כעבור כחמש שעות, כאשר קמנו לעזוב את מסעדת TraboccoPunta Cavalluccio, הרגשתי כי אני מבקש לחלוק את החוויה עם כל מי שירצה להרגיש חלק ממנה.

אפתח ואומר כי הטרבקה הזאת, בה ישבנו קרוב לחמש שעות של שכרון חושים, שווה נסיעה מקצה העולם.
טרבקה הוא סוג של מתקן להטלת רשתות דיג, הבנויות לאורך עשרות קילומטרים לחופו של הים האדריאטי.
חמש שעות של טעמי ים נפלאים, שמן זית ייחודי בטעמיו, עגבניות טריות שמהן מפיקים רטבים אדומים, לחם טרי שיהיה מה לטבול, ויינות לבנים קרים ומאוזנים להפליא המיוצרים במחוז הלא מוכר ונעדר התיירים של אברוצו, איטליה.

מסעדת Punta Cavalluccio שוכנת כ- 150 מטרים מקו החוף. רק שעתיים וחצי נסיעה מרומא, ואתה צועד לך על גשר מעץ המוביל אל פינת חמד הבנויה על כלונסאות עץ הנטועות במים, ומסביב רק רחש הגלים ושקשוק כוסות אליהן נמזג יין צונן (נסו את הפיקורינו. איזון מדויק וארומות נפלאות של אין-ספור פירות לבנים).

האמת שעד שזה מתחיל אתה לא ממש מבין לאן הגעת.
חמש עשרה מנות של פירות ים (וקצת דגים. שלא ירגישו נטושים), ולסיום שלוש מנות קינות.
חגיגה קולינרית שהזכירה יותר משתה רומאי של יורדי ים מאשר רק מסעדה טובה.
אחרי שנחנו לנו באחת מפינות הישיבה שמחוץ למסעדה (אבל מעל המים), שתינו בירה צוננת והאזנו לרחש הגלים, הגיע בחור צעיר וחייכן וביקש כי נתפוס את מקומנו.

המשתה התחיל.
למנה ראשונה הוגשו סרדינים כבושים בלימון שצפו להם בשמן זית מקומי, שהוא אגב חגיגה לחך ומקור גאווה לתושבי המחוז. טריות ופשטות הן שם המשחק כאן.
יחד עם הסרדינים הוגש קרפצ׳יו תמנון, שגם תיבולו היה כמעט זהה לסרדינים, והיווה פתיחה מרגשת לארוחה (בתמימותנו טבלנו לחם לבן וטרי ברוטב הנפלא. עדיין לא הבנו לאן הגענו).
מיד אחריהם הוגשו קציצות מדג ים וכדורים דמויי פלאפל, שגם הם, לאחר טפטוף מעט לימון היו מצוינים.

בעוד אנו מתענגים על מנות הפתיחה, הגיעה מנה אישית של חילזון, שאת פיתחו ציפה מילוי מעניין. מיד אחריו (צריך לומר כי היעילות בה הוגשו המנות לשולחנות, ראויה להערכה) צלחת ענקית, ועליה עשרות של מולים נפלאים שהיוו חגיגה אמיתית בשולחן.

רצינו לנוח. לבקש כי יתנו לנו לנשום קצת אויר… אבל ב- Punta Cavalluccio חשבו אחרת.
צלחת אישית ובה שלושה לנגוסטינים יפהפיים הוגשה, וכבר נדרשנו למלאכת הפירוק והאכילה.
מנה נוספת של מולים ממולאים במילוי כל שהוא (הרבה עשבי תיבול), הונחה על השולחן.

מבטים מודאגים החלו להראות בחבורה. הנשים אמרו תודה, ויצאו אל מחוץ למסעדה לטובת מנוחה והתארגנות להמשך.
את המלצרים הצעירים והיעילים זה לא עניין.
מנה של חלזונות זעירים (שעל מנת לאכול אותם יש להיעזר בקיסם שיניים ומעט מוטוריקה עדינה) הונחה בזריזות, ולאחריה ללא התראה הונחו צדפות קטנות, שכל טעמן אניות רחוקות וטרופות במצולות הים.

בשלב זה עברנו להימורים: מתי תוגש המנה האחרונה.
ההימור שלי היה כי המנה האחרונה מיד תוגש לשולחן, וחייב להיות בה מרכיב של פסטה.
כמעט צדקתי.
אכן, מנה מרהיבה ועשירה של פסטה עם פירות ים הוגשה לשולחן, עשויה אל דנטה ומלווה בכמעט כל הטוב שהוגש לנו עד כה.
זהו. סיכום ראוי לארוחה מדהימה.
אז שלא….

בזו אחר זו, וביעילות ודייקנות לא אופיינית לאיטלקים, הוגשה מנה של דג ים כלשהו, שהונח ברוטב עשיר של עגבניות בשלות. אחריו הוגש מרק דגים עשיר שצפו בו סרטני ים שלמים. מנת ראשי הקלמארי המטוגנים חתמה את המסע המופלא שלנו בים האדריאטי.

פרפה לימון אוורירי, שלאחריו הוגשו תותי שדה מקומיים ומיני עוגיות קטנותוממולאות, היוו סיום מתוק להרפתקה. כוס אספרסו קצרה, וסוף סוף אפשר לקום.
לפני שקמנו הסתכלנו בשעונים. כמעט ארבע שעות עברו מאז שהתחלנו לאכול.
חברים וקוראים יקרים. כל התענוג הצרוף הזה הכולל יין ושתיה ללא הגבלה, עלה לנו 50 יורו לאדם, כולל טיפ (מרוב מבוכה הוספנו עוד טיפ של 10 יורו לאדם, דבר שהעלה חיוך ענק ואמירת תודה מרגשת של המנהל. היה שווה).

אז הזמינו כרטיס לרומא, שכרו רכב, ואל תשכחו להזמין מקום מראש.

Strada Nazionale SS. 16- Rocca San Giovanni
Veritommaso@gmail.com
+393333010800
וכן, לא יודעים שם מילה אחת באנגלית.
ארווידרצ׳י.