יין שעושים עם חברים, ללא עובדים שכירים" – היום יש עוד שלושה שותפים.

"מוטו שני: היינות שלי הם שאטו פטרוס ואפילו טובים יותר, ויהיו במיטבם עוד 20 שנים במינימום" – בגדול נאמר גם הפעם.

"מוטו שלישי: אני אני ואני" – הרגשתי יותר צניעות. או הזמן שעבר, או הצורך/רצון להכניס שותפים, או שהמדיטציה עשתה את שלה וכדאי להירשם לקורס אצל זאוברמן במרכז כאן ועכשיו שלו.

6: יונתן לבני מבקר – 3 מיקב מרגלית ו-1 מלוינסון

ביקורתו של אלון גונן לפני שבועיים על סרטו של רון SNOW שי – ,HOLLY WINE עוררה כמצופה סערה. חלק גדול מהסרט שנושאו הוא תעשיית היין בישראל, מוקדש לנושא הכשרות ביין הישראלי. בוובינר שקיימו השבוע אנשי הענף איתי גלייטמן ויאיר היידו, נדונה בין היתר הביקורת על הביקורת בסרט בנושא הכשרות. ביו היתר מוצגים בסרט באריכות דבריו של אסף מרגלית מיקב מרגלית, על היין שהוא מייצר ביקב ללא הכשר, תוך שהוא מסביר מדוע חשוב לו המגע האישי ללא תיווך של משגיח כשרות בתהליך עשיית היין. יקב מרגלית שהוא מראשוני יקבי הבוטיק הישראלים הוקם ב- 1989. מאז 2013 הוא שוכן באזור התעשייה בבנימינה. ליקב כרמים בגליל ליד קדיתא, בבנימינה ובזיכרון יעקב. ביקב מייצרים כ- 30,000 בקבוקים בשנה, ומאז הקמתו חלק ניכר מהיין של כל בציר חדש נמכר בשלושה סופי השבוע שלפני חג הפסח, אליהם מגיעים אלפי לקוחות קבועים מדי שנה. אך זו השנה השנייה שהקורונה גרמה לביטול אירועי חגיגת יין אלה. בשבוע שעבר כתבתי על הפרדיגמה GSM 2018 שהיה אחת מארבע כוסות היין של ליל הסדר שלנו. הפעם אלו הם הריזלינג, הקברנה סוביניון והאניגמה של מרגלית, אותם טעמתי השבוע.

מרגלית ריזלינג 2019 –  אני חסיד של יינות ריזלינג מאזור המוזל והריינגאו בגרמניה, אלזס שבצרפת, ובורגנלנד אוסטריה. אני אוהב את היבשים שבהם עם מינרליות גבוהה ופטרוליות בולטת. בארץ לא מצאתי כאלה, למעט הריזלינג של ברקן בסדרת בטא, אותו אהבתי. גם ביקב ויתקין, אסף פז עושה ריזלינג חד ונחמד. מרגלית מייצר את הריזלינג מ- 100% ענבי ריזלינג שלא יושנו בחביות. היין צעיר,  יבש לחלוטין, ריחות של פירות הדר, מאוד פרחוני – כפי שריזלינג שנבצר מוקדם בארץ חמה  אמור להיות,  חמיצות גבוהה שאהבתי,  סיומת מעט מתוקה ואלכוהול שנעצר ב 10.5% מוביל למסקנה על בציר מוקדם, הפטרוליות שאני כל כך אוהב הייתה חסרה אפילו בקצוות על מנת לגבש דעה האם זה ריזלינג שכן יעניק פטרוליות מתישהו. נחכה ונראה.  מחירו 110 ₪ – כמו של ריזלינג גרמני. לא VFM (תמורה לכסף – תל"כ).

מרגלית אניגמה 2018 – מאז ומתמיד עשו במרגלית יינות בורדולזים מצוינים, שהוכיחו כי יאיר מרגלית ובנו אסף מכירים היטב את זני אזור זה, ויודעים לעשות יין מצוין בסגנון בורדו. האניגמה עשוי מ- 50% ענבי קברנה סוביניון  40% מרלו, 8% קברנה פרנק, ו- 2% פטי ורדו. היין שהה 12 חודשים בחביות עץ אלון, ויש בו 14% אלכוהול. יין מורכב עם טעמים נהדרים ועשירים. גוף לא כבד מדי, חרף הבלנד הבורדולזי שעלול לפעמים להיות יין כבד. סיומת מתמשכת והשפעה ברורה של הירוק של הקברנה פרנק. אני מציע לפתוח אותו מספר שעות לפני השתייה. הוא עדיין צעיר מאוד, ואם תוכלו להחזיק בו מספר שנים הוא יהיה עוד יותר מיוחד. אהבתי מאוד. מחירו 200 ₪. VFM בהתחשב באיכות הנדירה.

מרגלית קברנה סוביניון 2018 – זה שנים שביקב מרגלית עושים קברנה סוביניון קלאסי. מניסיוני במשך השנים, הוא בוודאי אחד הקברנה סוביניון הטובים בארץ. הוא עשוי מ- 91% קברנה, 5% מרלו ו -4% פטי ורדו. גם לו 14% אלכוהול, וגם כן שהה שנה בחביות עץ בטרם בוקבק. ארומה אופיינית לזן, חומציות מאוזנת וטובה. טעמי פטל, אפרסק בשל, רימון ופירות יער. גם אותו אני מציע לפתוח כמה שעות לפני השתייה, וגם הוא ישתבח עם השנים, כי כבר היום מרגישים את האלגנטיות ואת פוטנציאל ההתיישנות. יין מצוין לאוהבי הזן שהם רבים כל כך בארץ. מחירו   175  ₪. ב- 150 ₪ הוא יהיה VFM .

לוינסון גראז' דה פאפא אדום 2019 – לאחר שבשבוע שעבר שתיתי בליל הסדר את השרדונה הלבן המצוין של גראז' דה פאפא, טעמתי השבוע אחד משני  היינות האדומים היחיד שעידו לוינסון, היינן המוכשר, עושה ביקב הביתי שלו. גראז' דה פאפא אדום הוא בלנד העשוי מזנים ים תיכוניים, שכל כך מתאימים לימים החמים שמתי שהוא יגיעו אלינו, למרות הקור של הימים האחרונים. היין מורכב מ- 90% סירה ו-10% פטיט סירה – שניהם מהרי יהודה. כ- 60% מהסירה תססו עם השזרות, דהיינו תסיסה באשכולות שלמים (האדום השני של היקב עשוי כולו בהתססת אשכולות שלמים), הנותנת ליין מרירות עדינה ולא תוקפנית. התסיסה הייתה במכלים קטנים פתוחים, ולאחר הסחיטה העדינה עבר היין להמשך התיישנות בחביות עץ צרפתיות במשך 18 חודשים. מכיל 13% אלכוהול בלבד. בטעימה: יין לא כבד, בטעמי פירות שחורים ומעט פלפל לבן לא חריף, ועשבי תיבול ים תיכוניים. יין מאוזן מאוד, בעל חומציות נכונה ונעימה בפה. מתאים לשתייה מיידית, אם כי ניתן ליישן אותו ולהפיק ממנו הנאה גם בשנים הבאות. לא להחמיץ. מחירו  150 ₪ – VFM בהתחשב באיכות הנהדרת.