ביקורת היין תתייחס הפעם לשני פרמטרים. הראשון: האם היין כפי שהוא עומד שף אלון גונןבפרמטרים של יין טוב ונקי מפגמים; והשני: האם היין טוב כיין מרלו טיפוסי לטרואר הישראלי, והאם החך הישראלי רגיל אליו.

כפי שנמסר מהיקב, זהו מרלו זני 100% מכרם שעל ברמת הגולן. 14 חודשים בחבית, 14.5% אלכוהול.
צבע היין אדום חזק בוהק וצלול, ריחות ריבתיים של שזיף בשל. עקצוץ של אקליפטוס רענן ומעט עץ קלוי.
היין סמיך ולעיס מאוד. בפה היין מאוד מאוזן, עם רמת חומציות גבוהה שלא נותנת למתיקות האופיינית של המרלו להיות דומיננטית, ועל זה מורמת גבה.
יש כאן מרלו שונה מהמרלו הישראלי המקובל, או ממה שאפשר להגיד שאנו רגילים לקבל בדרך כלל ממרלו חנפני, עגול ורך.

אם המרלו הוא הזן הנשי והקברנה סוביניון הוא הגברי, אזי פה התהפכו היוצרות, ובמרלו כרם שעל יש גבר תוקפני ואלים משהו. היין לא קל לשתייה, אך קשה להפסיק ללגום ממנו עוד ועוד על מנת לנסות לפענח מהו השד הזה.

הגישות השונות של בציר מרלו מאוד מעניינות כשטועמים את היין הזה. אם בצרו מוקדם את המרלו, וזאת על פי הגישה הצרפתית, אז היינו צריכים לקבל יין מרלו בעל טעמים מתונים יותר, עם רמת חומציות גבוהה שמאפשרת ליין להשתבח עם הזמן.
אם בצרו את המרלו מאוחר יחסית, על פי השיטה הקליפורנית או האוסטרלית, אז המרלו הוא בשרני יותר ומורכב יותר.
במרלו שעל יש שילוב של שני המאפיינים האלה, וזה מרתק.

אבל כאן אני מנסה להבין למה התכוון היינן בהפקת מרלו כה שונה. שנים הגישו לנו מרלו חנפני, עגול ופושר, והקהל הישראלי התרגל וחלקו אף מאוד אוהב את המרלו החנפני שכל היקבים עושים.
גם כרמל במרלו שעל 2009, לא היו שונים בחנפנותם לחך הישראלי. אז למה לשנות בשעל 2010? ולמה לתת לחובב יין המרלו להסתבך ולחשוב שעבדו עליו כל השנים?
יש עודף יינות מרלו חנפנים על המדפים, וקשה ליקבים להיפטר מהמלאי העצום של מרלו שקיים במחסנים. לא כל כך שותים מרלו זני בארץ, ולכן הוא נמצא בהרבה בלנדים.
אז אם כרמל מחליטים לשנות גישה וללכת על מרלו שונה, חשוב שנדע אם בשעל 2011 – 2012 הקו נשמר, או שהיה כאן ספין, כפי שאוהבים לומר היום.

לסיכום: מרלו שעל 2010 הוא יין טוב, עשוי בצורה מושלמת ללא פגמים והוא מרתק כשלעצמו.
המרלופריקים לא ימצאו בשינוי הזה את תגלית המאה, ואני לא בטוח שכדאי להם לטעום את היין הזה, המיועד ללא ספק לחובבי הקברנה.

מחיר היין 120 שקל