אין כמו לפתוח את חג סוף השבוע, שעבורי מתחיל תמיד בחמישי בערב, באירוע יין. רק המחשבה עושה לי שמח בלב וציפייה אמיתית לשעות אחה"צ, בהן יסתיים לו יום העבודה ויהיה מותר כבר להתחיל בחגיגה. ערב זה הפך אצלי ל- "Sisters Night Out", וביחד עם אחותי האהובה, שהקפידה גם לצלם, יצאנו לחוויית אירוע פתיחת פסטיבל היין ה-15 של יקבי מטה יהודה, שהחל ב- 24 באוקטובר ויימשך עד 21 בנובמבר 2013.

השנה בחרו המארגנים לערוך את אירוע הפתיחה באתר מיני ישראל בלטרון, ועל כך שאפו ראשון. המקום, האווירה, האוויר שאפשר להריח בו את ארומות היין, כבר היו נקודת פתיחה טובה. המרחבים ומקומות הישיבה הפזורים אפשרו גם זמן מנוחה ונשנושים בין טעימת היינות, כך שניתן היה להמשיך את הערב בהנאה גדולה.

גם הפעם לא לגמרי הצלחתי לטעום כל מה שרציתי, ושוב היה לי קשה לוותר על מה שאני כבר מכירה ואוהבת, אבל כמו תמיד שמתי לי יעד לטעום לפחות ארבעה יקבים חדשים שאני קצת פחות מכירה. חלק מהתוצאות היו עצובות וחלק מעניינות. אז הנה הן הטעימות שלי באירוע פתיחת פסטיבל היין ה-15:

יקב סוסון ים – היינן זאב דוניא, שחיכה ממש רק לי בדוכן היין הראשון עם חיוך רחב, הטעים יינות אדומים, אבל אני ביקשתי בביישנות יין לבן. הבקבוק נשלף מיד מתחת לשולחן ונמזג לכוס: שאנין בלאן 2012. צבע זהוב שקוף, עם ארומות אננס ואגס, ים של פירות באף. ליין חומציות נמוכה עם מעט מרירות בפה, גוף בינוני, טעמים הרמוניים עם סיומת ארוכה. אני ממליצה.

יקב עגור – היינן שוקי ישוב. טעמנו רוזה בטעימת חבית ועוד שני יינות אדומים. אני בוחרת לספר על לים 2011 שהוא יין קצת אחר, ים תיכוני משהו, בלנד של סירה ומורבדר, 50% כל אחד. היין שהה 14 חודשים בחבית עץ אלון צרפתי, צבעו אדום בהיר, בעל ריחות פירות יער אדומים עם חמיצות הדרית מסוימת, גוף בינוני עם טעמי הדרים וחומציות מורגשת מדי. טאנינים גבוהים וסיומת בינונית ומעט מלוחה. היין לא שגרתי, מעניין. אני הייתי שותה אותו קר בערב קיצי לא חם במיוחד.

יקב כץ – היינן יוסי כץ ובתו ליה כץ שאחראית על הבלנדים, קיבלו אותנו בחיוך ועם רצון להסביר. היינות כשרים, ללא תוספת של חומצה גופריתית, ובעלי מתיקות גבוהה יחסית. טעמנו את שלושה היינות ששמם נקרא על שם הרים באזור, אני בוחרת לספר על שניים: BARON 2009 – מורכב מ- 53% קברנה סוביניון, 40% מרלו ו- 7% קריניאן, התיישן 24 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי.
ליין צבע אדום עמוק, ארומות פירות יער חמצמצים. יש הרמוניה בין הארומות לטעם והיין מאוזן, בעל חמיצות בינונית עם סיומת בינונית.
יין בסגנון פורט – מגיע לכ- 18% אלכוהול, יושן 4 שנים בחביות עץ. צבעו אדום-כתום, בעל מתיקות מאוזנת ולא גבוהה מדי, בהחלט יין קינוח משובח.

יקב צפרירים – שם פגשנו את עומרי, הבן של לורי הייננית, וטעמנו שלושה יינות.
Lavnin 2011 – מורכב מ- 50% קברנה סוביניון, 25% סירה ו- 25% פטיט סירה. ארומות של פרי וכך גם הפה. יין בעל טאנינים גבוהים אך מרגיש מאוזן בפה, חביב לשתייה כבר עכשיו.
Patron 2011 – יין הדגל שהוטעם באירוע. 67% סירה, 33% קברנה סוביניון, היו לי ציפיות גבוהות. הצבע אדום עמוק, אבל לצערי האף הריח עץ ישן מעורב בנפטלין. טאנינים גבוהים ולא נעימים, חמיצות גבוהה מדי, היין לא מאוזן ומעט מאכזב.

יקב ענתות מאוד עניין אותי. אעשה זאת בקצרה והכי פחות כואב שאפשר. טעמתי שני יינות:
שיראז 2008 – הריח כמו רפת, עם חמיצות מאוד גבוהה, סיומת קצרה וחוסר איזון גמור, פשוט יין לא נעים, אכזבה אמיתית.
מרלו 2008 – ריח של פירות יער, חמיצות גבוהה בפה, טאנינים לא נעימים, שוב חוסר איזון ואכזבה גדולה.

מפה, החלטתי לעבור ליקבים בעלי שם, שבדרך כלל אני לא פוקדת כי אני מכירה אותם, אבל הייתי חייבת לתקן את החוויה ולהעניק לעצמי איכות, כי בכל זאת אני בפתיחתו של חג סוף השבוע.
ביקב עמק האלה פגשתי לראשונה את הייננית לין גולד, אישה מקסימה, נעימה ומסבירת פנים, שהעניקה לי תשומת לב מרבית ואכפתיות גבוהה.
לין מזגה לי רוזה 2011 מסדרת EverRed – מורכב מסירה ומרלו, בעל גוון אפרסק. יין פירותי וקליל, בעל מתיקות וטעמים מאוזנים, יופי של יין ישראלי, מומלץ בחום.
טעמתי את ה- EverRed 2010 – בלנד של מרלו וקברנה סוביניון, יין העונה בהחלט למונח Best Value. עונג של יין בעל ניחוחות פרי יער שחור, עם גוף בינוני, מעט תוסס בפה, סיומת ארוכה עם טאנינים עדינים, שלמות תמורת 75 ₪.
קברנה סוביניון 2009 – יין זני, 15 חודשים בחבית, בעל טעמים עגולים ומאוזנים, פירותי באף ובפה, סיומת ארוכה. יין מעולה, הפעם פחות זול: 118 ₪.

הביקור בדוכן יקב קסטל, היה למען העונג האישי שלי. ידעתי שפה לא נופלים. טעמתי הכול, אבל אציין את המושלם והיקר: Grand Vin 2010, בלנד בורדולזי (קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, פטי ורדו ומלבק), יושן 20-24 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי חדש. צבע אדום עמוק נהדר, טעמים עגולים ושלמים בפה, סיומת מאוד ארוכה שאינה עוזבת דקות ארוכות. חברים, זה יין מושלם.

עשיתי ביקור חברים, לחיבוק ולגימת יינות אהובים, בעוד שני יקבים:
יקב נבות, שם טעמתי יחד עם היינן מוטי בוהדנה, קברנה סוביניון 2009. יין זני, פירותי, עם ניחוחות של פרי בשל, חמיצות מעט גבוהה, טאנינים בינוניים עד גבוהים עם סיומת בינונית.

בדוכן יקב שריגים, לגמתי יחד עם אוריאל ורונית יין שאין להחמיץ:
באריק 2006 – בלנד של 95% קברנה סוביניון עם 5% קברנה פרנק, יושן 18 חודשים בחבית. ארומות פרי יער בשיאו. יין עגול ומלא, סיומת ארוכה. פשוט נפלא.

את יקב צרעה – יינן ערן פיק, שמרתי לסוף, ולו רק כדי לטעום את נווה אילן 2012, אחד היינות הלבנים המושלמים ביותר שיש לנו בישראל. שרדונה מעולה, עם ריח תפוח עץ ירוק ומעט הדרים. איזון שלם בין האף לפה, חמיצות מאוזנת וסיומת ארוכה, חגיגה.

סיימתי את הערב ביקב BRAVDO, שם טעמתי יין מוכר ואהוב:
שרדונה 2012 – יין פירותי עם ארומות של אגס ותפוח. מאוזן, עם סיומת בינונית.

בדיוק אז טרחו להודיע במערכת הכריזה במקום, שכדאי לדלל קצת את היין במים ו/או קפה, עם מוטי בוהדנה מיקב נבותמאחר ושוטרי משטרת ישראל הנאמנים, מחכים לנו החוגגים מיד עם היציאה ממיני ישראל, עם עשרות פיות פלסטיק לנשיפה ובדיקת אלכוהול.
זה לצערי החזיר אותי למציאות. מיד התחלתי להעמיס מים ולהתפלל בעיקר שיתפסו את הנהג שיסע לפני. למזלי הרב, ואתך הסליחה נהג, כך באמת היה.

אם לסכם: היה אירוע חביב, מפגש פסגה של יקבי האזור, שבהחלט יש להם מה להציע, לחלקם ברמה מאוד גבוהה. לתחושתי האירוע נגמר מוקדם מדי, אבל אולי כי תמיד קשה לי כשהחגיגה נגמרת.


צילום ריקי יעקבי (פרט ליקב צפרירים)