קולינריה היא תחום רחב מגוון ומיוחד במינו. כזה שמורכב מאין סוף אפשרויות, חומרי גלם, וכמובן אנשים. בצד של האוכל עצמו אפשר למצוא כמות בלתי נגמרת של שילובים וטכניקות בישול שמייצרים מגוון אין סופי של מנות, ואין ספק שחופש יצירה הוא אבן יסוד בתחום. 

אבל כאמור, הקולינריה מורכבת לא פחות, ובעצם אף יותר, מאנשים. אותם אלה שמלאכתם היא יצירת החיבור בין חומרי הגלם השונים, ומרכיבים את הפאזל של החוויה הקולינרית כל הדרך עד לסועד. יצרנים, מגדלים, שפים, טבחים, יועצים, מסעדנים ומבקרים, לצד ייננים, סומליירים, ואנשי יין משקאות ואלכוהול.
טבע האדם הוא להגדיר דברים. זה סוג של הרגל חשיבתי שמהותו להכניס דברים אל תוך משבצות ברורות ומובנות, ובכך לקבל תחושה של וודאות והתמצאות. 

כשחושבים על כך, נטייה זו הופכת את רוב מה שאנחנו נתקלים בו, ואת רוב האנשים שאנחנו פוגשים, לצפויים במידה מסוימת.
גם בתחום כל כך מגוון ויצירתי כתחום הקולינריה, קיימת הנטייה הטבעית הזאת לשים כל דבר במקומו, ולהגדיר למשל מי הוא שף, מהו מטבח גורמה, מה נחשב לאיכותי, ועוד ועוד. אבל לפעמים, ממש לפעמים, יוצא לפגוש משהו שהוא באמת אחר ולא בדיוק נכנס לקופסה.

בגיל 15 עבר עוז קורנברג, נער מתבגר בגיל התיכון, ממבשרת ציון לפלורידה ארה״ב. הוא קיבל מלגת לימודים למצטיינים, ועבר עם אמו לגור אצל הדוד מאמריקה בכדי לממש אותה. לאחר שנה אחת בלבד, כשהוא בן 16, פנה לבדיקה רפואית בעקבות כאב ראש שלא הירפה. הוא נשלח לבדיקת c.t והתבשר שנותרו לו שבועיים לחיות. הנער בן ה- 16 אובחן עם סרטן נדיר מאוד בראשו, והרופאים העריכו כי אין לו כמעט סיכוי להחלים.
הוא החל בסדרת ניתוחים וטיפולים קשים שהלכו ונמשכו לאורך שנות התיכון, בהן במקום להיות עסוק בענייני גיל ההתבגרות היה עסוק במלחמה על החיים. הוא נחשף לצד החשוך של החיים. 

אלה הם דברים שמבדלים את עוז קורנברג משאר בני גילו. כשהוא מצויד בהבנה עמוקה ש״להפסיד תמיד אפשר, אבל אם אתה רוצה לחיות אתה פשוט חייב להישאר חיובי ולהילחם כמו גבר״, הוא בחר לא לוותר לעצמו, ולהתמיד בלימודים למרות הטיפולים הקשים והמלחמה היום יומית. הוא אפילו מצא זמן לפתח תשוקה למשקה אחד מיוחד – יין. 

במרתף היין של הדוד מפלורידה נחשף קורנברג ליינות איטלקים נדירים, והוא נשבה בקסם. בגיל 18 חזר לישראל רק כדי לגלות שצה״ל לא מאפשר לבחור ברמת הסיכון הבריאותי שלו להתגייס לשורותיו, ומצא את עצמו מחוץ למשחק .״כל החברים שלי התגייסו, ופשוט לא היה לי מושג לאן ממשיכים מכאן. זה לא היה בתוכנית״. 

הוא חיפש את עצמו זמן מה, עד שבערב אחד על הכיסא ביציע של הפועל ירושלים, הוא קיבל את ההצעה שכנראה תכתיב את הכיוון שלו בחיים. שכנו לספסל, שהיה גם מנהל תחום יין במקצועו, הכיר אותו ממשחקים קודמים בהם עודדו את הקבוצה הביתית זה לצד זה, והזמין אותו לעבוד תחתיו כמלצר יין במלון ממילא היוקרתי שבירושלים. 

צריך קצת וותק בחיים כדי להעריך באמת את מתחם ממילא בירושלים. ממילא הייתה שכונת רפאים אמתית, שפקדה את חלומותיהם הרעים של רבים מילדי ירושלים במשך שנים רבות. זו הייתה שכונה עתיקה שבתיה היו בסכנת קריסה, ולכן תחמו אותה בגדרות וכיסו אותה בשלטי אזהרה וסכנת חיים. 

אתם יכולים כבר לדמיין בעצמכם איזה טיפוסים פקדו את המתחם ויחד יצרו שכונה מהגיהנום. כל זה נמשך עד שהורמה הכפפה על ידי איש העסקים אלפרד אקירוב, ששיפץ את המתחם כולו בהשקעת עתק של מאות מיליוני דולרים, והפך אותה לפנינה קסומה ובה מדרחוב, יוקרתי שכונת מגורים אקסקלוסיבית, והפנינה האמתית ״מלון ממילא״. המלון, שפונה לקהל אמיד מאוד של אנשי עסקים ותיירים, מחזיק רמת שירות בסטנדרטים עולמיים, ושייך לאיגוד world best hotel הקשוח והקפדני. 

המלון שם דגש גדול ביותר על תחום הקולינריה, ומככבות בו בין השאר מסעדת "רופ טופ" היוקרתית ו"קפה ביסטרו ממילא", בניהולו של השף קובי בכר.
לא פחות מהדגש על האוכל, נותן המלון במה רחבה מאוד לתחום היין, ומלבד המסעדות מתהדר בצוות שלם שמופקד על שישה ברים שונים, ומרתף יינות ענק ובו 95 אחוז יינות ישראלים ברמה הגבוהה ביותר שניתן להגיש.
על הצוות המקצועי הזה מופקד היום לא אחר מאשר עוז קורנברג, בן 23. כן, קראתם נכון. 

ארבע שנים אחרי, הוא מנהל צוות של מלצרי יין שמבוגרים ממנו בעשור, ומתפעלים יחד את ששת הברים השונים. הוא מופקד על בחירת היינות לתפריט היין של המלון ועל מכירות בסכומים שלא נעים לציין. 

עוז מספר לי את סיפורו בקול שקט, מופנם. ניכרת בו צניעות גדולה כאשר הוא מספר איך התגלגל להיכן שהגיע, אך כל זה נעלם בשנייה אחת מהירה כאשר הוא מדבר על יין .
עם כוס יין ביד נעלם הבחור הצעיר, ומתגלה אדם עם רצינות שלא הייתה מביישת גבר בן 40.
הוא בוחן את היין שלפניו, ועיניו נדלקות מרגש כשהוא מתאר את אופיו של היין, את החשיבות שלו כמלווה למאכל הנכון, ואת העוצמה והמשמעות שיש ליין ישראלי בעיניו, כמחבר אנשים מכל העולם לאדמה של ארץ ישראל. 

״אני מרגיש שקיבלתי הזדמנות עצומה״, משתף עוז. ״ זכיתי לעסוק בדבר שכל כך מרגש אותי, וזאת זכות כל כך גדולה שלא משאירה מבחינתי שום אפשרות אלא להקדיש לה את כל כולי. אני עובד בלי סוף, וזה באמת בא על חשבון המון דברים, אבל יש בתפקיד הזה שליחות מבחינתי. כאשר אתה מתעסק עם קהל שמורגל לשתות את היינות הכי טובים בעולם על בסיס קבוע, וצריך להתאים לו יין מתפריט שכמעט כולו מורכב מיינות ישראליים, אתה מתמודד עם אתגר גדול. צריך לדעת מי נמצא מולך, למה הוא רגיל, ולהגיש לו יין ישראלי שיגרום לו לגלות איזה אוצר יש לנו בארץ. יש לי צוות שצריך לדעת לקלוע למטרה זו אין סוף פעמים ביום, ואני לוקח כל מצב כזה באופן אישי״.

שאלתי את עוז: מאיפה באה הרצינות הזאת? הפסדת הרבה מהילדות שלך בזמן ההתמודדות עם המחלה, לא בא לך פשוט לטרוף את החיים?
״ההתמודדות עם ההבנה שהחיים הם דבר מאוד שברירי שיכול להסתיים ברגע, משנה מאוד את איך שאתה מתייחס לכל דבר. אני מרגיש היום הרבה יותר טוב, אבל המחלה תמיד שם. זה הפך אותי לבן אדם שעושה הכול עד הסוף. אני באמת פשוט לא יכול אחרת״. 

הוא מספר את סיפורו יוצא הדופן, וחושף מורכבות שלא פשוט להכיל. לצד חוכמת חיים של איש מבוגר, עוז מחייך חיוך של ילד. הוא מספר סיפור מלא כאב אגב טעימה של מנת פולנטה מופלאה. הוא מתבדח בכל הזדמנות, אבל לא יכול לראות אורח במלון שעובר לידו מבלי לבחון מיד האם יש משהו שהוא צריך, וישפר את שהותו. מעל הכול ניכר בו התום של בחור מוכשר, שלמרבה השמחה אנשים רבים סביבו מבינים טוב מאוד את כשרונו, אבל הוא עדיין צעיר מלהבין על מה כל העניין.

אגב שוטטות בין מבני האבן העתיקים של שכונת ממילא היפה, מצאתי את עצמי מהרהר במפגש. טעמנו יחד מספר מנות שעוז בחר בקפה ביסטרו ממילא, מעשה ידיו של שף רן נחמיה. היו שם מבחר מנות של דגים נאים מתובלים ביד מיומנת וחדה. פולנטה מצוינת שעליה אספרגוס טרי צרוב וצנוברים קלויים, וקינוח של גבינת מסקרפונה ופירות מרעננים.

הכול שיקף אחד לאחד את התחושה שעוז השרה סביבו – מרענן בוגר ומדויק. הבטתי באבני השכונה העתיקות. הן פורקו, סומנו במספרים והורכבו מחדש בשחזור המבנים שזכו לעדנה, ואז הגיעה התובנה שסיכמה את המפגש, ובאופן מסוים גם את האישיות של עוז קורנברג מבחינתי: ״יש דברים שהזמן יפה להם״. את זה מבינים אנשים עם ניסיון חיים. אך בחיים לפעמים החוקים מתהפכים, ואז ניתן לומר שיש ״זמנים שהדבר יפה להם״, ואלה הם הצירופים שיוצרים דברים באמת מיוחדים.