צינה אבידן ז"ל – שלוש שנים ויינות חדשים של היקב

ביום שני 9 במרץ תעלה משפחת אבידן לקברה של צינה ז"ל לציון יום השנה השלישי למותה, לאחר שלושה חודשים בלבד של מאבק במחלת הסרטן, שסימניה ניכרו בה בהופעה הפומבית האחרונה שלה בחתונתה של בתה.
בסמיכות תאריכים מצמררת, ואולי מכוונת, כינסו אנשי דרך היין בחנות החדשה שלהם בדרך השלום בתל אביב, קבוצת כתבי יין למפגש עם שלמה אבידן, בעלה של צינה ושותפה ליקב הבוטיק המשפחתי.

הסיבה הייתה הצגת יינות חדשים של היקב מבציר 2013, לאחר דילוג על עשיית יין ב- 2012, אך שלמה אבידן וטל שקד וקובי שקד מדרך היין, הציגו הרבה יותר מאשר יינות. הם הציגו חברות אמיתית, הרבה הערכה הדדית, ושותפות לדרך היין – כשם הרשת.

היקב, שייצר בעבר כ- 20,000 בקבוקים במשכנו בקיבוץ אייל בשרון, , שוכן היום במושב רמות נפתלי (בתקן יקב טריו בתוך יקב רמות נפתלי של איציק כהן) ומייצר היום פחות מכך, אך במקרה זה לא נראה כי המטרה היא גידול כמותי. היינן הוא עמית טולדו – יינן יקב טריו, למד בפירנצה, עבד בצפון איטליה, בניו זילנד וגם לקח חלק בבציר בשמפיין.

וכך אמר לנו במפגש שלמה אבידן, בדברו על המשכיות יינות אבידן והשת"פ בין דרך היין למשפחת אבידן:
"יקב הבוטיק שלנו הוקם ברעננה בשנת 2001 ועבר לקיבוץ אייל ב- 2004. מתחילת הדרך התייחסנו לעשיית יין כמו לאמנות; בלי מסגרות ובלי מגבלות, עם המון תעוזה וחוצפה, חדשנות ויצירתיות, כדי לעשות יין איכותי ייחודי עם סגנון מזוהה. הצלחנו לספק ללקוחות חוויית יין מהנה.
היו שנים בהן הייתי מחוץ לפעילות השוטפת של היקב. מאז שמצאתי עצמי חוזר ליקב – היה תענוג לשמוע דברים אלה מלקוחות.
צינה הייתה הייננית, והובילה את היקב להכרה והישגים בארץ ובעולם. שירה בתנו עבדה לצדה בשיווק ומיתוג. אני התמקדתי בעבודה בכרמים וליוויתי את הייצור, אך כשהיקב גדל צינה הייתה הציר המרכזי.
כשצינה חלתה, היא נפטרה אחרי שלושה חודשים במרץ 2012, כך שלאירוע היום יש סממנים מרגשים.
צינה הספיקה להכניס לחביות את יין 2011, אך מותה טלטל את כולנו, וכל נושא חזון היקב ועתידו היו בספק. רבים הציעו עזרה, ביניהם קובי שקד, לו היו עם צינה יחסים מיוחדים, שהבטיח לעזור ככל האפשר.
מאז היו לי עם קובי לא מעט שיחות על המשך דרכו של היקב. מצד אחד, מותה של צינה הותיר חלל עצום שביטל את הכיף בעשיית יין, אך רציתי למצוא דרך להמשיך, והייתה דרישת משרד הבריאות לא לייצר יין ביקב שלנו בקיבוץ אייל.

צינה וקובי היו שני דעתנים, שהתווכחו אך ידעו לעבוד יחד. הפקנו יין תג אדום שנמכר רק בדרך היין, ובהמשך גם יין נוסף.
הקשר האישי והעסקי ביניהם העמיק. לקראת סוף בציר 2011 קובי התקשר אל צינה, וסיפר שהוא יושב עם נציג יצרן החביות על פטי סוליי 2001 – בקבוק היין הראשון שצינה נתנה לקובי, ושניהם התמוגגו מהיין. שיחה זו התקיימה שלושה חודשים וחצי לפני מותה של צינה.
קובי עמד בהבטחותיו, ודרך היין הפכה למפיץ המרכזי של יקב אבידן, מה שהוביל לשת"פ בינינו בייצור ובשיווק המותג.
מעתה ואילך יינות אבידן יהיו כשרים – בניגוד לרצונה של צינה בחייה, שניסתה להשיג כשרות ללא רבנות, ואני מתנצל על כך.
בציר 2013 הכשר התבצע במתחם טריו ברמות נפתלי, וליצירת בידול בין יין כשר חדש ליין לא כשר מבצירים קודמים, התוויות שונות מעט, וכך גם הבקבוק.
המדיניות היא לשמר את הסגנון הייחודי של היקב, לחדש עם יינות מרגשים, ומדי פעם עם זנים חדשים, כמו נביולו, מלבק ומורוודר שלא היו לנו קודם. קו נוסף שלנו הוא לייצר ולמכור יינות איכותיים במחירים סבירים.
אני מודה ליקב טריו על השת"פ, על ההחלטה לשמר המותג, והמשך החזון של צינה, ובכך אני מרגיש שאני מקיים את צוואתה לא כתובה של צינה".

טל שקד מדרך היין אמר: "היינות של יקב אבידן נמכרים בחנויות דרך היין, ואולי נמכור במספר מסעדות. אנחנו שמחים שאנחנו ממשיכים את הקשר שהיה לנו עם צינה. רעיון הפרויקט הוא לשמר את חזונה של צינה, ולשמור את שלמה אבידן בענף היין. אין לנו תכניות גידול אלא הוספת זנים חדשים ויצירת בלנדים מעניינים".

אלון גונן כותב לצינה אבידן:
צינה, הרי לא באמת חשבת שנפסיק לשתות את היינות שלך.
פעם בחודשיים שלושה אני קופץ לבית הקברות ברעננה, מבקר אותך. יש שם שתי כוסות יין על הקבר, ואני מביא איתי בקבוק, ומניח אותו על הקבר במקום להניח אבן קטנה על פי המסורת. נראה לי יותר מעניין לשים יין. כל פעם אני בוחר משהו חדש מיקבי הבוטיק הישראלים, ולפני שבוע הבאתי לרעננה את אמפורה מקורה 2007 של ארקדי פפיקיאן. נראה לי הולם ומכובד שתציצי על היין הזה בשנה השלישית למותך.
היום נפגשנו בדרך היין בחנות החדשה בדרך השלום, והשקדיות הציגו בפנינו את היינות החדשים שנעשו לכבודך, שלמה, בראש השולחן הציג את המשך מפעל חייך בגאווה גדולה.
היה זה אירוע מרגש עבור כולנו. לצד שלמה ישב היינן עמית טולדו, שהציג לראווה את היינות החדשים של יקב אבידן משנת הבציר 2013. את היינות בצר ורקח היינן המוכשר יותם שרון. יותם החליט על יינות שלא בטוח שהיית אי פעם עושה, או מתקרבת לזנים הללו שלא תאמו את השכלתך והמסורת הצרפתית, אבל ללא ספק אלו יינות שונים בנוף הישראלי; חצופים יותר וקשים לעשייה, אז אולי הם כן מתאימים להיות הראשונים שיוצאים לשוק מהיקב החדש.

טעימת היינות
אבידן תג אדום 2013
בלנד של קברנה סוביניון וסירה. מקור הקברנה סוביניון בעיקר מכרמים בהרי יהודה ליד שילה, והסירה מגיע מדרום רמת הגולן ליד נוב.
מדובר ביין נגיש, שמאוד מתאים לאוכל. חמיצות נפלאה ואיזון של קברנה וסירה טובים מאוד. הקברנה העניק גוף טוב ומורכבות של פרי והסירה העניקה את התיבול האופייני לה. עפיצות משובחת ואפטר טייסט מעט מעושן. האלכוהול קצת מפריע, בעיקר באף.
המחיר 60 ₪. מדובר באחד היינות עם VFM (תמורה למחיר) שווה ביותר

סדרה זנית – אבידן נביולו 2013
ענבי הנביולו מגיעים משיפולי הר מירון באזור כפר שמאי.צבע חלש גם במונחים של נביולו, אבל טעמים מעניינים ושונים. היין יושן בפלקסקיוב, מיכל הפולימר האוסטרלי. מעט טעמי עץ מחבית ישנה העניקו אפטר טייסט מעניין מאוד. 14.5% אלכוהול. 1,250 בקבוקים יוצרו ממנו.
מבחינת זן הנביולו, אותי באופן אישי ההתעקשות לגדל אותו בישראל ולהפיק ממנו יין, היא כמו להגיש כבד אווז לא מפוטם. יקב דרור מגדל את הענבים ואף עושה ממנו יין, שווה לקנות בקבוק אבידן נביולו ולהשוות אותו עם הנביולו של אורנה צ'ילאג, שקיבלה השנה את הענבים של יקב דרור. לאורנה יש השכלת יין איטלקית, ומעניין איך היא תתמודד עם זן זה.
המחיר 79 ₪

סדרה זנית – אבידן מורוודר 2013
המורוודר הוא זן שלא כל כך עומד בפני עצמו, ויחסית למורוורר ישראלי באבידן מדובר ביין עמוק ועשיר, עם תיבול טוב, נקי ומענג מאוד. אולי עוד קצת עץ היה נותן לו סמיכות טובה יותר. בשניות הראשונות היין מעט מחוזר, אבל החיזור נעלם מהר מאוד, וזהו אחד היינות המעניינים והשונים שתמצאו על המדף. יופי של יין שאפו גדול.
המחיר 79 ₪ – VFM מצוין. בוקבקו 1300 בקבוקים בלבד. להשיג ולחוות

סדרה זנית – אבידן מלבק 2013
הענבים הגיעו מרמת נפתלי, ליד מושב דישון. 12 חודשי בחביות עץ אלון, רובו צרפתי ומיעוטו אמריקאי. 14.5% אלכוהול. 750 בקבוקים יוצרו ממנו.
זו התנסות עם זן שלא עבדו איתו. נהנים מהעשייה ומצפים לתוצאה. יופי של יין, אם כי מעט מימי.
המחיר 79 ₪ – VFM

אבידן קברנה סוביניון 2013
הענבים בעיקר מכרם שורש שבהרי יהודה, ומעט מכרמים ברמת נפתלי ליד מושב דישון. 12 חודשים בחביות אלון צרפתיות, ממגוון יצרנים, מהן 20% חדשות. 14% אלכוהול.
יין מאוד חמאתי, חמיצות מצוינת, פרי טוב, בשל ומוצק. בפה יש טעמי קברנה קלאסי, והעץ נמצא רק בקצוות ומורגש מעט וניל. משחק מאוד מעניין בטעמי העץ עושה לקברנה הזה רק טוב. יופי של יין. אחד מהמשובחים.
המחיר 79 ₪ – VFM לחלוטין. יין לאוכל.

אבידן קברנה סוביניון 2011 – לזכור את צינה
הענבים מבציר מאוחר – מאפיין של מרבית היינות של צינה אבידן. זה היה הבציר האחרון שלה, והיא לא הספיקה לבקבק אותו. היין חיכה 24 חודשים בחביות וטופל בנאמנות על ידי שלמה אבידן.
המחיר 120 ₪. כל מילה נוספת מיותרת לגבי היין הזה. אהבה.

לסיכום: יותם שרון היינן העניק לנו יינות מעניינים ומרתקים. השקדיות העניקו אכסניה מחבקת והמשכיות לצינה אבידן. שלמה אבידן ממשיך במסורת ובעשייה של צינה ובכבוד גדול וראוי.
אני מאחל לעמית טולדו, היינן החדש של יקב טריו ויקב אבידן, הרבה הצלחה ביינות שיפיק בשנה הבאה.
עמית, עוד יותר אני מקווה שרוחה של צינה אבידן תהיה סביבך, על מנת להעניק לך מעט מהאהבה שהייתה לה ליינות משובחים. אני פה משגיח.

סוף דבר: היין של צינה שחזר אל שלמה למשמרת
בתחילת השבוע, לפני המפגש עם שלמה אבידן בדרך היין, התקיים ביוזמה של אלון גונן יחד עם חבורה ענקית של עושי טוב: מסעדנים, ייננים/יקבים, אנשי רשת מלונות דן ובית ספר דן גורמה, ערב התרמה מיוחד שכל הכנסותיו קודש לכך שנשים מוכות וילדיהן שמצאו מקלט בחמישה אתרי מסתור, ייהנו מארוחת ליל סדר וצ'ופרים נוספים.
במסגרת ערב זה התקיימה גם מכירה פומבית של יינות ישראליים מובחרים בבקבוקי מגנום ודאבל מגנום, אותה ניהל אמנון פאר.
אחד הבקבוקים עליהם התנהל "מאבק" בין שניים שהתעקשו לקנות אותו ולתרום את התמורה – חובב יין ותיק וכתב היין רן בירון, ואלון גונן, היה בקבוק מגנום אבידן קברנה סוביניון רזרב 2008, אחד מארבעה יחידים שנותרו ברשותו, אותו תרם למכירה שלמה אבידן.
בסוף המאבק זכה רן בירון בבקבוק, ומיד נתן אותו לאלון גונן, שלא השאיר את הבקבוק אצלו אלא הביא אותו למפגש עם שלמה אבידן, החזיר לו אותו, וביקש ממנו לשמור אותו אצלו כחלק ממורשתה של צינה ז"ל. סגירת מעגל.

רן בירון אומר: המפגש עם שלמה אבידן היה מרגש מאוד, במיוחד לאלו שהכירו את צינה כמו אלון גונן וכמו אופירה רעייתי וכמוני, שליווינו אותה מהבקבוק הראשון שעשתה, והכרנו את התשוקה שלה לעשייה הזאת וההתלהבות שלה מכל ניחוח חדש שגילתה בכל זן איתו עבדה.
קיבלתי בהערכה רבה את החלטתו של אלון להחזיר את המגנום לשלמה, למשמרת, זיכרון לצינה.

רמי נעמן מיקב נעמן הוסיף:

נשמה גדולה שממשיכה ללוות את כל מי שפגש והכיר אותה.

צביקה אמיתי, "נחמת שותים", הוסיף:

לצינה הייתה תרומה מהותית לענף והיא היוותה ציון דרך בתעשיית היין שלנו,
יהי זכרה ברוך!

צילום אלי פרכטר