יין מהגליל, ״טרואר פלסטיני״ ומשרד חוץ ישראלי שאינו מחובר למציאות

עיתונות היין אוהבת סיפורים. היא לוקחת בקבוק ומספרת דרכו על מקום, על משפחה, על היסטוריה ועל זהות. כך היא נותנת ליין משמעות מעבר למה שיש בכוס. אבל דווקא משום כך היא חייבת לשאול אילו עובדות נשארו מחוץ לסיפור. כששני יקבים הפועלים בגליל שבישראל מוצגים כחלק מסיפור על ״הטרוארים של פלסטין״, אי אפשר להסתפק בסיפור הטוב ולדלג על השאלה הפשוטה: היכן גדלו הענבים והיכן יוצר היין?

בלונדון הקימו השף פאדי קטאן והסומליירית אנה פטרוביץ׳ את נבית (Nabeeth) – מיזם המשווק יינות ומשקאות תחת הסיפור הפלסטיני. קטאן, המוכר ממסעדת אקוב (Akub) הלונדונית, מדבר בפומבי על שימור התרבות הפלסטינית דרך אוכל ויין, ומבקר את מה שהוא רואה כניכוס של אוכל פלסטיני בידי ישראלים. פטרוביץ׳ היא אשת יין בעלת הכשרה מקצועית, ומי שאמונה במיזם על הצד המסחרי של היין. לאחר שמכרו למסעדות ולחנויות, השניים פתחו גם חנות מקוונת לצרכן הבריטי.

כתב העת הבריטי הארפרס (Harpers Wine & Spirit Trade News) סיקר את פתיחת החנות. ברשימת היקבים שנבית מוכרת את יינותיהם, מופיעים כרמיזן, טייבה, אשקר וג׳סקלה. אלא ששני האחרונים פועלים בגליל שבישראל: אשקר בכפר יאסיף וג׳סקלה בג׳ש, היא גוש חלב – מה שהארפרס לא מציין. כך סיפור שיווקי עובר דרך עיתון מקצועי ומקבל את סמכותו.

אתר נבית מציג לקונים עמוד בשם ״הטרוארים של פלסטין״, ועמוד החנות מזמין אותם להכיר יינות המבטאים את הטרוארים הללו. ענבי ג׳סקלה, על פי התיאור של נבית, מגיעים מהגליל העליון מאזור ג'ש. הסיפור המשפחתי של אשקר באתר המיזם ממקם את פעילות היקב בכפר יאסיף בגליל המערבי, ואת הכרמים באזור איקרית – גם כן בגליל המערבי.  המיקום אינו סוד שצריך היה לחשוף, הוא נמצא בחומרים של היבואן. דרך אגב, ליקב יש כרמים גם בכפר שמאי (גליל עליון) ותובל (גליל תחתון).

בדף המכירה של יין Ras Al-Ahmar Galilee Highlands 2020 מיקב אשקר בחנות נבית, מצוין שהענבים מגיעים מראס אל־אחמר שבגליל העליון. אבל אותו דף מתאר את הבקבוק גם כ״פיסה מן ההיסטוריה הפלסטינית״, ומביא בשם היקב תיאור שבו העבר, ההווה והעתיד של פלסטין מתמזגים ביין. המילה 'ישראל' אינה מופיעה בטקסט הזה. הקונה מקבל את שם האזור ואת הסיפור הלאומי, אך אינו מקבל את העובדה שמחברת ביניהם גיאוגרפית: הכרמים נמצאים בישראל.

בעלי היקבים אשקר וג׳סקלה הם אזרחי ישראל, נושאים תעודת זהות ישראלית ולא פלסטינית, והיקבים שלהם פועלים בגליל שבישראל. לכל אחד מהם הזכות לספר את סיפור משפחתו ולהגדיר את זהותו כפי שהוא רואה אותה. אבל סיפור זהות אינו תחליף לציון מקום גידול הענבים וייצור היין. שתי העובדות יכולות להופיע יחד: אלו הם יינות של יקבים הפועלים בגליל שבישראל, גם כאשר היצרנים בוחרים לספר את סיפורם דרך זהות ומורשת פלסטינית. מדוע הצרכן הבריטי צריך להרכיב את המשפט הזה בעצמו? 

פניתי לשני היקבים ושאלתי כיצד הם רואים את הצגת יינותיהם בלונדון תחת הכותרת ״הטרוארים של פלסטין״. יקב אשקר השיב כי היין מיוצר בכפר יאסיף, בגליל שבישראל, וכי לו אין השפעה על האופן שבו לקוחותיו מציגים אותו או על הסיקור שלו בעיתונות. יקב ג'יסקלה מסר כי הכרמים וכל תהליך הייצור שלו נמצאים בג׳יש שבגליל העליון, התגובות המלאות של שני היקבים מובאות בסוף הכתבה.

אי אפשר לקחת את הגליל כשצריך כרם ויקב, ולהעלים אותו כשהבקבוק זקוק לסיפור אחר על המדף. מי שרוצה למכור יין שמקורו הגיאוגרפי בפלסטין, שיגדל את הענבים וייצר את היין שם. מי שמייצר בגליל שבישראל, שיאמר זאת לצרכן בלי לגרום לו לנחש. זו אינה התקפה על זהותו של אדם. זו דרישה לדיוק לגבי מוצר שמחירו ויוקרתו נשענים, בין היתר, על המקום שממנו הגיע.

מדוע Harpers לא עצר שם? האם המערכת בדקה את מיקום היקבים ולא חשבה שההבחנה חשובה, או שלא בדקה כלל? עיתונאי יין אינו צריך לאמץ עמדה ישראלית כדי לשאול זאת. הוא צריך לעשות את העבודה שהוא עושה בכל כתבה אחרת, לבדוק ולחקור ולשאול,  פניתי למערכת Harpers וביקשתי לדעת מה נבדק לפני הפרסום, עד כה לא קיבלתי תשובה. שלחתי שאלות גם לפאדי קטאן ולאנה פטרוביץ׳, ותגובתם המלאה מובאת בסוף הכתבה.

ומי בדק בישראל?

במשך שנים אנחנו מדברים על חרמות, על יין ישראלי שמתקשה להגיע למדפים ועל בקבוקים שעלולים להיעלם מהם. אבל יש גם מקרה אחר: הבקבוק נשאר על המדף, ומקורו מיטשטש בתוך סיפור שמישהו אחר מספר עליו. השתיקה עצמה משפיעה על השוק: החלטה שאינה מסוקרת כהחלטה נראית לצרכן כתוצאה טבעית. הוא רואה קטגוריה של יינות, קורא כתבה מקצועית, ומניח שמישהו כבר בדק מה עומד מאחוריה.

אז שאלתי מי בישראל עוקב אחר האופן שבו מציגים בחו״ל יינות המיוצרים כאן. פניתי לשגרירות ישראל בלונדון, הארץ שבה היינות משווקים ובה שוכנת מערכת העיתון שבו פורסמה הכתבה. דובר השגרירות, אלכס גנדלר, השיב: ״אנא פנה למטה משרד החוץ, הם פועלים מול תקשורת ישראלית״. הוא הוסיף: ״לדעתי הנושא מפוקח על ידי משרד הכלכלה בכל הנוגע לייצוא מישראל״. שאלתי על פרסום בלונדון כי זה בתחום אחריותו המלאה. גנדלר שלח אותי לירושלים, ומשם, לדעתו, למשרד הכלכלה. הוא לא מסר אם השגרירות הכירה את הפרסום, בדקה אותו או פנתה לנבית ול־Harpers, או שלחה מכתב רשמי ובקשת הבהרה, האם אולי הוציאה הודעה לעיתונות בעניין הטעיה צרכנית. כלום. "תפנה למשרד אחר", הוא ביקש.

במטה משרד החוץ בירושלים חזר אותו מסלול. מיכל מעיין, דוברת משרד החוץ, הפנתה אותי אל העוזרת שלה יעל, שהודיעה תחילה שהיא בודקת, ואז שאלה אם פניתי למשרד הכלכלה ולמכון היצוא. בהמשך כתבה כי לפי בדיקתה הנושא ״נופל תחת משרד הכלכלה״. הבהרתי שאיני מבקש ממשרד החוץ להסדיר יצוא של יין. היא מסרה לי כי נכנסה לאתרי היקבים והודיעה: "נכנסתי לאתרים של החברות האלה. הן טוענות שהן לא ישראליות, אחת בכפר יאסיף ואחת בגוש חלב. אם מדובר ביצוא, אז מדובר ביצוא שמוסדר על ידי משרד הכלכלה". זו הייתה תשובה יותר ממפתיעה לשאלה שלא שאלתי, עם בורות גיאוגרפית מדאיגה.

נאלצתי להסביר לדוברת כי כפר יאסיף וגוש חלב נמצאים בגליל שבישראל, יותר מדויק בגליל העליון, שככל הידוע הינו בתחום גבולות ישראל. אפשר לטעות כשבודקים אתר במהירות. קשה יותר להבין כיצד דברים נעשים בכזו רשלנות. דוברת שהתבקשה להגיב דווקא לשאלת מקורם של היינות, מסיקה מן השמות כפר יאסיף וגוש חלב שהיקבים אינם ישראליים, ומשיבה כך לעיתונאי במקום לבדוק היכן נמצאים שני היישובים. זו אינה בקיאות נדירה בענף היין, זו בורות בגיאוגרפיה בסיסית הנדרשת לתפקידה.

אבל גם לאחר שהבהרתי היכן ממוקמים היקבים, נותרה השאלה שלשמה פניתי למשרד החוץ: מה עושים לנוכח אופן הצגת היינות בבריטניה? שאלתי אם המשרד בחן את הפרסום, פנה לגורמים המעורבים או שקל להעביר את דפי המכירה לבדיקה של רשות תקני הפרסום הבריטית – ASA, במקרה שהם יוצרים רושם מטעה לגבי מקום הייצור. אינני קובע ש נבית הפרה את הכללים; ביקשתי לדעת אם מישהו במשרד בדק את האפשרות הזאת. זה בדיוק התפקיד של דובר השגרירות, אבל גם על כך לא קיבלתי תשובה.

הגליל הפך בלונדון לפלסטין – משרד החוץ העביר את השאלה הלאה

השגרירות בלונדון הפנתה אותי למטה משרד החוץ בירושלים, והמטה הפנה אותי למשרד הכלכלה. אחרי כל ההתכתבות, עדיין לא קיבלתי תשובה לשאלה הפשוטה: האם מישהו בדק את הפרסום, ומה נעשה בעקבותיו?

השר גדעון סער, האחריות להתנהלות הזאת מגיעה עד אליך. משרדך אינו נדרש להסדיר כאן יצוא של יין, אלא להשיב כיצד הוא מטפל בפרסום בחו״ל שמציג יינות מהגליל שבישראל בתוך סיפור על ״הטרוארים של פלסטין״. איני יודע אם מישהו במשרד החוץ או בשגרירות בלונדון הכיר את הפרסום לפני שפניתי אליהם – שאלתי ולא נעניתי. גם לאחר שהבאתי את הסיפור לידיעתם, קיבלתי הפניות לגורמים אחרים במקום תשובה עניינית. מתשובתו של דובר השגרירות אי אפשר לדעת מה הוא יודע על הפרסום שמתרחש אצלו בחצר, ובוודאי לא מה בכוונתו לעשות בנוגע אליו. העברת הפנייה אינה טיפול במקרה, והעברת האחריות אינה מענה לעיתונאי או לציבור.

תגובת נסר חריש הבעלים של יקב ג'סקלה עם אחיו ריצ'רד

"יקב ג'סקלה הינו יקב משפחתי. משפחה של חקלאים אשר מגדלים כרמים של ענבי יין ומטעי נשירים בג'יש שבגליל העליון, כך שכל תהליך הגידול והייצור מתקיים בג'יש. הייצוא לאנגליה נעשה דרך נמל חיפה. מורכבות היין כמורכבות מי שמייצר אותו. לכן, מקבל את ההגדרה שלך לזהויות שבכתבה".

תגובת נעמי אשקר מיקב אשקר

"מקור הענבים של יינות יקב אשקר מכרמים בגליל העליון, חלק מהכרמים גדלים סביב איקרית, כפר המולדת של משפחת אשקר. כידוע, אזור איקרית מתאפיין באקלים וגאוגרפיה אידיאליים לגידול גפנים, ומספר הגתות בשטח הכפר מעיד על מאות שנים של היסטורית ייצור יין.

אזור הגליל העליון נמצא בגבולות ישראל, עובדה שאין עליה עוררין, ולא דורשת הגדרה מיוחדת מאף צד. היין שלנו מיוצר בכפר-יסיף ונמכר למגוון לקוחות, כולל בארץ, ברש"פ וגם בחו"ל, והכל בהתאם לכללים והרגולציות הנדרשות, בישראל ובמדינות היעד כשמדובר בייצוא.

הזהות של יקב אשקר ידועה ומוצגת באופן ברור באתר היקב, ובמסמכים הרלוונטיים לכל התקשרות מסחרית עם הלקוחות ומוסדות המדינה. אין ליקב אשקר השפעה על התכנים השיווקיים והפרסומיים של הלקוחות, כולל אופן ההצגה של מוצרי היקב בעיתונות ובמגזינים".

תגובת  אנה פטרוביץ׳ – שותפה במיזם נבית והאחראית על תחום היין: טרואר הוא גם זהות והיסטוריה

בתגובה לפנייתי טענה אנה פטרוביץ׳, הסומליירית ושותפה במיזם נבית, כי אין סתירה בין הצגת היינות כפלסטיניים לבין מקום ייצורם. לדבריה, האתר מציין במפורש כי יינות אשקר וג׳סקלה מגיעים מהגליל העליון, אך טרואר אינו מסתכם בגבולות גאוגרפיים או פוליטיים, אלא כולל גם את האנשים, התרבות, ההיסטוריה, המסורת והקשר לאדמה.

פטרוביץ׳ הדגישה את שורשיה של משפחת אשקר בכפר איקרית, שתושביו נעקרו ב־1948, ואת הקשר של משפחות פלסטיניות שנעקרו מבירעם לכפר ג׳ש, שבו פועל יקב ג׳סקלה. לדבריה, שני היקבים מייצגים את המשכיות הקהילות הפלסטיניות ואת הקשר שלהן לאדמה ולמסורת היין לאורך דורות. עוד ציינה כי זהות פלסטינית ואזרחות ישראלית אינן סותרות זו את זו, וכי נבית מבקשת לייצג את היין הפלסטיני על מגוון יצרניו ואזוריו, מבית לחם וטייבה ועד הגליל.

אלא שתגובתה אינה משיבה במישרין לשאלה שהעליתי: האם ציון הגליל העליון בלבד, ללא ציון מפורש של ישראל, מספק לצרכן הבריטי מידע ברור על מדינת הייצור? מבחינת נבית, זהות, אזרחות וגאוגרפיה הן קטגוריות נפרדות. מבחינתי, דווקא כאשר משווקים יין על בסיס הטרואר שלו, ראוי שהצרכן יוכל לזהות גם את האזור וגם את המדינה שבה יוצר. הנה תגובתה המלאה באנגלית:

Anna Patrowicz – Sales Director & Buyer, Nabeeth Wines and Spirits Ltd

There is no contradiction between how Nabeeth presents these wines and where they are produced. We are transparent about the geographical origins of our wines, identifying Ashkar and Jascala as coming from the Galilee Highlands, as clearly stated on our website.

At the same time, we believe that terroir goes far beyond geographical boundaries or political borders. It is shaped by the people, their culture, their history, their traditions and their enduring relationship with the land. These elements are fundamental to understanding the identity of a wine and the people who produce it. It is in this broader sense, and in recognition of the winemakers' own heritage and identity, that we present Ashkar and Jascala as Palestinian wines.

This is particularly clear in the histories of both Ashkar and Jascala. The Ashkar family's roots are in Iqrit, a Palestinian village whose inhabitants were displaced in 1948. That history remains an integral part of the family's identity and winemaking, with some of Ashkar's wines produced from grapes grown in vineyards at Iqrit itself. Jascala, meanwhile, is rooted in Jish, in the Upper Galilee, a village that also became home to Palestinian families displaced from nearby Bir'am in 1948. Both wineries embody the continuity of Palestinian communities, their connection to the land and their winemaking traditions across generations.

Nabeeth was created to represent Palestinian wine and winemaking in all its diversity. Our portfolio brings together producers from Bethlehem, Taybeh and the Galilee, reflecting the richness of Palestinian winemaking traditions across different regions. Palestinian identity and Israeli citizenship are not mutually exclusive, and we respect the heritage and identity of the families whose wines we represent.

For us, geography, citizenship and identity are different things, and presenting one accurately does not require erasing another.

We hope this clarifies Nabeeth's position and would appreciate any quotations from this response being presented within that context.