1: האם צריך להעניק פרס לשפית השנה?
מתנגן לי בראש במהלך כתיבת הכתבה הזו השיר 'נשים נשים' ששר יוסי בנאי, עם המילים והלחן של ליאו פארה (Léo Ferré) הצרפתי, והמילים העבריות של נעמי שמר: "יש רגילות ויש רעות ויש טובות נשים נשים".
השבוע נפגשו כל המי ומי הקשורים לענף הקולינריה בישראל, בתערוכת 'קולינרי 2017' שהתקיימה במלון דן בניצוחו של סטודיו בן עמי. התערוכה הייתה המקום בו יכולתם לפגוש את כולם, ולהתעדכן במה קורה בענף. מעבר לדוכנים הרבים שהיו במקום (פירות, ירקות, גלידות, גבינות, בירות, שוקולד, ציוד מטבח, תבלינים, ועוד), התקיימו גם פאנלים בנושאים שונים, ואחד הפאנלים שעניין אותי היה "אישה למטבח".
על הפודיום ישבו חמש שפיות מהמובילות בישראל, ובניצוחה של מרב סריג, עורכת מדור האוכל של טיים אאוט, התנהל דיון פורה בנושא "השפיות שוברות את תקרת הזכוכית". יהלומה לוי, איילת לטוביץ', אביבית פריאל, תמר כהן צדק ולילך רווה – חמש נשים, חמש שפיות, כל אחת עם רקורד מרשים, שמנהלות צוות עובדים של גברים ונשים. בשאלתה הראשונה, המנחה אולי ניסתה לכוון את השפיות לדעתה האישית, לפיה נשים שפיות סובלות מחוסר שוויון במטבח שנשלט על ידי הגברים.
כבר בפתח דבריי אגיד שאני חושב שנשים סובלות מחוסר שוויון בכל תחום מקצועי שדורש ויתור על חיי משפחה. לגברים יותר קל לקבל החלטות עסקיות, ולא לחשוב על ילדים, חתונה ועוד. לגברים יותר קל לנהל משא ומתן עסקי מאשר לנשים. גם זו עובדה מצערת, כי עדיין אנחנו סובלים מבעיה מגדרית בלי שום קשר לתחום עיסוק כזה או אחר.
השפיות שהתבקשו לענות על השאלה "האם לשפית קשה יותר מאשר לשף?", זזו קצת בחוסר נוחות בכיסאותיהן; הרי הן שפיות מצליחות, הרי הן שברו את תקרת הזכוכית כי הן טובות ומוכרות וידעו לסמן לעצמן מטרה. וכן, גם לוותר, כי זה מקצוע שדורש ויתור, והמשקיעים רוצים לדעת שהפקידו את מיליוני השקלים שלהם בידיים נאמנות, שיהיו מחויבות לתפקיד ולמקצוע. שף כבר מזמן אינו רק מנהל מטבח שמתבל את האוכל ומסדר עלי פטרוזיליה על הצלחת. שף הוא איש עסקים, שף צריך לדאוג למשקיעים, למשכורות לעובדי המטבח והפלור, לדעת חשבונאות ולטפל בתקציבי ענק. שף צריך לדעת לשרוד במדינה משוגעת כמו ישראל.
אין הבדל בין שף לשפית, אסור שיהיה הבדל. השנה, בטקס חלוקת פרסי הקולינריה, בו העניקו פרסים למסעדה הטובה ביותר, לבר, וגם לשף הטוב ביותר, החליטה מרב סריג, שהאתר שלה מעניק את הפרסים, להעניק גם פרס לשפית השנה ולא רק לשף השנה. אני חושב, ואני לא היחיד – גם כל השפיות בפאנל היו תמימות דעים שהחלוקה הזו של שף ושפית היא טעות ומנציחה את הבעייתיות, וחבל שנעשתה. מצד שני טענה מרב סריג, כי צריך לעשות תיקון מגדרי. אני מקווה שזו הייתה מעידה חד פעמית בבחירת קטגוריה כזו שבאמת אינה תורמת, אלא להפך. נכון, קשה להיות שפית בארץ. קשה גם להיות שף. קשה להיות כל דבר בארץ, וצריך הרבה מרפקים בכל תחום. אבל אולי זה מה שהעניק לענף הקולינריה בישראל את השפיות החזקות האלה, שעם כל הקושי הצליחו והגיעו למעמד הזה, חזקות ובעיקר מבשלות טוב ומנהלות טוב.
באותו עניין התארחנו השבוע – מבקרי וכתבי היין, בחנות דרך היין וטעמנו יין גרמני. בלי משים שאל פתאום דן ססלר "שמתם לב שאין נשים בין מבקרי היין?". תשובה לא נשמעה מאף אחד מאתנו. זה כמובן מחזיר אותי לתחילת הכתבה על "נשים נשים". למה אין בינינו אף אישה שמחשיבה עצמה למבקרת יין או כתבת יין? הרי בעולם קיימות כמה מבקרות נכבדות ביותר. שוב, אולי קל להאשים את עולם הגברים שלא נותנים מקום לנשים להיכנס לפנתאון הזה; אולי לא ממש מעניין אף אחת לבוא לטעימות יין שרובן משעממות, ולא תמיד היינות בהם טובים; אולי נשים מעדיפות לשמוע בלבולי מוח אחרים, ולא שוב שיחות על עפיצות וריח דובדבנים; ואולי כי לא נמצאה עדיין אישה שרוצה להיכנס לתחום, ולהשקיע שעות וימים, נסיעות ליקבים וכתיבת כתבות, ולא ממש להתפרנס מזה.
אני חושב שהפנתאון פתוח לנשים, והן לא צריכות רשות מאף אחד מאתנו להיכנס פנימה. הן צריכות למצוא מקום ראוי לכתוב בו, ופשוט להופיע, ובטח שלא להוכיח לאף אחד מאתנו משהו, הן צריכות רק להוכיח לקהל הקוראים שלהן שהן מקצועיות ורהוטות.
2: לין גולד – WONDER WOMAN
לפני שנה נפרדנו מלין גולד לאחר שעזבה את יקב עמק האלה. ככה, בין השיחות שאנחנו מנהלים לנו במהלך השנה, היה ברור לי שזה עניין של זמן עד שאיזה יקב בארץ יחטוף אותה ויעניק לה אפשרות לייצר יינות. ההפתעה הגיעה החודש לאחר שלין קיבלה על עצמה לייצר יין דווקא בקפריסין.
מדובר בפרויקט של יזם נדלן ישראלי ואוהב יין בנשמה, כפי שלין מגדירה אותו. והיקב שמוקם בימים אלה הוא חלק מקומפלקס שלם שכולל מלון בוטיק – GILLHAM VINEYARD HOTEL, מרכז תיירות, מסעדת שף, בר וספא יין – GILLHAMS WINE CULTURE, הצופים לים התיכון למרגלות 40 דונם של כרם שנטעו לטובת הפרויקט.
מבחינת לין, המקום החדש מאפשר לה לתת ביטוי לתשוקת העשייה הייננית שבה, ולא פחות חשוב: להיכנס לפרויקט עם ערכים וחזון שדומים לשלה. יקב הבוטיק ETEL WINERY עתיד לייצר 50,000 בקבוקי יין, תחילה מהזנים הקלאסיים – קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, סירה, גרנאש, פטי וורדו, וכמובן יינות לבנים – שנין בלאן וסוביניון בלאן. בהמשך גם הזנים המקומיים ימצאו דרכם לבקבוקים.
השליטה של לין תהיה מוחלטת, החל מרמת הגידול בכרם ועד לבקבוק הסופי, בהיותה ייננית ומנהלת היקב בפועל. היקב מתחיל את פעילותו כבר בבציר הקרוב, והקומפלקס עתיד להיפתח באפריל 2018. הקרבה לישראל – 30 דקות טיסה, תהפוך את המקום ללא ספק למוקד משיכה לחובבי היין שאוהבים את היינות של לין גולד, ומה אני אגיד לכם, אני מקנא. בהצלחה לין.
3: כפי שדוקטור שקשוקה הוא רופא כך שגריר היין הישראלי הוא שגריר
השבוע העליתי פוסט קצר בדף הפייסבוק שלי, בו כתבתי על אנשים שאוהבים להתהדר בנוצות טווס לא להם, ובתארים ריקים מתוכן שמתבססים על אגו נפוח ותו לא. לפני שנתיים כתבתי על פועלו העסקי בענף היין של כתב היין לשעבר טל גל כהן, ועל כך שכחלק מתדמיתו הוא אימץ לעצמו את התואר "שגריר היין הישראלי". פנייה מהירה למשרד החוץ אז, הבהירה לנו כי לא קיים תואר כזה, ואין שגריר יין ישראלי. חשבנו לתומנו שבכך העניין יסתיים, אבל כנראה שטבע האדם לא משתנה.
השבוע התפרסמה כתבה על תערוכת יין בסין בה העביר טל גל כהן סדנת יין ישראלי, ושוב מינה את עצמו ל"שגריר היין הישראלי", וכך הוצג בכתבה. בנוסף לכך, לטענת העיתון זו הסדנה הראשונה שמציגים בה יינות ישראלים. בדקנו את העניין עם שני גורמים. ביקשתי את תגובת משרד החוץ, וזו התגובה שנמסרה לי על ידי סגן הדובר: אין למשרד החוץ תקן לשגריר יין, ומעולם לא הוענק תואר כזה לאף ישראלי. השימוש שנעשה בתואר שגריר היין הישראלי על ידי מר טל גל כהן הוא על דעת עצמו. משרד החוץ מודע מזה זמן לעניין זה וישקול את צעדיו.
ישראל פרקר, עורך אתר היין wines-israel (בעבר שותפו של גל כהן באתר israel wines אותו פרקר הקים, אבל זה כבר סיפור כאוב בפני עצמו), ומי שמלווה את יינות ישראל בסין מזה מספר שנים, מבקש לתקן את הטעות ולהדגיש כי במסגרת האירועים הנערכים בתערוכות וסביב התחרויות, הוזמן מספר פעמים לספר מעל הבמה, בפני קהל גדול מאוד, על תעשיית היין בארץ, בתרגום לסינית כמובן. בנובמבר 2016 התבקש פרקר להרצות בכיתת MASTER CLASS מיוחדת במשך כשעה וחצי על יינות ישראל. ההרצאה לוותה בהטעמת יינות מישראל, והשתתפו בה למעלה מ- 100 איש. במסגרת התערוכה שנערכה במאי 2017 הציג פרקר שוב את יינות ישראל פעמיים לקהל גדול, בכל פעם במשך כשעה וחצי, עם תרגום לסינית. האירוע הראשון היה אירוע טעימה במתחם טעימות מיוחד, בו הסביר על היקבים והיינות הנטעמים, וענה על שאלות הקהל. האירוע השני היה שוב MASTER CLASS עם כ- 120 נוכחים ששמעו מפרקר על תעשיית היין בארץ, תוך כדי הטעמת יינות ותשובות על שאלות.
כתבי עיתונות וטלוויזיה סיניים ראיינו את פרקר פעמים רבות בשלושת הביקורים שלו בתחרות INTERWINE. במאי 2017, כתב הטלוויזיה שראיין אותו, הבין שיש פרקר הרבה מה לספר על עולם היין בארץ, והתרשם עד כדי כך שחזר למחרת, נתן לפרקר את המיקרופון, וביקש ממנו לספר מה שירצה לכמה זמן שירצה, כדי שהכתב יתרגם בסופו של דבר ויכין מהחומר תכנית שלמה.במסגרת פעילותו של פרקר בסין, והמפגשים עם מובילי דעת קהל סינים המבקרים בארץ, הוא רכש ידידים סינים רבים, איתם הוא שומר על קשר. מדי פעם הוא מקבל מהם שאלות הקשורות ליין הישראלי ולחיים בארץ הקודש, וכמובן עונה להם.
אני מעלה כל זאת כדי להדגיש שכבר מספר שנים נעשות בסין פעילויות שונות לקידום היין הישראלי, ע"י היקבים וגורמים אחרים. בשוק הסיני יש פוטנציאל גדול מאוד ליין הישראלי, ומומלץ לדעת להפיק ממנו תועלת. תגובת טל גל כהן לא התקבלה עד פרסום הכתבה.
שנתיים שלוש יעשו רק טוב ליינות הלבנים של היקב – שורש לבן, והרי יהודה לבן
4: פדופיליה של יינות
בסוף השבוע שעבר נערכה ביקב צרעה ההשקה השנתית, בה הוזמנו לקוחות היקב לטעום בפעם הראשונה את היינות מבציר 2016. ברור לכולם שאלו הם יינות בתוליים, אגרסיביים, שעדיין לא מוכנים לשתייה, חדי האף והחך יכולים לזהות את הפוטנציאל הגלום בתוכם. אני לא מתיימר לזהות את העתיד. אני אוהב יינות שמוכנים לשתייה, אני אוהב לשמור יינות בבטן ולא במרתף היין שלי המקורר והשמור, בדיוק כמו אבותיי הצרפתים (אני סתם צוחק. אין לי מרתף, בקושי ארון – וכבר יצאתי ממנו, וממש אין לי אבות צרפתיים). היינות האדומים של צרעה יצטרכו לחכות שלוש עד חמש שנים. לעומת זאת, שנתיים שלוש יעשו רק טוב ליינות הלבנים של היקב – שורש לבן, והרי יהודה לבן. ביקורת יין לא תהיה פה, תהיה פה ביקורת יקב. אני יודע שהשיווק לוחץ, הבעלים, תזרים המזומנים, אבל ראבאק – מסורת של סבלנות זה א-ב של יקב איכותי.
קסטל שרדונה 2016: השבוע יושק יין זה במסגרת שיתוף פעולה עם מסעדת השף מלגו ומלבר התל אביבית. ושוב, שרדונה קסטל 2016 – בא לי למות רק מהמחשבה הזו, שהוא ככה ינוקא בודד מול הטורפים, חסר יכולת להתמודד. חכו שיתבגר קצת.
יקב ספרה: גם הוא כבר עם יינות 2016 על המדפים. המון והמון והמון מהכל, ובגדול ובהכי מדהים. אבל, מסורת של סבלנות מתבקשת גם כאן.
יקב פלם: גם פה הרוזה 2016 והלבן 2016 נמצאים בתפריט המסעדות. השוק דורש, השיווק מתעקש, היינן בוכה.
לסיכום: יקב שמתיימר להיות בצמרת, יקב שמדבר על מסורת, משפחתיות, ראייה לטווח ארוך, יקב שמכבד את לקוחותיו, חייב – אבל חייב, לעמוד מאחורי כל פילוסופיית הברושורים שלו. יינות 2016 ראויים להשקה, אבל לא ראויים להיות על המדפים ולא לשתייה על ידי חובבי יין.
תגובה אחת
דש חמה מענת מרמת הגולן וגם מרותי בן ישראל הן מאוד אוהבות מה שנכתב עליהם אחלה חומר לכל משפטן