כבר מספר שנים שאני כותב על יקב אדיר ונפגש עם יינותיהם בארץ ובעולם. אני אוהב את העשייה של היקב ואת היכולת שלהם לרגש ולהפתיע כל פעם מחדש. התמקצעות במספר יינות וראייה לטווח ארוך, מבטיחים לנו כל שנה יינות ברמה גבוהה מאוד. הבדל קטן אך משמעותי בין בציר 2010 ל- 2009 באחוזי האלכוהול, יצר את ההבדל ביינות, והרשיתי לעצמי לתת את הדעת בעניין.

שיראז 2010
היין אטום למראה ובעל צבע סגול בוהק. עושר של ריחות מתפרצים עם ערסול היין בכוס. עשבי תיבול טריים עם פרי בשל וחבית מינורית מעט מעושנת, מעניקים תחושה טובה באף ומכינים את הפה להתרגשות הגדולה. ואכן בפה היין לא מאכזב בטעמים המצופים. חלל הפה נעטף בטעמים ירקרקים שמאפשרים לפרי הבשל להיטמע לאט לאט . מתיקות של פרי מוצק אך לא בשל מדי. מעט טבק, וטעמי לחם קלוי. אפטר טייסט מאוד חמאתי.

היין שהה מעל שנה בחביות עץ גם צרפתיות וגם אמריקאיות, ולטעמי, החבית שהייתה אמורה לתת מעט ווניליות לשיראז, לא סיפקה את הנדרש. כן חסר לי טעם חבית שתעניק איזשהו עקצוץ בפה, ויותר מכך שתאזן את רמת האלכוהול – 15%. היין מעט בועט ומנסה לכבוש את הטעמים הטובים.

שיראז 2009 של אדיר, לעומתו, היה עם 13% אלכוהול, אבל עם השתלטות מסוימת של החבית.
המגמה הטובה שמתפתחת היום, ומוביל אותה יקב רקאנטי שלא פוחד מבציר מוקדם על מנת למתן את אחוזי האלכוהול ולהעניק חומציות טובה ליין, כדי שהיין יתאים לאוכל במדינה חמה כמו שלנו, צריכה להשתרש גם ביקבים אחרים. הגיע הזמן להפסיק לעשות בארץ יינות עם אחוזי אלכוהול גבוהים, ואפשר לעשות זאת.

קברנה סוביניון כרם בן זמרה 2010
גם כאן הצבע בוהק סגול כמעט אטום, ריחות טובים של פרי בשל עם נטייה לריבתיות מעודנת. מעט אספרסו בקצוות מעלה חיוך על הפנים.
בטעימה היין מורכב מאוד, לעיס, ומתערסל נפלא בכוס. טעמים טובים של פרי בשל מוצק עם עקצוץ של אניס ושוקולד מריר. באפטר טייס מורגשת וניליות. 15.2% אלכוהול מחזיקים טוב מאוד מעמד עם החביות, והוא לא משתלט על הפרי הטוב. יופי של יין.
בקיץ אעדיף לשתות אותו מעט קריר יותר, על מנת למתן את האלכוהול.

בקברנה סוביניון כרם בן זמרה 2009 היו רק 13.9% אלכוהול, והיין היה מעט יותר קליל.
אחוזי האלכוהול גם אפשרו לחבית להתבטא, ולתת לעפיצות להכין אותנו לאוכל שכל כך אוהב את היין הזה.