1: הבעלים של יקב אמפורה נלחם חזיתית במוסד הכשרות
"כבעל יקב וכחובב יין, זה בלתי נתפס בעיניי שייננים בכירים אינם יכולים לגעת ביינות שהם אמורים לייצר. אמפורה הוא יקב פרימיום כחול לבן שמעסיק גם חילונים וגם נשים". כך אמר ד"ר יובל סמואל – הבעלים החדש של יקב אמפורה (יחד עם משפחת דובוב הרוסית), והמשפט שציטטתי הוא מתוך כתבה שהתפרסמה בעיתון ידיעות אחרונות לאחר מסיבת עיתונאים בה הציגו את הצוות החדש ואת האני מאמין של הבעלים החדש.
ד"ר סמואל (וטרינר ובעל מרפאות וטרינריות) צריך כותרות. צריך להחזיר את יקב אמפורה לפרונט התקשורתי, כפי שידע לעשות זאת היטב ד"ר ארקדי פפיקיאן. אז איך עושים כותרות כשבעצם אין הרבה מה להציג, כי היינות האדומים של היקב הם עדיין יינותיו של הצוות הישן, וכל מה שקיים בחביות או במיכלי הנירוסטה עדיין לא נמצא על המדפים מלבד הגראנש בלאן – היין הראשון שיוצר ב 2016 במתכונת החדשה?
מבחינת סמואל, הכי פשוט זה לצאת למתקפה חזיתית עם כותרות בומבסטיות כנגד השוק הכשר; השוק שלכאורה שולט ב- 90% אחוז משוק היין הישראלי בארץ ובעולם. הם אשמים. בגללם, אוי ואבוי, הייננים הבכירים שעליהם מדבר הד"ר הנכבד לא יכולים לגעת ביין. חבל רק שהוא לא טרח לציין כי היינן הראשי והבכיר שלו משנת 2016 – מעיין קושיצקי, הוא שומר נגיעה אמיתי, ועושה בכלל את יינות היקב בשלט רחוק, כי הוא עובד כיינן בקליפורניה.
קל מאוד לתקוף את המגזר הכשר, וכתבתי על כך רבות. אכן מדובר לא פעם בסוג של עושק, בסוג של התרפסות ופחד מפני לובשי השחורים, אבל – ויש 'אבל' גדול; 90% ממשגיחי הכשרות ביקבים בארץ הם אנשים שמבינים ביין. הם אנשים שעובדים קשה כל יום ביקב, הם אנשים שאוהבים את מקצוע הייננית, ולא פעם הידע ושנות הניסיון שלהם עולים על ייננים בכירים שעליהם מדבר הדוקטור. לא פעם יש מזל שיש אותם ביקב על מנת להציל את היין. נכון, השוק המוסדי הכשר נשלט על ידי שרלטנים, על ידי אוהבי ממון ושררה, על ידי אנאלפביתיים שמתבססים על חוקים שמצוצים מהאצבע – שאין להם דבר וחצי דבר להלכה או לאמונה. אבל הם לא מכריחים (עדיין) אף אחד להשתמש בשירותים שלהם או בחותמות שלהם. תעודת הכשרות עולה כסף, בדיוק כפי שמשרד יחסי ציבור עולה כסף, ובדיוק כפי שלהביא יועץ יין בדמות מישל רולאן עלה כסף (הרבה כסף). אבל הבעיה שרולאן לא סיפק את הסחורה, ועובדה שהיקב קרס ונמכר. אני מניח שאם הרבנים לנדא, בוחבוט, הרנטגן ושותפיהם היו חתומים על הבקבוק, היקב היה מוכר את כל המלאי שתקוע אצלו בכל אולם אירועים, בית מלון, מסעדה כשרה בארץ ובעולם. תעודת כשרות עולה כסף אבל כנראה שווה זהב. מי שלא רוצה להיות במשחק לא חייב. אפשר לייצר כותרות ולצעוק גוואלד כנגד הכשרות, אבל זו כותרת בעיתון שניפחה לכם שם באמפורה את האגו לסוף שבוע אחד. הקופה הרושמת לא עשתה שום רעש בגלל זה. הציבור החילוני מחפש קודם כל יין טוב ולא כותרות. כשיהיה לך יין טוב להציע, נדבר. בינתיים בלה בלה בלה.
גרנאש בלאן ריטון אמפורה 2106 בטעימה: יין מאוד פופולרי בקליפורניה, וכנראה הרעיון לעשות אותו באמפורה הגיע משם. מה מצופה מגרנאש לבן? היין צריך להיות פירותי ועסיסי, עם טעמי תות ופרי הדר. לצערי, ביין של אמפורה החומציות השתלטה על הכל. באף יש מתקפה חדה ולא נעימה של קליפת לימון בוסרית, שמובילה לטעמים מרירים בפה. טעמי הפרי כמעט ולא קיימים, ואם הם כבר צצים, מדובר בעיקר בטעם האשכולת המרירה והלא נעימה. יין שהיה ראוי לגנוז אותו – בטח כיין הראשון של הנבחרת החדשה.
2: חגיגות הבוז'ולה בישראל: הגיע הזמן להפסיק עם השטות הזו
כמדי שנה, חוגג עולם היין את הבציר החדש ביינות הבוז'ולה המיוצרים בצרפת, בדיוק בחצות של יום החמישי השלישי של חודש נובמבר (בין רביעי לחמישי). כמו כל היינות הצעירים באשר הם, הבוז'ולה נובו (Beaujolais nouveau) – יין אדום מענבי גאמיי שמתאפיין בטאנינים נמוכים וחומציות גבוהה. זהו יין שמשחרר ניחוחות וטעמים בעיקר של תות שדה ופטל.עיקר כוחם ופרנסתם של יינות הבוז'לה הוא ביחסי ציבור מצוינים, שעובדים בצורה מושלמת ומתוזמנת בכל העולם. מיליוני בקבוקים נשלחים כל שנה לכל העולם, וברעש ובצילצולים נפתחים באותו זמן. הרעש והצילצולים ימשיכו בדרך כלל גם לאחר שתתעוררו מכאב הראש שהיינות האלה מעניקים, התקפת חומצה ביין שלא ממש מוכן ולא ממש יין – זו אולי ההגדרה הכי טובה של היין הזה.
בגלל החוק בישראל, אצלנו הסיפור הוא ביום חמישי – כבר יצא עוקץ החגיגה בחצות, כשבהרבה חנויות יין מנסים לחקות את החגיגה העולמית, וזה נחמד כדי למשוך אנשים לחנויות. בראשם בולטת רשת דרך היין של האחים שקד – חברים אישיים של מובילי הבוז'ולה בצרפת. יש מספיק יינות ישראלים צעירים שנמצאים בחנויות היין; יינות יותר מוכנים, ואפילו במחיר נמוך מזה של הבוז'לה הצרפתי. כל הר חרמון של יקב רמת הגולן, כל יסמין של יקב רקנאטי, כל הסדרה האזורית של יקב כרמל, סדרת בין של בנימינה, סדרת VISION של יקב טפרברג, סדרת פרמייר של יקב ברקן, סדרת גרשטיין של יקב ירושלים, הסדרה הצרפתית של יקב מוני. à la vôtre.
3: תערוכת Sommelier 2018 – בן עמי הבין שצריך להשתנות
היכל התרבות התל אביבי שוב יארח בינואר הקרוב את תערוכת היין המקצועית Sommelier שמפיק סטודיו בן עמי של אבי בן עמי. זו השנה ה- 15 שיתקבצו להם יחד מסעדנים, סומליירים, נציגי מזון ומשקאות של בתי מלון, בעלי חנויות, עיתונאים, בלוגרים ומדיה מחו"ל. כל אלה, תחת קורת גג אחת, יבואו להכיר מקרוב את הייננים ובעלי היקבים ' אחד על אחד'.
במשך שנים הייתה התערוכה מיועדת רק לקהל המקצועי, השנה החליטו המארגנים לאפשר גם לקהל חובבי היין להגיע לתערוכה בשעות הערב (18.30 עד 22.00), ובקניית כרטיס כניסה הם יקבלו שובר של 50 ₪ לטובת קניית בקבוק יין ישירות מהיקב בו יחפצו. אני כותב רבות על ריבוי התערוכות בארץ, כאשר היקבים משקיעים אלפי שקלים על דוכן היין, עיצובו, החזקת צוות, וכמובן עשרות בקבוקי יין שנפתחים ונמזגים חינם לטועמים, סוף סוף מאפשרת תערוכה ליקבים להיות חלק ממעגל הרווח של המפיקים, וזה כשלעצמו אולי יפתח את הראש של בעלי היקבים לדרוש זאת מתערוכות אחרות בהן הם משתתפים.
אסור ליקבים להקל ראש בתערוכת סומלייה – זו לא עוד תערוכה שעושה רק חור בכיס. צריך לבוא מוכנים עם כרטיסי ביקור, עלונים, דיסק און קי, יינות שנטעמו מראש לפני מזיגתם, קירור נכון של היינות הלבנים והסמוקים, צוות מקצועי שמכיר את היקב ואת היינות, לקבל מהמבקרים כרטיסי ביקור, כתובות מייל על מנת לשמור על קשר, לדעת לזהות קונים פוטנציאליים ולהקדיש להם זמן ויחס אישי. המטרה שלכם היא למכור יין, ולמצוא עוד מקומות בהם היין שלכם יימכר. זו תערוכה שצריכה להיות מנוצלת עד תום מבחינתכם. אתם מקבלים את הקהל הכי חשוב בימים שאתם מציגים. נצלו זאת.
נצלו גם את האסטרטגיה שנבנית כראשיתה של מסורת חדשה, בה התערוכה מהווה את יריית הפתיחה לשבוע יין ישראלי ברחבי הארץ בתאריכים 19-15 בינואר. הזמינו את הקהל לבוא אליכם ליקב או למרכז המבקרים, עשו מבצעים על יינות. גם חנויות היין שמשתתפות בשבוע היין יעשו מבצעים. המטרה היא לקדם את תרבות היין בישראל, להרחיב את מעגל חובבי היין, ולעודד שתיית יין בכל ימות השנה ולא רק בחגי ישראל. תערוכת Sommelier – האצילות מחייבת השתתפות.
בתחילת חודש ינואר נפרסם ביקורת על יינות שמשתתפים בתערוכה ואת המלצתנו מה אסור לפספס. יהיה מרתק, שונה, מעניין, ובעיקר טעים.
4: מכון היין ייסגר אבל לא
השבוע התפרסמו מספר כתבות על כך שהוחלט לסגור את מכון היין, שתפארתו הייתה תחת ניהולו של שלמה כהן ז"ל (בתמונה) – מי שבמשך שנים עמד בראש המכון והיה שומר הסף של תעשיית היין. ידיעה זו גרמה להרבה תגובות, וכבר היו כאלה שראו בזה עוד מסמר בארון של כל תעשיית היין בישראל. אז נכון שבמשרד הכלכלה מתגבשת החלטה למכור את מכון היין לגורם פרטי, כפי שהוא עם הנדל"ן שלו ועם השם שלו "מכון היין". מי שיקנה את מכון היין כפי שהוא מוצע, יצטרך כמובן להשקיע מיליונים בבניית מעבדות חדישות, אבל לקבל את השם המנדטורי זה מה ששווה הרבה כסף. הדבר דומה לצוואתו של אלברט איינשטיין, לפיה זכויות היוצרים על פרסום שמו ודמותו שייכים לאוניברסיטה העברית. השם עצמו יכניס כסף. מי שינסו לקנות אותו הם אוניברסיטת אריאל, שכבר עכשיו מחזיקה מעבדה משוכללת ויקב מחקרי, או מכללות היין (קצרין, אוהלו ותל חי),וכמובן אנשים פרטיים שרואים בעסק הזה רווחיות היקבים לא יוכלו להשתתף במכרז בגלל ניגוד עניינים.
יש לקחת בחשבון כי בעוד מספר חודשים יהיה אפשר להסתמך על בדיקות מעבדה אירופאיות ואמריקאיות לצורך הבאת יין ואלכוהול לארץ, ללא צורך בבדיקת מכון התקנים, שיוכל לבצע בדיקות פתע בלבד.
תגובת משרד הכלכלה לא התקבלה עד לסגירת הכתבה. תגובת מועצת גפן יין (צחי דותן): "חשוב ביותר שלענף היין לא תהיה רק מעבדה אחת אלא כמה שיותר, ולכן חשוב שכמה שיותר מעבדות יפתחו".
