כמה מילים על רוזה. מזה שנתיים אני מנסה להבין את סוג היין הזה. מתחקה על זהותו, ייעודו, וסגנונו במחוזות היין בעולם. האמת, לא הגעתי רחוק. בסוףנשארתי, כרגיל, עם המון סימני שאלה.

הדעות הרווחות מסתכמות ב: "יין כייפי… לא יין "רציני"… לשתות ולהמשיך הלאה…" "יין לפיקניק"… "יין שלא דורש ממך תשומת לב".

או קיי. מה זה אומר? שאין רוזה "רציני"? שאי אפשר לעשות רוזה רציני? – או: שלא צריך לעשות רוזה רציני?

העובדות, בדרך כלל, הן כאלה: רוזה נעשה במהירות יחסית, 4 חודשים פלוס מינוס במכל, ומבקבקים. הוא צריך להיות מוכן באביב או לקראת הקיץ. במילים אחרות: רוזה הוא יין מסחרי, בהגדרה. זול יחסית לייצור, ומביא את הכסף מהר…

זהו? השאלה הגדולה שמופיעה למעלה, היא שאלת הביצה או התרנגולת. רוזה הוא יין "לא רציני" כי כך הוא מיוצר, או שניתן היה לייצר אחרת?
והשאלה הזאת, אני מודה, מטרידה אותי לא מעט. לא מתאים לי לייצר יין לא רציני. אני לא פוסל זאת, אבל פילוסופית, זה ממש לא מעניין אותי. -כסף? לא מזלזל. לגמרי לא. אבל זה לא השיקול מס' 1.

 

אז…? משהו מפריע לי שהיין הזה "יוצא מהתנור" אחרי 4 חודשים. יש תחושה שהוא "לא בושל/נאפה" מספיק. הוציאו אותו מהתנור כי האורחים הגיעו… יין צריך זמן. נכון שיש גם יינות לבנים כאלה. אז יש. לא פוסל, אבל גם לא מעניין, בדרך כלל… אז?

 

במאמר של David Williams בעיתון The Guardian הלונדוני, מאמר מומלץ מאוד לטעמי, הוא כותב בין היתר (בתרגום חופשי של אכול ושאטו):
"לעתים נדירות יינות רוזה אינם שתיים. הם בדרך כלל נקיים, פריכים, ונחמד להביט בהם, והם הולכים עם מרבית המאכלים איתם תרצו לחלוק אותם. אבל לעתים נדירות הם מציעים יותר מכך…".

 

בהמשך הוא מצדיק את הדברים עם דוגמה: בספר "1001 יינות שחייבים לנסות לפני שמתים", מופיעים מאות יינות לבנים, ומאות יינות אדומים (בסך הכל כנראה 999), ורק 2 יינות רוזה… או קיי?

ובסוף אני חוזר לסוסון ים. לשאלות פשוטות ומדויקות שאפשר לתמצת אותן ל: מה עושים? הסיפור של הרוזה של סוסון ים התחיל בעצם מהיבול הראשון של שני זני ענבים "חדשים" שניטעו בשנת 2010, והבציר הראשון היה ב- 2013. 

 

מדובר בסנסו ובקונואז. שני הזנים הללו ניטעו במטרה מוגדרת: להעשיר אתהבלנד של האנטואן והרומיין; שני היינות המורכבים מזני עמק הרון. הכמויות קטנות, אבל בתור תבלינים התברר שיש הרבה יחסית. מה עושים? עושים רוזה. ומכאן הלכתי והסתבכתי בשאלות שהצגתי למעלה. כי אם עושים, צריך להשתדל לעשות טוב. לעשות הכי טוב שאפשר. ואיך עושים הכי טוב שאפשר ביין "לא רציני"?

תודו, אני טוב בשאלות… אפשר להפסיק את הדיון, ופשוט לטעום את הגרסייה 2014 החדש…

זאב דוניה הוא בעלים ויינן יקב סוסון ים
פורסם במקור בדף הפייסבוק של יקב סוסון ים

 

 

הצילום בתחילת הכתבה: יותם שרון