תמונת השבוע

פוסט פייסבוק של אלי שירן מיקב שירן, שלישי 3.8.21 אחרי הצהרים

והנה עדכון מרביעי 4.8.21: "אז האם הבציר אכן התמהמה? כנראה שלא, ויש מקומות בהם אפילו הקדים. זהו בציר מספר 10 של יקב שירן. באמת אני מתחיל לבצור השנה מאוחר יותר משנים קודמות, וזאת מפני שהכרם הראשון אותו אני בוצר בדרך כלל, השנה לא נתן יבול ולכן אצלי הבציר מאחר.

בפועל התחלנו השנה עם בציר אדומים, וביום רביעי בצרתי את  הגרנאש מתקוע. מיד אחריו אבצור שרדונה בראש צורים (שני בצירים אלו מקדימים בכשבוע עד 10 ימים).בהמשך בלבנים נבצור זו השנה השנייה ריזלינג מכרם בו זמרה, סמיון מצפון רמת הגולן (שבדרך כלל נבצר לקראת סוף ספטמבר), ואולי נבצור אף ויונייה.

בגזרת האדומים: סירה מהגליל העליון ורמת הגולן, פטיט סירה מכרמי יוסף, טמפרניו מהגליל התחתון, וקריניאן גפנים בוגרות מנווה ירק. ברוב הכרמים היבול נמוך יחסית אך אנחנו בוצרים יותר. אז אם לא יהיו הפתעות קיצוניות, הבציר העשירי שלנו יהיה הגדול ביותר עד כה"

 1: הארץ' דואג לצבי הישראלי – הכורמים סובלים מהחזירים'

בכתבה במוסף גלריה של עיתון הארץ, שכותרתה 'מתחשק לבכות כשרואים מה קורה בעין שריג' (11.7.21) מבכה הכותב משה גלעד, את גורלו של מעיין עין שריג שבהרי ירושלים, בקרבת בית החולים הדסה עין כרם. יש בו שתי בריכות מים קרים ועצים מצלים על הבריכות. "התמונה הפסטורלית הזו מתפוררת לרסיסים כאשר מרימים את המבט מן המעיין ומביטים סביב. אינסוף גדרות וסורגים מכל עבר. מבוך עצום של סבך מתכת מכוערת מקיף עכשיו את עין שריג. מתחשק לבכות".

מה גרם לכך שגלעד רוצה לשנות את שם המקום ל'עין סורג'? מסתבר כי חקלאים ממושב אורה הסמוך גידרו את הטראסות החקלאיות העתיקות בשני צידי הוואדי. החקלאים נוטעים כרמי גפנים ליין, ומגנים על החלקות שלהם עם גדרות בגובה 1.70 מטר. "אלפי שנים עיבדו כאן את הטראסות בלי גדרות. מטעי השקדים הוותיקים יעידו על כך. אבל עכשיו החליטו שחייבים לגדר. השלטים אומרים שהגדרות נועדו למנוע כניסת בעלי חיים שאוכלים את הגפנים". כותב משה גלעד בגלריה.

מזכיר מושב אורה אומר כי חקלאי המושב נטעו על קרקע חקלאית שהוקצתה להם מהמדינה ונמצאת בתוך משבצת מיועדת לכרמי לענבי יין, כך שהשטח הנטוע גודר כחוק למניעת נזקים והשחתה, והושארו מעברים לחיות ולבני אדם, ולהגעה למעיינות.

יוסי נחמיאס ממושב אורה, שנטע כרמים סביב עין שריג, אומר כי הגדרות הוקמו כדי למנוע מבעלי חיים לאכול את הגפנים. "אלה גדרות תקניות שנקראות את 'גדר חזירים' (הערת המערכת: וזה לא סתם שם אלא מקור מרכזי של הבעיה) "אי אפשר לטעת ענבים בלי גדרות. יכולנו לסגור הכול, אבל עשינו מעברים לכל הכיוונים ולא נגענו בעצים".

הארץ לא הפסיק לעסוק בנושא, ובמדור 'דעות' שלו פורסמו ב- 31.7.21 דבריו של יורם יום-טוב, פרופ' אמריטוס בבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת ת"א, תחת הכותרת הפרובוקטיבית 'הצרכן יחליט אם לקנות יין מענבים שבגידולם מעורב דם צבאים':  "עם העלייה בצריכת היין התרבו חלקות הגפנים המגודרות, שפוגעות בתנועת הצבי הארצישראלי המצוי בסכנת הכחדה עולמית. מגדלי היין חייבים לגדר בדרך אקולוגית. בסך הכול חיים כיום בישראל כ-5,000 צבאים ממין זה".

הכותב מציין כי "כרמים רבים בפרוזדור ירושלים ניטעו בשטחים המהווים פרוזדורי מעבר בין אוכלוסיות צבאים. כל עוד המעבר דרך הכרם ממקום למקום אינו מוגבל, הצבאים יכולים להתקיים. אבל חלק מהכרמים מוקפים גדר שמטרתה למנוע נזקים של חיות בר. גידור הכרמים מגביר את בידוד הצבאים והבעיה רק מחמירה כאשר הגדר גבוהה ועשויה מחוטי תיל, כמו זו שהוקמה ליד אורה: גובהה הוא כ–1.7 מטרים ובראשה תיל דוקרני. בניסיונם לעבור ממקום למקום, הצבאים נתלים בגדר ומתים".

הטון של הפרופסור אמריטוס הנכבד עולה וגובר, ומגיע לשיא בפסקת הסיום שלו: "שום כורם או יקב שמטפח כרם לא ייצאו נשכרים מצילומים של צבאים התלויים על גדרותיו, ובעבר הקרוב נסוגו כורמים בהרי ירושלים מכוונותיהם לגדר באופן מזיק את כרמיהם. כדאי שגם הכורמים ממושב אורה יביאו בחשבון שבסופו של דבר הצרכן הוא שיחליט אם לקנות יין מענבים שבגידולם מעורב דם צבאים".

אלי בן-זקן, בעלים ויינן של היקבים קסטל ורזיאל, הגיב

"אני כורם שלושים שנה בהרי יהודה, ולא ראיתי פגיעה אחת של צבאים על ידי גדרות שאין עליהן חוטי תיל. אנחנו, ורבים אחרים, לא משתמשים בחוטי תיל. בעיית התרבות החזירים, והעובדה שאין להם אויב טבעי וגם לרשויות אין שום פתרון, מאלצת את החקלאים לגדר, למרות שהיו שמחים לוותר על כך. בכרמים השאיפה תמיד היא שהגדרות יהיו נמוכות מספיק כדי שיעצרו את החזירים מחד, אבל יאפשרו מעבר בטוח לצבאים מאידך. אני יכול להעיד על עצמי כאיש האדמה. אוהב טבע. אוהב חקלאות. אוהב את ארצנו. הכרמים שלנו בתהליך למעבר לחקלאות אורגנית, גם אם זה כרוך בהרבה קשיים וממון רב. אנחנו בעד למצוא את שביל הזהב של חיים משותפים בין חקלאות וטבע".

יוסי שטיבר, שותף עם אבי יהודה ביקב יהודה שבמושב שורש, הגיב

"הבעיה הגדולה ביותר באזור זה הם החזירים, לא הצבאים. החזירים מחסלים בערב אחד את כל הענבים בכרם. הצבאים נכנסים לכרמים גם עם הגדרות, הם קופצים מעל. אנחנו וכל היקבים שמגדלים באזור, סובלים מנזקים עצומים מהחזירים. לפני שנתיים הם לא השאירו אפילו אשכול אחד. נזקים בעשרות אלפי שקלים. החזירים לא היו באזור עד שבנו את הגשר מעל כביש 1. מאז הם גורמים לנזקים, זו הסיבה העיקרית לגדרות. עם הצבאים חיינו כל השנים בשלום".

ערן פיק MW, יינן ומנכ"ל יקב צרעה, הגיב

"כיום לא ניתן לגדל כרמים בטרסות של הרי יהודה ללא גידור נגד חזירי בר".

תגובת רשות הטבע והגנים

"השטחים בעין שריג שגודרו הם משבצות ושטחים חקלאיים של היישוב אורה מזה שנים, ואינם שטחי שמורת טבע או גן לאומי. בשל כך אין בידי רשות הטבע והגנים את הסמכות המלאה למנוע לחלוטין את הקמת הגדרות, שנועדו על פניו לשמור על החלקות החקלאיות. יחד עם זאת, מחשש לפגיעה בערכי טבע מוגנים המצויים באזור, בהם אוכלוסיית צבאים בסכנת הכחדה, הרשות כגוף הממלכתי האמון על שמירת ערכי הטבע בישראל, פועלת מול נציגי היישוב והחקלאים באזור כדי לצמצם עד כמה שניתן את השפעת הגידור על מיני חיות הבר ולשמור על היכולות שלהן לנוע בין השטחים הפתוחים והטבעיים באזור. זאת בין היתר בשיח והידברות לגבי אופן יישום הגידור, כולל הפעלת פקחי נזקי חקלאות כדי לייעץ ולתת מענה כיצד נכון לנהוג.

יצוין כי סוגיה מורכבת זו של קונפליקט בין האדם, החקלאות והטבע, היא סוגיה נפוצה בעיקר באזורים צפופים כאזור ירושלים והסביבה. הרשות במצבים אלו בוחנת עמדתה בכל מקרה לגופו, ופועלת מול הממשקים השונים והגורמים המעורבים על מנת למצוא את הדרך שתאפשר לשלב ולאזן בין צרכי האדם, החקלאות, וכמובן שמירה על הטבע. דרך אגב, סוגיות אלו ממחישות את החשיבות בהכרזה על שמורות טבע וגנים לאומיים כדרך הטובה ביותר להגן על שטחים ערכיים מבחינה אקולוגית, בהם יש בתי גידול חשובים ומשמעותיים לצמחים וחיות בר וערכי טבע, נוף ומורשת".

2: בוצרים 2021 – יקב רקנאטי

יניב ענבר מנכ"ל היקב וקובי ארביב היינן הראשי: "הבציר החל אצלנו ב- 13.7.21 ויסתיים במהלך חודש ספטמבר. השנה נבצור כ- 1,400 דונם כרמים בייחוד בגליל העליון  ובגולן, וכמו כן בגליל התחתון, הרי יהודה, שפלת יהודה ורמת ערד. גודל הבציר דומה לשנה קודמת – והוא מושפע כמובן מכמות הכרמים אותם אנו מגדלים. זני הענבים שנבצור הם קברנה סוביניון, מרלו, סירה, קריניאן, מרסלאן, פטיט סירה, פטי ורדו, ביתוני, שרדונה, סוביניון בלאן, פרנץ' קולומבר, מראווי, מוסקט קנלי, ואמרלד ריזלינג. מענבי בציר זה נייצר 26 סוגי יין".

קובי ארביב היינן הראשי של רקנאטי מוסיף מהשטח: "הבציר עד כה נראה טוב. אומנם יבולים נמוכים מהתכנון, אך האיכות נראית טובה מאוד. לשמחתי הרבה, הודות לסגנון היינני שאנו מובילים, ובהתייחס גם למרבית הזנים איתם אנו עובדים, הצלחנו לבצור חלק גדול מחלקות הכרמים עוד בטרם גל החום הנוכחי. מה שנותר לנו לבצור כעת יוכל להתמודד עם גל החום, הן מבחינת חיוניות הכרמים והן מבחינת המיקום שלהם (אזורים עם תנאי אקלים קריר יותר, כמו חלקות בצפון רמת הגולן)".

3: ניצחון בנושא חוק הספאם לחברת משלוחי מוצרי אלכוהול פאנקו – יונתן לבני מדווח

אמנם פרשת 'משפטים' תיקרא רק בשבת הבאה, אבל אנחנו מקדימים אותה השבוע עם דיווח על שתי פרשות משפטיות של תביעות ייצוגיות, בהן יש עניין לחובבי ושותי יין ואלכוהול באשר הם

שתי מכות נוספות נוספו בשנים האחרונות לעשרת המכות: הודעות ספאם (דואר זבל), ותביעות ייצוגיות. הודעות ספאם הן מכה עולמית ובינלאומית, ואין צורך להכביר במילים: מי אינו מכיר את אלפי הודעות הספאם שכולנו מקבלים במחשב ובסלולר, ושקשה – מה קשה? כמעט בלתי אפשרי – להימנע מלקבל.

לכך נוספו התביעות הייצוגיות, שתורמות להתעשרותם של תובעים רבים ושל עורכי דין שהפכו את משרדיהם לגופי שירותים משפטיים בתביעות ייצוגיות, שהפכו לעסק מכניס של מאות אלפי שקלים לעורכי הדין המייצגים תובעים (ראו בהמשך על התביעה הייצוגית נגד יקב סגל).

לאחרונה נקבע בפסק דין תקדימי של השופט דורון חסדאי מבית המשפט המחוזי בת"א, כי חברת האונליין פאנקו (Paneco), העוסקת במשלוחי אונליין של אלכוהול, לא עברה על הוראות החוק בעניין הסכמה ומנגנון ההסרה של דברי פרסומת ודואר ספאם ללקוחותיה. סעיף 30א(ג) לחוק התקשורת, שאימץ את התקינה האירופית בנוגע להודעות ספאם, קובע מתי רשאי מפרסם לשגר דבר פרסומת גם ללא קבלת הסכמת הנמען. בין היתר קובע סעיף זה כי אין צורך בקבלת הסכמה אם הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות; המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת וההזדמנות להודיע על כך לא נוצלה על ידי הלקוח; או פרסומת שמתייחסת למוצר דומה שנרכש.

בית המשפט קבע כי פאנקו, המנוהלת על ידי יעקב ברג – גם מנכ"ל יקב פסגות, נהגה כשורה עם הלקוח התובע, שהגיש נגד פאנקו תובענה ייצוגית בסך 5 מיליון ₪, וחייב את הלקוח לשלם 25,000 ₪ כשכר טרחת עורך דין של חברת פאנקו. לשותי יין, שרוכשים את היין אונליין מחנויות יין ומיקבים, חשוב לדעת כי אם הם מוסרים את פרטיהם האישיים באתר בזמן הרכישה, ואינם טורחים להודיע במפורש לאתר ובעליו כי אינם חפצים להמשיך ולקבל הודעות על מכירות ועוד כהנה וכהנה הודעות, הרי האתר יוכל להמשיך לשלוח להם הודעות עד שיטריחו עצמם להודיע במפורש: אני מבקש למחוק אותי מרשימת מקבלי חומר פרסומי מכם.

תגובת יעקב ברג, מנכ"ל פאנקו גרופ

"כמנהלי עסק בישראל, אשר השירות ללקוחותינו עומד בראש מעיינינו, אנו שמחים מאוד שבית המשפט הבהיר באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי ניסיונות "סחיטה" באמצעות תובענות ייצוגיות, שכל מטרתן הינה לקבל כספים תוך איום על העסק בסכומי עתק, לא יתקבלו ואף יישאו בגינן תשלום עבור טרחת בית העסק להליך המשפטי."

4: פשרה בייצוגית נגד יקב סגל על הוספת סוכרוז ליין ולתירוש

בקשה לאישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית נגד יקב סגל (בשם הרשמי: חברת כרמי צבי אחים סגל), הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. כך דיווח E-food – עיתון כלכלי למקבלי החלטות בענף המזון והמשקאות. הבקשה, שהיקפה הכספי המוערך עמד על לא פחות מ- 20 מיליון שקל, הוגשה בספטמבר 2017, ועסקה בהתנהלות פסולה בתחום ייצור ושיווק 'תירוש מיץ ענבים טבעי' ו'יין אדום מתוק' של סגל באופן המטעה ופוגע בציבור הצרכנים.

טענותיה של המבקשת אורלי בהט, בשמה הוגשה התביעה, היו שיקב סגל מוסיף למיץ הענבים סוכר לבן (סוכרוז), מה שסותר את מצגיה כי מדובר במוצר שהינו 100% טבעי, המיוצר ממיץ ענבים בלבד. כמו כן היא טענה כי יקב סגל מוסיף גם ליין אדום מתוק שלו תוספת של סוכר לבן (סוכרוז), בלי לציין זאת על גבי התווית המודבקת על הבקבוק את, וכשהיא מכנה את היין בשם: 'יין מתוק', בעוד שמדובר ביין ממותק. בנוסף מוסיף ליין המתוק חומצה ציטרית בשיעור החורג באופן משמעותי מהמותר בדין.

הצדדים קיימו הליך גישור, שבסיומו הגיעו להסכם פשרה, בו נקבע שיקב סגל מתחייב לסמן את היין לקידוש מתוצרתו בהתאם להוראות התקן הישראלי: “יין, משקאות המבוססים על יין ומשקאות המבוססים על תוצרת הגפן”. עוד מתחייבת היקב כי אינו מוסיף סוכרוז לתירוש מתוצרתו, ואם יחליט להוסיף בעתיד, יעשה זאת בהתאם לדינים המחייבים.

ועכשיו החלק הנוגע לכלל הצרכנים, כי זו משמעותה של תביעה ייצוגית. אז ככה, ואם תבינו מה בדיוק תקבל לקוחה איקס, ספרו לנו: יקב סגל יעניק במהלך תקופה של שנתיים הנחות ללקוחותיו בגין רכישת יינות ומיצי ענבים מתוצרתו ו/או מתוצרת חברות קשורות בסכום כולל של 1.2 מיליון שקל. זאת באופן שצרכני המוצרים יזכו בסך הכול להנחות אפקטיביות בשיעור של 15% לפחות עבור רכישת המוצרים כאמור. יש כאן גם אופן ביצוע תחשיב ההנחות בהשוואה למחיר הממוצע בו נמכרו המוצרים בתקופה של שלושה חודשים טרם ביצוע ההנחות" אבל נעזוב את התחשיבים המרחפים האלה. בית המשפט פסק כי יקב סגל ישלם לאורלי בהט – המבקשת, סכום של 25,000 שקל (תכלס כסף קטן), ולעורך הדין איתן חיימוביץ שייצג אותה, שכר טרחה של 216,545 שקל – כמעט מחצית מתגמול מהמדינה לזוכה במדליית זהב באולימפיאדה (כן, אנחנו יודעים, המון שעות עבודה וכו').

תגובת יקב סגל

"מטעם יקב סגל לא נמסרה תגובה בנושא".

5: כותב אורח – פרופסור עמוס הדס על ענבים טבעי, תירוש, יין וסוכר – מה ביניהם?

רשימה זו נכתבה בעקבות בקשה להבהיר את המותר והאסור בהוספת סוכר למיץ ענבים טבעי, לתירוש ויין לאור השגת הסכם הפשרה בתביעה ייצוגית ציבורית (ת. צ. 40158-09-17), שהוגשה נגד יקבי סגל בנושא זה. אנסה תחילה להבהיר בקצרה ועל פי הידוע לי, את הקשר המובא בכותרת, ולבסוף כמה הערות לגבי התביעה והסכם הפשרה שהושג.

בנערותי נתקלתי בבתי חברים בדמיז'נים מכוסים במלמלה, בהם הותסס יין ביתי מענבי מאכל מרוסקים חלקית, וסוכר שהוסף לתירוש. התסיסה נעשתה על שמרי הבר או שמרי אפייה. היינות שימשו את המשפחות הללו במהלך השנה בעיקר לצורכי קידוש בשבת. בשנות לימודיי, ובמיוחד לאחריהן בביקורים בירושלים, למדתי כי נוהג זה קיים ברבות מהמשפחות החרדיות שם. כך המצב במסגרות ייצור יינות ביתיים. אולם אין זה המצב כאשר עוסקים בייצור יינות במסגרות תעשייתיות.

בחוקי הסחר וחוקי היינות במרבית ארצות העולם, מוגדר "יין" כמשקה המיוצר באופן בלעדי על ידי תסיסה כוהלית שלמה או חלקית של ענבי יין מרוסקים, או שאינם מרוסקים, או של תירוש ענבים מהמין Vitis vinifera  או מכלואיו, ומזן קונקורד, וחוזק היין (לפי נפח) אינו קטן מ- % 8.5 (ת. י. 1316 א' המצוי בבחינה מחדש). על פי הכתוב, מקור הסוכר לתסיסת התירוש והפיכתו ליין, הוא הסוכר המצוי בתירוש עצמו ואין בלתו. כלומר, אסור להוסיף סוכר בתהליך ייצור היין.

לחוק זה ודומיו בארצות העולם קיימים חריגים, התקפים לאותם אזורי יין שוליים לגידול גפן היין, אשר בשל תנאי גידול קיצוניים בעונות גידול מסוימות לא מושגת רמת הסוכר הטבעי בתירוש להשגת רמת כוהל מינימלית להגדרת התוצר כיין. על פי חריגות אלו מותר להוסיף סוכר לתירוש, כך שתושג בתום התסיסה רמת כוהל סופית המאפיינת את סגנון היין, אך לא תביא להמתיק את היין. תהליך זה מוכר בשם "שפטליזציה" על שם הכימאי הצרפתי ז'אן אנטואן שפטל מסוף המאה ה- 18. השימוש בתהליך זה מחייב בקרה ואישורים גם במדינות בהן הוא מותר. למשל, התהליך המשתנה במדינות שונות, באזורים שונים ולסוגי יינות שונים, מותר במחוזות הצפוניים של גרמניה, בצפון מזרחיים של צרפת, בקנדה, בצפון מזרח ארה"ב ואורגון, אך בקליפורניה הוא אסור בתכלית. מיני הסוכר המשמשים בתהליך באים מסלק סוכר, סירופ תירס, מסוכר קנה מזוקק (מולסות, סוכר חום או דמררה אסורים, בשל תוספות טעמים וריחות לתירוש). מותר לאזן חומצה בעת תוספות הסוכר, והחומצה המותרת היא החומצה הטרטרית בלבד.

ומה לגבי המתקת יין ותירוש? לפי אותו תקן יין ישראלי, ת.י. 1318 א', במסגרת תהליכים וטיפולים במוצרים בייצור יין, בסעיף 4.1.36 נרשם כי הוספת חומרי טעם, ריח, סוכר לענבים, תירוש ויין בהליכי תסיסה אסורה. מכאן, שניתן להוסיף סוכר ליין רק לאחר שתם הליך ייצורו. אך במקרה כזה, יין שהוסף לו סוכר יסומן בלעדית כ"יין ממותק" ולא "יין מתוק". מתי נוכל להכיר יין כ"יין מתוק" על פי התקן הנ"ל? רק כאשר התירוש לייצורו תסס, והתסיסה פסקה באורח טבעי אך לא כילתה את כל הסוכר שהיה בתירוש, או שהתסיסה הופסקה בשלב כלשהו, אך רמת הכוהל שווה או עולה על % 6.5 לפי נפח כנדרש בתקן. באשר לתירוש, לפי ת. י. 52 נאמר "אסור למהול סוכר במיץ ענבים, תירוש". באם הוסף סוכר למי מהם, אזי אין מיץ הענבים ו/או התירוש טבעיים יותר אלא ממותקים, קרי מעובדים.

עד כאן באשר לקשר בין סוכר למיץ ענבים, תירוש או יין. באשר להסכם הפשרה, אני מתקשה לקוראו כי לכאורה משתמע ממנו כי כנראה, או שצוותי הייננים של יקבי סגל חרגו מהתקן הישראלי, או שצוות כותבי תוויות המוצרים טעו ובגדול. משום היכרותי את הייננים (אחד מהם משמש כראש הוועדה לחידוש תקן היין הישראלי), אני מאמין בכל לב כי הם לא סטו מדרך המלך, ופעלו בקפידה על פי התקנים הקיימים.  נראה לי כי הטעות נעשתה על ידי כותבי התוויות, בכך שהדפיסו ללא בדיקה קפדנית דיה את המילים "מתוק" במקום "ממותק" על התוויות, במטרה להגדיל את המכירות של המוצרים ששימשו כעילה לתביעה הציבורית, ועל כך אני מיצר על כי נפלה מצידם שגגה.

6: בוצרים 2021 – היקבים טוליפ ומאיה

דוד בר-אילן, יינן היקבים טוליפ ומאיה, כתב לנו: "הבציר החל ביום רביעי 28 ביולי, וצפוי להסתיים בשבוע הראשון של אוקטובר. בסך הכול יש לנו 405 דונם כרמים, כאשר הכרמים של טוליפ נטועים ברמת הגולן, גליל עליון והרי יהודה, והכרמים של מאיה באזור זיכרון-בנימינה. השנה אנו בוצרים את אותה הכמות כבכל שנה, ללא קשר לשנת השמיטה.

זנים לבנים: לטוליפ סוביניון בלאן, גוורצטרמינר, שרדונה, ויוניה, פרנץ' קולומברד; מאיה: מרסאן, פרנץ' קולומברד. זנים אדומים: לטוליפ קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, פטי ורדו, סירה, קריניאן. מאיה: קריניאין, סירה, דוריף (פטיט סירה), מורבדר. בטוליפ נייצר 12 יינות, ובמאיה: 4 יינות.

שנת 2021 וגם 2020 לפניה היו ועדיין שנים חמות. דבר זה גורם לחוסר אחידות בהבשלה בחלק מהזנים אצלנו, בעיקר בסירה, וכמובן מייצר אתגרים בכרמים ובייננות. לדעתי שנה כזו מלמדת ותלמד אותנו הרבה על דרכי התמודדות עם שינויי האקלים שאנו חווים. ממה שאני רואה עד עכשיו אצלנו בכרמים, ישנה הקדמה בהבשלה ואיכויות טובות מאוד של פרי".

7: כותב אורח – עידו לוינסון על יינות אשכולות שלמים

עידו לוינסון MW הוא היינן הראשי של יקב ברקן-סגל ושל היקב המשפחתי גראז' דה פאפא, שהוציא השבוע לשוק יין לוינסון אשכולות שלמים 2019 מענבי פטיט סירה

'אשכולות שלמים' היא שיטת הכנת יין בה האשכולות לא עוברים במפריד-מועך. כך השזרה לא מופרדת מהם, והאשכול והגרגר נותרים ללא פגע.

האשכולות הללו מוכנסים בשלמותם למכל, שבתחתיתו מצטבר כל העת מעט תירוש, כתוצאה מפציעת חלק מהאשכולות התחתונים תחת עומס האשכולות המונחים עליהם. התירוש הזה תוסס ומייצר סביבה רווית פחמן דו חמצני במכל הסגור, וכתוצאה מתנאי סביבה אנאירובים אלה מתפתחות ארומות ייחודיות של פרחים, פרי ותבלינים בתוך הגרגרים השלמים.

זוהי שיטה עתיקה הנהוגה עדיין אצל חלק מהיצרנים הטובים ביותר בבורגון, כגון רומנה קונטי ולרואה, ובעמק הרון אצל יצרנים כגון ז'אמה, טיירי אלמאן ואחרים. מקומות נוספים בהם יש שימוש באשכולות שלמים הם דרום צרפת (לנגדוק-רוסיון), ואצל יצרני New wave  מהעולם החדש, בעיקר קליפורניה ודרום אפריקה. בנוסף ישנם יצרנים המשתמשים באחוז מסוים של אשכולות שלמים בתוך הבלנד הסופי.

בשנים האחרונות מספר יצרנים בארץ עושים שימוש ב- 100% אשכולות שלמים, וביקב סגל הקדשנו לשיטה סדרה שלמה הנקראת פשוט 'אשכולות שלמים', ובה שלושה יינות: פינו נואר, סירה וקריניאן.

ליינות אשכולות שלמים בארץ קיימים לדעתי ארבעה מאפיינים עיקריים:

הם מרגישים "קרירים" יותר ומעודנים, כאילו הגיעו מאזור אקלימי קר יותר;

הם ארומטיים במיוחד, פרחוניים ומתובלים;

השיטה מבליטה את ארומות הזן, וכך לדוגמה הפינו נואר פרחוני ולסירה יש הרבה פלפל שחור;

הטאנינים רכים למדי לרוב, מכיוון שהחרצנים לא באו במגע עם האלכוהול ולא עברו מיצוי, מפני שהיו מוגנים תחת קליפת הגרגר השלם.

8: זה תוסס – מרסלאן אשכולות שלמים של מיה לוצ'ה

קובי ארביב, יינן יקב מיה לוצ'ה הביתי ובמשך היום יינן ראשי של יקב רקנאטי, צילם וכתב: "תסיסת ענבי מרסלאן באשכולות שלמים. לאחר 72 שעות עוברים הרטבה על ידי הנוזל שניגר מהתפוצצויות גרגרי ענבים בעקבות לחץ התסיסה. תסיסת אשכולות שלמים נקראת גם 'תסיסה קרבונית' – תסיסה פחמתית, אשר מתרחשת בתוך גרגרי הענבים. כך אשכולות ענבים שנבצרו בבציר ידני וסלקטיבי, נכנסים As is למכל עם מעט נוזל תוסס, אשר ישחרר פחמן דו חמצני וישמור על אווירה אנאירובית במיכל, ובכך נאפשר תנאים טובים ואידיאליים לתסיסת אשכולות שלמים. מטרת טכניקת התסיסה הזו היא לייצר יינות קלילים יותר, ארומטיים ובעיקר פרחוניים. אני מאוד אוהב להשתמש בשיטה זו גם עבור יינות ספציפיים שזה מה שמייחד אותם, וגם "כתיבול" ליינות שנעשים בשיטה המוכרת, ובכך "לקרר" אותם ובעיקר להוסיף להם עוד מורכבות וספקטרום ארומטי".

9: גלית בר און: פרדיגמה של מרגלית – עוצמת הרכות כקלישאה

וכך גלית מגדירה את עצמה: "טועמת, חווה, מתנסה, ורצה לספר לחבר'ה"

יאיר מרגלית הוא כרגע שחקן על במה, ואנחנו הקהל שלו. הדיקציה שלו מדויקת, תנועות הידיים רחבות ואקספרסיביות. באחת הידיים המונפות שלו הוא אוחז מסכה. דבי שיאון, אחראית על הביקורים ביקב, ומנהלת השיווק ללקוחות פרטיים של מרגלית, נזפה בו לפני כמה דקות שהוא ללא מסכה, והוראה של דבי זו הוראה. אולי היא לא התכוונה שהוא יחזיק את המסכה ביד, אבל אם היא לא מספיק ברורה בהנחיות, שלא תבוא בטענות על הביצוע.

יאיר (אנחנו על בסיס שם פרטי עכשיו. השם הפרטי שלו, את שלי יש להודות שהוא לא מכיר) מסביר בהרחבה למה בורדו זה אזור לא אידאלי לגידול ענבי קברנה סוביניון, ולמה נאפה ואלי הוא אזור הקברנה הטוב ביותר בעולם. אני, כמובן, מאוד סקרנית לטעום את יין אניגמה נאפה ואלי 2012 שלו, ושואלת את דבי בדיסקרטיות כמה עולה בקבוק. היא נוקבת במחיר (800 ₪). אני מחליטה שאני לא עד כדי כך סקרנית.

אני לוכדת את יונתן, האחיין  של יאיר מרגלית, מפריעה לו למלא מחדש קנקני מים שהתרוקנו וקעריות גבינה, מושיבה אותו מולי, ומקשיבה פעורת פה לסיפור שלו על מעבדת חישת המזון במכללת תל חי, בה הוא משתתף כרגע בקורס במסגרת לימודיו. אני שואלת אותו על חומציות וחמיצות של יין, הוא מספר לי על איתור אנשים חדי חושים במיוחד שנקראים סופר-טייסטרס, ועל פיתוח מכשירים אלקטרוניים לחישת טעם. לאחר השיחה המרתקת הבחור חומק ולא נראה שוב.

ג. מישהי שואלת את יאיר מה דעתו על השמעת מוזיקה קלאסית לגפנים. יאיר מבקש לדעת אם היא מודעת לכך שלגפן אין אוזניים. השואלת, אמיצה שכמותה, לא נרתעת.  כן, היא יודעת שהגפן לא שומעת, אבל היא מתכוונת לווייב, לאנרגיה של המוזיקה. אין מצב שאני מפספסת את התשובה שלו, זה הולך להיות מעולה.

ד. קנקן המים שלידי ריק. איפה יונתן.

ה. ה-  GSM שלהם (שהוא למעשה SGM ) מצליח להיות גם משיי וגם עוצמתי. אני מאוד אוהבת.

ו. יאיר מרגלית מסביר למה חשוב להחזיק בקבוק יין בעמידה, ולא בשכיבה, כשמשנעים אותו. המסכה שהחזיק ביד נעלמה.

ז. אני חושבת על הבציר הקרוב; על האנשים שמקשיבים בחרדה לתחזית מזג האוויר כי מי יודע מה גל החום יעולל לגפנים; על קסם האלכימיה של יצירת יין.

ח. נשאר מהפרדיגמה? אני אשמח לעוד קצת.

פרדיגמה של יקב מרגלית, סירה (28%) – גרנאש (35%) -מורבדר (37%), 12 חודשי יישון בחבית, 14.5% אלכוהול, 159 ₪.

זו קלישאה להגיד "עוצמת הרכות"? כנראה שכן, אבל לפעמים קלישאות נכונות. יין עסיסי, גוף בינוני, מרקם חלק ומלטף, פירותיות כהה, מגע של עור ופלפל. עומק בלי כבדות. זו קלישאה להגיד "מתאים גם לקיץ"? כנראה שכן. ועדיין.

10: בוצרים 2021 – יקב ברקן-סגל

עידו לוינסון, היינן הראשי של יקב ברקן-סגל, כתב: "הבציר התחיל ב- 1 באוגוסט וצפוי להסתיים בסוף ספטמבר. אנחנו קולטים ענבים מכ- 10,000 דונם כרמים, ומהם נייצר את יינות ברקן – סגל. מעל מחצית מהכרמים שלנו נמצאים בסביבת היקב באזור שפלת יהודה ומורדות יהודה, והשאר בהרי יהודה, בגליל העליון, במצפה רמון ועוד. רצינו לבצור הרבה השנה, אבל היבולים כרגע נמוכים למדי. הבציר השנה חם, חם מדי… ונראה איך יגיבו הכרמים לגל החום הקיצוני.

לקראת הבציר הצטיידנו במכלים חדשים בנפח של מעל מיליון ליטר, וכבכל שנה במאות חביות חדשות. נייצר יינות בעיקר מזני בורדו, זני ים תיכון, ארגמן, קולומבר, וזנים מקומיים כמו מראווי, ג'נדאלי, דבוקי ועוד. היינות שנייצר בברקן יהיו מסדרות הבסיס כגון פרמייר, דרך קלאסיק, רזרב וגולד, עד לאסמבלאז', ספיישל רזרב, בטא, אלטיטוד וסופריור. בסגל נייצר את סדרת סגל (אדום ולבן), מרום גליל, פרי ראן, התססה פראית, רכסים, זנים קדומים אשכולות שלמים, פטיט UF, את הקברנה סוביניון הלא מסונן, ועוד מספר יינות מיוחדים בשני היקבים.

11: יונתן לבני מבקר בשני ברי יין בתל אביב

בגלל החום הכבד השבוע, החלטתי שלא לבקר ביקב אלא להתמקד בשני ברים שמוכרים רק יינות, להירגע בתוך הבר ולהכיר יינות חדשים וישנים.

בוסר

לשכונת גן החשמל המשתדרגת, עם בניינים משופצים וישנים יפים ביותר ליד הגן, התווסף לאחרונה בר יין שמשמש גם כחנות לממכר יינות. שלושת המפעילים של המקום הם אביתר ברעם, בעבר סומלייה במסעדת מונא הירושלמית ואחת המסעדות החביבות עלי בבירה, וכן  ובבר 51; הסומלייה גל יעקובי – איש היין של מסעדות תל אביביות מצוינות אף הן, טוטו והבסטה; והשותף השלישי תור ורדימון – מעצב תעשייתי שעיצב את  בר 51 ואת בוסר עצמה בצורה יפה, צנועה, מינימליסטית ולא מנקרת עיניים. המקום פתוח מיום ראשון עד חמישי  משעה 11:00 עד 23:00, בשישי מ- 11:00 עד 18:00, ובשבת מ- 18:00 עד 23:00. ללמדך שהוא פונה יותר לקהל המבוגר, שכן הצעירים רק מתחילים את הערב כשהבר כבר סגור.

יחד עם זאת סיפר לי עומר גנדלר, איש יין בן 34 , כי בעיקר מבקרים במקום צעירים שלמדו להכיר יינות בשנת הקורונה, ושותים בתוך הבר ועל הספסלים שמחוצה לו. עובדה נוספת שמייחדת את המקום הנחמד, היא שהיינות מכל העולם וגם מישראל הם מיבואנים קטנים אך איכותיים, ומיקבים פחות גדולים בארץ. תמצאו כאן מאות בקבוקים של יינות לבנים, אדומים ורוזה, במחירים שונים ומארצות רבות. היינות ברובם אינם כשרים, ומחיריהם אינם יקרים מאוד למי שמחליט לקנות בקבוק אחרי טעימה. תוכלו ללוות את השתייה בפלטת גבינות תמורת 59 ₪, זיתים יעלו לכם עוד 9 ₪, ומחירי כוסות יין בדרך כלל בין 29-48 ₪ לכוס. היינות הנפתחים שונים בכל יום. ביום בו ביקרתי בבוסר נפתחו יינות לבנים מעמק הלואר.

סנסר Claude Riffault : סוביניון בלאן טעים. אף מאוד פרחוני וממש מתאים לזן. טעם חד ומינרלי של לימון ומלון צעירים. סיומת ארוכה, מעט מלוחה בקצה. אחד היינות הפופולריים בעמק הלואר, וגם אצל בוסר לא נשארו הרבה בקבוקים ממנו. המחיר לבקבוק 220 ₪.

מוסקדה Sevre & Maine : מוסקדה הוא יין מאוד פופולרי בעמק הלואר, ולעיתים קרובות הוא מלווה מאכלי ים – בעיקר צדפות ומולים. יין מעט מוגז, ירוק בטעמיו ,עם סיומת לא ארוכה אבל טעימה. יין יבש שנותן הרגשה של מעט מתיקות כשהוא שוהה בפה. מחיר בקבוק 85 ₪.

שנין בלאן Michel Autran : הזן הלבן האהוב עלי. בכל שנה בחודש דצמבר אני נוסע לווברי, עיר השנין בלאן המפורסמת בעולם. מישל התחיל לייצר יינות רק ב-,2013 ובעיר עם מסורת ייצור בת מאות שנים, הוא נחשב ליינן מתחיל. עם זאת הוא היום מהמובילים של טרנד היינות היותר יצירתיים של האזור. בוקה נהדר של שנין בלאן רענן. טעמים חדים של לימון ופירות יבשים. חומציות נהדרת שמאפיינת כל כך את השנין. טעם שלא נגמר. מי רוצה בכלל לגמור את הבקבוק? 165 ₪.

טייסטינג רום

הטייסטינג רום הוא בר יין באחד מבניני הטמפלרים במתחם שרונה שברחוב קפלן בתל אביב. הוא פועל במקום כבר שבע שנים, אך לא מכבר שינה בעלים וקונספט. הוא נפתח ב- ,17:00 ונשאר פתוח עד אחרון הנמצאים. מנהל אותו יעקב הלינגר איש מסעדות צעיר, ולצידו סומלייה שמתמצא ביין בצורה מרשימה ביותר – יצחק מילסטון, צעיר בן 26 מגוש עציון, עם ניסיון יינני ביקב גוש עציון. העיצוב של הבר שובה עין, ואכן זיכה את סטודיו פאפא המעצב, בפרס על העיצוב היפה ביותר במזרח התיכון ואפריקה בתחרות עיצוב כלשהי. בשונה מבוסר, כאן בטייסטינג רום היינות כולם כשרים תחת השגחת רבני צוהר, כלומר יינות תחת השגחה, אך בלי המילה "כשר", שרק למשגיחי הרבנות הראשית מותר להשתמש בה.

וכך פועל הבר: מקבלים בכניסה כרטיס אשראי שניתן להטעינו מראש ,או לשלם עבורו בסוף השתייה על פי הכמות שנשתית. בכל כמה ימים משנים את בקבוקי היין אותם שותים בבר ממכונות המזיגה החכמות, אלא אם קניתם בקבוק שלם כשאז תוכלו לבחור מתוך היצע רב. מחיר טעימה של יין (המידה הקטנה ביותר) בין 5-25 ₪, מחיר חצי כוס בין 18-50 ₪, וכוס שלמה בין 25-150 ₪ – הכל בהתאם למחיר היין הנמזג. בתחום האוכל ישנו תפריט של נשנושים חלביים, שתוכננו עבור הבר על ידי אוראל קמחי, השף של מסעדת פופינה המצליחה בנווה צדק.

יקב גוש עציון – גוורצטרמינר 2020: יין מצוין. הבוקה הנהדר של הגוורץ מזכיר עצי תפוח בפריחה. טעמתי את הגוורץ של גוש עציון כבר קודם, ותמיד אני נהנה מחדש מהאיכות והיובש של היין, שניתן לעשותו גם מתוק ואז לדעתי הוא פחות טעים. יין ליום חם גם למי שאינם חסידי הלבן. טעם פרי גויאבה שבעיניי הוא משכר. 16 ₪ לטעימה, 34 ₪ לחצי כוס, ו- 68 ₪ לכוס.

יקב רזיאל – רוזה 2020: יין המופק מענבי סירה, מורבדר וקריניאן בבציר ידני, ביקב קסטל המקורי שבמושב רמת רזיאל בהרי יהודה, ביתו של אלי בן-זקן המיתולוגי. היין יושן במשך 6 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי בנפח 600 ליטר. יין רענן ופירותי, עשיר טעמים, המתגלגל וממלא את הפה, עם סיומת שלא מסתיימת. התאהבתי ברוזה של רזיאל. לא להחמיץ אם אתם חסידי רוזה, ואם לא, כמוני, תתאהבו. 12 ₪ לטעימה, 34 ₪ לחצי כוס, והשלם: 68 ₪. שאפו כבר אמרתי?

יקב רמת הגולן – קצרין שרדונה 2017: דוגמה טובה ליתרון הטייסטינג רום. אפשרות לטעום יין מסדרת הדגל של יקב רמת הגולן, שלא בכל יום יתאפשר לכם לרכוש. שרדונה קלאסי, מאוד חמאתי. מורגש שיושן בעץ, שלא השתלט אבל נתן עומק ואיכות. טעמי לימון, אגס, ותפוח גרני סמיט ירוק. גם אפרסקים ואננס. לטעמי, יחד עם שרדונה C של קסטל, מהשרדונה-ים הטובים בארץ. 11 ₪ לטעימה, 29 ₪ חצי כוס, ו- 52 ₪ לכוס שלמה.

יקב טוליפ – בלאק לייבל 2018:  יין הדגל של יקב טוליפ החברתי, שמעסיק אנשים עם מוגבלויות. בלנד של קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ופטי ורדו. היין התיישן במשך 30 חודשים בחביות אלון צרפתי. יין משובח, בטעמים עמוקים ומאוזנים של פירות שחורים. מוכיח כי בישראל יודעים לייצר בלנד בורדולזי במיטבו. שווה לרכוש וליישן. לדעתי הוא בעל פוטנציאל התיישנות נהדר. 20 ₪ לטעימה, 48 ₪ חצי כוס, ו- 90 ₪ כוס שלמה.

12: תעלומת יין רמת נגב מבציר 1997

בביקור אצל חברים במצפה רמון, סיפר המארח שיש לו מתחת המיטה יינות עטופים בעיתונים, אותם "ירש" מאביו המנוח שהיה ממייסדי קיבוץ רעים ולאחר מכן מראשוני מצפה רמון. הבקבוקים נשלפו, וזה שמשך את תשומת ליבי היה 'יין נגב – מיוצר מענבי רמת נגב בציר 1997', כשבמרכז התווית גמל עטור אשכולות ענבים והכיתוב בסגנון לוגו: 'יינות רמת נגב'.

בשבועיים האחרונים ניסינו לפענח את סיפורו של יין זה, שיוצר ב- 1997 מענבי  קברנה סוביניון, 12 אחוז אלכוהול, בקבוק 500 מ״ל. ביישוב אשלים הייתה באותם ימים חוות ניסיונות, שבהמשך הפכה למו״פ רמת נגב – המרכז לחקלאות מדברית. אנשי החווה ביצעו קידוחים בקדש ברנע, ומצאו שם מים מליחים שבגידולים כמו ענבים ומלונים, המים מגבירים מתיקות. את היין ייצר עבורם יקב הברון, שבהמשך שינה את שמו ליקב תשבי. מסתבר שאין קשר של היין המחקרי מ- 1997 ליקב רמת נגב ששוכן במושב קדש ברנע בו הוקם, ממש באופן מקרי, באותה שנת 1997. במשפחת צדוק, בעלי היקב, אומרים כי אינם מכירים את הסיפור או את היין המחקרי – תמוה, בלשון המעטה, אך לכו תבינו את הדברים שקורים בדרום הרחוק.

את המעבדה אז הוביל יענקל׳ה מוסקוביץ׳, שזכה בפרסי הוקרה על פעילותו במחקרים באזור, ועומד עד היום בראש מו״פ נגב. פנינו אליו אך הוא לא ענה. פרופסור עמוס הדס אומר כי ככל שידוע לו, הניסויים להשתמש בכנות לכאורה עמידות למליחות ולגדל ענבי יין איכותיים כשלו, והרעיון אוחסן-נגנז בתיקים. אם מישהו מהקוראים יודע עוד על יין זה ועל המחקר שמאחוריו. נשמח לקבל עדכון.

13: בוצרים 2021 – יקב גבעות

אליאב מילר מיקב גבעות דיווח: "בציר ראשון בשנת 2021 ביקב גבעות התקיים ב- 29 ביולי – גוורצטרמינר מחלקת אש קודש, בכרמים של צביקי סטרוק. בשבוע הקרוב נבצור את השרדונה, סוביניון בלאן ואת חלקת הפינו נואר בגבעת הראל.

בסך הכול אנו בוצרים השנה כ- 110 טון ענבים. הזנים שאנו בוצרים: גוורצטרמינר, סוביניון בלאן, שרדונה, פינו נואר, קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו, קברנה פרנק, ביתוני, חמדאני, ג'נדאלי. מהם אנו מייצרים מעל עשרה סוגי יין שונים. בשנת השמיטה אנחנו מתכננים להקטין את הכמות, חלק מהכרמים אנחנו מתכננים להשבית לחלוטין, וחלק אחר היתר מכירה".

דעת שיבי דרורי היינן על השנה: "זו היא שנה מוזרה מאוד. בגלל החורף שהתחיל מאוחר, ההתעוררות גם היא התחילה מאוד מאוחר ביחס לשנים רגילות, והדבר הביא בחלק מהכרמים להתעוררות לא אחידה, ובהמשך לצימוח לא אחיד. מצד שני האביב היה חם למדי, וכפי הנראה הדבר הוביל לכך שהפריחה הייתה סביב הזמן המקובל, ולעיתים אף קודם. גם הקיץ המשיך כקיץ חם, ובתקופת ההבשלה, כפי שאנחנו חווים אותה כרגע, יש טמפרטורות גבוהות. מצב זה יכול לגרום להבשלות כפויות ומהירות, או לחלופין לתקיעות הבשלה. לכן, קשה מאוד כרגע לחזות מה יהיו תוצאותיה של השנה הזו. נתפלל שתסתיים בטוב…"

14: שלושה יינות לשבת

חובב היין אלי גולדשמידט (e.g.) בוחר ביינות שיימזגו בביתו בשבת

יקב רמת הגולן – ירדן קברנה סוביניון כרם יונתן 2013

15% אלכוהול, 18 חודשי יישון בחבית. מחירו  כשיצא לשוק היה כ- 250 ₪. היום מחירו כ- 450-500 ₪. בחרתי בו כיין ראשון לשבת בערב כי זה אחד היינות האהובים עליי ביותר, ובשבוע שעבר נבחר אצלנו בטעימה עיוורת בטופ 3 מתוך 17 יינות פרמיום. במפגש של הקברנה יונתן עם האף, מתגלות שכבות של ניחוחות שלא חושפות את עצמן מיד, אלא לוקחות את הזמן ונחשפות באיטיות. העץ המעושן תחילה ובעקבותיו, לא בהכרח בסדר הזה, פירות כהים טריים, תבלינים מתוקים, אדמה, עשבי תיבול טריים, עלים יבשים ושוקולד מריר. המבנה שלו מוצק ומלא, המרקם עשיר, החמיצות טובה, הטעמים בשלים והרמוניים והסיומת קשוחה.

יקב רזיאל – רוזה 2020 מורבדר סירה וקריניאן

ברוזה החדש של אלי בן זקן בחרתי כיין שני לשבת בצהרים. מאוד אהבתי אותה בטעימה בה השתתפנו החודש ביקב קסטל. 11.5% אלכוהול, ושילמתי עבורו 120 ₪. היין מתאפיין בפירותיות בולטת ורעננות נהדרת. טעמו עגול ועשיר. זהו יין מאוזן היטב, ובעל סיומת ארוכה ונעימה.

יקב פלם – קאמיליה 2020 שרדונה

יין שלישי שבחרתי לשבת בצהרים. יושן 7 חודש בחבית,  12.5% אלכוהול. המחיר כ- 140 ₪. ליין ארומות של פרחים לבנים כמו קמומיל, ותיבול ריחות הדרים. ברקע נגיעות של עץ מעניקות רובד ארומטי עדין. בפה היין שומר על רעננות, משולבת עם נפח ועומק כתוצאה מהיישון על השמרים והחבית, אשר מעניקים ליין את ייחודו.

15: זאב דוניה יומן בציר 2021 – פרק א' – שירים והכנות

36  שעות לפני הבציר הראשון (נכתב ב- )3.8.21.  לילה במושב בר גיורא. הבת של השכן מתחתנת. איזה אומץ – להתחתן עכשיו. אני, אני הייתי בונה תיבה. כמו נח. הרי כבר מבטיחים "מבול" בספטמבר.

עשינו את כל ההכנות הדרושות לבציר. חוץ מלבנות תיבה. משהו מזמזם לי בראש, משהו מטריד, שלא נותן לי מנוח.

מה?

עשינו הכנות כאילו לבציר נורמלי. אבל איפה הנורמליות? והכתובת על הקיר – מה היא אומרת?

אני נזכר במילים של שירים.

שלום חנוך – סוף עונת התפוזים:

"הרופא אישר אמר: "בטוח,

לא צריך ניתוח רק זריקה קטנה

כן, וזה חולף".

כן, כן זה חולף…

לאונרד כהן Everybody knows –

And everybody knows that the Plague is coming

Everybody knows that it's moving fast

Everybody knows, everybody knows

That's how it goes

Everybody knows

אני לא ממש זקוק למילים של אחרים, למרות שזה קצת מקל.

עשיתי רשימות: בד"ח (בדיקות חובה). עכשיו יש בסוף כל שורה v קטן. אתה מתלוצץ, זאב, נכון? עד כדי כך אתה  מתנהל כמו עיוור? מה יעזרו הרשימות…

אז מה כן? מה האופציות?

כמובן שאין לי תשובות.

מחר ארתום עגלה לטויוטה, נעמיס אותה בארגזים ריקים ונרד לכרם.

כך כתוב באחת השורות שעדיין חסרה את האותv .

הענבים מוכנים.

הגיע הזמן.

אין יותר התלבטויות.

כש"זה" יגיע – זה יגיע.

בשיר אחר, The Future של לאונרד כהן (אני הייתי קורא לשיר: הנבואה), מופיעות השורות הבאות:

Things are going to slide

Slide in all directions

Won't be nothing (won't be)

Nothing you can measure anymore

The blizzard, the blizzard of the world

Has crossed the threshold

And it's overturned

The order of the soul

מופיעה גם השורה הבאה:

But love's the only engine of survival

אני מציע, זאב, שתתמקד בה.

16: 'פסטיאוגוסט' ברשת חצי חינם – יין ואלכוהול

רשת הסופרים 'חצי חינם' – שבתוך כך הינה גם בעלת יקב בנימינה, מקיימת במהלך החודש פסטיבל אלכוהול שזכה לשם 'פסטיאוגוסט'. בימי חמישי ושישי עד 20.8.21 יהיו בסניפים הגדולים (ראשל"צ והוד השרון) עמדות טעימות ונשנושים, ובימי שישי גם נגני בוזוקי בין 12:00-14:00. במקביל יהיו מבצעים על יין, בירות ואלכוהול. זה מה שמציעים ביינות, הכדאיות לשיקולכם: בנימינה אבני החושן – 79 במקום 100 ₪, בנימינה רזרב – במקום 100 תשלמו 90 ₪ עבור 2 בקבוקים, גוורצרמינר סי גראס חצי יבש – 30 במקום 40 ₪, ושאבלי לבן יבש 90 במקום 100 ₪. יהיו מבצעים גם לבירות כמו קרלבסרג לומה, ג'ק דניאלס, גריי גוס, פינלנדיה אפרול שפריץ ואוזו 12.

כדאי לכם לקרוא גם את זה

יינות נַאוּסַה – השער לטיול בצפון יוון

הכותב אופק רימר הוא דוקטורנט במחלקה ליחסים בין-לאומיים באוניברסיטה העברית. כשהוא לא עובד על המחשב, הוא קורא על יין, טועם יין או לומד לייצר יין. בוגר קורס עשיית יין – בציר 2020 – של בית הספר ביקב שורק. קראו כאן