תערוכת סומלייה 2007 התקיימה זו הפעם השלישית כפסטיבל יין שנתי המלכד את כל המי ומי בביצת היין הישראלי אל היכל התרבות למפגש חברתי בראש ובראשונה, כזה שאינו מחייב ולא מעונב – בעיקר השנה כאשר מתחם היכל התרבות/הבימה נראה כפי שנראה.

זהו המפגש האולטימטיבי של כל מי שעוסק ומתעסק ביין. תמצאו כאן ייננים, בעלי יקבים, יחצ"נים, עיתונאים, קניינים, מסעדנים, מלצרים, בתי מלון, חנויות יין, סיטונאים ורשתות ענק לקמעונאות, מעדניות ומשוגעים של יין – כולם חוברים למשך יומיים למפגש המאפשר לטעום יין, והרבה, להחליט ולבחור אם ואיזה יין תכניס לתפריט שלך, ועם איזו ארוחה בתפריט תוכל לשלב ולהציע יין כזה או אחר.

בתערוכה השנה כיכבו השמפניות, הקאוות, היינות הלבנים שניסו במעט להרים ראש, והיינות הספרדיים והאיטלקיים המבעבעים, במפגש שהפך להיות אירוע חברתי של ממש עם הרבה חיוכים וחיבוקים, נשיקות ופרגונים.

כאן יכולתם לראות כל מי שהוא מישהו בברנז'ה של היין, והאפשרות לפגוש, להיחשף וגם לחשוף יינות חדשים מהשקות של הבציר האחרון או יינות יבוא חדשים, ואפילו יינות שהושקו בערב הבוז'ולה המסורתי או במסיבות החצות בחגיגת הסילבסטר הממשמשת ובאה – אלה כולן אפשרויות שלא יסולאו בפז ופתח הולם לעסקאות.

יקבים קטנים לצד יקבים גדולים עם יינות חדשים, לצד יקבים שזו להם החשיפה הראשונה של היקב או של היין הראשון שלהם. גם יקבים קטנים שעד אתמול היו אלמוניים והיום הם אוחזים במדליות זהב מתחרות טרה וינו האחרונה באילת – כולם או כמעט כולם היו כאן.

מבלי לרדת לרזולוציות של השוואה מול אירועי יין או תערוכות ותחרויות שהתקיימו לאחרונה, סומלייה היא התערוכה בה' הידיעה המובילה בישראל. התערוכה השנה הייתה מושקעת ועשירה לעילא. הארגון, המיקום, המרווח והתנאים אפשרו להרבה יקבים למצב ולהציג את עצמם.
הרבה מקום תפסו החברות הגדולות. אהבתי מאד את הפינה האינטימית משהו שהציעו יקבי ברקן. אהבתי את קיר הכוח עמוס הבקבוקים של יקבי תבור, ואיך אפשר להתעלם מהעוצמות של הגדולים כמו יקבי רמת הגולן או חברת הכרם מצד אחד, והמגש שקד מצד שני.

הצבעוניות, האנשים, החיוכים, המקצוענות, השפע והאווירה ניצחו כאן בגדול. אישית, כמי שפקד את המקום ולא להרבה זמן, הפריעו לי, ושמעתי זאת גם מאחרים הבדלי הטמפרטורות שבין הקומות. בעוד הקומה העליונה בשעות אחר הצהרים הופרעה מהשמש שחיממה את חלונות הענק ונלחמה במיזוג האוויר, קומת הקרקע הייתה ממוזגת ונעימה מהקור שירד למטה, ומאידך קומת הביניים חגגה על שני העולמות. אבל עזבו פרט שולי זה, ולא אכפת לי שתייחסו זאת לעודף המשקל שלי.

אין ספק שמשנה לשנה המודעות ליין טוב הולכת ומתפתחת, ותעשיית היין הישראלי מובילה בתנופה נמרצת את המהלך.
המפגש בו מראים את עצמם ואת תוצרתם בעלי יקבים, ייננים, בעלי מסעדות, סומלייה ועיתונאים הוא גולת הכותרת, וסטודיו בן עמי לא חסך מאום בלהעמיד אירוע למופת.

גם אני מצטרף לדעת רבים אותם פגשתי, שסומלייה 2007 היה הבולט והיפה מקודמיו. תרצו תקראו לו גם הנוצץ מכולם. וכמו שהגדיר זאת משה חביב, מנכ"ל יקב דלתון: "זהו בהחלט אירוע שאני רוצה לקחת בו חלק, וזה בהחלט אירוע שאני חושב שהיינות שלנו עומדים בו בגאווה לצד רבים וטובים".

בתערוכה ניתן היה לקבל מים מינרלים קרים וטובים רגילים או מוגזים חינם אין כסף, טעימה קלה של גבינות, טעימה קלה של שוקולדים מתוקים, תוך כדי שיטוט ובחינה של תצוגת מקררי יין, וכוסות יין.
יהיה זה לא נכון, ואולי גם לא הוגן כלפי אחרים, לציין יין מועדף כזה או אחר שאהבתי; ומאידך שוכנעתי שאין ולא תהיה אפשרות לדגום מהכל, ולבטח החמצתי עשרות רבות של יינות טובים שפשוט לא הגעתי אליהם.

מחלק שכן טעמתי ראויים לציון הטומאסי אמרונה, הרקנאטי ספיישל רזרב, אודם מסדרת אבני החושן של בנימינה, אותם לגמתי במתחם ה- V.I.P של שקד; היינות האוסטרליים של היבואן מרש; מיקב שאטו גולן שלפו לי מתחת לשולחן את הגשם 2005 שהוטעם במשורה – יין נפלא; מיקב כרמי יוסף את שרדונה 2006; מיקב גבעות את יין הדגל שלהם מצדה 2005, ואת היין החדש שלהם שהם כל כך גאים לחנוך עם מסעדת קיוטו כיין הבית,
ביקב אבידן נהניתי מסדרת הבלנד דה נואר את 2006 כתום; ביקב כפיר יין הקינוח גוורצטרמינר רחל 2006; מיקב שדה בוקר יין מעניין ZinZin 2005 – זינפנדל בציר מאוחר; מיקב בן חיים שרדונה רזרב 2004.

לאבי ולסטודיו בן עמי שאפו, וכבר מחכים לשנה הבאה.