יקבי ברקן מחזקים את סדרות היוקרה – חשיבה פילוסופית

יקבים גדולים נוהגים בדרך כלל להשיק את יינות הסדרות השונות שלהם בנפרד, במטרה לתת את מלוא תשומת הלב והכבוד לכל סדרה ואולי גם כמקדם שיווק נכון.
יקבי ברקן נהגו כך אף הם, אך בשנה זו, מתוך חשיבה פילוסופית עדכנית, הוחלט להשיק את שתי סדרות היוקרה של היקב: אסמבלאז' ואלטידיוד יחדיו.
דווקא המפגש עם שתי הסדרות עורר את החשיבה והרצון להבין מהי פילוסופיית היין של כל סדרה, וכיצד זו באה לידי ביטוי בטעימת היינות עצמם.

יין טוב מהנה עוד יותר אם גם מבינים את ההליך שדרכו הוא נעשה (ולא במובן הטכני). בהזדמנות חגיגית זו של ההשקה, החליטו אנשי היקב להוסיף נדבך נוסף לארוע, ולאפשר לנו להשוות בין שתי שנות בציר בטעימת יינות האסמבלאז' (2010 מול 2011). טעימה זו המחישה עד כמה חזק ביטוי אופי שנת הבציר בסגנון היין שמתקבל.

 

את ארוע ההשקה בצהרי היום במסעדת "מקום של בשר" בנוה צדק, הובילה עירית בוקסר-שנק ייננית היקב. לאחר שהציגה את הסדרות, סיפרה על הבצירים ועל העשייה וטעימת היינות, עברנו לדיון פילוסופי על האופי הייחודי לכל סדרה ולכל יין בה.

 

בתמצית: סדרות אלטיטיוד (הוותיקה מאז 2003) ואסמבלאז' (הצעירה מאז 2008) נועדו להבליט את האופי הייחודי של הטרואר הישראלי באזוריו השונים.
ההבדל העיקרי בין השתיים: אסמבלאז' היא סדרת בלנדים מקומיים (עירית מזכירה לנו שכמו ביינות בורגון לא באמת צריך לספר לנו איזה זנים ומה ההרכב, שכן הביטוי הוא זה של הטרואר), כל יין ייחודי בטעמו ומורכב מהזנים המאפיינים את אותו אזור.
לעומתה, סדרת אלטיטיוד מדגישה את השפעת גובה הכרם על אופי היין – כל היינות מאותו אזור ואותו זן (קברנה סוביניון), אך הכרמים בגבהים שונים.
יקבי ברקן מאמינים כפילוסופית עשיה, בביטוי הטרוארי של היינות, גם במדינת יין קטנה וצעירה כישראל, ושתי הסדרות האלה מאפשרות לחובבי יין להכנס לצוהר מרתק זה בעשיית היין.

 

לפני שטעמנו את היינות, עירית הרחיבה על שנת הבציר 2011, שכן היתה זו שנה מיוחדת, וזו השפיעה על אופי הפרי והיינות שהתקבלו באופן מובהק, בלי קשר להליך עשייתם.

בציר 2011 היה שונה ומרתק, ציינה עירית: "2011 הייתה קרירה יחסית וללא תקריות קיצוניות כחמסינים ארוכים. כל אזור, ממש לפי הספרים, הבשיל בזמנו בהליך איטי ורגוע ולפי הקצב מהדרום שהבשיל ראשון דרך המרכז ואחריהם ברצף וכמעט צמודים האזורים הקרירים שבהרי ירושלים והצפון. התוצאה בפרי: pH נמוכים, חומציות גבוהה יחסית ורעננות פרי נדירה. היינות שקבלנו, בפעם הראשונה, הם יינות של פרי בשל. אלגנטיים ופריכים, כמעט הפוכים ליינות מהשנה הקודמת". בהמשך טעמנו את יינות 2010, ובאופן חד הרגשנו את השוני שנובע כולו מאופי כל שנת בציר.

סדרת אסמבלאז'
יינות סדרת אסמבלאז' (סך הכל מיוצרים כ-70,000 בקבוקים בשנה) הצליחו תוך השנים המעטות לקיומם, להפוך למוקד משיכה למי שמחפש יינות בלנד לא רק מהזנים השכיחים (מרלו וקברנה סוביניון) ומעט יותר מורכבים, בדגש האזורי ולא רק במשך היישון ובסוג הפרי. את הגאווה של היקב אפשר לשמוע בדבריה של עירית.

 

הסדרה הזו מבטאת בכלל את מה שיקב ברקן מנסה (ובהצלחה) לעשות בשנים האחרונות: להוסיף לחובבי היין עוד פן פילוסופי ורובד מרתק בשתיית היין. לא רק ליהנות מהיין עצמו ומהפרי, אלא לנסות להרגיש את הטרואר – אזור הגידול ממנו הוא בא, ואשר מתווה לפרי את אופיו – האלגנטי, המתובל, האדמתי או רך.
נושא האזוריות בכלל מעסיק כל מדינת יין, בעולם הישן כמו בעולם החדש. יקבי ברקן הצליחו לבטא זאת בהצלחה בשלושת הבלנדים האדומים המקומיים של הסדרה: ריחן מאזור הגליל העליון, צפית משפלת יהודה ואיתן מהרי ירושלים. כל יין הורכב בבלנד הזני של האופיני לאותו אזור. 2011 כאמור מבליטה ביינות את הפרי הבשל וחידדה את האופי האזורי של כל יין.

איתן 2011
מורכב מענבי סירה (34%), מרלו (32%) וקברנה סוביניון (34%), מכרם קריית ענבים בגובה כ-700 מ'. החלקות נבצרו בנפרד ויושנו בנפרד בחביות אלון 12 חודשים, ובהמשך בוצע הבלנד והיין בוקבק, ללא זיכוך ולאחר סינון קל בלבד.
זהו בלי ספק היין הכי אלגנטי בטעימה. גם רמת האלכוהול מבטאת את העובדה שזו שנת בציר מיטבית ליין מסוג שכזה (13.5%). יין שאישית מתחבר לי טוב לארוחת ליל סדר אביבית וחגיגית, שיתאים למגוון מנות וטעמי חך.
הגוון אדום ארגמני אלגנטי כהשלמה. ברקע הפרי האדום של דומדמניות ודובדבן, משלים טעמי עשבי תיבול טריים ומעט פלפל שחור טחון. בהמשך מתפתח הפרי האדום באופן יותר בולט ומושך לשתיה. הסיומת המעט טאנינית, אך רכה, מזכירה שבכל זאת היין צעיר אם כי נגיש, לאחר שעה מפתיחה.

ריחן 2011
היין הכי "צבעוני" בהרכבו ובעטמים שהוא מפגין, הכל כתוצאה מגיוון החלקות והגבהים של הכרמים והזנים. ענבי היין ממספר חלקות בגליל העליון: קברנה סוביניון משתי חלקות בקרבת עלמה, שגובהן 620 ו-640 מ', סירה ומרלו מכרם בן זמרה, שגובהן 670 מ' (סירה) ו-820 מ' (מרלו) ופטי ורדו מחלקה שצמודה למושב עלמה שגובהה 650 מ'.
מתוך הרכב כזה עשיר, גם היין שהתקבל עשיר מגוון בטעמים. מצד אחד עוצמתי, ומצד שני רך ואלגנטי. ברקע הפרי הבשל עם תוספות של מרווה ושוקולד מריר המוסיפות לו מורכבות.
לדעתי כדאי לחכות עוד עם יין זה לפני שתייה. מעט טאניני, אך כזה שיתרום להתיישנותו. כבר עכשיו מרגישים את המשחק הצבעוני של הפירות השונים והחמיצות רעננה יחסית. מבין שלושת היינות, יין זה מתבלט כמחוספס והדוק יותר, ואף הוא ברמת האלכוהול המאוזנת של 13.5%.

צפית 2011
בניגוד לאיתן וריחן המגיעים מאזורי גידול הידועים באיכותם, האזור השלישי, תל-צפית, הוא עדיין מעין "קלף משוגע מאזור מאתגר", מציינת עירית, ועשוי מזני ענבים שונים פחות מוכרים.
ניב גל, מנהל השיווק של היקב, מספר בשמחה שיש בעל חנות יין צרפתי אשר תמיד מבקש במבטא צרפתי 100 בקבוקי צפית. בטעימה אני מבינה למה. זהו בהחלט היין הכי צרפתי טרוארי בטעימה (הרכב זני מיוחד של מרסלן, קלדוק, פינוטז', קריניאין, 13% אלכוהול).
יין בעל גוף בינוני, שאישית אשמח ליהנות ממנו בארוחת ערב במסעדה, שיתפתח וישאר מרענן לאורכה, וישתלב היטב עם מנות בישול מעודן של עוף ובשר, אך לא רק.
בפשטות מדובר בשילוב של פרי בשל ומתוק, לצד תבלינים פיקנטיים ונגיעות תימין ומעט אגוזי. כמו שני אחיו, היין נגיש אך בהחלט יתפתח בהמשך יישון.

 

סדרת אלטיטיוד
בין הטעימות הוגשו מנות התפריט לשולחן ולאחר המנות הראשונות, ולפני המנה העיקרית, עברנו לטעימת יינות סדרת האלטיטיוד. הסדרה הזו כבר צברה ותק יפה בעולם היין הישראלי מאז השקתה בשנת 2003, ומצליחה להתאים עצמה למגוון טעמי חך – הכל כתוצאה מהבדל הגובה של הכרם ממנה נעשה כל יין בסדרה.

כמה מילים על בציר 2010 בסדרה: בשונה משנת 2011, מציינת עירית, 2010 הייתה שנה חמה במיוחד ומאתגרת יותר מהשנים הקודמות. עירית שמחה שאיכות הכרמים, גם בשנה זו, הצליחה להניב פרי המשקף את האופי היחודי של הסדרה – הבלטת הגובה של הכרמים.
אופן עשיית היינות היה דומה למדי בכל יינות הסדרה, וכלל יישון בחביות, כ-85% מהן חדשות מאלון צרפתי, למשך תקופה קצרה יחסית בת 14 חודשים. היינות בוקבקו ללא כל תהליך זיכוך, ולאחר סינון מינימלי בלבד.
לטעמי, יינות אלה מדברים בעד עצמם לפי הגובה. החל מיין רך יחסית בגובה הנמוך, עד היין היותר רציני מהגובה הגבוה. זן הקברנה בכל היינות הוא בעל נוכחות טובה, וכל אחד לפי חכו יוכל להתחבר ליין שיתאים לו.

אלטיטיוד קברנה סוביניון בציר 2010 412+
היין הכי נגיש בעיתוי זה של שתייה, עם 14% אלכהול. בסחרור הכוס מורגשים באף פירות שחורים בשלים ומרוכזים כמו קאסיס ודובדבן שחור. בסיומת מצטרפים גווני שוקולד מריר ואספרסו מעט טאניני אך ברמה שתורמת למבנה היין. יין שיש לו נוכחות אישית מעניינת, ויוסיף להתפתח ולבטא את אופיו לאחר יישון נוסף.

אלטיטיוד קברנה סוביניון בציר 2010 624+
יין אלגנטי בהחלט ויחסית מרוכז ורב עוצמה (13.9% אלכוהול). הפרי השחור משתלב עם פרי אדום ותבלון מתקתק, שמוסיפים לו עוד רבדים מעניינים בפה בטעימה.
זהו יין שמזמין ארוחה של תבשילים עשירים בתיבול. המתיקות שבו מעדנת את הטעמים המתובלים בפה, ובסיומת מעט מרירות שמשלימה את הרמוניית הטעמים.
זה היין שהייתי משדכת בלי היסוס כיין עיקרי בארוחת חג או ארוע משפחתי מיוחד. יין שיש לו כושר התיישנות יפה, ובהחלט מוגדר כבעל תמורה שווה להשקעה.

אלטיטיוד קברנה סוביניון בציר 2010 720+
עם היין הזה הייתי עוד מחכה. כדאי ליישן אותו לעוד מספר חודשים, ולפתוח לאוורור מספיק זמן לפני שתייה. עם זאת, זה היין הכי רציני בטעימה, ומעורר עניין לגבי המשך התפתחותו.
הסחרור בכוס לא מסגיר מיד את אופיו. בהמשך מורגשים מעט קאסיס וארומות אקליפטוס, עם עשבוניות של יער. הפרי עשיר ומבטא את מיטב הזן של הקברנה סוביניון. הפרי מתגלה בעיקר בפה, ולאחר הטעימה השנייה: פרי מרוכז ובשל כמאפייני הזן – אדום-שחור,
החך מאוד מובנה, עם טאנינים עוצמתיים אך מעודנים ומהודקים. בהמשך, העשבוניות מעשירה את טעמי החך להמשך שתייה מהנה. הגוף עשיר יחסית עם סיומת ארוכה, בעיקר של פלפל שחור ועץ קלוי. הטעימה ממחישה דווקא את השילוב של שנת בציר חמה באזור גידול קר, שהניב ביטוי מיטבי של הפרי, וזהו ביטוי יפה להצלחתה של הסדרה והפילוסופיה שבעשייתה.

להשלמת הטעימה מצטרף חדש לסדרה: אלטיטיוד מרלו 711+, 2009
לראשונה משיקים בסדרת אלטיטיוד יין מרלו, לאחר שענבי המרלו מחלקה קטנה בהר גודרים שבגליל העליון בגובה 711 מ', הראו פוטנציאל לגדולה כבר בכרם, ונראה כי זהו מרלו שיתנהג כמו קברנה סוביניון: עשיר ומרוכז, שיעניק חוויית שתייה מהנה עם אוכל וגם בלעדיו.
זהו משחק יפה שיקב גדול יכול להרשות לעצמו להתעסק בו מעט לעת, ולהנאת חובבי היין שראשם פתוח להתנסויות וחוויות שתיה שכאלה.

 

בטעימת יינות הסדרה ברצף, בהחלט הרגיש המרלו כמחופש לקברנה סוביניון. שנת הבציר 2009 הוסיפה לו את האופי הזה, שכן מזג האוויר ניב פרי מאוזן עם אופי רענן, אך מורכב מספיק כדי לפתח את מאפייניי המורכבות בסגנון הקברנה סוביניון, גם במרלו זה (14% אלכוהול).
לו הייתי טועמת את היין בטעימה עיוורת, בהחלט הייתי מהמרת על כך שהזן המוביל בו הוא קברנה סוביניון. הפרי השחור עם עשבוניות ורמזי עישון ממשיכים את רצף הטעמים שאופייני ליינות סדרת האלטיטיוד. הנוכחות הטאנינית עודה מובלטת ותורמת למבנה היין שלדעתי עדיין אינו נגיש, אך מסתמן כבעל כושר יישון והתפתחות ראויים לטעימה בעוד מספר חודשים.

שתי סדרות היוקרה – אלטיטיוד ואסמבלאז', הושקו בעיתוי מתאים יחדיו וטרום חג האביב והתחדשות. אין סדרה אחת מוציאה את השנייה, שכן לכל אחת אופי ייחודי ומורכבות שונה. בעיקר שתיהן ממחישות איך אפשר ביקב גדול לייצר יינות בעלי אופי, נוכחות ומורכבות, עם תוספת מהנה של פילוסופית יין שאך מוסיפה להנאת השתייה.

 

לא צריך לשתות רק "יין גדול" כדי ליהנות מהיין עצמו. לא פחות חשוב הוא להביא ביין ביטוי מקצועי של סיפור הרקע של מקור הפרי והליך העשיה של היין: אזור הגידול ואופיו – הטרואר, אופי שנת הבציר, ויכולת היינן לתת את הבמה לאלה בהליך יצור היין.

 

 

מחירים:
אסמבלאז' – 85 ₪ לבקבוק
אלטיטיוד – 120 ₪ לבקבוק