אין צורך לחדד ולחזור על העובדה שכולנו מתגעגעים לחיים שהיו לנו לפני שהגיעה אלינו לרעה שנת 2020. התשוקה הבוערת להגיע למקומות רחוקים ואקזוטיים ולנופים מיוחדים; הגעגוע הגדול המבעבע לטעימה מרגשת של טעמים אחרים, שכבר שנה שלמה לא הגיעה לסיפוקה – אלה מוליכים אותנו לחפש אלטרנטיבות מקומיות.
אין ספק שטיול ברחבי העולם מתקשר אצלי מיד עם מסעדות רחוב מצד אחד, ומצד שני עם מסעדות מישלן עם הרבה טעמים חדשים. בראש רשימת התשוקות הקולינריות העולמיות עומד אצלי המטבח האסייתי על טעמיו המגוונים. מטבח רב גוני זה מועדף גם על החך הישראלי. אין ספק שהמטבח האסייתי מהווה מתחרה מרכזי ועיקש למטבח האיטלקי, שכבש את ליבו או יותר נכון בטנו של הקהל הישראלי כבר מזמן.
אחד ממובילי הדרך שתרמו לשינוי שעבר המטבח האסייתי אל לב הקונצנזוס הישראלי, הוא השף בועז צאירי. כאשר שף צאירי פתח את מסעדת 'סאקורה' בירושלים לפני יותר מ- 20 שנה, אמרו בברנז'ה שזה מהלך שנועד לכישלון ברור. מטבח יפני בישראל?! מי יגיע? מי מכיר? אכן ההתחלה לא הייתה קלה. הגיעו מעט אנשים, נאמר את האמת בעיקר חברים. בועז ביקש מהם לשבת ליד השולחנות החיצוניים "כדי שהמסעדה תיראה מלאה", הוא אמר. אבל מאז בועז גלגל כבר הרבה רולים של סושי משובח, וכבר אינו צריך להזמין אנשים לשבת כדי שיראו. המסעדה נחלה הצלחה גדולה, וגם נפתחה לה אחות קטנה בתל אביב.
הרבה שואלים איך הבחור התימני מרחובות הפך להיות השגריר הרשמי של המטבח האסייתי בארץ בכלל, ושל יפן בפרט. בועז למד באוניברסיטה גיאוגרפיה. במסגרת לימודיו הגיע לקנדה שם עבד בשמורת אינדיאנים והתמקד בתיווך בין המשלחות של היפנים שהגיעו לשמורה לבין האינדיאנים. כך נפתח ליבו ליפנים, וכך גם הכיר את אשתו קיוקו, איתה חזר לארץ והקים משפחה יפה וגם פתח את סאקורה.
לימים סאקורה נסגרה, ואני עדיין חשה געגוע לראמן הנהדר שבועז מכין. לאחרונה, ובמיוחד בתקופה זו של ימי (או שנות) קורונה, בועז ממציא את עצמו מחדש – מייצר ראמן וסושי לאירועים, מפעיל משלוחים, וגם מקיים סדנאות לבישול יפני מסורתי, ולבישול מסורתי טבעוני. בנוסף לסדנאות הבישול בועז התחיל לאחרונה לקיים סיורים קולינריים מרתקים למחוזות הכי אסייתיים בארץ, כשהוא פותח בפני המשתתפים צוהר לעולם אחר שנמצא כאן ממש במרכז הארץ – בדרום תל אביב – ארץ העובדים הזרים. כשראיתי את התמונות שבועז שיתף מהסיורים שלו במכולות האסייתיות באזור רחוב נווה שאנן, היה ברור לי שאני חייבת להצטרף לסיור כזה.
כך רני רוגל העורך ואני קבענו עם בועז, ויצאנו בצהריים שמשי לסיור שהינו הדבר הכי קרוב לחו"ל שניתן לבצע היום.
כמעט כל עיר גדולה בעולם מתפארת בסוג של צ'יינה טאון שמהווה אטרקציה תיירותית, אבל לא רק. אזור נווה שאנן והתחנה המרכזית החדשה, הינו הכי קרוב לצ'יינה טאון שיש בארץ. מדובר במתחם המתפתח לאט והופך לסצנת אוכל הומה של מהגרים ממגוון ארצות. יש כאן חנויות מכולת מיוחדות, ומסעדות שלרובן בכלל אין שלט עם שם, אבל כולם יודעים שכאן אוכלים אוכל פיליפיני או שם תהנה מאוכל סיני אותנטי, כי ג'וני מבשל שם ביד רמה. כדי לראות את האזור בשיא מומלץ להגיע בימי שישי ושבת. הרחובות מלאים, וריח התבשילים עולה כמעט מכל חלון פתוח.
את הסיור התחלנו במלכה של האזור – דרגון מזון מהמזרח או DragonFood; מיני-רשת עם שני סניפים, הסניף המרכזי ברחוב ראש פינה 8, וחנות הבוטיק נמצאת בשוק לוינסקי. הכול התחיל לפני כעשרים שנה על ידי משפחת רחום. כשהגיעו לארץ עובדים זרים מגאנה, לא היה איפה לקנות את מוצרי המזון להם הם רגילים. משפחת רחום החלה לייבא לארץ חומרי גלם שקהילת אנשי גאנה חיפשה. היום מנוהלת החנות על ידי דני רחום, דור שני בעסק, עם בתו עמית.
דרגון מייבאים למעלה מ 250 סוגים שונים של מוצרי מזון ובישול מסין (85%), תאילנד, פיליפינים, וקצת וייטנאם. מגוון גדול של סוגי אטריות, אצות, סויה המוצק ובנוזל, רטבים, חטיפים סיניים, ירקות כבושים, וקטניות. בנוסף. אחד המוצרים החדשים שמיובאים לארץ לראשונה הוא יובה (yuba) – חלבון טופו מיובש (46% חלבון) שמשרים אותו במים ואז מקפיצים. "להיט בקרב טבעונים, יש לו מרקם נעים יותר מטופו", אומרת עמית, שמגלה לנו את הסיבה לכך שלכל מוצר מזון סיני בחנות יש מספר גרסאות: "הסינים אוכלים רק מוצרים שהם מכירים מאזור מגוריהם, ואנחנו דואגים לכך בהתאם".
בועז צעירי מרגיש בחנות דרגון כמו בבית, מכל פינה קוראים לו חומרי גלם מיוחדים: "את זה אתם חייבים לטעום", "את זה אתם חייבים להכיר ולנסות". כשבועז מסביר לעומק את דרך הייצור והבישול של היובה, העיניים שלו ממש בורקות. ליובה יש חשיבות גבוהה במטבח היפני והסיני, הודות לריכוז הגבוה של חלבון איכותי שהופך אותה ללהיט במטבחים אלה. בנוסף לכול אלו ניתן למצוא בדרגון גם כלי בישול למטבח האסייתי, אבל אנחנו בשלב רעב הצהריים.
אחרי שהכרנו כל כך הרבה מוצרים מיוחדים, היה ברור שחייבים לטעום מהם. בועז הוביל אותנו למסעדה של ג'וני במרחק מספר צעדים מהחנות. מי שעובר ברחוב ולא מכיר, לא יזהה את המקום – וחבל. מסעדה סינית אותנטית עם מבחר מצומצם של מנות המוצגות בתצלום על הקיר. לא צריך לקרוא סינית כדי להזמין – מצביעים ואומרים "את זה".
ישבנו בחדר האחורי של ה -VIP כמו שבועז קורא לו. לשולחן הגיעו באן ענק תפוח ואוורירי במילוי בשר, וקערות נודלס נהדרות ממש מעולם רחוק.
ממשיכים לכיוון התחנה המרכזית "החדשה" של תל אביב. נכנסים ללבירינט המבלבל של התחנה ומחפשים את השילוט לקומה הרביעית. כאן הקסם מתרחש. בקומה 4 יש חיים אסייתיים אמתיים. לרגע הרגשתי כמו באחד הקניונים הענקיים בבנגקוק. מעיל ב- 10 ₪, 3 חולצות ב- 20, וגם אוכל טעים וזול לאלו שמחפשים משהו קצת אחר.
במתחם יש מספר חנויות מכולת אסייתיות קטנות, אבל המרכזית והמיוחדת בהן היא "מקתי קבלאן" (על שם רשת חנויות מוכרת מאוד מהפיליפינים) שבבעלות אלי שרביט. את פנינו מקבל נטע, בחור מקסים בעל ידע רב, המציג בפנינו בגאווה את המבחר המרגש של הירקות האסייתיים הגדלים כולם בארץ – הוא מדגיש. חצילים קטנטנים, עלי קארי טריים, שורש קסווה, נבל, במיה תאילנדית, שאר סוגים שונים של עלים ועוד ועוד. בנוסף סוגים שונים של מתוקים, תבשילים מוכנים בפורמט של "מנה חמה" המוכר לנו – ממש לונה פארק לאוהבי הבישול. מסתבר שעיקר האקשן כאן בשישי ושבת, כולל אוכל מבושל פיליפיני (בעיקר) שמביאים הנה למכירה.
את הסיור סיימנו בממלכת הסכינים הבלתי מעורערת – לובלינסקי, המייבאים לארץ את השמנה והסולתה של סכיני האיכות לבשלן המקצועי והביתי, בניהולו של שרגא לובלינסקי, דור שלישי בחנות. עסק ותיק בו אפשר או לדעת מחפשים, לקחת ולשלם, או לטייל בחנות ולשמוע תיאורים ומפרטים, ולצאת עם סכיני החלומות שלכם.
חוויה לבלות שלוש שעות במחיצתו של בועז; בעל ידע אין סופי בתחומו, וחשוב מכך – רצון ענק לשתף ידע זה וללמד כל דורש. היה לנו טעים ונעים מאוד, חזרנו הביתה עם סלים מלאים במוצרים "מוזרים" שמעולם לא ניסינו, וטעמים שלא היכרנו.
דברו עם בועז צאירי לתיאום סיור או סדנת בישול 054-2610054
הכותבת היא שף איריס לוי – קולינריה עילית במיטבה, 054-4944205 ובפייסבוק
